בין חיים ומוות: "עזרה בדרך" של נעם רותם

ברגעים הקשים והקלסטרופוביים של החיים המוזיקה היא תמיד מקום המפלט המושלם לברוח אליו. בימים האחרונים אני מוצא את עצמי צולל שוב אל תוך "עזרה בדרך," אלבומו השני של נעם רותם, וכמו תמיד יצאתי ממנו מפורק, אבל בקטע טוב. עד כמה  שאפשר.

ציון המועדון: ★★★★★

בימים כאלה של בלבול, חרדה וחוסר ודאות, היד שלי נמתחת אוטומטית לאלבומים של אמנים כמו Counting Crows, הנשיונל, סופיאן סטיבנס ועוד כאלה שאופטימיות היא לא הצד החזק שלהם. אבל בימים האחרונים ומבלי סיבה מובנת החלטתי לצלול שוב דווקא אל תוך "עזרה בדרך" של נעם רותם. 

כן, זה קשוח להאזין לאלבום על מוות וחולי בימים מטורפים אלה של וירוס אלים שמסתובב בחוץ ומפיל למשכב אלפי בני אדם ברחבי העולם.

אבל כזה אני. כשאני בדאון אני רוצה לחבק אותו, להתפלש בתוכו, לבכות עליו, להתרגש איתו עד להיטהרות מוחלטת של הנשמה. וגם, זו סתם הזדמנות להרים לאחד האלבומים הכי אישיים, כואבים ויפים שאי פעם נכתבו פה.

"אם יש לך את הכל אפשר רק לאבד"

"עזרה בדרך" נכתב על ידי נעם רותם בעקבות מחלת הסרטן של אישתו. ללא רסן ובכנות מפעימה מתאר עבורינו רותם כל רגע ורגע מההתמודדות של השניים כנגד המחלה שכמו סופה מאיימת לטלטל את חייהם לבלי היכר.

החוויות הללו הופכות את "עזרה בדרך" לאלבום מסע. אבל לא מסע פיזי ברוס ספרינגסטין סטייל, אלא מסע פנימי אל תוככי הנפש האנושית.

השירים אמנם לא חוסכים בתיאורים מתוך מסדרונות בתי החולים, משרדי הרופאים או מיטות האשפוז, אבל המסע הוא כולו מסע אמוציונלי שנע על התפר שבין המוות לחיים ובין התקווה לאפלה.

באנר מועדון תרבות

וזה הקסם שטמון באלבום הנפלא הזה. למרות שמדובר ביצירה סופר אישית, היא מצליחה להדהד תובנות על החיים שלנו כאן כאנשים, כבני אדם. והרי זו מהותה של יצירה גדולה, כזאת שמצליחה לספר לנו משהו על עצמנו למרות שהיא לא כתובה עלינו.

"אני רואה את חרב דמוקלס מעל ראשך עכשיו"

"עזרה בדרך" מלא ברגעים קטנים שכמו פסיפס יוצרים תמונה גדולה יותר של מצוקה אמיתית ושל תחינה לעזרה. "את מתעוררת בזמן והיד מגששת אחרי לחצן המצוקה, מכוסה בזיעה את מתפללת לבוקר שיבוא כמו נשיקה" שר רותם ב"חלום שבור" שמתאר עד כמה דבר אלמנטרי כמו להתעורר בבוקר הופך לתפילה.

המשפט הקטן הזה ממחיש כיצד הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם של רותם ואישתו. "אני רואה את חרב דמוקלס מעל ראשך עכשיו" הוא מוסיף ב"חרב דמוקלס" (תרגום לשיר בעל האותו שם של לו ריד) ומדגיש את תחושת אימה וחוסר הוודאות מפני העתיד. 

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

אחד השירים הנוגעים באלבום מציג דווקא את נקודת מבטו של ד"ר נירקין האמון בין היתר על  המטלה הנוראית של לבשר למטופליו "בשרות רעות". השיר מראה עד כמה מחלת הסרטן משפיעה לא רק על החולה אלא על כל הסביבה שלו.

"איך אני שונא ימים כאלה, שמתחילים בלחלק בשורות רעות" שר רותם מתוך נקודת מבטו של ד"ר נירקין ומוסיף כי "הוא לא הרגיש כמו אלוהים והוא גם לא רצה". יש יותר רלוונטי מזה לימים הללו בהם בחוץ משתוללת מגפה ואנחנו כולנו שמים את יהבנו ברופאים עד שקל לשכוח שגם הם בני אנוש?

"אם ללכת, אז ללכת כמו אריה"

כשאתה עומד על הקצה, החיים מקבלים פרספקטיבה אחרת. "עזרה בדרך" מעמיד את נעם רותם בצומת דרכים בלתי אפשרי, כך פתאום באמצע החיים, ומחייב אותו לשינוי תפיסתי וחשבון נפש אם תרצו, ואותו חשבון נפש נוגע במקומות הכי כמוסים שלנו כבני אדם.

איך אנחנו רוצים "ללכת"? מה נשאיר אחרינו? מה הם הדברים שבשבילם באמת ראוי לחיות או פשוט "מי ישאר עם הילדה?" כפי ששואל רותם בתמימות נוגעת ב"שיר מהקומה התשיעית".

אומרים שהמוות הוא חלק מהחיים, אבל כשהוא מתדפק על דלתך זה לא בדיוק מרגיש ככה. בכל מקרה עד שנמצא את הדרך לחיות לנצח "עזרה בדרך" של נעם רותם ימשיך להיות רלוונטי.

15 האלבומים העצובים ביותר אי פעם>>

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

נעם רותם