15 שירי הבריטפופ הגדולים ביותר

הוא הוא היה קולם של צעירי בריטניה, של מעמד הפועלים, אנשי הצווארון הכחול וכל מי שתיעב את הגראנג' האמריקאי. קבלו את 15 השירים הכי טובים שהפכו את הבריטפופ מתופעה בריטית אלטרנטיבית לתופעה שכבשה את העולם.

נ.ב כל להקה הכניסה עד שיר אחד למצעד. בכל זאת לא הייתם רוצים לראות רשימה שמכילה רק שירים של אואזיס ובלר נכון? או שכן…. 😉

באנר מועדון תרבות

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

15. Reef- Place Your Hands

אחרי שב- 1995 הצליחו איכשהו להשחיל את אלבום הבכורה שלהם למקום ה-9 במצעד האלבומים הבריטי, ב- 1997 כבר הפציצו Reef עם Glow, אלבום השני, שהיה ממוקד יותר, חד יותר ובעיקר עמוס להיטי רוק כיפיים להחריד.

Place Your Hands, הסינגל הראשון מהאלבום, לא הפסיק להתנגן ב- MTV והקול המחוספס והענק של הסולן, גארי סטרינגר (שנשמע לפרקים כמו פרודיה על סולני רוק) הצליח לגרום למיליוני אוזניים בכל רחבי אירופה להתמכר. שיר שהוא כולו כיף טהור.

14. Republica- Ready to Go

אחד מקטעי הבריטפופ הממכרים ביותר שהוקלטו אי פעם! "כשטכנו פוגש רוק" כונה השיר הזה באחת הביקורות, ואכן מלבד דיסטורשן יש בו ביט אלקטרוני מקפיץ וממכר יותר מקולה קרה אחרי פיצה.

ההצלחה של Ready to Go היא מעניינת משום שכשהוא יצא לראשונה הוא לא ממש הצליח והגיע רק למקום ה- 43 במצעד הסינגלים הבריטי. רק אחרי שצבר תאוצה מחוץ לגבולות אנגליה, הוא שוחרר מחדש וחרך את הרדיו והטלוויזיה גם באי הבריטי.

13. The La's- There She Goes

אפשר כמובן להתווכח אם לשיר הזה יש זכות קיום ברשימה הנוכחית. אחרי הכל הוא שוחרר לראשונה ב- 1988 וזכה להצלחה רק ב- 1990, הרבה לפני שהבריטפופ הפך פופולרי או בכלל היה לו שם. ובכל זאת, בעיני ובעיני רבים אחרים הוא אחד מהזרעים שהנביטו את הבריטפופ.

נכון, היו שם לפני גם 'הסמית'ס' ובעיקר 'הסטון רוזס' אבל השיר הזה, שהוגדר על ידי מגזין ה'רולינג סטון' כ"מייסד הבריטפופ" מציג מלודיה קליטה בטירוף לצד פשטות מוזיקלית וסטייל אינדי, או בקיצור את כל המרכיבים שהפכו את הבריטפופ לתופעה כל כך אהובה.

12. Elastica- Connection

אחרי הייפ ממושך, אלבום הבכורה של Elastica יצא ב- 1995 והגשים את כל מה שהלהקה הבטיחה. עם השפעות מוזיקליות מבוהקות מז'אנרים מאוד "בריטיים" כמו ה"ניו-וייב", הפאנק והפוסט פאנק, קיבלה הלהקה חיבוק חם מהמבקרים ומהקהל.

למעשה אלבום הבכורה של הלהקה היה אלבום הבכורה שמכר הכי הרבה עותקים בהכי מעט זמן מאז Definitely Maybe של אואזיס (את השיא שברו ארקטיק מאנקיז עם אלבום הבכורה שלהם מ- 2006).

11. Babybird- You're Gorgeous

הפרויקט האישי של Babybird (סטיבן ג'ונס) צבר תאוצה באוקטובר 1996 כאשר שחרר את האלבום Ugly Beautiful. האלבום הצליח לפרוץ עבורו את הדרך להצלחה בחסות הבריטפופ שאימץ אמני אינדי כמו ג'ונס.

בין מגוון השירים של ג'ונס התבלט You're Gorgeous כאחד היפים והנוגים ביותר בגל הבריטפופ. עם קסילופון קסום, קליפ לא קשור לכלום אך עדיין בלתי נשכח וטקסט העוסק בצלם דוגמניות שמנצל את מושאי צילומיו, השיר הזה הפך לאחד הפייבוריטים והיפים של התקופה.

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

באנר מועדון תרבות

10. Mansun- Wide Open Space

לרגע קצרצר ב- 1997, Mansun הוזכרה בנשימה אחת עם להקות כמו 'בלר' ו'רדיוהד'. אלבום הבכורה של הלהקה, Attack of the Grey Lantern, הצליח בענק וסחף אחריו סופרלטיבים מקיר לקיר, הרבה בזכות Wide Open Space שהגיע משום מקום ופשוט התפוצץ על העולם.

עד היום מדובר באחד השירים שהכי מזוהים עם התקופה ועם הניינטיז בכלל ומסתבר גם, כאחד הפייבוריטים של גלגל"צ.

9. Catatonia- Road Rage

ההרכב הוולשי הזה הוא לא בדיוק הראשון שעולה לראש כששומעים את המילה בריטפופ, אבל 2 האלבומים הראשונים והמעולים שלו (בעיקר השני, International Velvet) מוכיחים שהיא זכאית לקצת יותר מ- 15 דקות התהילה לה זכו באמצע הניינטיז.

אחרי סינגל הפריצה שלהם שנקרא על שמם של 2 דמויות ניינטיז אייקוניות אחרות, מאלדר וסקאלי מ"תיקים באפלה", הפציצו Catatonia עם השיר האדיר הזה ששמעתי בלופים בזמנו, ותאמינו לי שלא הייתי היחיד.

וגם אם לא אהבתם את השיר, אין מצב שהמבטא הוולשי הכבד והנפלא של הסולנית, קאריס מת'יוס, לא המיס אתכם.

8. Placebo- Nancy Boy

למרות שהמוזיקה של פלאסיבו תמיד הייתה כבדה יותר, אפלה יותר ו"אלטרנטיבית" יותר, המקורות שלה תמיד היו נטועים חזק בבריטפופ. המלודיות הקליטות להפליא והטקסטים הנעריים, מיניים ואגרסיביים של בריאן מולוקו היו כל מה שצעירי בריטניה היו צריכים ב- 1996.

Nancy Boy היה הסינגל הרביעי מתוך אלבום הבכורה של הלהקה ודווקא הוא היה זה שהצליח לפרוץ עבורם את הדרך לתהילה. הטקסט שעוסק בסמים, סקס, הומוסקסואליות (Nancy Boy היא כינוי להומוסקסואל) יחד עם הדיסטורשן המכסח היווה את האלטרנטיבה שצעירי בריטניה חיפשו במשך כל כך הרבה שנים.

7. Manic Street Preachers- A Design for Life

ה- Manic Street Preachers הם מההרכבים האהובים והמוערכים ביותר באנגליה, ולא רק בניינטיז. במשך שנים נחשבו ה'מאניקס' ליקירי המבקרים (בעיקר אלבום הבכורה שלהם: Generation Terrorists והשלישי: The Holy Bible המצוינים). אבל להמונים הם הגיעו רק עם אלבומם הרביעי, Everything Must Go, שיצא ב- 1996, בשיאה של תנועת הבריטפופ.

האלבום שהיה יותר מסחרי וקומוניקטיבי מקודמיו זכה להצלחה גדולה וסחף אחריו את קהל הבריטפופ עם הימנוני רוק מסעירים, שהגדול מביניהם היה ללא ספק A Design for Life. כיאה ללהקה מאוד חברתית ופוליטית (בואו נגיד שלישראל אין להם כוונה להגיע בקרוב) השיר עוסק בהבדלי מעמדות בחברה האנגלית.

בכל מקרה, לשיא הפופולריות שלהם הם יגיעו שנתיים מאוחר יותר עם אלבומם החמישי This Is My Truth Tell Me Yours שיציג את הצד הרך שלהם ויתקע מסמר נוסף בארון הקבורה של הבריטפופ.

6. Supergrass- Alright

ב- 1994 חתמו שלושה נערים מאוקספורד על חוזה הקלטות בלייבל הענק "פרלופון" (Parlophone). שנה לאחר מכן הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם, I Should Coco שיהפוך להיות אלבום הבכורה הנמכר ביותר של הלייבל מאז Please Please Me של הביטלס.

האלבום כולו היה מניפסט לצעירי בריטניה. הוא דיבר עליהם ואליהם, ולא בכדי, כתבו אותו 3 ילדים בני 18-19 שידעו בדיוק מה מעניין את שכבת הגיל הזאת.

אם האלבום כולו היה מניפסט לצעירים אז Alright היה ההמנון שלהם. שיר אופטימי ושמח (אם כי תלוי את מי שואלים) שחוגג את הנערות והפך ללהיט בינלאומי עצום. גם היום האלבום כולו והשיר הזה, הם מהסממנים המוכרים ביותר של עידן הבריטפופ.

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

באנר מועדון תרבות

5. Suede- Animal Nitrate

ב- 1993 הוזמנה להקת רוק חדשה ולא מוכרת בשם Suede, להופיע על במה שהייתה עד עז מעוז השמרנות המוזיקלית הבריטית- טקס פרסי ה'בריטס'.

הלהקה המרופטת וסולנה האנדרוגיני למראה, ברט אנדרסון, נתנו בראש עם Animal Nitrate והותירו הרבה פרצופים מעונבים המומים. זו הייתה יריית הפתיחה שהמוזיקה האלטרנטיבית חיכתה לה בכדי לכבוש את המיינסטרים. זה הרגע המדויק בו הבריטפופ פרץ לראשונה לתודעה. משהו חדש התחיל.

4. The Verve- Bittersweet Symphony

אני נשבע לכם שלא הייתה דקה אחת בקיץ של 1997 שהדלקתי MTV והשיר הזה של The Verve לא הופיע.

Bittersweet Symphony היה סינגל הבכורה מאלבומם השלישי, הנפלא והסופר מצליח של הלהקה, Urban Hymns. זה אולי לא השיר הכי יפה של הלהקה אבל ללא ספק המצליח והגדול ביותר שלה.

כמו כל אמני הבריטפופ גם המוזיקה של The Verve נשענה על מסורות מוזיקליים מקומיים חזקים כמו סצנת "Northern Soul ,"Madchester, הניו וייב ואחרים. גם Bittersweet Symphony עצמו מבוסס על סימפול מתוך השיר The Last Time של ה'רולינג סטונס', רק חבל שלמרות שהשיר הפך ללהיט עצום הלהקה לא ראתה ממנו שקל אחרי שנתבעה בטענה לפגיעה בזכויות יוצרים ואף נאלצה להוסיף את מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס לקרדיטים ככותבי השיר. אאוץ'.

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

3. Blur- Girls and Boys

יחד עם Suede דיימון אלברן וחבריו ל- Blur הם מדור המייסדים של הבריטפופ. אלברן, ששנא את הגראנג' האמריקאי ("הפאנק החליף את ההיפים, אני אחליף את הגראנג'" אמר פעם בראיון) ואת מה שמייצגת התרבות האמריקאית, שאף להחזיר את הכבוד האבוד למוזיקה האלטרנטיבית של הממלכה המאוחדת ועשה זאת בענק.

עם טקסטים מאוד "בריטיים" ושירים שדיברו בגובה העיניים על מה שמעניין את הנוער המקומי, הפכו אלבן ו'בלר' לדבר הכי נכון, צעיר ומגניב שיש לשוק הבריטי להציע.

כל כך הרבה להיטים מכוננים יש ללהקה הזאת אבל המוכר שבהם הוא כנראה Boys and Girls שנכתב על ידי אלברן אחרי גיחה לאיביזה שם ראה… ובכן את כל מה שרייבים מטורפים, סמים והרבה אלכוהול עושים. ההדוניזם הזה ששטף את אירופה כולה התחבר לרצון של צעירי הממלכה הבריטית לצאת משגרת יומם האפורה ולחגוג את החיים.

גרסת הסינגל אגב מוקססה על ידי ניל טננט וכריס לאו, הלוא הם הפט שופ בויז, כך שבתכלס לא היה סיכוי לשיר הזה לא להיות להיט עצום.

2. Pulp- Common People

ב- 90% מהמצעדים של שירי הבריטפופ הגדולים ביותר Common People יהיה במקום הראשון, ולגמרי בצדק כי אם אפשר לתאר את הבריטפופ בשיר אחד אז Common People עושה זאת בצורה המושלמת ביותר. 

הבריטפופ הוא בראש ובראשונה קולם של מעמד הפועלים, של אנשי הצווארון הכחול שעבדו קשה במהלך היום ואת מעט הזמן הפנוי שהיה להם הקדישו לבירה, סיגריות, מוזיקה וכדורגל.

הטקסט האדיר של ג'רוויס קוקר מתכתב עם הבדלי המעמדות באנגליה (גם האלבום ממנו נלקח השיר נקרא Different Classes) תוך שהוא מתאר בצורה חד פעמית מערכת יחסים בין בחור מ"פשוטי העם" לבין בחורה מהמעמד הגבוה.

"לעולם לא תחיי כמו פשוטי העם, לעולם לא תעשי מה שפשוטי העם עושים, לעולם לא תכשלי כמו פשוטי העם, אף פעם לא תראי את החיים שלך נעלמים אל האופק…". 

1. Oasis- Wonderwall

הסיבה העיקרית לכך ש- Wonderwall הוא שיר הבריטפופ הגדול מכולם היא בעיקר בגלל שמעבר להיותו שיר אדיר, הוא זה שבאמת הפך את התנועה מזרם מקומי לטירוף עולמי.

עד שהופיעה אואזיס, הבריטפופ נשאר תחום לגבולות הממלכה הבריטית ולחלקים מסוימים של אירופה. Wonderwall היה זה שהפך את התנועה לתופעה כלל עולמית ואת אואזיס ללהקה הגדולה בעולם.

בין אם תרצו זאת או לא, הלהיט האלמותי הזה של האחים לבית גאלאגר וחבריהם הגדיר מחדש את הניינטיז והפך את הרוק הבריטי לרלוונטי פעם נוספת. גם אחרי כל השנים האלה הוא עדיין לא נמאס. קלסיקה!

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

1462279504_977575_1462280349_noticia_normal

באנר מועדון תרבות

מודעות פרסומת

What's the Story) Morning Glory) של Oasis בן 20

אחרי הפריצה הגדולה באנגליה עם אלבום הבכורה, Definitely Maybe, אואזיס כבר היו מוכנים לכבוש את העולם, וזה בדיוק מה שקרה עם What's the Story) Morning Glory). אבל האם הוא מצליח לכבוש אותנו גם היום?

ב-1995 אואזיס נישאו גבוה גבוה על גל ההצלחה של אלבומם הראשון והמוערך במיוחד, Definitely Maybe. הם נחשבו אז למושיעי הרוק הבריטי, לקולם המיוסר של מעמד הפועלים ולמובילי הריאקציה המוצלחת ביותר לגראנג' האמריקני שכבש את העולם (הבריטים מעולם לא השתגעו על גראנג'). לא פלא אם כך שכולם חיכו לאלבומם השני של האחים גלאגר וחבריהם בכיליון עיניים, וזה הגיע באוקטובר 1995.

What's the Story) Morning Glory) הכל כך מצופה, הגיח לעולם כמו פצצה מתותח והזניק את הלהקה ממעמד של סנסציה מקומית לאחת הגדולות בעולם. Blur, הנמסיס המושבעים, עוד ניסו לעשות קולות של תחרות כאשר הוציאו את הסינגל Country House באותו יום עם Roll With it של אואזיס במה שיכונה לימים כ"קרב הגדול של הבריט-פופ". אבל למרות שניצחו בקרב ו- Country House הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, אואזיס לגמרי ניצחו במלחמה כאשר What's the Story) Morning Glory) נותן נוקאאוט ל- The Great Escpae ולוקח את הלהקה לגבהים חדשים של הצלחה.

"טוב לחזור"

Definitely Maybe היה אלבום נורא "מקומי" בהווייה שלו. הוא עסק רבות בבני הנוער הבריטיים מחוסרי המעש והמשועממים, באנשי הצווארון הכחול המוצאים בסיגריות ובאלכוהול מפלט מחיי היום יום האפורים שלהם והכיל אינספור רפרנסים לביטלס וללהקות בריטיות גדולות אחרות.

לעומתו, What's the Story, הוא אלבום הרבה פחות מקומי והרבה יותר בינלאומי. שלא לומר, "גדול מהחיים". את השירים על הברים האפלים של מנצ'סטר החליפו המנוני רוק פומפוזיים כמו Don't Look Back in Anger ו- Champagne Supernova ואת הדכדוך הקיומי החליפו שירים נוגים על אהבה ואכזבה.

אמנם תחושות כעס הנעורים וריקנות ההתבגרות עדיין נוכחים באלבום (Morning Glory ו- Some Might Say לדוגמה) אבל ההרגשה היא כי נואל (כותב השירים המרכזי של אואזיס) כיוון הרבה יותר גבוה. היטיב לתאר זאת סטיב סאות'רלנד, עורך מגזין המוזיקה הבריטי הנחשב, NME שאמר: "באלבום הזה נואל החל לקחת את עצמו ברצינות וראה בעצמו 'קולו של דור'. הוא החל לכתוב המנונים ושאף שהמוזיקה תהיה "גדולה יותר". האמת? הצליח לו בענק. What's the Story הזניק את הקריירה של אואזיס ושל האחים גאלאגר שעד לפני שנתיים חתמו בלשכת האבטלה, למחוזות מטורפים של הצלחה והכרה. הלכה למעשה הפכה אואזיס ללהקה הבריטית הכי גדולה ומצליחה באנגליה מאז הביטלס.

"מה זה בכלל Wonderwall?"

ואם כבר דיברנו על הימנונים, אין שום סיכוי בעולם לדון ב- What's the Story מבלי להזכיר את המגה להיט שלו, שעל פי נואל הפך אותו למולטי מיליונר בין לילה, הלא הוא כמובן Wonderwall.

"מה זה בכלל Wonderwall?" שואלים חברי "טרוויס" הבריטיים בשירם Writing to Reach You מ-1999. התשובה היא כנראה מישהו/מישהי שאתה יכול לסמוך עליהם. מישהו שיציל אותך מעצמך. אבל האמת היא שכאשר שיר מצליח לנגוע במיליונים ולמצוא לעצמו מקום של כבוד בפנתיאון השירים המפורסמים והאהובים ביותר בהיסטוריה, זה לא באמת משנה.

אולי זו הגיטרה האקוסטית, אולי הצ'לו הנוגע, אולי זו בכלל זעקתו של ליאם "אולי את הולכת להיות זאת שתציל אותי" שמצליחה לרגש גם אחרי 20 שנה, כל אחד והסיבה שלו. בשורה התחתונה, למרות הזמן ולמרות שגלגל"צ הצליחו להמאיס אותו במשך שנים, נשאר ב- Wonderwall משהו רענן, אמיתי וכנה שגורם לו להזדקן כל כך טוב ולרגש גם 20 שנה לאחר צאתו, כמו כל האלבום כולו.

סתם אנקדוטה לצליחת מבחן הזמן של השיר, ללהקות בריטיות אף פעם לא היה קל להצליח גם בארה"ב וזה עוד בלשון המעטה. לכן דמיינו לעצמכם עד כמה הייתי מופתע ב- 2005 עת הייתי שליח מוזיקה במחנות קיץ של הסוכנות היהודית בארה"ב, לשמוע עד כמה הנערים האמריקאים אוהבים את Wonderwall ועד כמה הוא להיט גדול שם גם אחרי 10 שנים.

"כמה אנשים מיוחדים מצליחים להשתנות?"

למרות שיש לאנשים ומבקרים נטייה להאדיר ולזכור לטובה דווקא את אלבום הבכורה של אואזיס, בשבילי What's the Story תמיד היה ה-אלבום של הלהקה. אלבום שדרכו אם פרצו את המסגרת הפרובנציאלית והפכו באמת לקולו של דור. אלבום שכמאמר הקלישאה, רק הולך ומשתבח עם השנים, אלבום שגם אחרי 20 שנה נשמע רענן ובועט יותר מרוב אלבומי הרוק שיוצאים כיום.

What's the Story הוא לגמרי מאותם אלבומים שכיף להתבגר אתם ואז להיזכר בערגה איך הרמת את הגיטרה וניסית לנגן את השירים, או איך התרגשת בכל פעם ש- Champagne Supernova שודר לפתע ב-MTV. הוא מאותם אלבומים שהגדירו תקופה וגיל, ולא רק את שלך, אלא של עוד מיליוני מתבגרים בכל העולם. זהו אחד מאותם אלבומים שברגע שלחצת PLAY אתה יודע שתתמכר אליהם. הוא אחד מאותם אלבומים שעשויים מהחומרים שיגרמו לו לחיות לנצח.

OASIS

תנו לנו לייק בפייסבוק