ברוכים הבאים למועדון השיר הקלאסי. מועדון מצומצם של שירים אלמותיים שגם היום עושים צחוק ממבחן הזמן. והפעם, רוברט סמית' והקיור מוכיחים שגם לגברים יכול להשבר הלב וזה הכי בסדר בעולם להודות בזה.
יש שירים שמרוב שהם קונצנזוס, קל לשכוח למה הם קונצנזוס. שירים כל כך גדולים מהחיים שכאילו היו שם תמיד מבלי שאפילו טרחנו לחטט בקרביים שלהם בשביל להבין מדוע.
אחד מאותם דינוזאורים הוא Boys Don't Cry. השיר הזה ששוחרר לראשונה ב- 1979 השפיע על דורות של אמנים, מאזינים ועל התרבות הפופולרית כולה ולא, אני לא מגזים.
"אחביא את הדמעות בעיני כי גברים אינם בוכים"
מהרגע בו אנחנו נולדים חלוקת התפקידים המגדרית היא די ברורה. נכון, בשנים האחרונות מנשבת רוח חדשה וחשובה המנסה לערער על אותן מוסכמות ישנות, יש שיאמרו פרימיטיביות, המחזקות את המצ'ואיזם הגברי על חשבון ה"עדינות" הנשית.
ועם זאת, בואו נודה באמת, גם היום הציפייה מאיתנו הגברים היא להיות חזקים, מפרנסים, קשוחים, עומדים על שלנו ורצוי שכל זה יגיע עם מינימום הפגנת רגשות. איזה אישה הרי תרצה גבר עדין, מחובר לעצמו ושרחמנא ליצלן אפילו מעז לבכות?
ואם גם היום הגישה הזאת עדיין חיה ובועטת אז על אחת כמה וכמה בשנות השבעים עת כתבו את השיר חברי הקיור, לורנס (לול) טולהרסט, מייקל דמפסי ורוברט סמית' (אין עוד מלבדו).
בתקופה בה שלטו להקות הפאנק משולחות הרסן מצד אחד וגיבורי גיטרה מסוקסים מן העבר השני, הכנות הרגישה של סמית' הייתה ניצוץ של אמת נוגעת שנדיר למצוא במוזיקה גם כיום.
בשיר מתוארת מערכת יחסים שהתפרקה בגלל הגבר שכעת מצטער על כך ורוצה לחזור לאהובתו אבל יודע ש"זה מאוחר מדי". ההודאה של הגבר בטעותו והעובדה שהוא מוכן "ליפול לרגלי" אהובתו ואף "להתחנן לסליחתה" גם כן אינה מובנת מאליה.
חשיפת הרגשות הכל כך אותנטית הזאת הופכת את סמית' ואת השיר הזה לביטוי אנושי כמעט בסיסי שבלתי אפשרי שלא להזדהות איתו. "כילד אנגלי באותה תקופה מעודדים אותך שלא להחצין רגשות אבל אני לא יכולתי שלא להראות את הרגשות שלי ומעולם לא מצאתי את זה מביך" סיפר סמית' לימים והרגישות שלו היא הרווח שלנו.
"אני מנסה לצחוק על זה ולטשטש את הכל בשקרים…"
Boys Don't Cry יצא כאמור לראשונה כסינגל ביוני 1979 ולא נכלל באלבום הבכורה של הלהקה שיצא כחודש לפניו. הוא כן נכלל בגרסה האמריקאית שלו שנקראה Boys Don't Cry והכילה תמהיל שירים שונה מהמקבילה הבריטי שלו.
בכל מקרה, בשעתו השיר לא הפך ללהיט גדול במיוחד. זה קרה רק כשיצא מחדש באפריל 1986 לקידום האוסף Standing on a Beach. הגרסה המחודשת הכילה את ההקלטה המקורית עליה הקליט סמית' מחדש את מילות השיר. כמו כן על עטיפת הסינגל החדש הציגה את דמותו של סמית' כפי שתתקבע בזיכרון הקולקטיבי מאז ועד היום.
על העטיפה נראה סמית' בגבו למצלמה, עומד באדישות עם שיערו הפרוע והאייקוני. מן דמות של האאוטסיידר המושלם, הרגיש האולטימטיבי שלא מתיישר עם עטיפות הפופ הצבעוניות של התקופה.
ברבות השנים כאמור יהפוך Boys Don't Cry להמנון של ממש עם אזכורים רבים בתרבות הפופולרית לרבות אינספור קאברים, ספר שקרוי על שמו וכמובן הסרט הנפלא ושובר הלב בעל אותו שם מ- 1999 שעל תפקידה בו זכתה הילארי סוונק בפרס האוסקר.
כל עוד בני אדם נולדים עם רגשות בלבבותיהם Boys Don't Cry תמיד ישאר אקטואלי. השיר הזה ייצג דור חדש של גברים חשופים ורגישים שלא מתביישים להודות באמת הפשוטה והיא שגם בנים מזילים דמעה מדי פעם וגם הלב שלהם יכול להיסדק מבלי שהשמיים יפלו.
הלוואי והיו עוד אלבומים כאלה: 25 שנה ל- Wish של הקיור>>
7 אלבומים קלאסיים עם שירי פתיחה מושלמים>>
15 האלבומים העצובים ביותר אי פעם>>
הפוסט הבא אצלך לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!
מועדון תרבות 