הרוק מת? שטויות! רק צריך לדעת איפה לחפש אותו. פוסט אורח במועדון

יובל יוספסון, עורך ראשי ומייסד רדיו "זה רוק", בפוסט אורח עצבני במיוחד בו הוא מסביר למה הרוק חי מתמיד, למה מהפכת הדיגיטל היא ברכה ולמה לכל אלה שתקועים בסבנטיז כדאי להתקדם!

האם הרוקנרול מת? גוסס? מיצה את עצמו? התשובה היא לא. חד משמעית לא. לי באופן אישי נמאס מהשאלה וההתעסקות הטרחנית בעניין הזה. הרוק מעולם לא נעלם ולעולם לא ייעלם. כל עוד יש אנשים שאוהבים לייצר את המוזיקה הזאת, ואנשים שאוהבים לשמוע אותה, אין באמת סיבה לדאגה.

בכל כמה שנים עולה מחדש הטענה הזאת על פני השטח. השנה היא 2019 ועדיין ישנם אנשים, גם אנשי רדיו לצערי, לרוב חובבי רוק קלאסי שגדלו על לד זפלין פינת פינק פלויד בואך הביטלס (שכבודם במקומם מונח כמובן), התקועים בקונספציה שהרוק שהיה פעם וההשפעות שלו כבר אינן יכולות להתקיים היום. אותם אנשים מסרבים להבין שהסבנטיז היו בסבנטיז ועברו מאז "רק" 40 שנים. אנחנו בסוף העשור השני של שנות האלפיים, תתקדמו, תפקידו של שדרן הרדיו הוא לחנך את הקהל לפעמים. לנבור,לחפש, לחדש, להפתיע…

37347204_1770683109676799_1610229702226608128_n.jpg

למה נזכרתי בזה דווקא עכשיו? קודם כל אני חי בתוך העולם הזה כבר שנים. כאיש בוקינג ומנהל ועורך ראשי בתחנת "רדיו זה רוק", אני נחשף יום יום לכמויות עצומות של חומרים חדשים, אמנים חדשים והופעות בארץ ובעולם שלא מקבלים את הביטוי המגיע להם? אומרים שהרוק מת? שטויות! רק צריךלדת איפה לחפש.

הייתי חייב להוציא את זה מהמערכת גם בעקבות אחד הערבים ההיסטוריים שידע המטאל הישראלי,כאשר שתי להקות ענק הנמצאות בשיאן, "מסטודון" ו"בהמות", הרעידו בפברואר האחרון את תל אביב בערב מטאל מטורף! אז גם הבנתי שנפל דבר. הגלגל שוב הסתובב לכיוון הגיטרה הבס והתופים.

2 הופעות סולד אאוט, 2 הפקות שונות שעלו על הנוסחה והחליטו לא להתגושש אלא לחבור אחת לשנייה ולפרגן ולשתף פעולה. היה מדהים לראות איך שוקי וייס (מסטודון) מפרגן לישי שוורץ (בהמות') ולהפך, עד כדי העלאת אתרי המכירה להופעה המקבילה בפרסומים שלהם, המם "מסטודות' ובהמון" שהפך לשם דבר ובכלל כל הוייב הזה היה חיובי והוכיח שהרוק לא הלך לשום מקום, הוא חי ובועט, בטח כשנותנים לו במה ומאמצים אותו.

באנר מועדון תרבות

הרוק, המטאל, האלטרנטיב, ושומו שמיים אפילו הגראנג' (תנוחו, אני יודע שאין דבר כזה גראנג') נמצאים בתנופה שבאמת הרבה שנים לא הייתה. העידן הדיגיטלי מאפשר לנו, צרכני המוסיקה בכלל ושדרני הרדיו בפרט, להגיע למחוזות רחוקים ונפלאים, להקות וסצנות עכשוויות, מקומיות ובינלאומיות מוכיחות כל יום מחדש שהרוק רחוק מלהיכחד.

בעולם ובעיקר באירופה וארה"ב – הרוק המשיך להיות חלק גדול שלא לומר עיקרי מתרבות המיינסטרים.  בישראל הרוק מצא את המפלט שלו מחוץ למיינסטרים, מחוץ לגזרה הגלגל"צית/99 "אף אמית". הוא נמצא בשטח, פועם ובועט. אם ב'אינדינגב' ואם ב'רדיו הקצה' ו'ברדיו זה רוק', אם בתור קהל שנוהר להופעות וממלא את המועדונים כמעט כל ערב ואם זה בתור להופעות של להקות שפשוט מייצרות תוכן מדהים ומשובח באכויותיו.

36875916_1755302684548175_3761898559633358848_n

בתחילת שנות האלפיים, האלקטרוניקה התחילה להרים את ראשה. בתחילת העשור הנוכחי הפופ הים תיכוני בגזרה המקומית השלים מהפך והשתלט לחלוטין על כל הפריים טיים הרדיופוני, ובטח ובטח הטלויזיוני.

התחנות הגדולות החלו לעשות כל מה שעושים בגלגלצ, שם נוסחת ה"סופשבוע רגוע" השמידה כל חלקה טובה של איכות. טקסטים רדודים הפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, שיטת פלייליסט מהונדסת גנטית על מנת להמשיך לסמם את ההמונים, ולמעשה רצח בדם קר של מוסד הרדיו והשדרן העורך. תחנת 88FM שהייתה מפלט לאוהבי המוזיקה (לא רק רוק כמובן, אלא שלל סגנונות) הושמדה גם היא לפני כשנתיים ע"י התאגיד ומאז בעצם בעולם הרדיופוני נוצר ואקום.

אבל העתיד מסמן לרוק הזדמנויות חדשות לפרוץ את חומת השתיקה שהוקמה סביבו בישראל. בשנים הקרובות יתחולל מהפך עצום בתחום השידור הרדיופוני כאשר המגמה מתחילה כבר היום. תחנות ה- FM לאט לאט מאבדות מכוחן ומתפוגגות והמלך החדש – הרדיו האינטרנטי (מי פה עדיין לא מאזין לפודקאסטים ומיקסקלאודים למשל?) יהיה זה שייתן את הטון. המאזינים חכמים, שולטים במדיות, ולא נותנים שיאכילו אותם בפלייליסטים מובנים לשעת השקיעה או קרן פלס בפקקים. אין תחליף לשדרן שמביא את השיר הנכון עם ההגשה הנכונה.

הרוקנרול? הוא כאמור, הוא המרוויח הגדול מהעסק הזה. מאזינים וקהלים רבים מתחילים להחשף שוב למגוון העצום הקיים בארץ ובעולם. הופעות הרוק מפוצצות לחלוטין, בטח כשמדובר בהופעות מחו"ל, מפיקים גדולים בתחום מנהלים רכבת אווירית של הרכבים, המקומיים זוכים לחמם ענקים, והקהל רעב ומשווע לעוד.

ואלי הכי חשוב, גם הרוק המקומי כמובן מרוויח מאוד מהעניין הזה עם פריחה משוגעת בתחום. כיום לחובבי הרוק יש בית חדש בשם "רדיו זה רוק" שפתחתי בעזרת הקהל עצמו עם מאות תומכים בפרוייקט מימון המונים. התחנה משדרת רוק ומטאל בלבד עם דגש על יוצרים מקומיים. אנחנו גם מפיקים ערבי להקות ישראליות, מסיבות (ליין אימו פאנק רוק משובח, מסיבת Come As You Are), מחוות, יום הגראנג' השנתי ,מצעד שיר השנה ברוק העברי, מצעד הרוק העולמי, ועוד…

יש את רדיו 'הקצה' המדהים של מורי ורבי קוואמי, שנותנים את הטוויסט האלטרנטיבי, והם למעשה חלוצי ז'אנר הרדיו האינטרנטי בארץ והתחושה היא שאחרי תקופת קיפאון, דברים קורים ובגדול. אז תפתחו את האוזניים, אנחנו בעיצומו של צונאמי יצירתי ורוקיסטי במיוחד. האמת נמצאת שם. אני שומע ומשדר אותה כל יום.

לבסוף המסר העיקרי שאני רוצה להעביר כאן היא שהגיע הזמן להתקדם! היום הכל נמצא בהישג יד. מה שהיה בשנות השבעים לא יחזור (אלא אם אתם גרטה ואן פליט). הרוק לא מת, הוא נמצא כאן מתחת לאף שלכם.  צאו להופעות של האמנים המקומיים שלכם, זה מה שהכי חשוב לדעתי, תתמכו בהם ברגליים והם ימשיכו לתת לכם את האגרוף בבטן הזה שרק רוקנרול יודע לתת. אסיים במילים שאני אומר כל בוקר בסיום התוכנית שלי, תגבירו!

לרדיו "זה רוק"
לרדיו "זה רוק" בפייסבוק

26993900_1581201841958261_8738180875628976973_n.jpg

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות

מודעות פרסומת

מי היה צריך עוד קאמבק של סמאשינג פאמפקינס?

עם שלושה חברים מייסדים מתוך ארבעה, מתקמבקים Smashing Pumpkins פעם נוספת עם אלבום חדש ומבטיחים לנו שהפעם זה הדבר האמיתי. זהו, שזה לא. יש מצב שהגיע הזמן לסגור את הבסטה.

ציון המועדון: ★★☆☆☆

באנר מועדון תרבות

הנה וידוי: אני מת על Smashing Pumpkins. אני חושב שהלהקה ומנהיגה הבלתי מעורער, בילי קורגן, הם מהרכבי הרוק הפחות מוערכים שלא בצדק שצמחו במחצית הראשונה של שנות התשעים.

אבל מאיזושהי סיבה, הפאמפקינס תמיד חסו בצילן של להקות כמו 'נירוונה', 'פרל ג'אם', 'סאונדגארדן' ואחרות, ולא תמיד קיבלו את הכבוד המגיע להם. אולי זה בגלל שבזמן שקוביין, ודר וקורנל דאגו לשמר את סאונד הגיטרות המכסח ואת רוח הנעורים של הגראנג', הדלעות לא פחדו לשנות ולהשתנות. "העתיד הוא במוזיקה האלקטרונית. באמת נראה משעמם להמשיך רק לנגן רוק" אמר בראיון הגיטריסט ג'יימס איהא עוד ב- 1996.

גם קורגן עצמו אף פעם לא חשש להתקדם ולכתוב טקסטים פואטיים, על גבול השירה שהיו נראים לפרקים עדינים וזרים מדי לז'אנר.

ובכל זאת הסמאשינג פאמפקינס הפכו לאחד הסמלים המובהקים של שנות ה- 90 ואף היו אחראים לאלבום הכפול הנמכר ביותר של העשור עם יצירת המופת שלהם, Mellon Collie and the Infinite Sadness.

ואז קרה מה שקרה לרוב להקות הרוק של התקופה. המתופף ג'ימי צ'מברליין לקח מנת יתר של סמים וניצל ממוות ברגע האחרון (שותפו למעשה, ג'ונתן מלוויין, שליווה את ההרכב בהופעותיו על קלידים, לא היה בר מזל ומת במקום). בעקבות התקרית צ'מברליין פוטר מהלהקה ב- 1996 במה שלימים יכונה על ידי קורגן כ"החלטה הכי גרועה שלנו" וצדק, משום שלאחריה הפאמפקינס כבר לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו.

אבל קורגן עשה הכל בכדי לשמר את השם סמאשינג פאמפקינס בחיים ויצא לסדרת הרפתקאות שנמשכת כבר 20 שנה בשביל לנסות ולשחזר את מה שנשאר מהשם המפואר של מי שכיכבה בכל פלייליסט רוק של הניינטיז.

בין היתר עברה הלהקה במחוזות המוזיקה האלקטרונית, ניסתה את כוחה ביצירת אלבומי קונספט, התפרקה וחזרה, המייסדים ג'יימס איהא ודרסי רצקי עזבו, צ'מברליין חזר ואז עזב שוב ועשרות מוזיקאים עברו תחת מטריית העל הזאת שנקראת הסמאשינג פאמפקינס. הקבוע היחיד במשוואה הזאת נותר בילי קורגן.

להוציא כמה שירים באמת יפים שיצאו לאורך השנים, התוצאה של כל הבלאגן הזה הייתה שלל אלבומים לא אחידים ברמתם שהעידו שהלהקה איבדה את דרכה וגרוע מזה, את הרלוונטיות שלה.

והנה בכל זאת, 4 שנים אחרי אחרי האלבום האחרון שנשא את שמם, מתקמבקים הסמאשינג פאמפקינס שוב עם אלבום חדש ועם ליין אפ חדש ישן (בפעם המיליון) הכולל הפעם את בילי קורגן, ג'ימי צ'מברליין (בפעם המי יודע כמה), ג'יימס איהא שחוזר ללהקה לראשונה מאז שעזב אותה בשנת 2000 וג'ף שרודר שהצטרף להרכב בשנת 2007.

הבשורה ששלושת חברי הלהקה המייסדים מתאחדים שוב ועוד תחת הפקתו של ריק רובין (רד הוט צ'ילי פפרס, AC/DC, איירוסמית', ג'וני קאש ועוד), יצרה איזושהי צפייה שמשהו מעניין הולך לקרות. משהו נוסטלגי, שונה ומרענן. אבל לצערי האלבום העשירי של הלהקה, Shiny and Oh So Bright Vol. 1 / LP: No Past. No Future No Sun ממשיך את הבינוניות שמלווה אותה כבר שנים.

למעשה האלבום החדש אפילו רע יותר מקודמיו. בעוד ש- Monuments to an Elegy לא היה אחיד ברמתו אך ניפק את Being Beige ואת Run2Me האדירים ו- Oceania בכלל הפתיע לטובה, המאמץ החדש של קורגן וחבריו מחוויר הן לעומת העבר הקרוב ובטח ובטח לעומת האלבומים הקלאסיים של ההרכב משנות ה-90.

האלבום שמכיל רק 8 שירים (הקצר ביותר ברפרטואר של הלהקה), נפתח דווקא נחמד עם Knights of Malta ו- Silvery Sometimes Ghosts וגם מצליח פה ושם להציג כמה רגעים נחמדים, בעיקר Solara ו- With Sympathy, אבל זה הכל פחות או יותר.

זוהי אסופת שירים לא רעה אבל גם לא ממש טובה. הכל נחמד, בסדר, סביר אבל לא בשביל זה ציפינו בכיליון עיניים לאיחוד אמיתי של הסמאשינג פאמפקינס. 

הרושם הוא שקורגן כל כך התלהב מהחזרה של שני חבריו המייסדים עד שהוא רצה לשחרר את האלבום כמה שיותר מהר לפני שאחד מהם שוב יתחרט ויברח. אבל קורגן הוא אחד ממשוררי הרוק האיכותיים והכנים ביותר שפועלים בשלושים השנים האחרונות ולכן ההתפשרות על אלבום כל כך בינוני פשוט מרגיזה.

גם מבחינת הסאונד האלבום הזה לא ממש ברור. מצד אחד אין בו את החספוס או הסאונד האפל והכבד שאפיין את הלהקה באלבומיה הראשונים, ומצד שני אין בו את ה"קלילות" המוזיקלית (היחסית כמובן) של אלבומים כמו Adore ו- Monuments to an Elegy. לא פה ולא שם. פשוט פרווה.

בכלל, שנים שאני לא מצליח להבין מדוע מתעקש קורגן, בקנאות דתית כמעט, לשמר את המותג סמאשינג פאמפקינס בחיים. גם ככה הוא כותב לבדו את כל המילים, הלחנים ובהרבה מקרים אף מנגן בעצמו על כל הכלים (אחת הסיבות לפירוק ההרכבה המקורי), אז מה הקטע?

רק בשנה האחרונה הוא שחרר את Ogilala, אלבום הסולו השני והאולטרה מרגש שלו שהוכיח שהוא כבר מזמן לא צריך את השם של להקת האם בשביל להיות חתום על מוזיקה טובה.

שלא תבינו לא נכון, האלבום החדש לא גרוע או זוועתי או משהו כזה, אלא הוא פשוט מרגיש מיותר. כשאתה חתום על יצירה תחת השם סמאשינג פאמפקינס אתה מחויב לסאונד מסוים שבמקרה הטוב כבר שמענו ובמקרה הרע נשמע כמו ניסיון לשחזר ימים שכבר לא יחזרו.

אז בילי היקר, אין לך מה לדאוג. הדלעות המתפוצצות שלך כבר הטביעו את חותמן לעד על עולם המוזיקה. אין טעם להמשיך ולהזכיר לנו שאתם קיימים בכדי לתחזק את המותג. זה הרגע לעזוב את הקן ולהמשיך ליצור את המוזיקה המופלאה שלך בעצמך. מספיק כבר עם הפארסה המתמשכת הזאת שנקראת הסאמשינג פאמפקינס שרק מביישת את נעוריה של מי שהייתה אחת מלהקות הרוק הגדולות של הניינטיז ואולי בכלל. עם האלבום החדש זה אפילו מרגיש קצת פתאטי.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

 

tmpCEbkjZThe-Smashing-Pumpkins_Shiny-and-oh-so-Bright-vol-1באנר מועדון תרבות

כשהמוזות בועטות: 15 שנה ל- Absolution של מיוז

אלבומם השלישי של מיוז הוא השילוב המושלם בין האלטרנטיבי לפופ ובין האוונגרדי לנגיש. התוצאה: אלבום ממכר שנשמע רענן ומעולה גם אחרי 15 שנים.

ציון המועדון: ★★★★☆

בסוף 2002 עמדו מת'יו בלאמי, כריס וולסטנהולם ודומיניק האוורד בפני המבחן הגדול בקריירה שלהם. אחרי אלבום בכורה מפתיע באיכותו (Showbiz מ- 1999) ואלבום שני די מדהים (Origin of Symmetry מ- 2001), ההשוואות לרדיוהד, ג'ף באקלי ולשמות גדולים אחרים עפו לכל עבר. כל העיניים היו נשואות למה תעשה הפעם השלישייה הבריטית.

האם הם יעמדו בציפיות? האם הם יעמדו בסטנדרט הגבוה שהציבו לעצמם? ומה עוד הם יכולים לחדש? התשובות הגיעו בספטמבר 2003 עם Absolution שהוכיח אחת ולתמיד שמיוז כאן בכדי להישאר.

אחרי סיבוב הופעות ארוך ומתיש לקידום Origin of Symmetry, החליטו בלאמי, וולסטנהולם והאוורד לקחת את הזמן בהקלטת אלבומם הבא. "הרגשנו שהחזרות, כמו גם הקלטות האלבומים הקודמים שלנו היו לעיתים מהירות וחפוזות מדי" סיפר בלאמי. כך יצא שאת מרבית שנת 2002 בילו השלושה בהקלטות האלבום החדש. 

הזמן אפשר למיוז ולבלאמי בפרט, לחקור טריטוריות מוזיקליות חדשות ולהרחיב את הסאונד של הלהקה למחוזות חדשים. גם העובדה שלראשונה הקליטה השלישייה בלוס אנג'לס לצד לונדון, סייעה להם להיפתח לצלילים ואלמנטים חדשים במוזיקה המורכבת ממילא שלהם.

כך למשל חברי הלהקה דרכו על חצץ עבור הקלטות האינטרו, התופים של Apocalypse Please הוקלטו בתוך מבנה של בריכה, גלגל של כרכרה הוקלט כחלק מסשן התופים עבור Time is Running Out שבו אפשר אפילו לשמוע צליל של מכונה לחליצת פקקים.

כל אלה ועוד הופכים את Absolution לאלבום יותר אקלקטי מקודמיו המכיל מנעד ז'אנרים רחב כמו רוק כבד, אלמנטים של רוק מתקדם (שיגיעו לשיאם ב- The Resistance), בלדות, אלקטרוניקה ועוד, שהותכו במיומנות לכדי יצירה אחת קוהרנטית ונפלאה לאוזן. אי אפשר לומר שכל הקטעים זהים באיכותם אבל ללא ספק מדובר בהישג לא מבוטל. 

שינוי נוסף שאפשר לשמוע ב- Absolution, בעיקר ביחס ל- Origin of Symmetry החד פעמי, הוא שמדובר באלבום מעט יותר קומוניקטיבי שמכיל כמה מהרגעים הכי "פופיים" של מיוז, ואני אומר את זה בקטע הכי טוב שיש.

שירים כמו Time is Running out או Sing for Absolution ו- Falling Away With You, הם מהרגעים היותר נגישים וקלים לעיכול ברפרטואר של מיוז. אין ספק שהעניין סייע להרכב לראשונה בתולדותיו לכבוש את המקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי. זה גם היה האלבום הראשון של הלהקה שצעד במצעד האלבומים האמריקאי, צעד שעזר לה לבסס ולהגדיל את קהל המעריצים שלה מעבר לים. 

ההצלחה של האלבום הביאה את מיוז לראשונה בקריירה, לקבל את משבצת ההדליינרים בפסטיבל גלסטונברי של 2004, הופעה אותה תיאור בזמנו בלאמי כ"הופעה הטובה ביותר בחיינו". ההופעה בגלסטונברי הייתה החותמת הסופית לכך שמיוז היא לא עוד תופעת שוליים המוערכת בחוגי האלטרנטיב בלבד. הם כאן בכדי לכבוש את העולם.

אם כמות הפעמים בהם התבקשתי על ידי התלמידים שלי לגיטרה ללמד אותם שיר מתוך Absolution זה איזשהו מדד למבחן הזמן, אז האלבום הזה עובר אותו בקלות. וחוץ מזה, בכמה אלבומים תמצאו שיר כמו פאקינג Hysteria, מהטובים שהוקלטו בעשרים השנה האחרונות. 

השבוע פרסם מגזין המוזיקה המוערך, NME, דירוג של כל האלבומים של מיוז. את המקום הראשון קטף Absolutio למרות שאני עדיין הייתי הולך עם Origin of Symmetry, אני בהחלט יכול להבין את הבחירה הזאת. אלבום מעולה שעיצב את הסאונד של מיוז ומיצב אותה כאחת הלהקות המשפיעות והטובות בדורנו.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

Muse-Absolution-1poster9

 

באנר מועדון תרבות

15 שירי הבריטפופ הגדולים ביותר

הוא הוא היה קולם של צעירי בריטניה, של מעמד הפועלים, אנשי הצווארון הכחול וכל מי שתיעב את הגראנג' האמריקאי. קבלו את 15 השירים הכי טובים שהפכו את הבריטפופ מתופעה בריטית אלטרנטיבית לתופעה שכבשה את העולם.

נ.ב כל להקה הכניסה עד שיר אחד למצעד. בכל זאת לא הייתם רוצים לראות רשימה שמכילה רק שירים של אואזיס ובלר נכון? או שכן…. 😉

באנר מועדון תרבות

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

15. Reef- Place Your Hands

אחרי שב- 1995 הצליחו איכשהו להשחיל את אלבום הבכורה שלהם למקום ה-9 במצעד האלבומים הבריטי, ב- 1997 כבר הפציצו Reef עם Glow, אלבום השני, שהיה ממוקד יותר, חד יותר ובעיקר עמוס להיטי רוק כיפיים להחריד.

Place Your Hands, הסינגל הראשון מהאלבום, לא הפסיק להתנגן ב- MTV והקול המחוספס והענק של הסולן, גארי סטרינגר (שנשמע לפרקים כמו פרודיה על סולני רוק) הצליח לגרום למיליוני אוזניים בכל רחבי אירופה להתמכר. שיר שהוא כולו כיף טהור.

14. Republica- Ready to Go

אחד מקטעי הבריטפופ הממכרים ביותר שהוקלטו אי פעם! "כשטכנו פוגש רוק" כונה השיר הזה באחת הביקורות, ואכן מלבד דיסטורשן יש בו ביט אלקטרוני מקפיץ וממכר יותר מקולה קרה אחרי פיצה.

ההצלחה של Ready to Go היא מעניינת משום שכשהוא יצא לראשונה הוא לא ממש הצליח והגיע רק למקום ה- 43 במצעד הסינגלים הבריטי. רק אחרי שצבר תאוצה מחוץ לגבולות אנגליה, הוא שוחרר מחדש וחרך את הרדיו והטלוויזיה גם באי הבריטי.

13. The La's- There She Goes

אפשר כמובן להתווכח אם לשיר הזה יש זכות קיום ברשימה הנוכחית. אחרי הכל הוא שוחרר לראשונה ב- 1988 וזכה להצלחה רק ב- 1990, הרבה לפני שהבריטפופ הפך פופולרי או בכלל היה לו שם. ובכל זאת, בעיני ובעיני רבים אחרים הוא אחד מהזרעים שהנביטו את הבריטפופ.

נכון, היו שם לפני גם 'הסמית'ס' ובעיקר 'הסטון רוזס' אבל השיר הזה, שהוגדר על ידי מגזין ה'רולינג סטון' כ"מייסד הבריטפופ" מציג מלודיה קליטה בטירוף לצד פשטות מוזיקלית וסטייל אינדי, או בקיצור את כל המרכיבים שהפכו את הבריטפופ לתופעה כל כך אהובה.

12. Elastica- Connection

אחרי הייפ ממושך, אלבום הבכורה של Elastica יצא ב- 1995 והגשים את כל מה שהלהקה הבטיחה. עם השפעות מוזיקליות מבוהקות מז'אנרים מאוד "בריטיים" כמו ה"ניו-וייב", הפאנק והפוסט פאנק, קיבלה הלהקה חיבוק חם מהמבקרים ומהקהל.

למעשה אלבום הבכורה של הלהקה היה אלבום הבכורה שמכר הכי הרבה עותקים בהכי מעט זמן מאז Definitely Maybe של אואזיס (את השיא שברו ארקטיק מאנקיז עם אלבום הבכורה שלהם מ- 2006).

11. Babybird- You're Gorgeous

הפרויקט האישי של Babybird (סטיבן ג'ונס) צבר תאוצה באוקטובר 1996 כאשר שחרר את האלבום Ugly Beautiful. האלבום הצליח לפרוץ עבורו את הדרך להצלחה בחסות הבריטפופ שאימץ אמני אינדי כמו ג'ונס.

בין מגוון השירים של ג'ונס התבלט You're Gorgeous כאחד היפים והנוגים ביותר בגל הבריטפופ. עם קסילופון קסום, קליפ לא קשור לכלום אך עדיין בלתי נשכח וטקסט העוסק בצלם דוגמניות שמנצל את מושאי צילומיו, השיר הזה הפך לאחד הפייבוריטים והיפים של התקופה.

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

באנר מועדון תרבות

10. Mansun- Wide Open Space

לרגע קצרצר ב- 1997, Mansun הוזכרה בנשימה אחת עם להקות כמו 'בלר' ו'רדיוהד'. אלבום הבכורה של הלהקה, Attack of the Grey Lantern, הצליח בענק וסחף אחריו סופרלטיבים מקיר לקיר, הרבה בזכות Wide Open Space שהגיע משום מקום ופשוט התפוצץ על העולם.

עד היום מדובר באחד השירים שהכי מזוהים עם התקופה ועם הניינטיז בכלל ומסתבר גם, כאחד הפייבוריטים של גלגל"צ.

9. Catatonia- Road Rage

ההרכב הוולשי הזה הוא לא בדיוק הראשון שעולה לראש כששומעים את המילה בריטפופ, אבל 2 האלבומים הראשונים והמעולים שלו (בעיקר השני, International Velvet) מוכיחים שהיא זכאית לקצת יותר מ- 15 דקות התהילה לה זכו באמצע הניינטיז.

אחרי סינגל הפריצה שלהם שנקרא על שמם של 2 דמויות ניינטיז אייקוניות אחרות, מאלדר וסקאלי מ"תיקים באפלה", הפציצו Catatonia עם השיר האדיר הזה ששמעתי בלופים בזמנו, ותאמינו לי שלא הייתי היחיד.

וגם אם לא אהבתם את השיר, אין מצב שהמבטא הוולשי הכבד והנפלא של הסולנית, קאריס מת'יוס, לא המיס אתכם.

8. Placebo- Nancy Boy

למרות שהמוזיקה של פלאסיבו תמיד הייתה כבדה יותר, אפלה יותר ו"אלטרנטיבית" יותר, המקורות שלה תמיד היו נטועים חזק בבריטפופ. המלודיות הקליטות להפליא והטקסטים הנעריים, מיניים ואגרסיביים של בריאן מולוקו היו כל מה שצעירי בריטניה היו צריכים ב- 1996.

Nancy Boy היה הסינגל הרביעי מתוך אלבום הבכורה של הלהקה ודווקא הוא היה זה שהצליח לפרוץ עבורם את הדרך לתהילה. הטקסט שעוסק בסמים, סקס, הומוסקסואליות (Nancy Boy היא כינוי להומוסקסואל) יחד עם הדיסטורשן המכסח היווה את האלטרנטיבה שצעירי בריטניה חיפשו במשך כל כך הרבה שנים.

7. Manic Street Preachers- A Design for Life

ה- Manic Street Preachers הם מההרכבים האהובים והמוערכים ביותר באנגליה, ולא רק בניינטיז. במשך שנים נחשבו ה'מאניקס' ליקירי המבקרים (בעיקר אלבום הבכורה שלהם: Generation Terrorists והשלישי: The Holy Bible המצוינים). אבל להמונים הם הגיעו רק עם אלבומם הרביעי, Everything Must Go, שיצא ב- 1996, בשיאה של תנועת הבריטפופ.

האלבום שהיה יותר מסחרי וקומוניקטיבי מקודמיו זכה להצלחה גדולה וסחף אחריו את קהל הבריטפופ עם הימנוני רוק מסעירים, שהגדול מביניהם היה ללא ספק A Design for Life. כיאה ללהקה מאוד חברתית ופוליטית (בואו נגיד שלישראל אין להם כוונה להגיע בקרוב) השיר עוסק בהבדלי מעמדות בחברה האנגלית.

בכל מקרה, לשיא הפופולריות שלהם הם יגיעו שנתיים מאוחר יותר עם אלבומם החמישי This Is My Truth Tell Me Yours שיציג את הצד הרך שלהם ויתקע מסמר נוסף בארון הקבורה של הבריטפופ.

6. Supergrass- Alright

ב- 1994 חתמו שלושה נערים מאוקספורד על חוזה הקלטות בלייבל הענק "פרלופון" (Parlophone). שנה לאחר מכן הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם, I Should Coco שיהפוך להיות אלבום הבכורה הנמכר ביותר של הלייבל מאז Please Please Me של הביטלס.

האלבום כולו היה מניפסט לצעירי בריטניה. הוא דיבר עליהם ואליהם, ולא בכדי, כתבו אותו 3 ילדים בני 18-19 שידעו בדיוק מה מעניין את שכבת הגיל הזאת.

אם האלבום כולו היה מניפסט לצעירים אז Alright היה ההמנון שלהם. שיר אופטימי ושמח (אם כי תלוי את מי שואלים) שחוגג את הנערות והפך ללהיט בינלאומי עצום. גם היום האלבום כולו והשיר הזה, הם מהסממנים המוכרים ביותר של עידן הבריטפופ.

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

באנר מועדון תרבות

5. Suede- Animal Nitrate

ב- 1993 הוזמנה להקת רוק חדשה ולא מוכרת בשם Suede, להופיע על במה שהייתה עד עז מעוז השמרנות המוזיקלית הבריטית- טקס פרסי ה'בריטס'.

הלהקה המרופטת וסולנה האנדרוגיני למראה, ברט אנדרסון, נתנו בראש עם Animal Nitrate והותירו הרבה פרצופים מעונבים המומים. זו הייתה יריית הפתיחה שהמוזיקה האלטרנטיבית חיכתה לה בכדי לכבוש את המיינסטרים. זה הרגע המדויק בו הבריטפופ פרץ לראשונה לתודעה. משהו חדש התחיל.

4. The Verve- Bittersweet Symphony

אני נשבע לכם שלא הייתה דקה אחת בקיץ של 1997 שהדלקתי MTV והשיר הזה של The Verve לא הופיע.

Bittersweet Symphony היה סינגל הבכורה מאלבומם השלישי, הנפלא והסופר מצליח של הלהקה, Urban Hymns. זה אולי לא השיר הכי יפה של הלהקה אבל ללא ספק המצליח והגדול ביותר שלה.

כמו כל אמני הבריטפופ גם המוזיקה של The Verve נשענה על מסורות מוזיקליים מקומיים חזקים כמו סצנת "Northern Soul ,"Madchester, הניו וייב ואחרים. גם Bittersweet Symphony עצמו מבוסס על סימפול מתוך השיר The Last Time של ה'רולינג סטונס', רק חבל שלמרות שהשיר הפך ללהיט עצום הלהקה לא ראתה ממנו שקל אחרי שנתבעה בטענה לפגיעה בזכויות יוצרים ואף נאלצה להוסיף את מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס לקרדיטים ככותבי השיר. אאוץ'.

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

3. Blur- Girls and Boys

יחד עם Suede דיימון אלברן וחבריו ל- Blur הם מדור המייסדים של הבריטפופ. אלברן, ששנא את הגראנג' האמריקאי ("הפאנק החליף את ההיפים, אני אחליף את הגראנג'" אמר פעם בראיון) ואת מה שמייצגת התרבות האמריקאית, שאף להחזיר את הכבוד האבוד למוזיקה האלטרנטיבית של הממלכה המאוחדת ועשה זאת בענק.

עם טקסטים מאוד "בריטיים" ושירים שדיברו בגובה העיניים על מה שמעניין את הנוער המקומי, הפכו אלבן ו'בלר' לדבר הכי נכון, צעיר ומגניב שיש לשוק הבריטי להציע.

כל כך הרבה להיטים מכוננים יש ללהקה הזאת אבל המוכר שבהם הוא כנראה Boys and Girls שנכתב על ידי אלברן אחרי גיחה לאיביזה שם ראה… ובכן את כל מה שרייבים מטורפים, סמים והרבה אלכוהול עושים. ההדוניזם הזה ששטף את אירופה כולה התחבר לרצון של צעירי הממלכה הבריטית לצאת משגרת יומם האפורה ולחגוג את החיים.

גרסת הסינגל אגב מוקססה על ידי ניל טננט וכריס לאו, הלוא הם הפט שופ בויז, כך שבתכלס לא היה סיכוי לשיר הזה לא להיות להיט עצום.

2. Pulp- Common People

ב- 90% מהמצעדים של שירי הבריטפופ הגדולים ביותר Common People יהיה במקום הראשון, ולגמרי בצדק כי אם אפשר לתאר את הבריטפופ בשיר אחד אז Common People עושה זאת בצורה המושלמת ביותר. 

הבריטפופ הוא בראש ובראשונה קולם של מעמד הפועלים, של אנשי הצווארון הכחול שעבדו קשה במהלך היום ואת מעט הזמן הפנוי שהיה להם הקדישו לבירה, סיגריות, מוזיקה וכדורגל.

הטקסט האדיר של ג'רוויס קוקר מתכתב עם הבדלי המעמדות באנגליה (גם האלבום ממנו נלקח השיר נקרא Different Classes) תוך שהוא מתאר בצורה חד פעמית מערכת יחסים בין בחור מ"פשוטי העם" לבין בחורה מהמעמד הגבוה.

"לעולם לא תחיי כמו פשוטי העם, לעולם לא תעשי מה שפשוטי העם עושים, לעולם לא תכשלי כמו פשוטי העם, אף פעם לא תראי את החיים שלך נעלמים אל האופק…". 

1. Oasis- Wonderwall

הסיבה העיקרית לכך ש- Wonderwall הוא שיר הבריטפופ הגדול מכולם היא בעיקר בגלל שמעבר להיותו שיר אדיר, הוא זה שבאמת הפך את התנועה מזרם מקומי לטירוף עולמי.

עד שהופיעה אואזיס, הבריטפופ נשאר תחום לגבולות הממלכה הבריטית ולחלקים מסוימים של אירופה. Wonderwall היה זה שהפך את התנועה לתופעה כלל עולמית ואת אואזיס ללהקה הגדולה בעולם.

בין אם תרצו זאת או לא, הלהיט האלמותי הזה של האחים לבית גאלאגר וחבריהם הגדיר מחדש את הניינטיז והפך את הרוק הבריטי לרלוונטי פעם נוספת. גם אחרי כל השנים האלה הוא עדיין לא נמאס. קלסיקה!

לפלייליסט בריטפופ מטורף בספוטיפיי, תנו פה בקליק>>

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

1462279504_977575_1462280349_noticia_normal

באנר מועדון תרבות

שמונים השירים הגדולים של שנות ה-80

שנות השמונים היו עשור רווי אירועים פוליטיים מרתקים, התקדמות טכנולוגית כבירה, תמורות חברתיות גדולות ואופנה צבעונית. כל אלה התרחשו על רקע פסקול מוזיקלי מגוון וחסר תקדים בהיקפו.

למעשה שנות השמונים הם מהעשורים הכי ורסטליים מבחינה מוזיקלית אי פעם. 'הפופ החדש', מטאל, אלטרנטיב, האוס, טכנו, ראפ, היפ הופ ועוד, כולם פרצו את תקרת הזכוכית ויצרו עשור מרתק של עשייה מוזיקלית. 

זה הזמן לשלוף את כריות הכתפיים מהארון, להרים את הג'ינס הכי גבוה שאפשר ולצאת למסע נוסטלגי עם שמונים השירים שעשו לנו את האייטיז. 

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

80. Dire Straits- Money For Nothing

עם קליפ אנימציה נדיר לזמנו שהיה לשיר הראשון שנוגן אי פעם ב- MTV אירופה, Money For Nothing הפך להמנון של דור שלם של מתוסכלים שרק חלמו להופיע בערוץ המוזיקה החדש ולהיות מפורסמים. כמובן שנגינת הגיטרה המופלאה של מארק נופלר וסטינג על קולות הרקע לא הפריעו. שיר שהגדיר מחדש את היחסים בין המוזיקה הפוופלרית ל- MTV והפך את Brothers in Arms, האלבום ממנו לקוח השיר, לאחד האלבומים הנמכרים של העשור. 

N.W.A- Straight Outta Compton .79

לקראת סוף העשור, המוזיקה השחורה שהסתגרה בגטאות לכל אורך ההיסטוריה, כבר הייתה חזק במיינסטרים. עם כוכבי על כמו פרינס ומייקל ג'קסון, להיטי פופ ענקיים של Sugerhill Gang ו- Run DMC ואפילו חיקויים לבנים (אך מוצלחים) כמו ה'ביסטי בויז', המוזיקה השחורה הפכה לדבר הכי לוהט שיש. אפילו MTV הקדיש לז'אנר תוכנית שלמה בשם Yo! MTV Raps.

אבל מתחת לפני השטח האפליה הממסדית ממשיכה והיו כאלה שלא התכוונו לרקוד אותה אלא לשיר עליה בלי לשם זין. כאלה היו N.W.A, סופרגרופ של ראפרים קשוחים משכונת קומפטון שבקליפורניה ששרו על אפליה, גזענות ופוליטיקה ותקפו את המשטרה והממסד בלי מעצורים.

Straight Outta Compton היה ביטוי להלך הרוח הזה תוך שהוא נותן בוסט אדיר לסצנת הגאנגסטר ראפ ולאמניה שהרגישו שהראפ שמשודר ב-MTV רך מדי ולא מעביר את מה שבאמת קורה בשכונות. 

78. Tom Petty- Free Fallin

טקסט ציורי על עיר המלאכים, הפקה של ג'ף לין, אלבום סולו ראשון של פטי ללא "שוברי הלבבות"- לא היה סיכוי לשיר הזה שלא להפוך לקלסיקה. שיר כל כך פשוט שכל מי שאוחז גיטרה לראשונה יכול לנגן אותו אבל זה גם הקסם שלו. לפעמים פשטות וכנות זה כל מה שצריך.

77. Metallica – Master of Puppets

עם הפיכתו של הסינת'פופ למיינסטרים החדש אמני הרוק הכבד התחלקו פחות או יותר לשתי קבוצות. מחנה אחד עטה על עצמו שחורים וניגן רוק מהיר, כסחני ואגרסיבי בעוד המחנה השני אמנם אימץ את הרוק הכבד אך מבחינת הסטייל הוא חיבק את הצבעוניות וטשטוש הגבולות המגדריים של הניו רומנטיים- Hair Metal.

מטאליקה ללא ספק השתייכה למחנה הראשון ואף הובילה אותו. בעידן של הדוניזם וצלילי סינתיסייזרים, מטאליקה נשאה את דגל הרוק הכבד והזכירה בעזרת מיומנויות נגינה יוצאות דופן, שבין כל הצבעים הבוהקים של החיים יש גם את הצבע השחור.

76. Fleetwood Mac- Everywhere

אחד השירים היפים באלבום מפוצץ הלהיטים של הלהקה, Tango in the Night מ- 1987. נכתב על ידי כריסטין מקווי על בעלה החדש, הקלידן אדי קואנטילה, זהו שיר על כוחה של מסירות עבור האהבה.

75. Dixies Midnight Runners- Come on Eileen

למרות ששוחרר ב- 1982, לא תמצאו בשיר הזה כמעט שום סממן מהסאונד של האייטיז. במקום סינתיסייזרים ומכונות תופים תשמעו כינורות, אקורדיון, בנג'ו וסקסופון שעדיין הצליחו לכבוש את המקום הראשון במצעדי הסינגלים בארה"ב, אוסטרליה ואנגליה. לא הישג שיש לזלזל בו.

קווין רולנד, סולן הלהקה, כתב את השיר על חוויית ההתאהבות והסקס הראשונים שלו כשהיה ילד בבית ספר קתולי. הטאבו שהוטל על הנושאים האלה, רק הפכו אותם למעניינים יותר עבור רולנד הצעיר. אולי הנושא הוא מה שהפך את השיר הזה לכל כך מצליח.

74. Madness- Our House

אם My Girl לא היה יוצא ב- 21 בדצמבר 1979 הוא לחלוטין היה כאן, אבל במקום זה נאלץ "להסתפק" ב – Our House, הלהיט הגדול והמפורסם ביותר של 'מדנס'.

המוזיקה האקלקטית של הלהקה הלונדונית היא צילום סטילס נדיר של כלל הזרמים המחתרתיים באנגליה על התפר שבין שנות השבעים לשמונים. אנגליה, כמדינה קולוניאליסטית לשעבר, הכילה בתוכה מהגרים רבים (העיקר ממרכז אמריקה) שהביאו לממלכה המאוחדת את המוזיקה הפולקלורית שלהם. כך קיבלנו להקות כמו 'בלונדי', UB40, 'פוליס', 'הקלאש' ומעלה כולם 'מדנס' שהתיכו אל תוך הפופ-רוק שלהם אלמנטים של סקא, רגאיי והשפעות נוספות מתרבותם העשירה של המהגרים.

73. Foreigner- I Want to Know What Love is

גם קיטש צריך לדעת לעשות והלהיט הזה של "נוכרי" (כפי שכונתה Foreigner בצורה מביכה למדי בזמנו בתקשורת המקומית) הוא הדוגמה המושלמת לכך. השיר נכתב על ידי גיטריסט הלהקה, מיק ג'ונס, בעקבות מספר מערכות יחסים כושלות אבל הפך להרבה יותר מזה. סוג של שיר תקווה אוניברסלי שהפך לפסקול חייהם של מיליוני אנשים באייטיז.

72. Nirvana- About a Girl

רק בשנות השמונים האלטרנטיב והאינדי הפכו לז'אנרים של ממש שסחפו אחריהם מיליוני מאזינים שלא התחברו לפופ הצבעוני של העשור אך גם לא למטאל הכבד. להקות כמו אר.אי.אם, פיקסיז, הסמית'ס, סוניק יות', רד הוט צ'ילי פפרס ואחרות הניחו את הבסיס למה שיהפוך הגראנג' והבריטפופ שישלטו בעולם במחצית הראשונה של שנות התשעים.

ביוני 1989 קיבלנו טעימה ממה שצופן בחוסו העתיד של הרוק כשנירוונה שיחררה את Bleach, אלבום הבכורה שלהם שמכיל גם את אחד השירים הכי יפים שכתב קורט קוביין בחייו.

71. Men at Work- Down Under

בכל פעם שהשיר החצי קומי הזה יתנגן, ימרח לי חיוך ענק על הפרצוף. הלהקה האוסטרלית המוזרה במקצת שחררה את להיט הענק הזה ב- 1981 ועד היום הוא מצליח להישמע רענן, שמח ופשוט כיף גדול לאוזניים.

בלי קשר השיר הזה גם אחראי לאחד הסיפורים הכי ביזאריים בהיסטוריה של המוזיקה. בשנת 2009, לא פחות מ-28 שנים לאחר שיצא לראשונה, הוגשה תביעה כנגד הלהקה על כך שתפקיד החליל בשיר מועתקים משיר ילדים אחר בשם Kookaburra. ואם זה נשמע לכם הזוי אז תתפלאו לגלות שהתובעים זכו והלהקה התחיבה לשלם להם פיצויים רטרואקטיביים (משנת 2002 ואל תשאלו אותי מדוע). עד ליום זה הלהקה מכחישה בתוקף כל קשר או השפעה משיר הילדים. קשים חייו של מוזיקאי.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

70. A-Ha- Take on Me

אחד השירים המזוהים ביותר עם האייטיז. הקליפ המפעים שלו נראה מדהים ואקטואלי גם למעלה משלושים שנה אחרי, הישג מדהים. רק חבל שעד היום השיר הזה זכור בעיקר בעקבות הקליפ ולא בזכות המוזיקה שלו כי אחרי הכל, זה שיר פופ פשוט מושלם.

69. Belinda Carlisle- Heaven is a Place on Earth

חתיכת דרך עשתה בלינדה קרלייל מימיה כחברה בלהקת הפאנק הבועטת The Germs, דרך להקת הרוק הנשית, The Go-Go's ועד לאמנית פופ מהשורה. אבל בין כל השירים שביצעה וכתבה תמיד יבלוט השיר הזה. מסתבר שמסרים גלובליים על אהבה ותקווה יכולים לרגש גם אם הם "פופיים" להחריד. 

30 שנה לאחר שיצא יזכה השיר לחיים חדשים כשיכלל בפרק המופתי, זוכה האמי, של "מראה שחורה", San Junipero. העלילה של הפרק והמילים של השיר יקנו לו משמעות חדשה וממיסת לבבות גם אחרי 3 עשורים. 

68. AC/DC- Back in Black

אחת מקליסקות הרוק הגדולות בהיסטוריה ושאיפתו של כל גיטריסט מתחיל. השיר הזה נכתב כמחווה לסולן הלהקה המנוח, בון סקוט, ואיזה מחווה נהדרת. עם האנרגיות החדשות של בריאן ג'ונסון על המיקרופון וריף גיטרה ממכר, אין ספק שמדובר באחד משירי הרוק הגדולים ביותר לא רק של האייטיז, אלא בכלל. 

67. Frankie Goes to Hollywood- Relax

סינגל הבכורה של Frankie Goes to Hollywood היה ב- 1984 להיט עצום משני צדי האוקיינוס. בבריטניה לבד מכר הסינגל למעלה מ -2 מיליון עותקים, מה שהפך אותו לסינגל השביעי הנמכר ביותר בהיסטוריה של האי הבריטי ולאחד השירים שצעדו הכי הרבה זמן רצוף במצעד.

כמו כל כך הרבה דוגמאות לאורך ההיסטוריה, גם השיר הזה הפך ללהיט ענק בזכות העובדה שנאסר להשמעה בהמון פלטפורמות בבריטניה לאור העובדה שמדובר פחות או יותר במדריך הלא רשמי להימנעות משפיכה מוקדמת (…Relax Don't do it, When You Wanna Come). בעוד העניין הזה עבר הרבה מעך הראש של האמריקאים, בבריטניה השיר הזה גרר סערה ענקית והפך אותו כאמור לאחד הלהיטים הפרובוקטיביים והידועים של האייטיז. 

66. Echo & the Bunnymen – The Killing Moon

אחד מהמנוני האינדי הגדולים של שנות השמונים. סולן הלהקה והאיש שכתב את השיר, איאן מקלך טוען כי אלוהים עזר לו לכתוב את השיר משום שהוא פשוט התעורר משינה עם המילים בראשו. הוא גם טוען שזה השיר הגדול ביותר בכל הזמנים. לגבי זה אני לא בטוח אבל ללא ספק מדובר באחד הגדולים בשנות השמונים.

65. Leonard Cohen- Hallelujah

ללא ספק אחד השירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם. כמו המון יצירות לפניו, גם הללויה של לאונרד כהן צבר פופולריות לאט ובהתמדה בעזרת הופעות בסרטים ואינספור קאברים שנעשו לו במשך השנים. יצירה חד פעמית שהוכיחה פעם נוספת כמה גדול הוא באמת הכהן הגדול.

64. The Church – Under the Milky Way

השיר הנפלא הזה הוא ביי פאר הלהיט הכי גדול בקריירה של ההרכב האוסטרלי. הוא נכתב על מקום באמסטרדם שנקרא בהולנדית The Melkweg (שביל החלב) שהפך ממפעל ישן לבר, קפה מקום המקרין סרטים ובכלל בית לשלל אמנים ויצרני תרבות. 

63. Suzanne Vega- Luka

אחד השירים הנוגעים ברשימה ולו בכדי, הוא עוסק באחד הנושאים הכואבים והמכעיסים ביותר: התעללות בילדים. השיר נכתב על ידי וגה בהשראת קבוצת ילדים שנהגה לשחק מתחת לבניין בו היא גרה. לאחד הילדים בחבורה קראו לוקה ("תמיד אזכור את השם שלו" היא סיפרה). לוקה תמיד היה מעט בצד, מתבודד ומשם הגיע הרעיון לשיר.

"אני לא חושבת שבמציאות הוא היה ילד מוכה אלא פשוט שונה" אמרה וגה. אבל זה לא באמת משנה, בשיר הזה הצליחה לנגוע הזמרת האמריקאית באחד העצבים החשופים של כל הורה ופאק איט, כל בן אדם שיש לו לב.

62. Skid Row- 18 and Life

להקות ה- Hair Metal או ה- Glam Metal לא זכו לאהדה ביקורתית גדולה בזמנו אבל אין ספק שהן השפיעה על דורות של נגנים. בין להיטי הענק של דף לפרד, בון ג'ובי, ואן היילן ואחרים, מתבלט דווקא 18 and Life המעולה שמכיל בתוכו את כל האלמנטים של הז'אנר לרבות סיפור אחד על "ריקי" שרצח את חברו ונידון למאסר עולם.

61. Bruce Springsteen- Born in the USA

דגלי ארה"ב על עטיפת הסינגל והחזות הכל כך אמריקאית של 'הבוס', הביאו אפילו את נשיא ארה"ב, דונלד רייגן, לשבח את האמן ואת השיר. מה שהוא לא ידע זה שלהיט הענק הזה מ- 1984 הוא שיר מחאה אנטי מלחמתי היוצא בחריפות נגד יחס ממשלות ארה"ב ליוצאי מלחמת וייטנאם. אחד מהשירים שהפכו את ספרינגסטין לכוכב על לא רק בארה"ב, אלא בעולם כולו.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

60. Aerosmith ft. Run DMC- Walk this Way

עד 1987 איירוסמית' כבר הייתה סוס מת. אבל אז הגיעו Run DMC ומפיק העל ריק רובין והמציאו את הנו-מטאל. זהו אחד השירים הראשונים שערבבו במיומנות מעוררת השראה רוק עם ראפ ולמעשה יצרו ז'אנר חדש. השיר תרם רבות להתפרצותה של המוזיקה השחורה את תוך המיינסטרים והחזיר את הקריירה של איירוסמית' למסלול.

59. Tears For Fears- Mad World

שנות השמונים התאפיינו לא רק בתמורות מוזיקליות וחברתיות רחבות אלא גם בשינויים טכנולוגיים עצומים. משחקי הוידאו, המחשב האישי, הווקמן, הדיסקמן, הטלפון הסלולרי לצד תקשורת ההמונים שהפכה את העולם לכפר גלובלי אחד, נתנו תחושה של השתלטות טכנולוגית חסרת מעצורים ומפחידה.

תחושת החנק והאורבניזציה הגוברת נוכחת מאוד בשיר המלנכולי הזה המתאר אדם שלא מוצא את מקומו בעולם. אינספור גרסאות כיסוי קיימות לשיר הזה כאשר המפורסמת ביותר היא גרסת הפסנתר העירומה של Gary Jules מתוך הסרט דוני דארקו. החידוש הפתיע בטירוף את הממלכה המאוחדת כאשר כבש את ראש המצעד הבריטי בחג המולד של שנת 2001.

58. Duran Duran- Girls on Film

אחת הלהקות שחייבות את הצלחתן לעלייתו MTV. למעשה Girls on Film נאסר לשידור בערוץ בגלל תוכנו הפרובוקטיבי, אבל כמו בהרבה מקרים בעבר, דווקא האיסור העלה משמעותית את הבאז סביב השיר והפך אותו ללהיט הפריצה של אחת הלהקות המצליחות של העשור.

57. Red Hot Chili Peppers- Knock Me Down 

אחרי ששחררה שלושה אלבומים וצברה לעצמה קהל מעריצים אדוק, שלא לומר פנאטי, לקראת סוף העשור עתידם של הפלפלים החריפים היה לוט בערפל. אחרי מותו של הגיטריסט והמייסד, הילל סלובק, ועזיבת המתופף, ג'ק איירונס, נותרו קידיס ופלי לבד בספינה אבל הם לרגע לא התכוונו לתת לה לטבוע.

בכדי לחזור למסלול הם צירפו את המתופף צ'אד סמית' ואת הגיטריסט והמעריץ, ג'ון פרושיאנטה שישפיעו לאין שיעור על הסאונד של הלהקה. התוצר הראשון של ההרכב החדש היה האלבום Mother's Milk מ-1989 שלמרות שקיבל ביקורות צוננות בזמן אמת, יהפוך ברבות השנים לאלבום מפתח בהתפתחות המוזיקלית של הלהקה.

Knock Me Down הוא הסינגל השני מהאלבום ואחד השירים הכי "רוקיים" של הלהקה עד אז. בטקסט פונה קידיס לסלובק המנוח ומבקש ממנו: אם תראה אותי עושה שטויות, תדאג לתת לי סטירה או מכה שתזכיר לי ש"אני לא גדול יותר מהחיים".

56. Fine Young Cannibals- She Drive Me Crazy

אחד השירים היותר אהובים עלי מהעשור. בכלל Fine Young Cannibals הם מסוג הלהקות הפחות מוערכות שלא בצדק. עם סאונד מגוון וסולן בעל אחד הקולות היחודיים ביותר באייטיז (רולנד גיפט שנולד לאם לבנה ואב שחור) ההיסטוריה מיהרה להחביא אותם ולא בצדק. מזל שהלהיט הזה שרד.

אגב זה זמן טוב לנפץ את האגדה האורבנית ולספר שהתופים בשיר הם לא סימפול, לא סינתיסייזר ולא מכונת תופים אלא תופים אמיתיים.

55. The Cars- Drive

אחת הבלדות היפות של העשור. שיר שובר לב על אדם שמתבונן באהובתו, או לפחות מישהי שהוא נהג לצאת איתה, קורסת אט אט ומאבדת את עצמה. למעלה משלושה עשורים לאחר שיצא, השיר הזה מצליח לרגש ולצמרר כאילו הוא יצא אתמול.

54. Soft Cell- Tainted Love

מעטים יודעים שלהיט האייטיז הענק הזה הוא למעשה קאבר לשיר סול אמריקאי משנת 1964. אבל זה לא באמת משנה כי שיר טוב הוא פשוט שיר טוב, לא חשוב באיזה גרסה. חוץ מזה, שילוב כל כך מעולה של סול שחור, מוזיקה אלקטרונית וזמר גיי יכול היה לעבוד כנראה רק באייטיז. לעוד קאברים שלא ידעתם שהם קאברים

53. Talking Heads- Road to Nowhere

"רציתי לכתוב שיר שיציג את האפוקליפסה והסוף באור מבודח, אפילו מצחיק" סיפר דייויד ביירן הענק על השיר הזה. עוד הוכחה מוזיקלית לקריירה הייחודית והמופלאה כל כך של ביירן ו"הראשים המדברים" שלו.

52. Cyndi Lauper- Time After Time

אחרי המסיבה של Girls Just Want to Have Fun חשפה סינדי לאופר את הצד הרגיש שלה עם הסינגל השני בקריירה שלה שיהפוך להיות אחד משירי האהבה הגדולים אי פעם. שיר על אהבה ענקית ומסירות אין קץ שזכה לאינספור קאברים ממגוון ענק של ז'אנרים שכנראה יעניקו לו חיי נצח ובצדק.

51. The Clash- Rock the Casbah

אחד השירים הכי פופיים בקריירה של הפאנקיסטים מלונדון. השיר שנכתב בהשפעת מהפכת האייתולות באיראן שאסרו על השמעת מוזיקה מערבית במדינה, מתאר מלך האוסר על עמו להאזין למוזיקת רוק אבל הם כמובן מורדים ורוקדים לצלילי המוזיקה. גם כשהם קומיים מצליחים ג'ו סטארמר והקלאש להעביר מחאה והתנגדות בצורה כל כך קסומה ומעוררת מחשבה.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

50. Tears For Fears- Sowing the Seeds of Love

לפי סיפורי הלהקה, לקח נצח להקליט את השיר הזה, אבל הרווח כולו שלנו. עם רפרנסים לסיקסטיז, קצת מחאה נגד מרגרט תאצ'ר והפקה גדולה מהחיים, Sowing the Seeds of Love הוא ללא ספק אחד השירים הכי כיפיים של העשור.

49. Police- Every Breath You Take

תמיד ראיתי בסטינג דמות מעט מתנשאת, ואני מודה שלא תמיד התחברתי למוזיקה שלו. אבל מהגאונות של Every Breath You Take אי אפשר להתחמק. כמו שכתבתי על השיר בפוסט על 12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים, לא משנה כמה פעמים אשמע אותו ולא משנה כמה אני אחשוב שסטינג הוא פלצן מתנשא, ברגע שמתחיל ליין הבס הגאוני הזה, אני מקבל כזה אגרוף בבטן שאני לא מתעורר ממנו עד שהשיר מסתיים. פשוט ונפלא.

48. Depeche Mode- Everything Counts

בניגוד להרבה מלהקות התקופה, דפש מוד תמיד שאפו ליצוק תוכן טקסטואלי איכותי אל תוך צליל הפופ שלהם ו- Everything Counts הוא מהדוגמאות הראשונות לכך. שיר על תאוות הבצע הקואופרטיבית שהתחבר נפלא למדיניות הכלכלית ש"אשת הברזל", מרגרט תאצ'ר, הנהיגה בממלכה המאוחדת. שיר שלקח את דפש מוד למחוזות חדשים של הצלחה וביסס אותה כאחת הגדולות של שנות השמונים.

47. OMD- Enola Gay

יחד עם דפש מוד, Human League ואחרות, ל- Orchestral Manoeuvres in the Dark יש מניות רבות בעלייתו של הפופ החדש והסינת'פופ בשנות השמונים והרבה בזכות הלהיט הזה.

אם יש דבר כזה סטנדרט של מוזיקת פופ זה השיר הזה. עם טקסט אנטי מלחמתי (אנולה גיי הוא שם המטוס שהטיל את פצצות האטום על הירושימה), ריף סינתיסייזר ממכר והפקה שהקדימה את זמנה, אין בכלל ספק שמדובר באחד השירים שעיצבו את הסאונד של האייטיז.

46. Tracy Chapman- Talkin' bout a Revolution

אלבום הבכורה המופתי של טרייסי צ'פמן הוא תיעוד דוקומנטרי יוצא דופן של הגזענות והאפליה ממנו סבלו,  ובמידה רבה עדיין סובלים, השחורים בארה"ב.

ביו תיאורי הגזענות האוטוביוגרפיים הקשים, האלבום נפתח דווקא עם בשורה אופטימית על כך שסוף סוף השינוי מגיע והגלגל מתחיל להתהפך. האמנם? שלושה עשורים לאחר שנכתב, השיר הספיק להפוך לאחד השירים הפוליטיים, המעצימים והמרגשים ביותר.

45. Midnight Oil- Beds Are Burning

מכל השירים ברשימה Beds Are Burning הוא כנראה הפוליטי והמחאתי ביותר. הוא עוסק בנישול ההדרגתי של יבשת אוסטרליה מהילידים האבוריג'ינים (על קצה המזלג כן?), בצער שנגרם להם ובצורך של האוסטרלים להחזיר להם או לפחות להתנצל. בלי קשר יש לשיר הזה את אחד הפזמונים ההמנוניים והממכרים ביותר שנכתבו אי פעם.

האלבום ממנו לנקח השיר (Diesel and Dust מ-1987) נבחר ב-2010 על ידי הרולינג סטונס במקום ה- 13 ברשימת האלבומים הגדולים ביותר של שנות השמונים וב- 2010 הוא נבחר באוסטרליה כאלבום האוסטרלי הטוב בכל הזמנים. יש כבוד.

44. Michael Jackson- Smooth Criminal

ככה נשמע מלך הפופ בשיאו. השיר הזה נכתב על ידי מייקל ג'קסון, שבניגוד לשירים שאחרים כתבו עבורו, לא נכתב מנקודת מבט אישית אלא על פושע דמיוני שתוקף בחורה בשם אנני ושואל אותה "האם היא בסדר" למרות שדי ברור שהיא הכל חוץ מבסדר. אז מי זאת לעזאזל אנני? 

למי שלא יודע בובת אנני (Annie Doll) זו שמה הבובה עליה מתאמנים בהגשת עזרה ראשונה, והדבר הראשון שעושים בעת הגשת עזרה ראשונה היא לשאול את המטופל "האם אתה בסדר?". מכאן כל מי שעבר סדנת עזרה ראשונה יודע שהדבר הראשון שעושים הוא לשאול: ?Annie Are You OK ומשם שאב ג'קסון את הרעיון לאנני ולשאלה. האמת שזה לא באמת משנה, עדיין מדובר במלך הפופ בשיאו, וזה עוד בלי להזכיר את החלק בריקוד בו הוא נוטה כלפי הרצפה בזווית של 45 מעלות- תנועה שהוציאה את כל העולם מדעתו. קלסיקה. אגב, לעוד עובדות מדהימות על מוזיקה שירעידו לכם את האזניים הקליקו ממש כאן

43. Visage- Fade to Grey

השיר הזה יצא ממש בתחילת העשור ולמעשה הציג את הסאונד שילווה אותו לכל אורכו. השילוב בין האסתטיקה האלקטרונית הניסיונית לבין הסינת'פופ הגיע כאן לשיא חדש. לא פלא שהשיר הזה כבש את אירופה בסערה.

סולן הלהקה, סטיב סטריינג', היה בעל מועדון הבליץ המיתולוגי בו בילו צעירים רבים שאימצו לחיקם את המוזיקה האלקטרונית החדשה תוך טשטוש מאפיינים מגדריים ואימוץ סטייל צבעוני וצעקני. צעירים אלה יכונו לימים "ילדי הבליץ" או "הניאו-רומנטיים" והם אלו שיביאו את בשורת הסינת'פופ להמונים.

42. Queen- Radio Ga Ga

השיר הזה נכתב על ידי מתופף הלהקה רוג'ר טיילור, כנוסטלגיה לימי הרדיו העליזים אך גם כביקורת על תחנות הרדיו שמנגנות את אותם להיטים שוב ושוב. בעידן ה- MTV והשינויים הטכנולוגיים התכופים, לא פלא שהשיר הזה (שהקליפ שלו הוא מחווה לסרט המדע בדיוני האייקוני, 'מטרופוליס' מ-1927) היה להיט ענק.

41. Prince- Purple Rain

זה פסיכי כמה שהבן אדם הזה היה מוכשר. אחד משירי הסיום הגדולים ביותר, אחד השירים שהגדירו את פרינס, את האמנות הבלתי ניתנת לערעור של אמנים שחורים בארה"ב ואת העשור כולו. 

האלבום הוא למעשה פס הקול של הסרט בעל אותו השם בכיכובו של פרינס כאשר גם בסרט וגם באלבום Purple Rain מהווה את שיא היצירה. השיר אף זיכה את פרינס בפרס האוסקר על השיר הכי טוב מתוך סרט. כבוד.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

40. Sonic Youth- Teen Age Riot 

עוד הרכב רוק אמריקאי אלטרנטיבי שמעולם לא זכה להכרת ההמונים אך השפיע על דורות של מוזיקאים. השיר הזה מגיע מתוך Daydream Nation המופתי שיצא ב- 1988 והוא מוקדש לסולן Dinosaur Jr, ג'יי מאסיקס, לו מיעדים חברי הלהקה על פי השיר את תפקיד נשיא ארה"ב.

39. Pet Shop Boys & Dusty Springfield- What Have I Done to Deserve This

עם אלבום בכורה אמיץ ושרשרת להיטים שחיברו במיומנות בין השכל לרגליים, ב- 1987 הפט שופ בויז היו הדבר הכי חם על הפלנטה. לאור כל זה לא היו מתאימים מהם להחזיר לאור הזרקורים את אחת הזמרות שהם הכי אהבו, מי שנחשבת ל"זמרת הסול הלבנה הגדולה אי פעם", דסטי ספרינגפילד.

אחרי שנים של סמים ואלכוהול, ספרינגפילד נתפסה כסוס מת ולכן כשהגיעה השיחה מהצמד היא קפצה על ההזדמנות בשתי ידיים. לימים תספר כי כשהיא נכנסה לראשונה לאולפן היא שאלה את ניל וכריס "כיצד תרצו שאשיר את השיר?" והם ענו לה: "בדיוק כמו שאת שרה". אז היא שרה והדואט כבש את המצעדים והעולם.

עם עיבוד לא סטנדרטי לשיר פופ, טקסט נפלא כרגיל של ניל טננט והנשמה של ספרינגפילד, השיר הזה נחרט לנצח כאחד הגדולים של האייטיז ובכלל.

38. Duran Duran- Save a Prayer

"חלק עלולים לקרוא לזה סטוץ של לילה אחד, אבל אנחנו יכולים לקרוא לזה גן עדן…". כמה תמימות ורוח נעורים יש בשיר הנפלא הזה. אחד הלהיטים הגדולים של הלהקה ושל האייטיז בכלל.

37. Culture Club- Do You Really Want to Hurt Me

אם האייטיז היו אורגיה אחת גדולה של צבע, סטייל וערפול מגדרי, אז בוי ג'ורג' היה הכהן הגדול. עם מראה מוחצן המטשטש בכוונה את ההגדרות המגדריות בין גברים לנשים ושירי פופ נצחיים, קנו בוי ג'ורג' ומועדון התרבות שלו, את מקומם בהיסטוריה של הפופ.

מעל כל הלהיטים של ההרכב עומד ללא ספק שיר האהבה הקלאסי הזה שכתב ג'ורג' לאהובו ומתופף הלהקה, ג'ון מוס.  גם הקליפ בו נראה בוי ג'ורג' עומד למשפט (עם חולצה בעלת כיתוב בעברית "תרבות אגדה") יכול להתפרש כסוג של שפיטה חברתית כלפי בוי ג'ורג' ונטיותיו המיניות. תהא האמת אשר תהא, השיר הזה הביא את מועדון תרבות להמונים ואת בוי ג'ורג' לדמות מרכזית בעידן הפופ החדש. 

36. REM- The One I Love

אחת מלהקות האלטרנטיב הגדולות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה. אולי לא הרבה יודעים אבל אר.אי.אם שיחררו במהלך שנות השמונים לא פחות משישה אלבומים כאשר עם כל אחד גדל והתהדק קהל מעריציה. אבל השיר שבאמת פיצץ אותם לגדולה ללא ספק היה The One I Love. באופן טבעי כולם חושבים שמדובר בשיר אהבה רומנטי אבל למעשה זה שיר על אהבה נצלנית, רעה וכמו שמייקל סטייפ מתאר אותו "ברוטאלי".

 

35. The Jesus and Mary Chain- Just like Honey

השיר המפורסם ביותר של אחת מלהקות האלטרנטיב החשובות והמשפיעות של העשור. שיר מהפנט שמצליח לרגש בכל פעם מחדש, לא משנה כמה פעמים תשמעו אותו. 18 שנה לאחר שיצא, קיבל השיר חיים חדשים כשכיכב בסיום הסרט Lost in Translation ("אבודים בטוקיו") הנהדר בכיכובם של ביל מארי וסקרלט ג'והנסון.

34. Roxy Music – Avalon

כל כך הרבה שירים יפים יש באלבום האחרון והנפלא של רוקסי מיוזיק, אך מעל כולם עומד שיר הנושא. שיר רך, אינטימי ומלא קסם עליו מנצחת השירה המלטפת של בריאן פרי. בשיר מתארחת הזמרת ילידת האיטי, יאניק אטיין, עליה סיפר פרי כי בזמן ההקלטות הוא שמע אותו שרה מהחדר הצמוד והיה חייב להכניס אותה לאלבום.

33. Guns N' Roses- Welcome to the Jungle

המילים הראשונות ששמע וויליאם ברוס ביילי כשהוא הגיע לעיר המלאכים היו "ברוך הבא לג'ונגל". אז וויליאם הפנים, שינה את שמו לאקסל רוז, הקים את גאנז אנד רוזס ויחד איתם כתב את אחד משירי הרוק הטובים ביותר אי פעם.

32. Tracy Chapman – Fast Car

Fast Car עוסק ברצון לברוח מהכל (במקרה של צ'פמן מהעוני, הגזענות והבדידות) ולפתוח דף חדש במקום אחר תוך כדי השארת העבר מאחור.

השיר הזה הפך ללהיט ענק רק אחרי שצ'פמן ביצעה אותו בקונצרט הענק לכבוד יום הולדתו של נלסון מנדלה באיצטדיון וומבלי. אחרי שכבר ביצעה מספר שירים קודם לכן, הובהלה צ'פמן שוב לבמה בגלל שהמופע של סטיבי וונדר התעכב. זמרת הפולק המרגשת נתנה ביצוע אקוסטי לשיר הזה ומשם הכל היסטוריה.

31. Fleetwood Mac- Little Lies

כמו בהמון משירי הלהקה, גם Little Lies עוסק במערכת יחסים מורכבת, על גבול הלא בריאה. במקרה הזה שרה כריסטין מק'וי על כך שהיא מעדיפה שאהובה ישקר לה "שקרים קטנים ומתוקים" במקום האמת שעלולה לפגוע בה.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

30. Grandmaster Flash and the Furious Five- The Messges

אחד השירים המשפיעים ביותר ברשימה. אם עד תחילת שנות השמונים אמריקה הלבנה נהנתה מההיפ הופ שלה על רחבת הריקודים ונטול כל ביקורת, גרנדמאסטר פלאש דאג לדחוף להם את האמת לפרצוף.

הקטע הזה מתאר בצורה מדויקת את החיים האורבניים של השחורים בארה"ב לרבות האפליה, ההזנחה והכיעור שארה"ב ניסתה להסתיר במשך שנים. שיר ששינה את תרבות ההיפ הופ לנצח.

29. Tears For Fears- Shout

השיר נכתב בהשראת טיפול שהגה הפסיכולוג ארתור יאנוב, בה הפציינט מתמודד עם פחדיו על ידי צעקות. גם שם הלהקה אגב, "דמעות עבור פחדים", הגיע מתוך מחקריו של יאנוב. בכל מקרה מדובר בשיר אדיר, מלא אנרגיה שהפך ללהיט ענק וקאבר אהוב על להקות רוק ומטאל.

28. U2- With or Without You

לפני שהפך לדוש הכי גדול על הפלנטה, בונו כתב שירים לא רעים. לא רעים בכלל אפילו ו- With or Without You הוא רק דוגמה אחת לכך. עם כל הציניות ומפלצת האצטדיונים שהפכה להיות ברבות השנים, השיר הזה עדיין יצליח להמיס את הלבבות הקשוחים ביותר. וכן, זה גם השיר של רוס ורייצ'ל.

27. Michael Jackson- Thriller

שום רשימה, מצעד או דיון על שנות ה- 80 לא יהיו שלמים בלי שיר הנושא מהאלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים. להיט הענק הזה עשה שמות במצעדים וכבש את העולם בזכות הקליפ האולטרה מפורסם שלו שכבר הפך מזמן לתופעה תרבותית חוצת גבולות וגילאים. ללא ספק אחד השירים שתמיד יהיו מזוהים עם האייטיז.

26. Simple Minds- Don't You Forget About Me 

אחד השירים האייקוניים ביותר של העשור התפרסם בזכות העובדה שנכתב במיוחד עבור אחד הסרטים הגדולים של העשור: "מועדון ארוחת הבוקר". השיר הצליח ברמות כמעט הזויות והוא אחד הסיגנלים שנוגנו הכי הרבה לאורך העשור. האמת אפשר להבין מדוע. והלה לה לה לה שבסוף, ממכר כל פעם מחדש.

25. The Smiths- Panic

מוריסי כתב את השיר הזה לאחר ששמע ברדיו דיווח על האסון הגרעיני בצ'רנוביל אותו בחר לחתום השדר עם השיר I'm Your Man של Wham! השורה Hang the DJ מעולם לא הייתה מתאימה יותר.

24. Crowded House- Don't Dream It's Over

מעבר לעובדה שהשיר הזה היה להיט ענק ב- 1986. אני חייב להודות שזה אחד השירים שפתחו בפני את העולם המופלא הזה שנקרא מוזיקה. כל כך אהבתי את השיר הזה ועד היום אני לגמרי מבין מדוע. אחת הבלדות הכי קסומות ונוגעות שנכתבו אי פעם. אולי אני משוחד ואמוציונלי, אבל יש שירים שכמו יין טוב רק הולכים ומשתבחים עם השנים.

23. Pet Shop Boys- It's a Sin

אחד מהמנוני האייטיז והפופ של כל הזמנים. ניל טננט שיר על מצע סינתיסייזרים אגרסיבי את זיכרונות ילדותו מבית הספר הקתולי בו למד. בית ספר בו התחנך כי כל תאוותיו, מחשבותיו ורצונותיו הם לא אלא חטא אחד גדול. השיר שתוקף את הממסד הדתי נאסר להשמעה בחלק מתחנות הרדיו של הממלכה המאוחדת ועל אף זה הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי והפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפט שופ בויז. אגב, זהו אחד משירי הפופ עם הכי הרבה קאברים של להקות מטאל. סתם אנקדוטה משעשעת.

22. Pixies- Hey

כשדייב גרוהול שמע לראשונה את Smells Like Teen Spirit הדבר הראשון שהוא אמר זה: "וואו, זה כל כך פיקסיז!" וכמה שהוא צדק. פיקסיז נטו בשיריהם לנגן את הבתים בצורה מאוד רכה ושקטה ולהתפוצץ בפזמון, בדיוק כמו שקורה ב-Hey וגם ב- Smells Like Teen Spirit.

כמו הוולווט אנדרגראונד גם הפיקסיז לא זכו להצלחה גדולה בזמן אמת אבל המוזיקה שלהם הדהדה שנים קדימה והשפיעה על אינספור אמנים שהחליטו להרים גיטרה ולתת בראש.

21. Eurythmics- Sweet Dreams

כמו Smoke On the Water או Sunshine of Your Love, יש ריפים (צירוף צלילים שחוזרים על עצמם) שלא משנה כמה ינגנו אותם וכמה קאברים יעשו להם, הם תמיד יעבדו. ככה הוא ריף הפתיחה המושלם של Sweet Dreams. לא משנה כמה פעמים אשמע אותו או באיזה גרסה (ואלוהים יודע שיש לשיר הזה משהו כמו 2 מיליון קאברים) הוא תמיד יעביר בי צמרמורת. אחד השירים האייקונים ביתר של העשור של אחת הלהקות האייקוניות של העשור. וכמה שאני אוהב את הקול של אנני לנוקס.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

20. Depeche Mode- Never Let Me Down

אחד השירים היפים ביותר של הלהקה הענקית הזאת. עם עיבוד אפלולי אך מלא עצמה וטקסט מסתורי משהו (סמים, חברות, סקס אך כנראה סמים), Never Let Me Down הוא מהשירים שהגדירו את העשור והביאו את המוזיקה של דפש מוש להמונים. תרתי משמע.

19. Madonna- Like a Prayer

במרץ 1989, תאריך יציאת השיר, מדונה כבר הייתה הזמרת הגדולה ביותר בעולם. כל ציוץ שלה זכה לחשיפה אדירה וכל שיר שלה הפך ללהיט ענק. אבל Like A Prayer היה ההוכחה שמדונה מסוגלת גם לפרוץ גבולות ולהעביר מסרים ביקורתיים. הקליפ שליווה את השיר הזה הוא אחד המפורסמים בהיסטוריה והוא נוגע בשלל נושאים חברתיים נוקבים כמו גזענות, אפליה, דת והדובדבן שבקצפת הצגתו של ישו כאדם שחור.

הקליפ הפך לתפוח אדמה לוהט והפך לשערורייה כל כך גדולה עד אשר חברת פפסי ביטלה את חוזה המיליונים שחתמה עם מדונה. אבל מעבר לקליפ, אין ספק שמדובר בפנינת פופ יוצאת דופן. ואני מרשה לעצמי להתוודות שאני לא מחובבי מדונה.

18. Paul Simon- You Can Call Me Al

באוגוסט 1986, התכנסו ראשי חברות התקליטים הגדולות יחד עם  עיתונאי מוזיקה מובילים  ושברו את הראש כיצד לקרוא למוזיקה שבוקעת מתוך האלבום החדש של פול סיימון. התוצאה הייתה "מוזיקת עולם". וכך מבלי שהתכוון לכך "המציא" פול סיימון ז'אנר חדש שהיה בתולי לאוזניים מערביות.

באמצע העשור התגלגלה לידיו של פול סיימון קסטה של להקה אפריקאית בשם Boyoyo Boys. סיימון התאהב במוזיקה, עלה על המטוס הראשון לדרום אפריקה והחל ליצור מוזיקה עם נגנים מקומיים. הבעיה הייתה שדרום אפריקה הייתה נתונה תחת חרם תרבותי גלובלי בשל משטר האפרטהייד הגזעני. התוצאה הייתה אלבום מופת פולטי ולגמרי לא פוליטי שהתיך מוזיקה מערבית ואפריקאית.

אפשר להתווכח אם You Can Call Me Al הוא המייצג הטוב ביותר של האלבום, אבל הוא בהחלט הלהיט הגדול ביותר ממנו שגם זכה לקליפ תמים ומצחיק בטירוף בכיכובו של צ'בי צ'ייס. קסם!
פוסט 30 שנה לגרייסלנד תוכלו למצוא ממש כאן.

17. The Stone Roses- Waterfall
 

לא הסטונס, לא הביטלס, לא פינק פלויד, היה זה אלבום הבכורה של הסטון רוזס, The Stone Roses, שנבחר על ידי מגזין המוזיקה הבריטי NME בתואר האלבום הבריטי הטוב ביותר בכל הזמנים.

האמת שמאז צאתו ב-1989 ועד היום The Stone Roses לסופרלטיבים חוצי גיל וז'אנרים והרבה בזכות השיר הקסום הזה. הלהקה הייתה חלק מסצנת האינדי המדהימה של מנצ'סטר אך חבריה גילה חיבה עזה גם לדאנס ומסיבות רייבים שבדיוק החלו להתפתח.

Waterfall הוא הסטנדרט של הלהקה שמשלב בצורה מופתית את עולם הרוק והמסיבות של סוף באייטיז במה שלימים יכונה "קיץ האהבה השני". בהופעות חיות השיר הזה היה מנוגן למעלה מעשר דקות והפוך את ההופעה לרייב ענקי של סקס, סמים ורוקנ'רול. הניצנים ששתלו הסטון רוזס ינבטו בעתיד לבריט-פופ. תשאלו את המעריצים המושבעים נואל וליאם גאלאגר.

16. The Cure- Just Like Heaven

במשך שנים נתתי לתלמידי הגיטרה שלי את השיר הזה כדוגמה לשיר שנבנה ומתפתח בצורה מושלמת. איך באיטיות נכנס עוד כלי ועוד תפקיד עד ליצירתה של הרמוניה מושלמת. שיר האהבה הזה הוא רק אחד מהקטעים בהם מציג רוברט סמית' את היכולת המופלאה שלו לשלב בין הרומנטי לנוגה ובין השמח לאיילנר שחור ועגמומי.

15. Prince- When Doves Cry

האגדה מספרת שהזמר היחיד ממנו חשש מייקל ג'קסון (מוזיקלית כמובן) הוא פרינס. והאמת שדי בצדק. עם שרשרת אלבומים אדירים ולהיטי ענק, פרינס היה אחד האמנים הבולטים של העשור והרבה בגלל השיר הזה.

מתוך פסקול הסרט, והאלבום המדהים בפני עצמו, Purple Rain, השיר הזה הוא מהלהיטים הגדולים שידעו שנות השמונים ואחד המזוהים ביותר עם הקריירה הענפה של פרינס. מעניין לשמוע שלמרות הגרוב שלו, השיר הזה נטול כל בס לחלוטין. בשנייה האחרונה החליט פרינס להשתיק את כל צלילי בס בטענה שלאף אחד אין את האומץ לעשות דבר כזה. וואלה צדק.

14. Kate Bush- Running Up The Hill

כמה שהשיר הזה יפה. קייט בוש היא ההרבה יותר מזמרת, כותבת, רקדנית או מלחינה. היא אמנית. על כל המשתמע מכך. לא צריך להכביר במילים אלא רק לצטט מתוכו את אחת השורות האנושיות והיפות ביותר שנכתבו אי פעם: "אילו רק יכולתי לעשות עסקה עם אלוהים ולגרום לו להתחלף איתי…". מי אף פעם לא חלם על דבר כזה.

13. Pixies- Where is My Mind

למרות שלא יצא כסינגל השיר הזה הפך להיות אחד מהימנוני האינדי הגדולים בכל הזמנים (ותודה ל'מועדון קרב'). סטנדרט רוק שימשיך כנראה לחיות לנצח.

12. Depeche Mode- Personal Jesus

השיר האדיר הזה שוחרר חצי שנה לפני סיום העשור והוא עדין מצליח להגדיר אותו. החיבור בין האלקטרוניקה של דפש מוד לבין הגיטרות שיגדירו את תחילת הניינטיז מבשרות את בואו של הגראנג' והאנרגיה העצומה שמפיץ השיר הזה לא גוועות גם שלושה עשורים לאחר צאתו. אחד השירים הגדולים ביותר ברפרטואר העצום של דפש מוד.

11. Tears for Fears- Everybody Wants to Rule the World

אני זוכר שפעם, כשהייתי קטן (אל תשאלו אותי באיזה גיל כי לא אזכור) השיר הזה ממש גרם לי לבכות. תמיד הרגשתי בו דואליות בין המוזיקה החמימה והאופטימית לאיזשהו עצב פנימי שהוא נושא בתוכו.

ואכן הטקסט של השיר נושא מסרים כבדים יותר כמו השאיפה לכוח ושליטה אל מול איבוד האני העצמי. בכלל האייטיז הוא עשור שהביא את המתח בין השמח לעצוב ובין המרקיד לקודר לשיאים חדשים וזה היופי שבו.

בקאבר לשיר שביצעה לורד עבור פסקול  הסרט "משחקי הרעב", היא כבר לגמרי מוציאה את הצד הקשוח שבו עם עיבוד אפל ושונה לגמרי מהמקור. מה שמוכיח שכל כך הרבה שנים אחרי, השיר הזה עוד נפלא ורלוונטי.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

10. Bronski Beat- Smalltown Boy

אם בוי ג'ורג' ו- Culture Club חגגו את המיניות שלהם אז ברונסקי ביט הראו את הצד הפחות סימפטי שלה. Smalltown Boy הוא שיר מלא כאב על בריחה מהבית ומהמקום שאמור להגן עלייך, אל עבר הלא נודע ואל עצמך.

הקליפ קורע הלב מבוסס על חוויות  הילדות של הסולן, ג'ימי סאמרוויל, שסבל מהומופוביה ואף אלימות בשל נטייתו המינית. השיר הזה, והקליפ בעיקר, העלו למודעות את יחס החברה כלפי הקהילה הגאה ואת האתגרים איתם היא מתמודדת ביום יום כמו: דחייה מהמשפחה, ניכור חברתי, בריונות, בדידות הומופוביה ועוד. בהרבה מובנים השיר הזה העלה לסדר היום נואש הקהילה הגאה יותר מאשר הרבה ניסיונות אחרים לאורך השנים. אבל גם בלי ההקשר ההומוסקסואלי, השיר הזה הוא לא פחות ממדהים.

9. The Cure- Lovesong

בתוך הדיכאון הקלסטרופובי שאופף את Disintegration המופתי, Lovesong הוא האור שבקצה המנהרה. אוויר בתוך אוקיינוס של עצב. אחד משירי האהבה הנוגעים אי פעם שכמה שהוא פשוט, ככה הוא גם יפה. ל- 15 האלבומים העצובים ביותר אי פעם.

8. Michael Jackson- Billie Jean

שיר פופ גאוני עם אחד מתפקידי הבס הגדולים בהיסטוריה. מבוסס על מפגשיו עם מעריצים פנאטיים, Billie Jean היה אחד השירים שנוגנו הכי הרבה ב- MTV ופתח את הדלת עבור אמנים שחורים בערוץ. אחד מרגעי הפופ האייקונים שהפכו את מייקל ג'קסון למלך הפופ ואת ה'פופ' כאמנות שיש להעריך.

7. Human League- Don't You Want Me

"זה הרגע בן MTV דרבן את הפלישה הבריטית השנייה…" (מתוך מגזין המוזיקה The Village Voice על השיר Don't You Want Me). כמו הביטלס ב- 1964, כך הלהיט העצום הזה של 'הליגה האנושית' פתח עבור אמני הפופ החדש הבריטיים את הדלת לאמריקה.

עד 1980 הורכבה 'הליגה האנושית' משלושה מוזיקאים גברים שעשו בעיקר מוזיקה אלקטרונית אוונגרדית. אך לאחר עזיבתם של שניים מהמייסדים, החליט  הזמר והכותב פיל אוקי לצרף אליו את הזמרות ג'ואן קת'רל וסוזן אן סאלי ולקחת את ההרכב החדש לכיוונים נגישים יותר. התוצאה הייתה האלבום הסופר מצליח Dare שיצא באוקטובר 1981 והכיל את Don't You Want Me שהגדיר את הסאונד של העשור כולו.

אי אפשר להפריז בחשיבות ההיסטורית של השיר הזה. זה הרגע בו המוזיקה האלקטרונית גלשה מהשוליים למיינסטרים, זה הרגע בו הפופ והגל החדש אומצו על ידי ה- MTV ובחסותו כבשו את העולם. שיר ענק שנשאר כיף ענק ורלוונטי גם היום.

 

6. Pet Shop Boys- West End Girls

מי היה מאמין ששני בריטים מעונבים בגיל 30 יפתחו את דלתה של הממלכה הבריטית להיפ הופ? אבל זה בדיוק מה שעשו הפט שופ בויז עם המגה להיט שלהם, West End GIrls מ- 1985.

הפט שופ בויז תמיד ידעו להתיך ז'אנרים לכדי יצירות פופ מרקידות, חברתיות וחכמות וזה בדיוק מה שהם הציגו לעולם בסינגל הבכורה שלהם. עם טקסט חברתי על אנגליה בעידן מרגרט תאצ'ר, אינספור רפרנסים היסטוריים וליין בס אלקטרוני ממכר, West End Girls הפך לאחד השרים שהגדירו את העשור ואת הקריירה האלמותית של אשפי הפופ הבריטיים.

6. New Order- Blue Monday

מה כבר אפשר לכתוב על השיר הזה שטרם נכתב? סינגל ה-12" הנמכר בהיסטוריה, מהאבות המייסדים של הדאנס המודרני, שיר שכל מי ששמע אותו היה בהלם שאפשר בכלל לייצר כאלה דברים ב- 1983.

Blue Monday תפס את העולם בתדהמה. הוא היה החוליה המקשרת בין הדיסקו והדאנס הניו יורק לרייבים ולפופ החדש הבריטיים. נקודת הזינוק ממנה יצאו עוד עשרות ז'אנרים אלקטרוניים. על זה נאמר קלסיקה.

4. David Bowie- Ashes to Ashes

עם קליפ שהקדים את זמנו, טקסט גאוני ועיבוד מרתק לא רק שהשיר הזה הוא אחד הגדולים של שנות השמונים, הוא אחד הגדולים בהיסטוריה. אני זוכר את היום שאחי הגדול הראה לי את השיר הזה ב- MTV. הוא נחרט לי ישירות בלב ובמוח. זה היה כל כך חדש, כל כך שונה ממה שהכרתי עד אז. דייויד בואי הוא אמן חד פעמי עם אינספור שירים מושלמים, אבל Ashes to Ashes הוא כנראה היהלום שבכתר.

3. Joy Division- Love Will Tear Us Apart

אחד השירים הכי אמיתיים והכי כואבים שנכתבו אי פעם. איאן קרטיס כתב אותו בתקופת השפל הגדולה בחייו בה מצבו הבריאותי היה רופף ונישואיו לאשתו, דבורה, הלכו והתפרקו. חודש בלבד לאחד ששוחר, התאבד איאן קרטיס בתלייה. שלושת חברי הלהקה הנותרים הקימו את New Order והשאר היסטוריה.

2. New Order- Bizzare Love Triangle

לכל אורך העשור ניו אורדר דאגו לדחוף את גבולות המוזיקה לקצה (Blue Monday לדוגמה) עם שרשרת שירים שיחיו לנצח ושילבו במיומנות פוסט-פאנק, רוק, דאנס, פופ, EDM ושלל ז'אנרים. אך מעל כולם עומד Bizzare Love Triangle, אחד השירים הכי יפים לא רק של שנות השמונים אלא בכלל. קלסיקת ניו וייב שלא הזדקנה לרגע ועושה צחוק ממבחן הזמן. אם יש דבר כזה שיר פופ מושלם, כנראה שהוא נשמע ככה.

1. The Smiths – There is a Light That Never Goes Out

עוד לפני שהתחלתי את המצעד היה לי ברור איזה שיר יתפוס את המקום הראשון. מתוך כל הקלסיקות האלמותיות של הסמית'ס, There is a Light that Never Goes Out עומד בגאון מעל כולן. לא הרבה יודעים אבל השיר הזה אפילו לא יצא כסינגל מאלבומה השלישי והסופר מוערך של הלהקה, The Queen is Dead. הוא יצא רשמית רק ב- 1992 בשביל לקדם אוסף. אבל זה לא משנה כי לשירים כאלה אין באמת גיל, הם רלוונטיים תמיד.

אולי לא מדובר בשיר הכי "חשוב" ברשימה, בטח לא בשיר שמופק הכי יפה או בשיר שפרץ גבולות מוזיקליים חדשים, אבל מה שיש בו זו פשטות, לב ואמת שנדיר למצוא בשירים אחרים. זה שיר שמבטא קול שלם של אאוטסיידרים שהצבעוניות של ה- MTV לא דיברה אליהם. דור של צעירים מלנכוליים ומוכשרים שמצאו נחמה במילותיו האפלוליות והיום יומיות של מוריסי. דור של צעירים שהאמינו שהאהבה תנצח הכל. 

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

לפלייליסט המלא בספוטיפיי>> 

שמונים השירים הגדולים ל שנות השמונים מודעה 2.png

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

 

מותו של הרוק? על פשיטת הרגל של 'גיבסון'

חברת הגיטרות האלמותית, גיבסון, הגישה בקשה רשמית לפשיטת רגל. האם הצרות הכלכליות של אחד מסממני הרוק המובהקים ביותר מסמל את מותו הקרב של הז'אנר?

אחרי שמועות רבות עכשיו זה רשמי. יצרנית הגיטרות האגדית, 'גיבסון' (Gibson), הגישה בקשה רשמית לפשיטת רגל. החברה שנוסדה ב- 1894 ומוצריה מזוהים עם נגני ענק כמו ג'ימי פייג', רנדי רודס, זאק ויילד, בוב מארלי, סלאש ועוד רבים וטובים אחרים, נמצאת בחובות של 500 מיליון דולר ומתקשה להתאושש.

בכלל שוק הגיטרות החשמליות נמצא במשבר עצום כאשר הכנסותיו ירדו מכמיליון וחצי דולר לשנה לכמיליון בלבד בעשור האחרון. למרות הנתון הזה גיבסון טוענת כי מה שסיבך אותה הן בעיקר השקעות בחטיבת החדשנות שפיתחה ועסקאות כמו רכישת חטיבת האודיו של 'פיליפס' ב- 2014.

גיבסון אמנם הודיעה כי הגיעה להסדר על 69% מחובותיה, מה שיאפשר לה להמשיך לפתח ולמכור את מוצרי הליבה שלה. אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שאם חברה כל כך ותיקה, כל כך אייקונית ושכל כך מזוהה עם תרבות הרוק כמו ג'יבסון', נכנסת לקשיים, זו רק מראה למשבר שעובר על הז'אנר כולו.

"הרוק מת. רק הראפ חשוב".

אם לא נבהלתם עד עכשיו, בוודאי לא תשמחו לשמוע שעוד מותגי גיטרות הודיעו על קשיים. כך למשל דירוג האשראי של חברת 'גיטר סנטר' האמריקאית הורד בעקבות חוב של 1.6 כשגם יצרנית גיטרות אייקונית נוספת, 'פנדר' (Fender), הודיעה על קשיים.

אז נכון, אין ספק שבהרבה מקרים האשמה נופלת על מנהלי החברות שלא תמיד יודעים לתכנן לעתיד או לבנות תכנית עבודה פרקטית. גם השקעות כושלות וניתוח נתונים מטעה הביאו למצב הזה, אבל אי אפשר שלא לתהות האם אנשים פשוט פחות מנגנים על גיטרות חשמליות בשנים האחרונות. על פי הנתון היבש שמציין כי מכירות הגיטרות החשמליות נחתכו בשליש בעשור האחרון התשובה היא חד משמעית: כן. אבל מדוע?

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

ובכן לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שתור הזהב של הרוק כבר מזמן מאחורינו. נסו לחשוב על להקת רוק אחת גדולה בעולם וסביר להניח שתסגרו את הפינה עם ארקטיק מאנקיז ו'פו פייטרס' (דייב גרוהל אגב מנגן על גיבסון). מי ששולט במוזיקה הפופולרית כבר 2 עשורים הם ההיפ הופ, הראפ והמוזיקה האלקטרונית. הדור הצעיר נטש בהמוניו את הגיטרה עבור המחשב, הלופר והמיקרופון.

אחרי הכל היה זה לא אחר מאשר רוג'ר דלטרי, סולן הרוק האגדית, The Who, שאמר עוד באוקטובר 2016 "הרוק מת. רק הראפ חשוב".

טיילור סוויפט אשמה?

"אולי עידן הגיטרה הסתיים" אמר אריק קלפטון בכבודו ובעצמו כשנדרש לסוגיה בפסטיבל הסרטים האחרון בטורונטו אליו הוזמן בעקבות סרט דוקומנטרי חדש שצולם עליו. אבל לא בטוח שזה באמת מה שמתרחש.

במאמר של הוושינגטון פוסט מינואר האחרון בשם "המוות האיטי של הגיטרה החשמלית", נטען כי מכירות הגיטרות האקוסטיות דווקא נמצאות בעלייה (ביחס לחשמליות) בעיקר בגלל טיילור סוויפט שהיא כידוע האמנית המצליחה ביותר על הגלובוס. הפולק-פופ שלה משמעותי מאוד לקהל המוזיקאים הצעיר שרוצה לחקות אותה ואת הסאונד שלה. "היא הגיטריסטית המשפיעה ביותר בשנים האחרונות…" אמר עליה מנכ"ל "פנדר'. לא פחות ולא יותר. תוסיפו לסוויפט את הפופ המתקתק של אד שירן, סם סמית' ואפילו קולדפליי והמגמה היא ברורה. פחות דיסטורשן, יותר אקוסטי.

בשנים האחרונות גם מורי הגיטרה בישראל נמצאים במצוקה בשל מיעוט תלמידים. בהרבה מקומות בארץ אף נסגרו בתי ספר פרטיים ללימודי מוזיקה. אפילו "כלי זמר" חדלו בצורה רשתית להעניק שיעורי גיטרה. קצת עצוב לא?

ובכל זאת קצת אופטימיות?

היסטורית הרוק תמיד היה האנדרדוג. הוא צמח משירת העבדים השחורים, חי בשוליים ורק בשנות החמישים של המאה העשרים כבש את מיינסטרים כגם לאחר מכן הוא תמיד זגזג בין השוליים למרכז. מי שנשאו את הסצנה על כתפיהם הם בעיקר גיבורי גיטרה כמו ג'ימי פייג', אריק קלפטון, ריצ'י בלקמור, קורט קוביין ואחרים שבזכות כריזמה בלתי רגילה ויכולת מופלאה על הכלי השאירו אותו בחיים. ילדים הסתכלו עליהם בהערצה ורצו לנגן כמותם. היום אותם גיטריסטים הם זן נכחד ואין מי שימלא את החלל.

אבל בכל זאת הנבואה נתנה לשוטים והגלגל מסתובב. ז'אנרים פופולריים תמיד קמים ונופלים ומוקדם מדי להספיק את הגיטרות החשמליות. הרוק הוא תרבות שלא ניתן להעלים בקלות. קהל מעריציו אולי הולך וקטן, אבל הוא עדיין קהל קנאי מאוד שאהבתו לז'אנר היא בלתי מתפשרת. גם גיבסון עצמה תמשיך לייצר את דגמי הדגל שלה ולמעשה תחזיר עטרה ליושנה בכך שתתמקד בהן יותר מאשר בדברים אחרים. ללא ספק מהלך מבורך.

אז אפשר להרגע. אנחנו לא בדרך לעולם נטול גיטרות. אני לא רואה יקום בו ילד צופה בסלאש עולה על הפסנתר של אקסל בקליפ ל- November Rain ולא רוצה לחקות אותו.

אי אפשר להתעלם מהעובדה הברורה שימיה הזוהרים של הגיטרה החשמלית מאחוריה. אבל זה ממש בסדר כי זה מעולם לא היה מיינסטרים להיות רוקר. אני בטוח שכבר עכשיו דור חדש, צעיר ומצומצם מחכה בכיליון לאחוז בגיטרה הראשונה שלו ולקרוע את העולם. אם כבר קלישאות, הם אולי מעטים אבל איכותיים.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

 

סלאש

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

40 עובדות מדהימות על מוזיקה שירעידו לכם את האוזניים

כל מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שאני בדרך כלל כותב פוסטים חופרים על מהות המוזיקה והקשרים החברתיים שלה וביקורות אלבומים ובלה בלה בלה. אבל יש לי גם פטיש ענק לעובדות ופרטי טריוויה מוזיקליים שמעניינים רק אנשים שהם באמת חולי מוזיקה. קבלו 40 עובדות מדהימות ומעניינות במיוחד שצברתי לאורך הדרך.  

1. Bohemian Rhapsody של קווין הוא ללא ספק אחד השירים האהובים בהיסטוריה. אולי בגלל זה הוא הגיע למקום הראשון במצעד המכירות הבריטי ב-4 שנים שונות. איך הדבר המוזר הזה קרה אתם שואלים? ובכן, השיר כבש את ראש המצעד לראשונה ב-8 נובמבר 1974 ונשאר שם 9 שבועות, כלומר עד ינואר 1975. לאחר מותו של פרדי מרקורי, שוחרר השיר שוב כסינגל ׁ(יחד עם השיר These Are the Days of Our Lives) ב- 5 בדצמבר 1991 ושהה במקום הראשון 5 שבועות ארוכים עד ינואר 1992. 

2. לפני שהתפרסמו: אלביס פרסלי היה נהג משאית, סטינג מורה לאנגלית, מדונה מלצרית ב'דאנקן דונאטס' וג'וני קאש מפענח קודים מוצפנים בצבא.

3. ואם כבר עבודות הזויות, הסיבה שבגללה בקליפ לשיר Smells Like Teen Spirit של נירוונה מופיע שרת עם מגב ודלי (ובכלל אווירה בית ספרית עם שחקני כדורסל, מעודדות וכו') היא בגלל שקורט קוביין נאלץ לעבוד כשרת בבית הספר בו למד. תקופה שצילקה אותו קשות ועיצבה את אישיותו המרדנית. 

4. הקליפ הראשון שאי פעם שודר ב-MTV הוא Video Killed the Radio Star של 'הבאגלס'. הקליפ הראשון ששודר אי פעם ב- MTV אירופה הוא Money For Nothing של 'דייר סטרייטס'. הקליפ הראשון ששודר אי פעם בערוץ 24 הוא "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" של רמי פורטיס.

5. Blue Monday הקלאסי של ניו אורדר הוא סינגל ה- 12 אינצ' הנמכר בהיסטוריה. כמה חבל  שעל כל עותק שנמכר הלהקה הפסידה כסף מכיוון שעלות יצור עטיפת הדיסקט המיוחדת שלו הייתה גבוהה מעלות המכירה. אאוץ'.

6. ואם כבר ניו אורדר, אז כשחמישה מוזיקאים מלאס וגאס חיפשו שם ללהקה המתגבשת שלהם, הם החליטו להיעזר בלהקה פיקטיבית מתוך הקליפ לשיר Crystal של ניו אורדר. שם הלהקה: The Killers.

7. שמו של הנגן היחד שלא מתהדר בזקן בלהקת ZZ Top הוא פרנק בירד (Beard).

8. ארגון זכויות בעלי החיים הבינלאומי, PETA, ביקש מצמד ה- Pet Shop Boys (או כפי שכינתה אותם תקשורת המוזיקה בארץ בשנות השמונים: "נערי חנות חיות המחמד"), לשנות את שמם ל-Rescue Shelter Boys. מיותר לציין שהצמד סרב בנימוס בריטי אופייני לבקשה ההזויה.

9. לריק אלן, המתופף של דף לפרד, יש רק יד אחת. 

10. כשוויליאם ביילי הגיע לקליפורניה, היה לו ברור שהוא זקוק לשם במה יותר סקסי. אז הוא שיכל את האותיות בצמד המילים Oral Sex והיגע לשם Axel Rose. עובדת בונוס: לפני שהוא הפך לכוכב ענק, קיבל רוז 8 דולר לשעה כדי לעשן סיגריות, במסגרת ניסוי באוניברסיטת UCLA.

באנר מועדון תרבות

11. פול סיימון זכה באיזשהו פרס גראמי לפחות פעם אחת במהלך 5 עשורים רצופים. משנות ה-60 ועד ה-2000. כבוד.

12. ללהקת הדאת' מטאל Hatebeak יש סולן ממש מיוחד מאוד בשם וולדו. מה מיוחד בו? ובכן וולדו הוא… תוכי. קונגו אפריקאי אפור ליתר דיוק ואני נשבע לכם שלא המצאתי את זה.

13. מורטון הרקט, סולנה של A-Ha, מחזיק בשיא האירופאי עבור שירת התו היחיד הארוכה ביותר בשיר פופ. זה קורה בלהיט הענק של הלהקה, Summer Moved On, מ- 2001 בו שר הרקט תו אחד יחיד מבלי לעצור במשך 20.2 שניות.

14. אלביס פרסלי הוא במקור בלונדיני. הוא החל לצבוע את שיערו בשחור רק בגיל 15. ולחשוב שהיום כולם רוצים להיות בלונדיניים.

15. את העובדה ש- Thriller של מייקל ג'קסון הוא האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים כולם יודעים. אבל האם אתם יודעים מהו האלבום הנשי (של זמרת) הכי נמכר בכל הזמנים? ובכן התשובה הזאת הולכת להפתיע אתכם: Come on Over של שאניה טווין משנת 1997.

16. זוכרים את להקת ה- One Hit Wonder מהניינטיז: Chumbawumba? נו אלה ששרים את Tubthumping. עדיין לא? נו טוב זה לא שהפסדתם יותר מדי. בכל אופן אז רק שתדעו שהם מחזיקים בשיא גינס לאלבום בעל השם הארוך ביותר בהיסטוריה (קחו אוויר):
The Boy Bands Have Won, and All the Copyists and the Tribute Bands and the TV Talent Show Producers Have Won, If We Allow Our Culture to Be Shaped by Mimicry, Whether From Lack of Ideas or From Exaggerated Respect. You Should Never Try to Freeze Culture. What You Can Do Is Recycle That Culture. Take Your Older Brother's Hand-Me-Down Jacket and Re-Style It, Re-Fashion It to the Point Where It Becomes Your Own. But Don't Just Regurgitate Creative History, or Hold Art and Music and Literature as Fixed, Untouchable and Kept Under Glass. The People Who Try to 'Guard' Any Particular Form of Music Are, Like the Copyists and Manufactured Bands, Doing It the Worst Disservice, Because the Only Thing That You Can Do to Music That Will Damage It Is Not Change It, Not Make It Your Own. Because Then It Dies, Then It's Over, Then It's Done, and the Boy Bands Have Won. לא נגעתי.

17. מטאליקה היא הלהקה הראשונה והיחידה שהופיעה בכל 7 היבשות בעולם אחרי שהופיעה באנטרטיקה ב- 2013.

18. לפני שקראו להם הביטלס, ארבעת המופלאים מליברפול קראו לעצמם Johnny and the Moondogs או בעברית צחה, "ג'וני וכלבי הירח".

19. שלוש חברות מוזיקה בלבד אחראיות ללמעלה מ-80% מהמוזיקה לה אתם מאזינים: Sony BMG, Warner Music Group ו- Universal Music Group.

20. השיר לו בוצעו הכי הרבה גרסאות כיסוי בהיסטוריה הוא  Yesterday של הביטלס. למעלה מ- 3000 כאלה כבר קיימים.

באנר מועדון תרבות

21. הקול מאחורי ה- I'm Loving it, הג'ינגל המפורסם של מקדונלדס, הוא לא אחר מאשר קולו של ג'סטין טימברלייק. הזמר האמריקאי קיבל סכום צנוע של 6 מיליון דולר עבור העניין.

22. מחקר אוסטרלי גילה שכוכבי רוק חיים בממוצע 25 שנה פחות מאנשים רגילים. מועדון ה- 27 מישהו?

23. שלושת חברי נירוונה סולקו ממסיבת ההשקה של אלבומם Nevermind אחרי שפתחו במלחמת אוכל ספונטנית.

24. שמו האמיתי של אלטון ג'ון הוא רג'ינלד קנת' דווייט, של מרלין מנסון הוא בריאן יו וורנר, של  ליידי גאגא הוא סטפני ג'ואן אנג'לינה גרמנוטה ושל לורד הניו-זילנדית הוא (קחו אוויר מספר 2) אלה מריז'ה יאני יליח אוקונור.

25. דקסטר הולנד, סולנה של 'אופספרינג (Offspring), הוא דוקטור לביולוגיה מולקולרית בעוד שבריאן מיי, גיטריסט להקת Queen האגדית, מתהדר בתואר דוקטור באסטרונומיה.

26. ליאו פנדר, ממציא גיטרות הפנדר המפורסמות עליהם ניגנו במהלך ההיסטוריה אמנים כמו דייויד גילמור, ג'ימי הנדריקס, ג'ון פרושיאנטה, אריק קלפטון ואחרים, מעולם לא ידע לנגן בגיטרה.

27. Baby One More Time הוצע תחילה ללהקת הבנות TLC, השיר Toxic הוצע לקיילי מינו ו- I'm a Slave 4U הוצע לג'נט ג'קסון. מה שמעלה את השאלה: בריטני ספירס, אמנית בעלת חוש ריח ללהיטים או פח אשפה מוזיקלי?

28. השיר All Around the World של אואזיס מחזיק בתואר: השיר הארוך ביותר (09:38) שהגיע אי פעם למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי.

29. האלבום Born in the USA של ברוס ספרינגסטין משנת 1984, היה הראשון שהופץ בצורה מסחרית בארה"ב על גבי CD.

30. Sledgehammer של פיטר גבריאל, הוא הקליפ המשודר ביותר בהיסטוריה של MTV.

באנר מועדון תרבות

31. אדי ואן הלן מנגן גיטרה ב- Beat it של מייקל ג'קסון, ג'וני דפ (כן כן, השחקן) מנגן את גיטרת הסלייד ב- Fade in-Out של אואזיס, דייב גרוהל פינק בגיטרה את דייויד בואי בקאבר לניל יאנג I’ve Been Waiting For You ו- While My Guitar Gently Weeps לא היה יפה כל כך לולא היה זה אריק קלפטון שסיפק את צלילי הגיטרה המפורסמת.

32. ג'וש הום שר קולות רקע בשיר Knee Socks של ארקטיק מאנקיז (Arctic Monkeys), מייקל ג'קסון תרם את קולו ל- Girls, Girls, Girls של ג'יי זי ואם תקשיבו היטב, תוכלו לשמוע את קולו של דייויד בואי מעטר את Reflektor של ארקייד פייר (Arcade Fire).

33. מעבר להיותה סדרה מוערכת שנצפית על ידי מיליונים ברחבי העולם, מסתבר שלמשחקי הכס יש לא מעט מעריצים מוזיקאים. בין הלהקות והמוזיקאים שהתארחו בסדרה כניצבים ובתפקידי אורח תוכלו למצוא את: אד שירן, וויל צ'מפיון מ'קולדפליי', גארי לייטבאדי מ'סנואו פטרול', חברי להקת 'סיגור רוס',  חברי להקת המטאל 'מאסטודן', להקת Of Monsters and Men ועוד…

34. הג'זיסט המפורסם בהיסטוריה, לואי ארמסטרונג, ענד כל חייו שרשרת עם מגן דוד ודיבר יידיש שוטף למרות שלא היה יהודי. הסיבה? ארמסטרונג שגדל בעוני מחפיר (אביו נטש אותו בילדותו ואימו הייתה זונה) מצא בית חם אצל משפחת קרנופסקי היהודית שאימצה אותו לחיקה כאילו היה משלהם ואף העסיקה אותו בעסק המשפחתי. לאות כבוד לחברי המשפחה החליט ארמסטרונג לענוד למשך כל חייו מגן דוד.

35. השיר Like a Virgin של מדונה נכתב למעשה על ידי גבר המנסה להתגבר על פרידה. אין שום קשר ממשי לאיבוד בתולים. שירים עם משמעות שונה לגמרי ממה שחשבתם תוכלו למצוא כאן.

36. להיט הניינטיז הענק של שינייד אוקונור, Nothing Compares 2 U, נכתב בכלל על ידי… פרינס והוקלט על ידי פרויקט הצד שלו, The Family. עוד כמה שירים שלא תאמינו שהם קאברים תוכלו למצוא בפוסט קאברים שלא ידעתם שהם קאברים ממש כאן.

37. והנה סיפור שכל ישראלי אוהב להתגאות בו. המדינה הראשונה בה זכו 'רדיוהד' (Radiohead) להצלחה היא לא פחות מאשר ישראל. לפני שהפכה להיות מפלצת אצטדיונים ואחת הלהקות המוערכות בדורה, Creep תפס בארץ ברמות מטורפות (ותודה לפרסומת של ליאור מילר ויעל אבקסיס) והפך את הלהקה לסנסציה מקומית. כך שבאזור 1993, ניתן היה לתפוס את חברי הלהקה בין היתר חותמים על דיסקים בדיסק סנטר ומופיעים ברוקסן ובקיסריה. לא פחות ממדהים. 

38. פעם תהיתם מי זאת "אנני" שמייקל ג'קסון שואל אותה אם היא בסדר בלהיט הענק שלו מ- 1987, Smooth Criminal? אז למי שלא יודע בובת אנני (Annie Doll) זו שמה הבובה עליה מתאמנים בהגשת עזרה ראשונה, והדבר הראשון שעושים בעת הגשת עזרה ראשונה הוא לשאול את המטופל "האם אתה בסדר". מכאן כל מי שעבר סדנת עזרה ראשונה יודע שהדבר הראשון שעושים הוא לשאול: ?Annie Are You OK. בום.

39. להקת הרוק הכבד, Rockbitch, שהורכבה בעיקרה מנשים ופעלה בין השנים 1984-2002, נהגה להופיע בעירום מלא, לבצע אקטים מיניים מפורשים על הבמה ובשיא הערב לזרוק קונדומים לקהל ולבחור מתוכו צופים שיצטרפו להרכב מאחורי הקלעים לאורגיה ענקית. ללא ספק מעניק משמעות נוספת לסקס, סמים ורוקנ'רול.

40. לפי שרוברט צימרמן הלך על שם הבמה, בוב דילן, הוא כינה את עצמו אלסטון גאן.

רוצה פוסטים חדשים לפני כולם?>> פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד ולהגיב?>> כנס לפייסבוק!

40 עובדות.png

באנר מועדון תרבות

פט שופ פופ: 30 שנה ל- Actually של פט שופ בויז

אחרי להיט ענק אחד ואלבום בכורה מצליח, חזרו הפט שופ בויז לסיבוב שני עם Actually, אלבום שהגדיר מחדש את היחסים בין פופ לאמנות גבוהה.

ציון המועדון: ★★★★★

ב-1985 הפופ האלקטרוני החדש, שהיה פורץ דרך רק כמה שנים לפני כן, כבר היה הארד קור במיינסטרים. הניאו רומנטיים וילדי הבליץ כבשו את ארה"ב עם 'פלישה הבריטית השנייה' והשליטו על העולם סדר יום אלקטרוני חדש. להקות כמו דוראן דוראן, Human League, Culture Club, יורמית'מיקס ואחרות כבשו את העולם עם צלילי הסינת'פופ והציבו סטנדרט חדש של פופ אלקטרוני משובח. על הדרך הם גם הפכו את אנגליה למרכז המוזיקלי של העולם במקומה של ארה"ב שנתפסה כמיושנת ו"זקנה".

זו הייתה תקופה מרגשת בממלכה המאוחדת. בחסות הפוסט מודרניזם, האופנה הצעקנית הפכה לדבר מקובל ולגיטימי, האנדרוגיניות הפכה למיינסטרים החדש וצלילים חדשים בקעו מהשוליים, מהטלוויזיה או מהרדיו בכל יום נתון. זוהי הייתה עת של שחרור מהנורמות החברתיות המרובעות ויצירתה של תרבות פופולרית חדשה. 

אבל הייתה גם אנגליה של מטה. אנגליה בה מעמד הביניים התקשה לשרוד תחת עול התמורות הכלכליות שהשתיתה אשת הברזל, מרגרט תאצ'ר. מדינה עם בעיות חברתיות וגזעניות שאיימו לקרוע לגזרים את המרקם החברתי העדין שנוצר בשכונות מעורבות של בריטים ומהגרים. השביתות התכופות של כורי הפחם ומגזרים נוספים הפכו את החיים בממלכה המאוחדת לבלתי נסבלים כאשר מעל הכל ריחפה תמיד ה"בעיה האירית". 

כך קרה שבתוך ההדוניזם המוזיקלי של שנות ה- 80, התפתחו הרכבים ששאפו לקחת את הסגנון החדש ולהוסיף לו טוויסט של רצינות. לנגוע בנושאים האקטואליים של בריטניה ולהראות לעולם שגם פופ יכול לעסוק בנושאים פוליטיים וחברתיים בוערים. דפש מוד היו כאלה כמו גם OMD, Tears For Fears ואחרות. אבל מעל כולם עמדו 2 גברים אנגלים ואפורים למדי בשם ניל טננט (עורך ראשי במגזין המוזיקה Smash Hits) וכריס לאו (סטודנט לארכיטקטורה) שהקימו בתחילת העשור את פט שופ בויז. מטרתם המוצהרת של השניים מההתחלה הייתה להוכיח לעולם שמוזיקה אלקטרונית ופופ בפרט, יכולים להוות קרקע פורייה לדיון בנושאים עמוקים ומלאי משמעות כמו הרוק ממנו הם כל כך סלדו.

הוכחה לכך קיבל העולם כבר עם סינגל הבכורה הסופר מצליח של הצמד, West End Girls. השיר ששאב השראה מ- The Message החלוצי של גרנדמאסטר פלאש, עסק בהבדלי המעמדות בלונדון השסועה, בתרבות הצריכה ובחיים האורבניים תחת התאצ'ריזם הדורסני. השיר הקאנוני הזה היה הלכה למעשה שיר ההיפ הופ הראשון שכבש את המצעד הבריטי ופתח את דלת הממלכה המאוחדת לראפרים אפרו-אמריקאים.

באנר מועדון תרבות

אלבום הבכורה של הצמד, Please (כמה בריטי מצידם), שיצא במרץ 1986 הציג על העטיפה שלו תמונה ממוזערת של הצמד כאנטיתזה מובהקת לצבעוניות, יש היאמרו מוגזמת, שאפיינה את המוזיקה הפופולרית באותה תקופה. האלבום זכה להצלחה מסחרית וביקורתית כאחד. אבל את התותחים הכבדים הם שמרו כנראה ל- Actually, אלבומם השני.

בהרבה מובנים Actually הוא המשכו הישיר של Please וביותר ממקרה אחד הודה ניל טננט כי שירים שנכתבו ל- Actually יכלו להכנס ל- Please ולהיפך. ועם זאת, ולמרות שיצא רק 18 חודשים לאחר מכן, Actually עדיין מציג התפתחות מוזיקלית וסאונד מעניין ומגובש יותר. One More Chance שפותח את האלבום משתנה ומפתיע בלי הפסקה, It Couldn't Happen Here זוכה לתזמור כלי מיתר מפעים והדואט המשובח עם דסטי ספרינגפילד, ?What Have I Done To Deserve This, בעל העיבוד המדהים הוא אחד השירים הכי יפים של האייטיז. אין ספק שזה האלבום שעיצב את הסאונד של הבויז.

אבל בנוסף לעיבודים הנפלאים והשירים הבאמת על זמניים, Actually מציג את החומר ממנו עשויים הפט שופ בויז. את הדנא שלהם בשיאו: היכולת לשלב בין מלודיות פופ קסומות לליריקה מאתגרת. או כמו שרוברט כריסטגאו, "סנדק הרוק", מבקר המוזיקה החשוב בהיסטוריה ומעריץ גדול של הצמד כתב: "Actually הוא אלבום פופ אמיתי, עם משהו אמיתי לומר".

כך למשל Shopping עוסק בתהליכי ההפרטה הפראיים של מרגרט תאצ'ר, It Couldn't Happen Here מביע את החשש ממחלת האיידס ושובל המוות שהיא מותירה אחריה ו- King's Cross המופלא בתחנת הרכבת המיתולוגית והמוזנחת של לונדון כאנלוגיה לאנגליה המתפוררת. אבל מעל כולם ניצבים It's a Sin היוצא נגד הכנסייה ונאסר להשמעה בחלק מתחנות הרדיו בממלכה ו- Rent שמעבר להיותו שיר מופלא ביופיו המתאר אהבה נצלנית בעלת אופי קפיטליסטי מובהק, הוא גם מציג את המשפט היפה ביותר בתולדות הפופ: "אני אוהב אותך, את משלמת לי את שכר הדירה".

פט שופ בויז כאמור זכו להצלחה החל מהסינגל הראשון שלהם, אבל Actually הדגיש ביתר שאת את הייחוד של הבויז, את ייחודם בנוף המוזיקה ואת העובדה שהם כאן בשביל להשאר. ברבות השנים מכר הצמד למעלה מ-50, זכה באינספור פרסים והשפיע על אמנים כמו מדונה, הקילרס, ליידי גאגא ואחרים. הם הפכו שם נרדף לפופ איכותי ולעובדה שמוזיקה יכולה לפנות סימולטנית גם לראש, גם לרגליים וגם ללב. והכל התחיל Actually. רוצו לשמוע.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

PSBACTUALLY

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #7: שירה שבלונית, עומר לוקח את המוזיקה שלו ברצינות וקבלו את כוכב הפופ הגדול של ישראל. בערך…

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

יעל אייזנברג- שם לילד 

הסינגל השני של יעל אייזנברג מתוך אלבום הבכורה שלה, "אני יודעת שמדובר בסוף", נשמע כמו מסע בזמן אל עבר סוף שנות השבעים ותחילת השמונים, לזמנים בהם הפוסט-פאנק היה הדבר הכי חם על הפלנטה. ג'וי דוויז'ן פינת הקליק. אני מעריך את האומץ של יעל והשיר בהחלט מצליח לרגש ולעניין כאחד. עם זאת, אני לא מצליח להשתחרר מההרגשה שהשיר נשמע בוסרי. אפילו על גבול הדמו אם תרצו. אין לי ספק כי יעל אימצה בכוונה תחילה את הקו המנימליסטי, אבל יתכן כי מפיק אחר היה מצליח להוציא מהשיר הזה יותר. בכל אופן, שווה לעקוב.

עומר קורן- חמצן

אני מודה. אני לא חובב שירי משוררים. אבל עומר קורן בהחלט עושה כבוד לז'אנר (אם בכלל אפשר לקרוא לזה ז'אנר) עם הסינגל החדש שלו "חמצן". השיר מגיע מתוך ה-EP "יש לי אישה", המורכב כולו משירי משוררות. על פניו פרויקט יומרני שלא לומר פלצני, אבל גם ללא ספק אמיץ ומעניין. ולפי "חמצן" אני נוטה יותר לכיוון החלק השני של המשפט.

באנר מועדון תרבות

"חמצן", על פי מילים של דליה רביקוביץ', זוכה תחת ידיו של עומר לעיבוד מרתק והפקה מלוטשת המשרתים את קולו הנעים והמלטף. אם זה לא מספיק לכם בשביל לשמוע את השיר, תעיפו מבט בקליפ המרגש בו מככבים עידו גרינגרד, אמן תנועה עם מוגבלות, ובתו רעיה. "חמצן" אולי לא יתנגן אצלי בלופים בזמן הקרוב, אבל כולי הערכה לאמנים כמו עומר שעדיין לוקחים את האמנות הזאת שנקרא מוזיקה ברצינות.

Selfish Shepherd- Run

להקת הרוק הצפונית מוציאה סינגל נוסף, רביעי מתוך אלבום הבכורה שלה, וממשיכה לקצור מחמאות. אבל האמת שעלי זה לא עובד. יש ב- Selfish Shepherd משהו מאוד יומרני, סוג של חשיבות עצמית כזאת שלא ברורה לי מאיפה היא מגיעה. כן, הם חברה מוכשרים והסינגל החדש שלהם, Run, רחוק מלהיות גרוע, אבל הכל מרגיש לי כמו קלישאת רוק מיושנת. לבסיסט יש ראסטות, למתופף כובע "מגניב", הסולן צורח איפה שצריך והכל כל כך סטנדרטי ורגיל. Run לא מחדש כלום, לא בארץ ובטח לא בשוק הבינלאומי. נחמד, לא יותר מזה.

שירה- בסוף כל יום

בשניות הראשונות של "בסוף כל יום", סינגל הבכורה של הזמרת שירה קיזלשטיין (ביתו של המתופף המפורסם, דובי קיזלשטיין) אמרתי לעצמי איזה כיף. שיר פופ קליל, מופק היטב עם סאונד עכשווי ומעניין. אבל מהר מאוד ההתלהבות שלי נעלמה. קולה של שירה נשמע עדיין בוסרי והמילים. או המילים. כמה בנאליות אפשר להכיל בשיר אחד? "אתה בוכה, בועט בקיר, אני שקופה אז נעלם, אתה כועס על עצמך, נתת לי את עולמך, יצאת לחפש את האשם במלחמה". זה טקסט כל כך גרוע שהוא אפילו לא ראוי להלחנה. 

לאור העובדה ששירה לומדת ב'רימון' אני יכול להבין מאיפה המניירות המיותרות והשבלוניות. ולפי "בסוף כל יום" יש לזמרת הצעירה עוד דרך ארוכה לעבור לעבור.

ג'ייסון- צריך אותך

אי אפשר לסגור את הדו"ח בלי ההלצה השבועית שמגיעה הפעם בדמותו של ג'ייסון. ואם לצטט את ההודעה לעיתונות אז קבלו את "כוכב הפופ החדש של ישראל". עכשיו תראו. מי שעוקב אחרי הדו"חות והבלוג שלי בכלל, יודע שאין לי שום דבר נגד פופ. להיפך. אני אוהב פופ איכותי לא פחות מרוק. אבל ג'ייסון הוא לא יותר מפרודיה. בדיחה גרועה על חשבנו ג'סטין ביבר. ערימת קלישאות נטולת נשמה שלידה סטטיק ובן אל תבורי נשמעים כמו סיימון וגרפונקל. אפילו סתם גילטי פלז'ר אין בשיר הזה. בשורת הפופ החדשה של ישראל כנראה ולא תצא מימית 2000 שם צולם הקליפ (נשבע לכם). 

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #6

לדו"ח המבקר #5

לדו"ח המבקר #4

לכל הדו"חות

cover.jpg

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #6: רועי נחום מרגש, תומר בן-אפרים מתאמץ, ולמה זמרת בת 25 עדיין לומדת בבית הספר?

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו, דו"ח המבקר, טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

ליאל- מחייכת

כמה אני שמח בשביל ליאל שהיא מחייכת, כמה חבל שהיא עלולה לגרום לכל מי שיאזין למוזיקה שלה להיות עצוב. "מחייכת" הוא תצוגת תכלית לאיך לא עושים פופ ב-2017. ההפקה מיושנת ומרושלת, המיקס גרוע, והקליפ… אוי הקליפ! למה זמרת בת 25 לומדת עדיין בבית ספר? בריטני ספירס את לא ליאל יקירתי.

במודעה לעיתונות כתוב ש"מחייכת משדר כולו העצמה נשית" (עם סימן קריאה חזק ובולט). עכשיו תקשיבו אני לא מתחסד או פמיניסט אבל מי שימצא מסרים של העצמה נשית בשיר הזה מוזמן ליצור קשר כי כל מה שאני מצאתי זה: "יודעת שהוא לא מתייפייף רק בשבילי בחורות לוקחות מספר והן בתור איתי…" או  "יש לי כל מה שהוא רצה מחייכת אבל לא טיפשה..". אין ספק שבקרוב נראה אלפי נשים יוצאות לכיכר העיר לשרוף חזיות.


תומר בן-אפרים- אחד בלב

כשקראתי את ההודעה לעיתונות שצורפה לסינגל החדש של תומר בן-אפרים, התפלאתי לגלות שהוא כבר הוציא לא פחות מארבע אלבומים(!). איך לא שמעתי אפילו את השם שלו תהיתי לעצמי, ואז לחצתי פליי על "אחד בלב".

תשמעו, אני בטוח שיש איפשהו בעולם אנשים שעלולים ליהנות מהשיר הזה (חרשים?), אבל כל המאשאפ המוזיקלי הזה שנשמע כמו מוש בן ארי פינת תומר יוסף ממש לא כוס התה שלי. תומר מנסה לעשות משהו מגניב ופאנקי, וזה עלול היה להיות נכון אם השנה הייתה 2001, אבל התוצאה הסופית היא מביכה, לא מעניינת ומזיעה ממאמץ. אז אם לא שמעתם עד היום על תומר בן-אפרים, אין לי ספק שתמשיכו לא לשמוע עליו.

Stellar Lane- Reflection

תראו, הסינגל החדש של Stellar Lane רחוק מלהיות גרוע, העניין הוא שהוא פשוט לא כזה מעניין. הוא נשמע כמו עוד שיר של מיליון להקות אחרות, מ'לינקין פארק' דרך 'ניקלבק' ועד סינרגיה. יו ניים איט (ואני בטוח שאם תגידו את זה לחברי הלהקה הם יהיו בטוחים שאין לכם מושג על מה אתם מדברים).

בנוסף, וזה עלול להישמע קצת מוזר, אבל יש תחושה ש- Reflection סובל קצת מ-Overproduction, כומר הוא מופק יתר על המידה. המהות של הרוק היא החספוס, הכעס, האותנטיות, אבל במקרה של השיר הזה, הכל כל כך נכון, כל כך מופק, כל כך נוצץ עד שהשיר נשמע נטול כל נשמה אמיתית. כמו חיקוי שעל עשרות, אם לא מאות דברים אחרים ששמענו בעבר. אז אם אתם בני 14 והתחלתם ממש עכשיו ללמוד לנגן  על גיטרה, יש מצב ש- Reflection יעשה לכם את זה. אם לא, שימו דיסק של רדיוהד או משהו אחר ותהנו הרבה יותר.

באנר מועדון תרבות

נ.ב אין לי שום דבר נגד שירה באנגלית, אבל אין שום סיבה לשיר באנגלית אם אתה עושה את אותה מוזיקה שעושים מיליונים מעבר לים הרבה יותר טוב. בקיצור, אין טעם למכור קרח לאסקימוסים (בהנחה שיש איזושהי חשיבה לעתיד של השוק הבינלאומי).

רועי נחום- ערבה

זה כל כך לא אני. זה כל כך לא הטעם שלי, אבל איכשהו ערבה של רועי נחום פשוט עושה לי את זה בטירוף! אני מאוד אזהר בדברי כאן ואנסה לא לצאת כופר, אבל משהו בשיר הזה מהדהד לי ל…בון איבר, אחד האמנים האהובים עלי בעשור האחרון. יש מצב שאני מגזים, אבל באופן מוזר השירה של רועי מצליחה לנחם, להרגיע ולהשקיט את הלב בעוד המוזיקה מופקת כל כך נכון ויפה אבל גם לא מדי בכדי שלא תיהרס האמת הפנימית של השיר.

לאלה מצטרפים כלי נגינה מיוחדים כמו קנטלה (כלי מיתר פיני), אודו (כלי הקשה אפריקא) ועוד אשר מגיחים מדי פעם אך תוך ההרמוניה הכללית של השיר ומוסיפים נגיעות של צבע מבלי ליפול לקלישאות של מוזיקת עולם וכו'. 

"ערבה" הוא הסינגל החדש של רועי מתוך אלבומו השני "רועי נחום- השני שלי". הראשון יצא ב- 2011, ואני כבר ממתין לו בכיליון עיניים וממליץ גם לכם.

דניאל פוגל- Stick Your Nose In

ועכשיו לשיר ההזוי של הדו"ח. Stick Your Nose In של דניאל פוגל נשמע כאילו בוב דילן דילן אכל את טום וויטס שנשנש את ניק קייב. וכן, זה גרוע כמו שזה נשמע. האנגלית נשמעת פרובנציאלית להחריד, הגיטרה לא מכוונת, יש בריחות מהקצב (01:17) ובכלל מדובר בלא יותר מהקלטה חובבנית שראוי היה אם לא הייתה יוצאת לעולם. לעולם!

משיחת פייסבוק קצרה, עושה רושם שדניאל בחור נחמד שמנסה לשמר את הגחלת הדועכת של הרוק הקלאסי. אז קודם כל סחטיין דניאל, אבל מכל הלב אני ממליץ לך להישאר מאחורי הקלעים כי לשיר או ליצור זה פשוט לא הקטע שלך.

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק הרשמי של המועדון>>

לדו"ח המבקר #5

לדו"ח המבקר #4

לדו"ח המבקר #3

לכל הדו"חות

cover_רועי נחום_40207.jpg

באנר מועדון תרבות