50 אלבומי העשור של מועדון תרבות (2010-2019)

לא בטוח שבעוד 10 שנים המושג "אלבום" עוד ישאר רלוונטי. אבל עד שזה יקרה הנה סיכום העשור שלי: 50 האלבומים הגדולים של העשור. 

לפני שיוצאים לדרך, הנה כמה אלבומים ששווה להזכיר שלא נכנסו לרשימה:
(Snail Mail- Lush (2018
(2017) LCD Soundsystem- American Dream
(Sharon Van Eeten- Are We There (2014
(Courtney Barnett- Sometimes I Sit and Think, and Sometimes I Just Sit (2015
(M83- Hurry Up, We’re Dreaming (2011
(R.E.M- Collapse into Now (2011
(2013) Queens of the Stone Age – …Like Clockwork
(Beach House- Depression Cherry (2015
(St. Vincent- St. Vincent (2014
(2015) Father John Misty- I Love You, Honeybear
(FKA Twigs- LP1 (2014

(The War on Drugs- A Deeper Understanding (2017
(Lana Del Rey- Born to Die (2012

50. (Counting Crows- Somewhere Under Wonderland (2014

ב- 2008 שיחררו Counting Crows את אלבומם Saturday Nights & Sunday Mornings, אלבום מקושקש שמחולק לשני חלקים שהמשיך את מגמת ההתדרדרות של מי שהייתה אחת מלהקות  הקאלט האהובות של הניינטיז.

אבל שש שנים לאחר מכן (ואחרי שהייתי בטוח שהם לא יוציאו עוד אלבום) שיחררו "העורבים" את  Somewhere Under Wonderland ואיזה כיף היה לגלות שהקסם חזר.

נכון, האלבום לא מצליח לשחזר את האיכות החד פעמית של August and Everything After המופתי (איזה אלבום כן יצליח?!) אבל כל המאפיינים שבזכותם אהבנו את הלהקה עדיין כאן לרבות הטקסטים המופלאים של אדם דוריץ, אחד מהכותבים המוכשרים בדורנו שלא מקבל על כך מספיק קרדיט. 

רק תאזינו ל- Possibility Days ואני מבטיח שכמו בימים הטובים של ההרכב, תתקשו שוב לעצור את הדמעות. 

49. (Soccer Mommy- Clean (2018

סופי אליסון, או בשם הבמה שלה, Soccer Mommy, שיחררה ב- 2018 את אלבומה המלא הראשון והמיסה לי את הלב. Clean היא יצירה אישית המבוססת כולה על נגינת הגיטרה הנפלאה של אליסון שלעיתים נשמעת כאלו היא הקליטה אותה בחדרה.  

האינטימיות הזאת שמצליחה ליצור אליסון היא נדירה ומרגישה כל כך אותנטית, כל כך אמיתית. אולי בגלל זה היא כל כך נוגעת. אלבום פשוט נפלא.

48. (2019) Angel Olsen- All Mirrors

אלבומה הרביעי של אנג'ל אולסן המדהימה, נע בצורה מדויקת בין הארטיסטי לפופי ובין הנגיש ליומרני. זו היצירה השלמה והמדויקת ביותר של הזמרת שמצליחה כאן לעלות את הרף הגבוה מלכתחילה שהציבה לעצמה. 

47. (2018) IDLES- Joy as an Act of Resistance 

כמה עוצמה, כמה כוח, כמה תשוקה יש ביצירה האדירה של הרכב הרוק מבריסטול. אלבומם השני של IDLES נוגע בכל הנושאים שמעסיקים את בריטניה ב- 2018: הברקזיט, ההגירה, התסכול הכמעט קיומי והיום יומי, כל אלא ועוד בונים את אחד מאלבומי הרוק הבועטים של העשור. 

כשכתבתי עליו לראשונה, קראתי ל- Joy as an Act of Resistance קלסיקה בהתהוות. היום אני כבר יכול להמר עליו כקלסיקה לכל דבר.

46. (Big Thief- U.F.O.F (2019

Big Thief היא כנראה סנסצית האינדי האחרונה של העשור. אלבומם השני, U.F.O.F זכה לשבחי המבקרים ולהתלהבות השמורה לגדולים ביותר. אולי בשביל לא לאבד את המומנטום, שחררה הלהקה אלבום נוסף, לא פחות טוב בשם Two Hands בסך הכל חמישה חודשים לאחר מכן.

בכל מקרה מדובר באחד מאלבומי הפולק-רוק הנוגים והיפים של השנים האחרונות. פרט טריוויה מעניין הוא שבסיסט הלהקה הוא לא פחות ממקס אולארצ'יק, הבן של. כבוד!

45. The Roots- Undun

אלבומי קונספט או אלבומים שמכילים בתוכם סיפור, הם לא דבר שכיח בעולם המוזיקה השחורה, אבל מהצד השני אין שום דבר שכיח במוזיקה של הרוטס.

עם המון כבוד לקניה ווסט, קנדריק לאמאר ואחרים, בעיני הרוטס הם מהלהקות הבודדות שמצליחות לשמר את סאונד האולד סקול של הראפ "האמיתי" אך עדיין נשמעu, מודרניות, רלוונטיות, ואקטואליות בכל אלבום.

Undun הוא תצוגת תכלית מופלאה של סאונד חי ואותנטי עם טקסטים נשכניים ומרגשים. בעיני מפסגות היצירה של הלהקה ושל הז'אנר בכלל.

44. (Robyn- Body Talk (2010

אלבומה השביעי של הזמרת השוודית הוא לא פחות ממאסטרפיס של פופ. עם 15 קטעים שנמתחים על פני למעלה משעה של מוזיקה, רובין מניחה את הסטנדרט להפקות פופ רבות שעוד יגיעו בעקבותיה. אלבום לא פחות מנפלא.   

43. (2019) ?Billie Eilish- When We All Fall Asleep, Where Do We Go

מי היה מאמין שנערה בת 17 בלבד תהיה אחראית לאחד מאלבומי הבכורה המרשימים ביותר שיצאו בשנים האחרונות.

זה אולי קלישאתי להגיד ש- When We All Fall Asleep, Where Do We Go? הוא קולו של דור אבל הוא בהחלט לא רחוק מזה. כמו הדור שהיא מייצגת כך גם בשירים שלה בילי אייליש מאוד מחוברת לעצמה אך מצד שני גם מנותקת. מודעת לעצמה ולכוח שלה אך גם מלאת חששות ופחדים (מי אמר קסנקס ולא קיבל?).

האלבום הזה הוא הוכחה שללכת עם האמת שלך שווה יותר מהכל.
סופרגירל: בילי אייליש- When We All Fall Asleep, Where Do We Go ביקורת אלבום>>

42. (Daughter- If You Leave (2013

אלבום הבכורה של הרכב האינדי פולק הלונדוני הוא יצירה חלומית ומהפנטת וזאת למרות שהמבקרים לא עפו עליה.

כתוצר בכורה אני מוצא את If You Leave אמיץ ומעניין הרבה יותר מרוב אלבומי הבכורה שיצאו העשור ולהגיד שהוא שווה את הזמן שלכם יהיה אנדרסטייטמנט. 

41. (Pixies- Indie Cindy (2014

על הזין שלי הביקורות המזעזעות שהאלבום הזה קיבל, Indie Cindy, אלבומם החמישי של הפיקסיז הוא בן זונה של אלבום!

23 שנה אחרי אלבומם האחרון, הפיקסיז חזרו לחיינו מפוייסים יותר ורחמנא ליצלן, פופיים יותר והתוצאה היא אלבום פופ-רוק מפוצץ אנרגיה וריפים ממכרים יותר משילוב של פיצה עם קולה. אני יודע שזה אוקסימורון, אבל במקרה של Indie Cindy אל תאמינו למבקרים!
למה כולם שונים את Indie Cindy של הפיקסיז>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

40. (Pet Shop Boys- Electric (2013

בספטמבר 2012 שיחררו אשפי הפופ הבריטים את Elysium, אלבומם ה- 11 שהיה שקט, עצוב ורגוע הרבה יותר משאר אלבומי הפופ שלהם.

אני אישית מצאתי את הכיוון החדש נפלא אבל המעריצים והמבקרים כאחד העדיפו את הבויז שלהם רקידים יותר.

וכך פחות מעשרה חודשים לאחר מכן שיחרר הצמד את Electric, יצירה אלקטרונית אפית בניצוחו של סטיוארט פרייס שהעיפה את הסכך למבקרים והחזירה את הצבע ללחיים של המעריצים עם סדרת המנוני פופ שהוכיחו שגם אחרי כל כך הרבה שנים, הפט שופ בויז עדיין מסוגלים להוציא יצירת מופת.

39. (The Strokes- Angels (2013

אומרים שמאז האלבום הראשון שלהם הסטרוקס איבדו את זה. אומרים שהם לא חדים, לא מגובשים וממוחזרים. אז אומרים. אותי הסטרוקס מעולם לא הפסיקו להפתיע. אלבומם הרביעי, Angels מ- 2011, מוכיח שמדובר בלהקה שמעולם לא הפסיקה לעשות מוזיקה פחות ממעולה.

אני לא מכיר הרבה להקות שהצליחו העשור להוציא פנינות פופ-רוק נוסח Under the Cover of Darkness, או Games. אז נכון זה לא ברמה של Is This It, אבל Angels הוא עדיין אחד מהאלבומים המפתיעים והטובים שיצאו העשור.

בין אם זה בקריירת הסולו שלו, עם ה- Voidz, עם דאפט פאנק או כמובן עם הסטרוקס, ג'וליאן קזבלנקס פשוט לא מסוגל לשעמם! ואגב, גם Comedown Machine מ- 2013 לא פחות טוב.

38. (New Order- Music Complete (2015

ב- 2015 חזר אחד ההרכבים האייקוניים ביותר תולדות המוזיקה עם אלבום חדש אחרי 10 שנות הפסקה. מינוס הבסיסט המייסד, פיטר הוק אבל מחוזקים ב- La Roux, ברנדון פלאוורס, איגי פופ וסטיוארט פרייס על ההפקה, הוכיחו ניו אורדר שלמרות השנים שעברו יש להם עוד הרבה מה לתת.

Music Complete הוא פנינת פופ נפלאה, מופקת היטב ואקטואלית. ככה עושים פופ. ככה עושים מוזיקה.
אחרי 10 שנים, ניו אורדר חוזרים באלבום חדש- Music Complete>>

37. (Arca- Arca (2017

ללא ספק האלבום המאתגר ביותר ברשימה. המפיק הונצואלי האוונגרדי קנה לעצמו תהילת עולם כשעבד עם קניה ווסט, פרנק אושן, FKA Twigs והפיק לביורק את Vulnicura ו- Utopia, אבל אלבומי הסולו שלו מוכיחים שגם כיוצר עצמי ארקה יכול להפציץ בגדול.

אלבומו השלישי הוא יצירת מופת אקספירמנטלית, מקריפה ומרגשת כאחד שמוכיחה ששווה להמשיך ולעקוב אחרי היוצר המופלא הזה.
בואו בראש פתוח- Arca ביקורת אלבום>>

36. (Nick Cave & The Bad Seeds- Ghosteen (2019

שניה לפני סיום העשור החליט ניק קייב לפרק לנו שוב את הלב. Ghosteen מגיע 4 שנים בלבד אחרי שקייב איבד את בנו ארתור והוא ממחיש את הניסיונות הכושלים בעיקרם של היוצר להתמודד עם הטראומה הנוראה.

אך למרות זאת, ובניגוד ל- Skeleton Tree, האלבום הזה מציע גם מעט אור בתוך החושך. ההתמודדות הכואבת מנשוא הופכת למעט אופטימיות שיום אחד עוד עלול להיות טוב יותר. שיום אחד עוד ניפגש.
קצת אור בחושך: ניק קייב Ghosteen ביקורת אלבום>>

35. (Chvrches- Love is Dead (2018

באלבומם השלישי קרעו הצ'רצ'ס את המסכות מעל מילים מכובסות כמו "אינדי פופ" או "אינדיטרוניקה" בהן כונתה הקריירה שלהם, ולוחצים על דוושת הפופ בכל הכח.

עם דייב סטיוארט (יורית'מיקס) כמנטור ויועץ מקצועי, Love is Dead הוא אלבום פופ לא מתנצל מלא בסינתיסייזרים ומכונות תופים שנשמעים רלוונטיים מאי פעם. ושום מילה על הדואט האדיר עם מאט ברנינגר מהנשיונל.
האהבה לא מתה: Chvrches- Love is Dead ביקורת אלבום>>

34. (Phoebe Bridgers– Stranger in the Alps (2017

אלבום הבכורה של היוצרת מקליפורניה הוא יצירה עדינה וקטנה שהופכת כאב ליופי בלתי נתפס.

קולה העדין של ברידג'רס מצליח לחדור לעצמות ולעורר אמוציות כמו שמעט מאוד קולות הצליחו לעשות לאורך העשור. אין לי ספק שכמו יין, אלבום הבכורה הזה רק ילך וישתבח וימצא את דרכו לעוד הרבה אזניים שטרם טעמו ממנו.

33. (Tame Impala- Currents (2015

אחרי 2 אלבומי רוק מובהקים, קווין פרקר וחבריו האוסטרלים מצאו את האיזון המושלם בין רוק, אלקטרוניקה ורחמנא ליצלן, פופ.

Currents הצליח להביא את ההרכב להמונים ולהפוך את פרקר עצמו לאחד היוצרים העסוקים של העשור.
Tame Impala- Currents ביקורת אלבום>>

32. (2013) Sky Ferreira- Night Time My Time

ב- 2013, ואחרי שנדחה מספר פעמים על ידי חברת התקליטים שלה, שיחררה סקיי פררה סוף סוף את אלבום הבכורה שלה, שהוא נכון להיום, גם את אלבומה האחרון.

כמו הרבה סיפורי סינדרלה, גם האלבום הזה לא מכר יותר מדי בצאתו אבל עם השנים זכה לסוג של מעמד קאלט. 

Night Time, My Time מציג שילוב נפלא ומענג במיוחד של אינד רוק ופופ משובח וממכר במיוחד שקשה לעמוד בפניו. חבל שיותר אנשים לא מכירים את היצירה המופלאה הזאת. מצד שני ההפסד כולו שלהם. 

31.  (2011) PJ Harvey- Let England Shake

"במקומות החשוכים ביותר, הבחורים הצעירים שלנו נורים באקדחים" שרה הארווי באלבומה הפוליטי ביותר ואחד המטלטלים שיצאו העשור הזה. אך מעבר לטקסטים הנפלאים, גם מוזיקלית האלבום הזה שונה מכל מה שהארווי עשתה כאשר מלבד הגיטרות תמצאו באלבום גם לופים, סימפולים כלי נשיפה ועוד. 

יש אלבומים שקשה לתאר אותם במילים ופשוט צריך להאזין להם. Let England Shake הוא אחד מהם.

moadon-tarbut-24

30. (The National- I Am Easy to Find (2019

כל השירים ברפרטואר המופלא של הנשיונל מעוטרים במילותיו הקסומות והעצובות של מאט ברנינגר שמתפייט על נושאים כמו אהבה, בדידות, נישואים, ילדים ואיך אנחנו מתבגרים אל תוך כל זה. 

הפעם אל ברנינגר מצטרפות לא פחות מחמש זמרות שונות ביניהן: ליסה האניגן, קייט סטייבלס וגייל אן דורסי ההורסת(!!!) שהופכות את הטקסטים על מערכות היחסים של ברנינגר ממונולוגים לדיאלוגים שוברי לב.

יצירה אמיצה של אחת המניות הבטוחות בעולם המוזיקה בעשור האחרון.
אור בחשכה: הנשיונל: i Am easy to Find ביקורת אלבום>>

29. (Bruce Springsteen- Western Stars (2019

ללא האי סטריט בנד ודיסטורשן אך עם כלי מיתר וים של רגש, סיפק 'הבוס' את אחד האלבומים המפתיעים והיפים ביותר בקריירה שלו.

שירים "מופשטים" המבוססים בעיקר גיטרה אקוסטית ותזמורי כלי מיתר מפתיעים, מהווים באלבום הזה קרקע אמוציונלית במיוחד לסיפוריו של ספרינגסטין על מסעותיו באמריקה ובמשעולי נפשו.

גם כשהוא מגרד את גיל 70 מלמטה, מוכיח 'הבוס' למה הוא אחד האמנים הגדולים שעדיין פועלים כיום.
כל הקלישאות נכונות: ברוס ספרינגסטין Western Stars ביקורת אלבום>>

28. ׁ(Mount Eerie- A Crow Looked at Me (2017

כמו Carrie & Lowell של סופיאן סטיבנס או Skeleton Tree של ניק קייב, גם אלבומו השמיני של פיל אלברום מתמודד עם אובדן קשה מנשוא.

4 חודשים בלבד אחרי שהפך לאבא, אישתו של פיל אובחנה כחולת סרטן לבלב קטלני. זמן קצר לאחר מכן, ביוני 2016, היא נפטרה והשאירה את אלברום להתמודד עם הכאב ועם הסטטוס החדש כאב טרי לתינוק.

את כל האובדן והצער האינסופי הוא שחרר ב- A Crow Looked at Me, יצירת מופת אישית, חד פעמית שכל חובב מוזיקה פשוט חייב לשמוע. תכינו את הממחטות.

27. (Bjork- Vulnicura (2015

מה טוב יותר למוזה מלב שבור? אחרי שנפרדה מבן זוגה, מת'יו ברני, הטביעה ביורק את יגונה בכתיבת מוזיקה חדשה שהלכה והתהוותה לכדי אלבומה השמיני, Vulnicura.

שם האלבום הוא בלטינית "תרופה לפצעים" ואכן האלבום נושא בחובו את כל הרגשות, העצב והפצעים המדממים שהותירה הפרידה. זהו ללא ספק האלבום האישי ביותר של ביורק ואחת מפסגות היצירה שלה ושל העשור כולו.

26. (David Bowie- Blackstar (2016

רגע לפני גיל 70 ובדיעבד חודשים ספורים לפני מותו, העניק לנו דייויד בואי במתנה את Blackstar, אלבומו ה- 25 והאחרון בחייו.

ממרומי גילו ואחרי כל התהפוכות המוזיקליות שחווה ועבר, מדהים היה לגלות שבואי המשיך לאתגר אותנו, הפעם עם אלבום ג'אז פיסכדלי מטורף שבדיעבד היו שזורות בו גם מילים מרסקות על מותו המתקרב.

האלבום הזה הוכיח את הכח שיש ליוצר הענק הזה לחדש, לשנות ולדחוף את גבולות המוזיקה עד לקצה. לצערי העולם בלי דייויד בואי הוא מקום קצת יותר משעמם לחיות בו.
דייויד בואי- Blackstar ביקורת אלבום>>

10 האלבומים הגדולים של 2019
10 האלבומים הגדולים של 2018
10 האלבומים הגדולים של 2017
10 האלבומים הגדולים של 2016

25. (HAIM- Days Are Gone (2013

האלבום הכי מפתיע ברשימה ואולי של העשור. מי היה מאמין ששלישיית אחיות סמי ישראליות שההופעה הראשונה שלהן התקיימה מעדנייה יהודית ששילמה להם בקניידלעך (סיפור אמיתי לגמרי), יהפכו למרעננות הרשמיות של עולם הפופ?

אלבומם הראשון של שלישיית "חיים" משלב באופן נדיר וכל כך כיפי אר נ' בי לצד אינדי פופ ונוטף כריזמה בצורה מעוררת התפעלות. מהאלבומים הכי מהנים של העשור האחרון. אם לעשות פופ, אז לעשות אותו ככה בבקשה.

24. ׁׂ(Kandrick Lammar- To Pimp a Butterfly (2015

באלבומו השני, קנדריק לאמאר מפרק לגורמים את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על מוזיקה שחורה. סול, פאנק, ג'אז פואמות על טופאק, מה אין באלבום הזה? מדובר ללא ספק ביצירת היפ הופ שטרם נוצרה כמותה.

במידה רבה לאמאר עושה כאן להיפ הופ את מה שהביטלס עשו לרוק. כמו הביטלס לאמאר מצליח להחדיר למוזיקה שלו כל כך הרבה רבדים מוזיקליים, טקסטואליים ורפרנסים תרבותיים באופן שהופך את היצירה שלו לעמוקה וכזאת שיכולה לנגוע כמעט בכל אחד. פשוט מאסטרפיס של היפ הופ.

23. (Kanye West- My Beautiful Dark Twisted Fantasy (2010

לא הרבה אלבומים זכו לשנות תפיסות כלפי ז'אנרים, אבל אלבומו החמישי של האיש והאגו, קניה ווסט הצליח לעשות זאת למוזיקה השחורה ולמוזיקת הפופ בכלל.

באלבום הזה מפרק ומתיך ווסט אלמנטים שונים של מוזיקה פופולרית לכדי יצירה אחת קוהרנטית ומפעימה בהפקה שלה. מדובר בלא פחות באחת ההפקות המהוקצעות ופורצות הגבולות אי פעם.

מבון איבר ועד קינג קרימזון, ווסט יצר מפלצת חוצת גבולות וז'אנרים שהפכה לאחת המוערכות בעשור האחרון ובצדק.

22. (Leonard Cohen- You Want it Darker (2016

"אני מוכן…" שר לאונרד כהן בשיר הפותח את אלבומו האחרון, You Want it Darker, והוא אכן היה מוכן.

You Want it Darker הוא פלרטוט מתמשך של הכהן הגדול עם המוות תוך ניסיון לסגור את הקצוות של מה שנותר בחיים.

מותו של כהן היה מהרגעים העצובים בעשור הזה אבל לפחות אפשר להתנחם במוזיקה הנצחית שהוא שאיר לנו ובאלבומו האחרון והמושלם.
רציתם את זה קודר יותר? לאונרד כהן- You Want it Darker ביקורת אלבום>>
מותו של הכהן הגדול. פרידה מלאונרד כהן>>

21. (Radiohead- A Moon Shaped Pool (2016

מאז שכתבתי את הביקורת על אלבומם התשיעי של רדיוהד, הוא הלך וגדל עלי. היום אני חושב שבזמן אמת אולי לא הערכתי מספיק את היופי הטמון בו, אבל היום אני אוכל את הכובע ומודה שזו אחת היצירות המרשימות והקסומות ביותר שהיה לעשור הזה להציע.

אלבום הושפע מאוד מהעבודה של ג'וני גרינווד ות'ום יורק על פסקולי סרטים ולכן כלי מיתר ותזמורים קלאסיים מאוד נוכחים בו, מה שמקנה ליצירה עומק נפלא וגם מרחיב את הרפרטואר המוזיקלי של רדיוהד לטריטוריות חדשות.
רדיוהד- A Moon Shaped Pool ביקורת אלבום>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

20. (Bon Iver- i,i (2019

אלבומם הרביעי של ג'סטין ורנון ובון איבר הוא האקלקטי ביותר שלהם. האלקטרוניקה פוגשת את הפולק והלב לא יכול שלא להסדק בכל שיר מחדש.

ורנון הוא אחד האמנים הכי משפיעים של העשור האחרון. אמן שמפרק ומרכיב מחדש את המוזיקה כפי שהכרנו אותה ועל הדרך מפרק לנו גם את הנשמה. שירים כמו Faith ו- Naeem הם לא רק מפסגות היצירה שלו, אלה מפסגות היצירה של העשור כולו.
Bon Iver- i,i ביקורת אלבום>>

19. (Vampire Weekend- Father of the Bride (2019

לא פחות משש שנים אחרי אלבום המופת שלהם, Modern Vampires of the City, הפציצו עזרא קניג וחבריו ביצירה אדירה נוספת בת 21 קטעים ומפעימה ביופיה.

עם אורחים כמו סטיב לייסי, דניאל חיים, מארק רונסון ואחרים Father of the Bride הוא אחד האלבומים הכי מרתקים מוזיקלית של העשור האחרון.
ומפייר וויקנד- Father of the Bride ביקורת אלבום>>

18. (Beck- Colors (2017

מי היה מאמין שאחד מאלבומי הפופ המשובחים ביותר של העשור האחרון יגיע דווקא מבק?! כן, קראתם נכון.

שלוש שנים אחרי הדיכאון הקיומי (והמופלא) של Morning Phase, החליט בק לחגוג את החיים באלבום פופ, צבעוני עם השפעות אייטיז וסבנטיז מובהקות.

סלחו לי על המטאפורה המתבקשת, אבל היצירה הזאת הצליחה לצבוע את בק בצבעים חדשים לגמרי שטרם שמענו ממנו וזה לא פחות ממופלא.
He's Back: בק- Colors ביקורת אלבום>>

17. (Lana Del Rey- Norman Fuckin Rockwell (2019

אלבומה החמישי (או השישי תלוי איך סופרים) של לנה דל ריי היה לא פחות מסנסציה. הוא תפס בהפתעה גמורה את מבקרי המוזיקה והקהל כאחד שראו בו את אחד התוצרים המשובחים ביותר של הזמרת ושל העשור כולו.

מפיצ'פורק קיבל האלבום את הציון ההיסטרי של 9.4 (!) ולנה דל ריי את הכינוי "אחת מהכותבות הגדולות של אמריקה".

Norman Fuckin Rockwell לא מציג רק את הטרנספורמציה המוזיקלית והלירית האישית שעברה, לנה דל ריי אלא גם את השינוי שהתחולל באומה האמריקאית כולה תחת משטרו של דונלד טראמפ שלידו הציורים הכמעט אוטופיים של נורמן רוקוול נראים כמו זיכרון מתוק מעידן אחר.
פאקינג מעולה! לנה דל ריי- Norman Fucking Roclwell ביקורת אלבום>>

16. (2010) The National- High Violet

אחרי ההתפוצצות של Alligator שהביאה לראשונה את הנשיונל להמונים, High Violet היה ההמשך הטבעי והראוי.

עם סאונד יותר מהודק, עיבודים יותר נגישים וטקסטים מהפנטים פרי עטו של מאט ברנינגר, כמות השירים הטובים באלבום הזה יכולה לפרנס קריירות שלמות של להקות אינדי. ואיזה שיר מושלם זה Bloodbuzz Ohio. קלאסיקה!

15. (Nick Cave & The Bad Seeds – Skeleton Tree (2016

האלבום הזה עצוב אפילו בסטנדרטים של ניק קייב וזה אומר המון. מרוסק ממותו הפתאומי של בנו ארתור, קייב סיפק את אחת היצירות הקודרות והיפות ביותר שלו. יצירה על שכול, מוות ואובדן בלתי נתפס של בן.

רגשית, אלבום הזה ישאיר אתכם פצועים בשדה הקרב, מתחננים לרחמים. ועדיין זו חוויה שאסור לכם לפספס.
Nick Cave & the Bad Seeds- Skeleton Tree ביקורת אלבום>>

14. (LCD Soundsystem- This Is Happening (2010

אלבומם השלישי של LCD Soundsystem קיבע את מעמדו של ג'יימס מרפי כאחד היוצרים הכי מעניינים ומקוריים שפעלו פה.

מדובר בתצוגת תכלית פנומנלית שמשלבת בין מסורות הרוק הקלאסיות למוזיקה האלקטרונית ברמה שאולי אפילו הקדימה את זמנה. מופת של הפקה, מופת של אלבום. 

13.ׂׂ (2014) The War on Drugs – Lost in the Dream

בקלות אחד מאלבומי האינדי רוק הטובים של העשור. איכשהו השירים באלבום הזה מצליחים להשמע גם רכים ונעימים אבל גם כל כך מלאי אנרגיה בעת ובעונה אחת.

עם סאונד עמוק ומלנכולי, Lost in the Dream מהדהד ליצירות מופתיות כמו Disintegration של הקיור או Neon Bible של ארקייד פייר ועדיין מצליח להשמע רענן וחדשני.

גם A Deeper Understanding, הפולו אפ ל- Lost in a Dream ראוי למקום ברשימה הזאת אבל מה לעשות שיצאו יותר מדי אלבומים טובים בעשור הזה.

12. (Lorde- Melodrama (2017

בזמן אמת סירבתי לקחת חלק בהילולה סביב אלבום הבכורה של לורד, Pure Heroine, שיצא ב- 2013 כשהזמרת הניו זילנדית הייתה בסך הכל בת 17. אבל 4 שנים לאחר מכן, "מלודרמה" היה כבר אופרה אחרת.

מדובר ביצירה אישית, חושפנית, אותנטית ומרתקת על סיפור התבגרותה של כוכבת תחת אור הזרקורים.

באלבום הזה לורד מוכיחה שהיא לא עוד כוכבת פופ מהשורה, אלא שיש לה יושרה אמנותית, כישרון מטורף, אמביציה ופאקינג אטיטוד להכנס לרשימה של הגדולות ביותר. לחלוטין מאלבומי הפופ המשובחים שיצאו בעשור האחרון.
לורד- Melodrama ביקורת אלבום>>

11. (The 1975- A Brief Inquiry Into Online Relationships (2019

באלבומם השלישי, ההבטחה שנקראת The 1975 סוף סוף התממשה. אחרי 2 אלבומים טובים, A Brief Inquiry העלה את הלהקה הבריטית לליגה של הגדולים.

מדובר ללא ספק באחד האלבומים הכי אקלקטיים של העשור, עם מנעד רחב מאוד של סגנונות מג'אז, דרך אלקטרוניקה, רוק, אקוסטי, פוסט פאנק, ניו וייב ועוד.

אבל למרות כל השעטנז הזה, מת'יו הילי וחבריו מצליחים לשמור על רמה גבוהה ואחידה בכל השירים שיוצרים יחד את אחת החוויות המסעירות שנשמעו העשור.

moadon-tarbut-24

10. (Bon Iver- 22, a Million (2016

אחרי אלבום ראשון אקוסטי, שני מלא בקרנות יער ותזמורים מפוצצים, חתך ג'סטין ורנון באלבומם השלישי של בון איבר חזק לאלקטרוניקה.

המהלך הזה הוכיח לא רק את האומץ שיש ליוצר הענק הזה וללהקה שלו לשנות ולהשתנות כל הזמן, אלא גם שכל מה שהם נוגעים בו הופך לזהב. תנו לו מסרק ותסמכו על ג'סטין ורנון שהוא כבר יפיק ממנו צלילים שימיסו לכם את הלב.

אגב, 8 (Circle) מהאלבום הוא בקלות מועמד להיות שיר העשור שלי. פשוט יצירה שמימית.
Bon Iver- 22, a Million ביקורת אלבום>>

9. ׁׂ(The National- Sleep Well Beast (2017

כמו שוקולד מריר, גם את המוזיקה של הנשיונל סביר להניח שיבינו רק "מבוגרים". ב- Sleep Well Beast הדיכאון הקיומי והרומנטי של מאט ברנינגר מגיע לשיאו עם אלבום שבעיני מייצג קול של דור.

לא דור של צעירים מרדניים שמחפשים את מקומם בעולם אלא קול של אנשים כמוני, בני שלושים פלוס, דור ה -Y אם תרצו, שגדלו לתוך עולם של שפע, תעסוקה, טכנולוגיה מתקדמת ואהבה שאיכשהו לא מוצאים מרגוע לנפשם.

הכל כל כך מושלם, מוצלח וארוז יפה, אבל בפנים יש חור בלתי ניתן למילוי של עצב ומועקה תמידיים. "חיה" שלא ניתן להשביע.
היפה והחיה: הנשיונל- Sleep Well Beast ביקורת אלבום>>

8. (Arctic Monkeys- AM (2013

באופן אישי העדפתי את המאנקיז שלי צעירים, חרמנים וזועמים אבל אי אפשר שלא להודות ש- AM הוא מאסטרפיס של רוק.

נכון אלכס טרנר מעט התברגן ואפילו התתחיל להתלבש יפה, אבל עדיין הטקסטים שלו ננעצים חזק מאוד בנשמה.

בתקופה שהאלבום יצא לימדתי גיטרה והתלמידים שלי פשוט התאהבו בלהקה ובמוזיקה שלה דרך שירים שלימדתי אותם מהאלבום. הניצוץ שהיה להם בעיניים בכל פעם שניגנו ביחד את השירים מ- AM הוכיח כמה חזק הוא תפס וכמה משמעותי הוא היה עבורם. אין לי ספק שכשהדור הזה, שגדל על AM, יתבגר הוא יספר לילדים שלו על אותו אלבום מדהים ששינה את חייו.
10 השירים הגדולים של ארקטיק מאנקיז>>

7. (David Bowie- The Next Day (2013

אף אחד לא האמין שנזכה לשמוע אלבום חדש של דייויד בואי בימי חייו, אבל ב- 2013 זה קרה! עשור שלם אחרי Reality, הפתיע את העולם דייויד בואי עם יצירה חדשה ומפעימה שלא נופלת מאף קלאסיקה שלו.

עם טקסטים חותכים ואקטואליים, סאונד אדיר וקולו האלמותי של בואי שהיה פה בשיאו, הוכיח The Next Day שאת מה שהאמן המופלא הזה הספיק לשכוח אחרים לא ילמדו בתקופת חיים שלמה. 

6. (Vampire Weekend- Modern Vampires of the City (2013

אני מודה שלשני האלבומים הראשונים של עזרא קניג וחבריו פחות התחברתי, אבל אלבומם השלישי, Modern Vampires of the City, הוא גיים צ'יינג'ר רציני.

מדובר ביצירה מרשימה, שלא לומר מפעימה, שמצליחה להתיך בצורה מושלמת אינדי רוק, פופ ואלמנטים של מוזיקת עולם עם האמריקנה הניו-יורקית יהודית. זהו כנראה האלבום האלגנטי והאינטליגנטי ביותר ברשימה.

מתוך כל האלבומים האדירים שיצאו ב- 2013 (דייויד בואי, הנשיונל, HAIM, דאפט פאנק, Doughter ועוד), "הרולינג סטון" ו"פיצ'פורק" בחרו ב- Modern Vampires of the City כאלבום השנה, וזו ממש לא הייתה "בחירת רחמים".

5. (Daft Punk- Random Access Memories (2013

ללא ספק האלבום הכי אקלקטי ברשימה. יצירה שכולה מחווה של צמד הצרפתים הגאונים לאמנים ולמוזיקה שעל ברכיה התחנכו. מהדיסקו של הסבנטיז, דרך ג'ורג'יו מורודור ועד ההאוס של הניינטיז, Random Access Memories הוא תצוגת תכלית מרהיבה של יכולות מוזיקליות מטורפות.

וכאילו שהמוזיקליות של הצמד לא מספיקה, הפעם למסע הצטרפו גם פנדה בר, ג'וליאן קזבלנקס, פארל וויליאמס, נייל רוג'רס ועוד המון קולות ואמנים שהרחיבו את המנעד של דאפט פאנק למחוזות שטרם ביקרו בהם בעבר.

באלבום הזה יצרו דאפט פאנק הלכה למעשה יצירה אלקטרונית שמנוגנת כמעט כולה בכלים חיים.

אם לערך "מוזיקה" במילון הייתה תמונה, זו הייתה התמונה של Random Access Memories כי אני לא מכיר הרבה אלבומים יותר מוזיקליים ממנו.
5 שנים ל- Random Access Memories של Daft Punk>>

4. (Sufjan Stevens- Carrie & Lowell (2015

אימו של סופיאן סטיבנס הייתה אלכוהליסטית עם נטייה למחלות נפש שנטשה אותו כשהיה בן 3 בלבד. ואם זה לא מספיק אז כשכבר חודש הקשר ביניהם לאחר שנים, גססה אימו מסרטן אלים עד למותה בטרם עת.

מצולק מהטראומה, כתב סופיאן את אלבומו היפה ביותר, ואת אחד העצובים אי פעם- Carrie & Lowell מ- 2015.

האמת שעצוב זו מילה קטנה על האלבום הזה. מדובר בחוויה מטלטלת וקשה עם מעט מאוד (אם בכלל) רגעים בהם האור מצליח לחדור פנימה.

המזל הוא שהאלבום הזה יפה כמו שהוא עצוב, מה שהופך את חווית ההאזנה לקשה אך מתגמלת. מדובר ביצירה שצוללת אל תוך הרבדים הנפשיים העמוקים ביותר של הרוח האנושית, הקשרים שלנו עם היקרים לנו, האהבות, האכזבות, הפרידות וההתמודדות עם הנורא מכל- המוות.
לשיר על המוות ולצאת מזה בחיים: סופיאן סטיבנס- Carrie & Lowell ביקורת אלבום>>

3. (The National- Trouble Will Find Me (2013

רוב הלהקות הולכות ומאבדות את עצמן ככל שעובר הזמן. כמו במערכות יחסים רומנטיות, ברגע שכבשת את היעד קשה לשחזר את ההצלחה הראשונית ואת התשוקה של ההתחלה.

אבל הנשיונל הם מקרה מוזר של הרכב שרק הולך ומשתבח עם השנים. במקום שהלהקה תאבד את הרלוונטיות והאדג'יות שלה, החמישייה הניו-יורקית (במקור מאוהיו), הלכה והשתפרה מאלבום לאלבום עד לשיא של Trouble Will Find Me.

הטקסטים של מאט ברנינגר על התבגרות, אבהות, אהבה ואבדן התמימות, מגיעים כאן לשיאם וכאשר הם מגובים בלחנים נדירים ביופים והפקה משובחת, התוצאה היא אלבום שיזכר לדורות.

"עוד נפילה לא תמימה ולא אלגנטית אל תוך חיי הבגרות הלא מקסימים" שר ברנינגר באלבום שהוא מניפסט לבני השלושים פלוס שהמציאות מכה בהם ללא רחמים וכמה שזה כואב, ככה זה גם יפה.
הנשיונל- Trouble Will Find Me ביקורת אלבום>>

2. (Bon Iver- Bon Iver (2011

גאוני, מופתי, מדהים, מרהיב… תנו כל סופרלטיב לאלבום הזה. אבל עבורי המילה המדויקת היא "רוחני". מעטות היצירות שמצליחות לטלטל את הרוח והנשמה כמו אלבומו השני של ג'סטין ורנון ובון איבר.

באלבום הבכורה שלו, הסתגר ג'סטין ורנון בביקתה מכוסה שלג ויצא משם עם אחת היצירות המרגשות והכואבות ביותר שאי פעם נכתבו. ב- Bon Iver, ורנון שכלל את הנוסחה ולגיטרה האקוסטית התווספו קרנות יער, כלי נשיפה, כלי מיתר והכל במינון המדויק. מהתו הראשון ברור שמדובר במשהו מיוחד. מפעים. יצירה של פעם בדור, לא פחות.

האלבום אף זכה בגראמי, מה שהפך את הדרך לקונצנזוס (ולהיות המוזה של קניה ווסט) לקצרה במיוחד. אה כן, ובעיר מולדתו של ורנון, Eau Claire שבוויסקונסין אף מציינים את "יום בון איבר".

כל השירים ב- Bon Iver נקראים על שמות ערים אמיתיות ומומצאות אשר מציינות את הקשר שלנו לעבר, להווה ולמקומות בהם אנו חיים את חיינו. אבל המקומות עליהם שר ורנון הם לא רק פיזיים אלא תודעתיים. הם מצבים נפשיים שמתחברים להוויה הקיומית שלנו.

הטקסטים של ורנון יחד עם קול הפלסצט הייחודי שלו והמוזיקה היפה בצורה חסרת תקדים כמעט, מתחברים יחד לאחת היצירות הייחודיות והיפות ביותר שיצאו לא רק בעשור הזה אלא אי פעם.
קלאסיקה מודרנית: 5 שנים לאלבום Bon Iver>>

1. (Arcade Fire- The Suburbs (2010

אם הוא לא יעלם עוד קודם לכן, עד שנת 2030, ה"אלבום" כקונספט מוזיקלי ינשום כנראה את נשימותיו האחרונות. סביר מאוד להניח שלילדים שלנו, לשמוע אלבום שלם במקום שירים בודדים ישמע תלוש מהמציאות ולא רלוונטי.

בעידן הסטרימינג אין באמת צורך לשחרר אלבום מלא. מספיקים כמה שירים, רצוי להיטים, שיחרכו את הספוטיפיי ואתם על הגל. לכאורה, אין סיבה להתאמץ ולהקליט מספר רב של שירים רק בכי להוציא אותם ביחד. 

אבל אלבום (וזאת בניגוד לטעות הנפוצה) הוא לא המוצר פיזי, אלא היצירה השלמה ביותר שאמן יכול וצריך לשאוף אליה. האלבום הוא סך הרגשות והתלאות שעבר האמן בדרך ליצירה הנשגבת. כמו צפייה בסרט, כמו התבוננות בציור, כך גם האלבום המוזיקלי מעביר אותנו כמאזינים חווייה שלמה הפורטת על מנעד רחב של רגשות, וזה בדיוק מה שעושה The Suburbs.

אולי לא תמצאו בו את השירים הכי יפים, בטח שלא להיטים, אבל כיצירה, כקונספט, זהו האלבום השלם, המהודק והיפה ביותר שיצא בעשור האחרון.

על פניו The Suburbs עוסק בתקופה מאוד ספציפית בהיסטוריה – שנות החמישים והשישים בארה"ב אז פרחה תפיסת "החלום האמריקני" שחלק מרכזי בהתגלמותה היה מעבר לפרברים הנוחים והמוגנים. אך הלכה למעשה האלבום מהדהד כל הזמן לזמננו אנו ומראה בצורה כל כך אינטילגנטית איך אנחנו כחברה וכאינדיבידואלים השתננו.

איך מעשה פעוט כל כך כמו לכתוב מכתב השתנה בעידן הדיגיטציה. איך תרבות הצריכה הגואה שינתה את הקורפוס החברתי אך גם את העולם הפנימי שלנו. המירוץ למימוש עצמי, החלומות והתקוות שלנו שמתנפצים כמו גלים על מזבח המודרניזציה. ארקייד פייר נוגעים בכל זה ויותר תוך שהם פורטים על נימי הנפש העדינים ביותר. 

The Suburbs הוא לא עוד אלבום, הוא חוויה במלוא מובן המילה וזה הופך אותו יותר מכולם ליצירת מופת על זמנית.
5 שנים ל- The Suburbs
של ארקייד פייר>>

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

50 אלבומי העשור

באנר מועדון תרבות

תשעים השירים הגדולים של שנות ה- 90

טמגוצ'י, טלפונים סלולריים, אינטרנט קווי, טלוויזיה בכבלים, קומפקט דיסק, חולצות בטן, דוקטור מרטינס וגם לא מעט מוזיקה טובה. עושים כבוד לניינטיז!

מוזמנים להתעדכן גם ב- 80 השירים הגדולים של שנות השמונים>>

90. 2Pac- Changes

אחד מזיכרונות הילדות הכי חזקים שלי הוא הרגע שבו Changes של טופאק יצא. אני נשבע לכם שיום אחרי זה חצי מהבנים הלבנבנים בשכבה שלי במקיף ג' באר שבע, לבשו מכנסי Xboy וסימנו "ווסטסיייייייד" עם הידיים כאחרוני הגנגסטרים בגטו של קומפטון. המהפכה הושלמה. הראפ כבש סופית את המיינסטרים.

89. Catatonia- Road Rage

סינגל הפריצה של ההרכב הוולשי המעט נשכח הזה, נקרא על שמם של 2 דמויות ניינטיז אייקוניות: מאלדר וסקאלי מ"תיקים באפלה". אבל עד כמה שהשיר הזה היה טוב (והוא שיר מעולה) Road Rage שיצא אחריו במאי 1998 הצליח להתעלות עליו.

השיר נכתב בעקבות הרצח של לי הארווי בידי חברתו, הדוגמנית, טרישיה אנדרוס, שדקרה אותו 42 פעמיים לאחר ויכוח במכונית. נורמלי בסך הכל.

אבל בינינו, גם אם לא אהבתם את השיר, המבטא הוולשי הכבד של הסולנית, קאריס מת'יוס, לא הורס אתכם?

88. Len- Steal my Sunshine

קל לשכוח שלפעמים מוזיקה נועדה פשוט בשביל לגרום לנו להרגיש טוב יותר וזה בדיוק מה ש- Steal My Sunshine עושה. סינתזת ההיפ הופ/דיסקו/פופ הזאת זכתה להצלחה שקטה שכבשה אט אט את העולם עם וייב אופטימי של קיץ שטוף שמש בקליפורניה.

"ה- Don't You Want Me" של שנות התשעים כונה השיר הזה על ידי מבקר רוב ברונר מ- Entertainment Weekly בהתייחסו לקאלסיקת האייטיז האלמותית. אז Steal my Sunshine אולי לא פורץ דרך ומשפיע כמו Don't You Want Me, אבל הוא בהחלט הפך את הניינטיז לעשור קצת יותר כיף.

87. Dr. Dre- Nuthin' but a 'G' Thang

בשני העשורים האחרונים ההיפ הופ הוא המיינסטרים החדש הרבה בזכות ד"ר דרה. האיש שעמד מאחורי N.W.A המיתולוגית ועשרות הפקות לאורך השנים, שחרר את אלבום הבכורה שלו, The Chronic, ב- 1992 כאשר Nuthin' but a 'G' Thang היה הסינגל המוביל מתוכו.

הקטע הוא שיאו של תהליך בו הפך הגנגסטראפ מתופעה שולית יחסית שהחלה באמצע שנות השמונים, לפסגות המיינסטרים. בשיר מתארח לראשונה סנופ דוג שיהפוך בעצמו לכוכב על ובכלל השיר הזה פרץ את הדרך לעשרות אמני ראפ והיפ הופ שיכבשו את ראשי המצעדים לכל אורכו של העשור.

86. Goo Goo Dolls- Iris

לא הרבה יודעים, אבל לפני שהפכה לממתק סוכרתי, גו גו דולז הייתה להקת פאנק בועטת. למעשה אם תאזינו לשני האלבומים הראשונים שלהם לא תאמינו שמדובר באותה להקה.

אבל לשלישייה מבאפלו ניו יורק, היו תוכניות גדולות הרבה יותר. וככה אט אט הם חתכו למיינסטרים עם שורת להיטי פופ-רוק מתקתקים אך אפקטיביים להחריד שנטחנו למכביר בחצי השני של העשור.

השיא היה עם Iris שקיבל דחיפה ענקית בזכות חלקו בסרט City of Angels והפך לאחד הלהיטים הגדולים של העשור. למרות שנחרש עד דק בכל מיקסטייפ של ילד בן 15, תאמינו או לא, הוא ממשיך להיות אפקטיבי גם היום. 

85. Robert Miles- Children

באמצע שנות ה- 90, חדרו סוף סוף הרייבים ומסיבות הטראנס למיינסטרים אחרי שנים שחיו במחתרת. אבל החגיגה התחלפה מהר מאוד בביקורת אחרי במספר לא מבוטל של צעירים שנהרגו בתאונות דרכים אחרי המסיבות הללו.

הצעירים השתויים והעייפים נאלצו לנסוע מסטולים וגזורים מרחקים ארוכים עד למסיבות וחזרה ולעיתים תכופות מדי נרדמו על ההגה.

כתוצאה מזעקת הביקורת שהושמעה נגד תרבות הטראנס, החליט ה- DJ האיטלקי, רוברט מיילס, ליצור קטע עדין יותר ש"ירגיע" מעט את המבלים ויוריד את הדופק לפני שהמסיבה נגמרת.

התוצאה הייתה הקטע Children, שיר טראנס בבסיסו עם מלודיית פסנתר עדינה ומרגיעה. בגלל שהשיר לא היה שיר טראנס רגיל, הוא הפך ללהיט בינלאומי עצום שחרג הרבה מעבר לקהל חובבי הטראנס.

הקטע החלוצי הזה שינה את תרבות הטראנס ואף היה לסנונית ראשונה של תת ז'אנר שיקרא לימים "דרים טראנס" (Dream Trance)

84. Madonna- Frozen

אחרי Bedtime Stories, חיפשה מדונה כיוון מוזיקלי חדש ומצאה אותו במפיק וויליאם אורביט (פרינס, בריטני ספירס, פינק, יו2 ועוד). אורביט לקח את מדונה לכיוון הכי אלקטרוני בקריירה שלה והתוצאה היא Ray of Light, אלבומה הטוב בקריירה.

השינוי ניכר כבר בסינגל הראשון והנפלא, Frozen, שהציג את האימג' החדש של מדונה ואת הכיוון המוזיקלי האלקטרוני, טריפ-הופי שלה. 

83. Duran Duran- Ordinary World

בסוף שנות השמונים הפופולריות של דוראן דוראן פחתה משמעותית, אבל ב- 1993 הם חזרו בגדול עם אלבום השביעי, Duran Duran הידוע יותר בכינויו The Wedding Album בגלל תמונות החתונה של הוריהם של חברי הלהקה שמעטרות את עטיפת האלבום- קונספט די גרוע לכשעצמו.

הסינגל הראשון מהאלבום, Ordinary World, הוא חלק מסדרת שירים שכתב סיימון לה בון בעקבות מותו של חברו, דייויד מיילס ב- 1986 ומצליח להתבלט כאחד מהשירים הבאמת איכותיים של שנות התשעים.

82. ?Monaco- What Do You Want From Me

לשיר הזה מגיע להיכנס לרשימה רק בגלל שהאלבום מתוכו הוא הגיע, Music For Pleasure, הוא מהפנינים החבויים של הניינטיז ואחד מאלבומי הפופ הפחות מוערכים של העשור. בפרויקט הצד שלו, פיטר הוק (ג'וי דוויז'ן, ניו אורדר) יחד עם הזמר והגיטריסט, דייויד פוטס, הוכיח שהוא יכול לנפק להיטי פופ נפלאים גם ללא החברים מלהקת האם.

אם תשאלו אותי אז יש ב- Music For Pleasure לפחות 4-5 שירים יפים יותר מ- ?What Do You Want From Me ובכל זאת מדובר באחד מלהיטי הרוק-פופ היפים והממכרים של העשור.

81. Travis- Writing to Reach You

שניה וחצי לפני שהסתיים העשור, שיחררו טראוויס הסקוטיים את אלבומם השני והמפתיע מאוד לטובה תחת הפקתו של המפיק הגאון, נייג'ל גודריך.

אחרי הטירוף של האחים גאלאגר, הצבעוניות של ברט אנדרסון והאלקטרוניקה של תום יורק, האי הבריטי היה זקוק לקצת שקט ושלווה ו- The Man Who סיפק בדיוק את זה. סיכום מלנכולי, שקט ואישי לעשור חברתי, צעקני וצבעוני. אם תרצו The Man Who הוא כמו שביזות יום א' אחרי סופ"ש פרוע במיוחד.

בין כל השירים הבאמת נפלאים בו, כנראה היפה ביותר הוא Writing to Reach You ולא רק בשל השורה האלמותית בו ששואלת "מה זה בכלל וונדרוול"? כן, הניינטיז היו עשור מעולה לגדול בו.

האלבום שבזכותו קולדפליי הצליחו: 20 שנה ל- The Man Who של טראוויס>>

80. Coolio feat. L.V. – Gangsta's Paradise

"בעודי הולך בגיא צלמוות, אני מביט על חיי ומבין כי דבר לא נותר…". השיר הזה, מתוך הסרט "סיכון מחושב" עם מישל פייפר, הביא את תרבות הגנגסטרים, ובעיקר את ההשלכות שלה למיליוני מאזינים ברחבי העולם. פתאום להיות גנגסטר מיוסר היה הדבר הכי מגניב בעולם.

השיר הוא סוג של עיבוד מחדש לשיר Pastime Paradise של סטיבי וונדר מ- 1976. וונדר התנה את השימוש בשיר בתנאי שלא יהיו בו קללות ושפה לא נאותה. זו הסיבה שזהו אחד השירים הבודדים בהיסטוריה של הראפ שעוסק בגנגסטרים מבלי שיהיה בו ולו קללה אחת.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

79. Natalie Imbruglia- Torn

כמו הרבה כוכבים אוסטרליים לפניה, גם נטלי אימברוגליה החלה את הקריירה שלה באופרת הסבון המפורסמת "שכנים". אך תהילת העולם שלה הגיע בזכות סינגל הבכורה שלה, Torn, שיצא באוקטובר 1997.

השיר התפוצץ כמעט בבת אחת על העולם והפך לאחד השירים הכי מזוהים עם שנות התשעים. מדובר היה בלהיט בינלאומי מפלצתי שמרוב שהיה גדול מחק מהתודעה לגמרי את העובדה שמדובר בקאבר ללהקת Ednaswap האמריקנית (למעשה, לא רבים יודעים את זה גם היום).

הלהיט הזניק את אימברוגליה למעמד של כוכבת על ואלבום הבכורה שלה, Left of the Middle, מכר למעלה מ- 7 מיליון עותקים. לא רע בכלל.

10 קאברים שלא ידעתם שהם קאברים>>

78. No Doubt- Don't Speak

מסתבר שלא סתם אומרים שלב שבור מעורר את המוזה. גוון סטפני כתבה את השיר הזה בעקבות הפרידה שלה מבסיסט הלהקה, טוני קאנל, והזניקה את הקריירה של No Doubt למחוזות ששמורים לגדולים ביותר.

במקור Don't Speak היה אמור להישמע כמו עוד שיר פאנק-סקא מהסוג שמילא את שני האלבומים הראשונים של הלהקה, אבל גוון החליטה להוריד טמפו ולהפוך את השיר למעין בלדה.

ההחלטה כאמור השתלמה בענק. Don't Speak הפך לשיר המושמע ביותר באמריקה בשנת 1996, תפס את המקום הראשון במצעד האמריקאי במשך 16 שבועות רצופים (!) והפך לאחד הלהיטים הגדולים של העשור. למרות שהיה בעיני די בלתי נסבל בזמן אמת, היום אני בהחלט מבין למה היה מדובר בלהיט כל כך גדול.

77. Michael Jackson- Black or White

ההיסטריה סביב מייקל ג'קסון לא נעצרה באייטיז. ב- 1991 הוציא מלך הפופ את אלבומו השמיני ושטף את העולם מחדש עם להיטי ענק כמו Remember the Time, Heal the World, In the Closet ואחרים.

אבל מעל כולם עמד הסינגל הראשון מהאלבום, Black or White, שעם ריף הגיטרה הממכר והקליפ הקאנוני שכלל את מקולי קאלקין (ילד פלא בזמנו) ואת אפקט החלפת הפנים שזכה מאז לאינספור פארודיות, הפך לאחד מסימני ההיכר של העשור.

76. 2Pac feat. Dr.Dre- California Love

שני האייקונים הגדולים ביותר שמייצגים את ההיפ הופ של החוף המערבי בשיר אהבה למדינת מולדתם, קליפורניה. השיר הזה היה סוג של סינגל קאמבק עבור טופאק אחרי שחררו מהכלא והפך ללהיט ענק שהביא לו אפילו מועמדות לגראמי.

גם הקליפ העצום שצולם לשיר, בהשראת סרטי מקס הזועם, החצין את צמד התדמיות הגדולות מהחיים של טופאק ודרה והפך לאייקוני.

TLC- Waterfalls .75

ללא ספק אחד מהמנוני הניינטיז ומהשירים המזוהים ביותר עם העשור. על פי חברות הלהקה, "לרדוף אחרי מפל" זו אנלוגיה לרדיפה אחר דברים שלא יקרו.

זהו גם אחד הלהיטים הבולטים שהציגו את סוגיית האיידס משום שליסה "לפט איי" לופז הייתה דוברת מאוד מרכזית ובוטה בעד סקס בטוח ואף הסתובבה לעיתים עם קונדומים מחוברים לבגדיה.

כמו הרבה מהשירים ברשימה, גם Waterfalls, חייב חלק גדול מההצלחה שלו לקליפ שליווה אותו שעלה כמיליון דולר. הקליפ היה חדשני לזמנו ובאופן טבעי ניטחן ללא הפסקה ב- MTV.

74. Offspring- Self Esteem

השיר הזה מתאר סיטואציות שעל פי סולן הלהקה, דקסטר הולנד, מבוססות על קשרים אמיתיים שהיו לו ולחברים שלו עם בנות המין השני שדרכו עליהם כי לא היה להם מספיק ביטחון עצמי.

אי אפשר להגיד שהסיטואציות הללו נדירות (בלשון המעטה), בטח בגיל ההתבגרות, אולי זו הסיבה שהשיר הזה היה להיט ענק כשיצא בדצמבר 1994 ונשמע אקטואלי ומעולה גם היום.

73. The Connells- 74-75

למרות שהיו די אנונימיים במולדתם בארה"ב, ב- 1993 שיחררו "הקונלס" את ה- One Hit Wonder הבלתי צפוי הזה שהפך ללהיט ענק ברחבי אירופה.

אז נכון זה שיר מעט שמאלצי ולא באמת ייחודי, אבל הוא כן לוחץ חזק על כפתור הנוסטלגיה וזה תמיד עובד.

72. Moby- Why Does My Heart Feel So Bad?

את הלהיט האלקטרוני הנוגה הזה, כתב מובי כבר ב- 1992 אבל זנח אותו משום שהוא היה נשמע לו כמו "קטע טכנו ממש רע…". שנים מאוחר מובי חזר לקטע הגנוז ועיבד אותו מחדש כשיר עדין יותר, איטי יותר ו"רומנטי יותר".

התוצאה היא אחד מקטעי הטכנו המפתיעים והמשפיעים ביותר ביותר של העשור וזה למרות שיצא חודשיים לפני סיומו.

71. The Cranberries- Ode to My Family

אז נכון היו שם Zombie, Linger ו- Dreams לפני כן, אבל השיר הכי יפה ובעיקר מרגש של הקרנבריז הוא ביי פאר Ode to My Family.

השיר נכתב על ידי דולורס או'ריורדן כשיר כמיהה וגעגוע למשפחתה ובעיקר לילדותה ולזמנים הפשוטים יותר לפני שהפכה למפורסמת. מי לא מתגעגע לימים האלה?
כשאת אינך: פרידה מדולורס או'ריורדן>>

70. Dave Matthews Band- Crash into Me

דייב מת'יוס בנד אף פעם לא ממש הצליחו בגדול מחוץ למולדתם שבארה"ב, בטח שלא בישראל. אבל ההפסד כולו שלנו.

השיר שיצא כסינגל השלישי מתוך אלבומה השני של הלהקה, Crash, נכתב מנקודת מבטו של מציצן שעוקב אחר מושא אהבתו (תאבתו?) דרך חלון ביתה.

השיר לא היה להיט גדול במיוחד בזמן אמת, בטח לא ברמה הבינלאומית, אבל אט אט הפך לשירים האלה שאתה דופק את הראש על איך שלא הכרת אותם קודם.

באנר מועדון תרבות

69. Babybird- You're Gorgeous

אולי לא מדובר באחד מלהיטי הניינטיז הגדולים ביותר, אבל זה לגמרי אחד השירים הכי קסומים שיצאו בעשור הזה. הקסילופון והעיבוד העדין והנפלא עומד כמעט בסתירה לנושא בו הוא עוסק, צלם דוגמניות שמנצל את מושאי צילומיו, שני עשורים לפני תנועת ה- METOO#. 

68. Nas- If I Ruled the World (Imagine That)

מחוזק בלורן היל, הראפר "נאס" הפציץ עם אחד משירי הראפ הגדולים בהיסטוריה. בשיר מתאר "נאס" את כל מה שהיה עושה אם היה עשיר והיה "שולט העולם".

השיר הוא חידוש של קלסיקת האולד סקול, If I Ruled the World של הראפר, קרטיס בלואו, ששר על איך הוא יביא שלום כשיהיה מלך. בגרסה שלו, "נאס" משלב סימפול מהשיר Friends של "הודיני" והופך את השיר ליותר "חומרני" מצד אחד, אך באופן שמדגיש את החלמות הגדולים של מי שבא מהגטו.

אגב, אפשר לשמוע את לורן היל עושה מחווה קטנטנה לשיר בלהיט הענק של ה"פוג'יז", Ready or Not.

67. Tom Petty- Learning to Fly

לפעמים לא צריך הרבה בשביל ליצור קלאסיקה, 4 אקורדים זה מספיק מסתבר. טום פטי כתב את השיר אחרי שראה ראיון בטלוויזיה עם טייס שטען שזה "לא קשה ללמוד לטוס, אם כבר החלק הקשה הוא הנחיתה".

השיר לקוח מאלבומו השמיני והמעולה של פטי, Into the Great Wide Open שגם לשיר הנושא שלו, עם הקליפ בכיכובו של ג'וני דפ, יש מקום ברשימה הזאת. כמה חבל שיש רק 90 שירים.

66. Everything But the Girl- Missing

עם כל הצניות וכל הפלצנות, באמת שקשה שלא להשבות בקסמו של שיר שהפזמון שלו מכיל את המשפט: "אני מתגעגעת אליך כמו שהמדבר מתגעגע לגשם". בנאלי, חרוש ועם זאת כל כך פשוט ונוגע.

מדהים הוא שלקח ללהקה לא פחות משמונה אלבומים ו- 12 שנים לשחרר להיט. למעשה בגירסתו הרגילה השיר לא הצליח כלל, רק אחרי שהמפיק וה- DJ, טוד טרי, מיקסס את אותו הוא הפך ללהיט בינלאומי ענק ולא פחות חשוב, מוערך מאוד.

65. U2- One

השיר הזה נבחר כשיר העשור בישראל ולמרות שעם השנים הפכו לבלתי נסבלים, אי אפשר לקחת מבונו דה אדג' ושות' את האלבומים הנפלאים והשירים החזקים של תחילת העשור.

כמו שכתבתי בעבר בפוסט על 10 שירים עם משמעות שונה ממה שחשבתם, ONE הוא לא שיר על אחדות אוניברסלית או משהו בסגנון, זהו למעשה שיר על חרדה של ילד לצאת מהארון אל מול אביו.
25 שנה ל- Achtung Baby של U2>> 

64. Placebo- Pure Morning

Pure Morning היה השיר האחרון שהוקלט עבור אלבומה השני של הלהקה, Without You I'm Nothing והסינגל הראשון שיצא מתוכו. אחרי אלבום בכורה מצליח, השיר הזה הוכיח שפלסיבו הם יותר מתופעה חולפת. 

בהרבה מובנים Pure Morning מציג את הסטנדרט של פלסיבו שמצד אחד משלב סאונד אלטרנטיבי אך מצד שני לא מוותר על הנגישות הפופולרית. יכול היה לצאת מהלהקה הזאת יותר אבל בלי קשר לאם אתם אוהבים אותם או לא, אין ספק שמדובר בבן זונה של שיר.

63. Weezer- Buddy Holly

ולחשוב שריברס קואמו, סולן הלהקה, לא רצה לכלול את השיר הזה באלבום.

קלאסיקת הניינטיז הזאת שעושה כבוד לאייקון הרוקנ'רול, באדי הולי, שוחררה כסינגל השני מאלבום הבכורה של וויזר וכבשה את העולם.

גם הקליפ עצמו הוא מחווה לסדרה האמריקאית המיתולוגית, Happy Days, מה שעזר לשיר להיטחן נון סטופ ב- MTV.

62. Depeche Mode- Home

מאיזשהי סיבה השיר הזה תמיד הולך לאיבוד ברפרטואר העצום של דפש מוד למרות שאין בכלל ספק שהבלדה הנוגעת בשלמות הזאת היא מהשירים היותר יפים בקריירה המדהימה של הלהקה.

נכון, יש מקום ברשימה הזאת גם ל- I Feel You, Walking in My Room, It's No Good ועוד קלאסיקות ניינטיז של דפש מוד, אבל הגיע הזמן לעשות גם ל- Home את הכבוד המגיע לו. יצירת מופת אמיתית.
20 שנה ל- Ultra של דפש מוד>>

61. Alanis Morissette- Ironic

לא הרבה יודעים את זה, אבל לפני שהפכה לנציגת הרוק הנשי של שנות ה- 90, לאלאניס מוריסט היו כבר שני אלבומי דאנס-פופ ששחררה בגיל 17 ו- 18 בקנדה ארץ מולדתה.

אך הנתיב המוזיקלי שלה השתנה ב- 180 מעלות כשעברה ללוס אנג'לס ופגשה את המפיק והמלחין גלן באלארד. באלארד דחף את מוריסט לכתוב טקסטים והוא עצמו היה אחראי על ההפקה והלחנים. יחד הם כתבו את אלבומה השלישי הרשמי של אלאניס, Jagged Little Pill, שהיה אלבום רוק טהור, שונה מאוד משני האלבומים שהוציאה כנערה.

האלבום היה הצלחה מסחררת, נשאר במצעד המכירות האמריקאי שנתיים וחודשיים (!!) והפך לאחד מהאלבומים הנמכרים בהיסטוריה. הרבה מזה קרה בזכות להיט הענק והסינגל השלישי מתוך האלבום, Ironic שמתאר סיטואציות יום יומיות שמסתיימות בשאלה "האין זה אירוני"? השיר אף זכה בתואר שיר השנה בישראל ב- 1996 שזה הכבוד הכי גדול לא?

60. Beastie Boys- intergalactic

4 שנים אחרי Ill Communication חזרו הביסטי בויז לעניינים עם Hello Nasty שגם האנשים שהכי רחוקים מכולם ההיפ הופ (כמוני) יכלו ליהנות ממנו.

הסינגל הראשון, intergalactic, התפוצץ ב- MTV בזכות קליפ אדיר ומצחיק במיוחד שעושה מחווה למפלצות הקייג'ו מהמיתולוגיה היפנית. השיר עצמו זכה בסוף השנה בפרס הגראמי לשיר ההיפ הופ הטוב ביותר.

אגב, זה לא של- Sabotage אין מקום ברשימה, זה פשוט שהרשימה קצרה מדי.

moadon-tarbut-24

59. Massive Attack- Unfinished Sympathy

חלוצי הטריפ-הופ מבריסטול שחררו ב- 1991 את אחד השירים המהפכניים של הניינטיז. עם הפקה אלקטרונית חלוצית וחמושים בקולה המרטיט של הזמרת שרה נלסן, Unfinished Sympathy הפך לאחד ההמנונים של העשור ואחד הסינגלים הכי מוערכים ובצדק.

58. Portishead- Glory Box

אמנם אבותיהם הרוחניים, מאסיב אטאק, הקדימו אותם ביצירת צליל הטריפ-הופ שכל כך מזוהה עם בריסטול אנגליה, אבל פורטיסהד עזרו להביא את הז'אנר לקהלים חדשים בזכות השיר הזה.

קטע סקסי, רגיש וקסום במיוחד על אישה שמאבדת אמון באהבה ורק מחפשת סיבה להרגיש שוב אישה.

57. Faith No More- Epic

פיית' נו מור היו צריכים לשחרר 2 אלבומים מלאים לפני שמצאו את הקול של מייק פאטון, אבל ההמתנה הייתה שווה. המילים, האטיטוד ובעיקר הקול המטורף של פאטון הביאו את הלהקה עד לפסגת המיינסטרים.

הלהיט הגדול ביותר של פאטון ופיית' נו מור היה ללא ספק Epic האפי (תסלחו לי על משחק המילים המביך אך המתבקש) שמצליח עד היום להטריף חושים. בשיאה מכרה פיית' נו מור מיליוני עותקים מאלבומיה, הייתה מועמדת לגראמי ואפילו הואשמה על ידי אנתוני קידיס בניבת הסטייל שלו (אמיתי לגמרי).

56. Mazzy Star- Fade into You

פיסה אקוסטית אלטרנטיבית עם נגיעות דרים-פופ. אחד מהשירים המרגשים והיפים ביותר בניינטיז.

זה היה הלהיט היחיד של מזי סטאר האיכותית אבל אחד שהפך לפסקול של מיליוני בני נוער שבורי לב ברחבי העולם. קסם.

55. Daft Punk- Around the World

144 פעמים חוזר על עצמו בשיר Around the World. 144 פעמים שהפכו את דאפט פאנק למבשרי ההאוס המודרניים ולאחד ההרכבים האלקטרוניים החשובים ביותר. את הקליפ הגאוני לשיר אגב ביים מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול").

54. Queen- The Show Must Go On

אין צוואה יותר מכובדת שיכול היה להותיר לנו פרדי מרקורי מאשר את השיר האדיר הזה.

השיר נכתב דווקא על ידי בריאן מיי בימיו האחרונים של מרקורי ועל האופן בו החיים ממשיכים  ואנחנו כבני אדם צריכים לנצל כל רגע מהם.

מיי עצמו חשש שמרקורי לא יצליח לבצע את השיר כמו שצריך בעקבות ההתדרדרות המהירה במצבו הבריאותי אבל פרדי הגיע לאולפן ההקלטות, דפק צ'ייסר, אמר למיי: "I'll Fucking do it Darling" והשאר היסטוריה.

53. Air- All I Need

הסינגל השלישי של הצמד הצרפתי מאלבומם הסופר מצליח, Moon Safari הוא מהבלדות היפות הכי יפות של העשור.

נישאים על מסורות השאנסונים הצרפתיים ומחוזקים בזמרת האמריקאית, בת' הירש, All I Need הוא מהקטעים הקטנים והעדינים הללו שהגדירו עשור שלם של חיבורים מוזיקליים ושילוב של ישן וחדש.

52. Prodigy- No Good (Start the Dance)

השיר הטוב ביותר של חלוצי הטכנו מתוך האלבום האדיר שלהם Music for the Jilted Generation מ- 1994.

השלישייה הבריטית חשפו את עולם הטכנו למיליוני אוזניים חדשות ברחבי העולם והרבה בזכות הקטע הענק הזה שמצליח לשמור על טריות ואנרגיות שיא גם היום.

51. Nick Cave- Into My Arms

אחת מהבלדות היפות ביותר של נסיך האופל וזה לא דבר של מה בכך. בשיר מתאר קייב את חוסר האמונה שלו באלוהים או מלאכים אבל את האמונה החזקה שיש לו באהבה. ניק קייב סיפר כי זה אחד השירים שהוא הכי גאה ואם הוא אמר את זה, אז מי אנחנו?

50. Soundgarden- Black Hole Sun

ללא ספק ה- להיט של סאונדגארדן וכריס קורנל. אחד משירי הרוק המפורסמים והמשפיעים של הניינטיז, הרבה בזכות הקליפ הסוריאליסטי שלו שבוים על ידי האוורד גרינהל שביים את הקליפים הממוחשבים והמדהימים לסינגלים של הפט שופ בויז מהאלבום Very.

הטקסט האפל משהו של השיר עזר לקשר את התנועה הגראנג'ית סבב תמות של דיכאון ועצב, מה שעזר לסקס האפיל של הז'אנר ושל סאונדגארדן בפרט. בכל מקרה שיר נפלא.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

49. Metallica- Enter Sandman

אין ספק שמבחינת הצלחה וחשיפת קהלים חדשים לז'אנר ל- Nothing Else Matters יש מקום ברשימה הזאת. אבל מה לעשות שהוא טחון, חרוש ואוברייטד לגמרי, בטח לעומת אחיו הבכור, Enter Sandman.

סינגל הבכורה מתוך "האלבום השחור" של מטאליקה, מכיל את אחד מריפי הגיטרה הממכרים ביותר ואת הפזמון הכי פופי של הלהקה עד כה, זאת מבלי לאבד את הסאונד הכבד והעמוק שכל כך מאפיין אותה.

השילוב המושלם בין המטאל של מטאליקה, תחיית הגראנג' של תחילת הניינטיז וטקסט שעוסק באחד הפחדים הכי בסיסיים שלנו כבני אנוש: סיוטים, הופך את השיר הזה לקלאסיקה אמיתית.

48. Blind Melon- No Rain

השיר הזה נכתב על ידי בסיסט הלהקה, בראד סמית', על חברה שלו שהייתה בדיכאון וסירבה לצאת מהמיטה אפילו כשאין גשם בחוץ.

הוא גם זכה לאחד הקליפים המפורסמים של שנות התשעים בזכות "ילדת הדבורה" שמככבת בו ושהמיסה מיליוני לבבות ברחבי העולם.

47. Joan Osborne- One of Us

זה אולי אחד השירים הכי חרושים מהניינטיז אבל המסר והשאלה שבבסיסו תמיד יהיו רלוונטיים. ה- One Hit Wonder הנפלא הזה של ג'ון אוסבורן יצא כסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלה, Relish, ששוחרר ב- 1995 ומאז היא נעלמה מהעין ומהאוזן למרות ששיחררה לא פחות משמונה אלבומים נוספים. 

השיר אגב כלל לא נכתב על ידי וסבורן אלא על ידי אריק בזיליאן מה- Hooters שהצליח בטקסט פשוט וקולע ולחן מינימליסטי להלחין את אחד משירי העשור.

46. Underworld- Born Slippy .NUXX

אחד מקטעי הטכנו הגדולים בהיסטוריה. פצצת אנרגיה אופורית חד פעמית שהביאה את הטכנו והמוזיקה האלקטרונית ה"כבדה" למיינסטרים.

הסינגל שיצא ביולי 1996 קיבל חשיפה אדירה בזכות העובדה שהופיע בסצנת הסיום של אחד מסרטי הקאלט של העשור, "טריינספוטינג". משם הדרך להצלחה הייתה קצרה.

45. Nick Cave feat. Kylie Minogue- Where the Wild Roses Grow

מי היה מאמין שמלך האופל ונסיכת הפופ יכולים להוציא ביחד כזה שיר מושלם. סיטואציה קלאסית של היפה והחיה שהולידה את אחת הבלדות הקסומות של הניינטיז.

השיר המצמרר הזה שנכתב בהשראת שיר עם בשם Down in the Willow Garden, הוא למעשה דיאלוג בין רוצח לקורבן שלו. שקייב א, ספר כי הוא כתב את החלק של הזמרת במיוחד עבור קיילי.

הבחירה התמוהה תחילה התבררה כבינגו שהביאה לקייב את הלהיט הגדול בקריירה ואחד היפים שלו בכלל.

44. Blur- Beetlebum

הסינגל הראשון מתוך אלבומם החמישי והמעולה של בלר מוקדש כולו להתנסויות הנרקוטיות שחווה דיימן אלברן, עם חברתו דאז, ג'סטין פרישמן, סולנית להקת "אלסטיקה".

שנים מאוחר יותר, יודה הנמסיס המושבע (שכבר הספיק להפוך לחבר), נואל גאלאגר, ש- Beetlebum זה השיר שהוא היה חולם לכתוב לאואזיס.

43. Beck- Loser

מדהים איך שבדיחה יכול להוביל לקריירה מוזיקלית מטורפת. בק כתב את השיר הזה כסוג של בדיחה ומחווה לכל החברים שלו שתמיד קראו לו לוזר. התוצאה היא להיט ענק שהביא לבק הכרה וחוזה בגפן רקורדס.

"לוזר" הוא כנראה להיט האינדי הגדול ביותר של העשור. הוא הוקלט בצורה סמי חובבנית וזכה לקליפ עצמאי דומה. אבל אט אט השילוב בין הניסיוניות המוזיקלית לפולקיות האקוסטית של השיר הפכה אותו לממכר ואת בק לאחת האושיות המוזיקליות החשובות של שנות ה- 90.

42. Rage Against the Machine- Killing in the Name

ללא ספק הלהקה והשיר הכי מחאתיים ברשימה הזאת. דה לה רוחה וחבריו חרטו על דגלם את המאבק בתאגידים, בקפיטלזם ובממשלה המושחתת ולתקופה מסוימת זה עבד, בעיקר בזכות Killing in the Name שהפך ללהיט גדול שמשום מה מנוגן עד היום בחתונות. לכו תבינו.

בכל מקרה עם ריף גיטרה עוצמתי, ביצוע ווקאלי סוחף בטירוף ו"אבטיח בשקל" אחד, השיר הזה כבר מזמן הפך לקלאסיקה.

41. Eric Clapton- Tears in Heaven

אריק קלפטון חווה את הנורא מכל כשבשנת 1991 איבד את בנו קונור בן ה- 4. בעקבות הטרגדיה כתב הגיטריסט המיתולוגי את אחד מהשירי האבדן והצער הכואבים ביותר, "דמעות בגן עדן".

בשיר תוהה קלפטון מה יקרה כאשר הוא יתאחד ביום מן הימים מחדש עם בנו בגן עדן. האם הוא יזהה אותו? האם הוא יזכור את שמו? והלב לא יכול שלא להצטמרר. 20
20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

40. Aerosmith- Cryin

אחד השירים שגרמו לכל ילד ניינטיז להרים גיטרה ולהתאהב באלישיה סילברסטון. Cryin יצא כסינגל השלישי מאלבומה ה-11 של הלהקה, Get a Grip ועזר לו להפוך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה עם למעלה מ- 20 מיליון מכירות. אחחח התקופה בה אמנים היו מתעשרים מדיסקים.

39. David Bowie- Little Wonder

עוד עשור, עוד אלבום ודייויד בואי ממשיך להשתנות ולעשות בית ספר לכולם. למרות שהניינטיז לא נחשבת כתקופת הזוהר שלו, Little Wonder, מוכיח שבואי אף פעם לא מפספס.

מושפע מהגל האלקטרוני של הניינטיז, בשילוב מוזיקה תעשייתית, בואי מצליח להפציץ יציאה שמצד אחד הכי לא "בואית" שלו ועם זאת היא כל כך דייויד בואי בגלל שהיא משונה ומשתנה כל הזמן. שיר עם אנרגיה מטורפת והפקה מופלאה.

38. Alice in Cahins- Would?

השיר העצמתי הזה נכתב לזכרו של אנדרו ווד, סולן להקת Mother Love Bone, שמת ממנת יתר של הירואין ב- 1990.

מדובר ללא ספר באחד מהשירים שהפכו את אליס אין צ'יינס לאגדה ואת הרוק של תחילת שנות התשעים לאחת התקופות המרתקות בהיסטוריה של המוזיקה.

37. Temple of the Dog- Hunger Strike

Temple of the Dog הייתה סופרגרופ חד פעמית שהוקמה בכדי להקליט אלבום לזכרו של אנדרו ווד, סולן להקת Mother Love Bone.

חברי הלהקה הגיעו מ- Soundgarden, Mother Love Bone ו- Green River המיתולוגית, כשעל כולם מנצחים כריס קורנל עם ביצועים ווקאליים מטורפית ואדי ודר שבא לעזרת חבר.

לדעתי מדובר באחד מאלבומי הגראנג' המשובחים ביותר כאשר Hunger Strike, הסינגל הראשון והמפורסם ביותר מהאלבום, הוא תצוגת תכלית מופתית של מהות הז'אנר. אדי ודר, כריס קורנל, דיסטורשן, מי צריך יותר?

36. Blur- Boys and Girls

"הפאנק העיף את ההיפים, אני באתי להעיף את הגראנג'" אמר דיימון אלברן, סולן להקת בלר המיתולוגית. אחרי שנים של דשדוש רצו בלר להחזיר את הצבע לחייה של המוזיקה הבריטית ובעזרת רוק צעיר, חצוף ורענן גם הצליחו לעשות את זה בגדול.

נישאים על כנפי הסטון רוזס ומהפכת האסיד של סוף הנות השמונים, אימצו בלר ב- Boys and Girls את הסאונד האלטרנטיבי החדש ושילבו אותו עם הרוח שנשבה מהמסיבות באיביזה.

התוצאה: שיר אלמותי שחוגג את הנעורים ואת פריצת הגבולות. על המיקס הסופי היו אחראיים לא פחות מניל טננט וכריס לאו, הלו הם הפט שופ בויז האלמותיים.

35. Bruce Springsteen- Streets of Philadelphia

כאשר הונח הבסיס לסרט "פילדלפיה" בתפר שבין שנות השמונים לתשעים, הומוסקסאליות עדיין לא הייתה במיינסטרים ומחלת ה"איידס" עוד נתפסה בחוגים מסוימים כ"מחלה של הומואים".

כשיצא לבסוף הסרט ב- 1993 הוא הציב לציבור הרחב מראה מול הפנים וניפץ מיתוסים רבים סביב הקהילה והמחלה עצמה.

את שיר הנושא התבקש לכתוב 'הבוס', ברוס ספרינגסטין, ועשה זאת בענק עם אחד הקטעים היפים והנוגים ביותר של העשור. ספרינגסטין ניגן לבדו על כל הכלים בשיר שבסופו של דבר זיכה אותו בפרס האוסקר לשיר הטוב ביותר ובלא פחות מארבעה פרסי גראמי! כבוד.

34. The Cure- A Letter to Elise

מכל השירים המופלאים והאלמותיים שכתב רוברט סמית', A Letter to Elise הוא האהוב עלי ביותר. זהו שיר על שינויים והשלמה שנכתב על ידי סמית' בתקופה קשה של דיכאון (מתי הוא לא היה בתקופה כזאת?).

השיר לקוח מתוך האלבום המעולה והלא מספיק מוערך, Wish, שתמיד יחיה בצילו של אחיו הגדול, Disintegration.
הלוואי והיו עוד אלבומים כאלה: 25 שנה ל- Wish של הקיור>>

33. Green Day- Basket Case

זה אולי ישמע מוזר אבל אני מאמין ש- Basket Case הוא אחד השירים הכי משפיעים בתולדות הרוק. לא היה תלמיד אחד שלי (במשך כמעט עשור שלימדתי גיטרה) שלא רצה ללמוד לנגן את השיר הזה. לא היה ילד ניינטיז אחד שלא החזיק לפחות בעותק אחד של Dookie, אלבומם השלישי של גרין דיי שיצא ב- 1994. כמות הלהקות ששאבו ממנו השראה (ומגרין דיי בכלל) היא עצומה ואני לא מחובביה הגדולים.

מ- Sum 41 דרך Blink 182 ועד אבריל לאבין, הז'אנר וכל תרבות הפאנק-פופ חייבים את ההצלחה שלהם למפץ הגדול שהביא איתו Basket Case.

נאמן לשורשיו המחאתיים, Basket Case מכיל את כל המאפיינים של הז'אנר, החל מדיסטורשן אגריסיבי, קצב מהיר וטקסט חרדתי משהו שפונה למתבגרים בגובה העיניים. תסמכו על זה שגם בעוד 50 שנה יהיה מישהו שילמד לנגן את השיר הזה.

32. The Verve- Bitter Sweet Symphony

"אתה עבד לכסף ואז אתה מת" שר ריצ'ארד אשקרופט בסימפוניה המתוקה-מרירה שלו לחיי היום יום המודרניים.

כמו כל שירי הבריטפופ, גם Bitter Sweet Symphony נשען על מסורות מוזיקליים מקומיים חזקים כמו סצנת "Northern Soul ,"MADchester, הניו וייב ואחרים, אך הזיקה החזקה ביותר של השיר למוזיקה הבריטית המקומית היא העובדה כי כלי המיתר מבוססים על סימפול מתוך השיר The Last Time של ה'רולינג סטונס'.

העניין הזה גרר את אשקרופט והלהקה לחתום על חוזה דרקוני שמנע מהם כל הכנסה מלהיט הענק הזה. בסופו של דבר רק במרץ 2019 הודיע רשמית אשקרופט כי מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס ויתרו על הקרדיט שלהם בשיר ושעכשיו הוא יכול סוף סוף ליהנות ממנו.

31. Pearl Jam- Alive

לא רק שמדובר בסינגל הראשון של הלהקה אי פעם, אלא מדובר פחות או יותר בשיר שבזכותו פרל ג'אם הפכו להיות… ובכן, פרל ג'אם.

אדי ודר כתב את המילים בהשראת סיפור חייו (פלוס כמה טוויסטים מדמיונו) על הגילוי שאביו "הביולוגי" הוא למעשה אביו המאמץ. הזעקה "I'm Alive" נתפסה על ידי מעריצי הלהקה כחגיגה של החיים אך ודר כתב את זה בקונטקסט שונה לגמרי של הלקאה עצמית על העובדה שהדמות בשיר נשארה בחיים למרות הכל.

moadon-tarbut-24

30. Radiohead- Street Spirit (Fade Out)

לא משנה באיזה מצב רוח אתם, תמיד תוכלו לסמוך על ת'ום יורק שיגרום לכם לרצות לחתוך את הורידים.

כמה שהשיר הזה, שסוגר את אלבום המופת The Bends, עצוב, ככה הוא גם יפה. פריטת הארפג'יו העדינה על הגיטרה ממיסה את הלב וקולו הנשבר של יורק הופכים את השיר הזה למיוחד במינו ולאחד הקטעים הכי יפים ברפרטואר של הלהקה הענקית הזאת.

 

29. Sinéad O’Connor- Nothing compares  2 U

אפשר להגיד הרבה על הירידה מהפסים של שינייד אוקונר בשנים האחרונות, אבל שום דבר לא יקח ממנה את הביצוע המופתי לשיר הזה, שנכתב במקור על ידי פרינס עבור פרויקט הצד שלו, The Family.

לאורך רוב חייה סבלה אוקונור מהתעללות וקשה לחשוב על שיר שמתאים יותר בכדי לתאר את המצב הנפשי שלה, מצב של חרדה תהומית, פחד, עצב ולב שבור תמידית. ההגשה האותנטית של השיר הזה היא בית ספר למוזיקה והדמעות האמיתיות שהיא מזילה בקליפ ברגע שהיא נזכרת בפרחים שאימה ז"ל נהגה לשתול בגינה, שוברת את הלב בכל פעם מחדש.
12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים

28. Suede- Animal Nitrate

ב- 1993 הוזמנה Suede, אז להקת רוק לא מוכרת בעליל, להופיע בטקס פרסי ה'בריטס' שנחשב לערב החשוב של תעשיית המוזיקה הבריטית.

הלהקה נתנה בראש עם דיסטורשן ואטיטוד שלא נראה בממלכה שנים והפכה בין לילה לדבר החם במדינה. זה היה רגע מיוחד שנחקק בדפי ההיסטוריה של המוזיקה הבריטית. זה הרגע במדויק בו הבריט-פופ נולד.

27. R.E.M- Losing My Religion

למרות שלשיר הזה אין שום קשר לדת, הוא בהחלט הזניק את הקריירה של אר.אי.אם למעמד אלוהי.

לא הרבה יודעים ש- Out of Time, האלבום האולטרה מצליח של REM שהכיל את Losing My Religion הוא אלבומם השביעי(!) של ההרכב, שהעביר את מרבית שנות השמונים באנונימיות יחסית.

רק אחרי שחתמו ב- Warner Brothers זכתה הלהקה ליחסי ציבור רציניים וחוו סוף סוף את המיינסטרים. במידה רבה הסיפור של אר.אי.אם הוא סיפורה של הסצנה האלטרנטיבית כולה שהתפוצצה בתחילת שנות התשעים.

Losing My Religion מציג גם את הטרנספורמציה שעברה הלהקה והסצנה כולה מהפקות צנועות ואותנטיות מקסימלית לסאונד מלוטש יותר, שירים חדים יותר וקליפים יקרים יותר.

26. Nirvana- Lithium

אחד השירים שמתארים יותר מכל את הירידה מהפסים של קוביין ואת ההתדרדרות הנפשית שלו אל תוך תהומות מהם לא יוכל לצאת.

"אני כל כך בודד אבל זה בסדר, גילחתי את ראשי…" שר קוביין ואי אפשר שלא להזדהות ולהצטער על כך שלא יצא לנו לשמוע יותר ממנו.
25 שנה ל- Nevermind>>

25. Jeff Buckley- Hallelujah

איזה עוד סופרלטיבים נשארו לכתוב על השיר הזה שעדיין לא נכתבו? אחד הקאברים הגדולים בכל הזמנים לשיר על זמני שכאילו נתפר בדיוק למידותיו של באקלי.

הגיטרה החשמלית המהפנטת וקולו הרגיש והמפעים של באקלי מתחברים ליצירה שכנראה ולא תפסיק לרגש אף פעם.

24. Pearl Jam- Jeremy

עם השנים פרל ג'אם נהיו בעיני קצת בלתי נסבלים. אולי זה הקמפיין המביך שקרא להביא אותם ארצה לפני כמה שנים והסתיים במפח נפש. בכל מקרה במחצית הראשונה של העשור פרל ג'אם שלטו במצעדים ושחררו אלבומי איכות נפלאים אחד אחרי השני. מעל כולם עמד כמובן אלבום הבכורה, עמוס הלהיטים, Ten.

כמו רוב המסרים בסצנת הגארנג' ובאלבום Ten בפרט, גם Jeremy מדבר על בני הנוער הדחויים בחברה ועל ההתמודדות שלהם עם החיים עצמם. השיר הושפע מסיפור אמיתי של ילד שוליים שירה בעצמו בפני בני כיתתו, סיפור שמובא כמעט בשלמותו בקליפ לשיר. ללא ספק אחד השירים שעיצבו את המוזיקה האלטרנטיבית של העשור.

23. New Order- Regret

4 שנים אחרי Technique המעולה שהושפע מהסאונד האלקטרוני של איביזה, חזרו ניו אורדר לאמץ את הגיטרות בסינגל הבכורה מאלבומם השמיני, Republic שיצא ב- 1993.

ללא ספק בכלל, Regret הוא אחד משירי הפופ-רוק הטובים של העשור. עם ריף גיטרה ממכר וקולו הרך והאלמותי ברנרד סאמנר מדובר בלהיט שנשמע מדהים גם כיום.

22. Neutral Milk Hotel- On the Aeroplane Over the Sea

כמו הרבה יצירות אחרות בעבר, גם On the Aeroplane Over the Sea לא זכה להכרה גדולה בזמן אמת, אך עם השנים הפכה לאחת ההשפעות הגדולות על סצנת האינדי והאלטרנטיב.

"ארקייד פייר", "אר.אי.אם", "ברנד ניו" ועוד עשרות אמנים ולהקות הושפעו מהאלבום המדהים והכל כך ייחודי הזה של ג'ף מנגום שנכתב בהשראת סיפורה על אנא פרנק.

לא באמת היו להיטים או סינגלים מצליחים מהאלבום הזה, אבל שיר הנושא שלו הוא כנראה המפורסם ביותר. בכל מקרה מדובר באחת היצירות החשובות ביותר בעשורים האחרונים.

21. Manic Street Preachers- Motorcycle Emptiness

"המאניקס" הן מהלהקות האהובות והמעורכות ביותר בהיסטוריה הבריטית. היא שייכת לזן נדיר של הרכבים שמצליחים לשלב בצורה מושלמת טקסטים מאוד פוליטיים על מצע גיטרות מכסחת ועדיין לשמור על אפיל פופולארי ונגיש.

לא חסרים שירים של הלהקה שראויים לדירוג שכזה, אבל Motorcycle Emptiness, הסינגל החמישי מאלבום הבכורה שלהם, Generation Terrorists, מציג בצורה המושלמת את הדנ"א שלהם.

בשיר הלהקה תוקפת את אורח החיים הראוותני של כולנו ואת תרבות הצריכה שאנו חיים בה. מבחוץ הכל נוצץ כמו ניאון, אבל מפנים יש בור ששום מוצר צריכה לא ימלא.

20. Oasis- Don't Look Back in Anger

אחד השירים שבאופן אישי גרמו לי להתאהב באואזיס ובבריטפופ בכלל. בניגוד לרוב שירי הלהקה, את הקלאסיקה האדירה הזאת שר דווקא נואל גאלאגר ובכך מוסיף עוד צבע לרפרטואר המוזיקלי של אואזיס.

השיר הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי ועד היום נחשב לאחד הקטעים המזוהים ביותר עם שנות התשעים. ב- 2012 הוא אף נבחר למקום הרביעי ברשימת השירים הפופולאריים ביותר שאי פעם הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי. לא רע בכלל.
20 שנה ל- What's the Story Morning Glory>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

19. R.E.M- Man on the Moon

מלא רפרנסים לתרבות האמריקאית והתרבות המערבית בכלל יש בשיר הזה, אבל מעל כולם נחה רוחו של הקומקאי האגדי, אנדי קאופמן, שהיווה השראה גדולה למייקל סטייפ. מאוחר יותר, הסרט על חייו של קאופמן, בכיכובו של ג'ים קרי, אף יקרא Man on the Moon ואר.אי.אם יכתוב עבורו את הפסקול.

Man on the Moon יצא כסינגל השני מאלבומם הסופר מצליח, Automatic for the People, שאפשר היה למצוא בכל בית בישראל בשנות ה- 90, והרבה בזכותו הפכה הלהקה לאחת המשפיעות בשנות התשעים.

18. Bjork- All is Full of Love

עם מתח תמידי בין פופ לאוונגרד, ביורק היא ללא ספק מהיוצרות המרתקות של העשור. אלבומה השלישי, Homogenic מ- 1997 הוא מהאלבומים השלמים והמרתקים ביותר שזכינו לשמוע בשנות התשעים, הרבה בזכות השיר שסוגר אותו, All is Full of Love.

השיר יצא כסינגל האחרון מהאלבום ומציג את ביורק בשיאה האמוציונאלי והמוזיקלי. השיר גם ידוע בזכות הקליפ פורץ הדרך שלו, שזכה באינספור פרסים המציג צמד הרובוטים הולכים ונבנים עד לסוף רומנטי מין כמוהו.

17. Oasis- Wonderwall

אין הרבה שירים שמסמלים את הניינטיז יותר מ- Wonderwall של אואזיס, וזה למרות שאף אחד עד היום לא ממש יודע מה זה בכלל 'וונדרוול' ("מישהו שניתן לסמוך עליו ושיציל אותך מעצמך" לפי נואל). בכל מקרה, מהרגע שיצא באוקטובר 1995, אי אפשר היה לברוח מהלהיט המפלצתי והממכר הזה שהגדיר את הבריט פופ כתופעה הכי חזקה בעולם ואת אואזיס כלהקה הבריטית הכי גדולה בעולם מאז הביטלס.

בעיני הוא רחוק מלהיות השיר הכי טוב של החבורה ממנצ'סטר, אבל אי אפשר להתכחש לקסם שבו שמצליח לזרוח גם אחרי כל כל הרבה שנים. מהלך האקורדים הפשוט אך הכל כך יפה על הגיטרה האקוסטית לצד ביצוע קולי מרהיב של ליאם ידאגו שהשיר הזה לא יעלם גם במשך עוד הרבה מאוד זמן.

16. Counting Crows- Round Here

העובדה ש- Mr. Jones הוא הלהיט הכי מפורסם ומצליח של קאונטינג קרוז היא לא פחות מאבסורד מעצבן. מדובר בשיר שהכי פחות מייצג אותם מכל הרפרטואר שלהם, ובטח השיר שהכי פחות מייצג את אלבום המופת ממנו הוא נלקח, August and Everything After שיצא ב- 1993.

מי שיותר מייצג את המלנכוליה של האלבום ואת הכתיבה היוצאת דופן של אדם דוריץ, הוא השיר שפותח אותו, Round Here. לא אגזים אם אכתוב שמדובר באחד השירים היותר נוגים ונוגעים של העשור ובפנינה חבויה שמציגה טקסט קרוב לשלמות של כותב דיכאוני בצורה יוצאת דופן.

עם השנים קיבל August and Everything After מעמד קאלט והרבה בזכות Round Here.
כל מה שלמדתי על אהבה: על August and Everything After של Counting Crows>>

15. Red Hot Chili Peppers- Under the Bridge

לקראת סוף שנות השמונים, הפלפלים החריפים היו במשבר. הגיטריסט המייסד, הילל סלובק הלך לעולמו והמתופף ג'ק איירונס עזב. אך מעז יצא מתוק כשללהקה הצטרפו צ'אד סמית' וג'ון פרושיאנטה שישנו לעד את הסאונד של הלהקה.

האלבום הראשון של הרביעייה החדשה, Mother's Milk מ- 1989, היה מוצלח יחסית, אבל זה לא הכין אותם ואת העולם ל- Blood Sugar Sex Magic המופתי שיצא שנתיים אחריו. כל שיר באלבום הזה היה מדויק כמו חץ במטרה והתלכיד החדש היה יציב ומפעים מאי פעם.

מעל כולם עומד להיט הענק Under the Bridge שמוצא את קידיס באחת הנקודות הרגישות בחייו. "מתחת לגשר" היה המקום בו נהג קידים לרכוש את הסמים שלו, ובשיר הוא מתאר את החוויה של להיות מכור להרואין ובודד בלוס אנג'לס. מעבר לעובדה שמדובר כבר בקלסיקה מודרנית, אני נשבע לכם שגם ברגעים אלו, מישהו אי שם מנסה לנגן את הריף הפותח של השיר.

14. Guns N' Roses- November Rain

כשהמתופף מאט סורום הצטרף לגאנז אנד רוזס בהקלטות של Use You Illusion, הוא סיפר שהוא ציפה "לתת בראש" עם שירים סטייל Appetite For Destruction. להפתעתו הוא קיבל אקסל מרוכך יותר שמעדיף לתזמר כלי מיתר מאשר להגביר את הדיסטורשן.

שינוי הסטייל הזה, שבא לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר ב- November Rain המופתי, יביא את את גאנז לגבהים חדשים של הצלחה מסחרית ואמנותית.

אבל מעבר לשיר עצמו, אי אפשר שלא לדבר על הקליפ שלו שחרך את MTV והפך את גאנז אנד רוזס לשם הכי חם על הפלנטה ואת הרוק לז'אנר הכי מצליח.

כשסלאש עולה על הפסנתר של אקסל ודופק את אחד הסולואים המפורסמים בהיסטוריה בקליפ האפי לשיר הזה, הוא יצר את אחד הרגעים המכוננים של הניינטיז. רגע קטן שגרם למיליוני נערים ברחבי להרים את הגיטרה ולדמיין שהם כוכבי רוק.

13. Radiohead- Fake Plastic Trees

אחד השירים הכי עצובים של רדיוהד, וזה אומר המון. האגדה מספרת שתום יורק פרץ בבכי לאחר שסיים להקליט את השיר. בין אם זה נכון ובין אם לא, אי אפשר שלא לשמוע ולהרגיש עד כמה יורק מחובר למילים שלו ועד כמה הן נוגעות בו.

זהו אחד השירים הבודדים מהתקופה הראשונה שלהם שרדיוהד מקפידים לנגן בהופעות גם כיום ולא סתם זהו גם בדרך כלל מסמר הערב. עד כמה שהשיר הזה עצוב, כך הוא גם יפה.

12. Smashing Pumpkins- Disarm

מבין כל שירי הרוק המכסחים שאפיינו את תחילת הקריירה המטאורית של ה'פמפקינס', דווקא הבלדה הזאת היא המפורסמת ואולי גם היפה מכולן.

"אף פעם לא באמת היה לי את האומץ לרצוח את ההורים שלי, אז במקום כתבתי על זה שיר" סיפר קורגן על השיר הזה שנכתב בהשראת זיכרונות הילדות הטראומתיים שלו. כמה מדהים איך הטראומה של האחד היא הנחמה של האחר.
להתפרק בחיוך: Disarm של סמשינג פאמפקינס>>

11. Guns N' Roses- Don't Cry

כמה לבבות שבורים השיר הזה ליווה במהלך שנות התשעים. כמה דמעות זלגו לצליליו. בצמד אלבומי המופת, Use You Illusion, אקסל רוז כבר לא הסתפק בדיסטורשן וסולואים אלא דחף את עצמו ואת הלהקה לקצה המנעד המוזיקלי והרגשי שלה. וכשאקסל אקסל מתחבר לצד הרגיש שלו יוצאות לו פנינים חסרות תקדים ביופיין כמו שמוכיח השיר הזה שכנראה ולעולם לא יפסיק לרגש.

moadon-tarbut-24

10. Pet Shop Boys- Being Boring

המגזין TIME בחר בשיר הזה כאחד ממאה השירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם ולגמרי בצדק. השיר הנפלא הזה הוא סוג מסיבת פרידה מהנעורים, מהאהבות הגדולות שהיו לנו, מהחוויות, הזכרונות וגם מהחברים שנפלו בדרך.

"אף פעם לא השתעממנו" שר ניל טננט בקולו המלטף, ואכן הדבר האחרון שהפט שופ עשו בכל הקריירה הענפה שלהם הוא לשעמם אותנו. אחרי שבשנות השמונים כבשו את העולם עם סדרת אלבומים ולהיטי ענק אלקטרוניים, הוכיחו הבויז גם ניינטיז שיש בהם הרבה יותר עומק, יכולת ונשמה. תשאלו אפילו את טרנט רוזנר ואקסל רוז שמעריצים את השיר הזה.
25 שנה ל- Behaviour של פט שופ בויז>>

9. Radiohead- Karma Police

לרדיוהד הייתה מן בדיחה פנימית כזאת על פיה כשאחד מחברי הלהקה עשה משהו לא במקום, השאר הזהירו אותו כי "משטרת הקארמה תתפוס אותו". מה שהחל כבדיחה התגלגל במוחו של יורק לאחד השירים היפים של הניינטיז העוסק בגורל ו… ובכן, קארמה.

"קארמה זה חשוב" סיפר לימים יורק. "עצם הרעיון שמשהו כמו קארמה קיים משמח אותי. השיר הזה מוקדש לכל מי שעובד בחברות גדולות. זה שיר נגד בוסים".

השיר גם ידוע כמובן בזכות הקליפ המדהים והאולטרה מפורסם שלו שבוים על ידי ג'ונתן גלזר שאף ביים את Just, עוד אחד מהקליפים אדירים שצולמו אי פעם.

8. Oasis- Live Forever

אלבום הבכורה של אואזיס היה כל מה שהקהל האנגלי הזדקק לו באמצע שנות ה-90. חבורה של צעירים משולי מעמד הפועלים ששרים ללא רסן על הרצון לברוח מחיי היום יום האפורים לסיגריות, לאלכוהול ולחלומות על הצלחה ענקית ככוכביי רוק.

דווקא Live Forever מציג את הצד הרגיש יותר של הלהקה עם טקסט נוסטלגי משהו, שמזכיר אפילו את הגינה של בית משפחת גאלאגר. השיר הזה הוא גם הסיבה העיקרית שהלהקה הכבר מגובשת של ליאם הסכימה לצרף לשורותיה את נואל אחרי שהאחרון הציג בפניהם את השיר שכתב. ללא ספק ההחלטה הטובה ביותר בחייהם.

7. Pink Floyd- High Hopes

לא רק שמדובר באחד השירים הפחות מוערכים שלא בצדק ברפרטואר העצום של פינק פלויד, אלא באחד השירים הכי לא מוערכים Ever. פנינה חבויה שנועלת באופן מושלם קריירה חסרת תקדים של להקה גדולה מהחיים (ותסלחו לי שאני לא מחשיב את The Endless River).

המילים הנוסטלגיות מרפרפות לילדות של חברי הלהקה ויוצרות מסמך מרגש בטירוף לסופה של תקופה. סולו הסלייד המפורסם של גילמור בסוף השיר הוא מהמשובחים והיפים בקריירה שלו וזה לכשעצמו אומר המון. גם הקליפ היוצא מן הכלל הוא אחד היפים שאי פעם צולמו. ממש שבע דקות של בגן עדן.
25 שנה ל- The Division Bell>>

6. Nirvana- Smells Like Teen Spirit

זה אולי לא השיר הכי יפה של העשור, אולי לא השיר הכי יפה של תנועת הגארנג', לעזאזל זה אפילו לא השיר הכי יפה ברפרטואר של נירוונה, אבל זה בהחלט השיר הכי משפיע של העשור.

"רוח הנעורים" של קורט קוביין ונירוונה גרמו למיליוני אאוטסיידרים ברחבי העולם להרגיש טוב עם עצמם. הוא גרם למיליוני בני נוער זועמים ומרדניים להחזיק גיטרה, להתהדר בחולצת פלנל מאובקת ולחבק את הזעם, הכעס והעצב שמקונן בתוכם. זה בסדר להיות בן נוער, זה בסדר להיות שונה, זה בסדר להיות פשוט אתה וזה מה שהפך את קורט קוביין לקולו של דור.

5. Smashing Pumpkins- Tonight Tonight

"החומה של דור האיקס" כינה בילי קורגן את יצירת המופת שלו מ- 1995, Mellon Collie and the Infinate Sadness, ואכן היא הייתה קולו של דור. דור הגראנג' דור הנוער הזועם, האאוטסיידר שמתקשה למצוא מקום בעולם.

המוזיקה של קורגן ו"הדלעות" תמיד הייתה יותר ניסיונית והטקסטים יותר פיוטיים, אולי בגלל זה תיאורי העצב האינסופי שלהם דיברו אל מיליוני בני נוער מתוסכלים בכל העולם.

"אתה לא יכול לעזוב מבלי להשאיר פיסת נעורים מאחוריך" שר קורגן ב- Tonight Tonight שגם אחרי כל השנים האלה מצליח להזכיר לנו, בצורה הכי יפה והכי כואבת, לנו מה זה להיות מתבגרים.

4. Depeche Mode- Enjoy the Silence

אחרי שנים שלא שמעתי אותו, לפני כמה שבועות קפץ לי ברדיו Enjoy the Silence ואני חושב שרק אז, אחרי כל כך הרבה שנים, הצלחתי באמת לתפוס עד כמה הוא מדהים.

יש שירים שלא משנה כמה ינגנו אותם, כמה יחרשו עליהם, כמה יטחנו אותם וכמה חשבתם שאתם מכירים אותם. הם אף פעם לא ימאסו. שירים שהם פשוט מושלמים ו- Enjoy the Silence הוא אחד כזה.

מרטין גור מנסח בשיר הזה מסר גלובלי שכל אדם יכול להזדהות איתו: הצורך בשקט ובמרגוע בתוך העולם המטורף הזה. דווקא בעידן הדיגיטל חסר המעצורים והעכבות שאנו חיים בו, השיר הזה מקבל משנה תוקף והופך להיות רלוונטי אולי יותר מתמיד.
עדיין נהנים מהשקט: דפש מוד- Enjoy the Silence>>

3. Pulp- Common People

הבריט פופ היה קולם של מעמד הפועלים. קולם של "פשוטי העם" ואנשי מעמד הצווארון הכחול שעבדו קשה במפעלים במהלך היום ואת מעט הזמן הפנוי שהיה להם בערב הקדישו לבירה, סיגריות, מוזיקה וכדורגל.

על הפער הזה בדיוק שר בפואטיות מעוררת השתאות ג'ארוויס קוקר ב- Common People. זהו סיפור אהבה בין נערה מהמעמד הגבוה לבין בחור פשוט ששר לה שהיא לעולם לא תבין איך לחיות כאחד העם.

"לעולם לא תחיי כמו פשוטי העם, לעולם לא תעשי מה שפשוטי העם עושים, לעולם לא תכשלי כמו פשוטי העם, אף פעם לא תראי את החיים שלך נעלמים אל האופק…". מושלם.
15 שירי הבריטפופ הגדולים ביותר>>

2. Bjork- Hyperballad

יש שירים שקשה לתאר במילים עד כמה הם יפים ו- Hyperballad הוא אחד כזה. שיר שנוגע בשלמות ומצליח לטלטל, לרגש ולהפעים בעת ובעונה אחת.

ביורק נכנסת בשיר לנעליה של אישה שקמה מוקדם מאוד בכל בוקר בכדי לפסוע לקצה צוק שלידו היא חיה ולהשליך ממנו שלל חפצים. בעודה צופה בהם מתרסקים היא מדמיינת איך זה יהיה כשהיא תקפוץ משם. הניגוד בין המעשה האלים והמחשבה האובדנית, עוזר לה לחזור הביתה למערכת היחסים האובר מגוננת שלה.

השיר הזה משלב בתוכו שלל סגנונות וז'אנרים כמו שביורק אוהבת לעשות ונחשב לאחת מפסגות היצירה שלה ושל הניינטיז בכלל. קטע שהשפיע על דורות של אמנים וזכה לאינספור גרסאות כיסוי. בקיצור, קלסיקה מודרנית.

1. Radiohead- Paranoid Android

לא רק השיר הכי יפה ברפרטואר של רדיוהד, אלא השיר הכי יפה וחשוב של העשור כולו. בהרבה מובנים, Paranoid Android מסכם את כל התמות שרדיוהד עוסקים בהן ב- OK Computer ובקריירה שלהם בכלל: בדידות קיומית, פחד מטכנולוגיה, פרנויה, כאוס והכל באריזה מוזיקלית אחת מפעימה במיוחד.

למרות אורכו (6:27) רדיוהד סרבו לקצץ את השיר עבור הרדיו וכך הצליחו שלא להרוס אפילו קמצוץ מהקסם שלו. זה מתחיל אקוסטי, ממשיך כאוטי, עובר מארבע רבעים לשבע שמיניות (סליחה על המונחים המוזיקולוגיים), מתפוצץ בסולו אדיר ונמוג באחת הסיומות הגדולות ביותר שנכתבו אי פעם.

כמובן אי אפשר גם בלי קליפ האנימציה המופלא וההזוי בעת ובעונה אחת שבוים על ידי השוודי, מנגוס קרלסון. קרלסון יצר בשנות התשעים סדרת אנימציה בשם "רובין" שחברי הלהקה מאוד אהבו ולכן הם גם פנו אליו שיפיק להם את הקליפ על בסיס הדמות של רובין. ל- MTV זה הספיק והקליפ שודר ללא הפסקה.

עד היום מדובר בשיר לא פחות ממהפכני בעולם המוזיקה הפופולרית שהשפיע על דורות של אמנים ומפיקים ושינה את הדרך בה חושבים מוזיקה ומרכיבים שיר.

11 השירים הגדולים של רדיוהד
15 שנה ל- Hail to the Thief
A Moon Shaped Pool- ביקורת אלבום
המחשב עדיין עובד: 20 שנה ל- OK Computer
הכל במקום הנכון: רדיוהד בישראל- ביקורת הופעה

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

90 השירים הגדולים של שנות התשעים

באנר מועדון תרבות

20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות

עצובים, שבורי לב, או סתם לא בא לכם לצאת מהחדר? הפוסט הזה בשבילכם. מוזמנים לכבות את האור, להכין את הממחטות ולהיות עצובים בכיף שלכם. 

Alice in Chains- Nutshell

"אני נלחם את הקרב הזה לגמרי לבד, ללא אף אחד שאוכל לבכות לו וללא מקום שאוכל לקרוא לו בית…" שר ליין סטיילי בשיר שעוסק כולו בבדידות, ניכור ומוות. אין אדם שיש לו לב שלא יזדהה ולו עם קמצוץ מהמילים הכואבות הללו מפני שאין בן אדם שלא הרגיש בודד בחייו גם אם זה לרגע אחד.

למרות שמעולם לא יצא כסינגל, השיר הזה הפך לקלאסיקה בזכות הגרסה האקוסטית שלו מהופעת האנפלגד הבלתי נשכחת של הלהקה ב- MTV.  "ארגיש טוב יותר כשאמות…" שר סטיילי בסופו של Nutshell וכל שנותר לנו לקוות זה שהזמר האדיר הזה באמת מרגיש טוב יותר עכשיו כשהוא כבר לא איתנו.

Michael Andrews ft. Gary Jules- Mad World

מראש שיר עם המשפט: "החלומות בהם אני מת הם החלומות הכי טובים שלי" לא יכול אופטימי במיוחד. אבל אז הגיעה הגרסה של מייקל אנדרוס וגארי ג'ולס שלקחה את השיר עמוק עוד יותר למחוזות העצב עם עיבור פסנתר חשוף, פגיע ומהורהר הרבה יותר מהמקור.

צמד המוזיקאים הקליט את השיר כחלק מהפסקול לסרט הקאלט "דוני דארקו" שעוסק בזמן, מרחב, אובדן ועוד סוגיות שלא ממש ישאירו אתכם מחויכים בסוף הצפייה בו. ועם זאת, עדיין צפייה חובה.

Sufjan Stevens- I Should Have Know Better

אימו של סופיאן סטיבנס הייתה אלכוהליסטית עם נטייה למחלות נפש שנטשה אותו כשהיה בן 3 בלבד. ואם זה לא מספיק אז כשכבר חודש הקשר ביניהם לאחר שנים, גססה אימו מסרטן אלים עד למותה בטרם עת.

מצולק מהטראומה, כתב סופיאן את אלבומו היפה ביותר, ואת אחד העצובים אי פעם- Carrie & Lowell מ- 2015. כל שיר שתבחרו מאלבום הפרידה הזה יגרום לכם לרצות לקפוץ מהגג, אבל היפה והנוגה ביותר, שבוודאות יביא אתכם לסף דמעות הוא I Should Have Know Better בו נפרד סטיבנס מאימו, לא בכעס ולא בשנאה, אלא ברוך והרבה הבנה. פשוט קסם טהור.

The Smiths- I Know It's Over

לבחור שיר עצוב של הסמית'ס זו לא משימה קשה במיוחד, אבל שיר על אדם גוסס שמהרהר בחייו הבודדים והמבוזבזים לוקח את כולם. השיר הזה נכתב על ידי מוריסי וג'וני ומאר באותו סשן בו הם כתבו גם את Frankly, Mr Shankly ואת שירם היפה ביותר, There is a Light That Never Goes Out שבחרתי בו במקום הראשון ברשימת שמונים השירים הגדולים של שנות ה- 80.

כאמור הטקסטים של מוריסי מעולם לא היו אופטימיים במיוחד אבל I know It's Over לוקח את כולם.

The Antlers- Two

ב- 2009 שחררו ה'אנטלרס' אלבום כל כך עצוב עד שהוא לעיתים ממש קשה להאזנה. צריך להיות במצב רוח מאוד ספציפי בשביל לצלוח את יצירת הקונספט הזאת שמתארת עובד הוספיס שמתאהב בחולה סופנית.

עם מוזיקה קודרת במיוחד וטקסטים על מוות, אובדן, חשבון נפש ושיר אחד מדהים ביופיו על הפלה, 'הוספיס' הוא אחד האלבומים העצובים אי פעם.

הסינגל הראשון שיצא מהאלבום הוא Two, ואחרי ששומעים אותו יודעים בדיוק לאיזה עולם של יגון קודר נכנסים. בחלקו הראשון Two מתאר כיצד הרופא מספר לעובד ההוספיס שאין יותר מה לעשות וש"המקהלה הולכת לשיר והדבר הזה יהרוג אותה".

אופטימי? זה עוד כלום. בהמשך האישה צורחת מכאבים במיטתה בזמן שעובד ההוספיס מנסה לתת לה משהו נגד הכאב, ולאחר מכן אנחנו צוללים אל תוך זכרונות ילדותה בהם בין היתר אבא שלה דפק לה את החיים יחד עם עוד שלל תיאורים ורודים ואופטימיים על החיים. בקיצור, לא שיר שמומלץ לנגן בחתונות או בר מצוות אבל בהחלט כזה ששווה להיכנס בשבילו לדיכאון.

באנר מועדון תרבות

Beck- Lost Cause

השיר הזה מככב אצלי גם ברשימת 12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים ולא סתם כי באמת מה עצוב יותר מפרידה? בטח כזאת שמתרחשת אחרי שתפסת את ארוסתך וחברתך מזה 9 שנים בוגדת בך. נשמע אולי דמיוני, אבל זה בדיוק מה שקרה לבק ושהביא אותו לכתוב את השיר הזה.

"העיניים המצטערות שלך חותכות עד העצם ומקשות עלי להשאיר אותך לבד…" שר בק בקולו העדין וקורע את הלב עם אחד משירי הפרידה הכי נוגים ועצובים שנכתבו אי פעם.

Nick Cave- Into My Arms

אפילו כשניק קייב מנסה לכתוב שיר אהבה אופטימי זה יוצא לו עצוב. אין ספק שיש ברפרטואר של קייב שירים יותר קודרים מ- Into My Arms, כל שיר שתבחרו למשל מ- Skeleton Tree שנכתב לאחר מות בנו יעשה את העבודה. אבל האפלה נוכחת היטב גם ב- Into My Arms.

בשיר מתוודה קייב שאינו מאמין באלוהים, מלאכים וכוחות עליונים אבל אם יש כאלה הוא מקווה שהם ישלחו את אהובתו חזרה לזרועותיו. המתח בין הקודר לאופטימי, הופך את השיר הזה לאחד המיוחדים של קייב ולאחד המרגשים שלו.

Eric Clapton- Tears in Heaven

כמו ניק קייב, גם אריק קלפטון חווה את הנורא מכל כשבשנת 1991 נפל אל מותו בנו קונור בן ה- 4 מחלון בניין בניו יורק. בעקבות הטרגדיה כתב קלפטון את אחד מהשירי האבדן והצער הכואבים ביותר, "דמעות בגן עדן".

בשיר תוהה קלפטון מה יקרה כאשר הוא יתאחד ביום מן הימים מחדש עם בנו בגן עדן. האם הוא יזהה אותו? האם הוא יזכור את שמו? והלב לא יכול שלא להצטמרר.

Elliott Smith- Miss Misery

תכלס, זה לא באמת משנה איזה שיר של אליוט סמית' תבחרו, סביר להניח שזה יגמר בדמעות. בואו, הבן אדם דקר את עצמו בלב למוות, ואני מתכוון לזה מילולית לגמרי. ובכל זאת יש מצב ש – Miss Misery יעשה את העבודה מעט טוב יותר מאחרים.

"אני יודע שאת מעדיפה לראות אותי נעלם מאשר לראות אותי כפי שאני באמת…" שר סמית' בשיר שהיה מועמד לאוסקר כשלקח חלק בפסקול של "סיפורו של וויל האנטינג". 6 שנים לאחר מכן סמית' כבר לא יהיה איתנו.

15 האלבומים העצובים ביותר בכל הזמנים
12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים

The Cure- Disintegration

אם ליד המילה "דיכאון" במילון הייתה תמונה, היא ללא ספק הייתה של רוברט סמית'. האיש עם הליפסטיק והשיער שלא סורק לפחות בשני העשורים האחרונים, חתום על כמה מהיצירות היותר עצובות שנכתבו אי פעם.

ב- 1989 שבר סמית' אפילו את השיא של עצמו כששיחרר יחד עם הלהקה שלו את אלבום המופת, Disintegration, שלהגיד עליו עצוב יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. לא משנה איזה שיר תבחרו לשמוע מהאלבום הזה, זה יגמר בדמעות. כן, גם Lovesong כי אי אפשר שלא לבכות למשמע שיר כל כך מרגש.

ובכל זאת, שיר הנושא בן השמונה דקות ועשרים שניות הוא מסע ייסורים של כאב בלתי נסבל (אבל מאוד יפה) שיגרום לכם לרצות לקפוץ מהגג או להתכווץ על המיטה בתנוחת עובר ופשוט לבכות.

Leonard Cohen- Show Me the Place

אחת הפנינים הכי יפות שיצר לאונרד כהן בימי חייו. לא יאומן כמה השיר, הזה שיצא ב- 2012 ונכלל באלבומו ה- 12 של כהן, Old Ideas, מפוצץ רגש. השילוב בין קולו העמוק של כהן לבין הפסנתר העדין והכינורות שברקע ימיס את הלבבות הקשוחים ביותר.

"הראי לי את המקום בו הסבל מתחיל…" מקונן הכהן הגדול עם עוד שיר אהבה שמגולל בתוכו כל כך הרבה תשוקה אך גם כל כך הרבה כאב.

The National- Fake Empire

מכירים את המשפט הזה "כשתהיה גדול תבין?" אז ככה זה עם הנשיונל. הטקסטים קורעי הלב של מאט ברנינגר פונים ישירות לאנשים בני שלושים פלוס, נשואים ונשואות עם ילדים, עבודה טובה ובית יפה, אנשים שמבחוץ הכל נראה אצלם מושלם אבל מבפנים הכל מחורר כמו מסננת.

הנשיונל שרים על המהות של מה זה להיות בוגר, מה אתה משאיר אחריך ומה קורה לכל החלומות הגדולים שאותם שאפת להגשים כשהיית צעיר. כך גם Fake Empire העוסק מערכת יחסים שיושבת על בסיס רעוע.

"אנחנו חצי ערים באימפריה מזויפת…" מתפייט ברנינגר בטקסט מופתי שבקלות ניתן להשליך אותו גם על מצבן הפוליטי של ארה"ב בעידן דונלד טראמפ או של ישראל בעידן ביבי.

Nine Inch Nails- Hurt

השיר הזה התפרסם בעיקר בזכות הקאבר המפורסם והדי מדהים שעשה לו ג'וני קאש, אבל הגרסה המקורית נפלאה ומפרקת לא פחות. טרנט רוזנר לוחש באיטיות מלחיצה את הטקסט העוסק בפגיעה עצמית, דיכאון והתייחסות די ברורה לסמים.

חלק מהמעריצים מפרשים את השיר הזה כסוג של מכתב התאבדות של גיבור השיר או כתהליך מציאת משמעות לחיים. בכל מקרה השיר הזה נוטף אווירת דיכאון ואבדון שיגרמו לכם להתייפח כמו תינוקות.

Sinead O'Connor – Nothing Compares 2 U

הקטע הזה בו שינייד אוקונור פורצת בבכי אותנטי בקליפ לשיר הזה, הוא מהרגעים היותר יפים ומרגשים שנראו על המסך. לא משנה כמה אתם ציניים או כמה אתם מתחברים לפרסונה ה"בעייתית" משהו של אוקונור, הרגע הזה פאקינג מרגש.

השיר אמנם נכתב על ידי פרינס כשיר פרידה בעל ניחוח רומנטי, אבל אוקונור בכלל חשבה על אימה שנפטרה בזמן שהיא שרה את השיר. בפועל זה לא באמת משנה מכיוון שמדובר ללא ספק באחד הביצועים הווקליים הכי מרגשים ונוגעים שהוקלטו אי פעם. ללא ספק טיר ג'רקר רציני.

Mount Eerie- Real Death

4 חודשים בלבד אחרי שהפך לאבא, אישתו של פיל אלברום, סולנה של "מאונט אירי", אובחנה כחולת סרטן לבלב קטלני. זמן קצר לאחר מכן, ביוני 2016, היא נפטרה והשאירה את אלברום להתמודד עם הכאב ועם הסטטוס כאב טרי לתינוק.

הכאב הבלתי נסבל מהסיטואציה החדשה אליה נקלע, הביאה את אלברום לכתוב את אחד האלבומים הכי קורעי לב שאי פעם נוצרו- A Crow Looked at Me.

השיר Real Death, שיצא כסינגל הראשון מתוך האלבום, כשמו כן הוא, מתאר המוות של בלי מסכות ובלי רומנטיקה. "המוות הוא אמיתי. רגע אחד מישהו נמצא כאן ורגע לאחר מכן הוא לא".

באנר מועדון תרבות

Radiohead- How to Disappear Completely

יש שירים שרק על פי הטייטל שלהם אפשר לדעת שהם מיוחדים, ואין ספק ש"איך להעלם לחלוטין", הוא אחד כזה. מדובר באחת היצירות היותר מטלטלות של רדיוהד ולאחת המרגשות ביותר ברפרטואר שלהם.

לג'וני גרינווד לקח שבועיים רק לעבד את כלי המיתר בשיר הנפלא הזה שמוצא את ת'ום יורק במצב רח מהורהר ופילוסופי. "אני לא כאן, זה לא קורה…" הוא שר בקולו את מה שכולנו מרגישים מדי פעם, רצון פשוט להעלם.

Counting Crows- Colorblind

עם ראסטות קופצניות ומראה כללי של דובון אכפת לי, אדם דוריץ, סולן ה- Counting Crows, לא עושה רושם של בן אדם עצוב במיוחד. אבל מבט אחד בטקסטים שלו והדעה שלכם תשתנה.

דוריץ הוא אחד הכותבים המחוננים ביותר בדורנו (נשבע לכם). היכולת שלו לכתוב על הדף סיפורי אהבה (בעיקר נכזבת), היא מתנה שלא רבים זכו לה. שירים כמו Round Here, Anna Begins, Goodnight Elisabeth, הם שירי אהבה מדהימים ביופיים וכל כך אנדרייטד.

אז כאמור לאדם דוריץ ול- Counting Crows לא חסרים שירים שיגרמו לכם לבכות בקלות, אבל בכל זאת ב- Colorblind יש משהו אקסטרה קודר. הבלדה הזאת, שאפשר לשמוע בסרט "משחקי פיתוי", מתבססת כולה על ריף פסנתר רפיטטיבי, מלחיץ משהו, על מצע קולו הסדוק של דוריץ ששר על כך שהוא מנסה להתמודד עם השלדים שיש לו בארון ומקווה יום אחד להוציא אותם החוצה. ככה נשמע דיכאון של זמר שחווה לא פעם ולא פעמיים התמוטטות נפשית.

Joy Division- Love Will Tear Is Apart

ככה בדיוק נשמעת מערכת יחסים בדימדויה האחרונים. השיר האלמותי הזה של איאן קרטיס הוא אחד מהשירים שמתארים בצורה הטובה ביותר את כל הרעות החולות שתוקפות מערכות יחסים ארוכות טווח, ע"ע נישואין.

השגרה, השעמום, הויכוחים והרצון למשהו חדש, כולם משתלבים בשיר יוצא דופן בכנותו שמצליח לתאר אהבה ועזה לצד סיומה.

Death Cab For Cutie- Transatlanticism

אין דבר מתסכל יותר מאהבה בלתי ניתנת למימוש ובזה בדיוק עוסק שיר הנושא של אלבומם הרביעי Death Cab For Cutie מ- 2003. אוקינוס שלם פעור בין 2 האוהבים בשיר שכנראה לעולם לא יצליחו לממש את אהבתם האחד לשני. לפעמים אהבה זה לא מספיק.

Fleetwood Mac- Landslide

את השיר הקסום הזה כתבה סטיבי ניקס כאשר הייתה באחת מנקודות השפל הגדולות בחייה. חברת התקליטים זרקה אותה ואת שותפה ליצירה ולמיטה, לינדזי באקינגהם, והיא עמדה בצומת דרכים ענקית בחייה.

ואז ערב אחד היא ישבה בביקתה באספן שבקולורדו וכתבה תוך 5 דקות את אחד השירים הקסומים והנוגעים ביותר של "פליטווד מק". "הרגשתי שכל החיים שלי הם מפולת אחת גדולה" סיפרה ניקס לימים. ואכן השיר הזה מתאר מצב נפשי של בלבול וחוסר אונים שיכניס אתכם להרבה מחשבות שכנראה יגרמו לכם לכלוכית בעין.

15 האלבומים העצובים ביותר בכל הזמנים
12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

elliott-smith-1998-fea-billboard-1500

באנר מועדון תרבות

10 האלבומים הגדולים של 2017

אפשר כבר להכריז רשמית: 2017 הייתה שנה מוזיקלית נפלאה! למעשה מאז 2013 לא קיבלנו 12 חודשים רוויים בשירים ואלבומים כל כך טובים. אז רגע לפני שמורידים את השאלטר על עוד שנה, זה הזמן לסכם את עשרת האלבומים הכי טובים של 2017 (פלוס עוד כמה המלצות).

שניה לפני שיוצאים לדרך, קבלו עוד חמישה אלבומים נפלאים שיצאו השנה שלא נכנסו לעשירייה שלי אבל ללא ספק ראויים לאזכור:

Father John Misty- Pure Comedy

Lana Del Rey- Lust for Life

Bryce Dessner, James McAlister,  Nico Muhly, Sufjan Stevens- Planetarium

Haim- Somthing to Tell You

Bjork- Utopia

10. Arcade Fire- Everything Now

גם אלבום של רע של ארקייד פייר עדיין טוב יותר מרוב הדברים שיצאו השנה. אז נכון, Everything Now לא עומד בסטנדרטים המחמירים שההרכב הקנדי הרגיל אותנו אליהם, אבל מצד שני כמה להקות ואלבומים באמת מסוגלים להתחרות ביצירות כמו Funeral או The Suburbs.

למרות חוסר הקוהרנטיות ובליל הז'אנרים שלא תמיד מצליחים להתאחות, האלבום החמישי של ארקייד פייר עדיין מציג פופ-רוק מאתגר, נפלא ולעיתים קסום. זו לא גולת הכותרת שלהם אבל  עם הזמן Everything Now הולך ומתגלה כאלבום לא רע בכלל. אפילו מצוין לפרקים. גם אם אתם לא מסכימים איתי, תודו שמגיע לו להיכנס לרשימה רק בזכות We Don't Deserve Love, שהוא ללא ספק אחד מהשירים הכי יפים שהוקלטו בשנים האחרונות. לביקורת המלאה שלי על האלבום.
רוצו לחפש ביוטיוב: Creature Comfort, Put Your Money on Me, We Don't Deserve Love

9. Kendrick Lamar- Damn

באתר מטהקריטיק (Metacritic) המשקלל ציוני ביקורות מכל העולם, Damn זוכה לציון מפלצתי של 95% ביקורות חיובית ככה שלהגיד עליו שהוא קונצנזוס יהיה אנדרסטייטמנט. למרות שבעיני הוא לא היצירה המושלמת שקיבלנו עם To Pimp a Butterfly (שקיבל אגב במטהקריטיק 96% ביקורות חיוביות) הוא עדיין מניפסט אותנטי ונפלא בכנותו של אמן שחור באמריקה של שנת 2017. 

Damn משלב במיומנות אולדסקול עם ביטים ו"פיל" עכשווי ואקטואלי שהופכים את לאמר לראפר החשוב ביותר בשנים האחרונות. כבוד.
רוצו לחפש ביוטיוב: Humble, DND, XXX

8. Beck- Colors

אחרי הדיכאון הקליני עם Morning Phase ואחרי שחקר כמעט כל טריטוריה מוזיקלית אפשרית, הפתיע בק עם אלבום שהוא כולו פופ וכיף טהור, וכמה שזה נשמע מוזר ככה זה גם נפלא. Colors נשמע כמו מישהו מאוהב, כמו ילד מתלהב שקיבל 100 במבחן. הוא מופק מדהים, מלא באנרגיות חיוביות וגדוש בכיף פופי טהור שיעשה לכם טוב על הנשמה. Colors מוכיח סופית שכל מה שבק נוגע בו הופך לזהב ולקלסיקה מיידית. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביוטיוב: Up All Night, No Distraction, Colors

7. Liam Gallagher- As You Were

את תואר האלבום המפתיע של השנה קוטף ללא ספק הפה הגדול של עולם המוזיקה, ליאם גאלאגר. עושה רושם שאחרי שנים, הצלקת מפירוק אואזיס (שלאיחודה הוא מייחל בכל ראיון בגילוי לב מפתיע) מתחילה להגליד. As You Were הוא תצוגת תכלית מופלאה של אחד הפרונטמנים הטובים בתולדות הרוק. הקול של ליאם נשמע נהדר, ההפקה והעיבודים אקטואליים מתמיד והשירים פשוט מעולים!

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

באלבום הסולו הראשון שלו, ליאם לא מפחד להצטייד במיטב הכותבים והתוצאה היא פופית כיפית ומרגשת מתמיד. אבל האמת היא שמעבר לאיכות המוזיקלית של האלבום, טוב שליאם גאלאגר חזר. עולם המוזיקה היה צריך בחזרה את הפה הגדול שלו ולראייה בשבוע הראשון ליציאתו מכר האלבום בבריטניה בלבד למעלה מ- 100,000 עותקים, מה שהפך אותו לאחד מעשרת האלבומים הנמכרים בממלכה המאוחדת בעשור האחרון. אין ספק, העולם התגעגע לליאם גאלאגר. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביוטיוב: Chinatown, Wall of Glass, For What it's Worth

6. Billy Willian Corgan- Ogilala

אחרי שנים של דשדוש (למרות אלבומים לא רעים בכלל) וכשהמילה רלוונטיות רחוקה ממנו שנות אור, שחרר השנה סולן הבלתי מעורער של Smashing Pumpkins אלבום חדש שכולו קסם טהור. Ogilala, בסך הכל אלבום הסולו השני של קורגן (הראשון יצא ב- 2005) מורכב מ- 11 קטעים שקטים מבוססי פסנתר וגיטרה אקוסטית שמצליחים לרגש בטירוף. כמה כיף לשמוע שאחרי שנים של דיסטורשן, קורגן מצליח ללטף את הנשמה עם אסופת השירים היפה ביותר שלו מאז Adore המעולה. אותי זה לחלוטין קנה. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Zowie, The Spaniards, Archer

5. The War on Drugs- A Deeper Understanding

אלבומם הרביעי של The War on Drugs הוא מהמרגשים ביותר שיצאו השנה. חוויה מוזיקלית עשירה מאין כמוה שמצד אחד נשמעת כמו מחווה מדויקת ללהקות האינדי הגדולות של האייטיז ומצד שני מצליחה להיות כל כך ייחודית. ללא ספק מדובר בהמשך מכובד ביותר ל- Lost in the Dream המופלא מ- 2014.
רוצו לחפש ביו טיוב: Pain, Strangest Thing, Up All Night

4. Arca- Arca

Arca, אלבומו השלישי של המפיק המוערך אלחנדרו גרסי, היא אחת היצירות המסעירות ביותר שיצא לי לשמוע בשנים האחרונות. היא הזויה, מלנכולית, מפחידה, מרתקת ומופקת מדהים. זה לא אלבום שיתאים לכל אחד, אבל מוזיקלית הוא ללא ספק הישג יוצא דופן. לא סתם גרסי הספיק לעבוד כבר עם קניה ווסט, FKA Twigs, ביורק ואחרים. זה לגמרי אלבום שמציב רף גבוה מאוד לאלבומים ולהפקות הבאות של גרסי. יופי שלא שומעים כל יום. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Piel, Anoche, Desafío

3. LCD System- American Dream

אלבום הקמבק המפואר של ג'יימס מרפי, מהיוצרים החשובים בדורנו, הוא בדיוק מה שהיינו צריכים ב-2017. 7 שנים אחרי This is Happening המפעים, מרפי חוזר חד מתמיד עם אלבום מפוצץ רגש, אהבות נכזבות וחלום אמריקאי אחד שכבר איננו. מיד עם צלילי הפתיחה הרפטטיביים אי אפשר שלא להתמסר לחוויה הכמעט דתית שהאלבום הזה אוצר בתוכו. עם רפרנסים וצלילים שמזכירים את דייויד בואי, דפש מוד, בריאן אינו וארקייד פייר (שאלבומם Reflektor הופק על ידי מרפי) American Dream ללא ספק יהדהד עוד שנים קדימה.
רוצו לחפש ביו טיוב: Oh Baby, Tonite, Call the Police

2. Lorde- Melodrama

אני מודה כי כאשר פרצה לחיינו היוצרת הניו זילנדית בגיל 16 בלבד, לא נפלתי שדוד לרגליה כמו שאר העולם, אבל Melodrama הוא סיפור אחר לגמרי. מדובר באלבום אמיץ, מרתק לפרקים שמצליח להכיל בהצלחה וללא יומרות מיותרות, מגוון סגנונות מוזיקליים לצד הפקה מלוטשת ומרהיבה. 

Melodrama הוא אלבום ההתבגרות של לורד. אלבום בו היא מתארת, לעיתים מתקוטטת, עם  המחיר שגובה ממנה התהילה. העליות, המורדות, הבכי הצחוק, רכבת ההרים הרגשית שהופכת את הכל לטרגדיה יוונית או בפשטות, "מלודרמה". בכל אלו יוצקת לורד סיפורים נדירים בכנותם על גברים שזרקו אותה, על כאב אמיתי ורצון למישהו שפשוט יבוא ויחבק. NME בחרו באלבום הזה כאלבום השנה ואני יכול להבין מדוע. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Green Light, Perfect Places, Liabillity

1. The National- Sleep Well Beast

מהרגע שיצא, לא היה בליבי שום ספק ש- Sleep Well Beast הולך להיות אלבום השנה שלי וזה לא מובן מאליו בשנה מוזיקלית כל כך מוצלחת. לומר על אלבומם השביעי של הנשיונל שהוא מרגש יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. זה אלבום שמצליח לגעת בנימי הנפש הדקים ביותר ולחדור ללבבות הקשוחים ביותר. זה אלבום על פרידות ששזורים בתוכו אינספור רגעי אהבה קטנים שמקמטים את הלב ומרסקים את הנשמה בכל האזנה מחדש.

כמו שכתבתי בביקורת שלי על האלבום: Sleep Well Beast הוא קולו של דור שלם של אנשים שיש להם הכל אבל אין להם כלום. זה כואב, זה עצוב אבל זה גם כל כך יפה ואין ספק שמדובר באלבום שיזכר לעוד הרבה זמן. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Day I Die, I'll Still Destroy You, Carin at the Liquor Store

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

10 האלבומים הגדולים של 2017- אורפז

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

He's Back: בק- Colors ביקורת אלבום

סגוליםציון המועדון: ★★★★☆

לפני 3 שנים ב-2014, החליט בק לשבור לנו (שוב) את הלב. זה קרה עם Morning Phase, אלבום אקוסטי, מינימליסטי ובעיקר מלנכולי שנגע בקצוות העצב החשופים ביותר. האלבום הנפלא היה המשכו המוזיקלי והתמתי של Sea Change המופתי מ- 2002, שגם כן הציג לנו את הצד האקוסטי והרגיש של בק. מי שידוע בזכות הניסיונות המוזיקליות שלו הוכיח שהוא יודע גם לרגש. בענק. 

ועכשיו, 3 שנים אחרי Morning Phase, עם למעלה מ- 20 שנות קריירה ו-12 אלבומים באמתחתו, חוזר בק עם האלבום הפופי והשמח ביותר שלו, Colors. עד כמה פופי האלבום החדש? דמיינו הכלאה בין Happy של פראל וויליאמס לבין כל שיר של ג'סטין טימברלייק וזו תהיה נקודת התחלה טובה.

הסנונית הראשונה מתוך Colors יצאה כבר ב- 2015, בדמותו של השיר Dreams שהיה ניסיון של בק לכתוב שיר שיהיה כיף לנגן לייב. הגישה הזאת המשיכה עם בק גם אל תוך הקלטות האלבום החדש כאשר הוא מנסה לתפוס את האנרגיה של הנגינה בלייב ולהעביר אותה מהבמה אל הסטודיו ואל תוך האלבום. התוצאה היא אסופת שירים אנרגטית, מקפיצה, כיפית ופופית מאין כמוה. אני נשבע לכם שאם קייטי פרי הייתה שרה חלק מהשירים האלה, זה לא היה נשמע מוזר. 

כבר משיר הפתיחה המעולה, Colors, לא תטעו בכיוון אליו הולך האלבום. מדובר בקטע חד, מלא אנרגיה שרק יעשה לכם חשק לקפוץ (וכמה שזה מוזר לכתוב את זה בהקשר לאלבום של בק אבל נשבע לכם שזאת האמת). Seventh Heaven שמגיע לאחר מכן כבר נשמע כמו שיר אייטיז נפלא מאזור 1985 ולא מוריד את הקצב לשניה.

באנר מועדון תרבות

עוד שירים ששווה לחפש ביו טיוב הם No Distraction האנרגטי, Wow שהיה נשמע מעולה בכל אלבום של ביונסה, Fix Me שנשמע כמו בלדת אייטיז (כן, שוב) סטייל 'אולטרווקס' או משהו כזה, כאשר מעל כולם עומד Up All Night שהוא ללא כל ספק אחד משירי הפופ המושלמים ביותר שיצאו בשנים האחרונות. שמעתי אותו כל כך הרבה פעמים ואני עדיין מתקשה להאמין שזה שיר של בק. פשוט גלולת כיף מרוכזת!

ועדיין, למרות השירים הנפלאים שבו Colors לא תמיד אחיד ברמתו. Dear Life למשל חלש, Squre One נשמע כמו משהו לא אפוי והאמת היא שעל Dreams אף פעם לא עפתי. בסך הכל למרות ש- Colors הוא כיף גדול והוא מופק (כרגיל) מושלם, אני עדיין לא בטוח לגבי המשקל הסגולי שלו. האלבום הוא ללא ספק אתנחתא נחמדה ומעניינת בקריירה של בק, משהו חדש שהוא טרם ניסה, אבל אני לא בטוח איזה מטען ישאר ממנו בעוד שנה או שנתיים מהיום. 

"אני כל כך חופשי" שר בק ב- I'm So Free וזה בהחלט נשמע ככה. Colors הוא קודם כל אלבום של בק עבור בק. אלבום בו הוא נותן לחיית הפופ שלו לפרוץ החוצה. האלבום החדש לא נשמע כמו אילוץ או כמו ניסיון להישמע רלוונטי ופופי, זה נשמע כמו משהו שאחרי כל כך הרבה שנים בק באמת ובתמים רצה לעשות. זה נשמע אמיתי, כנה ואותנטי. Colors אולי לא יעמוד בין יצירותיו הגדולות ביותר של בק, אבל לפעמים גם אלבום שהוא כיף טהור זה מספיק. 

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

BECK COLORS

באנר מועדון תרבות

האלבום שבזכותו קולדפליי הצליחו- על The Man Who של טראוויס.

על אף שכיום הם נחשבים בכיינים ומאוסים, ב- 1999 סיפקו לעולם טראוויס סגיר שקט ויפה לשנות ה- 90 הסוערות עם אלבומם השני, The Man Who, שמצליח לרגש ולהעלות חיוך קטן של נוסטלגיה גם היום.  

ממש לא מזמן כתבתי כאן פוסט על 10 אמני גילטי פלז'ר שכולנו שומעים אבל מתפדחים להודות בזה. טראוויס נכללו באותה רשימה. קשה למצוא אנשים שמוכנים להודות שהם מחובבי הלהקה הסקוטית החמודה מדי הזאת. האמת היא שגם אני לא מחסידיה הגדולים, אבל לרגע אחד ב- 1999, הם העניקו לנו אלבום מקסים בפשטותו שמהווה סיום מהורהר, סתווי ואינטימי לעשור מוזיקלי שכולו צבע וטירוף.

השנה היא 1999. סערת הבריטפופ מתפיידת לאיטה והגראנג' הוא כבר מזמן זיכרון מתוק. בתקופה זו הרוק האמריקאי מקצין לכיוון הנו-מטאל ונשלט על ידי להקות כמו P.O.D, Puddle of a Mud, Korn, Limp Bizkit וכמובן, Linkin Park.

בניגוד אליו, מעבר לאוקיינוס, להקות הרוק הבריטיות שאפו להתרחק מהרעש ומתדמית הרוק הצעקני והחברתי של הבריטפופ ומאמצות גישה שקטה ואישית יותר. התוצאה: גל להקות בעלות סאונד אקוסטי חם עם טקסטים אינטרוספקטיביים ומלנכוליים שלימים יכונה "פוסט- בריטפופ".

הפוסט-בריטפופ לבש מגוון צורות. להקות כמו Radiohead ו- Muse הלכו לכיוון האקספרמינטלי בעוד ש- The Verve, Coldplay ואחרות הלכו כאמור לכיוון המופנם והאקוסטי. אחת מהלהקות שבישרו יותר מכל על הפוסט-בריטפופ היו Travis.

ארבעת הסקוטים השתייכו לחלוטין לזרם הרך יותר של הז'אנר ובמאי 1999 שחררו את מה שיהפוך להיות האלבום המייצג ביותר שלו, The Man Who.

"מה זה בכלל וונדרוול?"

למרות שרבים טועים בכך, The Man Who הוא לא אלבום הבכורה של הלהקה כי אם אלבומה השני, והשילוב בין הסאונד השקט לתזמון בו הוא יצא היו מושלמים.

אחרי הטירוף של האחים גאלאגר, הצבעוניות של ברט אנדרסון והאלקטרוניקה של תום יורק, האי הבריטי היה זקוק לקצת שקט ושלווה ו- The Man Who סיפק בדיוק את זה: סיכום מלנכולי, שקט ואישי לעשור חברתי, צעקני וצבעוני. אם תרצו The Man Who הוא כמו שביזות יום א' אחרי סופ"ש פרוע במיוחד. אבל בקטע טוב.

"בכל יום אני מתעורר ומרגיש שזה יום ראשון" שר הילי ב- Writing to Reach You הנפלא שפותח את האלבום ומוסיף את השאלה החשובה באמת: "מה זה בכלל וונדרוול"? בהתייחסו ללהיט הענק ההוא של אואזיס שהגדיר את העשור.

באנר מועדון תרבות

The Fear שמגיע אחריו הוא קטע אינטימי ויפה בו שר הילי לאהובתו, "כל מה שרציתי הוא רק הזדמנות לומר שאני רוצה לראות אותך בבוקר לצידי כשאני מסתובב במיטה" רגע לפני שהוא מתוודה ב- As You Are  כי למרות הכל "בכל יום אני מתעורר לבדי…".

את הסאונד החם שעוטף את The Man Who חייבים טראוויס ללא אחר מאשר נייג'ל גודריך, מפיק העל האגדי של רדיוהד (הידוע בכינוי "הרדיוהד השישי"), שמוכיח שלמרות שסימן ההיכר שלו זו הניסיוניות המוזיקלית, הוא בהחלט יכול להפיק גם מוזיקה אקוסטית פשוטה ויפה. הוא יוכיח זאת שוב ב-2002 עם Sea Change המופתי של בק.

שלא תטעו, מדי פעם תוכלו לשמוע הבלחות סאונד מעניינות סטייל גודריך (כמו הפתיחה של The Fear למשל) אבל בסך הכל האלבום הוא כולו על טהרת הפשטות האקוסטית וזה יותר ממספיק.

The Man Who, שזכה לשמו בזכות הספר The Man Who Mistook His Wife for a Hat של הסופר אוליבר סאקס, אוצר בתוכו פנינים נוספות של רגש מזוקק ויופי מלטף בזכות שירים קסומים כמו Driftwood המוקדש לכל אלה שיש להם פוטנציאל ענק אך הם מפחדים לממש אותו, The Last Laugh of the Laughter בעל ליין הפסנתר הקסום שמדבר על סיום פרק בחיים ומעל כולם, כנראה השיר היפה באלבום, Turn. כל אלה שירים נפלאים שתמיד כיף לחזור אליכם.

האלבום שהפך את קולדפליי למפלצת אצטדיונים

כאשר יצא The Man Who, הוא לא היה להיט גדול ונפל במהירות מהטופ 10 בבריטניה. האגדה מספרת שכאשר הלהקה הוזמנה לנגן בפסטיבל המוזיקה המפורסם, גלסטונברי, רגע לפני שהחלה לנגן את Why Does it Always Rain on Me, החלו ארובות השמיים לשטוף את באי הפסטיבל ללא רחמים.

אגדה אורבנית או לא, הסיפור הזה שהפך לויראלי מפה לאוזן, הקפיץ את השיר לתודעה הקולקטיבית, הפך אותו ללהיט הגדול ביותר מתוך האלבום ובצעד חריג החזיר את האלבום לראש מצעד המכירות הבריטי.

עוד אנקדוטה פרובנציאלית קטנה כי בכל זאת חייבים. את השיר החורפי הזה כתב הילי דווקא ב… אילת! כן כן. באיזשהו שלב פראן הילי חיפש לצאת לחופשה במקום חם ושמשי בניגוד לסקוטלנד הגשומה והגיע עד אילת. העניין הוא שבדיוק כשהגיע לעיר החופש הישראלית, היא הברכה ביומיים רצופים של גשם. הילי שהבין עד כמה המחזה נדיר החליט לכתוב את השיר והשאר היסטוריה.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

על אף הפופולריות של טראוויס ולהקות דומות לה, ברבות השנים רוב להקות הפוסט-בריטפופ לא זכו לפופולריות גדולה או לעדנה ביקורתית וזה עוד בלשון המעטה. המוזיקה שלהם נתפסה כמשעממת, מתבכיינת ונטולת כל עניין.

האמת היא שיש משהו בביקורות הללו ובאמת תוך זמן קצר רוב הלהקות הללו התפרקו (Catatonia), נעלמו אל תהום הנשייה (Steriophonics) או שינו את עורן (Coldplay). אגב קולדפליי, ללא ההצלחה של טראוויס ו- The Man Who בפרט, אין שום סיכוי שהם היו הופכים  למפלצת האצטדיונים שהם הפכו להיות.

עדיין מצליח לרגש

טראוויס עוד זכו לטעום את טעם הצלחה עם אלבומם הבא, The Invisible Band (גם כן בהפקתו של גודריך) שהנפיק את Sing הנוראי ו- Side הנחמד שהיו להיטים גדולים. יהיו להם גם כמה הבלחות לא רעות בכלל כמו Love Will Come Through המעניין או Closer המרגש, אבל בגדול גם הם הלכו ומחזרו את עצמם לדעת עד שהתדרדרו לתהום הנשייה.

כיום הם עדיין פועלים (מסתבר), אבל את ההבלחה החד פעמית שלהם, The Man Who הם כבר לא ימחזרו וזה בסדר. האלבום הזה היה במקום הנכון ובזמן הנכון וסיפק מוזיקת נחמה לעשור רווי תהפוכות מוזיקליות.

כמעט 20 שנה אחרי, עדיין כיף לחזור לאלבום הזה בבוקר סתווי או סתם כשמתחשק משהו נעים לאוזן. הוא עדיין עושה את העבודה ומצליח לרגש גם את הציניקנים הגדולים ביותר, וביניהם, גם אותי.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

travisרוצה לקבל עדכונים חמים ממני

15 האלבומים העצובים ביותר אי פעם

לב שבור, פרידות, מוות או סתם דיכאון, תמיד היו נושאים שהיוו השראה לאמנים. מועדון תרבות מזמין אתכם לסגור את עצמכם בחדר, לכבות את האור ולהתמסר ל-15 אלבומים שיצלקו את נפשותיכם אבל גם יפעימו אתכם ביופיים האלמותי. קחו נשימה ארוכה ותכינו ממחטות כי מהפוסט הזה לא תצאו שמחים.

Sun Kil Moon- Benji

"אני יכול לחיות עם שמיים שנופלים עלי מלמעלה, אני יכול לחיות עם הלעג שלכם, עם החמיצות שלכם, עם הזחיחות שלכם. אני יכול לחיות עם להזדקן לבד אבל אני לא יכול לחיות ללא אהבתה של אימי". לא להרבה אמנים יש את האומץ והיכולת בכלל, לכתוב בכזאת כנות כמו שמארק קוזלק, האיש שמאחורי סאן קיל מון כותב. בנגי' מ-2013 הוא בדיוק החומר ממנו עשויים אלבומי מופת שמשנים חיים.

"דברים נעשים כבדים יותר כשאתה מזדקן. אני לא יכול לכתוב בגיל 47 כמו שכתבתי כשהייתי בן 25", סיפר קוזלק על האלבום הזה. ואכן בנג'י הוא סוג של אלבום משבר אמצע החיים שמצד אחד מסתכל אחורה בערגה על הרגעים המעצבים בחיינו, אך מצד שני מביט בחשש אל העתיד, על המוות ועל כל מה שנשאיר מאחורינו. אני לא יודע מה זה יעשה לכם, אבל I Can't Live Without My Mother's Love הוא אחד השירים שהכי השפיעו עלי בשנים האחרונות. טוסו לשמוע.

Sufjan Stevens- Carrie & Lowell

אמו של סופיאן אף פעם לא הייתה בקו הבריאות. היא אהבה לשתות וסבלה מפרנויות ובעיות נפשיות. בגיל 3 היא נטשה את סופיאן והשאירה אותו לגדול עם אחיו אצל אביהם. עם השנים התחדש הקשר בין השניים אבל הוא אף פעם לא היה חזק במיוחד. סופיאן הקטן נסע בעיקר לחופשות קצרות אצל אימו ובעלה החדש, לואל, באורגון. חוויות הילדות הקצרות שחווה עם אימו הן חלקי הפסיפס מהם הרכיב סופיאן את אלבום הפרידה המוחלט מאימו שנפטרה מסרטן ב-2012.

לכל אורכו של Carrie & Lowell, סופד סופיאן לאימו המנוחה, לא בטינה ובכעס, אלא בהבנה וקבלה. במילותיו מחבק סופיאן את אימו כפי שמעולם לא עשה זאת בחייו. זהו אלבום פרידה קורע לב בין בן שתמיד רצה להיות קרוב יותר לאימו. אלבום על חרטות ואובדן. "הייתי צריך לכתוב לך יותר" מקונן סופיאן בלב שבור אבל "העבר הוא עדיין העבר, רכבת לשום מקום…".

The Mountain Goats- The Sunset Tree

כמו סופיאן סטיבנס, גם ג'ון דרניאל גדל בבית לא ממש יציב. הוריו נפרדו כשהיה קטן ואביו המאמץ והאלכוהליסט נהג להכות אותו קשות. את כל החוויות הללו העלה דרניאל על גבי האלבום The Sunset Tree מ-2005 הנודף מכאב נעורים מצלק. אך היופי האמיתי באלבום הזה טמון בליריקה שאינה רק דיכאונית וכואבת אלא גם נוטעת תקווה בלבבותיהם של נערים ונערות שחווים על בשרם את מה שחווה דרניאל בצעירותו. בהערות שבספרון האלבום הוא כותב "האלבום הזה מוקדש לכל הגברים והנשים הצעירים והצעירות שחיים עם אנשים שמתעללים בהם, ואלו החדשות הטובות: אתם הולכים לשרוד את זה. אתם הולכים לצאת מזה בחיים. אתם הולכים לספר את הסיפור שלכם. אף פעם אל תאבדו תקווה". ללא ספק מעורר השראה.
לחובבי "המתים המהלכים" השיר, Up The Wolves, נוגן בעונה הרביעית בסצנה בה דריל ובת' שורפים את בית העץ בו הם שוהים. קלאסיקה.

The Cure- Disintegration

אם לדיכאון היה פרצוף, זה היה לגמרי הפרצוף של רוברט סמית'. האיש עם הליפסטיק המרוח והשיער הבלתי אפשרי שהיווה השראה לדורות של אמנים ואלבומי דיכאון ונערים ששקלו לחתוך ורידים ולסיים את זה. אחרי הכל, כמה שמח כבר יכול להיות אדם שסירב להביא ילדים לעולם בטענה ש: "התנגדתי להיוולד, אז למה שאעשה את זה למישהו אחר? לחיות זה נורא עבורי".

אחרי שהוכיח שהוא יכול לכבוש את המיינסטרים עם שירי פופ חמודים וקופצניים, משבר גיל השלושים הכה חזק ברוברט סמית' שהחליט להחזיר את הלהקה לשורשיה הגותיים, ובשנת 1989, הוציאו סמית' והקיור את "התפוררות", אחד מאלבומי הדיכאון הגדולים היסטוריה. מדובר ביצירה שהיא באמת על גבול השלמות, שמצליחה לנגוע בקצוות העצבים החשופים ביותר של מנעד רחב של רגשות שנע בין אהבה, פרידה, פארנויה וכאב בלתי אפשרי. מדהים שבתוך ערימת העצב הזאת מבצבצת לרגע נקודת אור קטנה ויפה בדמות השיר הרומנטי ביותר שאי פעם נכתב, Lovesong. יכול להיות שקייל מסאות'פארק צדק כשאמר ש"דיסינטיגריישן הוא האלבום הכי טוב אי פעם"?

20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות

Nick Drake- Pink Moon

אם יש גרוע יותר מאמן מיוסר הסובל מבדידות קיצונית ודיכאון קליני, זה אמן מיוסר הסובל מבדידות קיצונית ודיכאון קליני שאפילו לא זכה בחייו לראות את העבודה שלו מקבלת את ההכרה לה הייתה ראויה. ההערכה לה זכה דרייק לאחר מותו היא תוצאה של הטקסטים הכל כך אנושיים והנוגעים שלו שבאים לידי ביטוי בצורה המופלאה ביותר באלבומו השלישי והאחרון שהקליט בחייו. Pink Moon הוא האלבום הפשוט והמופשט ביותר של דרייק.  28 דק' בלבד של דרייק לבדו עם הגיטרה, שקורעות את הלב ומנפצות אותו לרסיסים קטנים של חמלה. Pink Moon הוא ההוכחה שלפעמים השירים הפשוטים ביותר, הם גם היפים ביותר.

Elliott Smith- Figure 8

אליוט סמית' התאבד על ידי 2 דקירות בלב. לא באמת, כאילו, יש יותר דכאוני מזה? באמת לא משנה איזה אלבום שלו תבחרו, מעודדים לא תצאו ממנו ולכן הבחירה ב- Figure 8, אלבומו האחרון הרשמי לפני מותו היא בהחלט שרירותית. למרות שהיצירה הנבחרת היא דווקא היותר "מיינסטרימית" שלו, היא עדיין תגרום לכם לבכות כמו ילדים.

The Smiths- The Queen is Dead

כמו במקרה של אליוט סמית', גם אצל מוריסי והסמית'ס, לא ממש משנה באיזה אלבום תבחרו, יהיו בו מספיק שירים שיביאו אתכם לכדי דמעות, כך שהבחירה ב- The Queen is Dead היא בעיקר בגלל שזהו האלבום המוכר ביותר של הלהקה וגם בגלל שהוא מכיל את There is a Light That Never Runs Out המושלם עם השורה האלמותית: "אם משאית במשקל 10 טונות תהרוג את שנינו, אז למות לצידך זוהי זכות והכבוד הוא שלי". וזה עוד לפני שהזכרנו בכלל את The Boy With The Thorn in His Side, The Queen is Dead ואת I Know It's Over, שיר הדיכאון האולטימטיבי שבמקרה הטוב יביא אתכם לדמעות ובמקרה הפחות טוב יגרום לכם לחפש גג לקפוץ ממנו.

באנר מועדון תרבות

Counting Crows- August and Everything After

אל תתנו לראסטות של אדם דוריץ ול- Mr.Jones המקפיץ להטעות אתכם. August and Everything After הוא אחד האלבומים הכי אישיים והכי עצובים שתשמעו בחייכם. אחרי הכל, לא כל אמן מסוגל לכנות את עצמו "מלך הגשם". אוגוסט וכל מה שלאחר מכן הוא יצירה אישית ומפעימה בכנותה, על עולמו הפנימי וליבו המדמם של אדם דוריץ. בין סיפור אהבה נכזבת למשנהו, לוקח אותנו דוריץ למסע ברחבי ארצות הברית ונפשו המיוסרת בחיפוש אחר השלמה, שקט נפשי ואהבה אמיתית שתציל אותו מעצמו. מדובר באלבום קאלט שעם כל שנה שעוברת "מגייס" עוד ועוד מעריצים ומחזק את מעמדו כאחד האלבומים היותר מוערכים ואישיים של שנות ה-90.

Joy Division- Unknown Pleasures

איאן קרטיס תלה את עצמו בגיל 23. פאקינג גיל 23 וזה עוד כשהוא משאיר אחריו 2 יצירות מופת שהגדירו את ז'אנר הפוסט פאנק והפכו לפסקול של דור הילדים האבודים שעברו עם בריטניה את שנות ה-70 הקשות. מדהים לשמוע את עצמת סערת הרגשות והכאב העצום שהתחולל בתוך קרטיס כבר ביצירת הביכורים שלו יחד עם ג'וי דוויז'ן. הקול החודר והעמוק, על סף המבעית של קרטיס, מצליח לערער את הנשמה גם היום ולהשאיר אותו כדמות טראגית שעל אף הכישרון העצום הפסידה לדיכאון .ההמשך ידוע, ג'וי דויז'ן הפכו לניו אורדר ושינו לעד את עולם המוזיקה, אבל רוחו של קרטיס תמשיך לרחף מעל כל נפש תועה שמבקשת להסתגר בתוך עצמה ופשוט לבכות.

Radiohead- Kid A

ככה נשמעת פרנויה, ככה נשמעת התמוטטות עצבים של להקה שכבשה את העולם. אחרי הצלחת הענק של OK Computer, טום יורק ברח הכי רחוק שהיה יכול, במקרה זה אל מכונות התופים, הסינתיסייזרים והמחשבים שיצרו עבורו את האסקפיזם המושלם מעולם הרוק בו הוא הומלך שלא מרצון.  Kid A הוא עולם שלם של צלילם נוגעים, נוגים, לעיתים מפחידים, אך בעיקר מרגשים שיעטפו אתכם ויכנסו לכם לורידים כמו סם שלא תרצו להתנקות ממנו.

Depeche Mode- Ultra

בשנת 1995 עזב אלן ויילדר את דפש מוד, מרטין גור החל לשתות את עצמו לדעת ומעל כולם דייב גהאן התדרדר לסמים קשים, חווה מוות קליני והיה כפסע מהמוות. כן, העתיד נראה אז זוהר לדפש מוד. אבל דווקא אז אספו את עצמם החברים והוציא את Ultra, אחד האלבומים הכבדים, האפלים והעצובים שלה ביותר. בהתחשב בנסיבות זה היה לגמרי טבעי. 4 שנים אחרי שחתכו לרוק ב-Songs of Faith and Devotion, דפש מוד הורידו הילוך ושיחקו אותה עם אלבום מינימליסטי ונוגע ללב שמצליח להעביר את  החוויות ואת כל דרך הייסורים שעברו חברי הלהקה בשנים שקדמו ליציאת האלבום. עד היום שירים כמו Home, Useless, Sister of Night ואחרים, מצליחים להעביר את תחושת הריקנות בעולם אך גם לשמור על סוג של אופטימיות מינימלית. האלבום האהוב ביותר עלי באופן אישי של דפש מוד. חבל שהם לא עושים כאלה יותר.

The National- Trouble Will Find Me

הדיכאון אף פעם לא היה זר באלבומים של הנשיונל, אבל ב- Trouble Will Find Me, אלבומם השישי של החברה מאוהיו, עושה רושם שהוא מגיע לקצה. 13 שירים מכל האלבום הזה וכל אחד ואחד מהם הוא סיפור מייסר של התבגרות, חשבון נפש וריקנות שהדבר היחיד שיכול למלא אותה זה עוד עצב.  "אם את רוצים לשמוע אותי בוכה, נגנו את Let it Be או Nevermind" שר ברנינגר ב- Don't Swallow the Cap המרסק, אבל האמת היא שלא מעט אנשים יבכו אחרי שהם יאזינו ל- Trouble Will Find Me.

Nick Cave & The Bad Seeds- Skeleton Tree

"נסיך האופל", ניק קייב, הוא גם ככה האיש הכי דכאוני בתעשייה. עכשיו תתארו לעצמכם איך נשמע אלבומו  ה-16,  Skeleton Tree, שנכתב עקב מותו של בנו ארתור. קחו את הבן אדם הכי עצוב בעולם, שימו אותו בסיטואציה בלתי אפשרית ותקבלו אלבום יפיפה אבל גם כזה שהוא על גבול הקשה להאזנה מרוב שהוא עצוב. אין מצב שתשארו אדישים למשמע זעקותיו של קייב לבנו ""אני זקוק לך, בליבי אני זקוק לך". ועיניתם את נפשותיכם? זה לגמרי Skeleton Tree. לא מדובר באלבום שמאזינים לו סתם כי בא לכם, זה אלבום שיצלק את נפשותיכם וישאיר אתכם מדממים בשדה הקרב אך גם מתחננים לעוד מהיופי הזה.

Beck- Sea Change

שלושה שבועות לפני יום הולדתו ה-30 ואחרי תשע שנות זוגיות(!) גילה בק שארוסתו, הסטייליסטית לי לימון, בוגדת בו. חתיכת מתנת יום הולדת. הגילוי טלטל את עולמו של בק שתיעל את פרץ הרגשות אל תוך יצירה אקוסטית שוברת לב על אהבה אכזבה ומה שביניהם. מסתבר שלב שבור של אחד הוא הנחמה של האחר. Sea Change הוא לגמרי אחד מהאלבומים היותר טובים של ה-20 שנה האחרונות ולחלוטין אחד מאלבומי הפרידה הכי קורעי לב שנוצרו אי פעם. כי מי מאיתנו לא הרגיש אף פעם שהוא נמצא בקשר שהוא  "מקרה אבוד"?

Bon Iver- For Emma Forever Ago

בשלהי 2006 ג'סטין ורנון, מנהיג ההרכב, בון יבר, הרגיש שהחיים שלו נכנסו אל תוך סערה שאי אפשר לצאת ממנה. הלהקה הקודמת שלו התפרקה, הוא סבל מבעיות בריאותיות, עבד בחנות סנדוויצ'ים, בקיצור לא מצא את עצמו בעולם. ואם זה לא מספיק, גם חברתו באותם הימים, כריסטי סמית', נפרדה ממנו. בתגובה לכל הטלטלות בחייו, זרק ורנון את כל ציוד ההקלטה שהיה לו אל  תוך הבגאז' של המכונית ולחץ על הגז.

מסעותיו הביאו אותו לבקתת הצייד הנטושה של אביו, אי שם בהרים המושלגים של ויסקונסין. שם, במינימום אמצעים ומקסימום לב ונשמה, שפך ורנון את כל צרותיו אל תוך יצירת מופת מופלאה שתהדהד שנים קדימה אל תוך עולם האינדי. ולגבי מי זאת אמה? ורנון חוזר ואומר כי לא מדובר באישה אמיתית אלא ב"מקום שאתה מרגיש תקוע בו. כאב שאתה לא יכול למחוק". את הכאב של ורנון אולי אי אפשר למחוק אבל הוא מונצח בצורה היפה ביותר שאפשר בתוך האלבום הקסום הזה שישבור לכם את הלב כל פעם מחדש.

ועוד אחד אחרון… "הוספיס" של The Antlers. האם זה האלבום הכי עצוב אבר?>>

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

15-d794d790d79cd791d795d79ed799d79d-d794d7a2d7a6d795d791d799d79d-d791d79bd79c-d794d796d79ed7a0d799d79d.pngבאנר מועדון תרבות