ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?
רוית בטאשוילי- אל תדאג
לפני שתאזינו לסינגל הבכורה של רוית בטאשוילי, מן המשתתפות הבולטות בעונה האחרונה של הכוכב הבא לאירוויזיון, רצוי שתצטיידו במזרק אינסולין או לפחות שקית הקאה כי שיר כל כך גרוע לא שמעתם כבר הרבה זמן.
לקח לי בדיוק מאית שניה לנחש (ובדיעבד הסתבר לי שצדקתי) שבאיזשהו שלב בחייה למדה רוית ב'רימון'. מדהים איך אפשר לשמוע את כל המחלות של המקום הזה בשיר אחד. הטקסט הבנאלי, השירה הדרמטית, הלחן הממוחזר ואם זה לא מספיק אז על ההפקה אמון אורי זך, בעלה של מירי מסיקה. יותר משעמם מזה זה כבר מוות.
אלון סגל- כשאנחנו בתוך הבוץ
אם יש משהו שאני שונא זה אנשים שכששואלים אותם איזה מוזיקה הם אוהבים אז הם עונים לכם "הכל". אף בן אם לא אוהב הכל נכון?! מעטים האנשים שאני מכיר שמסוגלים לשמוע עומר אדם לצד Pantera.
עכשיו תכירו את אלון סגל שהוא גם זמר, גם כותב, גם מלחין וגם מנגן גיטרה בשלל הרכבים. רק חבל שהסינגל החדש שלו, "כשאנחנו בתוך הבוץ" מוכיח שהוא לא כל הדברים. זה בסדר לירות כמה כדורים למטרה בתקווה שאחד מהם יפגע, אבל למה לא להתמקד במה שאתה באמת טוב בו. "כשאנחנו בתוך הבוץ" מוכיח שאלון הוא גיטריסט מעולה וזה צריך להיות הכיוון שלו כי מעבר לכך מדובר בשיר חלש, מבולבל ולא סוחף וזה עוד בלשון המעטה.
אפילו הטקסט שמנסה לעסוק בנושא אקטואלי ומעניין כמו טכנולוגיה אל מול הרגש מתרסק עם משפטים כמו: "שני אנשים במסדרון זה כמו גן עדן בהילוך מהיר תופסים קצת שמש באשנב, שותים כוס תה עם נענע…" שיכולים להתחרות רק בטקסטים של שלמה ארצי.
האדם האחרון- אין לאן ללכת
תקשיבו טוב חברי "האדם האחרון". אתם לא יכולים לשחרר כסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלכם שיר שנשמע כל כך גרוע! אתם פשוט לא יכולים לשחרר דבר כזה החוצה. זה לא רציני על גבול המעליב. עוד יותר מעצבן לגלות שמדובר במוזיקאים בני 40 פלוס שחוו משהו בעולם המוזיקה. WTF?! אין בקרת איכות? משהו?
"אין לאן ללכת" סובל מההפקה הכי גרועה ששמעתי בשנים האחרונות. נשבע לכם שזה נשמע כמו השירים שהייתי מקליט בבית של ההורים שלי בגיל 14. לקח לי פחות משלושים שניות לכבות את השיר ולהצטער על הרגע שלחצתי פליי ולא לרצות לחזור לזה בחיים. אם אתם מחליטים להמשיך אחרי שלושים השניות הללו, האחריות היא בלעדית שלכם. בהצלחה.
Daniel- Caroline
קשה שלא להתאהב בסינגל הבכורה של דניאל כבר מהשמיעה הראשונה. הוא פשוט, לא יומרני, מופק נפלא ומרגיש כמו קסם שמחלחל אט אט אל תוך האוזן. סוג של בון איבר כזה רק פחות מתוחכם.
הרבה פעמים אני מבקר כאן זמרים שמחליטים לשיר באנגלית אבל במקרה של דניאל זה לגמרי מובן. דניאל הוא יליד חיפה, בן לזוג הורים שעלו מאורוגוואי. כשהיה בן 3 המשפחה נסעה לארבע שנים נוספות והתגוררה במונטוידאו לכן מלבד עברית הוא דובר גם אנגלית וספרדית כשפת אם. לא בטוח שהאנגלית עוברת מספיק אם הוא מכוון מעבר לים אבל בשביל אוזן ישראלית זה יספיק וזה מקסים. שימו לב גם לקליפ הסופר מושקע. ככה נראה ונשמע מישהו שעושה אמנות אמיתית. אני כבר מחכה לאלבום הבכורה שיקרא אגב Half Way There.
Orpheus Blade- On Madness
אני אהיה אתכם כנה לרגע. יש רגעים שאני מרגיש שהם מעבר לגבול הביקורת שלי. שירים שהם כל כך איזוטריים או אמנותיים (תלוי במאזין) שאני מרגיש שהביקורת שלי פשוט לא רלוונטית. זה לא קורה לעיתים תכופות אבל 'אורפיוס בלייד' בהחלט גרמו לי להרגיש ככה.
לא משנה מה אכתוב על On Madness, הוא כל כך שונה, כל כך מקורי ופונה לקהל כל כך מצומצם עד שזה לא ממש משנה מה אומר, האוהבים יאהבו והשונאים ישנאו. ובכל זאת, אני מוצא משהו מאוד מרגש בשיר זה. תחושה של הרכב אמנותי ששם זין על כל מוסכמה. בא לכם רוק? יאללה שיהיה. נתבל עם קצת אופרה? יאללה. הכל הולך ואיכשהו זה לא נשמע רע בכלל.
Orpheus Blade שחררו את אלבום הבכורה שלהם כבר ב- 2015 ובימים אלה הם עובדים על אלבום חדש. בארץ אם יאזינו להם יותר מעשרים איש זו תהיה הפתעה (ולא חלילה באשמת הלהקה) כך שאין ספק שהם מכוונים לחו"ל. האם זה יתפוס? אולי בשוליים של הרוק הגותי פינת Evanescence אבל בכל מקרה זה מגניב וזה טוב וזה מה שחשוב.
נ.ב: אני חולה על המסכה של הזאב מהקליפ. הזכיר לי קצת את דוני דארקו.
לדו"ח המבקר #15
לדו"ח המבקר #14
לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לכל הדו"חות
אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>
מועדון תרבות 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.