בון איבר- i,i ביקורת אלבום

למרות שהוא לא מגיע לשיאים האמוציונליים של קודמיו, האלבום הרביעי של Bon Iver ממשיך להוכיח למה ג'סטין ורנון הוא מהמוזיקאים המשפיעים והחשובים בדורנו.

ציון המועדון: ★★★★☆

כמעט עשור עבר מאז שג'סטין ורנון הפך לחבר הכי קרוב שלי. המוזיקה שהוא יוצר עם ההרכב שלו, בון איבר, ליוותה אותי בכל זמן ובכל מקום החל מלימודי באקדמיה, דרך טיפולי ההפריה עם אישתי, לידת הבנים שלי וההתמודדות עם הטייטל החדש והקשוח- אבא.

בכל הדרכים הלא פשוטות הללו, המוזיקה של ורנון ובון איבר שם בכדי לנחם, לחבק, ללוות ובעיקר להזכיר לי את היופי שטומן בחובו העולם הזה למרות האתגרים בהם אנו עומדים כמעט מדי יום.

לכן מעבר לעובדה שאלבום חדש של בון איבר הוא אירוע מוזיקלי ברמה בינלאומית, הוא אירוע אישי בשבילי. ציון דרך נוסף שאני עובר עם מי שהמוזיקה שלו הפכה לחלק ניכר מפסקול חיי בעשר השנים האחרונות.

קלאסיקה מודרנית: 5 שנים לאלבום Bon Iver
22, A Million – ביקורת אלבום

הקריירה של ג'סטין ורנון החלה כמעט במקרה. אחרי פרידה כואבת מחברתו, הסתגר המוזיקאי בבקתה המושלגת של אביו ויצר באמצעים דלים במיוחד, את אלבום הפרידה האולטימטיבי, For Emma Forever Ago, תחת ההרכב "בון איבר". כשיצא מחדש ב- 2008 הפך האלבום למעדן אינדי שזכה להצלחה בקרב המבקרים והקהל כאחד.

אלבומו השני של ורנון תחת "בון איבר", שנשא בפשטות את השם Bon Iver, כבר הציג הפקה הרבה יותר מלוטשת ועיבודים הרבה יותר מתוחכמים שהצליחו לנגוע ברבדים הכי עמוקים של הנפש האנושית. לא ניתן לכנות את האלבום הזה פחות מאשר "אלבום מושלם". וכן, הוא פשוט מושלם.

באנר מועדון תרבות

ב- 2016 יצא 22, A Million בו חתך ורנון וההרכב שלו עמוק אל תוך מחוזות האלקטרוניקה. בהאזנה ראשונה האלבום החדש, i.i, ממשיך את הקו המוזיקלי של 22, A Million (ואף הטקסטואלי הכולל משחקי אותיות מעיקים בתוך שמות השירים), אבל נבירה עמוקה יותר ביצירה החדשה מגלה שהיא שוזרת בתוכה שלל אלמנטים מעבודות קודמות של Bon Iver.

הצליל הדומיננטי הוא אמנם של הסינתיסייזרים, הלופרים ומכונות התופים, אבל בין לבין ורנון מביא לידי ביטוי גם את גם את הגיטרות, קרנות היער, כלי המיתר והפסנתר שכל כך מזוהים עמו. במידה רבה האלבום החדש הוא סך הדרך שעברו Bon Iver עד כאן. סיכום של תקופה.

בסרטון טיזר שיצא לקראת האלבום החדש, השווה ורנון את אלבומיו לעונות השנה. For Emma Forever Ago הוא החורף, Bon Iver האביב, 22, A Million מייצג את הקיץ ועכשיו מגיע הסתיו.

אבל למרות שב- i,i יש כמה שירים שבהחלט יגרמו לכם לרצות להתכרבל מתחת לשמיכה חמה, אני מוצא אותו אלבום אקלקטי ומורכב מדי בכדי לכנותו בפשטות "אלבום סתיו". למעשה זה כנראה האלבום הכי מורכב שהקליטו בון איבר.

כמו ג'קסון פולוק, ורנון משפריץ לכל עבר סימפולים, קולות, צלילים ותכנותים מכל הבא ליד ויוצר מארג חסר תקדים של מרקמים וטקסטורות מוזיקליות שפשוט לא קיימים בשום מקום אחר. מדובר בהפקה ברמה הגבוהה והכי מתוחכמת (אולי מתוחכמת מדי) שקיימת.

הירידה הזאת לכל פרט ופרט, כמו גם חוסר היכולת של ורנון לדרוך במקום, רק מראה עד כמה חלוצי הוא. עד כמה הוא לא מזלזל במעריציו ובדבר הזה שנקרא "מוזיקה". ורנון מזיע עבור היצירה שלו, הוא חי ונושם אותה ואפשר לשמוע את זה בכל תו ב- i,i. אלה בדיוק הדברים שהופכים מוזיקאים או "סתם" זמרים לאמנים.

ומעל הכל יש כאן מוזיקה ובשפע. הפתיחה עם iMi היא תצוגת תכלית מרהיבה של הפקה, We שנכנס לאחר מכן עם מקצב שבטי לא נשמע כמו שום דבר שבון איבר עשו מעולם ו- Hey, Ma הוא אחד השירים היפים שיצאו בשנים האחרונות.

בבלדה הנפלאה, U, Man Like מתארח הפסנתרן ברוס הורנסבי שמחזיר אותנו לימי האלבום השני כאשר Naeem שמגיע מיד לאחר מכן הוא אחד השירים הכי יפים ברפרטואר של בון איבר. בולטים גם Salem הנפלא, Marion האקוסטי ו- Sh'Diah הסקסי. אבל מעל כולם עומד Faith בו ממשיך ורנון את הדיונים הבלתי פוסקים שלו עם אלוהים (באוניברסיטה הוא למד, תאמינו או לא, לימודי דתות!).

לכל אורך האלבום אף שזורים אמנים וחברים שבאו לתת יד ביצירה החדשה של ורנון. כך למשל מלבד ברוס הורנסבי, תוכלו למצוא את ג'יימס בלייק, ג'ן וסנר ׁ(Wye Oakׂׂ), ארון דסנר (הנשיונל), צ'ני ליאנג (Poliça), מוזס סאמני ועוד, שמוסיפים לאלבום עוד נפח צלילים ייחודי.

i,i הוא אולי האלבום הכי פחות מיידי של בון איבר, אבל זה לא אמור לגרום לכם לוותר עליו. מדובר אמנם ביצירה מאתגרת אבל כזאת שתשאב אתכם פנימה אם רק תפתחו בפניה את הראש והלב.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

https___hypebeast.com_image_2019_06_bon-iver-new-songs-debut-teases-project-icommai-01

באנר מועדון תרבות

מודעות פרסומת

דו"ח המבקר #23: לכפיר אין גבול, אדר אלפנדרי נפלאו מזל טוב לאופק שעוזב את הבית. ביקורת סינגלים חדשים.

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Prophecy Playground- Spirit Yawn

די נו באמת! אני לא יכול לשמוע יותר את שירי הפולק האקוסטיים העלק עגמומיים והמשעממים האלה כבר! החלטתם ללכת על ז'אנר שנחרש עד דק בישראל בשנים האחרונות? לפחות תוסיפו לו איזה טוויסט, קטע, משהו! אולי קצת נגיעות אלקטרוניות (Bon Iver), טקסטים ראויים (סופיאן סטיבנס), או לפחות קמצוץ כריזמה ועיבודים מעניינים (Dave Matthews Band). כל דבר, רק שלא יצא כמו משהו ששמעתי עשרות פעמים רק בשבוע האחרון. 

אבל אור איזקסון וחבריו ל- Prophecy Playground החליטו בסינגל הבכורה שלהם לעשות הכל בשביל להישמע כמו כולם. אין שמץ של ייחודיות ביצירה הזאת. כלום. הכל נשמע חרוש לעייפה החל מהגיטרה האקוסטית המשמימה, דרך עיבודי כלי המיתר הצפויים ועד לשירה באנגלית שמזיעה ממאמץ. כתבתי זאת מיליון פעמים והנה הפעם המיליון ואחת: אל תשירו באנגלית אם אתם לא מספיק טובים!

אפילו שמות הלהקה והשיר נשמעים כמו פרודיה של להקה "אמריקאית" מגניבה מהניינטיז. בחיאת, כמה ישראלים באמת יצליחו לבטא Prophecy Playground כראוי (ואין כאן שום ניסיון להעליב). בקיצור, ערב שירה בציבור במתנ"ס הקרוב לביתכם יהיה כנראה מסעיר יותר מהאזנה ל- Spirit Yawn.

אופק פרץ- שכרתי לי דירה

מזל טוב חברים, אופק שלנו עזב את בית הוריו והשכיר דירה. לא באמת… איך אפשר לקרוא לשיר "שכרתי לי דירה"? מה השלב הבא? "שילמתי משכנתא"? "השקתי את העציצים"? WTF?! עם טייטל כזה גם בלי להאזין לשיר אתה יודע שהוא לא בדיוק ה- Wish You Were Here הבא. אז בכדי שאתם לא תאלצו להתענות האזנתי במקומכם ונחשו מה? באופן לא מפתיע מדובר בשיר גרוע במיוחד. 

"שכרתי לי דירה" לא כל כך סגור על מה הוא רוצה להיות. מזרחי? פופ? סתם ישראלי סטייל קרן פלס? בכל אופן אופק פרץ שמסתבר שהגיח על המסך של כולנו ב"אקס פקטור" ואף שיתף פעולה עם דודו אהרון, לא מתאמץ לאתגר אותנו ומספק לעולם שיר מיותר שכנראה ולא תשמעו עליו וטוב שכך. 

ומה רגע השיא של היצירה המופלאה הזאת אתם בטח תוהים? ובכן, הוא מגיע ב- 02:15 כשאופק מדקלם טקסט חסר היגיון פנימי ברצינות מעוררת גיחוך כאילו הוא מקריא אותו בטקס יום הזיכרון בבית הספר: "זוכרת? שהיית נותנת לי טיפים לך תטרוף את החיים, היום אני יודע שצדקת גם ככה תמיד היינו שני עולמות נפרדים". ואם לצטט את שירם הקלאסי של הפט שופ בויז המופלאים: "מה עשיתי שזה מגיע לי?". מי האמין שאי פעם אשלב במשפט אחד את דודו אהרון והפט שופ בויז. החיים מלאי הפתעות. 

עינת שיר אקר- בוקר טוב תל אביב

אחד הדברים הכי חרושים, שלא לומר, מוקצים מחמת מיאוס במוזיקה הישראלית, הם שירים על תל אביב. כמה עוד אפשר לשיר על העיר ששרו עליה הכל? מסיבות, זיונים ובדידות, שמענו הכל וראינו הכל, הגיע הזמן להתקדם.

ואם כבר עוד שיר על תל אביב, אז שלפחות יאיר את הנושא מזווית חדשה שטרם שמענו עליה. אבל לא, עינת שיר אקר הולכת בסינגל הבכורה שלה מתוך אלבומה החדש, לאותם מקומות חרושים לעייפה עם משפטים כמו: "בעיר בלי הפסקה, הפסקנו לאהוב…". באמת שציפיתי קצת יותר ממי שנחשבת לאחת מתסריטאיות הריאליטי הטובות באזורנו. 

האמת היא שחבל כי כישרון לגמרי יש שם, אבל עם טקסט חרוש והפקה שהייתה נשמעת מעניינת בסוף הניינטיז, זה פשוט לא קורה. הייתי ממליץ בחום לעינת לחזור לאולפן, לשייף קצת את הטקסטים ולרענן את ההפקה כי פוטינציאל כאמור יש שם. 

כפיר- אין לי גבול

אלוהים עדי שלמרות הזוועות שאני נחשף אליהן בכל דו"ח מחדש, אפשר לספור על כף יד אחת את כמות הפעמים שבהן עצרתי שיר באמצע. אז כפיר יקירי, ברכותיי. גרמת לי לעשות את מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן. באמת שאין גבול לכמה השיר הזה רע. ההקלטה נשמעת חובבנית, יש דיסטורשן על הקול (אני לא בטוח שזה תמיד בכוונה) ובכלל כל הקטע הזה מתאמץ עד כדי גיחוך להישמע עדכני. 

אחרי שבעברו שחרר אלבום שלם ויצא לסיבוב הופעות עם הרכב מלא, החליט כפיר להסתמך על עצמו ולצורך הקלטות אלבומו הבא הצטייד בגיטרה, סמפלר ולופר (יש אינפלציה בכלי מאז נטע ברזילי). התוצאה היא (לפחות על פי "אין לי גבול") די מזעזעת. מעבר למלודיות, הרמוניות ואקורדים, טכנית השיר הזה נשמע רע. הוא נשמע כמו דמו (במקרה הטוב) או משהו שהופסקה עליו העבודה באמצע. באמת שזהו אחד השירים שהכי התקשיתי להאזין להם בשנים האחרונות. פשוט רע. 

אדר אלפנדרי- What is Thie that I Miss?

ובכדי לאזן במשהו את הסינגלים עד עכשיו, קבלו את סינגל הבכורה הלא רע בכלל של אדר אפלנדרי. אדר הוא סולן להקת הרוק, "דור המבול" שביקרתי כאן בעבר ודי נהניתי ממנה ועכשיו הוא יוצא עם סנונית ראשונה ואישית מתוך EP שיצא בצורה עצמאית.

למרות ש- What is Thie that I Miss? סובל מבוסריות ומהפקה ביתית שלא תמיד עושה עימו חסד, מדובר בשיר קסום באופן שקשה להסביר. זוהי בעיני הצהרת כוונות של אמן שיודע מה הוא רוצה ולא עושה לעצמו הנחות בדרך לשם. בקיצור, רמת הפוטנציאל כאן היא פסיכית.

נקודת השיא מבחנתי היא הטקסט הקטן והאינטימי של אדר שמתאר כיצד הוא מנסה להנביט צמח קטן וירוק בביתו אך ללא הצלחה. לא משנה מה הוא מנסה, הצמח מסרב לצמוח ואדר לא מצליח להבין  "מה אני מפסיד כאן?". פשוט נפלא.

והנה אני מסיים את הדו"ח עם אותה ביקורת שהייתה לי כלפי Prophecy Playground, אם אתם לא יכולים לשיר מספיק טוב באנגלית, תפסיקו עם זה!!! להגיד על אדר שהאנגלית שלא לא עוברת יהיה לעשות לו הנחה גדולה. גם ככה בחו"ל יש מיליון כמו אדר בעוד שבארץ לא הרבה. אז בשביל מה לכוון לחו"ל?! אדר, תעבור לעברית. בכל מקרה אני אמשיך לעקוב וממליץ גם לכם. 

לדו"ח המבקר #22
לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

ג'סטין ורנון וארון דסנר- Big Red Machine ביקורת אלבום

בפרויקט החדש של ג'סטין ורנון (Bon Iver) וארון דסנר (The National) יש כמה רגעים קסומים להפליא אך לצידם גם כאלה שנשמעים כמו סקיצות חצי אפויות. בסופו של דבר אי אפשר להתנער מההרגשה שהאלבום הזה יכול והיה צריך להיות יותר טוב.

ציון המועדון: ★★★☆☆

באנר מועדון תרבות

בון איבר (Bon Iver) והנשיונל (The National) הם מההרכבים האהובים עלי בשנים האחרונות. אתם יודעים מה, זה אפילו אנדרסטייטמנט. מדובר בשניים מההרכבים שלימדו אותי מחדש מה זאת מוזיקה. כאלה שהתרגשתי איתם, בכיתי איתם ושהמוזיקה שלהם ליוותה אותי בכל נקודות הציון החשובות בחיי לפחות בשש השנים האחרונות.

עכשיו תארו לעצמכם כמה התרגשתי ששני הכוחות המניעים של ההרכבים הללו (ג'סטין ורנון- האיש מאחורי בון איבר וארון דסנר, הכוח היצירתי המניע את הנשיונל יחד עם מאט ברנינגר) איחדו כוחות ליצרה משותפת.

זו לא הפעם הראשונה שהשניים משלבים פעולה. ורנון התארח באלבומים של הנשיונל, חברי הנשיונל התארחו בהופעות של ורנון ושתי הלהקות אפילו יצרו פסטיבל מוזיקלי משותף. חברי ההרכבים אף חברים בקולקטיב המוזיקלי PEOPLE שהוקם על ידי ג'סטין ורנון והאחים ארון וברייס דסנר במטרה לקדם עשייה מוזיקלית דיגיטלית חפה מכל תכתיבים וחברות התקליטיםהרודפות בצע. בקיצור קואופרטיב מוזיקלי ש- Big Red Machine של ארון דסנטר וג'סטין ורנון הוא פרויקט הדגל שלו.

האלבום המשותף החל כבר לפני 10 שנים כאשר דסנר וורנון החליפו כל מני רעיונות מוזיקליים אינסטרומנטליים עבורם כתב ורנון מילים אבל רק עכשיו יוצא לאוויר העולם הילד המשותף של השניים כאלבום בכורה הנושא את שם הפרויקט: Big Red Machine.

אז האם שניים מהיוצרים הגדולים בעשור האחרון עומדים בציפיות שהם הציבו לעצמם? חלקית, כי לצד רגעים קסומים להפליא Big Red Machine מכיל גם שירים שנשמעים כמו סקיצות חצי אפויות.

האלבום דווקא נפתח בצורה מבטיחה עם Deep Green האלקטרוני והמלנכולי שנשמע כמו המשך טבעי לשני האלבומים האחרונים של להקות האם של ורנון ודסנר. גם Graditue שמגיע אחריו רחוק מלהיות רע, חבל רק שהוא ארוך מדי ומונוטוני למדי. Lyla שמגיע לאחר מכן כבר נשמע כמו רעיון חצי אפוי שביום טוב (אולי) יכול היה להיות בי-סייד של בון איבר בתקופת 22 A Million ולצערי זה רחוק מלהשתפר גם עם Air Stryp שמגיע מיד אחריו.

למזלנו המצב משתפר דרמטית בחלק השני של האלבום, בעיקר עם Hymnostic הנפלא שמהדהד ל- Bon Iver, אלבומו השני והמושלם של ג'סטין ורנון ו- Forest Green שנשמע כאילו נשכח על רצפת חדר העריכה של הנשיונל בזמן הקלטות Sleep Well Beast.

למרות שהאלקטרוניקה מאוד נוכחת באלבום, דווקא ברגעים היותר קטנים, שקטים, אינטימיים ואקוסטיים הצמד מצליח להוציא את הכישרון העצום שלו החוצה ולהצדיק את כל היצירה. כך יוצא ששני השירים הטובים באלבום יחד עם Hymnostic הם בלדת הפסנתר People Lullaby ו- I Won't Run From it הפולקי שנוגע בשלמות.

כדרכם של הרבה סופרגרופס (Supergroups) או פרויקטי צד למיניהם, גם Big Red Machine לא מאוזן ומכיל בתוכו מגוון רחב מדי של צלילים שלא תמיד מתגבשים ליצירה אחת קוהרנטית. שלא תבינו אותי לא נכון, ממש לא מדובר באלבום רע, אבל הוא סוג של רכבת הרים שנעה מהר מדי בין שירים מופלאים לבין כאלה שבמקרה הטוב הם פילרים. לפחות קיבלנו משהו נחמד להעביר איתו את הזמן עד לאלבומים הבאים של הנשיונל ובון איבר.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

 

Big-Red-Machine
באנר מועדון תרבות

7 אלבומים קלאסיים עם שירי פתיחה מושלמים

אתם יודעים מה אומרים, אין שני לרושם ראשוני. קבלו 7 שירים שפותחים בצורה מושלמת שבעה אלבומים קלאסיים. 

Arcade Fire- Neighborhood #1
מתוך האלבום: Funeral 

המהות של שיר פתיחה היא להכניס את המאזין לאווירה הכללית של האלבום, וזה בדיוק מה שעושה Neighborhood #1, שפותח את אלבום הבכורה המופלא של ארקייד פייר מ-2004. האלבום הקודר שעוסק ברובו במוות נפתח בצלילי פסנתר קרירים, אפלוליים, מהורהרים וכל כך יפים המלווים בטקסט על עולם פוסט-אפוקליפטי מפחיד. העולם הזה קפוא ומכוסה שלג שמסתיר לא רק את בנייניו הפיזיים אלא גם את הזיכרונות והעבר. שיר יפה עד כדי כאב שמגלם בתוכו את כל העצב המלווה אותנו בחיים וגם במוות ומהווה את האינטרדוקציה המושלמת ליצירה מטלטלת כמו Funeal.

Guns N' Roses- Welcome to The Jungle
מתוך האלבום: Appetite For Destruction

כשויליאם ברוס רוז הגיע לראשונה לקליפורניה מאינדיאנה מולדתו, הוא הרגיש שהוא הגיע לג'ונגל. ג'ונגל מטורף ומשוגע שהיה שונה מכל מה שהוא הכיר עד היום. אז הוא שינה את שמו לאקסל רוז, הקים את אחת מלהקות הרוק הגדולות ביותר ותיעד את תחושותיו בקלאסיקת הרוק המופלאה הזאת שפותחת את Appetite For Destruction, מאלבומי הרוק הנמכרים והמצליחים בהיסטוריה. אין תחליף לאדרנלין שמבעבע בגוף ברגע שמתחילים להתקיף אותך צלילי הגיטרה של סלאש. החשש הקל שמשתלט עלייך, הפארנויה. אתה יודע שגילית עולם חדש של רוק לא מתפשר ו- Welcome to The Jungle הוא כרטיס הכניסה המושלם בשבילו.

The Beatles- Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band
מתוך האלבום: Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band

שתי דקות ושתי שניות ששינו את העולם. כשחובבי מוזיקה בכל העולם לחצו לראשונה פליי על אלבומם השמיני של ארבעת המופלאים הם פשוטו כמשמעו היו בהלם. אף אחד לא ידע או הבין בכלל שב- 1967 אפשר לייצר כאלו צלילים וכזאת מוזיקה. ריף הגיטרה של הריסון, התזמור הקלאסי, הסמפלים, כולם הכינו את הקרקע לביטלס "החדשים" ובפעם הראשונה בהיסטוריה, גם המבקרים הכי קיצוניים הסכימו שעידן חדש של מוזיקה החל.

Radiohead- Everything in it's Right Place
מתוך האלבום: Kid A

בשנייה ש- Everything in it's Right Place מתחיל להתנגן מבינים שזאת האשכבה המוזיקלית של תום יורק לרדיוהד של פעם. השירים שהרכיבו את Pablo Honey את The Bends ואת רובו של OK Computer כבר לא יחזרו. המלך מת, יחי המלך.

באופן אישי אני מחובבי רדיוהד האלקטרוניים ו- Kid A הוא מהיצירות היותר יפות ואמיצות שיצא לי לשמוע בשלושים השנה האחרונות. והאמת היא שאין דרך יותר יפה וקסומה יותר לפתוח אותו מאשר עם  Everything in it's Right Place הכל כך יפה, מהרהר ופשוט שונה. הזיה, סיוט, קסם, כל מילה תהיה במקום בניסיון לתאר את הטלטלה המוזיקלית הזאת וזה חלק ממה שהופך בכלל את רדיוהד לכזאת להקה אניגמטית ומצליחה. אגב, גם המותחן הפסיכולוגי המהרהר, "ונילה סקיי", משנת 2001 נפתח לצלילי הקטע הזה. ללא ספק בינגו.

Bon Iver- Perth
מתוך האלבום: Bon Iver

כל שיר באלבומו השני של של הפרויקט של ג'סטין ורנון מתייחס למיקום גיאוגרפי אחר. זהו מן מסע פיזי ורוחני המוביל אותנו אל תוך נבחי נפשו של האדם על שלל רגשותיו ותחושותיו וכנראה שאין שיר מושלם יותר להכניס אותנו לאווירה הזאת מאשר Perth.

קשה לי לתאר במילים את היופי הנשגב הפורץ החוצה מצלילי הגיטרה הראשונים של השיר. קול הפלסט של ורנון שמצטרך לאחר מכן מפלח גם הוא את הנשמה, רגע לפני שהתפרצות תופים גדולה מרעידה את הלב ומוכיחה לנו שיש לנו כאן עסק עם יצירה אחרת. כזאת שלא לוקחת את המאזין כמובן מאליו. כזאת שמוכיחה לנו שגם אחרי עשרות שנים של מוזיקה, עדיין אפשר להמציא את הגלגל מחדש. Perth הוא רק חלק אחד ממה שהופך את Bon Iver לקלאסיקה מדרנית שאתם חייבים להאזין לה.

Pink Floyd- Shine On You Crazy Diamond
מתוך האלבום: Wish You Were Here

שום רשימה כזאת לא תהיה שלמה ללא לפחות שיר אחד של פינק פלויד. זה לא באמת משנה איזה שיר פתיחה שלהם תבחרו, אין אלבום של הפלוידס שלא מתהדר באינטרו מהדהד על גבול המושלם. החל מ- Atom Heart Mother המתקדם ועד ל- Cluster One המינורי, פינק פלויד תמיד ידעו לפתוח את האלבומים שלהם כמו שצריך.

אך אם בכל זאת צריך לבחור, כנראה ש- Shine On You Crazy Diamond, המחווה בת ה-13 וחצי דקות לסיד בארט שפותחת את Wish You Were Here, היא באמת הקטע הכי יפה שפותח איזשהו אלבום של פינק פלויד. כמו רכבת הרים רגשית ומטורפת במיוחד, מזמינה אותנו הלהקה לצלול אל תוך עולמו של בארט, לבכות על מר גורלו ולחגוג את הגאונות שלו. קטע מטלטל מתוך האלבום הכי אישי ואינטימי שפינק פלויד אי פעם שחררו.

The Cure- Plainsong
מתוך האלבום: Disintegration

כנראה הפתיחה המושלמת ביותר לאלבום שאי פעם שמעתי. פעמוני הרוח, השקט שלפני הסערה ואז התפרצות בלתי מרוסנת של רסיסי מוזיקה יפים עד כדי כאב. "שיר פשוט" זה התרגום המילולי של הקטע שפותח את האלבום הכי יפה של רוברט סמית' והקיור, אבל כמה סמלי שאן בו שום דבר פשוט. שטחי הסינתיסייזר, הגיטרה הכל כך מזוהה של סמית', הפעמונים, המצילות, כל אלה יוצרים מארג מוזיקלי כל כך מלא עד שאפשר לטבוע בו וכמה שאתם תרצו לטבוע בכל היופי הזה. שלמות היא מילה כל כך לא גסה במקרה הזה.

הקליקו עכשיו לפלייליסט שירי הפתיחה המושלמים של מועדון תרבות
YT

רוצים לקרוא עוד? להגיב? או סתם לפרגן? מוזמנים לעשות לייק בפייסבוק >>

עשו לייק למועדון בפייסבוק! תוצאת תמונה עבור ‪SMALL FACEBOOK ICON‬‏

7-d7a9d799d7a8d799-d7a4d7aad799d797d794.jpg

Bon Iver- 22, A Million ביקורת אלבום

5 שנים בלי אלבום של בון איבר זה יותר מדי, אבל 22, A Million, בהחלט הפך את ההמתנה לשווה. טוב שחזרת ג'סטין ורנון, עולם המוזיקה היה זקוק לך. 

ציון המועדון: ★★★★★

שלילי הראתה הבדיקה. גם הטיפול הזה לא הצליח. ילד עוד לא נראה באופק. אחרי שנתיים של נישואים ושמונה שנות היכרות, טיפולי ההפריה שעברנו אשתי ואני, היו האתגר הכי גדול שהזוגיות שלנו נאלצה להתמודד איתו. מטוטלת רגשית שלא היינו מוכנים אליה. רכבת הרים מטורפת שנעה בקיצוניות מזהירה בין תקווה ליאוש.

אחרי הפעם השנייה, השלישית או הרביעית, מי כבר זוכר או סופר, החלטנו שאנחנו נוסעים לצפון. זה היה מנהג קבוע שלנו לנסוע לפחות פעם בשנה לצפון, להשתחרר מהלחץ של היום יום ופשוט ליהנות מהשקט. כמו בכל נסיעה ארוכה, או אפילו קצרצרה במקרה שלי, הצטיידתי במיטב המוזיקה שתנעים לי את הדרך ותשכיח מעט את העצב ששרר בתוכנו.

אחד מהדיסקים שלקחתי איתי היה Bon Iver, אלבומו השני של ג'סטין ורנון וההרכב שלו שנשא את אותו שם. הרבה זמן הבטחתי לעצמי להאזין לאלבום הזה שזכה בגראמי ב-2011 והשתיקה שהשתררה בדרך לצפון ביני ובין אשתי הייתה מסתבר הזמן מתאים לכך. אז נתתי לבון איבר הזדמנות וכמאמר הקלישאה זה היה רגע מכונן בחיי. לפחות בחיי המוזיקליים. מהרגע שלחצתי פליי על האלבום לא הפסקתי לשמוע אותו, עד היום למעשה. הקסם של בון איבר תפס אותי לא מוכן. כמו אגרוף בבטן צפו כל הרגשות שלי והתמסרתי ברצון עז לעולמו המופלא והעצוב של ג'סטין ורנון.

לכל אורך הטיול ליוותה אותי המוזיקה של האלבום הזה, אך זו הייתה רק ההתחלה של החיבור האישי שלי עם בון איבר כי מהר מאוד התאהבתי בכל הרפרטואר שלהם ובאינטימיות והרגישות האינסופית דרכה מצליח ורנון לשרטט את העולם. המוזיקה של בון איבר המשיכה ללוות אותי לטיפולי ההפריה בירושלים, ברגעי האמת של תוצאות הבדיקות, ברגעים המשמחים וברגעים הפחות טובים כמו אשפוזה של אשתי בשל הטיפולים. בזכות המוזיקה שלו, ג'סטין ורנון, הפך לבן אדם הכי קרוב אלי. חבר של ממש שהכיר אותי כמו שמעט מאוד אנשים הכירו. המוזיקה שלו הייתה שם בשבילי לאורך כל הדרך. ניחמה, ליטפה, עודדה וחדרה לנשמה כמו שרק מוזיקה יודעת לעשות. ועכשיו הוא חוזר באלבום חדש.

החיים שלי השתנו ב-5 השנים שעברו מאז בון איבר שחררו את אלבומם האחרון, Bon Iver, שכבר הפך לקלסיקה מודרנית. לכן אני שמח שבמידה מסוימת גם המוזיקה של בון איבר השתנתה או יותר נכון התפתחה. אחרי האינטימיות האקוסטית של For Emme Forever Ago, קרנות היער והמלודיות הנדירות ב-Bon Iver, לקח ג'סטין ורנון את ההרכב שלו באלבום החדש, 22, A Million הכי רחוק משני האלבום הראשונים- לכיוון האלקטרוני. למעשה, מאז Kid A של רדיוהד לא הייתה בריחה כזאת של אמן בקונצנזוס אל עבר מחוזות כל כך בלתי מוכרים, והאומץ הזה מרשים וראוי להערכה. רק אמנים גדולים באמת מרשים לעצמם לאתגר את עצמם ללא הפסקה תוך שהם דוחפים את גבולות המוזיקה שלהם לקצה. למזלנו, ג'סטין ורנון הוא אחד כזה ו- 22, A Million הוא יצירה אמיצה, מופלאה ומרתקת.

כל הקטעים ב- 22, A Million נקראים בשמות הכוללים מספרים, אותיות וסימנים משונים, כאילו בשביל להסתיר את זהותם האמיתית ואת המשמעות שלהם, תמות שורנון חוקר באלבום החדש. אבל למרות המוזרות שבעניין והכיוון האלקטרוני שתפס, מדובר באוסף שירים שנשמעים אותנטיים ותפורים על ורנון ושמצליחים לרסק את הלב בכל פעם מחדש, וזה כידוע, מה שחשוב בסוף היום.

באנר מועדון תרבות

כבר עם צלילי הפתיחה של 22 (OVER S∞∞N) בהם קולו של ורנון חוזר על עצמו במעין לופ בלתי נגמר, אפשר להבין שאנחנו בטריטוריה חדשה.  "זה יכול להיגמר בקרוב" הוא שר ומתייחס אולי למשבר היצירתי הענק שפקד אותו אחרי האלבום השני אז הוא חשב לפרק את החבילה.  "לאן תלך בשביל לחפש את ההכרה שלך?" הוא שואל אחר כך, כמעט מבולבל.

הסמפלרים ומכונות התופים נכנסים להילוך גבוה בקטע השני, 10 d E A T h b R E a s T ⚄ ⚄ כאשר השיר השלישי, 715 – CR∑∑KS, הוא כבר שיר א-קפלה המבוסס על מניפולציות שהתבצעו על קולו של ורנון. השיר נשמע כמו המשך ישיר של Woods שסוגר את המיני אלבום, Blood Bank מ-2009 ושסומפל על ידי קניה ווסט שכינה את ורנון "האמן החי האהוב עלי ביותר". לאחר מכן מגיע 33 “GOD המדהים, משבר האמונה האישי של ורנון שזועק לאלוהיו או למי שמוכן לשמוע, שיבוא להציל אותו.

29 #Strafford APTS הוא שיר בון איבר קלאסי ואחד היפים באלבום כאשר 666 ʇ שמגיע אחריו הוא פנינה קטנה ויפה שמשום מה מזכירה לי את Hinnom, TX הנוגע מהאלבום הקודם. אחרי אלה מגיע Moon Water שמהווה מעין אקספוזיציה לשיר היפה ביותר באלבום ואחד היפים ברפרטואר של בון איבר, ותאמינו לי זה לא עניין של מה בכך. 8 (circle) הוא נקרא והוא אחד הקטעים היפים של השנה. שיר שקורע את הלב והנשמה.

בון איבר ניגנו אותו לראשונה בתוכנית הלילה של ג'ימי פאלון בהופעה מלאת רגש. ג'סטין ורנון עם כובע מצחייה שמסתיר כמעט לחלוטין את פניו בסוג של צניעות מלאת עצמה, שר באיפוק ובהתרגשות את השיר הבאמת מדהים הזה. מודה שכאשר ראיתי את ההופעה לראשונה זלגה דמעה על לחי. יש דברים שקשה מאוד להישאר אליהם אדישים.

אחרי כל המחשבות העגמומיות והרגש, נסגר האלבום בצורה מופלאה ב-00000 Million העדין ומבוסס הפסנתר בו שר ורנון באופטימיות זהירה "אני דואג בגלל הגשם, אני דואג בגלל הברק, אבל צפיתי בשניהם נעלמים אל מול אור הבוקר". 

22, A Million הוא שילוב מושלם בין פולקיות אמריקאית עממית לבין אלקטרוניקה רכה ומהורהרת. לפרקים הוא נשמע כמו רדיוהד בתקופת Kid A ו- Amnesiac, לפרקים כמו אלבום גנוז קניה ווסט, אבל מעל הכל הוא נשמע כמו בון איבר, ואלה החדשות הכי טובות של השנה.

ולגבי? אני נוסע בעוד שבועיים עם אישתי לצפון שוב. גם הפעם בון איבר יתנגנו ברקע, הם עם דיסק חדש ואנחנו? עם 2 ילדים. זו תהיה סגירת המעגל האישית שלי. אמנים כמו ג'סטין ורנון ואלבומים כמו 22, A Million, נותנים לי תקווה שהילדים שלי יגדלו בעולם קצת יותר טוב.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

 

bon-iver-22-a-million.jpgבאנר מועדון תרבות

קלאסיקה מודרנית: 5 שנים לאלבום Bon Iver

אחרי שהפך לסנסציית אינדי עם אלבומו הראשון, שחרר ב-2011 ג'סטין ורנון יחד עם חבריו להרכב "בון איבר" את אחד האלבומים הכי מרגשים והכי יפים שיצאו ב-20 השנה האחרונות. 

ציון המועדון: ★★★★★

מחקרים גילו שגיל 30 הוא הגיל בו רוב האנשים מפסיקים לשמוע מוזיקה חדשה. האמת? זה נשמע די הגיוני פחות או יותר. גם אני חשבתי ששום דבר כבר לא יפתיע אותי מוזיקלית בדמדומי שנות ה-20 שלי. את בסיס הטעם המוזיקלי שלי כבר רכשתי מזמן. מהבית, מהחברים או מה-MTV של שנות ה-90 העליזות. מה כבר יצליח להפתיע שועל מוזיקה ותיק כמוני?

גדלתי עם ניל וכריס, חשבתי שהאחים גאלאגר הם הדבר הכי מגניב בעולם, עברתי את מרידות גיל העשרה עם קורט קוביין ובילי קורגן, האמנתי שפינק פלויד הם התגלמות האלוהות על פני האדמה, פגשתי את תום יורק בסימטאות הכי חשוכות בחיי, העברתי שמירות לילה צבאיות עם פלסיבו והפיקסיז, התפלספתי עם אדם דוריץ על אהבה, שתיתי לשכרה עם ג׳וליאן קזבלנקס ואלכס טרנר, התבגרתי עם מאט ברנינגר, דייב גהאן ופול סיימון, וחשבתי שהגעתי לשיא עם ויין באטלר.

חקרתי את רזי הפופ, הרוק, הפולק, הפרוגרסיב וחשבתי ששום דבר כבר לא יפתיע אותי… אפילו לא אלבום חדש של ביורק. גם על גיטרה, פסנתר ושאר ירקות למדתי לנגן ובין לבין כתבתי, שרתי, הרצאתי, בכיתי, התרגשתי, שמחתי, עלצתי ואפילו ברימון (רחמנא ליצלן) למדתי.

אבל אז… סתם ככה באמצע החיים וללא שום הכנה מוקדמת, הגיע בחור בשם ג'סטין ורנון, שנראה כמו החנון המושלם, ופירק אותי לחתיכות. יצירה אחרי יצירה, שיר אחרי שיר, הוא הצליח במו ידיו לכתוב דף חדש בהיסטוריה המוזיקלית שלי עם עצמי.

באנר מועדון תרבות

אלבום הבכורה של היוצר המופלא, For Emma Forever Ago מ-2007, שהוא יצירה מפעימה בפני עצמה, הציג את הצד הרגיש של האמן שהסתגר בבקתה מושלגת תוך שהוא מקליט במינימום אמצעים ומקסימום כאב את אחד מאלבומי הפרידה הגדולים בכל הזמנים.

לעומתו, Bon Iver (בצרפתית "יער אפל"), הוא מארג מוזיקלי מושלם של הרבה יותר שכבות, הרבה יותר תמות והרבה יותר כלים, מקרנות יער ועד לגיטרה האקוסטית המסורתית. במיומנות מופלאה בונה ורנון פסיפס מרהיב של צלילים שיפרקו לגורמים אפילו את המאזין הקשוח ביותר.

כל שירי האלבום נקראים בשמותם של מקומות אמיתיים המייצגים לא רק הבדלים פיזיים וגיאוגרפיים, אלא גם מצבים תודעתיים ורגשיים של הנפש האנושית. כך למשל Perth הוא מקום של זיכרון ופרידה, Minnesota, WI זו החזרה הביתה, Holocene הוא הכאב והגאולה שבאה בעקבותיה ו- Towers הוא זמן לחרטה.

שיר אחר שיר, צעד אחר צעד, לוקח אותנו ורנון למסע כואב, מרתק קסום ומרגש אל תוך נבכי הנשמה והרגש ביצירה מטלטלת, חד פעמית שמצליח לרסק את הלב לאטומים הכי כמו שאף פעם לא חשבתי שאפשר. זה בקלות אחד האלבומים הכי מרגשים שאי פעם שוחררו לאויר העולם.

בצאתו, זכה Bon Iver בפרס הגראמי היוקרתי והסופרלטיבים נשפכו לכל עבר, מה שבטח יעזור לו לצלוח את מבחן הזמן ובצדק. כמו ציור מפורסם, פסל קנוני או מבנה ארכיטקטוני מרהיב, Bon Iver היא יצירה שלמה, קוהרנטית ומורכבת העומדת בפני עצמה שתגלה לכם משהו על היופי הטמון בעולם הזה, ועל הדרך גם על עצמכם.

Bon Iver הוא המקום המדויק, החלק האדום של המטרה, בו רגשות נוצרים. המקום בו המוזיקה היא הדבר הכי מושלם שיכול לתאר את החיים שלך מבלי שתזדקק למילים. יצירה שכל רגע שלא הכרת אותה נראה פתאום כמו בזבוז זמן בעולם הזה.

זיקוק מושלם של אמנות, רגש, כנות והתרוממות רוח. חוויה רוחנית אמיתית – לא פחות מזה – שיכולה להגיע רק מתהומות הנפש העמוקות ביותר של  האדם. כמאמר הקלישאה, תודה לך עבור המוזיקה מר ורנון היקר, הלב שלך לא נשבר לחינם.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות