10 האלבומים הגדולים של 2017

אפשר כבר להכריז רשמית: 2017 הייתה שנה מוזיקלית נפלאה! למעשה מאז 2013 לא קיבלנו 12 חודשים רוויים בשירים ואלבומים כל כך טובים. אז רגע לפני שמורידים את השאלטר על עוד שנה, זה הזמן לסכם את עשרת האלבומים הכי טובים של 2017 (פלוס עוד כמה המלצות).

שניה לפני שיוצאים לדרך, קבלו עוד חמישה אלבומים נפלאים שיצאו השנה שלא נכנסו לעשירייה שלי אבל ללא ספק ראויים לאזכור:

Father John Misty- Pure Comedy

Lana Del Rey- Lust for Life

Bryce Dessner, James McAlister,  Nico Muhly, Sufjan Stevens- Planetarium

Haim- Somthing to Tell You

Bjork- Utopia

10. Arcade Fire- Everything Now

גם אלבום של רע של ארקייד פייר עדיין טוב יותר מרוב הדברים שיצאו השנה. אז נכון, Everything Now לא עומד בסטנדרטים המחמירים שההרכב הקנדי הרגיל אותנו אליהם, אבל מצד שני כמה להקות ואלבומים באמת מסוגלים להתחרות ביצירות כמו Funeral או The Suburbs.

למרות חוסר הקוהרנטיות ובליל הז'אנרים שלא תמיד מצליחים להתאחות, האלבום החמישי של ארקייד פייר עדיין מציג פופ-רוק מאתגר, נפלא ולעיתים קסום. זו לא גולת הכותרת שלהם אבל  עם הזמן Everything Now הולך ומתגלה כאלבום לא רע בכלל. אפילו מצוין לפרקים. גם אם אתם לא מסכימים איתי, תודו שמגיע לו להיכנס לרשימה רק בזכות We Don't Deserve Love, שהוא ללא ספק אחד מהשירים הכי יפים שהוקלטו בשנים האחרונות. לביקורת המלאה שלי על האלבום.
רוצו לחפש ביוטיוב: Creature Comfort, Put Your Money on Me, We Don't Deserve Love

9. Kendrick Lamar- Damn

באתר מטהקריטיק (Metacritic) המשקלל ציוני ביקורות מכל העולם, Damn זוכה לציון מפלצתי של 95% ביקורות חיובית ככה שלהגיד עליו שהוא קונצנזוס יהיה אנדרסטייטמנט. למרות שבעיני הוא לא היצירה המושלמת שקיבלנו עם To Pimp a Butterfly (שקיבל אגב במטהקריטיק 96% ביקורות חיוביות) הוא עדיין מניפסט אותנטי ונפלא בכנותו של אמן שחור באמריקה של שנת 2017. 

Damn משלב במיומנות אולדסקול עם ביטים ו"פיל" עכשווי ואקטואלי שהופכים את לאמר לראפר החשוב ביותר בשנים האחרונות. כבוד.
רוצו לחפש ביוטיוב: Humble, DND, XXX

8. Beck- Colors

אחרי הדיכאון הקליני עם Morning Phase ואחרי שחקר כמעט כל טריטוריה מוזיקלית אפשרית, הפתיע בק עם אלבום שהוא כולו פופ וכיף טהור, וכמה שזה נשמע מוזר ככה זה גם נפלא. Colors נשמע כמו מישהו מאוהב, כמו ילד מתלהב שקיבל 100 במבחן. הוא מופק מדהים, מלא באנרגיות חיוביות וגדוש בכיף פופי טהור שיעשה לכם טוב על הנשמה. Colors מוכיח סופית שכל מה שבק נוגע בו הופך לזהב ולקלסיקה מיידית. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביוטיוב: Up All Night, No Distraction, Colors

7. Liam Gallagher- As You Were

את תואר האלבום המפתיע של השנה קוטף ללא ספק הפה הגדול של עולם המוזיקה, ליאם גאלאגר. עושה רושם שאחרי שנים, הצלקת מפירוק אואזיס (שלאיחודה הוא מייחל בכל ראיון בגילוי לב מפתיע) מתחילה להגליד. As You Were הוא תצוגת תכלית מופלאה של אחד הפרונטמנים הטובים בתולדות הרוק. הקול של ליאם נשמע נהדר, ההפקה והעיבודים אקטואליים מתמיד והשירים פשוט מעולים!

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

באלבום הסולו הראשון שלו, ליאם לא מפחד להצטייד במיטב הכותבים והתוצאה היא פופית כיפית ומרגשת מתמיד. אבל האמת היא שמעבר לאיכות המוזיקלית של האלבום, טוב שליאם גאלאגר חזר. עולם המוזיקה היה צריך בחזרה את הפה הגדול שלו ולראייה בשבוע הראשון ליציאתו מכר האלבום בבריטניה בלבד למעלה מ- 100,000 עותקים, מה שהפך אותו לאחד מעשרת האלבומים הנמכרים בממלכה המאוחדת בעשור האחרון. אין ספק, העולם התגעגע לליאם גאלאגר. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביוטיוב: Chinatown, Wall of Glass, For What it's Worth

6. Billy Willian Corgan- Ogilala

אחרי שנים של דשדוש (למרות אלבומים לא רעים בכלל) וכשהמילה רלוונטיות רחוקה ממנו שנות אור, שחרר השנה סולן הבלתי מעורער של Smashing Pumpkins אלבום חדש שכולו קסם טהור. Ogilala, בסך הכל אלבום הסולו השני של קורגן (הראשון יצא ב- 2005) מורכב מ- 11 קטעים שקטים מבוססי פסנתר וגיטרה אקוסטית שמצליחים לרגש בטירוף. כמה כיף לשמוע שאחרי שנים של דיסטורשן, קורגן מצליח ללטף את הנשמה עם אסופת השירים היפה ביותר שלו מאז Adore המעולה. אותי זה לחלוטין קנה. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Zowie, The Spaniards, Archer

5. The War on Drugs- A Deeper Understanding

אלבומם הרביעי של The War on Drugs הוא מהמרגשים ביותר שיצאו השנה. חוויה מוזיקלית עשירה מאין כמוה שמצד אחד נשמעת כמו מחווה מדויקת ללהקות האינדי הגדולות של האייטיז ומצד שני מצליחה להיות כל כך ייחודית. ללא ספק מדובר בהמשך מכובד ביותר ל- Lost in the Dream המופלא מ- 2014.
רוצו לחפש ביו טיוב: Pain, Strangest Thing, Up All Night

4. Arca- Arca

Arca, אלבומו השלישי של המפיק המוערך אלחנדרו גרסי, היא אחת היצירות המסעירות ביותר שיצא לי לשמוע בשנים האחרונות. היא הזויה, מלנכולית, מפחידה, מרתקת ומופקת מדהים. זה לא אלבום שיתאים לכל אחד, אבל מוזיקלית הוא ללא ספק הישג יוצא דופן. לא סתם גרסי הספיק לעבוד כבר עם קניה ווסט, FKA Twigs, ביורק ואחרים. זה לגמרי אלבום שמציב רף גבוה מאוד לאלבומים ולהפקות הבאות של גרסי. יופי שלא שומעים כל יום. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Piel, Anoche, Desafío

3. LCD System- American Dream

אלבום הקמבק המפואר של ג'יימס מרפי, מהיוצרים החשובים בדורנו, הוא בדיוק מה שהיינו צריכים ב-2017. 7 שנים אחרי This is Happening המפעים, מרפי חוזר חד מתמיד עם אלבום מפוצץ רגש, אהבות נכזבות וחלום אמריקאי אחד שכבר איננו. מיד עם צלילי הפתיחה הרפטטיביים אי אפשר שלא להתמסר לחוויה הכמעט דתית שהאלבום הזה אוצר בתוכו. עם רפרנסים וצלילים שמזכירים את דייויד בואי, דפש מוד, בריאן אינו וארקייד פייר (שאלבומם Reflektor הופק על ידי מרפי) American Dream ללא ספק יהדהד עוד שנים קדימה.
רוצו לחפש ביו טיוב: Oh Baby, Tonite, Call the Police

2. Lorde- Melodrama

אני מודה כי כאשר פרצה לחיינו היוצרת הניו זילנדית בגיל 16 בלבד, לא נפלתי שדוד לרגליה כמו שאר העולם, אבל Melodrama הוא סיפור אחר לגמרי. מדובר באלבום אמיץ, מרתק לפרקים שמצליח להכיל בהצלחה וללא יומרות מיותרות, מגוון סגנונות מוזיקליים לצד הפקה מלוטשת ומרהיבה. 

Melodrama הוא אלבום ההתבגרות של לורד. אלבום בו היא מתארת, לעיתים מתקוטטת, עם  המחיר שגובה ממנה התהילה. העליות, המורדות, הבכי הצחוק, רכבת ההרים הרגשית שהופכת את הכל לטרגדיה יוונית או בפשטות, "מלודרמה". בכל אלו יוצקת לורד סיפורים נדירים בכנותם על גברים שזרקו אותה, על כאב אמיתי ורצון למישהו שפשוט יבוא ויחבק. NME בחרו באלבום הזה כאלבום השנה ואני יכול להבין מדוע. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Green Light, Perfect Places, Liabillity

1. The National- Sleep Well Beast

מהרגע שיצא, לא היה בליבי שום ספק ש- Sleep Well Beast הולך להיות אלבום השנה שלי וזה לא מובן מאליו בשנה מוזיקלית כל כך מוצלחת. לומר על אלבומם השביעי של הנשיונל שהוא מרגש יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. זה אלבום שמצליח לגעת בנימי הנפש הדקים ביותר ולחדור ללבבות הקשוחים ביותר. זה אלבום על פרידות ששזורים בתוכו אינספור רגעי אהבה קטנים שמקמטים את הלב ומרסקים את הנשמה בכל האזנה מחדש.

כמו שכתבתי בביקורת שלי על האלבום: Sleep Well Beast הוא קולו של דור שלם של אנשים שיש להם הכל אבל אין להם כלום. זה כואב, זה עצוב אבל זה גם כל כך יפה ואין ספק שמדובר באלבום שיזכר לעוד הרבה זמן. לביקורת המלאה שלי על האלבום
רוצו לחפש ביו טיוב: Day I Die, I'll Still Destroy You, Carin at the Liquor Store

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

10 האלבומים הגדולים של 2017- אורפז

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

מודעות פרסומת

בואו בראש פתוח: Arca ביקורת אלבום

וואו. זו המילה היחידה שעולה לי לראש לאחר ההאזנה ל- Arca של המפיק הונצואלי המוערך, אלחנדרו גרסי. הוא מפחיד, יפה, מלחיץ, קסום, הזוי ומרגש גם יחד. זה לא אלבום שיתאים לכולם, אבל מוזיקלית הוא ללא ספק הישג יוצא דופן.

זה כמה שנים שאלחנדרו גרסי הידוע כ"ארקה", צובר לעצמו שם של כבוד בקרב חובבי האוונגרד. האלקטרוניקה הניסיונית שלו הפכה שם נרדף לאיכות ולפריצת גבולות כאשר בשנים האחרונות גם הכוכבים הגדולים לא אדישים לכישרון וגייסו אותו לשורותיהם. בין היתר הספיק ארקה להפיק את קניה ווסט, FKA Twigs, ביורק ואחרים. ללא ספק רפרטואר מרשים. 

למוזיקאי המוערך נחשפתי דרך שלל ביקורות מוזיקה, כתבות, סיקורים ובעיקר דרך עבודתו המשותפת עם ביורק שאני נורא אוהב. אבל רק כאשר אלבומו השלישי, שנקרא בפשטות Arca, החל לעטר את ראשי מצעדי הסיכום השנתיים, החלטתי שאני חייב לתת לו הזדמנות. זה לא היה קל, אבל לגמרי היה שווה את זה. 

אני לא מכיר את העבודות הקודמות של ארקה, ועדיין האלבום החדש שלו הצליח לרתק אותי באופן שמעט מאוד אלבומים הצליחו לעשות בשנים האחרונות. רובו ככולו של Arca איטי, מלטף ונוגע ברמות שקשה להסביר תוך שהוא מצליח שלא לשעמם אפילו לרגע. המוזיקה האלקטרונית והעדינה כל כך מצליחה לחדור אל תוך הנשמה ואיכשהו לטלטל ולנחם אותה בעת ובעונה אחת. מדהים. 

אם הייתי צריך, הייתי ממליץ לכם לכבות את האורות, להכין כוס יין ואולי ממחטה או שתיים, ולהתמסר לצלילים החד פעמיים של האלבום הזה. זהו אמנם מסע מוזיקלי לא שגרתי אבל מרתק.

כאמור ארקה הוא ונצואלי ששר בספרדית, ולמרות שאני חצי צ'יליאני (מהצד של אמא, אל תשאלו) שלא מבין מילה בספרדית, זה לא גרע במאומה מההנאה שלי מהאלבום. אולי דווקא בגלל שאין לי מושג מה הוא שר מצאתי את את עצמי מתרגש כמו ילד קטן מהשירה העדינה אך ההחלטית כל כך שלו.

קטעים כמו Sin Rumbo ,Anoche, Reverie ומעל כולם, Piel שפותח את האלבום ו- Desafío פשוט הצליחו לרסק לי הלב לחתיכות. אין ספק ש- Arca הוא הישג מוזיקלי אמיץ שלא לומר מעורר השתאות.

בכלל כל האלבום הזה מעורר מחשבה ומערער. הוא מהפנט לחלוטין ובין אם תתחברו אליו או לא, המוזיקה לא תרפה מכם בכזאת קלות וזו כוחה של יצירה אמיתית. כמו שידידה טובה תיארה אותו: "זה כמו סרט אימה טוב על הגבול שבין פסיכי, למטריד למגניב".

moadon-tarbut-24

כאמור Arca הוא תצוגת תכלית של הפקה שלמרות המינימליזם שלה, מצליחה להיות עשירה ומדויקת כל כך. אין תו אחד מיותר, אין הברה אחת שלא במקום. הכל כל כך נקי ועם זאת עמוס ברגש. זהו ניצחון מפואר שמוכיח כאן מעבר לכל ספק שמדובר באחד המוזיקאים והמפיקים המוכשרים ביותר שפועלים כיום.

קשה גם לנתק את השיח על ארקה מהצד החזותי שלו. התחפושות המוזרות שהוא מתהדר בהן ובעיקר הקליפים המלחיצים משהו שלגמרי הצליחו להדיר שינה מעיני הופכים את המוזיקה שלו לחוויה הרבה יותר קשוחה. מעבר לעובדה שהקליפים נראים כמו סצנות שנלקחו מסרטים של מ. נייט שאמלאן או גיירמו דל טורו, הם גם מאוד הומו-ארוטיים (ארקה הוא הומוסקסואל מוצהר), כך שאם אתם הומופוביים אני פחות ממליץ לכם לצפות בקליפים. 

מכירים את המעצבנים האלה שלמדו קולנוע ועכשיו הם ממליצים לכם על איזה סרט אוסטרי זר שזכה באוסקר ב- 1976 אבל לכם סתם בא לדפוק את הראש אל מול הרובוטריקים? אז אני אקח על עצמי לרגע את תפקיד הממליץ הפלצן ואפציר בכם לתת הזדמנות ל- Arca. אני הראשון שאודה שהאלבום הזה רחוק מלהתאים לכל אחד. אבל אם אתם מחפשים מוזיקה מעט אחרת, שונה ומאתגרת, תנו לו הזדמנות. כבו את האור, קחו נשימה ארוכה ותצללו לעולם ההזוי של ארקה. אני מבטיח שלא תצטערו וגם אם כן תמיד תוכלו לשנוא אותי. 

ציון המועדון: ★★★★★

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

arca_xl

moadon-tarbut-24

אוטופיה מוזיקלית: ביורק- Utopia ביקורת אלבום

אני אוהב את ביורק. עכשיו תעשו לי טובה ותחסכו ממני את המבט המזלזל במקרה הטוב או המבולבל במקרה הפחות טוב כי לא משנה איך תסתכלו על זה, ביורק היא מהיוצרות הכי מוזיקליות שדרכו אי פעם על האדמה. אישה שכל כולה, כל התכלית שלה היא מוזיקה טהורה. יוצרת שהצלילים והתווים זורמים בעורקיה וחיים בעמקי נשמתה כמו אצל מעט מאוד יוצרים שעדיין מהלכים בינינו היום. אמנית שעצם ההוויה שלה היא יצירת אמנות בפני עצמה.

ברור, לא קל לעכל אותה וגם אני לא תמיד בטוח איפה עובר אצלה הקו שבין יומרנות לגאונות, אבל אם אתם באמת אוהבים ומוקירים מוזיקה, אתם לא יכולים שלא להעריך אותה. את האומץ שלה לשבור מוסכמות כל פעם מחדש ולעזאזל להמציא את המוזיקה מחדש עם כל אלבום שלה. חושבים שרדיוהד מאתגרים? הצחקתם את ביורק. היא כבר מזמן שכחה את מה שתום יורק רק עכשיו לומד (ושלא יהיה ספק אני מת על תום יורק כן?).

באנר מועדון תרבות

כבר הרבה זמן שרציתי לכתוב עבור ביורק כתב הגנה, (לא שהיא ממש צריכה אותי, המוזיקה שלה עושה את זה מספיק טוב), אבל כל זה רק תירוץ לדבר האמיתי: האלבום החדש. ואם שרדתם עד כאן בטח תרצו לדעת איך הוא. ובכן בקצרה: מעולה!

Utopia, אלבומה התשיעי של הפלא האיסלנדי, מגיע שנתיים אחרי Vulnicura, אלבום הפרידה המרטיט שלה מבעלה דאז, מת'יו באמי. אך בעוד Vulnicura (ללא ספק בין שלושת אלבומיה הטובים ביותר) היה מלנכולי מטבעו והתהדר בכלי מיתר סטייל Homogenic המופתי, Utopia, כשמו כן הוא, מלא אופטימיות וקורן שמחה הרבה יותר מקודמו הקודר.

למעשה ביורק מתארת את Utopia כ"אלבום הטינדר" שלה בשל התכנים שלו העוסקים בקשרים  רומנטיים ודייטים. ואכן האלבום החדש הוא חגיגה של אהבה, צבע וחיים חדשים אחרי אותה פרידה כואבת.

אט אט, בעדינות וברגש טווה עבורנו ביורק את עולמה האוטופי והאופטימי עם שלל צלילים קוסמיים, ציוצי ציפורים, רוחות מלטפות ועוד. כל התיאורים הללו אגב הם לא דימויים פרי דימיוני אלא צלילים של ממש המשולבים באלבום.

כיאה לקו האמנותי של ביורק, Utopia הוא חגיגה מוזיקלית מופלאה מאין כמוה. כמו Vulnicura, גם הפעם את עמדת המפיק מאייש Arca הונצואלי שמצליח להנגיש במיומנות מרשימה את המורכבות המוזיקלית הבלתי מתפשרת של ביורק. שלא תטעו. המוזיקה עדיין יומרנית, מתקדמת, ולא קלה לעיכול אך עם זאת עדיין נגישה. מי שחושש מאלבומים ניסיוניים דוגמת Biophilia או Medúlla יכול להירגע.

ועם זאת אני לא יכול שלא להשתחרר מהתחושה שהאלבום יכול היה להיות מהודק יותר. 14 שירים שנמתחים על פני למעלה מ- 70 דקות מרכיבים מסע לא פשוט שלעיתים נשמע מעט רפטטיבי. מרגישים את פרץ היצירתיות שבקע מביורק בכל אחד ואחד משירי האלבום הזה אבל ניתן היה לוותר על חלק מהקטעים ולא רק על הדקה וארבעים וארבע שניות שמרכיבות את Paradisia.

באנר מועדון תרבות

ועם זאת אי אפשר שלא לסלוח לה כאשר מאזינים לשירים כמו The Gate, Bleeinsg Me, Arisen My Senses המדהים, Future Forever . כל אלה ועוד ממשיכים להוכיח שביורק היא יוצרת חד פעמית ומי שמוותר עליה מראש בגלל דעות קדומות או חשש מוזיקלי פשוט מפסיד. הלוואי ונזכה לעוד אמנים שיאתגרו אותנו אפילו חצי ממה שביורק מאתגרת אותנו באלבומים שלה. עד שזה יקרה אז אני בהחלט ממליץ לכם לצלול אל תוך האוטופיה של ביורק. 

ציון המועדון: ★★★

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

Björk-Utopia-1236x640

באנר מועדון תרבות