20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות

עצובים, שבורי לב, או סתם לא בא לכם לצאת מהחדר? הפוסט הזה בשבילכם. מוזמנים לכבות את האור, להכין את הממחטות ולהיות עצובים בכיף שלכם. 

Alice in Chains- Nutshell

"אני נלחם את הקרב הזה לגמרי לבד, ללא אף אחד שאוכל לבכות לו וללא מקום שאוכל לקרוא לו בית…" שר ליין סטיילי בשיר שעוסק כולו בבדידות, ניכור ומוות. אין אדם שיש לו לב שלא יזדהה ולו עם קמצוץ מהמילים הכואבות הללו מפני שאין בן אדם שלא הרגיש בודד בחייו גם אם זה לרגע אחד.

למרות שמעולם לא יצא כסינגל, השיר הזה הפך לקלאסיקה בזכות הגרסה האקוסטית שלו מהופעת האנפלגד הבלתי נשכחת של הלהקה ב- MTV.  "ארגיש טוב יותר כשאמות…" שר סטיילי בסופו של Nutshell וכל שנותר לנו לקוות זה שהזמר האדיר הזה באמת מרגיש טוב יותר עכשיו כשהוא כבר לא איתנו.

Michael Andrews ft. Gary Jules- Mad World

מראש שיר עם המשפט: "החלומות בהם אני מת הם החלומות הכי טובים שלי" לא יכול אופטימי במיוחד. אבל אז הגיעה הגרסה של מייקל אנדרוס וגארי ג'ולס שלקחה את השיר עמוק עוד יותר למחוזות העצב עם עיבור פסנתר חשוף, פגיע ומהורהר הרבה יותר מהמקור.

צמד המוזיקאים הקליט את השיר כחלק מהפסקול לסרט הקאלט "דוני דארקו" שעוסק בזמן, מרחב, אובדן ועוד סוגיות שלא ממש ישאירו אתכם מחויכים בסוף הצפייה בו. ועם זאת, עדיין צפייה חובה.

Sufjan Stevens- I Should Have Know Better

אימו של סופיאן סטיבנס הייתה אלכוהליסטית עם נטייה למחלות נפש שנטשה אותו כשהיה בן 3 בלבד. ואם זה לא מספיק אז כשכבר חודש הקשר ביניהם לאחר שנים, גססה אימו מסרטן אלים עד למותה בטרם עת.

מצולק מהטראומה, כתב סופיאן את אלבומו היפה ביותר, ואת אחד העצובים אי פעם- Carrie & Lowell מ- 2015. כל שיר שתבחרו מאלבום הפרידה הזה יגרום לכם לרצות לקפוץ מהגג, אבל היפה והנוגה ביותר, שבוודאות יביא אתכם לסף דמעות הוא I Should Have Know Better בו נפרד סטיבנס מאימו, לא בכעס ולא בשנאה, אלא ברוך והרבה הבנה. פשוט קסם טהור.

The Smiths- I Know It's Over

לבחור שיר עצוב של הסמית'ס זו לא משימה קשה במיוחד, אבל שיר על אדם גוסס שמהרהר בחייו הבודדים והמבוזבזים לוקח את כולם. השיר הזה נכתב על ידי מוריסי וג'וני ומאר באותו סשן בו הם כתבו גם את Frankly, Mr Shankly ואת שירם היפה ביותר, There is a Light That Never Goes Out שבחרתי בו במקום הראשון ברשימת שמונים השירים הגדולים של שנות ה- 80.

כאמור הטקסטים של מוריסי מעולם לא היו אופטימיים במיוחד אבל I know It's Over לוקח את כולם.

The Antlers- Two

ב- 2009 שחררו ה'אנטלרס' אלבום כל כך עצוב עד שהוא לעיתים ממש קשה להאזנה. צריך להיות במצב רוח מאוד ספציפי בשביל לצלוח את יצירת הקונספט הזאת שמתארת עובד הוספיס שמתאהב בחולה סופנית.

עם מוזיקה קודרת במיוחד וטקסטים על מוות, אובדן, חשבון נפש ושיר אחד מדהים ביופיו על הפלה, 'הוספיס' הוא אחד האלבומים העצובים אי פעם.

הסינגל הראשון שיצא מהאלבום הוא Two, ואחרי ששומעים אותו יודעים בדיוק לאיזה עולם של יגון קודר נכנסים. בחלקו הראשון Two מתאר כיצד הרופא מספר לעובד ההוספיס שאין יותר מה לעשות וש"המקהלה הולכת לשיר והדבר הזה יהרוג אותה".

אופטימי? זה עוד כלום. בהמשך האישה צורחת מכאבים במיטתה בזמן שעובד ההוספיס מנסה לתת לה משהו נגד הכאב, ולאחר מכן אנחנו צוללים אל תוך זכרונות ילדותה בהם בין היתר אבא שלה דפק לה את החיים יחד עם עוד שלל תיאורים ורודים ואופטימיים על החיים. בקיצור, לא שיר שמומלץ לנגן בחתונות או בר מצוות אבל בהחלט כזה ששווה להיכנס בשבילו לדיכאון.

באנר מועדון תרבות

Beck- Lost Cause

השיר הזה מככב אצלי גם ברשימת 12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים ולא סתם כי באמת מה עצוב יותר מפרידה? בטח כזאת שמתרחשת אחרי שתפסת את ארוסתך וחברתך מזה 9 שנים בוגדת בך. נשמע אולי דמיוני, אבל זה בדיוק מה שקרה לבק ושהביא אותו לכתוב את השיר הזה.

"העיניים המצטערות שלך חותכות עד העצם ומקשות עלי להשאיר אותך לבד…" שר בק בקולו העדין וקורע את הלב עם אחד משירי הפרידה הכי נוגים ועצובים שנכתבו אי פעם.

Nick Cave- Into My Arms

אפילו כשניק קייב מנסה לכתוב שיר אהבה אופטימי זה יוצא לו עצוב. אין ספק שיש ברפרטואר של קייב שירים יותר קודרים מ- Into My Arms, כל שיר שתבחרו למשל מ- Skeleton Tree שנכתב לאחר מות בנו יעשה את העבודה. אבל האפלה נוכחת היטב גם ב- Into My Arms.

בשיר מתוודה קייב שאינו מאמין באלוהים, מלאכים וכוחות עליונים אבל אם יש כאלה הוא מקווה שהם ישלחו את אהובתו חזרה לזרועותיו. המתח בין הקודר לאופטימי, הופך את השיר הזה לאחד המיוחדים של קייב ולאחד המרגשים שלו.

Eric Clapton- Tears in Heaven

כמו ניק קייב, גם אריק קלפטון חווה את הנורא מכל כשבשנת 1991 נפל אל מותו בנו קונור בן ה- 4 מחלון בניין בניו יורק. בעקבות הטרגדיה כתב קלפטון את אחד מהשירי האבדן והצער הכואבים ביותר, "דמעות בגן עדן".

בשיר תוהה קלפטון מה יקרה כאשר הוא יתאחד ביום מן הימים מחדש עם בנו בגן עדן. האם הוא יזהה אותו? האם הוא יזכור את שמו? והלב לא יכול שלא להצטמרר.

Elliott Smith- Miss Misery

תכלס, זה לא באמת משנה איזה שיר של אליוט סמית' תבחרו, סביר להניח שזה יגמר בדמעות. בואו, הבן אדם דקר את עצמו בלב למוות, ואני מתכוון לזה מילולית לגמרי. ובכל זאת יש מצב ש – Miss Misery יעשה את העבודה מעט טוב יותר מאחרים.

"אני יודע שאת מעדיפה לראות אותי נעלם מאשר לראות אותי כפי שאני באמת…" שר סמית' בשיר שהיה מועמד לאוסקר כשלקח חלק בפסקול של "סיפורו של וויל האנטינג". 6 שנים לאחר מכן סמית' כבר לא יהיה איתנו.

15 האלבומים העצובים ביותר בכל הזמנים
12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים

The Cure- Disintegration

אם ליד המילה "דיכאון" במילון הייתה תמונה, היא ללא ספק הייתה של רוברט סמית'. האיש עם הליפסטיק והשיער שלא סורק לפחות בשני העשורים האחרונים, חתום על כמה מהיצירות היותר עצובות שנכתבו אי פעם.

ב- 1989 שבר סמית' אפילו את השיא של עצמו כששיחרר יחד עם הלהקה שלו את אלבום המופת, Disintegration, שלהגיד עליו עצוב יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. לא משנה איזה שיר תבחרו לשמוע מהאלבום הזה, זה יגמר בדמעות. כן, גם Lovesong כי אי אפשר שלא לבכות למשמע שיר כל כך מרגש.

ובכל זאת, שיר הנושא בן השמונה דקות ועשרים שניות הוא מסע ייסורים של כאב בלתי נסבל (אבל מאוד יפה) שיגרום לכם לרצות לקפוץ מהגג או להתכווץ על המיטה בתנוחת עובר ופשוט לבכות.

Leonard Cohen- Show Me the Place

אחת הפנינים הכי יפות שיצר לאונרד כהן בימי חייו. לא יאומן כמה השיר, הזה שיצא ב- 2012 ונכלל באלבומו ה- 12 של כהן, Old Ideas, מפוצץ רגש. השילוב בין קולו העמוק של כהן לבין הפסנתר העדין והכינורות שברקע ימיס את הלבבות הקשוחים ביותר.

"הראי לי את המקום בו הסבל מתחיל…" מקונן הכהן הגדול עם עוד שיר אהבה שמגולל בתוכו כל כך הרבה תשוקה אך גם כל כך הרבה כאב.

The National- Fake Empire

מכירים את המשפט הזה "כשתהיה גדול תבין?" אז ככה זה עם הנשיונל. הטקסטים קורעי הלב של מאט ברנינגר פונים ישירות לאנשים בני שלושים פלוס, נשואים ונשואות עם ילדים, עבודה טובה ובית יפה, אנשים שמבחוץ הכל נראה אצלם מושלם אבל מבפנים הכל מחורר כמו מסננת.

הנשיונל שרים על המהות של מה זה להיות בוגר, מה אתה משאיר אחריך ומה קורה לכל החלומות הגדולים שאותם שאפת להגשים כשהיית צעיר. כך גם Fake Empire העוסק מערכת יחסים שיושבת על בסיס רעוע.

"אנחנו חצי ערים באימפריה מזויפת…" מתפייט ברנינגר בטקסט מופתי שבקלות ניתן להשליך אותו גם על מצבן הפוליטי של ארה"ב בעידן דונלד טראמפ או של ישראל בעידן ביבי.

Nine Inch Nails- Hurt

השיר הזה התפרסם בעיקר בזכות הקאבר המפורסם והדי מדהים שעשה לו ג'וני קאש, אבל הגרסה המקורית נפלאה ומפרקת לא פחות. טרנט רוזנר לוחש באיטיות מלחיצה את הטקסט העוסק בפגיעה עצמית, דיכאון והתייחסות די ברורה לסמים.

חלק מהמעריצים מפרשים את השיר הזה כסוג של מכתב התאבדות של גיבור השיר או כתהליך מציאת משמעות לחיים. בכל מקרה השיר הזה נוטף אווירת דיכאון ואבדון שיגרמו לכם להתייפח כמו תינוקות.

Sinead O'Connor – Nothing Compares 2 U

הקטע הזה בו שינייד אוקונור פורצת בבכי אותנטי בקליפ לשיר הזה, הוא מהרגעים היותר יפים ומרגשים שנראו על המסך. לא משנה כמה אתם ציניים או כמה אתם מתחברים לפרסונה ה"בעייתית" משהו של אוקונור, הרגע הזה פאקינג מרגש.

השיר אמנם נכתב על ידי פרינס כשיר פרידה בעל ניחוח רומנטי, אבל אוקונור בכלל חשבה על אימה שנפטרה בזמן שהיא שרה את השיר. בפועל זה לא באמת משנה מכיוון שמדובר ללא ספק באחד הביצועים הווקליים הכי מרגשים ונוגעים שהוקלטו אי פעם. ללא ספק טיר ג'רקר רציני.

Mount Eerie- Real Death

4 חודשים בלבד אחרי שהפך לאבא, אישתו של פיל אלברום, סולנה של "מאונט אירי", אובחנה כחולת סרטן לבלב קטלני. זמן קצר לאחר מכן, ביוני 2016, היא נפטרה והשאירה את אלברום להתמודד עם הכאב ועם הסטטוס כאב טרי לתינוק.

הכאב הבלתי נסבל מהסיטואציה החדשה אליה נקלע, הביאה את אלברום לכתוב את אחד האלבומים הכי קורעי לב שאי פעם נוצרו- A Crow Looked at Me.

השיר Real Death, שיצא כסינגל הראשון מתוך האלבום, כשמו כן הוא, מתאר המוות של בלי מסכות ובלי רומנטיקה. "המוות הוא אמיתי. רגע אחד מישהו נמצא כאן ורגע לאחר מכן הוא לא".

באנר מועדון תרבות

Radiohead- How to Disappear Completely

יש שירים שרק על פי הטייטל שלהם אפשר לדעת שהם מיוחדים, ואין ספק ש"איך להעלם לחלוטין", הוא אחד כזה. מדובר באחת היצירות היותר מטלטלות של רדיוהד ולאחת המרגשות ביותר ברפרטואר שלהם.

לג'וני גרינווד לקח שבועיים רק לעבד את כלי המיתר בשיר הנפלא הזה שמוצא את ת'ום יורק במצב רח מהורהר ופילוסופי. "אני לא כאן, זה לא קורה…" הוא שר בקולו את מה שכולנו מרגישים מדי פעם, רצון פשוט להעלם.

Counting Crows- Colorblind

עם ראסטות קופצניות ומראה כללי של דובון אכפת לי, אדם דוריץ, סולן ה- Counting Crows, לא עושה רושם של בן אדם עצוב במיוחד. אבל מבט אחד בטקסטים שלו והדעה שלכם תשתנה.

דוריץ הוא אחד הכותבים המחוננים ביותר בדורנו (נשבע לכם). היכולת שלו לכתוב על הדף סיפורי אהבה (בעיקר נכזבת), היא מתנה שלא רבים זכו לה. שירים כמו Round Here, Anna Begins, Goodnight Elisabeth, הם שירי אהבה מדהימים ביופיים וכל כך אנדרייטד.

אז כאמור לאדם דוריץ ול- Counting Crows לא חסרים שירים שיגרמו לכם לבכות בקלות, אבל בכל זאת ב- Colorblind יש משהו אקסטרה קודר. הבלדה הזאת, שאפשר לשמוע בסרט "משחקי פיתוי", מתבססת כולה על ריף פסנתר רפיטטיבי, מלחיץ משהו, על מצע קולו הסדוק של דוריץ ששר על כך שהוא מנסה להתמודד עם השלדים שיש לו בארון ומקווה יום אחד להוציא אותם החוצה. ככה נשמע דיכאון של זמר שחווה לא פעם ולא פעמיים התמוטטות נפשית.

Joy Division- Love Will Tear Is Apart

ככה בדיוק נשמעת מערכת יחסים בדימדויה האחרונים. השיר האלמותי הזה של איאן קרטיס הוא אחד מהשירים שמתארים בצורה הטובה ביותר את כל הרעות החולות שתוקפות מערכות יחסים ארוכות טווח, ע"ע נישואין.

השגרה, השעמום, הויכוחים והרצון למשהו חדש, כולם משתלבים בשיר יוצא דופן בכנותו שמצליח לתאר אהבה ועזה לצד סיומה.

Death Cab For Cutie- Transatlanticism

אין דבר מתסכל יותר מאהבה בלתי ניתנת למימוש ובזה בדיוק עוסק שיר הנושא של אלבומם הרביעי Death Cab For Cutie מ- 2003. אוקינוס שלם פעור בין 2 האוהבים בשיר שכנראה לעולם לא יצליחו לממש את אהבתם האחד לשני. לפעמים אהבה זה לא מספיק.

Fleetwood Mac- Landslide

את השיר הקסום הזה כתבה סטיבי ניקס כאשר הייתה באחת מנקודות השפל הגדולות בחייה. חברת התקליטים זרקה אותה ואת שותפה ליצירה ולמיטה, לינדזי באקינגהם, והיא עמדה בצומת דרכים ענקית בחייה.

ואז ערב אחד היא ישבה בביקתה באספן שבקולורדו וכתבה תוך 5 דקות את אחד השירים הקסומים והנוגעים ביותר של "פליטווד מק". "הרגשתי שכל החיים שלי הם מפולת אחת גדולה" סיפרה ניקס לימים. ואכן השיר הזה מתאר מצב נפשי של בלבול וחוסר אונים שיכניס אתכם להרבה מחשבות שכנראה יגרמו לכם לכלוכית בעין.

15 האלבומים העצובים ביותר בכל הזמנים
12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

elliott-smith-1998-fea-billboard-1500

באנר מועדון תרבות

מודעות פרסומת

15 שירים מבאסים שהורסים אלבומים מושלמים

נכון, המונח "אלבום" כבר כמעט וחלף מהעולם לטובת סינגלים דיגיטליים וסרטוני יוטיוב, אבל מאובן שכמוני ממשיך לראות באלבום (כיצירה ולא כפורמט פיזי), את פסגת השאיפות של כל אמן שמכבד את עצמו. 

האלבום הוא מבחינתי סך כל העבודה הקשה שהאמן משקיע. מסע שבו הוא מתיימר לשנות את חיי או לכל הפחות לנתק אותי מחיי היום יום לכשעה. האלבום כתפיסה, משול בעיני לציור, סרט או כל יצירת אמנות אחרת שסך חלקיה הופכים אותה למושלמת. אבל איזה באסה זה שלפעמים חלק אחד (כמעט) מקלקל הכל. 

קבלו 15 הורסי מסיבות שכמעט והצליחו להרוס אלבומים מלהפוך לקלאסיקה אמיתית (אבל רק כמעט). 

באנר מועדון תרבות

The Beatles- Yellow Submarine מתוך Revolver

באמת שאין צורך להרחיב על המשמעות וההשפעה הבלתי ניתנת למחיקה של Revolver על הקריירה של הביטלס ועל עולם המוזיקה בכלל. אבל למה? למה למען השם היה צריך פול מקרטני את השיר האינפנטילי הזה אל תוך האלבום המופלא הזה?

אסופת השירים ב- Revolver כל כך אפקטיבית, יפה וקסומה עד שהשיר הזה נשמע כל כך מיותר ולא קשור. ולא, אני לא קונה את כל תיאוריות הקונספירציה סביבו ואת כל הניתוחים הפסדו- מדעיים לגביו. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר ב- Party Pooper אמיתי.

Radiohead- Climbing up the Walls מתוך OK Computer

גם 20 שנה אחרי שיצא, אין הרבה אלבומים שאני אוהב כמו OK Computer. כמעט כל שיר ושיר בו מזכירים לי פיסה מהחיים. זה אלבום שעיצב אותי מוזיקלית ואפילו מעבר לכך. אבל לשיר אחד מתוכו לא הצלחתי מעולם להתחבר.

Climbing Up the Walls אף פעם לא עמד בעיני באותם סטנדרטים של שאר השירים באלבום. אווירת ה"ניין אינצ' ניילז" הזאת לא מתאימה לקו הכללי של האלבום וגורעת מהיופי הבלתי ניתן לתיאור שלו. במקרה הטוב הוא יכול היה להיות B-Side אבל לא יותר מזה.

כל זה נכתב אגב בהנחה ש- Fitter Happier הוא לא באמת שיר אלא יותר קטע קישור, כי אם זה לא המצב, אז הוא לוקח בענק.

Oasis- She's Electric מתוך What's the Story Morning Glory

What's the Story היה האלבום השני שקניתי בחיי (הראשון היה הפסקול של "תיקים באפלה").
23 שנים חלפו מאז והיצירה הזאת עדיין מלווה אותי לכל מקום ומציפה אותי כל פעם מחדש בנוסטלגיה מתוקה ושירים נצחיים. רק חבל ש- She's Electric שם בשביל להרוס את החגיגה.

בין הררי הדיסטורשן והמלודיות הקסומות של נואל, She's Electric בולט בחולשתו ונשמע כמו ניסיון מאולץ לעשות איזשהו שיר קאנטרי או משהו בסגנון. 20 שנה אחרי שיצא What's the Story וזה עדיין אחד הקטעים המיותרים שכתב נואל גאלגאר בחייו.

R.E.M- Radio Song מתוך Out of Time

השיר הראשון באלבום הוא כרטיס הכניסה של המאזין לעולמו של האמן. שיר שנותן את הטון לקראת מה אנחנו הולכים ולכן, החשיבות שלו עצומה. עכשיו אני מנסה להבין איך אלבום כל כך טוב זכה לשיר פותח כל כך גרוע!

להגנתו, Radio Song נשמע טוב בהתחלה עם פריטת גיטרה עדינה ויפה אך מהר מאוד הוא הופך לאיזשהו שעטנז של רעיונות לא אפויים ולא ברורים שלא רומזים בשום צורה על היופי הטמון בשאר השירים. 

Daft Punk- Fragments of Time מתוך Random Access Memories

אחד האלבומים שאני הכי אוהב בשנים האחרונות הוא Random Access Memories של דאפט פאנק מ- 2013. מגוון הז'אנרים שהוא נוגע בהם עצום, האורחים בו מתאימים כמו כפפה ליד הרובוטית של דאפט פאנק והחבילה הכוללת חסרת תקדים בהיקפה וביופיה.

האלבום הזניק את דאפט פאנק למעמד של מוזיקאי על עם סרטים דוקומנטריים, פרסים והכרה מכל קצוות הקשת של העשייה המוזיקלית ולגמרי בצדק!

אבל, בין כל השירים הנפלאים שבו, המתפרשים על פני כמעט 80 דקות(!) בכיף היה אפשר לוותר על Fragments of Time, שיתוף הפעולה עם הזמר והמפיק, טוד אדוורדס. אדוורדס כבר שר בעבר עם הצמד בשיר Face to Face מהאלבום Discovery, כך שבהחלט היה ניתן לוותר על הקאמבק המשותף. שיר שפשוט מחליש את האלבום ומאריך אותו שלא לצורך.

Pink Floyd- Money מתוך Dark Side of the Moon

אני מודה, אולי השיר הזה הורס לי את Dark Side of the Moon רק בגלל שהוא מוקצה מחמאס מיאוס. אין תוכנית, כתבה או דיון כלכלי באיזשהי צורה מבלי שהשיר הזה השתרבב לתוכו.

אבל גם בלי זה, Money הוא פשוט שיר בינוני. רעיונית הוא הסתדר עם הרעיונות שרצה ווטרס להעביר באלבום, אבל מוזיקלית הוא מחוויר לעומת שאר השירים שמקיפים אותו ובטח ובטח לעומת שאר הרפרטואר של הלהקה. בזבוז של סולו אדיר על שיר כל כך בינוני זה פאקינג פשע.

Guns n' Roses- My World מתוך: Use Your Illusion 2

בתחילת הניינטיז אקסל רוז וגאנז אנד רוזס היו הלהקה הכי גדולה בעולם. הם הכתיבו טרנדים מוזיקליים ואופנתיים כאחד (מי אמר בנדנדה ולא קיבל), פיצצו אצטדיונים וגרמו למיליוני ילדים ברחבי העולם לתפוס גיטרה לראשונה בחייהם ולנגן על הספה כאילו זה פסנתר כנף.

בספטמבר 1991 ובשיא תהילתם, שיחררו גאנז את צמד האלבומים האייקוניים Use Your Illusion 1+2. שני האלבומים יצאו באותו יום והפכו להצלחה מסחררת, אבל הקונצנזוס (והמכירות) מעידים על נטייה לטובת Use You Illusion 2, שגם בעיני, תמיד יתעלה על אחיו התאום.

ואכן "האלבום הכחול", כפי שהיה מכונה בארץ, מפוצץ בלהיטי ענק נצחיים, ריפים מלאי אנרגיה וכריזמה שנשפכת ממנו. רק למה לעזאזל הוא נסגר עם אחד הקטעים הכי מזעזעים, הזויים ומופרכים שאי פעם הוקלטו?! איך קרתה התקלה הזאת?!

באנר מועדון תרבות

השמועה אומרת שרוז אפילו לא עדכן את חברי הלהקה שהשיר הזה נכלל באלבום ואפשר בהחלט להבין מדוע. לפעמים זה נדמה, או אפילו סביר, שרוז עדה דווקא לשאר חברי הלהקה כי אין מצב שמישהו בעל שמיעה תקינה יהנה מהקטע הביזארי הזה שנשמע חסר קשר לחלוטין לכל הקטעים שלפניו. מדובר אמנם בקטע קצרצר של דקה ועשרים וארבע שניו, אבל זה מרגיש כמו נצח.

אולי זו החברות הקרובה באותן שנים עם טרנט רוזנר מניין אינצ' ניילז שגרמו לרוז לנסות ולעשות קטע שכזה, בכל מקרה מדובר באותם הרגעים שראוי היה שההיסטוריה תתעלם מהם.

Green Day- Extraordinary Girl מתוך: American Idiot

אחרי שנים בתעשייה, האלבום American Idiot, ששיחררו גרין דיי ב- 2006, הביא ללהקה לא רק הצלחה מסחרית אלא סוף סוף גם הערכה אמנותית כבירה שבאה לידי ביטוי בשלל פרסים, מאמרים ואפילו מחזמר בפאקינג ברודווי.

האלבום, שהיה סוג של אופרת רוק, היווה את הפסקול המושלם לעידן פוסט פיגועי האחד עשר בספטמבר ו"המלחמה בטרור" של הנשיא ג'ורג' בוש. שירים כמו Holiday, Wake me Up When September Ends ו- Boulevard of Broken Dreams תפסו את רוח התקופה ונשמעים רלוונטיים גם היום.

את אסופת השירים הזאת דואג להרוס השיר Extraordinary Girl. אפשר לטעון שמבחינה לירית הוא רלוונטי וחשוב, אבל בגדול הוא פשוט נשמע כמו אילוץ. טקסט שזכה מן ההפקר להפוך לשיר באלבום מוצלח ומצליח מבלי שהיה ראוי לכך. או בקיצור, שיר מעפן רצח.

The Stone Roses- Don't Stop מתוך: The Stone Roses

לא אכפת לי כמה מגניב הקטע הזה של לנגן שיר אחורה ו"לגלות" משהו חדש, באלבום שלם זה תקוע כמו עצם בגרון. Don't Stop הוא השיר הרביעי באלבום הבכורה הפנומנלי של הסטון רוזס, והבעיה איתו היא שלמעשה הוא השיר השלישי באלבום (Waterfall המדהים) שפשוט מנוגן אחורה. מי שממש יתעקש לנגן אותו אחורנית ולשמוע אותו כפי שחברי הלהקה התכוונו, יגלה טקסט שונה וכמה טוויסטים נוספים אבל לא יותר מזה. 

ואם ההסבר היה מעיק, אז תארו לכם כמה הוא מעיק באמת כשהוא תקוע באמצע אלבום. כל כך מעצבן ומיותר.

The Cure- Friday I'm in Love מתוך: Wish

Wish הוא בעיני אחד האלבומים הפחות מוערכים שלא בצדק שכתב רוברט סמית' בחייו. כמה עצב וכמה יופי שוכנים זה לצד זה באלבום התשיעי והקסום של הקיור.

העניין הוא שבתוך כל העצב הזה, מגיח פתאום Friday I'm in Love, שהוא לא שיר גרוע, אבל נשמע כל כך מחוץ לקונטקסט של האלבום עד שהנוכחות שלו נשמעת כמו טעות, ולא מוצלחת במיוחד. 

הלוואי והיו עוד אלבומים כאלה בעולם: 25 שנה ל- Wish של קיור

Arctic Monkyes- Fireside מתוך: AM

ללא שום ספק אחד האלבומים שהולכים לתת פייט בגזרת מצעדי העשור למיניהם ברחבי לעולם הוא AM, אלבומם החמישי של ארקטיק מאנקיז. למרות שאני עדיין מוצא אותו "נחות" לעומת Whatever People Say I Am, That's What I'm Not, אין בכלל ספק שבעוד 20 שנה יסתכלו הנערים של היום על – AM בנוסטלגיה מתוקה. 

ובכל זאת, יש שיר אחד שאני תמיד דואג לדלג עליו: Fireside. איזה שיר בינוני ומעצבן. כל כך לא בסטנדרטים שאלכס טרנר הרגיל אותנו. מה לו ולשירים כמו R U Mine, Knee Socks או I Wanna Be Yours שהוא בעיני אחד משירי הסיום היפים ביותר שנכתבו אי פעם. שיר שהוא לא רק מעפן, הוא אשכרה מעיב על חוויית ההאזנה שלי ל- AM. באסה לי.

Red Hot Chili Peppers- Throw Away Your Television מתוך: By the Way

כבר כתבתי כאן בעבר שאני חושב ש- By the Way הוא האלבום הגדול האחרון של רד הוט צ'ילי פפרס. אני באופן אישי חושב שהוא גם הטוב ביותר שלהם (בבקשה אל תהרגו אותו). אבל עם כמה שאני אוהב אותו, יש שיר שאני באופן אוטומטי מדלג עליו, Throw Away Your Television.

כנראה שבאלבום עם סאונד כל כך שונה ממה שהמעריצים רגילים לקבל מהפפרס, היה חשוב ללהקה להכניס שיר שיזכיר את הפאנקיות והגרוביות שכל כך מזוהה איתה. אבל בתכלס, מדובר בשיר בינוני לכל היותר שבולט לרעה באלבום עם כל כך הרבה עומק ויופי. 

Death Cab For Cutie- Expo '86 מתוך: Transatlanticism

במרכז כל היופי הזה שנקרא Transatlanticism, נמצא שיר מעצבן במיוחד שקוראים לו Expo '86. כמו חצ'קון על פרצוף יפה, ככה השיר הזה תקוע באמצע אחד האלבומים המרגשים והיפים שיצאו בשנות האלפיים. אני לא חושב שאי פעם סיימתי לשמוע אותו עד הסוף. 'פילר' כל כך מיותר כמו פטמות על השריון של באטמן.

Beach Boys- Let's Go Away for A while

אין לי שום דבר עקרוני נגד קטעים אינסטרומנטליים באלבומים. לפעמים הם מספקים את ההפסקה והספייס בין הקטעים ומאפשרים למאזין "לנשום" ולהרגע. שני קטעים כאלה יש בPet Sounds המופתי של הביץ' בויז. אך בעוד ששיר הנושא, Pet Sounds, מצליחה לעניין עם סאונד שונה ביחס לשאר האלבום, הקטע הראשון, Lets Go Away for a While הוא פרטי פופר רציני במיוחד. 

מדובר בקטע מיותר, חסר ייחוד שלא מצליח להתעלות כמו שאר השירים שסובבים אותו. בין I'm Waiting for the Day המרומם ל- Sloop John B המקפיץ, הקטע הזה מרגיש תקוע ובעיקר ממש מיותר.  

Beck- Paper Tiger

ב- 2002, 3 שבועות בלבד לפני חתונתם המיועדת ואחרי 9 שנים ביחד, נטשה את בק ארוסתו והותירה אותו שבור לרסיסים. הטלטלה הרגשית הזאת הביאה את בק לוותר על המוזיקה הניסיונית שאפיינה אותו עד אז, לטובת הגיטרה האקוסטית. התוצאה היא Sea Change, אחד האלבומים הנוגים והיפים ביותר שאי פעם נכתבו. 

כאמור רוב השירים באלבום הם על טהרת הגיטרה האקוסטית והפסנתר, אבל כנראה שהרגלים קשה לשנות ובק התעקש לשלב לפחות שיר אחד "מעניין" וניסיוני יותר מהשאר, Paper Tiger. האמת שאין הרבה מה לכתוב עליו מלבד העובדה שהוא אחד השירים החלשים והמעיקים, לא רק באלבום, אלא בכל הקריירה של בק. אולי הוא שם רק בגלל שאבא שלו עיבד את כלי המיתר ולא היה לו נעים. 

אבל הכי גרוע זה המיקום שלו. מדובר בשיר השנ באלבו, רוצח מומנטום נוראי. זו דוגמה נהדרת לכמה סדר השירים באלבום זה דבר שאין להקל בו ראש. אבל עדיין אלבום בן זונה כן?

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

4b6f5c10ec60b5b33d06fc738f461d58

באנר מועדון תרבות

הלוואי ויהיו עוד אלבומים כאלה בעולם- 25 שנה ל- Wish של הקיור

האלבום התשיעי של רוברט סמית' וחבריו הוא שילוב מופלא בין המלנכוליה הגותית לפופיות האפלה שכל כך מאפיינים את הלהקה. הלוואי והם היו חוזרים לעשות עוד אלבומים כאלה.

מעטות הלהקות שהשפיעו באמת על דורות של אמנים כמו הקיור. העגמומיות הלירית והמלודיות הקסומות של רוברט סמית' וחבריו, היוו מקור השראה בלתי נדלה לעשרות מתבגרים שהפכו בעצמם לאמנים משפיעים. גם במרחק הזמן, הרפרטואר הבלתי נדלה של הלהקה ממשיך להישמע רענן ורלוונטי ואלבומיהם הקלאסיים, The Head at The Door, Kiss Me Kiss Me Kiss Me, Faith ומעל כולם Disintigration, עדיין מצליחים לרגש גם היום, אולי אפילו יותר מתמיד.

בתוך הקטלוג רחב היריעה והמרשים לכל הדעות של הקיור, יש יותר מאלבום אחד שלא זוכה לכבוד הראוי לו. Bloodflowers הנהדר מ-2000 ו- The Cure מ-2004 הן דוגמאות טובות לכך, אבל מעל כולם נמצא Wish, אלבומה התשיעי של הלהקה שיצא ב- 1992. Wish הוא האלבום הנמכר ביותר של הקיור, זה שהביא אותה להמונים ועדיין איכשהו בתחושה שלי, הוא לא מקבל את המקום הראוי לו. אז 25 שנה לאחר צאתו, הגיע הזמן לעשות כבוד לאחד האלבומים הכי פחות מוערכים של הניינטיז והכי פחות מוערכים של הקיור.

"אני באמת לא יודע מה אני עושה כאן,  הייתי צריך להישאר במיטה הלילה…" 

אחרי שהוכיחו בשנות ה-80 שהם יכולים לעשות פופ מתוחכם וכיפי לא פחות טוב מאשר בלדות אפלות וקורעות לב, שחררו ב- 1989 הקיור את יצירת המופת המונומנטלית שלהם, Disintigration. "התפוררות" הייתה היצירה השלמה ביותר של רוברט סמית' והלהקה אשר החזירה אותם לימי שירי הדיכאון והסאונד האפל שכל כך אפיין אותם בתחילת הדרך. עד היום מדובר באלבום פורץ דרך אשר נחשב לאחד המשפיעים בתולדות הרוק. תשאלו את סטן מארש מסאות'פארק שכינה אותו "האלבום הטוב ביותר אי פעם" באחד הפרקים.

היה ברור אם כן, כי לא משנה איזה אלבום תוציא הלהקה אחרי Disintigration, אין שום סיכוי שהוא יעמוד בציפיות המבקרים והמעריצים כאחד. אבל תנו לי לגלות לכם סוד קטן, Wish לא פחות טוב מקודמו המפלצתי. זהו אלבום המשלב באופן מושלם בין המלנכוליה הכואבת כל כך של Disintigration לבין הפופ הכיפי, האפל והאיכשהו אופטימי שלה.

זה מתחיל עם Open, שיר בו מתאר סמית' איך זה להיות תקוע במסיבה או באירוע שאתה לא רוצה להיות בו. לזייף חיוך, להרגיש לא קשור למקום ולהתנחם באלכוהול- אהבה ותיקה של סמית'. לאחר מכן מגיע High, שיר אהבה פשוט וקסום מהאיש שהביא לנו את Lovesong המושלם. אבל מי שמכיר את סמית' יודע שהאופטימיות היא דבר חמקמק ולכן מיד לאחר מכן אנו מקבלים את Apart הכואב המדבר על אהבה גוועת. "איך התרחקנו כל כך הרבה האחת מהשני? היינו כלכך קרובים, חשבתי שהאהבה הזאת תשרוד לנצח". אבל שום דבר לא נשאר לנצח אצל רוברט סמית', האיש והדיכאון שסירב להביא ילדים לעולם בטענה כי: "התנגדתי להיוולד, אז למה שאעשה את זה למישהו אחר? לחיות זה נורא עבורי".

"לא נותר אף אחד בעולם שאוכל להיאחז בו…"

אבל שלושת השירים הראשונים הם רק המתאבן ואם יש ל-Wish נקודת חולשה, היא נעוצה בסדר השירים בו. למרות ששלושת השירים הראשונים טובים, אלו שבאים אחריהם הם באמת בליגה אחרת. וכך האלבום נכנס להילוך גבוה עם From the Edge of the Deep Green Sea השמימי שכל פעם מחדש גורם ללב שלי לאיים לפרוץ מהחזה החוצה. זהו שיר על אהבה, פרידה, תשוקה, כמיהה וכל מה שבניהם שכתוב בצורה כל כך יפה כמו שרק סמית' יכול לכתוב. "לעולם אל תתן לי ללכת היא אמרה. חבק אותי ככה עוד מאות, אלפי, מיליוני ימים. אבל לפתע היא מאטה ומביטה בפני הנשברות. מדוע אתה בוכה? מה אמרתי? זה רק גשם, חייכתי בעודי מוחה את הדמעות". 

"יש לך הכל אבל אין לך איש, כמו האדם האחרון עלי אדמות", מתריסה אישה מפתה במיוחד בסמית' ב- Wendy Time, עוד פנינת פופ מושלמת שמוכיחה בפעם המי יודע את גדולתו הלירית והמלודית כאחת של סמית'.

לאחר מכן מגיעה חרב הפפיות הגדולה בקריירה של הקיור, Friday I'm in Love. מצד אחד הלהיט הקליל הזה הזה הביא את הלהקה להמונים וחשף אותה לקהל חדש לחלוטין אחרי שפומפם ללא הפסקה ב-MTV. אבל מן העבר השני, הוא כל כך לא מייצג אותה או את Wish לצורך העניין. שיר שהוא מן סוג של אנומליה כזאת שאין לי מושג איך לאכול אותה. אפילו סמית' בעצמו אמר ש"אנשים שאוהבים את Friday I'm in Love, הם לא מעריצים של הקיור". הוא לא אמר את זה בשביל לעורר אנטגוניזם כמובן, אלא כי הוא פשוט לא מייצג את הלהקה בשום צורה. אני אישית לא חושב שזה שיר כזה גרוע, אבל בתוך המארג הטקסטואלי המרגש והכל כך גבוה של Wish הוא באמת נשמע קצת מוזר, בטח כשלאחריו מגיע, Trust, שיקרע לכם את הנשמה.

"זה יום מושלם פשוט לשחרר…"

שיאו של האלבום מגיע עם שני שירים שמציגים בצורה מופלאה כל כך את הדיכוטומיה המוזרה של הלהקה: מצד אחד עצבות אינסופית ומן העבר השני אופטימיות חסרת מעצורים. Doing the Unsuck הוא שיר אופורי, מרומם רוח שכולו טירוף וכיף חסרי מעצורים בעוד ש- A Letter to Elise שמגיע מיד אחריו מספר את סיפורה של עוד מערכת יחסים הגוועת לאיטה. שני השירים הללו הם מהאהובים עלי ברפרטואר של הקיור כאשר A Letter to Elise הוא כנראה היפה ביותר שסמית' אי פעם כתב.

Cut שמגיע מיד אחר כך מוציא החוצה את הסאונד הכבד יותר של הלהקה בעוד ש- To Wish Impossible Things האובדני פשוט ירסק את הלב שלכם לחתיכות. "כל מה שאי פעם ביקשתי נעלם" מקונן סמית'. האלבום נסגר עם End, שלמרות הטקסט הנפלא שבו, לא מצליח להגיע לגבהים של שאר השירים. "אני חושב שהגעתי לנקודה בה לוותר או להמשיך הן שתי אפשרויות ללא מוצא עבורי".

Wish הוא כאמור האלבום המצליח ביותר של הקיור. אולי זאת הסיבה שהוא נתפס על ידי המבקרים כ"פופי" ו"פשטני" מדי. אולי זה Friday I'm in Love שמרתיע אחרים מלצלול לתוכו. תהא הסיבה אשר תהא, אין ספק שמדובר באחת היצירות היפות של שנות ה-90 ואחת הפחות מוערכות שלא בצדק ברפרטואר המופלא של הלהקה. או בקיצור, הלוואי והיינו מקבלים עוד אלבומים כאלה.

רוצים לקבל את הפוסטים החדשים לפני כולם? >> ברור, תן לי בראש!
אהבתם?>> פרגנו בלייק של אהבה בפייסבוק

the-cure-006the-cure-wish

10 שירים לסוף הקיץ ותחילת החורף

שלפו את הפך מהארון ותכינו את הצעיפים, הסתיו כבר פה! אז רגע לפני שהקיץ נגמר, קבלו את עשרה שירי מעבר, שירים לסוף קיץ ותחילת החורף שיעשו לכם קצת יותר חמים ונעים בלב.

The Doors- Summers Almost Gone .10

"איפה נהיה כשהקיץ יגמר…?"

הקטע הנהדר הזה הוא ללא ספק אחד השירים היותר נוגעים של מוריסון. העבודה שריי מנזרק עושה על הקלידים כאן פשוט שואבת אותך פנימה אל תוך עולמם הסהרורי של 'הדלתות', כשגם הסולואים העדינים והכל כך יפים של רובי קריגר מכים בבטן וגורמים לך להבין שמבלי ששמת לב שהחורף כבר כאן. לכל אלו תוסיפו את קולו המהפנט של מוריסון והרי לכם שיר שיפתח לכם העונה הקרה של השנה עם קצת חום בלב.

Placebo- Summer's Gone .9

"תשיר לאהובך כמו דם מאבן, שיר לאהובך שמחכה בבית…"

'פלסיבו' תמיד היו עוף מוזר בנוף המוזיקלי, הרבה בזכות סולנה וכותב השירים המרכזי שלה, בריאן מולוקו ואישיותו הטווסית אך גם האניגמטית. השיר הזה מגיע מתוך האלבום הכי טוב שמולוקו כתב בחייו, Without you I'm Nothing, המציג את הלהקה בשיא יצירתה. הקטע הנוכחי נפתח בפריטת גיטרה מהירה אך עדינה כשלאחריה מצטרפים התופים, קולו המתבכיין (אבל בקטע טוב) של מולוקו ובהמשך גם צלילים עמומים מרוחקים המשרים תחושה של געגוע, כמיהה ונוסטלגיה לימים חמים יותר.

The Mamas And The Papas- California Dreaming .8

"כל העלים חומים, והשמיים אפורים…."

שיר המתאר את הסתיו בסן פרנסיסקו. אתה הולך ברחוב, השמיים אפורים, העלים נושרים וקר בחוץ. אין מצב שתתבלבלו ותשכחו ללבוש סוודר. קלאסיקה חורפית שנשמעת נהדר גם אחרי כל השנים הללו.

Travis- Why Does It Always Rain On Me? .7

"ימי שמש, לאן נעלמתם…"

אם אתם חושבים ש'טראוויס' משעממים או שפרן הילי (הסולן) בכיין, אז אולי תסכימו שלשיר הזה מגיע להכנס לרשימה רק משום שהוא נכתב ב….. אילת. כן כן קראתם נכון. אילת, עיר הערסים והללא מע"מ. ע"פ הסיפור, הילי הגיע לישראל לחופשה הישר מגלזגו הגשומה ובצירוף מקרים נדיר עם הגעתו לאילת, נפתחו ענני השמיים והמטירו עליו גשמי ברכה. אחרי שהוא הבין עד כמה גשם באילת זה לא דבר מובן מאליו, קיבל הילי מוזה והחליט לכתוב את השיר משום שהרגיש כי לכל מקום שהוא הולך הגשם רודף אחריו. ביננו? מי מאיתנו אף פעם לא הרגיש ככה?

Nat King Cole- Autumn Leaves. 6

"העלים הנושרים נסחפים ליד חלוני, עלים אדומים זהובים של סתיו…"

הקלאסיקה הזאת, שהפכה ברבות השנים לסטנדרט ג'אז מפורסם, הוקלטה ע"י אינספור אמנים כאשר הגרסה שנבחרה כאן היא, כנראה המפורסמת ביותר. באמת שאין צורך להכביר במילים אודות השיר הקסום הזה. פשוט לשים אותו ברקע ולהיכנס מתחת לפוך.

באנר מועדון תרבות

Green day- Wake Me Up When September Ends .5

"הקיץ הגיע וחלף, התמימות לעולם לא תישאר…."

שיר מתגייסי ספטמבר האולטימטיבי. הקטע הזה הגיח לעולם מתוך האלבום זוכה הגראמי של 'גרין דיי', American Idiot, שהעמיד אותם לראשונה במקום זר: להקה רצינית. הקטע הזה מסמל את שיא התהליך שעברה הלהקה מנושאת דגל הפאנק-פופ הילדותי, לכזאת המסוגלת לשחרר  גם שירים ואלבומים בעלי אופי רציני הרבה יותר. בכל אופן, אם לא ידעתם, אז תחילתו הרשמית של הסתיו היא ב-23 בספטמבר. רק בגלל כך מגיע לשיר להכנס לרשימה.

R.E.M- Nightswimming. 4

"ספטמבר מגיע בקרוב…."

אחד השירים הקסומים ביותר של REM. בלדה מצוינת שהמוטיב המוזיקלי הראשי בה הוא הפסנתר המלווה בשלל כלי מיתר מרגשים. מייקל סטייפ כתב את השיר בהשראת חוויות הילדות שלו ובו הוא מתאר סופה של תקופה, הסתכלות אחורה אל התמונות, הזיכרונות והגעגועים לימי התום הצעירים של פעם. שיר שמעביר את תחושת סוף הקיץ בצורה האותנטית ביותר שאפשר. קלאסיקה.

Counting crows- A Long December .3

"דצמבר ארוך ויש סיבות להאמין, שאולי השנה הזאת תהיה טובה יותר מקודמתה…"

אל תתנו לשורה האופטימית הזאת להטעות אתכם כי מדובר כאן באחד השירים העצובים של אחת הלהקות העצבות ביותר שאי פעם עשתה מוזיקה. בכל זאת אנחנו מדברים כאן על הרכב שהסולן שלו כתב על עצמו שהוא "מלך הגשם". ועם זאת ל"עורבים" תמיד היה את הקסם להפוך את החורף לחמים ולמשהו שמתגעגעים אליו בחודשי הקיץ.

השיר הזה סוגר את האלבום Recovering The Satellites משנת 1995 שהוקלט לאחר התמוטטות העצבים של סולן הלהקה, אדם דוריץ, ומתאר את כל רגעי המשבר הכי אישיים וכמוסים שלו. חוץ מזה השיר הזה מקבל עוד נקודות על כך שקורקטני קוקס (חברתו של דוריץ באותם ימים) מופיעה בקליפ שלו. שיר סתווי של להקה שהיא כולה חורף.

The Cure- The Last Day Of Summer .2

"ביום האחרון של הקיץ מעולם לא הרגשתי כל כך קר…."

הבלדה העצובה הזאת היא פרי עטו של האיש והדיכאון רוברט סמית' ותוכלו למצוא אותה באלבום (הלגמרי אנדרייטד) Bloodflowers מ- 2000. מספיקה האזנה אחת לשיר בשביל לצלול אל תוך העצב של סמית' ולדמיין את עצמכם עומדים על צוק ומסתכלים על הנוף המעונן עת הרוח הקרירה מלטפת את הגוף ומזכירה לכם שהנה תם לו הקיץ והחורף ממש מעבר לפינה. קולו המרטיט של סמית' נשבר כאן על מצע גיטרות אקוסטיות וקצב תופים איטי וחודר המהדהד אל תוך החדרים הכי סמויים בנשמה. שיר חורף מושלם של הקיור ורוברט סמית', האיש שאם העצב היה לובש צורה הוא בטוח היה נראה כמוהו.

A-ha- Summer Moved On .1

"עונות לא יכולות להישאר לנצח…"

מה זה? שיר פופ רחמנא ליצלן? א-הא? הם עוד קיימים? אז כן, כן ו…. מסתבר שכן. איך שלא תסובבו את זה מדובר בשיר סוף הקיץ ותחילת החורף האולטימטיבי. להקת א-הא בקאמבק מפואר עם השיר הזה שיצא בשנת 2000 מתוך האלבום Minor Earth Major Sky שכבש את המצעדים בכל רחבי אירופה. השיר מתחיל בנגיעות גיטרה קלאסית עם כלי מיתר ברקע ונמשך עם קולו המיוחד (והמדהים אפילו אפשר לומר) של מורטון הרקט, סולן הלהקה שבשיר הזה אף מחזיק בשיא גינס על שירת תו יחיד לאורך הכי הרבה זמן בשיר פופ, 20.2 שניות. לא מגיע לו על זה לפחות לייק?

היו קרובים להיכנס:

Guns n' roses- November rain
Red hot chili peppers- The zephyr song
Neil Young- Harvest Moon
U2- October

40 עובדות מדהימות על מוזיקה שירעידו לכם את הזאניים
10 שירים עם משמעות שונה לגמרי ממה שחשבתם
10 אלבומים שהיו בכל בית בישראל בשנות ה-90
10 אמני גילטי פלז'ר שכולם אוהבים לשמוע

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!
thecure
באנר מועדון תרבות