דו"ח המבקר #29: ספיר וולך נפלאה, חן כהן מביכה, אורי עופר מודע לעצמו ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל? 

אורי עופר- אם את מוכנה

מודעות עצמית זה תמיד חשוב ואם אורי עופר בעצמו מכנה את הסינגל החדש שלו, "אם את מוכנה",  כ"שיר ראשון מתוך פרויקט שירים רומנטיים עד הקאה" אז מי אני שאתווכח?

אורי רוצה להפיץ מעט רומנטיקה בימי הקורונה הקודרים ובעזרת קולו הייחודי והעיבוד המינימליסטי זה אפילו מצליח לו לא רע.

אני לא יכול לומר שהתחברתי יותר מדי לשיר הזה, בכל זאת שירים שמבוססים על גיטרה אקוסטית בהגזמה זו מחלה ידועה שהמוזיקה הישראלת נגועה בה כבר שנים. אבל אני מודה שלפעמים דווקא הפשטות מצליחה לעבוד ובמקרה הזה מי שרוצה קצת אהבה בימים טרופים אלה בהחלט יכול למצוא כאן נחמה.

ספיר וולך- חוזרת על עצמי

כמו רוב היצירות מהתקופה האחרונה, גם "חוזרת על עצמי" נכתב והוקלט בתקופת סגר הקורונה. את השיר החלה להקליט ספיר לבדה ואז שלחה את הסקיצה לשלל נגנים שהחזירו לה כל מני קטעים ותפקידים שהקליטו.

את הנבחרים עיבדה ספיר לכדי "חוזר על עצמי"- שיר הבכורה מתוך פרוייקט האי.פי החדש שלה – "זכיתי באור מן ההסגר".

אני מודה שלקח קצת זמן להכנס לשיר אבל ברגע שנתתי לו את הצ'אנס ואת הספייס לגדול, הוא גרם לי באיטיות להתפלש בתוכו. אט אט גם קולה המונוטני עד כישוף של ספיר לכד אותי ומשם לא הייתה דרך חזרה. אהבתי ואני לגמרי ממליץ גם לכם לתת אוזן לספיר.

יערה שאוליאן וטל פלורה- עיר של קיץ

כל הכיף בקאברים זה לשמוע אינטרפטציה שונה מהמקור. טוויסט חדש לאתו שיר מוכר ואהוב וזה בדיוק מה שקורה בביצוע הזה של יערה שאוליאן וטל פלורה ל"עיר של קיץ" של ברי סחרוף.

את הגיטרות מחליפים שטחי סינתיסייזר נוגעים וקולו העמוק של סחרוף מתחלף בזה המלטף של יערה כשהכל מוגש על מצע ביטים אלקטרוניים עדינים. אני מאוד אוהב את כיוון הדרים פופ/"אינדיטרוניקה" של יערה בהפקתה של טל פלורה. 

למרות שהשיר לא מגיע לפסגות של המקור ועדיין יש משהו שלא עובד לי במיקס (קולה על יערה נבלע מדי), הכיוון המוזיקלי כאן בהחלט חיובי. אהבתי.

חן כהן- לא יבוא לי

מכירים את המפעלים האלה שיש להם סרטים נעים ועליהם מוצרים בפס ייצור שכאילו לא מפסיק לעולם וכולם נראים בדיוק אותו הדבר? אז חן כהן.

"לא יבוא לי" (שם קצת מוזר לשיר נכון?) הוא סינגל הבכורה של הזמרת התל אביבית, חן כהן, שכבר יצא לה לשיר מעט בשוליים של הביצה ואפילו להשתתף בהפקות כמו "כנר על הגג" ו"סיפור הפרברים". 

עכשיו היא מוציאה סינגל ראשון והוא, אולי באופן לא מפתיע, נשמע כמו כל דבר אחר שתוכלו למצו א ברדיו או בספוטיפיי הקרוב לביתכם. פשוט שיר סתמי וזו עוד מחמאה.

עם הפקה פומפוזית (של גיא ויהל) שלא מחדשת כלום, ביצוע ווקאלי אגרסיבי מדי וטקסט שמתהדר בשורה "כשתבוא לי לא יבוא לי", וואלה הדבר האחרון שבא לי זה לשמוע את השיר הזה. 

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

The Samoors- The Illusive Art of Spotting the Good in Life

נתחיל מהחדשות הטובות. כיף לדעת שבישראל 2020 פועלת להקה שעושה פוסט פאנק- אותו ז'אנר אפלולי ועגמומי מסוף הסבנטיז ותחילת האייטיז. 

ובכל זאת, הסינגל החדש של טריו האינדי מתל אביב פשוט לא מספיק. למרות שאני מעריך את האומץ ואת החתירה לאותו סאונד "מלוכלך" מהעבר, The Illusive Art of Spotting the Good in Life, ברמה הבסיסית שלו לא נשמע טוב. הקולות קבורים בתוך המיקס, ההדהוד מוגזם והכל נשמע די חובבני. 

אני גם אחזור שוב שוב על מה שאני חופר פה כבר שנים. ישראלים יקרים, עד כמה שאתם חושבים שאתם יודעים לשיר באנגלית, אתם לא. אם הדיקציה והמבטא שלכם לא פחות ממושלמים פשוט אל תשאירו באנגלית אז מספיק עם זה כבר.

נ.ב: שמעתי שיר אחר של The Soomers בשם (P.i.a.F (Patience is a Friend והוא לפחות בשתי רמות יותר טוב מהסינגל הנוכחי. אז פוטנציאל יש, אבל כל הדבר הזה חייב ליטוש רציני. 

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #28
לדו"ח המבקר #27
לדו"ח המבקר #26
לדו"ח המבקר #25
לדו"ח המבקר #24

לדו"ח המבקר #
23
לכל הדו"חות

באנר מועדון תרבות