10 שירים לסוף העולם

מטאור, מלחמה אטומית, רובוטים רצחניים או מגפה. הנה 10 שירים שינעימו (או שלא) את השעות האחרנות לפני האפוקליפסה. ושיהיה לנו בהצלחה.

The Doors- The End

אחד השירים הקלאסיים של ג'ים מוריסון ו"הדלתות" יכול להיות אחלה פסקול בזמן שהעולם יחרב וכולנו נתפגר. כמעט 12 דקות של מוזיקה חודרת מלווה בשירה המהפנטת של מוריסון יהפכו  כנראה את המאורע המלחיץ לקצת יותר נונשלנטי.

באותו הקשר, אי אפשר שלא להזכיר את סצנת הפתיחה האייקונית של הסרט "אפוקליפסה עכשיו" בה מתנגן השיר. קלסיקה ליום בו הכל יגמר. 

Smashing Pumpkins- Doomsday Clock

השיר שפותח את Zeitgeist, אלבום הקאמבק המפתיע לטובה של הסמשינג פאמפקינס מ- 2007, מלא בזעם ואנרגיה שנשמעת לחלוטין שייכת לסוף העולם.

גם עטיפת האלבום שמציגה את פסל החירות טובע בים בהחלט מוסיפה לאווירת סוף העולם. אז האם ככה יגיע הסוף? תכינו את התיבות. 

Ultravox- Dancing With Tears In My Eyes

קלסיקת האייטיז הנפלאה הזאת מ- 1984 היא אחת העצובות ברשימה. השיר מתאר אדם שנוסע  חזרה לביתו בכדי להתאחד עם אהובתו ולהשלים עם זיכרונותיו ביום האחרון שלו עלי אדמות.

הטקסט נכתב באווירת המלחמה הקרה והחשש מפני התלקחות אטומית כלל עולמית (לא האחרון ברשימה) שתביא כליה על האנושות. מסתבר שפחד יכול להביא אותך לכתוב שירים לא רעים בכלל. 

Muse- Apocalypse Please

עם הסאונד הדרמטי וההפקות הפומפוזיות, אם לסוף העולם היה פס קול, מיוז ללא ספק היו מלחינים אותו.

לא פעם ולא פעמיים עסקו מיוז בשיריהם בתרחישים אפוקליפטיים, אבל בשיר הזה שפותח את Absolution המעולה (אם לא מחשיבים את ה- Intro), הנושא נמצא על השולחן.

בדרמטיות הרגילה שלהם, מתארים מיוז תרחיש אפוקליפטי שרק נס יכול למנוע אותו. השיר נכתב מנקודת מבטם של מטיפים קיצוניים שרק מתחכים לתרחיש "יום הדין" בכדי להוכיח את הציבור באמת האלוהות האבסולוטית.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

St. Vincent- Apocalypse Song

סנט וינסט תמיד התעניינה במיתולוגיה דתית, וכידוע מה צועק יותר מיתולוגיה דתית מ"יום הדין" – אותו יום נורא ואיום שמתואר לפרטי פרטים בכל דת שמכבדת את עצמה.

ואכן השיר הזה של סנט וינסנט מלא ברפרנסים דתיים כמו "אור וחושך", חטאים ו"תענוגות ארציים" שכביכול יביאו לסופנו. כמובן שהטקסט נכתב בציניות ועוקצנות כלפי ההפחדה הזאת  של אותם מפמפמי אפוקליפסה. אבל רק למקרה שהם צודקים ואני לא, אז אני אוהב את שלי עם שניים סוכר.

Prince- 1999

אם כבר סוף העולם אז לפחות בואו נהנה מזה. השיר הזה של פרינס נכתב בהשראת המלחמה הקרה והחשש מזה ש"לכל אחד יש פצצה וכולנו עלולים למות בכל רגע".

אמנם הנבואה לא הגשימה את עצמה (לפחות ב- 1999), אבל לפי פרינס זה עניין של זמן כי "החיים הם מסיבה ושום מסיבה לא נמשכת לנצח".

David Bowie- Five Years

השיר שפותח את Ziggy Stardust הנצחי הוא נבואה על פיה בעוד חמש שנים יושמד כדור הארץ. כמובן שהבשורה המלחיצה היא חלק מאותו סיפור על החייזר שמגיע לכדור הארץ בכדי לגאול אותו מיסוריו הנצחיים ועדיין משפטים כמו "נותרו לנו 5 שנים לבכות" ו"כדור הארץ גוסס", תמיד גורמים לי לזוז באי נוחות בכסא.

אבל אם בכל זאת כולנו נמות בקרוב, אולי נוכל להתנחם בעובדה שלפחות נזכה לראות את בואי שוב. לא?

Barry McGuire- Eve Of Destruction

כמה וכמה גרסאות היו לשיר הזה שתיאר את הפרנויה, הלחץ והחשש מפני העולם המשתנה בשנות השישים של המאה העשרים.

התמורות החברתיות, המהפכים הפוליטים, מלחמת וייטנאם ועוד חילחלו אל תוך הטקסט שכתב P.F. Sloan בהיותו בן 19 בלבד והפכו אותו לאחד הסמלים של הסיקסטיז ושל אנשים חרדתיים במיוחד.

Arcade Fire- Neighborhood #1

השיר הראשון באלבום הבכורה של ארקייד פייר (שנקרא "הלוויה", כמה מקסים), מתאר זוג ילדים בעולם מושלג ופוסט אפוקליפטי.

"מכיוון שאין איש בסביבה נוכל להאריך את השיער שלנו ולשכוח את כל מה שידענו" שר באטלר באחד השירים המרגשים ביותר שנכתבו אי פעם.

בין אם מדובר באנלוגיה לצעירים המנסים להשחרר ממסורות ההורים שלהם או מכבלי הפרברים החונקים, התיאורים בו, על אף שהם רומנטיים, מצליחים תמיד להעלות בי סוג של חשש מסוים מהיום בו נדבר על ההווה כעבר.

REM- It's the End of the World As We Know It And I Feel Fine

אין דרך מתבקשת יותר לסיים רשימה כזאת בלי הקלסיקה האפוקליפטית של אר.אי.אם. מייקל סטייפ סיפר שהוא לעיתים קרובות חושב על סוף העולם והשיר הזה הוא הוא שילוב בין המחשבות שלו, חלום שחלם בו הוא מגיע למסיבה ונותר לבדו ובין זיפזופ סתמי בטלוויזיה שגרם לו להחשף למגוון מני זוועות מהעולם.

עד היום התנגן השיר הזה בעשרות סדרות וסרטים שהפכו אותו להמנון סוף העולם האולטימטיבי.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

muse-1

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

10 שירי סיום מדהימים לאלבומים קלאסיים

בדיוק היום לפני לכבוד תחילתה של 2017, פינקתי ברשימה של 7 שירי פתיחה אדירים לאלבומים קלאסיים. עכשיו, שנייה לפני שהשנה מסתיימת ונכנסת לה שנה אזרחית חדשה קבלו 10 שירים אדירים שמסיימים אלבומים נפלאים עוד יותר! שתהיה לנו שנה נפלאה לפחות כמו השירים האלה.

לפני שנתחיל, הנה עוד קטעים ראויים לציון:
The Doors- The End
Led Zeppelin- When the Levee Breaks
Nine Inch Nails- Hurt
Animal Collective- Brother Sport
Radiohead- Street Spirit
The Who- Won't Get Fooled Again

Rolling Stones- You Can't Always Get What You Want

האלבום הקלאסי הזה מ- 1969 נפתח בצורה עוינת משהו עם Gimme Shelter אך מסתיים הכי רחוק משם, עם הרוך והרגש של You Can't Always Get What You Want. קטע הסיום הזה הוא השיר הארוך ביותר ברפרטואר של האבנים ועם המקהלה הנפלאה והשירה המהפנטת של מיק ג'אגר, הוא שווה כל שנייה. שיר סיום מתוק מריר שנשאר איתך הרבה אחרי שסיימת להאזין לו.

REM- Falls to Climb

הבחירה בשיר הלא ממש מוכר הזה היא מוזרה אני יודע. תאמינו לי היה פה קרב איתנים עם Find The River אבל בסופו של דבר אני כנראה תמיד מעדיף את האנדרדוגים ו- Falls to Climb הוא לגמרי כזה.

השיר המופלא הזה סוגר את UP, האלבום הראשון של REM שהוקלט ללא המתופף ביל בארי שבהעדרו נאלצו שלושת חברי הלהקה הנותרים לפנות לכיוון ניסיוני יותר שכלל שלל צלילים אלקטרונים ומכונות תופים. התוצאה היא אלבום נהדר ולא מספיק מוערך בקרב המעריצים והמבקרים כאחד. בעיני UP הוא אלבום אמיץ, מרגש ונפלא שנסגר בצורה האופטימלית ביותר: בלדה עדינה וקורעת לב עליה מנצח קולו הסדוק והעל זמני של סטייפ. כל פעם שאני שומע אותו, השיר הזה שובר אותי מחדש.   

Prince- Purple Rain

אני מודה ומתוודה, אף פעם לא עפתי על פרינס. כאילו, אין לי ספק לגבי הגאונות המוזיקלית שלו זה פשוט שבאופן אישי מעולם לא התחברתי אליו. ולמרות זאת, Purple Rain הוא חתיכת יצירה מדהימה. אחד מאותם שירים שפשוט אי אפשר להתעלם מהם. לא יאמן שהוא יושב לו בסבלנות לאורך כל האלבום (הנהדר אגב) ופשוט מחכה לתת בראש בענק. כל ההוויה של פרינס, הכישרון, העצמה והרגש מתנקזים לרגע אחד סגול במיוחד שתמיד ידאג להשאיר אתכם פעורי פה לא משנה כמה פעמים תאזינו לו.

Beatles- A Day in A Life

יש מצב שמתוך כל הרפרטואר המטורף של הביטלס, A Day in A Life שנועל את סרג'נט פפר הוא ההישג האמנותי הכי גדול של הלהקה. מתחיל כמו שיר אקוסטי רך על גיטרה ופסנתר עם טקסט מלנכולי, ממשיך עם תזמורת שלמה שלנגניה נאמר לנגן מה שהם רוצים עד שיגיע לתו אחד ספציפי וממשיך בצורה פסיכדלית ומרתקת כמו שרק הביטלס יודעים. אההה והוא גם זה שעורר את תיאורית הקונספירציה המגוחכת על מותו של פול מקרטני בתאונת דרכים.

סרג'נט פפר היה ההוכחה הניצחת לעולם שמוזיקה פופ יכולה להיות אמנותית ו- A Day in A Life ממחיש זאת יותר מכל גם חמישים שנה אחרי.

Muse- Knights of Cydonia

אם כבר לסיים אלבום, אז ככה! יש מצב ש- Black Holes and Revelations היה האלבום החלש ביותר של מיוז שיצא עד אז אבל ברגע שמגיעים ל- Knights of Cydonia הכל מתגמד. הסאונד הגדול מהחיים, המגלומניה (בקטע טוב) הריפים העצבניים והצרחות של בלאמי, כל הסיבות לאהוב את מיוז מתנקזות אל תוך שיר אחד אפי שיותיר אתכם לעד עם טעם של עוד. קלאסיקה!

באנר מועדון תרבות

Arctic Monkeys- I Wanna Be Yours

למרות שיצא "רק" לפני 4 שנים, AM, אלבומם החמישי של ארקטיק מאנקיז, כבר נחשב לקלסיקת רוק מודרנית. אני באופן אישי לא בטוח שזה האלבום הכי טוב שלהם או ש- I Wanna Be Yours הוא השיר הכי יפה שסוגר איזשהו אלבום שלהם (הייתה התלבטות קשה עם A Certain Romance מ- Whatever People Say I Am, That's What I'm Not) אבל אין ספק שהוא המיוחד ביותר.

זהו השיר הראשון בו השתמשו אי פעם הקופים במכונת תופים, מה שמקנה לו סאונד מינימליסטי מכני, שמתאים בצורה מושלמת לטקסט המבוסס על שירו של משורר הרוק, ג'ון קופר קלארק. עם כל שנייה שעוברת השיר הזה חודר עמוק ועמוד יותר אל תוך הלב תוך שהוא שורט ומשאיר סימני מאבק וכאב. סיום הולם לאלבום נהדר.

Oasis- Champagne Supernova

אם ב- Definetly Maybe נואל גאלאגר הוכתר כקולם של מעמד הפועלים, ב- What's the Story הוא כבר לקח את התפקיד הזה ברצינות תהומית. השאיפה הזאת לקחת את המוזיקה של אואזיס צעד אחד קדימה, הביאה אותו לכתוב לאלבומה השני של הלהקה כמה מהימנוני הרוק הגדולים של זמננו כמו Wonderwall, Don't Look Back in Anger ו- Some Might Say.

אבל מעל כולם עומד Champagne Supernova, השיר המסיים את What's the Story שהוא לגמרי האפוס של אואזיס. עם פול וולר על הגיטרה, האחים גאלאגר וחבריהם עפים בפרץ יצירתיות מפעים של שבע וחצי דקות שלא נשמע כמו שום דבר שהם עשו לפני כן. אז נכון, לא מדובר בטקסט הכי מבריק אי פעם ("הולך לי באיטיות במסדרון, מהר יותר מכדור של תותח…") אבל מוזיקלית מדובר בסיום אדיר שמזכיר גם אחרי כל השנים הללו למה הלהקה הזאת תחיה לנצח.

Counting Crows- A Long December

זו אולי לא קלסיקה על זמנית כמו חלק מהשירים שמככבים כאן אבל אין שיר מתאים יותר לפתיחתה שנה חדשה. עם השנים Counting Crows הפכה להיות סוג של להקת קאלט מאוד אהובה בישראל ובכלל, ולמרות שהרוב זוכרים ממנה בעיקר את אלבום הבכורה האדיר, August and Everything After, Recovering the Satellites שיצא 3 שנים מאוחר יותר אולי קצת פחות מהודק, אבל לא פחות טוב.

האלבום הזה, שנכתב בעיצומה של התמוטטות עצבים ודיכאון קשה של הסולן אדם דוריץ, מלא בשירי כאב וכמיהה לאהבה. בתוך כל החושך הזה, A Long December הוא נקודה אור של תקווה בסוף מנהרה חשוכה מלאת יגון. אולי "השנה הבאה תהיה טובה יותר מהקודמת" מקונן דוריץ. ברגע האופטימי הכמעט יחיד באלבום הזה.
נ.ב אני בטוח שתסלחו לי על ה- 01:12 של Walkaways.

David Bowie- Rock N' roll Suicide 

לא היה לדייויד בואי שום סיכוי לכתוב שיר מושלם יותר לסיים איתו את Ziggy Stardust and the Spiders From Mars הקלאסי מ- 1972. Rock N' roll Suicide הוא תיאור נפילתו של זיגי סטארדסט המוגש על מצע מוזיקלי אקלקטי של סגנונות כמו שנסונים צרפתיים, מוזיקת פיפטיז וכמובן רוקנ'רול בועט בואי סטייל. שיר שמוכיח בפעם השני מילוין וחצי למה לא היה ולא יהיה כמו בואי. 

Pink Floyd- High Hopes

The Division Bell הוא ההוכחה הנצחית לכך שפינק פלויד הם הרבה יותר מרוג'ר ווטרס. עיבודי הפסנתר המהפנטים של ריצ'ארד רייט, הגיטרה האלמותית של גילמור והתיפוף המאופק של מייסון מצליחים להפוך את האלבום הזה לפנינה קסומה ומיוחדת ובאופן אישי לאחד האלבומים האהובים עלי ביותר.

11 שירים יש באלבום הזה ומעל כולם עומד High Hops המהווה סיום מפואר לאלבום מושלם. כיאה לאלבום האחרון ברפרטואר של הלהקה (ותסלחו לי שאני לא מחשיב את השאריות המחוממות של The Endless River), שיר הסיום הזה הוא רטרוספקטיבי ונוסטלגי ונכתב מנקודת מבטו של איש המסתכל אחורה על עברו ואל חלומותיו הגדולים ביותר. נקודת השיא: סולו גיטרת הסלייד של גילמור שגורמת לי לבכות כל פעם מחדש. וגם… יש לשיר הזה את הקליפ הכי יפה אי פעם. קלסיקה. שווה להזכיר גם את Eclipse שנועל את Dark Side of the Moon, שנתן פייט ל- High Hopes אבל בסוף חייב היה להיות רק מנצח אחד.

 Arctic-Monkeys-608x405

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות

10 קאברים שלא ידעתם שהם קאברים

לא כולם מודעים לכך, אבל חלק ניכר מהקלאסיקות הגדולות ביותר שכולנו מכירים הן למעשה קאברים. זה כמובן לא דבר רע, אבל בואו נתקן לרגע את ההיסטוריה ונעשה קצת כבוד לאמנים המקוריים שכתבו עבורנו כמה מהשירים הגדולים ביותר בהיסטוריה.

חלק ב': 10 קאברים (נוספים) שלא ידעתם שהם קאברים>>
חלק ג': 10 קאברים שלא ידעתם שהם קאברים

Sinead O'Connor- Nothing Compares 2U (במקור של פרינס)

הזמרת האירית המחורפנת חייבת את הקריירה שלה ללא אחר מאשר פרינס שכתב שיר הפרידה האולטימטיבי הזה במקור עבור פרויקט הצד שלו, The Family ב-1985. השיר מעולם לא שוחרר כסינגל עד שבשנת 1990 התגלגל לידיה של אוקונור ומשם היסטוריה והיסטריה.

Natalie Imbruglia – Torn (במקור של Ednaswap)

אפשר להתווכח עד כמה זה מעפן אם השיר היחיד שיזכרו אותך בזכותו הוא קאבר… בכל מקרה זה בדיוק המקרה של הכוכבת האוסטרלית שפרצה לחיינו ב-1997 עם להיט הענק הזה שהוא במקור שייך ללהקת הרוק האלטרנטיבי האמריקאית, Ednaswap.

Whitney Houston – I Will Always Love You (במקור של דולי פרטון)

בשנות התשעים, לא היה בית בישראל שלא החזיק עותק של פסקול הסרט הסופר מצליח "שומר הראש", וזה כאמור, בגלל המגה להיט הזה שחרך את המצעדים ב-1992 והדהד עוד הרבה אחרי אל תוך העשור. ללא ספק השיר שהפך את הפאוזה הדרמטית לפני הפזמון המתפרץ (סטייל "ים של דמעות" של נינט באותו ערב בניצנים) לשיא חדש!

The Animals – The House of the Rising sun (מקור לא ידוע, הגרסה המוכרת ביותר היא של בוב דילן).

זה, ש"בית השמש העולה" הוא בית זונות, זה כבר די ברור לכולם, אבל זה שמדובר בקאבר? לא בטוח. למעשה מדובר בשיר עם ישן נושן שזכה לאינספור גרסאות במרוצת השנים, כולל אחת של בוב דילן שהביא את השיר להמונים ולידיעתם של The Animals, והשאר? היסטוריה.

The Jimi Hendrix Experience – Hey Joe (מקור לא ידוע, הגירסה המוכרת ביותר היא של The Leaves)

גם המקור של Hey Joe לא לגמרי ידוע. ישנם כמה וכמה אמנים שרבים על הזכות לקרוא לו שלהם, אבל האמת? שכל הגרסאות פשוט מתגמדות לעומת הטיפול שהנדריקס מעניק לסטנדרט רוק הזה. קלאסיקה.

באנר מועדון תרבות

Soft Cell – Tainted Love (במקור של גלוריה ג'ונס)

מי היה מאמין שקלאסיקת הסינת'פופ הההומואירוטית של מארק אלמונד ודייויד בל היא בכלל קאבר של זמרת סול אפרו-אמריקאית בשם גלוריה ג'ונס? תודו שזה מדהים.

Cyndi Lauper – Girls Just Wanna Hvae Fun (במקור של רוברט האזרד)

סינדי לאופר, הילדה הרעה של שנות ה-80 ידועה עד היום בזכות הלהיט הענק הזה שלה שמצליח לעצבן אותנו גם היום. אבל מעבר לזה, די מדהים לגלות שההמנון הפוסט פמניסטי הזה נכתב בכלל על ידי …. גבר.

The Beatles- Twist and Shout (במקור של  The Top Notes)

כי אין רשימה שתהיה מושלמת בלי הביטלס. כמו הרבה שירים משנות ה-60, גם השיר הזה עבר הרבה ידיים ומבצעים עד אשר התפרסם תחילה על ידי ה- Isley Brothers ומאוחר יותר קיבל את הקסם הנערי והחצוף שלו מארבעת המופלאים שגרמו לבנים ובנות בכל העולם לתזז על רחבת הריקודים כאילו אין מחר (כן אני יודע, יצ לי קצת זקן ובכל זאת סיקסטיז וזה…).

Beyonce- If I were a Boy (במקור של BC Jean)

כן כן, גם ל- Queen B יצא להיט היסטרי שלא היא כתבה. השיר נכתב במקור על ידי זמרת אלמונית למדי בשם בריטני ג'ין קאריסון או בקיצור BC Jean אחרי שסבלה מחרטה לאחר אכילת פיצה (נשבע לכם שזה אמיתי). חברת ההקלטות של קאריסון בסופו של דבר ויתרה עליה והשיר התגלגל לידיה של ביונסה שעפה עליו ומשם הסיפור כבר ידוע. קאריסון הוציאה שנתיים מאוחר יותר את אלבום הבכורה שלה, Just a Guy, והוכיחה שהיא עדיין לא מרוצה לגמרי הזהות המגדרית שלה.

Elvis Presley- Hound Dog (במקור של Big Mama Yhornton)

כמו במקרה של הביטלס, בשנות ה-50 כאמור, היה די נפוץ ששיר טוב החליף הרבה ידיים ואמנים שונים ניכסו אותו לעצמו. אחד מהם הוא Hound Dog של אלביס פרסלי שבאינטרפטציה שלו לשיר של זמרת הרית'ם אנד בלוז, ביג מאמא ת'ורנטון, מעניק משמעות חדשה למונח "הפך אותו לשלו". פרסלי העניק לשיר את החספוס הגברי והסקס אפיל הייחודי שלו שעזר לו לפרוץ לתודעה ולהפוך אותה למלך. מלך הרוקנרול.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

10 קאברים שלא ידעתם שהם קאברים.png

באנר מועדון תרבות