50 אלבומי העשור של מועדון תרבות (2010-2019)

לא בטוח שבעוד 10 שנים המושג "אלבום" עוד ישאר רלוונטי. אבל עד שזה יקרה הנה סיכום העשור שלי: 50 האלבומים הגדולים של העשור. 

לפני שיוצאים לדרך, הנה כמה אלבומים ששווה להזכיר שלא נכנסו לרשימה:
(Snail Mail- Lush (2018
(2017) LCD Soundsystem- American Dream
(Sharon Van Eeten- Are We There (2014
(Courtney Barnett- Sometimes I Sit and Think, and Sometimes I Just Sit (2015
(M83- Hurry Up, We’re Dreaming (2011
(R.E.M- Collapse into Now (2011
(2013) Queens of the Stone Age – …Like Clockwork
(Beach House- Depression Cherry (2015
(St. Vincent- St. Vincent (2014
(2015) Father John Misty- I Love You, Honeybear
(FKA Twigs- LP1 (2014

(The War on Drugs- A Deeper Understanding (2017
(Lana Del Rey- Born to Die (2012

50. (Counting Crows- Somewhere Under Wonderland (2014

ב- 2008 שיחררו Counting Crows את אלבומם Saturday Nights & Sunday Mornings, אלבום מקושקש שמחולק לשני חלקים שהמשיך את מגמת ההתדרדרות של מי שהייתה אחת מלהקות  הקאלט האהובות של הניינטיז.

אבל שש שנים לאחר מכן (ואחרי שהייתי בטוח שהם לא יוציאו עוד אלבום) שיחררו "העורבים" את  Somewhere Under Wonderland ואיזה כיף היה לגלות שהקסם חזר.

נכון, האלבום לא מצליח לשחזר את האיכות החד פעמית של August and Everything After המופתי (איזה אלבום כן יצליח?!) אבל כל המאפיינים שבזכותם אהבנו את הלהקה עדיין כאן לרבות הטקסטים המופלאים של אדם דוריץ, אחד מהכותבים המוכשרים בדורנו שלא מקבל על כך מספיק קרדיט. 

רק תאזינו ל- Possibility Days ואני מבטיח שכמו בימים הטובים של ההרכב, תתקשו שוב לעצור את הדמעות. 

49. (Soccer Mommy- Clean (2018

סופי אליסון, או בשם הבמה שלה, Soccer Mommy, שיחררה ב- 2018 את אלבומה המלא הראשון והמיסה לי את הלב. Clean היא יצירה אישית המבוססת כולה על נגינת הגיטרה הנפלאה של אליסון שלעיתים נשמעת כאלו היא הקליטה אותה בחדרה.  

האינטימיות הזאת שמצליחה ליצור אליסון היא נדירה ומרגישה כל כך אותנטית, כל כך אמיתית. אולי בגלל זה היא כל כך נוגעת. אלבום פשוט נפלא.

48. (2019) Angel Olsen- All Mirrors

אלבומה הרביעי של אנג'ל אולסן המדהימה, נע בצורה מדויקת בין הארטיסטי לפופי ובין הנגיש ליומרני. זו היצירה השלמה והמדויקת ביותר של הזמרת שמצליחה כאן לעלות את הרף הגבוה מלכתחילה שהציבה לעצמה. 

47. (2018) IDLES- Joy as an Act of Resistance 

כמה עוצמה, כמה כוח, כמה תשוקה יש ביצירה האדירה של הרכב הרוק מבריסטול. אלבומם השני של IDLES נוגע בכל הנושאים שמעסיקים את בריטניה ב- 2018: הברקזיט, ההגירה, התסכול הכמעט קיומי והיום יומי, כל אלא ועוד בונים את אחד מאלבומי הרוק הבועטים של העשור. 

כשכתבתי עליו לראשונה, קראתי ל- Joy as an Act of Resistance קלסיקה בהתהוות. היום אני כבר יכול להמר עליו כקלסיקה לכל דבר.

46. (Big Thief- U.F.O.F (2019

Big Thief היא כנראה סנסצית האינדי האחרונה של העשור. אלבומם השני, U.F.O.F זכה לשבחי המבקרים ולהתלהבות השמורה לגדולים ביותר. אולי בשביל לא לאבד את המומנטום, שחררה הלהקה אלבום נוסף, לא פחות טוב בשם Two Hands בסך הכל חמישה חודשים לאחר מכן.

בכל מקרה מדובר באחד מאלבומי הפולק-רוק הנוגים והיפים של השנים האחרונות. פרט טריוויה מעניין הוא שבסיסט הלהקה הוא לא פחות ממקס אולארצ'יק, הבן של. כבוד!

45. The Roots- Undun

אלבומי קונספט או אלבומים שמכילים בתוכם סיפור, הם לא דבר שכיח בעולם המוזיקה השחורה, אבל מהצד השני אין שום דבר שכיח במוזיקה של הרוטס.

עם המון כבוד לקניה ווסט, קנדריק לאמאר ואחרים, בעיני הרוטס הם מהלהקות הבודדות שמצליחות לשמר את סאונד האולד סקול של הראפ "האמיתי" אך עדיין נשמעu, מודרניות, רלוונטיות, ואקטואליות בכל אלבום.

Undun הוא תצוגת תכלית מופלאה של סאונד חי ואותנטי עם טקסטים נשכניים ומרגשים. בעיני מפסגות היצירה של הלהקה ושל הז'אנר בכלל.

44. (Robyn- Body Talk (2010

אלבומה השביעי של הזמרת השוודית הוא לא פחות ממאסטרפיס של פופ. עם 15 קטעים שנמתחים על פני למעלה משעה של מוזיקה, רובין מניחה את הסטנדרט להפקות פופ רבות שעוד יגיעו בעקבותיה. אלבום לא פחות מנפלא.   

43. (2019) ?Billie Eilish- When We All Fall Asleep, Where Do We Go

מי היה מאמין שנערה בת 17 בלבד תהיה אחראית לאחד מאלבומי הבכורה המרשימים ביותר שיצאו בשנים האחרונות.

זה אולי קלישאתי להגיד ש- When We All Fall Asleep, Where Do We Go? הוא קולו של דור אבל הוא בהחלט לא רחוק מזה. כמו הדור שהיא מייצגת כך גם בשירים שלה בילי אייליש מאוד מחוברת לעצמה אך מצד שני גם מנותקת. מודעת לעצמה ולכוח שלה אך גם מלאת חששות ופחדים (מי אמר קסנקס ולא קיבל?).

האלבום הזה הוא הוכחה שללכת עם האמת שלך שווה יותר מהכל.
סופרגירל: בילי אייליש- When We All Fall Asleep, Where Do We Go ביקורת אלבום>>

42. (Daughter- If You Leave (2013

אלבום הבכורה של הרכב האינדי פולק הלונדוני הוא יצירה חלומית ומהפנטת וזאת למרות שהמבקרים לא עפו עליה.

כתוצר בכורה אני מוצא את If You Leave אמיץ ומעניין הרבה יותר מרוב אלבומי הבכורה שיצאו העשור ולהגיד שהוא שווה את הזמן שלכם יהיה אנדרסטייטמנט. 

41. (Pixies- Indie Cindy (2014

על הזין שלי הביקורות המזעזעות שהאלבום הזה קיבל, Indie Cindy, אלבומם החמישי של הפיקסיז הוא בן זונה של אלבום!

23 שנה אחרי אלבומם האחרון, הפיקסיז חזרו לחיינו מפוייסים יותר ורחמנא ליצלן, פופיים יותר והתוצאה היא אלבום פופ-רוק מפוצץ אנרגיה וריפים ממכרים יותר משילוב של פיצה עם קולה. אני יודע שזה אוקסימורון, אבל במקרה של Indie Cindy אל תאמינו למבקרים!
למה כולם שונים את Indie Cindy של הפיקסיז>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

40. (Pet Shop Boys- Electric (2013

בספטמבר 2012 שיחררו אשפי הפופ הבריטים את Elysium, אלבומם ה- 11 שהיה שקט, עצוב ורגוע הרבה יותר משאר אלבומי הפופ שלהם.

אני אישית מצאתי את הכיוון החדש נפלא אבל המעריצים והמבקרים כאחד העדיפו את הבויז שלהם רקידים יותר.

וכך פחות מעשרה חודשים לאחר מכן שיחרר הצמד את Electric, יצירה אלקטרונית אפית בניצוחו של סטיוארט פרייס שהעיפה את הסכך למבקרים והחזירה את הצבע ללחיים של המעריצים עם סדרת המנוני פופ שהוכיחו שגם אחרי כל כך הרבה שנים, הפט שופ בויז עדיין מסוגלים להוציא יצירת מופת.

39. (The Strokes- Angels (2013

אומרים שמאז האלבום הראשון שלהם הסטרוקס איבדו את זה. אומרים שהם לא חדים, לא מגובשים וממוחזרים. אז אומרים. אותי הסטרוקס מעולם לא הפסיקו להפתיע. אלבומם הרביעי, Angels מ- 2011, מוכיח שמדובר בלהקה שמעולם לא הפסיקה לעשות מוזיקה פחות ממעולה.

אני לא מכיר הרבה להקות שהצליחו העשור להוציא פנינות פופ-רוק נוסח Under the Cover of Darkness, או Games. אז נכון זה לא ברמה של Is This It, אבל Angels הוא עדיין אחד מהאלבומים המפתיעים והטובים שיצאו העשור.

בין אם זה בקריירת הסולו שלו, עם ה- Voidz, עם דאפט פאנק או כמובן עם הסטרוקס, ג'וליאן קזבלנקס פשוט לא מסוגל לשעמם! ואגב, גם Comedown Machine מ- 2013 לא פחות טוב.

38. (New Order- Music Complete (2015

ב- 2015 חזר אחד ההרכבים האייקוניים ביותר תולדות המוזיקה עם אלבום חדש אחרי 10 שנות הפסקה. מינוס הבסיסט המייסד, פיטר הוק אבל מחוזקים ב- La Roux, ברנדון פלאוורס, איגי פופ וסטיוארט פרייס על ההפקה, הוכיחו ניו אורדר שלמרות השנים שעברו יש להם עוד הרבה מה לתת.

Music Complete הוא פנינת פופ נפלאה, מופקת היטב ואקטואלית. ככה עושים פופ. ככה עושים מוזיקה.
אחרי 10 שנים, ניו אורדר חוזרים באלבום חדש- Music Complete>>

37. (Arca- Arca (2017

ללא ספק האלבום המאתגר ביותר ברשימה. המפיק הונצואלי האוונגרדי קנה לעצמו תהילת עולם כשעבד עם קניה ווסט, פרנק אושן, FKA Twigs והפיק לביורק את Vulnicura ו- Utopia, אבל אלבומי הסולו שלו מוכיחים שגם כיוצר עצמי ארקה יכול להפציץ בגדול.

אלבומו השלישי הוא יצירת מופת אקספירמנטלית, מקריפה ומרגשת כאחד שמוכיחה ששווה להמשיך ולעקוב אחרי היוצר המופלא הזה.
בואו בראש פתוח- Arca ביקורת אלבום>>

36. (Nick Cave & The Bad Seeds- Ghosteen (2019

שניה לפני סיום העשור החליט ניק קייב לפרק לנו שוב את הלב. Ghosteen מגיע 4 שנים בלבד אחרי שקייב איבד את בנו ארתור והוא ממחיש את הניסיונות הכושלים בעיקרם של היוצר להתמודד עם הטראומה הנוראה.

אך למרות זאת, ובניגוד ל- Skeleton Tree, האלבום הזה מציע גם מעט אור בתוך החושך. ההתמודדות הכואבת מנשוא הופכת למעט אופטימיות שיום אחד עוד עלול להיות טוב יותר. שיום אחד עוד ניפגש.
קצת אור בחושך: ניק קייב Ghosteen ביקורת אלבום>>

35. (Chvrches- Love is Dead (2018

באלבומם השלישי קרעו הצ'רצ'ס את המסכות מעל מילים מכובסות כמו "אינדי פופ" או "אינדיטרוניקה" בהן כונתה הקריירה שלהם, ולוחצים על דוושת הפופ בכל הכח.

עם דייב סטיוארט (יורית'מיקס) כמנטור ויועץ מקצועי, Love is Dead הוא אלבום פופ לא מתנצל מלא בסינתיסייזרים ומכונות תופים שנשמעים רלוונטיים מאי פעם. ושום מילה על הדואט האדיר עם מאט ברנינגר מהנשיונל.
האהבה לא מתה: Chvrches- Love is Dead ביקורת אלבום>>

34. (Phoebe Bridgers– Stranger in the Alps (2017

אלבום הבכורה של היוצרת מקליפורניה הוא יצירה עדינה וקטנה שהופכת כאב ליופי בלתי נתפס.

קולה העדין של ברידג'רס מצליח לחדור לעצמות ולעורר אמוציות כמו שמעט מאוד קולות הצליחו לעשות לאורך העשור. אין לי ספק שכמו יין, אלבום הבכורה הזה רק ילך וישתבח וימצא את דרכו לעוד הרבה אזניים שטרם טעמו ממנו.

33. (Tame Impala- Currents (2015

אחרי 2 אלבומי רוק מובהקים, קווין פרקר וחבריו האוסטרלים מצאו את האיזון המושלם בין רוק, אלקטרוניקה ורחמנא ליצלן, פופ.

Currents הצליח להביא את ההרכב להמונים ולהפוך את פרקר עצמו לאחד היוצרים העסוקים של העשור.
Tame Impala- Currents ביקורת אלבום>>

32. (2013) Sky Ferreira- Night Time My Time

ב- 2013, ואחרי שנדחה מספר פעמים על ידי חברת התקליטים שלה, שיחררה סקיי פררה סוף סוף את אלבום הבכורה שלה, שהוא נכון להיום, גם את אלבומה האחרון.

כמו הרבה סיפורי סינדרלה, גם האלבום הזה לא מכר יותר מדי בצאתו אבל עם השנים זכה לסוג של מעמד קאלט. 

Night Time, My Time מציג שילוב נפלא ומענג במיוחד של אינד רוק ופופ משובח וממכר במיוחד שקשה לעמוד בפניו. חבל שיותר אנשים לא מכירים את היצירה המופלאה הזאת. מצד שני ההפסד כולו שלהם. 

31.  (2011) PJ Harvey- Let England Shake

"במקומות החשוכים ביותר, הבחורים הצעירים שלנו נורים באקדחים" שרה הארווי באלבומה הפוליטי ביותר ואחד המטלטלים שיצאו העשור הזה. אך מעבר לטקסטים הנפלאים, גם מוזיקלית האלבום הזה שונה מכל מה שהארווי עשתה כאשר מלבד הגיטרות תמצאו באלבום גם לופים, סימפולים כלי נשיפה ועוד. 

יש אלבומים שקשה לתאר אותם במילים ופשוט צריך להאזין להם. Let England Shake הוא אחד מהם.

moadon-tarbut-24

30. (The National- I Am Easy to Find (2019

כל השירים ברפרטואר המופלא של הנשיונל מעוטרים במילותיו הקסומות והעצובות של מאט ברנינגר שמתפייט על נושאים כמו אהבה, בדידות, נישואים, ילדים ואיך אנחנו מתבגרים אל תוך כל זה. 

הפעם אל ברנינגר מצטרפות לא פחות מחמש זמרות שונות ביניהן: ליסה האניגן, קייט סטייבלס וגייל אן דורסי ההורסת(!!!) שהופכות את הטקסטים על מערכות היחסים של ברנינגר ממונולוגים לדיאלוגים שוברי לב.

יצירה אמיצה של אחת המניות הבטוחות בעולם המוזיקה בעשור האחרון.
אור בחשכה: הנשיונל: i Am easy to Find ביקורת אלבום>>

29. (Bruce Springsteen- Western Stars (2019

ללא האי סטריט בנד ודיסטורשן אך עם כלי מיתר וים של רגש, סיפק 'הבוס' את אחד האלבומים המפתיעים והיפים ביותר בקריירה שלו.

שירים "מופשטים" המבוססים בעיקר גיטרה אקוסטית ותזמורי כלי מיתר מפתיעים, מהווים באלבום הזה קרקע אמוציונלית במיוחד לסיפוריו של ספרינגסטין על מסעותיו באמריקה ובמשעולי נפשו.

גם כשהוא מגרד את גיל 70 מלמטה, מוכיח 'הבוס' למה הוא אחד האמנים הגדולים שעדיין פועלים כיום.
כל הקלישאות נכונות: ברוס ספרינגסטין Western Stars ביקורת אלבום>>

28. ׁ(Mount Eerie- A Crow Looked at Me (2017

כמו Carrie & Lowell של סופיאן סטיבנס או Skeleton Tree של ניק קייב, גם אלבומו השמיני של פיל אלברום מתמודד עם אובדן קשה מנשוא.

4 חודשים בלבד אחרי שהפך לאבא, אישתו של פיל אובחנה כחולת סרטן לבלב קטלני. זמן קצר לאחר מכן, ביוני 2016, היא נפטרה והשאירה את אלברום להתמודד עם הכאב ועם הסטטוס החדש כאב טרי לתינוק.

את כל האובדן והצער האינסופי הוא שחרר ב- A Crow Looked at Me, יצירת מופת אישית, חד פעמית שכל חובב מוזיקה פשוט חייב לשמוע. תכינו את הממחטות.

27. (Bjork- Vulnicura (2015

מה טוב יותר למוזה מלב שבור? אחרי שנפרדה מבן זוגה, מת'יו ברני, הטביעה ביורק את יגונה בכתיבת מוזיקה חדשה שהלכה והתהוותה לכדי אלבומה השמיני, Vulnicura.

שם האלבום הוא בלטינית "תרופה לפצעים" ואכן האלבום נושא בחובו את כל הרגשות, העצב והפצעים המדממים שהותירה הפרידה. זהו ללא ספק האלבום האישי ביותר של ביורק ואחת מפסגות היצירה שלה ושל העשור כולו.

26. (David Bowie- Blackstar (2016

רגע לפני גיל 70 ובדיעבד חודשים ספורים לפני מותו, העניק לנו דייויד בואי במתנה את Blackstar, אלבומו ה- 25 והאחרון בחייו.

ממרומי גילו ואחרי כל התהפוכות המוזיקליות שחווה ועבר, מדהים היה לגלות שבואי המשיך לאתגר אותנו, הפעם עם אלבום ג'אז פיסכדלי מטורף שבדיעבד היו שזורות בו גם מילים מרסקות על מותו המתקרב.

האלבום הזה הוכיח את הכח שיש ליוצר הענק הזה לחדש, לשנות ולדחוף את גבולות המוזיקה עד לקצה. לצערי העולם בלי דייויד בואי הוא מקום קצת יותר משעמם לחיות בו.
דייויד בואי- Blackstar ביקורת אלבום>>

10 האלבומים הגדולים של 2019
10 האלבומים הגדולים של 2018
10 האלבומים הגדולים של 2017
10 האלבומים הגדולים של 2016

25. (HAIM- Days Are Gone (2013

האלבום הכי מפתיע ברשימה ואולי של העשור. מי היה מאמין ששלישיית אחיות סמי ישראליות שההופעה הראשונה שלהן התקיימה מעדנייה יהודית ששילמה להם בקניידלעך (סיפור אמיתי לגמרי), יהפכו למרעננות הרשמיות של עולם הפופ?

אלבומם הראשון של שלישיית "חיים" משלב באופן נדיר וכל כך כיפי אר נ' בי לצד אינדי פופ ונוטף כריזמה בצורה מעוררת התפעלות. מהאלבומים הכי מהנים של העשור האחרון. אם לעשות פופ, אז לעשות אותו ככה בבקשה.

24. ׁׂ(Kandrick Lammar- To Pimp a Butterfly (2015

באלבומו השני, קנדריק לאמאר מפרק לגורמים את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על מוזיקה שחורה. סול, פאנק, ג'אז פואמות על טופאק, מה אין באלבום הזה? מדובר ללא ספק ביצירת היפ הופ שטרם נוצרה כמותה.

במידה רבה לאמאר עושה כאן להיפ הופ את מה שהביטלס עשו לרוק. כמו הביטלס לאמאר מצליח להחדיר למוזיקה שלו כל כך הרבה רבדים מוזיקליים, טקסטואליים ורפרנסים תרבותיים באופן שהופך את היצירה שלו לעמוקה וכזאת שיכולה לנגוע כמעט בכל אחד. פשוט מאסטרפיס של היפ הופ.

23. (Kanye West- My Beautiful Dark Twisted Fantasy (2010

לא הרבה אלבומים זכו לשנות תפיסות כלפי ז'אנרים, אבל אלבומו החמישי של האיש והאגו, קניה ווסט הצליח לעשות זאת למוזיקה השחורה ולמוזיקת הפופ בכלל.

באלבום הזה מפרק ומתיך ווסט אלמנטים שונים של מוזיקה פופולרית לכדי יצירה אחת קוהרנטית ומפעימה בהפקה שלה. מדובר בלא פחות באחת ההפקות המהוקצעות ופורצות הגבולות אי פעם.

מבון איבר ועד קינג קרימזון, ווסט יצר מפלצת חוצת גבולות וז'אנרים שהפכה לאחת המוערכות בעשור האחרון ובצדק.

22. (Leonard Cohen- You Want it Darker (2016

"אני מוכן…" שר לאונרד כהן בשיר הפותח את אלבומו האחרון, You Want it Darker, והוא אכן היה מוכן.

You Want it Darker הוא פלרטוט מתמשך של הכהן הגדול עם המוות תוך ניסיון לסגור את הקצוות של מה שנותר בחיים.

מותו של כהן היה מהרגעים העצובים בעשור הזה אבל לפחות אפשר להתנחם במוזיקה הנצחית שהוא שאיר לנו ובאלבומו האחרון והמושלם.
רציתם את זה קודר יותר? לאונרד כהן- You Want it Darker ביקורת אלבום>>
מותו של הכהן הגדול. פרידה מלאונרד כהן>>

21. (Radiohead- A Moon Shaped Pool (2016

מאז שכתבתי את הביקורת על אלבומם התשיעי של רדיוהד, הוא הלך וגדל עלי. היום אני חושב שבזמן אמת אולי לא הערכתי מספיק את היופי הטמון בו, אבל היום אני אוכל את הכובע ומודה שזו אחת היצירות המרשימות והקסומות ביותר שהיה לעשור הזה להציע.

אלבום הושפע מאוד מהעבודה של ג'וני גרינווד ות'ום יורק על פסקולי סרטים ולכן כלי מיתר ותזמורים קלאסיים מאוד נוכחים בו, מה שמקנה ליצירה עומק נפלא וגם מרחיב את הרפרטואר המוזיקלי של רדיוהד לטריטוריות חדשות.
רדיוהד- A Moon Shaped Pool ביקורת אלבום>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

20. (Bon Iver- i,i (2019

אלבומם הרביעי של ג'סטין ורנון ובון איבר הוא האקלקטי ביותר שלהם. האלקטרוניקה פוגשת את הפולק והלב לא יכול שלא להסדק בכל שיר מחדש.

ורנון הוא אחד האמנים הכי משפיעים של העשור האחרון. אמן שמפרק ומרכיב מחדש את המוזיקה כפי שהכרנו אותה ועל הדרך מפרק לנו גם את הנשמה. שירים כמו Faith ו- Naeem הם לא רק מפסגות היצירה שלו, אלה מפסגות היצירה של העשור כולו.
Bon Iver- i,i ביקורת אלבום>>

19. (Vampire Weekend- Father of the Bride (2019

לא פחות משש שנים אחרי אלבום המופת שלהם, Modern Vampires of the City, הפציצו עזרא קניג וחבריו ביצירה אדירה נוספת בת 21 קטעים ומפעימה ביופיה.

עם אורחים כמו סטיב לייסי, דניאל חיים, מארק רונסון ואחרים Father of the Bride הוא אחד האלבומים הכי מרתקים מוזיקלית של העשור האחרון.
ומפייר וויקנד- Father of the Bride ביקורת אלבום>>

18. (Beck- Colors (2017

מי היה מאמין שאחד מאלבומי הפופ המשובחים ביותר של העשור האחרון יגיע דווקא מבק?! כן, קראתם נכון.

שלוש שנים אחרי הדיכאון הקיומי (והמופלא) של Morning Phase, החליט בק לחגוג את החיים באלבום פופ, צבעוני עם השפעות אייטיז וסבנטיז מובהקות.

סלחו לי על המטאפורה המתבקשת, אבל היצירה הזאת הצליחה לצבוע את בק בצבעים חדשים לגמרי שטרם שמענו ממנו וזה לא פחות ממופלא.
He's Back: בק- Colors ביקורת אלבום>>

17. (Lana Del Rey- Norman Fuckin Rockwell (2019

אלבומה החמישי (או השישי תלוי איך סופרים) של לנה דל ריי היה לא פחות מסנסציה. הוא תפס בהפתעה גמורה את מבקרי המוזיקה והקהל כאחד שראו בו את אחד התוצרים המשובחים ביותר של הזמרת ושל העשור כולו.

מפיצ'פורק קיבל האלבום את הציון ההיסטרי של 9.4 (!) ולנה דל ריי את הכינוי "אחת מהכותבות הגדולות של אמריקה".

Norman Fuckin Rockwell לא מציג רק את הטרנספורמציה המוזיקלית והלירית האישית שעברה, לנה דל ריי אלא גם את השינוי שהתחולל באומה האמריקאית כולה תחת משטרו של דונלד טראמפ שלידו הציורים הכמעט אוטופיים של נורמן רוקוול נראים כמו זיכרון מתוק מעידן אחר.
פאקינג מעולה! לנה דל ריי- Norman Fucking Roclwell ביקורת אלבום>>

16. (2010) The National- High Violet

אחרי ההתפוצצות של Alligator שהביאה לראשונה את הנשיונל להמונים, High Violet היה ההמשך הטבעי והראוי.

עם סאונד יותר מהודק, עיבודים יותר נגישים וטקסטים מהפנטים פרי עטו של מאט ברנינגר, כמות השירים הטובים באלבום הזה יכולה לפרנס קריירות שלמות של להקות אינדי. ואיזה שיר מושלם זה Bloodbuzz Ohio. קלאסיקה!

15. (Nick Cave & The Bad Seeds – Skeleton Tree (2016

האלבום הזה עצוב אפילו בסטנדרטים של ניק קייב וזה אומר המון. מרוסק ממותו הפתאומי של בנו ארתור, קייב סיפק את אחת היצירות הקודרות והיפות ביותר שלו. יצירה על שכול, מוות ואובדן בלתי נתפס של בן.

רגשית, אלבום הזה ישאיר אתכם פצועים בשדה הקרב, מתחננים לרחמים. ועדיין זו חוויה שאסור לכם לפספס.
Nick Cave & the Bad Seeds- Skeleton Tree ביקורת אלבום>>

14. (LCD Soundsystem- This Is Happening (2010

אלבומם השלישי של LCD Soundsystem קיבע את מעמדו של ג'יימס מרפי כאחד היוצרים הכי מעניינים ומקוריים שפעלו פה.

מדובר בתצוגת תכלית פנומנלית שמשלבת בין מסורות הרוק הקלאסיות למוזיקה האלקטרונית ברמה שאולי אפילו הקדימה את זמנה. מופת של הפקה, מופת של אלבום. 

13.ׂׂ (2014) The War on Drugs – Lost in the Dream

בקלות אחד מאלבומי האינדי רוק הטובים של העשור. איכשהו השירים באלבום הזה מצליחים להשמע גם רכים ונעימים אבל גם כל כך מלאי אנרגיה בעת ובעונה אחת.

עם סאונד עמוק ומלנכולי, Lost in the Dream מהדהד ליצירות מופתיות כמו Disintegration של הקיור או Neon Bible של ארקייד פייר ועדיין מצליח להשמע רענן וחדשני.

גם A Deeper Understanding, הפולו אפ ל- Lost in a Dream ראוי למקום ברשימה הזאת אבל מה לעשות שיצאו יותר מדי אלבומים טובים בעשור הזה.

12. (Lorde- Melodrama (2017

בזמן אמת סירבתי לקחת חלק בהילולה סביב אלבום הבכורה של לורד, Pure Heroine, שיצא ב- 2013 כשהזמרת הניו זילנדית הייתה בסך הכל בת 17. אבל 4 שנים לאחר מכן, "מלודרמה" היה כבר אופרה אחרת.

מדובר ביצירה אישית, חושפנית, אותנטית ומרתקת על סיפור התבגרותה של כוכבת תחת אור הזרקורים.

באלבום הזה לורד מוכיחה שהיא לא עוד כוכבת פופ מהשורה, אלא שיש לה יושרה אמנותית, כישרון מטורף, אמביציה ופאקינג אטיטוד להכנס לרשימה של הגדולות ביותר. לחלוטין מאלבומי הפופ המשובחים שיצאו בעשור האחרון.
לורד- Melodrama ביקורת אלבום>>

11. (The 1975- A Brief Inquiry Into Online Relationships (2019

באלבומם השלישי, ההבטחה שנקראת The 1975 סוף סוף התממשה. אחרי 2 אלבומים טובים, A Brief Inquiry העלה את הלהקה הבריטית לליגה של הגדולים.

מדובר ללא ספק באחד האלבומים הכי אקלקטיים של העשור, עם מנעד רחב מאוד של סגנונות מג'אז, דרך אלקטרוניקה, רוק, אקוסטי, פוסט פאנק, ניו וייב ועוד.

אבל למרות כל השעטנז הזה, מת'יו הילי וחבריו מצליחים לשמור על רמה גבוהה ואחידה בכל השירים שיוצרים יחד את אחת החוויות המסעירות שנשמעו העשור.

moadon-tarbut-24

10. (Bon Iver- 22, a Million (2016

אחרי אלבום ראשון אקוסטי, שני מלא בקרנות יער ותזמורים מפוצצים, חתך ג'סטין ורנון באלבומם השלישי של בון איבר חזק לאלקטרוניקה.

המהלך הזה הוכיח לא רק את האומץ שיש ליוצר הענק הזה וללהקה שלו לשנות ולהשתנות כל הזמן, אלא גם שכל מה שהם נוגעים בו הופך לזהב. תנו לו מסרק ותסמכו על ג'סטין ורנון שהוא כבר יפיק ממנו צלילים שימיסו לכם את הלב.

אגב, 8 (Circle) מהאלבום הוא בקלות מועמד להיות שיר העשור שלי. פשוט יצירה שמימית.
Bon Iver- 22, a Million ביקורת אלבום>>

9. ׁׂ(The National- Sleep Well Beast (2017

כמו שוקולד מריר, גם את המוזיקה של הנשיונל סביר להניח שיבינו רק "מבוגרים". ב- Sleep Well Beast הדיכאון הקיומי והרומנטי של מאט ברנינגר מגיע לשיאו עם אלבום שבעיני מייצג קול של דור.

לא דור של צעירים מרדניים שמחפשים את מקומם בעולם אלא קול של אנשים כמוני, בני שלושים פלוס, דור ה -Y אם תרצו, שגדלו לתוך עולם של שפע, תעסוקה, טכנולוגיה מתקדמת ואהבה שאיכשהו לא מוצאים מרגוע לנפשם.

הכל כל כך מושלם, מוצלח וארוז יפה, אבל בפנים יש חור בלתי ניתן למילוי של עצב ומועקה תמידיים. "חיה" שלא ניתן להשביע.
היפה והחיה: הנשיונל- Sleep Well Beast ביקורת אלבום>>

8. (Arctic Monkeys- AM (2013

באופן אישי העדפתי את המאנקיז שלי צעירים, חרמנים וזועמים אבל אי אפשר שלא להודות ש- AM הוא מאסטרפיס של רוק.

נכון אלכס טרנר מעט התברגן ואפילו התתחיל להתלבש יפה, אבל עדיין הטקסטים שלו ננעצים חזק מאוד בנשמה.

בתקופה שהאלבום יצא לימדתי גיטרה והתלמידים שלי פשוט התאהבו בלהקה ובמוזיקה שלה דרך שירים שלימדתי אותם מהאלבום. הניצוץ שהיה להם בעיניים בכל פעם שניגנו ביחד את השירים מ- AM הוכיח כמה חזק הוא תפס וכמה משמעותי הוא היה עבורם. אין לי ספק שכשהדור הזה, שגדל על AM, יתבגר הוא יספר לילדים שלו על אותו אלבום מדהים ששינה את חייו.
10 השירים הגדולים של ארקטיק מאנקיז>>

7. (David Bowie- The Next Day (2013

אף אחד לא האמין שנזכה לשמוע אלבום חדש של דייויד בואי בימי חייו, אבל ב- 2013 זה קרה! עשור שלם אחרי Reality, הפתיע את העולם דייויד בואי עם יצירה חדשה ומפעימה שלא נופלת מאף קלאסיקה שלו.

עם טקסטים חותכים ואקטואליים, סאונד אדיר וקולו האלמותי של בואי שהיה פה בשיאו, הוכיח The Next Day שאת מה שהאמן המופלא הזה הספיק לשכוח אחרים לא ילמדו בתקופת חיים שלמה. 

6. (Vampire Weekend- Modern Vampires of the City (2013

אני מודה שלשני האלבומים הראשונים של עזרא קניג וחבריו פחות התחברתי, אבל אלבומם השלישי, Modern Vampires of the City, הוא גיים צ'יינג'ר רציני.

מדובר ביצירה מרשימה, שלא לומר מפעימה, שמצליחה להתיך בצורה מושלמת אינדי רוק, פופ ואלמנטים של מוזיקת עולם עם האמריקנה הניו-יורקית יהודית. זהו כנראה האלבום האלגנטי והאינטליגנטי ביותר ברשימה.

מתוך כל האלבומים האדירים שיצאו ב- 2013 (דייויד בואי, הנשיונל, HAIM, דאפט פאנק, Doughter ועוד), "הרולינג סטון" ו"פיצ'פורק" בחרו ב- Modern Vampires of the City כאלבום השנה, וזו ממש לא הייתה "בחירת רחמים".

5. (Daft Punk- Random Access Memories (2013

ללא ספק האלבום הכי אקלקטי ברשימה. יצירה שכולה מחווה של צמד הצרפתים הגאונים לאמנים ולמוזיקה שעל ברכיה התחנכו. מהדיסקו של הסבנטיז, דרך ג'ורג'יו מורודור ועד ההאוס של הניינטיז, Random Access Memories הוא תצוגת תכלית מרהיבה של יכולות מוזיקליות מטורפות.

וכאילו שהמוזיקליות של הצמד לא מספיקה, הפעם למסע הצטרפו גם פנדה בר, ג'וליאן קזבלנקס, פארל וויליאמס, נייל רוג'רס ועוד המון קולות ואמנים שהרחיבו את המנעד של דאפט פאנק למחוזות שטרם ביקרו בהם בעבר.

באלבום הזה יצרו דאפט פאנק הלכה למעשה יצירה אלקטרונית שמנוגנת כמעט כולה בכלים חיים.

אם לערך "מוזיקה" במילון הייתה תמונה, זו הייתה התמונה של Random Access Memories כי אני לא מכיר הרבה אלבומים יותר מוזיקליים ממנו.
5 שנים ל- Random Access Memories של Daft Punk>>

4. (Sufjan Stevens- Carrie & Lowell (2015

אימו של סופיאן סטיבנס הייתה אלכוהליסטית עם נטייה למחלות נפש שנטשה אותו כשהיה בן 3 בלבד. ואם זה לא מספיק אז כשכבר חודש הקשר ביניהם לאחר שנים, גססה אימו מסרטן אלים עד למותה בטרם עת.

מצולק מהטראומה, כתב סופיאן את אלבומו היפה ביותר, ואת אחד העצובים אי פעם- Carrie & Lowell מ- 2015.

האמת שעצוב זו מילה קטנה על האלבום הזה. מדובר בחוויה מטלטלת וקשה עם מעט מאוד (אם בכלל) רגעים בהם האור מצליח לחדור פנימה.

המזל הוא שהאלבום הזה יפה כמו שהוא עצוב, מה שהופך את חווית ההאזנה לקשה אך מתגמלת. מדובר ביצירה שצוללת אל תוך הרבדים הנפשיים העמוקים ביותר של הרוח האנושית, הקשרים שלנו עם היקרים לנו, האהבות, האכזבות, הפרידות וההתמודדות עם הנורא מכל- המוות.
לשיר על המוות ולצאת מזה בחיים: סופיאן סטיבנס- Carrie & Lowell ביקורת אלבום>>

3. (The National- Trouble Will Find Me (2013

רוב הלהקות הולכות ומאבדות את עצמן ככל שעובר הזמן. כמו במערכות יחסים רומנטיות, ברגע שכבשת את היעד קשה לשחזר את ההצלחה הראשונית ואת התשוקה של ההתחלה.

אבל הנשיונל הם מקרה מוזר של הרכב שרק הולך ומשתבח עם השנים. במקום שהלהקה תאבד את הרלוונטיות והאדג'יות שלה, החמישייה הניו-יורקית (במקור מאוהיו), הלכה והשתפרה מאלבום לאלבום עד לשיא של Trouble Will Find Me.

הטקסטים של מאט ברנינגר על התבגרות, אבהות, אהבה ואבדן התמימות, מגיעים כאן לשיאם וכאשר הם מגובים בלחנים נדירים ביופים והפקה משובחת, התוצאה היא אלבום שיזכר לדורות.

"עוד נפילה לא תמימה ולא אלגנטית אל תוך חיי הבגרות הלא מקסימים" שר ברנינגר באלבום שהוא מניפסט לבני השלושים פלוס שהמציאות מכה בהם ללא רחמים וכמה שזה כואב, ככה זה גם יפה.
הנשיונל- Trouble Will Find Me ביקורת אלבום>>

2. (Bon Iver- Bon Iver (2011

גאוני, מופתי, מדהים, מרהיב… תנו כל סופרלטיב לאלבום הזה. אבל עבורי המילה המדויקת היא "רוחני". מעטות היצירות שמצליחות לטלטל את הרוח והנשמה כמו אלבומו השני של ג'סטין ורנון ובון איבר.

באלבום הבכורה שלו, הסתגר ג'סטין ורנון בביקתה מכוסה שלג ויצא משם עם אחת היצירות המרגשות והכואבות ביותר שאי פעם נכתבו. ב- Bon Iver, ורנון שכלל את הנוסחה ולגיטרה האקוסטית התווספו קרנות יער, כלי נשיפה, כלי מיתר והכל במינון המדויק. מהתו הראשון ברור שמדובר במשהו מיוחד. מפעים. יצירה של פעם בדור, לא פחות.

האלבום אף זכה בגראמי, מה שהפך את הדרך לקונצנזוס (ולהיות המוזה של קניה ווסט) לקצרה במיוחד. אה כן, ובעיר מולדתו של ורנון, Eau Claire שבוויסקונסין אף מציינים את "יום בון איבר".

כל השירים ב- Bon Iver נקראים על שמות ערים אמיתיות ומומצאות אשר מציינות את הקשר שלנו לעבר, להווה ולמקומות בהם אנו חיים את חיינו. אבל המקומות עליהם שר ורנון הם לא רק פיזיים אלא תודעתיים. הם מצבים נפשיים שמתחברים להוויה הקיומית שלנו.

הטקסטים של ורנון יחד עם קול הפלסצט הייחודי שלו והמוזיקה היפה בצורה חסרת תקדים כמעט, מתחברים יחד לאחת היצירות הייחודיות והיפות ביותר שיצאו לא רק בעשור הזה אלא אי פעם.
קלאסיקה מודרנית: 5 שנים לאלבום Bon Iver>>

1. (Arcade Fire- The Suburbs (2010

אם הוא לא יעלם עוד קודם לכן, עד שנת 2030, ה"אלבום" כקונספט מוזיקלי ינשום כנראה את נשימותיו האחרונות. סביר מאוד להניח שלילדים שלנו, לשמוע אלבום שלם במקום שירים בודדים ישמע תלוש מהמציאות ולא רלוונטי.

בעידן הסטרימינג אין באמת צורך לשחרר אלבום מלא. מספיקים כמה שירים, רצוי להיטים, שיחרכו את הספוטיפיי ואתם על הגל. לכאורה, אין סיבה להתאמץ ולהקליט מספר רב של שירים רק בכי להוציא אותם ביחד. 

אבל אלבום (וזאת בניגוד לטעות הנפוצה) הוא לא המוצר פיזי, אלא היצירה השלמה ביותר שאמן יכול וצריך לשאוף אליה. האלבום הוא סך הרגשות והתלאות שעבר האמן בדרך ליצירה הנשגבת. כמו צפייה בסרט, כמו התבוננות בציור, כך גם האלבום המוזיקלי מעביר אותנו כמאזינים חווייה שלמה הפורטת על מנעד רחב של רגשות, וזה בדיוק מה שעושה The Suburbs.

אולי לא תמצאו בו את השירים הכי יפים, בטח שלא להיטים, אבל כיצירה, כקונספט, זהו האלבום השלם, המהודק והיפה ביותר שיצא בעשור האחרון.

על פניו The Suburbs עוסק בתקופה מאוד ספציפית בהיסטוריה – שנות החמישים והשישים בארה"ב אז פרחה תפיסת "החלום האמריקני" שחלק מרכזי בהתגלמותה היה מעבר לפרברים הנוחים והמוגנים. אך הלכה למעשה האלבום מהדהד כל הזמן לזמננו אנו ומראה בצורה כל כך אינטילגנטית איך אנחנו כחברה וכאינדיבידואלים השתננו.

איך מעשה פעוט כל כך כמו לכתוב מכתב השתנה בעידן הדיגיטציה. איך תרבות הצריכה הגואה שינתה את הקורפוס החברתי אך גם את העולם הפנימי שלנו. המירוץ למימוש עצמי, החלומות והתקוות שלנו שמתנפצים כמו גלים על מזבח המודרניזציה. ארקייד פייר נוגעים בכל זה ויותר תוך שהם פורטים על נימי הנפש העדינים ביותר. 

The Suburbs הוא לא עוד אלבום, הוא חוויה במלוא מובן המילה וזה הופך אותו יותר מכולם ליצירת מופת על זמנית.
5 שנים ל- The Suburbs
של ארקייד פייר>>

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

50 אלבומי העשור

באנר מועדון תרבות

10 האלבומים הגדולים של 2019

רגע לפני סיום העשור, 2019 סיפקה לנו ים של מוזיקה איכותית וכמה אלבומים שיזכרו לעוד הרבה שנים קדימה. אז בלי חפירות מיותרות, קבלו את עשרת האלבומים הגדולים של 2019.

10. Bat For Lashes- Lost Girls

באלבומה השלישי ממשיכה Bat For Lashes, הלוא היא נטשה קאן, להתחבר בכל הכוח לסאונד האלקטרוני של האייטיז. בין היתר סיפרה קאן כי את ההשראה לסאונד של האלבום קיבלה מאמני אייטיז כמו סינדי לאופר, בנהנהרמה ואחרים.

בתור חובב אייטיז מושבע אני מאוד אוהב את כיוון הדארק פופ הזה שלקחה קאן באלבומה האחרון ובכלל פשוט אוהב את כל מה שיש עליו חותמת של Bat For Lashes. וגם, איזה שיר מדהים זה Mountains.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Mountains, Kids in the Dark, Feel for You

9. Thom York- Anima

כל דבר חדש שת'ום יורק משחרר זו ברכה, בטח אם זה ברמה של Anima. באלבום הסולו השלישי שלו ממשיך יורק (אין עוד מלבדו) לפרק את הלב לרסיסים על מצע של מוזיקה אלקטרונית עדינה שחודרת לנשמה ולא משאירה אותך אדיש. 

לא כולם יסכימו איתי אבל אני מוצא את Anima מעט יותר (רק מעט כן?) נגיש משני האלבומים הקודמים והמעולים של יורק. בקיצור, עם רדיוהד, בלי רדיוהד, האיש יודע לעשות מוזיקה שתשרוד בקלות גם עוד 1000 שנה.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Dawn Chorus, Not the News, Runwayaway

8. Sharon Van Etten- Remind me Tomorrow

למרות שקיבלה כבר מזמן חותמת של "תו איכות", שרון ואן איטן לא הורידה את הרגל מהגז והפציצה השנה באלבום חמישי אדיר. הטקסטים חדים יותר, המוזיקה אקלקטית יותר ופאק איזה שיר אדיר זה Seventeen. 

ואן איטן ממשיכה להתפתח מאלבום לאלבום ומקבעת את מעמדה כאחת היוצרות החשובות והטובות של העשור האחרון.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Seventeen, I Told You Everything, Jupiter 4.

7. Bruce Springsteen- Western Stars

אני מודה שלא תמיד היה לי קל עם 'הבוס'. אין ספק בכלל שהוא מהאמנים הגדולים שעדיין מהלכים בינינו ושיש באמתחתו יותר קלאסיקות מלרוב האמנים שפועלים היום ביחד! ועדיין איכשהו לא תמיד התחברתי אליו. אבל Western Stars הוא גיים צ'יינג'ר מבחינתי.

"נקי" מדיסטורשנים אך מצויד בכלי מיתר וגיטרה אקוסטית, יוצא ספרינגסטין פעם נוספת למסע באמריקה, אהובתו הנצחית, ודרך סיפוריה הקטנים מהדהד את החיים של כולנו. אחד האלבומים הכי מרגשים והכי יפים ברפרטואר הענקי של היוצר הבאמת ענק הזה ואחד היפים שיצאו השנה.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Hitch Hikin, There Goes My Miracle, The Wayfarer
לחצו לביקורת המלאה על Western Stars>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

6. Billie Eilish- When We All Fall Asleep, Where Do We Go?

מי היה מאמין שבגיל 17 בלבד, בילי אייליש, תהיה אחראית לאחד מאלבומי הבכורה המרשימים ביותר שיצאו בשנים האחרונות.

זה אולי קלישאתי להגיד ש- When We All Fall Asleep, Where Do We Go? הוא קולו של דור אבל הוא בהחלט לא רחוק מזה. כמו הדור שהיא מייצגת כך גם בשירים שלה בילי אייליש מצד אחד מאוד מחוברת לעצמה אך מצד שני גם מנותקת. מודעת לעצמה ולכוח שלה אך גם מלאת חששות ופחדים (מי אמר קסנקס ולא קיבל?).

אייליש מוכיחה שלמרות הגיל והעובדה שמדובר באלבום בכורה, עדיין אפשר לחדש, להתאמץ, להיות מעניינים ואפילו לזכות באהבת הקהל. האומץ שלא ללכת על בטוח מעורר כבוד, בטח כשהיצירה כל כך מהודקת ושלמה.

לא משנה על איזה שיר תיפלו באלבום הנפלא הזה, הוא יחרט לכם עמוק בראש ובעור. ככה מרגישה קלאסיקה.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: You Should See Me in a Crown, When the Party's Over, Bad Guy.
לחצו לביקורת המלאה על When We All Fall Asleep, Where Do We Go>>

moadon-tarbut-24

5 Lana Del Rey- Norman Fucking Rockwell

מי שעקב אחרי לנה דל ריי בשנים האחרונות, לא צריך להתפלא שהיא הוציאה השנה את המאסטרפיס שלה, Norman Fucking Rockwell. אבל האיכות הכמעט בלתי נתפסת שלו הפתיעה אפילו אותי.

באלבומה השישי, לנה דל ריי לוקחת אותנו לטיול בנבכי נשמתה המיוסרת ופותחת בפנינו את הלב כפי שמעולם לא עשתה בעבר.

החיבור של האני הפנימי שלה שמהדהד החוצה למציאות בה אנו חיים בעידן טראמפ, הופך את האלבום לחוויה מסעירה ושם את דל ריי בשורה הראשונה עם היוצרות החשובות בימינו.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: The Greatest, Love Song, Hope Is a Dangerous Thing for a Woman Like Me to Have – but I Have It
לחצו לביקורת המלאה על Norman Fucking Rockwrll>>

4. Nick Cave- Ghosteen

מי האמין שאחרי קריירה של כמעט 40 שנה, ניק קייב יספק את אחד האלבומים הכי יפים שלו, אם לא את היפה ביותר.

ב- Ghosteen ממשיך נסיך האופל לנסות ולהתמודד ללא הצלחה יתרה עם מותו של בנו, ארתור, שנהרג לפני 4 שנים בלבד ב- 2015.

בניגור ל- Skeleton Tree המדהים מלפני 3 שנים, Ghosteen, על אף העצב האדיר בו, מצליח להכיל בתוכו כמה קרני אור שיחד עם העטיפה האוטופית שלו, מצליחים להפוך את היצירה למעט יותר (וזו מילה גדולה בשביל אלבום של קייב) אופטימית.

שלא יהיה ספק, זה עדיין אלבום שאסור לכם בשום פנים להאזין לו אם אתם בדאון, אבל היופי שלו הוא באמת בלתי נתפס.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Bright Horses, Sun Forest, Waiting for You
לחצו לביקורת המלאה על Ghosteen>>

3. The National- I'm Easy to Find

במשך שנים התרגלנו לשמוע את הקינות והטקסטים הכואבים של מאט ברנינגר על חיי האהבה והנישואים שלו מנקודת מבטו האישי. 

סוג של מונולוגים כואבים ועצמתיים על התבגרות ובגרות בעולם המודרני ומה בדיוק קורה לכל אותם חלומות ושאיפות שהיו לנו לפני שהתמסרנו לילדים, משכנתא ובורגנות.

אבל ב- I'm Easy to Find, אלבומה השמיני של אחת הלהקות הטובות והחשובות בעשור וחצי האחרונים, המצב משתנה.

מחוזקים בלא פחות משבע זמרות מדהימות (ביניהן גייל אן דורסי, שרון ואן איטן, ליסה האניגון ואחרות) המונולוגים של ברנינגר הפכו לדיאלוגים מופלאים על יחסים מלאי אהבה אך גם הרבה כאב.

כמו יין טוב הנשיונל הולכים ומשתבחים מאלבום לאלבום והיצירה הנוכחית שלהם ממחישה עוד יותר למה מדובר באחת הלהקות הגדולות ביותר שפועלות כיום.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Rylan, Hairpin Turns, Light Years
לחצו לביקורת המלאה על I'm Easy to Find>>

2. Vampire Weekend- Father of the Bride

כמעט בכל שנה אחרת האלבום הזה היה כובש בקלות את המקום ראשון. אחרי לא פחות משש שנים, חזרו ומפייר וויקנד עם אלבום כפול וים מוזיקה מדהימה שהוכיחה שמדובר באחד ההרכבים המשובחים שפועלים כיום.

מחוזקים בדניאל חיים, סטיב לייסי, מארק רונסון וחברים נוספים, סיפקה החבורה מניו יורק 18 קטעים לפנתיאון ולפחות שניים מהשירים הכי יפים של העשור, Jerusalem, New York, Berlin ו- Harmony Hall.

במשך למעלה מ- 60 דקות חוקר עזרא קוניג את שורשיו היהודים ואת העולם המודרני שסביבנו לרבות היסטוריה, פוליטיקה, איכות סביבה, אהבה, לידה ומוות. אם טרם עשיתם זאת, קחו נשימה ארוכה ותצללי אל תוך האלבום הכי מיוחד שיצא השנה. סיכוי טוב שתתמכרו.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Jerusalem, New York, Berlin, Harmony Hall, This Life.
לחצו לביקורת המלאה על Father of the Bride>>

1. Bon Iver- i,i

כמו דמותו של מידאס מהמיתולוגיה היוונית, כך גם כל דבר שג'סטין ורנון נוגע בו הופך לזהב טהור. היכולת של האיש הזה להמציא את עצמו מחדש בכל אלבום היא פשוט נדירה ויותר מזה, ממחישה עד כמה הוא לא רק "זמר" או "מוזיקאי", אלא אמן אמיתי במלוא המובן והמשמעות של המילה.

ב- i,i אלבומו הרביעי עם ההרכב שלו, בון איבר, ממשיך ורנון לרקום יחדיו טקסטורות, שכבות, מרקמים וסאונד לכדי מארג מוזיקלי מאתגר במידה אך מפעים ביופיו כמו שרק הוא יודע.

למי שעוד היה ספק (ולא ברור למה) i,i מוכיח שורנון הוא מהאמנים הגדולים והחשובים בדורנו וכבר עכשיו אפשר לשמוע את ההשפעות שלו על עשרות אמנים אחרים. גם הספקנים הגדולים ביותר יתקשו להודות אחרי אלבום כזה שבון איבר היא לא עוד תופעת היפסטרים חולפת אלא פה בכדי להישאר ושאין מה לעשות וג'סטין ורנון פשוט לא יכול לטעות.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Naeem, Faith, Hey Ma
לחצו לביקורת המלאה על i.i>>

10 האלבומים הגדולים של 2018
10 ה
אלבומים הגדולים של 2017
10 האלבומים הגדולים של 2016

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

2019.jpg

באנר מועדון תרבות

 

20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות

עצובים, שבורי לב, או סתם לא בא לכם לצאת מהחדר? הפוסט הזה בשבילכם. מוזמנים לכבות את האור, להכין את הממחטות ולהיות עצובים בכיף שלכם. 

Alice in Chains- Nutshell

"אני נלחם את הקרב הזה לגמרי לבד, ללא אף אחד שאוכל לבכות לו וללא מקום שאוכל לקרוא לו בית…" שר ליין סטיילי בשיר שעוסק כולו בבדידות, ניכור ומוות. אין אדם שיש לו לב שלא יזדהה ולו עם קמצוץ מהמילים הכואבות הללו מפני שאין בן אדם שלא הרגיש בודד בחייו גם אם זה לרגע אחד.

למרות שמעולם לא יצא כסינגל, השיר הזה הפך לקלאסיקה בזכות הגרסה האקוסטית שלו מהופעת האנפלגד הבלתי נשכחת של הלהקה ב- MTV.  "ארגיש טוב יותר כשאמות…" שר סטיילי בסופו של Nutshell וכל שנותר לנו לקוות זה שהזמר האדיר הזה באמת מרגיש טוב יותר עכשיו כשהוא כבר לא איתנו.

Michael Andrews ft. Gary Jules- Mad World

מראש שיר עם המשפט: "החלומות בהם אני מת הם החלומות הכי טובים שלי" לא יכול אופטימי במיוחד. אבל אז הגיעה הגרסה של מייקל אנדרוס וגארי ג'ולס שלקחה את השיר עמוק עוד יותר למחוזות העצב עם עיבור פסנתר חשוף, פגיע ומהורהר הרבה יותר מהמקור.

צמד המוזיקאים הקליט את השיר כחלק מהפסקול לסרט הקאלט "דוני דארקו" שעוסק בזמן, מרחב, אובדן ועוד סוגיות שלא ממש ישאירו אתכם מחויכים בסוף הצפייה בו. ועם זאת, עדיין צפייה חובה.

Sufjan Stevens- I Should Have Know Better

אימו של סופיאן סטיבנס הייתה אלכוהליסטית עם נטייה למחלות נפש שנטשה אותו כשהיה בן 3 בלבד. ואם זה לא מספיק אז כשכבר חודש הקשר ביניהם לאחר שנים, גססה אימו מסרטן אלים עד למותה בטרם עת.

מצולק מהטראומה, כתב סופיאן את אלבומו היפה ביותר, ואת אחד העצובים אי פעם- Carrie & Lowell מ- 2015. כל שיר שתבחרו מאלבום הפרידה הזה יגרום לכם לרצות לקפוץ מהגג, אבל היפה והנוגה ביותר, שבוודאות יביא אתכם לסף דמעות הוא I Should Have Know Better בו נפרד סטיבנס מאימו, לא בכעס ולא בשנאה, אלא ברוך והרבה הבנה. פשוט קסם טהור.

The Smiths- I Know It's Over

לבחור שיר עצוב של הסמית'ס זו לא משימה קשה במיוחד, אבל שיר על אדם גוסס שמהרהר בחייו הבודדים והמבוזבזים לוקח את כולם. השיר הזה נכתב על ידי מוריסי וג'וני ומאר באותו סשן בו הם כתבו גם את Frankly, Mr Shankly ואת שירם היפה ביותר, There is a Light That Never Goes Out שבחרתי בו במקום הראשון ברשימת שמונים השירים הגדולים של שנות ה- 80.

כאמור הטקסטים של מוריסי מעולם לא היו אופטימיים במיוחד אבל I know It's Over לוקח את כולם.

The Antlers- Two

ב- 2009 שחררו ה'אנטלרס' אלבום כל כך עצוב עד שהוא לעיתים ממש קשה להאזנה. צריך להיות במצב רוח מאוד ספציפי בשביל לצלוח את יצירת הקונספט הזאת שמתארת עובד הוספיס שמתאהב בחולה סופנית.

עם מוזיקה קודרת במיוחד וטקסטים על מוות, אובדן, חשבון נפש ושיר אחד מדהים ביופיו על הפלה, 'הוספיס' הוא אחד האלבומים העצובים אי פעם.

הסינגל הראשון שיצא מהאלבום הוא Two, ואחרי ששומעים אותו יודעים בדיוק לאיזה עולם של יגון קודר נכנסים. בחלקו הראשון Two מתאר כיצד הרופא מספר לעובד ההוספיס שאין יותר מה לעשות וש"המקהלה הולכת לשיר והדבר הזה יהרוג אותה".

אופטימי? זה עוד כלום. בהמשך האישה צורחת מכאבים במיטתה בזמן שעובד ההוספיס מנסה לתת לה משהו נגד הכאב, ולאחר מכן אנחנו צוללים אל תוך זכרונות ילדותה בהם בין היתר אבא שלה דפק לה את החיים יחד עם עוד שלל תיאורים ורודים ואופטימיים על החיים. בקיצור, לא שיר שמומלץ לנגן בחתונות או בר מצוות אבל בהחלט כזה ששווה להיכנס בשבילו לדיכאון.

באנר מועדון תרבות

Beck- Lost Cause

השיר הזה מככב אצלי גם ברשימת 12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים ולא סתם כי באמת מה עצוב יותר מפרידה? בטח כזאת שמתרחשת אחרי שתפסת את ארוסתך וחברתך מזה 9 שנים בוגדת בך. נשמע אולי דמיוני, אבל זה בדיוק מה שקרה לבק ושהביא אותו לכתוב את השיר הזה.

"העיניים המצטערות שלך חותכות עד העצם ומקשות עלי להשאיר אותך לבד…" שר בק בקולו העדין וקורע את הלב עם אחד משירי הפרידה הכי נוגים ועצובים שנכתבו אי פעם.

Nick Cave- Into My Arms

אפילו כשניק קייב מנסה לכתוב שיר אהבה אופטימי זה יוצא לו עצוב. אין ספק שיש ברפרטואר של קייב שירים יותר קודרים מ- Into My Arms, כל שיר שתבחרו למשל מ- Skeleton Tree שנכתב לאחר מות בנו יעשה את העבודה. אבל האפלה נוכחת היטב גם ב- Into My Arms.

בשיר מתוודה קייב שאינו מאמין באלוהים, מלאכים וכוחות עליונים אבל אם יש כאלה הוא מקווה שהם ישלחו את אהובתו חזרה לזרועותיו. המתח בין הקודר לאופטימי, הופך את השיר הזה לאחד המיוחדים של קייב ולאחד המרגשים שלו.

Eric Clapton- Tears in Heaven

כמו ניק קייב, גם אריק קלפטון חווה את הנורא מכל כשבשנת 1991 נפל אל מותו בנו קונור בן ה- 4 מחלון בניין בניו יורק. בעקבות הטרגדיה כתב קלפטון את אחד מהשירי האבדן והצער הכואבים ביותר, "דמעות בגן עדן".

בשיר תוהה קלפטון מה יקרה כאשר הוא יתאחד ביום מן הימים מחדש עם בנו בגן עדן. האם הוא יזהה אותו? האם הוא יזכור את שמו? והלב לא יכול שלא להצטמרר.

Elliott Smith- Miss Misery

תכלס, זה לא באמת משנה איזה שיר של אליוט סמית' תבחרו, סביר להניח שזה יגמר בדמעות. בואו, הבן אדם דקר את עצמו בלב למוות, ואני מתכוון לזה מילולית לגמרי. ובכל זאת יש מצב ש – Miss Misery יעשה את העבודה מעט טוב יותר מאחרים.

"אני יודע שאת מעדיפה לראות אותי נעלם מאשר לראות אותי כפי שאני באמת…" שר סמית' בשיר שהיה מועמד לאוסקר כשלקח חלק בפסקול של "סיפורו של וויל האנטינג". 6 שנים לאחר מכן סמית' כבר לא יהיה איתנו.

15 האלבומים העצובים ביותר בכל הזמנים
12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים

The Cure- Disintegration

אם ליד המילה "דיכאון" במילון הייתה תמונה, היא ללא ספק הייתה של רוברט סמית'. האיש עם הליפסטיק והשיער שלא סורק לפחות בשני העשורים האחרונים, חתום על כמה מהיצירות היותר עצובות שנכתבו אי פעם.

ב- 1989 שבר סמית' אפילו את השיא של עצמו כששיחרר יחד עם הלהקה שלו את אלבום המופת, Disintegration, שלהגיד עליו עצוב יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. לא משנה איזה שיר תבחרו לשמוע מהאלבום הזה, זה יגמר בדמעות. כן, גם Lovesong כי אי אפשר שלא לבכות למשמע שיר כל כך מרגש.

ובכל זאת, שיר הנושא בן השמונה דקות ועשרים שניות הוא מסע ייסורים של כאב בלתי נסבל (אבל מאוד יפה) שיגרום לכם לרצות לקפוץ מהגג או להתכווץ על המיטה בתנוחת עובר ופשוט לבכות.

Leonard Cohen- Show Me the Place

אחת הפנינים הכי יפות שיצר לאונרד כהן בימי חייו. לא יאומן כמה השיר, הזה שיצא ב- 2012 ונכלל באלבומו ה- 12 של כהן, Old Ideas, מפוצץ רגש. השילוב בין קולו העמוק של כהן לבין הפסנתר העדין והכינורות שברקע ימיס את הלבבות הקשוחים ביותר.

"הראי לי את המקום בו הסבל מתחיל…" מקונן הכהן הגדול עם עוד שיר אהבה שמגולל בתוכו כל כך הרבה תשוקה אך גם כל כך הרבה כאב.

The National- Fake Empire

מכירים את המשפט הזה "כשתהיה גדול תבין?" אז ככה זה עם הנשיונל. הטקסטים קורעי הלב של מאט ברנינגר פונים ישירות לאנשים בני שלושים פלוס, נשואים ונשואות עם ילדים, עבודה טובה ובית יפה, אנשים שמבחוץ הכל נראה אצלם מושלם אבל מבפנים הכל מחורר כמו מסננת.

הנשיונל שרים על המהות של מה זה להיות בוגר, מה אתה משאיר אחריך ומה קורה לכל החלומות הגדולים שאותם שאפת להגשים כשהיית צעיר. כך גם Fake Empire העוסק מערכת יחסים שיושבת על בסיס רעוע.

"אנחנו חצי ערים באימפריה מזויפת…" מתפייט ברנינגר בטקסט מופתי שבקלות ניתן להשליך אותו גם על מצבן הפוליטי של ארה"ב בעידן דונלד טראמפ או של ישראל בעידן ביבי.

Nine Inch Nails- Hurt

השיר הזה התפרסם בעיקר בזכות הקאבר המפורסם והדי מדהים שעשה לו ג'וני קאש, אבל הגרסה המקורית נפלאה ומפרקת לא פחות. טרנט רוזנר לוחש באיטיות מלחיצה את הטקסט העוסק בפגיעה עצמית, דיכאון והתייחסות די ברורה לסמים.

חלק מהמעריצים מפרשים את השיר הזה כסוג של מכתב התאבדות של גיבור השיר או כתהליך מציאת משמעות לחיים. בכל מקרה השיר הזה נוטף אווירת דיכאון ואבדון שיגרמו לכם להתייפח כמו תינוקות.

Sinead O'Connor – Nothing Compares 2 U

הקטע הזה בו שינייד אוקונור פורצת בבכי אותנטי בקליפ לשיר הזה, הוא מהרגעים היותר יפים ומרגשים שנראו על המסך. לא משנה כמה אתם ציניים או כמה אתם מתחברים לפרסונה ה"בעייתית" משהו של אוקונור, הרגע הזה פאקינג מרגש.

השיר אמנם נכתב על ידי פרינס כשיר פרידה בעל ניחוח רומנטי, אבל אוקונור בכלל חשבה על אימה שנפטרה בזמן שהיא שרה את השיר. בפועל זה לא באמת משנה מכיוון שמדובר ללא ספק באחד הביצועים הווקליים הכי מרגשים ונוגעים שהוקלטו אי פעם. ללא ספק טיר ג'רקר רציני.

Mount Eerie- Real Death

4 חודשים בלבד אחרי שהפך לאבא, אישתו של פיל אלברום, סולנה של "מאונט אירי", אובחנה כחולת סרטן לבלב קטלני. זמן קצר לאחר מכן, ביוני 2016, היא נפטרה והשאירה את אלברום להתמודד עם הכאב ועם הסטטוס כאב טרי לתינוק.

הכאב הבלתי נסבל מהסיטואציה החדשה אליה נקלע, הביאה את אלברום לכתוב את אחד האלבומים הכי קורעי לב שאי פעם נוצרו- A Crow Looked at Me.

השיר Real Death, שיצא כסינגל הראשון מתוך האלבום, כשמו כן הוא, מתאר המוות של בלי מסכות ובלי רומנטיקה. "המוות הוא אמיתי. רגע אחד מישהו נמצא כאן ורגע לאחר מכן הוא לא".

באנר מועדון תרבות

Radiohead- How to Disappear Completely

יש שירים שרק על פי הטייטל שלהם אפשר לדעת שהם מיוחדים, ואין ספק ש"איך להעלם לחלוטין", הוא אחד כזה. מדובר באחת היצירות היותר מטלטלות של רדיוהד ולאחת המרגשות ביותר ברפרטואר שלהם.

לג'וני גרינווד לקח שבועיים רק לעבד את כלי המיתר בשיר הנפלא הזה שמוצא את ת'ום יורק במצב רח מהורהר ופילוסופי. "אני לא כאן, זה לא קורה…" הוא שר בקולו את מה שכולנו מרגישים מדי פעם, רצון פשוט להעלם.

Counting Crows- Colorblind

עם ראסטות קופצניות ומראה כללי של דובון אכפת לי, אדם דוריץ, סולן ה- Counting Crows, לא עושה רושם של בן אדם עצוב במיוחד. אבל מבט אחד בטקסטים שלו והדעה שלכם תשתנה.

דוריץ הוא אחד הכותבים המחוננים ביותר בדורנו (נשבע לכם). היכולת שלו לכתוב על הדף סיפורי אהבה (בעיקר נכזבת), היא מתנה שלא רבים זכו לה. שירים כמו Round Here, Anna Begins, Goodnight Elisabeth, הם שירי אהבה מדהימים ביופיים וכל כך אנדרייטד.

אז כאמור לאדם דוריץ ול- Counting Crows לא חסרים שירים שיגרמו לכם לבכות בקלות, אבל בכל זאת ב- Colorblind יש משהו אקסטרה קודר. הבלדה הזאת, שאפשר לשמוע בסרט "משחקי פיתוי", מתבססת כולה על ריף פסנתר רפיטטיבי, מלחיץ משהו, על מצע קולו הסדוק של דוריץ ששר על כך שהוא מנסה להתמודד עם השלדים שיש לו בארון ומקווה יום אחד להוציא אותם החוצה. ככה נשמע דיכאון של זמר שחווה לא פעם ולא פעמיים התמוטטות נפשית.

Joy Division- Love Will Tear Is Apart

ככה בדיוק נשמעת מערכת יחסים בדימדויה האחרונים. השיר האלמותי הזה של איאן קרטיס הוא אחד מהשירים שמתארים בצורה הטובה ביותר את כל הרעות החולות שתוקפות מערכות יחסים ארוכות טווח, ע"ע נישואין.

השגרה, השעמום, הויכוחים והרצון למשהו חדש, כולם משתלבים בשיר יוצא דופן בכנותו שמצליח לתאר אהבה ועזה לצד סיומה.

Death Cab For Cutie- Transatlanticism

אין דבר מתסכל יותר מאהבה בלתי ניתנת למימוש ובזה בדיוק עוסק שיר הנושא של אלבומם הרביעי Death Cab For Cutie מ- 2003. אוקינוס שלם פעור בין 2 האוהבים בשיר שכנראה לעולם לא יצליחו לממש את אהבתם האחד לשני. לפעמים אהבה זה לא מספיק.

Fleetwood Mac- Landslide

את השיר הקסום הזה כתבה סטיבי ניקס כאשר הייתה באחת מנקודות השפל הגדולות בחייה. חברת התקליטים זרקה אותה ואת שותפה ליצירה ולמיטה, לינדזי באקינגהם, והיא עמדה בצומת דרכים ענקית בחייה.

ואז ערב אחד היא ישבה בביקתה באספן שבקולורדו וכתבה תוך 5 דקות את אחד השירים הקסומים והנוגעים ביותר של "פליטווד מק". "הרגשתי שכל החיים שלי הם מפולת אחת גדולה" סיפרה ניקס לימים. ואכן השיר הזה מתאר מצב נפשי של בלבול וחוסר אונים שיכניס אתכם להרבה מחשבות שכנראה יגרמו לכם לכלוכית בעין.

15 האלבומים העצובים ביותר בכל הזמנים
12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

elliott-smith-1998-fea-billboard-1500

באנר מועדון תרבות

אור בחשכה: הנשיונל I Am Easy to Find- ביקורת אלבום

18 חודשים בלבד אחרי אלבומם המופתי, Sleep Well Beast, חוזרים הנשיונל עם פרויקט שאפתני הכולל סרט קצר ואלבום חדש עם לא פחות מ- 16 קטעים. התוצאה? ניצחון מרשים בשתי החזיתות.

ציון המועדון: ★★★★☆

כבר כמעט שני עשורים שהנשיונל היא הלהקה הכי יציבה על הפלנטה. מאז Alligator הנפלא מ- 2005, כל אלבום של החמישייה הניו-יורקית (במקור מאוהיו) מצליח להתעלות על קודמו. בדרך כלל להקות שפועלות זמן רב ביחד נשחקות ובסופו של דבר הופכות לצל חיוור של עצמן, אבל במקרה של הנשיונל, המוזיקה רק הולכת משתבחת עם השנים והופכת ליותר מעניינת, יותר מגובשת ובעיקר יותר טובה. כל זה נעשה בעקביות מעוררת השתאות והשראה והופכות את הקריירה של הנשיונל לכמעט חסרת תקדים.

על כל אלבום חדש של ההרכב מתחרים המבקרים מי ינפק יותר סופרלטיבים כאשר השיא הגיע עם Sleep Well Beast מ- 2017 שכבר כבש את המקום הראשון במצעדים משני צדי האוקיינוס וזכה בפרס גראמי עבור האלבום האלטרנטיבי של השנה. לא רע ללהקה שמעולם לא סיפקה אפילו להיט מצעדים אחד- אנטיתזה לכל מה שמייצג דור הספוטיפיי הנוכחי. אנומליה של שפיות ואמנות אמיתית בעולם שנרמס תחת גלגלי הסתמיות.

"זו חצי אשמתך אז רק חצי תסלחי לי…"

הנשיונל לא תכננו להוציא אלבום חדש כל כך מהר, אבל שיחת טלפון מהבמאי המוערך, מייק מיילס, שינתה את התוכניות. מיילס הציע להרכב לשתף פעולה והתוצאה היא סרט קצר וקסום ביופיו בשם I Am Easy to Find בכיכובה של השחקנית השוודית היפיפיה, אלישיה ויקנדר, ששיחקה בין היתר ב"אקס מכינה" הנפלא ו"הנערה הדנית" עליו אף זכתה באוסקר. הסרט מתאר ב- 25 דקות בלבד את מהלך חייה של אישה מרגע לידתה, דרך הפיכתה לאמא ומותה, כשכל זה מתרחש על רקע המוזיקה והשירים המופלאים של הנשיונל. אני לא מבקר קולנוע אבל קשה לי להאמין שהסרט הזה לא ירגש אפילו את הציניקנים הגדולים ביותר. 

וזו כאמור הייתה רק יריית הפתיחה. את תהליך יצירת הסרט מינפו הנשיונל יחד עם מיילס (שמקבל קרדיט על הפקת האלבום יחד עם הלהקה עצמה) ליצירת אלבום חדש, שמיני במספר, המכיל 16 קטעים חדשים ונושא גם הוא את השם I Am Easy to Find. 

באנר מועדון תרבות

למרות שהאלבום הוא לא הפסקול של הסרט, העבודה עליו השפיעה רבות על כתיבתו. רבים מהשירים זוכים לעיבודי כלי מיתר קלאסיים זכר לעבודה על הסרט וגם לעבודתם של האחים (היהודים) ארון וברייס דסנר בהפקות מורכבות ושיתופי פעולה שונים. האחרון שחרר ממש לאחרונה את היצירה הקלאסית החדשה שלו, Triptych, יחד עם התזמורת פילהרמונית של לוס אנג'לס.

בהאזנה הראשונה אין איזשהו שיר שמתבלט מעל כולם, ועם זאת פשוט בלתי אפשרי להפסיק להאזין ליצירה הזאת ולא לטבוע במוזיקה ובעיבודים העשירים. כל שיר ושיר באלבום הזה הוא עולם ומלואו של צלילים מרגשים העוטפים את הטקסטים הנוגים, הכנים והכואבים כרגיל של ברנינגר. ככה נשמעת מוזיקה.

15 השירים הגדולים של הנשיונל
היפה והחיה: הנשיונל Sleep Well Beast ביקורת אלבום
הנשיונל- Trouble Will Find Me ביקורת אלבום

"אני לומד איך לא למות קצת בפנים בכל פעם שאני חושב עלייך…"

אחרי הרבה שנים שמאט ברנינגר, הסולן וכותב השירים הראשי של ההרכב, מעביר אותנו ואיתנו את הרגעים הקשים, המדכאים והחשוכים בחייו, I Am Easy to Find מציע סוף סוף קצת אור. מעט תקווה שיכול להיות יותר טוב בבית שלנו, במערכות היחסים שלנו ואולי בעיקר עם עצמנו.

הסיבה לכך נעוצה כנראה בעבודה שבאלבום החדש משתתפות לא פחות מחמש זמרות שמעדנות את הדיכאון הקיומי של ברנינגר. ליסה האניגן, שרון ואן אטן, מינה טינדל, קייט סטייבלס ומעל כולם גייל אן דורסי המושלמת שניגנה עם מיליון אמנים וליוותה במשך 20 שנה את דייויד בואי, עושות כולן עבודה מדהימה ומרימות את האלבום לגבהים חדשים. למשל הרגע בו קולה העמוק והמדהים של דורסי נכנס בהפתעה ב- You Had Your Soul with You, הוא מהרגעים העוצמתיים ברפרטואר של הנשיונל. פשוט צמרמורת.

כמעט בכל שיר אפשר לשמוע קול נשי שמהווה קונטרה לקול הגברי של ברנינגר והופכים את המונולוגים המוכרים שלו לדיאלוגים. לפתע, אחרי כל כך הרבה שנים, אנחנו מקבלים גם את הצד השני במערכת היחסים של ברנינגר עם זוגתו. זה שינוי מרענן, אמיץ ומרתק שמוסיף המון צבע ועומק ליצירה כולה.

גם הפעם לוקחת חלק בכתיבת המילים קארין בסר, אישתו של ברנינגר ותאמינו לי, אין לי מושג איך הזוג הזה מצליח להחשף בצורה כזאת ועדיין להשאר ביחד. כל השלדים של מערכת היחסים המורכבת שלהם יוצאים החוצה באלבום הזה בלי מסננים ובלי לייפות את הדברים. לעזאזל אפילו אני מסתיר דברים מאישתי.

אולי תהליך הכתיבה הוא זה שמצליח לרפא את פגמי הזמן של מערכת היחסים בין השניים כמו סוג של טיפול זוגי ואולי זו עוד דרך לשמור על האש בוערת אחרי כל כך הרבה שנים. בכל מקרה התוצאה היא טקסטים חושפניים, אישיים, אותנטיים, כואבים, עצובים ומרגשים שפשוט אי אפשר שלא להזדהות איתם.

"יש מעט גיהנום בכל אחד…"

I Am Easy to Find היא היצירה הגדולה, המורכבת והשאפתנית ביותר של הנשיונל ולמרות שלא כל ה- 64 דקות שמרכיבות אותה מצליחות לסחוף, עדיין מדובר בנקודת אור בעולם הרוקנ'רול הדועך והמשעמם. אם עוד היה ספק, אחרי אלבום כזה שמה של הנשיונל בדברי הימים של המוזיקה מובטח.

נ.ב: כבוד לסטרוקס (האדירים!) שמוזכרים גם באלבום האחרון של ארקטיק מאנקיז וגם בנוכחי של הנשיונל. ג'וליאן קזבלנקס יכול למות בשקט.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

nationalheadernationalheader11

באנר מועדון תרבות

15 השירים הגדולים של הנשיונל

בשנים האחרונות הנשיונל הפכו לאחת הלהקות המוערכות בעולם ואחת האהובות עלי באופן אישי. עם כל אלבום הם מוכיחים שכמו יין טוב, הם רק הולכים ומשתבחים. אלבומם האחרון, Sleep Well Beast כבר הגיע למקום הראשון משני צידיו של האוקיינוס וזכה בפרס הגראמי היוקרתי.

לקראת יציאת אלבומם החדש, I Am Easy to Find, שיצא ב- 17.5, קבלו מדריך מקוצר ללהקה ואת עשרת השירים הכי גדולים שלה. 

15. Lucky You
"…I Think You Made a Big Mistake"

השיר האקוסטי הקטן והיפה הזה, שסוגר את Sad Song For Dirty Lovers – אלבומם השני של הנשיונל, מייצג נאמנה את הסאונד של הלהקה באלבומיה הראשונים. פולק רוק אמריקאי, שורשי, פשוט ומנימליסטי. עם הזמן הלהקה תשכלל את הסאונד שלה עד שהאלבומיה הראשונים ישמעו כמעט לא קשורים לשאר הרפרטואר שלה. אך למרות החולשה האמיתית של אלבומיה הראשונים, עדיין ניתן למצוא בהם פה ושם כמה פנינים קסומות שינבאו את העתיד, כמו Lucky You.

14. About Today
"…How Close am I to Losing You"

עוד שיר אקוסטי מהתקופה המוקדמת יחסית של הלהקה, אך הפעם כזה ששרד יפה את מבחן הזמן ואפילו מנוגן מדי פעם בהופעות. השיר שיצא ב- 2004 כחלק מ- Cherry Tree EP, הוא אחד הפייבוריטים של המעריצים ומהשירים המיוחדים שפתחו עבורם את הדלת לקהלים גדולים יותר. 

13. Slow Show
"…I Made a Mistake in My Life Today"

למרות שמעולם לא יצא כסינגל Slow Show הוא אחד מהשירים האהובים בותר על המעריצים האדוקים של הנשיונל. מתוך Boxer המופתי, Slow Show מתאר אדם חרדתי, ניירוטי משהו, שמרגיש ביטחון רק לצד אהובתו. "29 שנים חיכיתי לך לפני שפגשתי אותך" שר ברנינגר ברומנטיות ומציע לנו מעט נחמה בין כל הטקסטים הקודרים בדרך כלל שלו.

12. I Need My Girl
"…I’m Under the Gun Again"

כשקניתי את Trouble Will Find Me, אישתי הייתה מאושפזת בבית החולים ומצאתי את עצמי מאזין לשיר הזה ללא הפסקה. "זה פשוט שיר על געגועים לאישתך או לחברה שלך…" סיפר ברנינגר. אז אולי הוא לא מדובר בשיר ענק, אבל זה ללא ספק אחד השירים הנוגים ביותר שברנינגר אי פעם כתב.

11. This is the Last Time
"…I wish Everybody Knew What's so Great About You"

גם השיר הזה מעולם לא יצא כסינגל. למעשה הוא אפילו בקושי מנוגן בהופעות. אבל למרות זאת הוא אחד הקטעים הכי יפים שהנשיונל אי פעם הפיקו. השיר מדבר על אהבה רעה. כזאת שאתה יודע שהיא לא טובה לך אבל אתה נמשך לתוכה שוב ושוב למרות שאתה מבטיח לעצמך שהפעם זו הפעם האחרונה בהחלט. תכלס, מי מאיתנו לא חווה את זה?

הסיומת המושלמת ("Jenny I'm in Trouble") מקפיצה את השיר הזה בכמה רמות והופכת אותו לאמוציונלי במיוחד.

10. Rylan
"…There's a Little Bit of Hell in Everyone"

השיר בוצע לראשונה בסביבות 2011 בתהליך כתיבת Trouble Will Find Me אך מעולם לא מצא את דרכו לאלבום. רק עכשיו, כמעט עשור לאחר שנכתב, יכלל השיר באלבום החדש, I'm Easy to Find.

שנים שהמעריצים מחכים לשמוע גרסת סטודיו לשיר הזה ובצדק. מדובר בקסם אמיתי שמאז שגיליתי אותו בטריילר לסרט שילווה את האלבום החדש (בכיכובה של השחקנית אלישיה ויקנדר ובבימויו של מייק מילס), אני פשוט לא מפסיק לשמוע אותו (בגרסת ההופעה החיה כמובן). בקיצור יצירה אמיתית שסוף סוף מקבלת את הכבוד הראוי לה.

באנר מועדון תרבות

9. Mr. November
"…This is When I Need You"

אחרי שני אלבומים ו- EP אחד שהיו סבירים אך לא מלוטשים מספיק, שיחררו ב- 2005 הנשיונל את, Alligator, אלבומם השלישי, שנחשב על ידי רבים כאלבום המפנה שלהם. האלבום הציג לראשונה סאונד מגובש, ברור, אקלקטי ומאוזן שיהווה את הבסיס עליו תבנה הקריירה של הלהקה.

בין כל השירים הבאמת נהדרים שבו, מתבלט שיר הסיום העצמתי אך המלנכולי, Mr. November שנכתב אמנם מתוך נקודת מבט פוליטית (במקרה הזה של ג'ון קרי שהיה מועמד לנשיאות ארה"ב מטעם הדמוקרטים ב- 2004), אך כמו ברוב הטקסטים של ברנינגר פתוח לעוד אינספור אינטרפטציות.

8. I'll Still Destroy You
"…Nothing I Do Makes Me Feel Different"

ב- Sleep Well Beast החדירו הנשיונל אלמנטים אלקטרוניים אל תוך המוזיקה שלהם ו- I'll Still Destroy You הוא מהסממנים הבולטים לכך. על מצע מכונות תופים עדינות מתאר ברנינגר את הקושי בלתחזק מערכת יחסים ואת הכאב שלעיתים כרוך בכך. תוך כדי הוא גם מבקר את עצמו בצורה חושפנית ומציג את עצמו לראווה בצורה כל כך מעוררת הזדהות ואמפתיה שקשה לא להינמס בפניו. השיר אגב זכה לאחד הקליפים הנפלאים של הלהקה.

7. Day I Die
"…Let's Just Get High Enough to See Our Problems"

השיר העצמתי הזה מגיע מיד אחרי Nobody Else Will Be There השקט שפותח את Sleep Well Beast, ומטעין אותו באנרגיות מטורפות. מהשירים היותר חזקים של הנשיונל שגם הוא כמו רבים אחרים מדבר על אבדן דרך והקושי שבהתמודדות עם מערכות יחסים ארוכות כמו גם ההתבגרות בתוכן. מקצב התופים הכמעט שבטי בהתחלה כמו גם ריף הגיטרה, לעד יעבירו צמרמורת של התרגשות בגופי. 

6. Mistaken for Strangers
"Another un-innocent, elegant fall Into the un-magnificent lives of adults…"

אחד הנושאים בהם מתעסקים הכי הרבה הנשיונל הוא התבגרות. לא גיל ההתבגרות החינני והצעיר אלא הרגע הזה שחוצים את גיל השלושים, הופכים להורים ורואים את החלומות שלנו מתנפצים אל תוך מציאות של שערות לבנות ותקוות שבורות. בזה בדיוק עוסק Mistaken for Strangers.

המנון ההתבגרות המדכא הזה הוא אחד מהשירים העצמתיים והיפים ביותר שכתב מאט ברנינגר. כל מי שחצה את גיל שלושים ויש לו 2 ילדים ומשכנתא יוכל להזדהות עם הטקסט הכל כך ארצי הזה. שיר ענק שנוגע בנושאים שלא תמיד אנשים אוהבים לנגוע בהם, אבל גם אי אפשר להתעלם מהם.

5. Don't Swallow the Cup
"…And if You Want to see me Cry, Play "Let it Be" or "Nevermind"

באנר מועדון תרבות

אחרי 22 חדשים מפרכים בדרכים לקידום אלבומם, High Violet, חזר גיטריסט הלהקה, ארון דסנר לביתו ואל תינוק חדש שזה עתה נולד לו. הג'טלגים יחד עם התינוק החדש לא נתנו מנוחה לדסנר שמצא את עצמו מבלה את הלילות בסטודיו הביתי שלו. באחד הלילות הלבנים הללו הוא איחה בין כמה שברי מוזיקה שכתב ויצר את המוזיקה ל- Don't Swallow the Cup, אחד השירים העצמתיים והחזקים ביותר של הנשיונל.

הטקסט של ברנינגר עוסק בשלל נושאים שסובבים סביב מוות, אובדן, דיכאון ומה אנחנו משאירים מאחורינו למי שאנחנו אוהבים. סך הכל נושאים די טפוסיים בטקסטים של הנשיונל.

4. Carin at the Liquor Store
"…Blame it on Me, I Really Don't Care" 

באלבומם האחרון של הנשיונל, Sleep Well Beast לוקחת חלק בכתיבת המילים גם קארין בסר, אישתו של מאט ברנינגר שכותב בדרך כלל לבדו את כל הטקסטים של הלהקה. אולי בגלל זה מדובר באלבום שעוסק במערכות יחסים, בהתמודדות איתן ובהתבגרות בתוכן. 

ב- Carin at the Liquor Store, מבלדות הפסנתר היפות ביותר של הנשיונל, פותח בפנינו ברנינגר צוהר ליחסיו עם אישתו (ועם עצמו) ובכנות יוצאת דופן מספר לנו  "הייתי תולעת, הייתי ייצור… אני לא מציאה…". אם השיר הזה לא יקרע לכם את הלב אז באמת שקטונתי. 

3. Bloodbuzz Ohio
"…I Never Thought About Love When I Thought About Home"

למרות שהלהקה פועלת מניו-יורק, חבריה בכלל מאוהיו והשיר הזה הוא סוג של שיר אהבה-שנאה למקום הולדתם. על תחושת השמחה אך גם העצבות שמלווה אותם בכל פעם שהם חוזרים לשם. עם כל הכבוד לנוסטלגיה ולילדות, בית הוא מקום שאוצר בתוכו כל כך הרבה רגשות ומשמעויות וחלק מהבלבול הזה מנסה להעביר לנו מאט ברנינגר בטקסט הקצר אך המלא אמוציות שלו. אחד השירים שהביאו ללהקה את אהבת ההמונים.


2. Pink Rabbits
"…I Didn't Ask For This Pain it Just Came Over Me"

אם המצעד הזה היה נטו על פי טעמי האישי אז השיר הזה היה במקום הראשון. עם מקצב ולס מהפנט, מילים שחותכות כמו סכין ו- Outro (החלק האחרון בשיר), לא מהעולם הזה, Pink Rabbits הוא יצירת מופת שמעט מאוד להקות יכולות לכתוב. 

לקח לי זמן להתאהב בשיר הזה אני מודה. כשחברה מהעבודה אמרה לי שזה השיר האהוב עליה מתוך Trouble Will Find Me, חשבתי שהיא ירדה מהפסים. אבל היא צדקה והיום זה גם השיר האהוב עלי. לא רק באלבום אלא של הלהקה בכלל. 

1. Fake Empire
"…We're half Awake in a Fake Empire"

זה השיר הראשון שפתח אותי לעולמם המופלא של הנשיונל וגם כנראה השיר המוכר ביותר שלהם, ה- Signature Song שלהם. היצירה המופלאה הזאת, שפותחת את Boxer, מציגה את הסטנדרט של הנשיונל ואת הדברים שבזכותם הפכו לאחת הלהקות המוערכות בעולם: בין היתר קול הבריטון העמוק של ברנינגר, טקסט הנוגע בשלמות ועיבוד מוזיקלי מעניין, הפעם בדמות מקצב פוליריתמיקה מרתק (נגינה של שני קצבים או יותר במקביל כאשר כל קצב עצמאי ואינו תלוי בקצב האחר).

על הגבול שבין הפוליטי לרומנטי, השיר הזה הוא ההתייחסות של הלהקה לדור המבולבל והאדיש שיש לו הכל אבל בעצם אין לו כלום. בזכות שירים וטקסטים כאלה, מייצגים בעיני הנשיונל את קולו של דור. דור של אנשים כמוני בני שלושים פלוס, שגדלו לתוך עולם של שפע, תעסוקה, טכנולוגיה מתקדמת ואהבה ואיכשהו לא מוצאים מרגוע לנפשם. הכל כל כך מושלם, מוצלח וארוז יפה, אבל בפנים יש חור בלתי ניתן למילוי של עצב ומועקה תמידיים. "חיה" שלא ניתן להשביע. כי אחרי הכל כולנו רק "חצי ערים באימפריה מזוייפת…".

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

2010nationalemuncut1701120

באנר מועדון תרבות

ג'סטין ורנון וארון דסנר- Big Red Machine ביקורת אלבום

בפרויקט החדש של ג'סטין ורנון (Bon Iver) וארון דסנר (The National) יש כמה רגעים קסומים להפליא אך לצידם גם כאלה שנשמעים כמו סקיצות חצי אפויות. בסופו של דבר אי אפשר להתנער מההרגשה שהאלבום הזה יכול והיה צריך להיות יותר טוב.

ציון המועדון: ★★★☆☆

באנר מועדון תרבות

בון איבר (Bon Iver) והנשיונל (The National) הם מההרכבים האהובים עלי בשנים האחרונות. אתם יודעים מה, זה אפילו אנדרסטייטמנט. מדובר בשניים מההרכבים שלימדו אותי מחדש מה זאת מוזיקה. כאלה שהתרגשתי איתם, בכיתי איתם ושהמוזיקה שלהם ליוותה אותי בכל נקודות הציון החשובות בחיי לפחות בשש השנים האחרונות.

עכשיו תארו לעצמכם כמה התרגשתי ששני הכוחות המניעים של ההרכבים הללו (ג'סטין ורנון- האיש מאחורי בון איבר וארון דסנר, הכוח היצירתי המניע את הנשיונל יחד עם מאט ברנינגר) איחדו כוחות ליצרה משותפת.

זו לא הפעם הראשונה שהשניים משלבים פעולה. ורנון התארח באלבומים של הנשיונל, חברי הנשיונל התארחו בהופעות של ורנון ושתי הלהקות אפילו יצרו פסטיבל מוזיקלי משותף. חברי ההרכבים אף חברים בקולקטיב המוזיקלי PEOPLE שהוקם על ידי ג'סטין ורנון והאחים ארון וברייס דסנר במטרה לקדם עשייה מוזיקלית דיגיטלית חפה מכל תכתיבים וחברות התקליטיםהרודפות בצע. בקיצור קואופרטיב מוזיקלי ש- Big Red Machine של ארון דסנטר וג'סטין ורנון הוא פרויקט הדגל שלו.

האלבום המשותף החל כבר לפני 10 שנים כאשר דסנר וורנון החליפו כל מני רעיונות מוזיקליים אינסטרומנטליים עבורם כתב ורנון מילים אבל רק עכשיו יוצא לאוויר העולם הילד המשותף של השניים כאלבום בכורה הנושא את שם הפרויקט: Big Red Machine.

אז האם שניים מהיוצרים הגדולים בעשור האחרון עומדים בציפיות שהם הציבו לעצמם? חלקית, כי לצד רגעים קסומים להפליא Big Red Machine מכיל גם שירים שנשמעים כמו סקיצות חצי אפויות.

האלבום דווקא נפתח בצורה מבטיחה עם Deep Green האלקטרוני והמלנכולי שנשמע כמו המשך טבעי לשני האלבומים האחרונים של להקות האם של ורנון ודסנר. גם Graditue שמגיע אחריו רחוק מלהיות רע, חבל רק שהוא ארוך מדי ומונוטוני למדי. Lyla שמגיע לאחר מכן כבר נשמע כמו רעיון חצי אפוי שביום טוב (אולי) יכול היה להיות בי-סייד של בון איבר בתקופת 22 A Million ולצערי זה רחוק מלהשתפר גם עם Air Stryp שמגיע מיד אחריו.

למזלנו המצב משתפר דרמטית בחלק השני של האלבום, בעיקר עם Hymnostic הנפלא שמהדהד ל- Bon Iver, אלבומו השני והמושלם של ג'סטין ורנון ו- Forest Green שנשמע כאילו נשכח על רצפת חדר העריכה של הנשיונל בזמן הקלטות Sleep Well Beast.

למרות שהאלקטרוניקה מאוד נוכחת באלבום, דווקא ברגעים היותר קטנים, שקטים, אינטימיים ואקוסטיים הצמד מצליח להוציא את הכישרון העצום שלו החוצה ולהצדיק את כל היצירה. כך יוצא ששני השירים הטובים באלבום יחד עם Hymnostic הם בלדת הפסנתר People Lullaby ו- I Won't Run From it הפולקי שנוגע בשלמות.

כדרכם של הרבה סופרגרופס (Supergroups) או פרויקטי צד למיניהם, גם Big Red Machine לא מאוזן ומכיל בתוכו מגוון רחב מדי של צלילים שלא תמיד מתגבשים ליצירה אחת קוהרנטית. שלא תבינו אותי לא נכון, ממש לא מדובר באלבום רע, אבל הוא סוג של רכבת הרים שנעה מהר מדי בין שירים מופלאים לבין כאלה שבמקרה הטוב הם פילרים. לפחות קיבלנו משהו נחמד להעביר איתו את הזמן עד לאלבומים הבאים של הנשיונל ובון איבר.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

 

Big-Red-Machine
באנר מועדון תרבות

10 האלבומים הגדולים של 2017

אפשר כבר להכריז רשמית: 2017 הייתה שנה מוזיקלית נפלאה! למעשה מאז 2013 לא קיבלנו 12 חודשים רוויים בשירים ואלבומים כל כך טובים. אז רגע לפני שמורידים את השאלטר על עוד שנה, זה הזמן לסכם את עשרת האלבומים הכי טובים של 2017 (פלוס עוד כמה המלצות).

שניה לפני שיוצאים לדרך, קבלו עוד חמישה אלבומים נפלאים שיצאו השנה שלא נכנסו לעשירייה שלי אבל ללא ספק ראויים לאזכור:

Father John Misty- Pure Comedy

Lana Del Rey- Lust for Life

Bryce Dessner, James McAlister,  Nico Muhly, Sufjan Stevens- Planetarium

Haim- Somthing to Tell You

Bjork- Utopia

10. Arcade Fire- Everything Now

גם אלבום של רע של ארקייד פייר עדיין טוב יותר מרוב הדברים שיצאו השנה. אז נכון, Everything Now לא עומד בסטנדרטים המחמירים שההרכב הקנדי הרגיל אותנו אליהם, אבל מצד שני כמה להקות ואלבומים באמת מסוגלים להתחרות ביצירות כמו Funeral או The Suburbs.

למרות חוסר הקוהרנטיות ובליל הז'אנרים שלא תמיד מצליחים להתאחות, האלבום החמישי של ארקייד פייר עדיין מציג פופ-רוק מאתגר, נפלא ולעיתים קסום. זו לא גולת הכותרת שלהם אבל  עם הזמן Everything Now הולך ומתגלה כאלבום לא רע בכלל. אפילו מצוין לפרקים. גם אם אתם לא מסכימים איתי, תודו שמגיע לו להיכנס לרשימה רק בזכות We Don't Deserve Love, שהוא ללא ספק אחד מהשירים הכי יפים שהוקלטו בשנים האחרונות. לביקורת המלאה שלי על האלבום.
רוצו לחפש ביוטיוב: Creature Comfort, Put Your Money on Me, We Don't Deserve Love

9. Kendrick Lamar- Damn

באתר מטהקריטיק (Metacritic) המשקלל ציוני ביקורות מכל העולם, Damn זוכה לציון מפלצתי של 95% ביקורות חיובית ככה שלהגיד עליו שהוא קונצנזוס יהיה אנדרסטייטמנט. למרות שבעיני הוא לא היצירה המושלמת שקיבלנו עם To Pimp a Butterfly (שקיבל אגב במטהקריטיק 96% ביקורות חיוביות) הוא עדיין מניפסט אותנטי ונפלא בכנותו של אמן שחור באמריקה של שנת 2017. 

Damn משלב במיומנות אולדסקול עם ביטים ו"פיל" עכשווי ואקטואלי שהופכים את לאמר לראפר החשוב ביותר בשנים האחרונות. כבוד.
רוצו לחפש ביוטיוב: Humble, DND, XXX

8. Beck- Colors

אחרי הדיכאון הקליני עם Morning Phase ואחרי שחקר כמעט כל טריטוריה מוזיקלית אפשרית, הפתיע בק עם אלבום שהוא כולו פופ וכיף טהור, וכמה שזה נשמע מוזר ככה זה גם נפלא. Colors נשמע כמו מישהו מאוהב, כמו ילד מתלהב שקיבל 100 במבחן. הוא מופק מדהים, מלא באנרגיות חיוביות וגדוש בכיף פופי טהור שיעשה לכם טוב על הנשמה. Colors מוכיח סופית שכל מה שבק נוגע בו הופך לזהב ולקלסיקה מיידית. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביוטיוב: Up All Night, No Distraction, Colors

7. Liam Gallagher- As You Were

את תואר האלבום המפתיע של השנה קוטף ללא ספק הפה הגדול של עולם המוזיקה, ליאם גאלאגר. עושה רושם שאחרי שנים, הצלקת מפירוק אואזיס (שלאיחודה הוא מייחל בכל ראיון בגילוי לב מפתיע) מתחילה להגליד. As You Were הוא תצוגת תכלית מופלאה של אחד הפרונטמנים הטובים בתולדות הרוק. הקול של ליאם נשמע נהדר, ההפקה והעיבודים אקטואליים מתמיד והשירים פשוט מעולים!

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

באלבום הסולו הראשון שלו, ליאם לא מפחד להצטייד במיטב הכותבים והתוצאה היא פופית כיפית ומרגשת מתמיד. אבל האמת היא שמעבר לאיכות המוזיקלית של האלבום, טוב שליאם גאלאגר חזר. עולם המוזיקה היה צריך בחזרה את הפה הגדול שלו ולראייה בשבוע הראשון ליציאתו מכר האלבום בבריטניה בלבד למעלה מ- 100,000 עותקים, מה שהפך אותו לאחד מעשרת האלבומים הנמכרים בממלכה המאוחדת בעשור האחרון. אין ספק, העולם התגעגע לליאם גאלאגר. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביוטיוב: Chinatown, Wall of Glass, For What it's Worth

6. Billy Willian Corgan- Ogilala

אחרי שנים של דשדוש (למרות אלבומים לא רעים בכלל) וכשהמילה רלוונטיות רחוקה ממנו שנות אור, שחרר השנה סולן הבלתי מעורער של Smashing Pumpkins אלבום חדש שכולו קסם טהור. Ogilala, בסך הכל אלבום הסולו השני של קורגן (הראשון יצא ב- 2005) מורכב מ- 11 קטעים שקטים מבוססי פסנתר וגיטרה אקוסטית שמצליחים לרגש בטירוף. כמה כיף לשמוע שאחרי שנים של דיסטורשן, קורגן מצליח ללטף את הנשמה עם אסופת השירים היפה ביותר שלו מאז Adore המעולה. אותי זה לחלוטין קנה. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Zowie, The Spaniards, Archer

5. The War on Drugs- A Deeper Understanding

אלבומם הרביעי של The War on Drugs הוא מהמרגשים ביותר שיצאו השנה. חוויה מוזיקלית עשירה מאין כמוה שמצד אחד נשמעת כמו מחווה מדויקת ללהקות האינדי הגדולות של האייטיז ומצד שני מצליחה להיות כל כך ייחודית. ללא ספק מדובר בהמשך מכובד ביותר ל- Lost in the Dream המופלא מ- 2014.
רוצו לחפש ביו טיוב: Pain, Strangest Thing, Up All Night

4. Arca- Arca

Arca, אלבומו השלישי של המפיק המוערך אלחנדרו גרסי, היא אחת היצירות המסעירות ביותר שיצא לי לשמוע בשנים האחרונות. היא הזויה, מלנכולית, מפחידה, מרתקת ומופקת מדהים. זה לא אלבום שיתאים לכל אחד, אבל מוזיקלית הוא ללא ספק הישג יוצא דופן. לא סתם גרסי הספיק לעבוד כבר עם קניה ווסט, FKA Twigs, ביורק ואחרים. זה לגמרי אלבום שמציב רף גבוה מאוד לאלבומים ולהפקות הבאות של גרסי. יופי שלא שומעים כל יום. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Piel, Anoche, Desafío

3. LCD System- American Dream

אלבום הקמבק המפואר של ג'יימס מרפי, מהיוצרים החשובים בדורנו, הוא בדיוק מה שהיינו צריכים ב-2017. 7 שנים אחרי This is Happening המפעים, מרפי חוזר חד מתמיד עם אלבום מפוצץ רגש, אהבות נכזבות וחלום אמריקאי אחד שכבר איננו. מיד עם צלילי הפתיחה הרפטטיביים אי אפשר שלא להתמסר לחוויה הכמעט דתית שהאלבום הזה אוצר בתוכו. עם רפרנסים וצלילים שמזכירים את דייויד בואי, דפש מוד, בריאן אינו וארקייד פייר (שאלבומם Reflektor הופק על ידי מרפי) American Dream ללא ספק יהדהד עוד שנים קדימה.
רוצו לחפש ביו טיוב: Oh Baby, Tonite, Call the Police

2. Lorde- Melodrama

אני מודה כי כאשר פרצה לחיינו היוצרת הניו זילנדית בגיל 16 בלבד, לא נפלתי שדוד לרגליה כמו שאר העולם, אבל Melodrama הוא סיפור אחר לגמרי. מדובר באלבום אמיץ, מרתק לפרקים שמצליח להכיל בהצלחה וללא יומרות מיותרות, מגוון סגנונות מוזיקליים לצד הפקה מלוטשת ומרהיבה. 

Melodrama הוא אלבום ההתבגרות של לורד. אלבום בו היא מתארת, לעיתים מתקוטטת, עם  המחיר שגובה ממנה התהילה. העליות, המורדות, הבכי הצחוק, רכבת ההרים הרגשית שהופכת את הכל לטרגדיה יוונית או בפשטות, "מלודרמה". בכל אלו יוצקת לורד סיפורים נדירים בכנותם על גברים שזרקו אותה, על כאב אמיתי ורצון למישהו שפשוט יבוא ויחבק. NME בחרו באלבום הזה כאלבום השנה ואני יכול להבין מדוע. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Green Light, Perfect Places, Liabillity

1. The National- Sleep Well Beast

מהרגע שיצא, לא היה בליבי שום ספק ש- Sleep Well Beast הולך להיות אלבום השנה שלי וזה לא מובן מאליו בשנה מוזיקלית כל כך מוצלחת. לומר על אלבומם השביעי של הנשיונל שהוא מרגש יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. זה אלבום שמצליח לגעת בנימי הנפש הדקים ביותר ולחדור ללבבות הקשוחים ביותר. זה אלבום על פרידות ששזורים בתוכו אינספור רגעי אהבה קטנים שמקמטים את הלב ומרסקים את הנשמה בכל האזנה מחדש.

כמו שכתבתי בביקורת שלי על האלבום: Sleep Well Beast הוא קולו של דור שלם של אנשים שיש להם הכל אבל אין להם כלום. זה כואב, זה עצוב אבל זה גם כל כך יפה ואין ספק שמדובר באלבום שיזכר לעוד הרבה זמן. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Day I Die, I'll Still Destroy You, Carin at the Liquor Store

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

10 האלבומים הגדולים של 2017- אורפז

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

היפה והחיה: הנשיונל- Sleep Well Beast ביקורת אלבום

באלבומם החדש, Sleep Well Beast, הנשיונל הפכו רשמית לקולו של דור שלם של אנשים שיש להם הכל אבל אין להם כלום. זה כואב, זה עצוב אבל זה גם כל כך יפה. 

ציון המועדון: ★★★★★

ללהקות הגדולות באמת יש בדרך כלל חיי מדף מאוד ברורים. רוב הקריירות מתחילות מאלבום ראשון מדהים או מלא פוטנציאל, אלבום שני שזוכה לשבחי המבקרים, ממשיכים עם אלבום שלישי שהולך לכיוונים מסחריים יותר ואז באזור האלבום הרביעי או החמישי משהו מתחיל לחרוק. ההצלחה מתחילה לשעמם, זעם הנעורים כבה, המבקרים מתחילים לפהק והקהל הופך אדיש ועובר ללהקה הבאה. 

כמובן שיש יוצאים מן הכלל ושבקלות אפשר לחשוב על יותר מכמה דוגמאות לא רלוונטיות למחזור החיים המאוד כללי הזה שהצגתי. אבל בגדול, זה מה שקורה לרוב הלהקות. סוג של גלגל חיים שמסתיים בחוסר רלוונטיות שמחוויר לעומת ההתחלה. רק לאחרונה הרגשתי את זה עם האלבום האחרון של ארקייד פייר, Everything Now.

אבל הנשיונל מסתבר הם אנומליה. שישה אלבומים יש לניו-יורקים החביבים (במקור מאוהיו) משנת 2001, לא כולל את החדש, וכל אחד מהם יפה יותר מהקודם.

בעוד 2 הראשונים, טובים ככל שיהיו, היו פחות אפויים, Aligator השלישי במספר הציג סאונד הרבה יותר מגובש שהביא את הלהקה להמונים. Boxer הבא אחריו הוא כבר אלבום מדהים, High Violet קרוב למושלם ול- Trouble Will Find Me אין לי מספיק סופרלטיבים. 

אז ארבע שנים אחרי Trouble Will Find Me החד פעמי, האם Sleep Well Beast מצליח לעמוד בציפיות ובסטנדרטים המחמירים שהנשיונל הרגילו אותנו? התשובה היא ברורה: כן.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

ב- Sleep Well Beast יש את כל הדברים שלמדתי לאהוב בנשיונל. המלודיות הקליטות, העיבודים הקסומים, קול הבריטון של מאט ברנינגר ששורף את הנשמה וכמו תמיד, טקסטים מופלאים על אהבה, פחד וייאוש אשר מתובלים מדי פעם באופטימיות זהירה.

בנוסף לכל אלה אנחנו מקבלים גם כמה יציאות פוליטיות (Turtleneck ו- Walk It Back) כי איך אפשר בלי בעידן טראמפ? אבל מעל הכל ולפני הכל מדובר באלבום פרידה. יותר נכון אלבום על פרידה. 

מאט ברנינגר, כמו שאר חברי הלהקה, נשוי באושר וסביר להניח גם בעושר. יש לו ילדה בת שמונה וסך הכל החיים מאירים לו פנים. ועם זאת עדיין מדובר ביצירה שעוסקת בפרידות. ברגע הזה שמפסיקים לנסות, שמפסיקים לחוות, שמפסיקים לאהוב. "אני יודע שזה לא עובד ואף אחד לא אשם בזה…" הוא שר ב- Guilty Party השקט והאלקטרוני.

באומץ רב שר ברנינגר את השדים של כולנו. את הספקות שלנו על מערכות היחסים שאנו חלק מהן. האם יכולתי למצוא מישהי טובה יותר? האם שווה לי להישאר כאן? מה מחכה לי בחוץ?

 "אני לא צריך אותך וחוץ מזה אני כבר בקושי רואה אותך וכשאנחנו כבר מתראים זה מרגיש כאילו את רק חצי שם. אימהות צעירות רוצות אותי, אפילו רוחות של חברות מהעבר מתקשרות מקליבלנד, הן יפגשו אותי בכל זמן שארצה" מתריס ברנינגר ב- Day I Die שבקלות עומד לצד קלסיקות ענק של הלהקה כמו Mistaken For Strangers, Bloodbuzz Ohio ו- Don't Swollow the Cup.

במקום לפרק את החבילה, ברנינגר מעדיף להתפרק על דף ועט (לעיתים יחד עם אשתו, קארן, שלקחה לראשונה חלק בכתיבה). הטקסטים האלה עוזרים לאותה "חיה" של הכותב המוכשר לישון טוב בלילה. 

"אמרנו שנמות רק מסודות בודדים, למה את מתחבאת ממני?" הוא פורק תסכול וחשש ב- The System Only Dreams In Total Darkness המדהים שיצא כסינגל הראשון. 

באנר מועדון תרבות

כמיטב המסורת של הנשיונל כל שיר ושיר באלבום החדש מספר סיפור ומצליח להעביר תחושות אותנטיות של סיטואציות שקל כל כך להזדהות עמן. "לכי לישון. תני לי לנהוג, תני לי לחשוב, תני לי לברר איך אני מחזיר אותנו בחזרה למקום שהיינו בו כשנפגשנו לראשונה…" הוא שר בשיר הנושא מחשבות שעברו לכל אחד ואחת מאיתנו בראש.

אבל מעל כולם עבורי עומד Carin At The Liquor Store, בלדת פסנתר מופלאה שמהדהדת ל- Pink Rabbits, כנראה השיר היפה ביותר של הלהקה, מתוך Trouble Will Find Me. לעזאזל מי היה מאמין שהם יצליחו לעשות עוד Pink Rabbits?!

למרות שהנשיונל שומרים רוב הזמן על הצלילים המזוהים עמם, Sleep Well Beast מציג אותם אלקטרוניים מתמיד אולי כזכר לשלל פרויקטים צדדיים שעסקו בהם חברי הלהקה ב-4 השנים האחרונות. רק השנה למשל שחרר ברייס דסנר (גיטרות) את "פלנטריום", אלבום שאפתני יחד עם סופיאן סטיבנס ושני מוזיקאים נוספים.

חלק מהטובקיסטים כינו את האלבום החדש "ה- Kid A של הנשיונל". זוהי הגזמה פראית גם אם היא נאמרה ביחס להתנסות המוזיקלית ולא לשינוי טוטאלי של הסאונד. מכונות התופים והסינתיסייזרים בהחלט נוכחים פה יותר מהרגיל אבל ברכות ועדינות שלרגע לא גורעות מהקסם של האלבום אלא להיפך, הופכות אותו למעניין ומאתגר יותר. 

לא אגזים אם אומר שהנשיונל הם קולו של דור. לא דור של צעירים מרדניים שמחפשים את מקומם בעולם. זהו קול של אנשים כמוני, בני שלושים פלוס, דור ה -Y אם תרצו, שגדלו לתוך עולם של שפע, תעסוקה, טכנולוגיה מתקדמת ואהבה שאיכשהו לא מוצאים מרגוע לנפשם. הכל כל כך מושלם, מוצלח וארוז יפה, אבל בפנים יש חור בלתי ניתן למילוי של עצב ומועקה תמידיים. "חיה" שלא ניתן להשביע.  "שום דבר שאני עושה לא גורם לי להרגיש שונה" מסכם ברנינגר ב- I'll Still Destroy You.

Sleep Well Beast הוא אולי לא האלבום הכי טוב של הנשיונל אבל הוא מסוג האלבומים שמזכירים לך איזה כוח עצום יש למוזיקה. מסוג האלבומים שבשבילם שווה לחיות. 

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

Thr National

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

הנשיונל- Trouble Will Find Me ביקורת אלבום

כשאתה הופך לאבא, אתה מגלה שכל מה שחשבת שאתה יודע על החיים הופך ללא רלוונטי. הסטטוס החדש מחייב אותך להשתנות ולהסתגל במהירות לעולם הטומן בחובו מצד אחד אושר בלתי יתואר ומצד שני ויתור עצמי, התבגרות מהירה וחרדות. הרבה חרדות.

את Trouble Will Find me של הנשיונל הכרתי ואהבתי עוד לפני שנולדו לי התאומים. לפני שהפכתי לאבא. לפני שהבנתי את המשמעות האמיתית של להתבגר. אבל החיבור האמיתי ביני ובין האלבום החמישי של החברה המופלאים מברוקלין התרחש רק לאחר מכן.

"ואם אתם רוצים לראות אותי בוכה נגנו את Let it Be או את Nevermind…".

מחשבות על התבגרות, שלא לומר, זיקנה, הם לא נושאים חדשים ברפרטואר של מאט ברנינגר וחבריו, אבל ב- Trouble Will Find Me התמות הללו מגיעות לשיאן.

אחרי סיבוב הופעות ארוך ומתיש לקידום אלבומם High Violet, חשבו חברי הלהקה לקחת הפסקה ארוכה ולהתרענן, אבל הגיטריסט, ארון דסנר, לא ממש יכול היה לנוח משום שהפך אבא טרי לביתו אינגריד. וכך במקום לישון ולצבור אנרגיות חדשות, מצא עצמו ארון ער באמצע הלילה וכותב מוזיקה. את אותן מלודיות קסומות וחצאי רעיונות מוזיקליים שכתב באישון לילה, שלח למאט ברנינגר, סולן הלהקה שהוא במקרה גם אבא טרי יחסית, אשר עיטר את המלודיות המופלאות בשלל טקסטים מרגשים וטווה אט אט את העיסה המוזיקלית המתגבשת לכדי אלבום התבגרות יוצא דופן בכנותו ובפתיחותו.

"האלבום הזה הוא על להתבגר ועל הקסם וכאבי הראש שבאים עם זה" סיפר ברנינגר ל-NME. אך פחדי ההתבגרות ב- Trouble Will Find Me הם לא עוד פחדים של התבגרות נערית, שברון לב או רצון למרוד במוסכמות. מדובר כאן לגמרי באנשים בני 30 פלוס, מבוססים ובעלי משפחות שלמרות שעל פני השטח יש להם הכל, עמוק בפנים עדיין פעור בתוכם חור שחור ובלתי ניתן למילוי של חוסר ודאות, חרדה, חרטה וסתם עצב שלעולם לא יעלם.

"אני ער כבר ימים, לא יכול להלחם בזה יותר, אני עובר תקופה מוזרה… אני נשאר עם השדים שלי".

אם אתם בעלי עבודה, משפחה ויש לכם שלל חלומות שנשארו מאחור ברבות השנים בעקבות המציאות, קשה להאמין שלא תתחברו ליצירה הזאת. ברנינגר מתאר בקולו העמוק והמרטיט את הרגע הזה בחיים שבו אתם מתפכחים מכל מני אשליות ילדות רומנטיות ומבינים שאתם כבר בעל משפחה, שיש לכם ילדים שצריך לפרנס ולדאוג להם ורחמנא ליצלן אפילו יש לכם אחריות. ושלא תטעו לרגע, מסע ההתפכחות הזה הוא לא פשוט, והוא רווי הרהורים מהעבר וחרדות מהעתיד.

"לעולם לא אהיה כל מה שאת רוצה שאהיה" מודה ברנינגר ב- Slipped ומשלים עם מי שהוא ומה שהוא כנראה כבר לעולם לא יהיה. הכנות הזאת פשוט כובשת, מרגשת וגם קצת עצובה כי ההכרה הזאת שפתאום אנחנו מבינים שלא נהיה מי שרצינו להיות, או גרוע מזה, שבני הזוג שלנו כבר לא יהפכו להיות מי שהיינו מקווים שיהיו, פשוט כואבת.

"לא ביקשתי את הכאב הזה, הוא פשוט השתלט עלי"

בחיים שלנו שזורות יצירות, שירים ואלבומים שתמיד יחזירו אותנו לתקופות נוסטלגיות שחלפו ולא יחזרו עוד. שירים שכל כך התאימו לנו ודיברו אלינו באיזושהי נקודה בחיינו עד שהרגשנו כאילו הם נכתבו עלינו. כמו אותו שיר נוסטלגי שמזכיר לנו את האהבה הנכזבת מהתיכון או דיסק שליווה אותנו בשמירות בצבא, או את זה שנחרש בטיול לדרום אמריקה.

ואז יום אחד, כשתגדלו ותביאו גם אתם ילדים לעולם, Trouble Will Find Me של הנשיונל, יצטרף לאותה רשימה מכובדת של יצירות שתרגישו כאילו נכתבו במיוחד עבורכם. האלבום הזה ילווה אתכם בלילות שטופי החרדה וההיסטריה, יתנגן עבורכם כשתרצו להתפרק קצת או להיות לבד ויזכיר לכם שזה בסדר להיות עצובים. זה בסדר להיות אנושיים. האלבום הזה ישמש תזכורת לכך שאתם עדיין חיים וכמו חבר נאמן שמבין אתכם ויודע בדיוק מה אתם עוברים, הוא פשוט יהיה שם בשבילכם מתי שתצטרכו אותו. כי אחרי הכל בשביל זה אנחנו מקשיבים למוזיקה לא?

תנו לנו לייק בפייסבוק

the_national_.jpgnational-twfm-mobile.jpg