10 האלבומים הגדולים של 2018

בניגוד ל- 2017, השנה הייתה שחונה יחסית מבחינה מוזיקלית, ובכל זאת קבלו עשרה אלבומים שנשמח לקחת איתנו גם להמשך: עשרת האלבומים הגדולים של 2018. 

10 האלבומים הגדולים של 2017
10 האלבומים הגדולים של 2016

10. Arctic Monkeys- Tranquility Base Hotel & Casino

בדיוק כמו ארקייד פייר בשנה שעברה, גם ארקטיק מאנקיז הוצאו אלבום שמחוויר לעומת עברם המפואר. ועדיין, גם אלבום חיוור של ארקטיק מאנקיז הוא הרבה יותר טוב מהשאר. אז נכון לא תמצאו בו הימנונים אלמותיים נוסח I Bet You Look Good on the Dancefloor או Do I Wanna Know, אבל מה שתמצאו בו ובשפע, הוא רגש, ניסיוניות וטונות כריזמה. לביקורת המלאה>>
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Star Treatment, One Point Perspective, Four Out of Five

9. Courtney Marie Andrews- May Your Kindness Remain

טוב תקשיבו, אני ממש לא בקטע של קאנטרי. אפילו סולד לחלוטין מהסגנון הזה אבל (ואני עדיין לא מאמין שאני כותב את זה), קורטני מארי אנדרוס לגמרי קנתה אותי. עשרה שירים יש באלבום השישי של קורטני. עשרה שירים חמים, נוגים, מהפנטים ויפים ולפעמים זה כל מה שצריך בשביל ליהנות ממוזיקה.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: May Your Kindness Reamain, Kindness of Strangers, Rough Around the Edges.

8. MGMT- Little Dark Age

כמעט עשור חלף מאז Oracular Spectacular, האלבום המופתי והחד פעמי של MGMT. בזמן הזה הם שחררו 2 אלבומים בינוניים מינוס והתעסקו בעוד פרויקטים צדדיים עד שכבר שכחנו מהם. אבל הנה, השנה הם חזרו בגדול עם אלבום רביעי שהפתיע בטירוף והזכיר את ימי התהילה שלהם מתחילת העשור. 

השירים כולם נעים על הציר שבין "דפש מוד" ל"ניו אורדר" (וזו תאמינו לי חתיכת מחמאה). איזה כיף שהקסם הזה שנקרא MGMT חזר.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Little Dark Age, When You Die, Me and Michael

7. Lets Eat Grandma- I'm All Ears

לא יאומן ששתי ילדות בנות 18 (!) עומדות מאחורי הדבר האדיר הזה שנקרא Lets Eat Grandma. אלבומם השני של רוזה וולטון וג'ני הולינגוורת' מנוריץ' הימם את המבקרים בכל העולם והעיף גם אותי לשמיים עם אינדי פופ אלקטרוני, חללי, אקלקטי מורכב ומדהים.

אפשר לשמוע את התמימות והניסיוניות של הצמד שטרם נהרסו על ידי עולם המוזיקה הממוסד. כולי תקווה שזה גם לא יקרה בעתיד אבל גם אם כן, לפחות I'm All Ears ישאר לנו.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Hot Pink, It's Not Just Me, Ava

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

6. Snail Mail- Lush

לא משנה לאן הסתכלתם השנה, אין מצב שפספסתם את Lush, אלבום הבכורה של לינדזי ג'ורדן הידועה כ- Snail Mail. רק בת 19, לינדזי פורטת על הגיטרה במיומנות מעוררת קנאה ומפציצה באלבום אינדי רוק חכם, מתוחכם, אותנטי ומרגש. המבקרים בכל העולם עפו על אלבום הבכורה הזה ובצדק. ללא ספק אחד מהאירועים היותר מדוברים השנה בסצנת האינדי וכנראה בעולם מוזיקה בכלל.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Lets Find an Out, Golden Dreams, Pristine.

5. Big Red Machine- Red Big Machine

ג'סטין ורנון וארון דסנר מובילים את שתיים מהלהקות האהובות עליי ביותר בעשור האחרון, "בון איבר" ו"הנשיונל" ולכן החיבור ביניהם היה מאוד מרגש עבורי. בתחושה שלי אלבום הבכורה שנולד מהחיבור הזה יכול היה להיות יותר טוב ולמרות זאת הוא מכיל בתוכו כמה מהרגעים היותר יפים של 2018. 

במיומנות רבה מצליחים ורנון ודסנר ליצור אלבום אינטימי ומלנכולי אך עם זאת גם כיפי ומרומם נפש. ללא ספק אלבום שאקח איתי הלאה מהשנה הזאת. לביקורת המלאה>>
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Hymnostic, I Won't Run from It, Deep Green

4. Idles – Joy as an Act of Resistance

אם הזכרנו את ארקטיק מאנקיז שברחו מהרוק, הנה אלבום שכולו על טהרת הרוק. אלבומם של הפאנק רוקרים מבריסטול נשמע כמו קלסיקת רוק בהתהוות מהרגע הראשון. הזעם, ההתנגדות הפוליטיקה, והברקזיט, הופכים את האלבום הזה ליצירה הכי בועטת של 2018 ושל השנים האחרונות בכלל. האזנת חובה לכל מי שאוהב את המוזיקה שלו רועשת ובועטת, בעצם כמו שמוזיקה אמורה להיות לא?
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Colossus, Never Fight a Man WIth a Perm, Danny Nedelko

3. Chvrches- Love is Dead

אחרי שהגדירו את עצמם שנים כאינדי-פופ, אלטרנטיבי, אינדיטרוניקה, סינת'פופ ועוד שלל כינויים, באלבומם השלישי הצ'רצ'ס סוף סוף קורעים את המסכות מהפנים ועושים פופ. פאקינג פופ טהור, לא מתנצל, אינטליגנטי, כיף, מרגש ומלא קסם. 

Love is Dead היה אחד מהאלבומים שהכי הפתיעו אותי השנה כי אני לא יכול לומר היו לי ציפיות יוצאות מגדר הרגיל לגבי אלבום חדש של הצ'רצ'ס. אבל עם הפקה מלוטשת, שירים פשוט טובים ומאט ברנינגר אחד אלוהינו, האלבום הזה ללא ספק עשה לי את 2019. "חיכיתי כל החיים להתבגר" שרה לורן מייברי בשיר הפותח Graffiti. אז הנה זה הגיע, וזה נשמע מעולה! לביקורת המלאה>> 
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Miracle, My Enemy, Graffiti.

אז כן האלבום יכול היה להיות מהודק יותר, אפשר היה לוותר על 2-3 שירים ואפשר היה להשקיע מעט יותר בטקסטים, אבל לפעמים גם מוזיקה טובה וכיפית יכולה להספיק.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

2. Beach House- 7

לקראת אלבומם השביעי, החליטו "ביץ' האוס" לזנוח את המפיק הוותיק שלהם, כריס קודי, ולהצטייד בפיטר קאמבר, הלו הוא Sonic Boom, שעבד בין היתר עם MGMT, Panda Bear ו- Yo La Tengo. ההימור השתלם בענק כשקאמבר הצליח להוציא מהצמד מבולטימור את המיטב.

הטקסטורות והמרקמים המוזיקליים שרוקמים את העולם הכל כך ייחודי של "ביץ' האוס" מגיעים פה לשיא חדש ויוצרים לדעתי, את האלבום הכי טוב של ההרכב (ויסלחו לי המצדדים ב- Depression Cherry) ואחד הטובים של השנה
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: Pay no Mind, Dive, Lemon Glow

1. The 1975- A Brief Inquiry into Online Relationships

"אלבום שמשנה את חוקי המשחק", "התשובה של דור המילניום ל- OK Computer", "חבילה פוסטמודרנית של ז'אנרים שהומצאו מחדש" אלה רק חלק מהסופרלטיבים שקיבל האלבום השלישי של The 1975. אפשר לאהוב אותם, אפשר לשנוא אותם (וזה לא קשה כשזה מגיע לסולן הנרקומן והמגולמן שלהם, מאט הילי)  אבל בסופו של דבר The 1975 עושים בת זונה של מוזיקה.

הרביעייה ממנצ'סטר הפכה בשנים האחרונות לאחת הלהקות החמות בעולם ו- A Brief Inquiry into Online Relationships הוא פסגת היצירה שלהם. 15 קטעים על אהבה ובדידות בעולם הדיגיטלי יש באלבום הזה שמציג מגוון ז'אנרים ענק. זה מתחיל עם אינדי-רוק (Give Yourself a Try), ממשיך עם פופ (TOOTIMETOOTIMETOOTIME), עובר לקטע אמביאנט אלקטרוני עם ווקודר סטייל בון איבר (How to Draw / Petrichor) וממשיך עם בלדות אקוסטיות, ג'אז, סינת'פופ ומה לא? לומר על האלבום הזה שהוא אקלקטי יהיה האנדרסטייטמנט של השנה.

אמנם לא כל השירים באלבום הזה אחידים ברמתם אבל מדובר ללא ספק בחוויה מטלטלת, מרגשת וייחודית שנשמעת כמו קלסיקה בהתהוות. בטוח יהיה מעניין לשמוע את החלק השני של האלבום שאמור לצאת בשנה הבאה: Notes on a Conditional Form.
רוצו לחפש ביוטיוב או בספוטיפיי: It's Not Living (If It's Not with You), Give Yourself a Try, I Always Wanna Die

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

 

האלבומים הגדולים של 2018 עמית

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

מודעות פרסומת

האהבה לא מתה: Chvrches- Love is Dead ביקורת אלבום

האלבום השלישי של ה- Chvrches הוא לא יצירת מופת אבל הוא כן אלבום פופ מעולה, כיף וראוי. לפעמים זה כל מה שצריך. אה כן, והוא גם מכיל את אחד השירים הטובים שיצאו השנה, ותודה למאט ברנינגר.

ציון המועדון: ★★★☆☆

אחרי 2 אלבומים בהם כונתה המוזיקה של הצ'רצ'ס (Chvrches) בשלל תיאורים פלצניים כאלה ואחרים כמו "אינדי פופ" או "אינדיטרוניקה", באלבומם השלישי, Love is Dead, הטריו מגלזגו סוף סוף חושף את האמת: מדובר בהרכב פופ לכל דבר ועניין. Take it Or Leave it.

בלי חארטות, בלי התנצלויות וללא צליל גיטרה אחד לרפואה, Love is Dead הוא אלבום פופ ראוי. וזו לא אמירה של מה בכך. בעידן בו הפופ הוא ביט ראפ אחד ארוך ומלחמת צ'ילבות בין טיילור סוויפט לקייטי פרי, הצ'רצ'ס עושים פופ אלקטרוני לא מתנצל שנשען על מסורות הסינת'פופ הקלסי של שנות השמונים. לא כל המעריצים ההיפסטרים של הלהקה אהבו את הפופ הטהור אליו צעדו חברי ההרכב בגאון, אבל בגדול זו בעיה שלהם.

Love is Dead הוא כמו נסיעה ב'דלוריאן' של דוק ומורטי חזרה ל- 1985. אבל בקטע טוב כן? כל כך הרבה רפרנסים מוזיקליים יש באלבום הזה. בין רסיסי הצלילים והשירים אפשר לשמוע את Depeche Mode, Pet Shop Boys, סינדי לאופר ועוד עשרות אמני סינת'פופ משנות השמונים מהם שאבו הצ'רצ'ס את ההשראה המוזיקלית. אפילו דייב סטיוארט מ- Eurythmics האגדית היה פיזית באולפן ההקלטות עם הטריו על תקן יועץ ומנטור.

אולי הסיבה שהצ'רצ'ס לקחו ב- Love is Dead את הפופ שלהם לקצה, קשורה גם בעובדה שלראשונה הם נעזרו במפיק חיצוני – גרג קרסטין שעבר בין היתר עם סיה, 'פו פייטרס', בק, פינק ועוד רבים אחרים. קרסטין גיבש את הסאונד של ההרכב והוציא אותו החוצה ללא פילטרים ובצורה הרבה יותר פומפוזית מבעבר.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

כבר ב- Graffiti שפותח את האלבום אפשר להבין שהצ'רצ'ס לא באים לשחק משחקים ועם סאונד פופ אפי ממכר וחם שמחבק אותך פנימה, קשה שלא להתמכר. המומנטום ממשיך גם עם Get Out, הסינגל הראשון והעצמתי וממשיך לכל אורך האלבום. עוד שירים מעולים הם Never Say Never הנפלא, Miracle האדיר, Graves הפוליטי העוסק בסוגיית הפליטים ("הגופות נשטפות אל החוף…"). ו- Wonderland שסוגר את האלבום. אבל מעל כולם עומד My Enemy, הדואט עם, סולן להקת The National, מאט ברנינגר. השילוב בין קול הבריטון העמוק של ברנינגר לבין קול הפופ הנפלא של לורן מייברי יוצר את אחד השירים הטובים שיצאו השנה.

Love is Dead הוא לא אלבום מושלם. אפשר היה בכיף לצמצם אותו מעט (הוא מכיל 13 שירים) משום שבהעדר תכנים עמוקים שיגרמו לך להרהר בנשמתך (כן, יש הרבה טקסטים נגד מלחמות ובעד אהבת חינם אבל היי, לא מדובר בבוב דילן כן?), הוא סוג של ממצה את עצמו. זה לא אלבום משנה חיים או משהו כזה אבל הוא כן אלבום פופ עשוי טוב, שנשמע נהדר ופשוט כיף. לפעמים זה כל מה שצריך.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

28577179_2113948861965029_6853814969219647370_n

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני