דו"ח המבקר #28: ענבל פז מאכזבת, דניאל אדמון נפלא, "קיץ" נותנים בראש ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

KAITZ 18 – STEPH

בין שלל השירים הגנריים שאני מקבל כל הזמן, איזה אושר זה לשמוע סוף סוף שיר אינדי, אלטרנטיבי, מחוספס שהוקלט בעליית גג ובמינימום אמצעים – כמו שצריך!

KAITZ 18 הוא הרכב אינדי פאנק המורכב מנועם דורון בן ה- 21, יובל גבע ואופק אריוב. את הקיץ האחרון בילו השלושה בהקלטת EP בעליית הגג בביתו של אופק בזיכרון יעקב. ללא ספק, המקום בו נולדות אגדות. 

עם קצת הומור, רומנטיקה והרבה כישרון, מאוד אהבתי את מה ששמעתי מהשלושה, כולל את STEPH, שהדבר הכי גרוע שאני יכול לומר עליו זה שהוא קצר מדי (אבל זה הקטע בPאנק אז בסדר).

הסאונד המחוספס והכל כך ראשוני של הלהקה הזכיר לי קצת נושאי המגבעת, קצת את פיקסיז ובעיקר מילא אותי גאווה ואושר שעדיין קיימים בעולם נערים מרדנים וחרמנים שמקליטים מוזיקה אמיתית בעליית הגג בבית של ההורים שלהם. 

Inbal Paz- Eyes Open Shut

ענבל פז היא אחת ההבטחות הגדולות של המוזיקה המקומית. עם קול מדהים, לוק נכון, סטייל, גישה, לימודי מוזיקה בארה"ב וטורים באירופה, לענבל פז יש את כל החבילה. אז למה השיר החדש שלה כזה מעפן?

למרות הקול המרשים וההפקה המהוקצעת, Eyes Open Shut נופל לכל קלישאה אפשרית. החל מהטקסט הבנאלי למות ("למדתי שעיניים אף פעם לא משקרות") דרך העיבוד המשמים, ענבל פז דורכת בטריטוריית ה"דיוות" שכבר מלאה עד אפס מקום או בקיצור, היא מוכרת לנו עוד מאותו דבר. 

ההרמוניות הנפלאות בפתיחה כאילו מבשרות על משהו שונה אבל ההמשך לצערי מתוק יותר מסוכריה עטופה בצמר גפן מתוק וזה כל כך מבאס.

באנר מועדון תרבות

איתי זנגי- התחדשות

תראו, זה תמיד קל לשבת מאחורי המקלדת ולבקר. האומץ האמיתי הוא ליצור, להעמיד את עצמך במרכז ולהתמודד עם ההשלכות. אז כמו שיש לי כבוד גדול לכל אמן שעושה את זה, יש לי כבוד גם לאיתי זנגי שנטש את עמדת המפיק המוזיקלי ושם את עצמו במרכז. אבל כלום בשיר החדש שלו לא עובד.

אני בטוח שאיתי הוא אחלה גבר ובחור מוכשר והכל, אבל לא יתכן שמפיק מוזיקלי (ועוד גיטריסט!) לא יכוון את הכלים שלו לפני הקלטה. כל הפתיח של השיר צורם לאוזן ברמות הזויות כמעט. אין מילה אחרת ממכעיס!

"התחדשות" הוא סינגל הבכורה של איתי מתוך פרויקט שירי "ספר הטאו" שנכתב בסין לפני 2500 שנה (את "התחדשות" תרגם ניסים אמון). אבל עד כמה שהטקסט והתרגום נפלאים, הלחן לא עושה עימם חסד. השיר משעמם להחריד, העיבוד חסר מעוף ומעל הכל הכלים פשוט לא נשמעים מכוונים. אולי בפעם הבאה.

דניאל אדמון- חי מיום ליום

בשנים האחרונות אנחנו בעיצומה של אינפלציה חסרת תקדים באמנים שחזרו בתשובה ומשלבים בשיריהם קודש וחול. רובם לא מצליחים לדגדג לי יותר מדי כי הם נשמעים כמו חיקוי של חיקוי, אבל ב"חי מיום ליום"', הסינגל החדש של דניאל אדמון, יש משהו שונה.

דניאל (במקור מת"א) חזר לפני כשש שנים בתשובה וכיום הוא מתגורר בלונדון. הוא הספיק לשחרר 5 אלבומים באנגלית ועבד עם אמנים רבים, חלקם זוכי פרסי גראמי כגון סטיב אורצ'רד. "חי מיום ליום" הוא הסינגל השלישי שלו בעברית בדרך לאלבום בכורה בשפת הקודש.

אני יוצא כאן לא מעט כנגד עיבודים אקוסטיים משעממים שיצאו מכל חור, אבל "חי מיום ליום" איכשהו מצליח להישמע אלגנטי ונוגע מבלי ליפול לקלישאות ויומרות מיותרות – מה שמשאיר אותו קטן, נקי ואינטימי. 

כלי הנשיפה, סופיאן סטיבנס סטייל, פירקו אותי לחתיכות והפכו את "חי מיום ליום" לאחד הדברים הכי מיוחדים ששמעתי בעת האחרונה. 

שי נחייסי- נגמר הזמן

כמה רצינות יש בשיר הזה, כמה חשיבות עצמית וכמה כלום ושום דבר. נחייסי מספר בהודעה לעיתונות כי "את השיר ״נגמר הזמן״ לא כתבתי, הוא פשוט נפל עלי ככה" וזאת בדיוק ההרגשה שלי כששמעתי אותו. מה זה הדבר הזה שנפל עלי עכשיו?!

כמה התנשפויות, לחישות ומניירות יכול להכיל שיר אחד מסכן?! ומה קטע עם הסולו ELP סטייל אאוט אוף נואוור באמצע השיר?! האוזניים שלי כמעט נפלו. הזייה.

"נגמר הזמן" נשמע במקרה הטוב כמו שעטנז לא ברור של התנסויות באולפן ובמקרה הרע כמו קטע מיותר שההיסטוריה תתעלם ממנו כמו רבים אחרים.

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #27
לדו"ח המבקר #26
לדו"ח המבקר #25
לדו"ח המבקר #24

לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לכל הדו"חות

 

Inbal-Paz-Eyes-Open-Shut-בית

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

 

דו"ח המבקר #24: שרי מפוזרת, שחר צדיק כובש, "חלם" נותנים בראש ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Sary- Lonely

שרי נחמיאס, או Sary בשבילכם, השתתפה בגיל 17 בלבד ב"כוכב הבא" ואפילו הגיעה לגמר (מסתבר), אבל כן האזנתי לחומרי הסולו שלה והם לא רעים בכלל. שרי עשתה רוק כבד מהסוג שקשה כבר למצוא בארץ אבל משום מה בסינגל החדש שלה, Lonely, היא החליטה לחתוך לפולק. 

זה כמובן לגיטימי ואפילו חשוב שאמן ישאב השראה משלל מקומות וז'אנרים ויתפתח כל הזמן, אבל אני מודה שלשיר החדש לא הצלחתי להתחבר. בביקורת מוזיקה יש מונח חמקמק ובעייתי מאוד שנקרא "אותנטיות". זו התחושה הזאת שגורמת לך להתחבר לשיר כי הוא מרגיש לך "נכון" ו"אמיתי". אז זה לא שאמן ישראלי לא יכול לעשות פולק זה פשוט שצלילי גיטרת הסלייד והפולק האמריקאי הדרומי של שרי, נשמעים לי כל כך לא קשורים שאני פשוט לא מצליח להתחבר לזה בשום צורה ובספק אם יהיו כאלה שכן. 

מעבר לזה אני גם מוצא את Lonely מעט מבולבל ומפוזר. אין ספק ששרי מוכשרת, אבל באופן אישי הייתי שמח לשמוע אותה מגבירה שוב את הדיסטורשן.

נוה גדג'- אומרים

"אומרים", סינגל הבכורה בעברית של הזמרת נוה גדג', נכתב בעקבות חוויה אישית וכואבת שהיא עברה ואכן נשמע שהמילים חותכות עמוק בפנים וההתרגשות נכרת גם בהקלטה. ועם זאת, לצערי מדובר בשיר כל כך בנאלי שאין שום סיכוי שמישהו ישרוד אותו יותר מחצי דקה (ואני יוצא מגדרי כאן).

"אומרים" סובל מטקסט בנאלי להחריד ("אומרים שזה נרגע, שהזמן רופא לכל, ששום כאב עלי לא יגבור…") לחן ועיבוד כל כך משעממים והפקה מרדימה וכל כך חסרת מעוף שזה גובל בפשע. 

בקומוניקט המצורף לסינגל הובטח לנו כי נוה גדג' היא (ואני מצטט): "דיווה עם קול ייחודי קול R&B ו- Soul…". אז יכול להיות שזה נכון רק חבל ששום דבר מזה לא נשמע בשיר. מה שכן נשמע זה שנוה עברה בבית הספר "רימון" ואולי זו הסיבה שהשיר שלה נשמע בדיוק אותו דבר כמו מיליון אחרים.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

שחר צדיק- ברבורים לבנים

על פניו ל"ברבורים לבנים", יש את כל הנתונים בשביל שאשנא אותו. שוב אותה גיטרה אקוסטית משעממת, קול גנרי ובגדול פיהוק. אבל איכשהו לאט לאט השיר הזה הולך ומתפתח ומאוד קשה ללחוץ על הסטופ. 

"ברבורים לבנים" הוא שיר הנושא מתוך אלבומו החדש של שחר צדיק. השיר הוקלט באירלנד והוא מדבר על יציאה לעולם ועל קבלה עצמית. "צא מהבית, כמו שאתה, בלי הודעה, קל כמו נוצה…". למרות שהשיר הזה הוא לא כוס התה שלי, לפעמים הפשטות כובשת, וזה בדיוק המקרה. 

חשש אמיתי- לא מכאן

"לא מכאן", הסינגל השני של "חשש אמיתי", באמת לא נשמע מכאן. הוא נשמע כמו קטע שיצא מהנטפלין של 1986 רק שאני לא כותב את זה בקטע רע אלה להפך. הסינת'פופ של "חשש אמיתי" מגניב אותי לגמרי ועושה לי נעים באוזן ובגוף. 

"חשש אמיתי" היא להקת אינדי שמנגנת ומופיעה בכל הארץ ב- 2015. הלהקה הוציאה EP בשם "הודעה מוקלטת", אשר הופק ע"י המוסיקאים עדי רותם (Choke) ונתנאל לנדאו, ושיר הנושא מתוכו נכלל באלבום האוסף הראשון של הלייבל "נוער אבוד", בשיתוף עם הלייבל האמריקאי "בורגר רקורדס".

במאי האחרון הוציאו החברים  סינגל ראשון בשם "ההמנון" אותו השיקו במופע חגיגי ברדיו EPGB. השיר "לא מכאן" הוא הסינגל השני שיוצא, כאשר אלבום מלא צפוי ממש החודש. בכל מקרה, כיף סוף סוף לשמוע משהו מעט שונה ואני בהחלט אמשיך לעקוב. 

חלם- אופיום

אין ספק ש"אופיום", כמו שאר השירים ב- EP הבכורה של "חלם", "הבגידה הגדולה", פונה לקהל מצומצם במיוחד בשוק הישראלי. אין ספק גם שיש להרכב הצעיר הזה עוד הרבה דרך לעבור מבחינת כתיבה, הקלטה ועבודת אולפן, ועדיין, אני לא יכול שלא לפרגן להם. 

לעשות פאנק רוק ישרלאי, בועט, רועש עם טקסטים אולטרה מחאתיים, זה משהו שכמעט ולא רואים פה. "חלם" יודעים שלא ינגנו אותם ברדיו, הם יודעים שביום טוב יגיעו להופעה שלהם כמה עשרות בודדות, ועדיין הם לא מוותרים על מי שהם ומנגנים רק מה שבזין שלהם. הלוואי והיו לנו עוד להקות ואמנים שהולכים רק עם מה שבוער בהם. 

תראו לי עוד להקה שמסוגלת לכתוב טקסט כל כך אנטי דתי כמו: "כשזה לא מסתדר – דרכי האל נסתרות וכשהילד מת – ככה זה אמור לקרות". לי באופן אישי אין שום בעיה עם הדת אבל שוב אין לי אלא להעריך את היכולת של "חלם" ללכת אחרי הלב שלהם.

צריך לשפר את הטקסטים, צריך לשפר את ההקלטה, צריך לשפר את התזמון, המיקס ולעיתים גם את הקול של הסולן, אבל ל"חלם" יש את מה שאין להרבה להקות אחרות וזו אמת.

לבנדקמפ>>

לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

SARY

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #21: נסטיה ילדותית, נוי רויטנברג אמיתית, ישראל מפציץ ועוד סנגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

ישראל- הכל טוב

בלי לבזבז זמן, קבלו את השיר הכי טוב של הדו"ח הנוכחי ואחד הטובים שיצאו השנה: "הכל טוב", סינגל הבכורה של היוצר ישראל.

הקטע המפתיע הזה שופע חכמה, רגישות ואינטליגנציה אינסופית שדי נדירים במחוזותינו. ישראל מצליח לשלב בצורה מופלאה בין צלילי הגיטרה החשמלית הקלאסית לבין ביטים אלקטרוניים לכדי יצירת אינדי-פופ משובחת וייחודית. 

אין ספק שההפקה יכולה להשתפר ולהיות יותר מהודקת מבחינת סאונד, מיקס וקולות, אבל זה לגמרי הכיוון הנכון!

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

נוי רויטנברג- בית

וואלה התרגשתי. הסינגל החדש של הסינגר-סונגרייטר, נוי רויטנברג, הוא יצירה חשופה, כנה ומפוצצת רגש כמו שלא שמעתי כבר הרבה זמן. רויטנברג, שיצאה מהארון בגיל 16, לא מתחנפת ולא מסתתרת אלא שרה בגאווה על אהבתה לאישה וזה כל כך אמיתי ומקסים.  

בקול שברירי על מצע צלילי גיטרות שמזכיר טיפות גשם, חושפת רויטנברג רגעים קטנים של חום ואהבה שכל כך מעוררים הזדהות.  "אני אוהבת לראות את העיניים נפקחות, הנשיקות שלך נחות לי על המצח…". לפעמים הרגעים הכי פשוטים הם הכי יפים. לא שמעתי על נוי רויטנברג לפני השיר אהבה, אבל אני בהחלט מתכוון לעקוב.

נסטיה- למרות הכל 

ובתואר השיר הכי אינפנטילי של הדו"ח, קבלו את סינגל הבכורה של נסטיה, "למרות הכל". אז למרות סאונד סביר (אם כי טחון להחריד- אולי די כבר עם כל הגיטרות האקוסטיות האלה?!) ולמרות שהיא מנגנת וכותבת מגיל 14, הצליחה נסטיה במיומנות באמת מרשימה, ליצור את אחד השירים הכי משעממים והכי בנאליים ששמעתי בחיים שלי. 

זה מרגיש כאילו ילד בן 10 כתב את השיר הזה: "בחוץ יש רעב ועוני ומלחמה, בחוץ יש אי צדק וחוסר הבנה, שם בחוץ אנשים חולים אנשים בוכים אנשים מתים, ובראש שלי יש רק אותך…". סיירסלי?! זו פסגת היצירה הישראלית שאפשר להגיע אליה בשנת 2018? מביך.

The State- Better

העניין בדו"ח המבקר הוא להעניק במה ללהקות צעירות חדשות. זה לא בעיה לבקר סינגלים של אמנים מוכרים שגם ככה יכתבו עליהם, ועם זאת אני משתדל שבכל זאת הלהקות והאמנים שאני כותב עליהם יהיו לפני הוצאת אלבום או לפחות בהקלטות רציניות משום שלהקלטות חובבניות אין סוף ולא תמיד יש ערך לבקר אותן.

The State, להקת רוק חדשה שנוסדה ב- 2017, משתייכת לסוג ההרכבים שאני לא מבקר משום שהם עדיין לא נמצאים לפני הוצאת אלבום או EP והם ממש בתחילת דרכם, אבל מה לעשות שהשיר הראשון שלהם, Better (שהוקלט לייב בחזרה), הוא פשוט בן זונה של שיר!

למרות שלא הוקלט בצורה מקצועית האנרגיה שמתפרצת מהשיר פשוט בלתי ניתנת לעצירה. איזה טכניקה ואיזה קול יש לזמר, מאי שם טוב. ג'ף באקלי היה מקנא! הנה להקה ישראלית שלא מפחדת לעשות רוק מתוחכם ומפוצץ.

הדבר היחיד שאני לא סגור לגביו היא השירה באנגלית שאמנם עוברת בצורה סבירה פלוס אבל בעוד שבארץ אין הרבה להקות שנשמעות כמו The State, בחו"ל הן יהיו עוד אחת ממיליון. בכל מקרה, הלהקה הבטיחה ממש בקרוב שני שירים חדשים ואני הולך לעקוב. ממליץ גם לכם.

לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

promo_נסטיה_50421

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #18: דניאל יפה נואשת, ספיר מתיתיהו מופלאה, עדי אברהמי משעממת ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

ספיר מתיתיהו- שקרנית

כמה אומץ צריך בשביל לפתוח קריירה במילים: ""כל בוקר אני קמה שקרנית, אני קמה מהמיטה ומצחצחת את השקרים שלי". במדינה בה הטקסט המוזיקלי השולט הוא: "אני אוהב אותה, היא לא אוהבת אותי", ספיר מתיתיהו נתנה לי אגרוף קטן בבטן ושבתה אותי בקסמה 3 שניות אל תוך השיר.

"שקרנית", סינגל הבכורה של מתיתיהו, הוא תצוגת תכלית מפעימה של מוזיקה אלקטרונית נוגה ואלגנטית עם טקסט אינטליגנטי ומרתק. אפילו הקליפ לשיר הוא יצירת אמנות שלא רואים פה כל יום. אני כבר מחכה בקוצר רוח לשיר הבא ולאלבום. ממליץ לעקוב!

דניאל יפה- מי יחבק אותי

מסתבר שדניאל יפה זכתה בעונה השנייה של X-Factor ישראל (נשבע לכם שאין לי מושג מי זאת), ועל פי ההודעה לעיתונות שמלווה את הסינגל החדש שלה, "היא יצאה לדרך חדשה". אז אמנם אין לי מושג מה הייתה הדרך הישנה של יפה כי מעולם לא שמעתי אף שיר שלה, אבל אם הדרך החדשה שלה היא ניסיון פתאטי להיות בובת פופ, היא בהחלט בכיוון הנכון. 

"מי יחבק אותי" הוא ערימה של קלישאות מוזיקליות ממוחזרות עם טקסט בעומק של מים רדודים מלאי שתן בבריכה בקלאב הוטל באילת. זה מרגיש כמו ניסיון נואש להציל קריירה שמעולם לא התחילה. בקיצור, זה לא הכיוון. 

יעל בלז- מאוחר מדי

גם ליעל בלז, זמרת ויוצרת מפתח תקווה, יש סינגל בכורה בשם "מאוחר מדי". רק שיש בעיה אחת איתו: הוא גרוע. איזה שיר שבלוני, איזה הפקה משעממת, לא יאמן שב- 2018, שיר יכול להיות עד כדי כך בנאלי ומיושן.

באנר מועדון תרבות

בלז כותבת שירים מגיל 16 וזה ניכר היטב בטקסט. עם מילים כמו: "עם הזמן הבנתי אתה לא שווה את הדמעות, האהבה סינוורה אותי ולא הצלחתי לראות, איך שיחקת לי בלב פשוט כמו בובה על חוט, עקצת ברחת האמנתי בך עשיתי טעות…" אני תוהה האם בלז לא ביצעה בדיקת איכות קפדנית לפני ההקלטות או שהיא פשוט לא התבגרה. כך או כך זה השיר הזה לא מעניין ויעל תצטרך להתאמץ עוד הרבה בשביל שהשירים שלה יגיעו לאנשהו ולא לתהומות הנשייה.

יאיר הרלינג- No Need to Fear

טוב זה פשוט שיר נפלא. אחרי ששחרר EP ראשון ב- 2016 (Fragments of Reality) חוזר, הסינגר- סונגרייטר, יאיר הרלניג (מופיע תחת השם Herling) עם שיר חדש מתוך ה- EP החדש שלו, Guiding Light. 

כמעט כל שבוע אני מקבל לפחות ניסיון אחד של אמן ישראלי לעשות פולק מקומי, אבל No Need to Fear נשמע כמו הדבר האמיתי. יש לו וייב אמריקאי לגמרי אבל עם זאת איכשהו הוא מצליח שלא להישמע תלוש. זה שיר בוגר, שלם שנשמע מבושל ויחד עם זאת אותנטי ומרגש. בקיצור, שיר מקסים ששווה שתתנו לו האזנה.

עדי אברהמי- היי, ברוך הבא

הסינגל החדש של הזמרת, השחקנית והיוצרת עדי אברהמי, נשמע כמו תאונת דרכים בין שיר של מירי מסיקה לטקסט שנשאר על רצפת חדר העריכה של קרן פלס. בקיצור משעמם מוות. לכל אורכו, השיר כמעט ולא משתנה, נשאר מונוטוני וכאילו נורא משתדל לשעמם. לחן משעמם, עיבוד משעמם ובקיצור לפני ההאזנה תדאגו להצטייד בכרית. בהצלחה לשורדים.

ספיר מתיתיהו

לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16

לדו"ח המבקר #15
לדו"ח המבקר #14
לדו"ח המבקר #13
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

באנר מועדון תרבות

 

דו"ח המבקר #14: פז פרל חרוש, "פרקט" נותנים בראש, עינב ג'קסון כהן מדהימה ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

פז פרל- נוגע לא נוגע

נשבע לכם, אבל אמיתי! שפעם אמרת לחבר שלי שהוא חובב מוזיקה כמוני, שהמשפט "נוגע לא נוגע" הוא כנראה החרוש במוזיקה הישראלית (אילו רק הייתי שומר את הוואצאפ בשביל להוכיח לכם!). אבל בכל מקרה, כיאה למשפט חרוש, גם הסינגל השני של פרז פרל מתוך אלבום הבכורה שלו שיצא בקרוב, לא ממש מחדש.

שוב בלדה על אהבה נכזבת וקשר הרסני שלא מצליחה לעניין יותר מדי עם משפטים כמו: "אל תדאגי, אני אומר לך שזה לא בריא להתקרב כך אליו מניסיון, אני אומר לך שזה יכאב...". אז כן זה כואב, בעיקר לאזניים. כמובן שטקסט משעמם חייב (ציניות כמובן) חייב להגיע גם עם מוזיקה מאימה וכך "נוגע לא נוגע" מתפאר בסאונד מאוד ישראלי, שלא לומר מיושן, הכולל כרגיל: גיטרה מלנכולית על מצע פסנתר, כלי מיתר ופיהוק. דווקא הקול של פרל מלא פוטנציאל (מזכיר קצת את אוהד שרגאי) אבל למה לבזבז אותו על שירים כל כך פשטניים? מבאס.

עינב ג'קסון כהן- שלוש אפשרויות

את עינב ג'קסון כהן אני זוכר מבית הספר 'רימון' בו למדתי. לא הכרתי אותה בשום צורה אבל מאז ועד היום היא הפכה לאחת מיוצרות האינדי המוערכות בארץ ואני השתרכתי מאחורה. אולי בשל המשקעים לי עם בית הספר או סתם מעצלנות. אבל עכשיו הגיע הזמן לעשות תיקון וסוף סוף להקשיב ברצינות לשיר שלה. אז כמו שאומרת הקלישאה, טוב מאוחר מאשר אף פעם. 

"שלוש אפשרויות" הוא סינגל נוסף מתוך אלבומה החדש ג'קסון, "שני לבבות" ומדובר בקסם טהור. בדיוק ככה עושים בלדת פסנתר פשוטה, כנה ויפה שמצליחה להישמע לא מתאמצת למרות שאתה יודע שהושקעה מחשבה בכל תו ותו. הטקסט הנפלא של דאנה איבגי ("תגידי פעם אחת ואז נוכל להמשיך לשקר…"). מקבל עיבוד פשוט וקסום מאין כמוהו שעושה הרבה חם בלב ובעיקר המון חשק לשמוע את האלבום המלא. אז אחרי הרבה שנים אני עושה את התיקון ומתמכר. עינב כהן ג'קסון, את נפלאה!

שגיא להט- עולם שקוף

OK אני אוהב את זה! רגע לפני ששגיא להט משחרר את אלבום הבכורה שלו, הוא משחרר את "עולם שקוף", סינגל בוגר, מעניין ויפה שעושה חשק לאלבום המלא. "עולם שקוף" הוא דוגמה לשיר נטול יומרות אמנותיות גדולות שמצליח בעזרת הפקה מתאימה להיות מעניין ומרגש בפשטות שלו. בקונטקסט הזה אפילו תובנות רחוב כמו "האמיץ יבחר להישאר החכם יברח…" נשמעות מתוחכמות ואני לא כותב את זה לרעה, להיפך.

לי השיר הזה גרם להרגיש טוב וללא ספק עשה לי חשק לשמוע עוד. אני גם חייב לציין לטובה גם את הקליפ הנפלא שמלווה את הסינגל. אהבתי פלוס!

באנר מועדון תרבות

שחר בן ניצן- שיר של גשם

אין דבר מנחם יותר בימי החורף הקרים מאשר שיר שיעשה חם בלב. גם אין מתבקש יותר ביום גשום להאזין לשיר ששמו הוא "שיר של גשם", רק חבל שהדבר היחיד שהשיר הזה גרם לי לרצות לעשות הוא לצאת החוצה ולהירטב בתקווה לאיזה דלקת אוזניים שתמנע ממני את השעמום הגנרי זה. 

השניות הראשונות עם הגיטרה עוד מעוררות תקווה אבל ההמשך כולו שעמום רדום ומרדים של כלום ושום דבר. גם הטקסט נשמע פרודי כאילו נכתב על ידי תסריטאי ארץ נהדרת: "זה שיר ליום גשום, כשהכבישים מעורפלים, אין אורות ולא רואים לאן נוסעים – אז מנחשים…". המילים הללו מתחרות בבנליותם רק בהודעה לעיתונות שליוותה את הסינגל בה גילינו ששחר בן ה-21 סיים את מגמת המוזיקה בהצטיינות. באמת מדהים.

פרקט- הפוך

למרות השם הנורא (פרקט? סיריאסלי?) והעובדה ש"הפוך" לא יהפוך את עולמכם, מדובר בלא פחות מנס לשמוע להקת רוק אלטרנטיב מקומית שלא מפחדת לתת בראש. סינגל הבכורה של להקת האלטרנטיב הדנדשה הזאת בהנהגתה של נוגה שץ, אולי לא מבריק אבל מרענן ומלא אנרגיות כמו ששיר רוק עצמתי צריך להיות. 

גישת ה- DIY הפאנקיסטית שורה על השיר הזה ויש לי המון כבוד לחברה האלה שהחליטו ללכת נגד הזרם ובמדינה שאינה ממש חובבת רוק (בלשון המעטה) ללכת אחרי הלב שלהם ולתת בדיסטורשן. נראה לאן זה יתפתח.

 

לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לדו"ח המבקר #10
לדו"ח המבקר #9
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

עינב כהן גקסוןם

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #11: Jigi מפציץ, Dorka סתמית, בית ספר לנבואה נפלאים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

JIGI- Trouble

אחת הסיבות שבגללן התחלתי לכתוב את את דו"ח המבקר הייתה בכדי להעניק במה לאמנים צעירים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם המוזיקה. מקום לשפוט יצירות שעוד לא "התלכלכו" במקומות אחרים. ואכן כמו שקיוויתי אני מקבל כמעט מדי יום סינגלים של אמנים שחלקם רק החלו להקליט, חלקם כבר יותר מבוססים, חלקם עומדים בפני אלבום, חלקם רק הקליטו שיר אחד – הכל לגיטימי ולכולם יש מקום.

כשקיבלתי את הסינגל Trouble של JIGI והבנתי שהמוזיקה של הבחור עדיין בחיתוליה, אני מודה שלא ציפיתי להרבה. למעשה, בכלל לא תכננתי לכתוב עליו. אבל אז החלטתי לתת צ'אנס ו… וואו! פשוט וואו! כבר מהשנייה הראשונה התמכרתי לקטע המופלא הזה! 

Trouble הוא שיר רוק לפנים, לא מתחכם אבל גם לרגע לא משעמם. מקפיץ, מלהיב, לא מתנצל- הכל בחבילה אחת. גם הקול של גי'גי מלא בחיים ואנרגיה כאשר אפילו השירה האנגלית נשמעת מעולה. למעשה מעטים האמנים המקומיים שיכולים לשיר ככה באנגלית ולצאת מזה בחיים. לייק ענק גם למפיק הבאר שבעי המוכשר, מיקי אביעוז, שאין לי ספק שאתם תשמעו עליו עוד הרבה (שאפו על סולו ה"פנדר רודס"). אני אתמצת את זה במשפט אחד: בשביל שירים כאלה אני כותב על מוזיקה. שווה לעקוב.

DORKA- Never

אני מעריך את הניסיון של מעיין דור (להלן, "דורקה") ליצור איזשהו קטע פופ EDM שנשמע אקטואלי ביחס למה שקורה מעבר לים, אבל התוצאה הסופית חלשה להחריד. כל כך הרבה רעיונות מוזיקליים נזרקו אל תוך העריכה בזמן ההקלטות שהתוצאה הסופית נשמעת כמו בלאגן אחד שלם. אנדרלמוסיה שנוצרה כאילו על ידי ילד שלמד זה עתה הפקה ובא לו לנסות הכל מהכל. כלי נשיפה, ביט 'אר נ' בי' שהופך למזרחי, תפקידים ווקאליים מיותרים כל אלה ועוד מקשים להאזין לשיר ולהבין מה קורה בו. עם קצת יותר הידוק ופחות בלאגן זה עוד איכשהו יכול היה לעבור אבל כרגע זה סתמי. וזה הדבר הכי גרוע שאפשר לומר על מוזיקה.

באנר מועדון תרבות

בית ספר לנבואה- הנה ימים באים

איך זה נשמע כשארבע חברה דתיים מחליטים לתת ברוק? בדיוק במו בית ספר לנבואה. ההרכב שפועל מ- 2014 מורכב מלא פחות מאשר 4 בוגרי ישיבות שעושים רוק לפנים ונשמעים פשוט מעולה! "הנה ימים באים" הוא סנונית ראשונה מתוך אלבום קונספט חדש בשם "מי אתה ומה אתה עושה פה באמצע הרחוב" בהפקתו של פילוני. האלבום מורכב בסך הכל מ- 5 שירים אך כולם בעלי מטרה אחת- לספר סיפור אחד מכמה זוויות שונות.

כמה נדיר למצוא להקות רוק נפלאות בימינו (לא רק בארץ) ובית ספר לנבואה, לפחות על פי הסינגל החדש שלהם, בהחלט עונים להגדרה. כמה מוסכמות שוברים החברה הנהדרים האלה. פשוט שיר מעולה שלעיתים נשמע כמו שייגעצ ולפעמים כמו Sum 41 אבל הוא בעיקר נשמע כמו להקה רעבה ומלאת תשוקה שרוצה פשוט לתת בראש ולהראות לעולם מה הם שווים. אם כל האלבום ישמע כמו "הנה באים ימים" אז אין לי ספק שבית הספר לנבואה לגמרי בכיוון הנכון ואני רוצה עוד מזה.

ענת אסתר חיטמן- אוויר אחר

אחרי שנים של דשדוש לא ברור, (כי כישרון תמיד היה שם) עושה רושם שענת אסתר חיטמן סוף סוף מצאה את עצמה. "אוויר אחר", סינגל הבכורה מתוך ה- EP החדש שלה, הוא רוקנ'רול לא מתחנף, עשוי טוב וממכר. הריף האיטי והסקסי מרפרף קצת לארקטיק מאנקיז ואם ככה הולך להישמע האלבום החדש אז אין ספק שחיטמן סוף מצאה את הסאונד שעושה לה הכי טוב. שווה לעקוב.

טוניק קלוניק- כל העצב הזה

לפעמים הגבול בין יומרנות וגאונות הוא נורא דק, כפי שאפשר לשמוע בסינגל הבכורה של ההרכב טוניק קליניק. כאשר קיבלתי  את הסינגל עודכנתי מראש שקשה לעכל את הסגנון המוזיקלי של הלהקה ושהוא נע בין דארק קברט, רוק פסיכדלי ופוסט פאנק. "כל העצב הזה" מתקרב אולי לקברט מטורף כלשהו אבל למען האמת אני לא מוצא אותו מאתגר כמו שאני מוצא אותו מעיק. הקטע לעיתים מזכיר לי (מעט) את הג'ירפות או את נושאי המגבעת, אבל הוא חסר את החן והסטייל של שני ההרכבים. לפחות הקליפ מגניב.

לדו"ח המבקר #10

לדו"ח המבקר #9

לדו"ח המבקר #8

לדו"ח המבקר #7

לדו"ח המבקר #6

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

22540193_10155066367012081_4788791475294805568_n

באנר מועדון תרבות

 

דו"ח המבקר #10: זהר מאירי גימיקית, תמי בן הדר הזויה, יובל אלמלם בשיר הגרוע בהיסטוריה ומזל שיובל מנדלסון חזר

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

זהר מאירי- קורות חיים

כשהאזנתי בפעם הראשונה לסינגל החדש של הזמרת והיוצרת, זהר מאירי, הרגשתי מעט מרומה. הרגשתי שנפלתי קרבן לגימיק זול. "קורות חיים" הוא שיר המתאר את החווייה המייגעת של כתיבת קורות החיים כמו גם את העובדה שהם לעולם יצליחו לגולל בתוכם את החיים שלנו עצמם. בסדר. נחמד. לא נפלתי. אני יכול לדמיין את השיר מתנגן בגלגל"צ, אבל מהמוזיקה שלי אני מחפש הרבה יותר עומק טקסטואלי ונפח לצלול לתוכו. 

גם כשגיליתי שהטקסט נכתב בהשראת "כתיבת קורות חיים", שירה של המשוררת הפולניה, ויסלבה שימבורסקה, תחושת "הגימיקיות" לא עזבה אותי. עכשיו תראו, אני לא מבקר ספרות או שירה, אבל כשיר פופ, "קורות חיים", לא מפליא ולא מעניין יותר מדי. הוא פרווה כמו בפלה ותפל כמו פירה בלי מלח. אותי זה לא הרשים. אולי בפעם הבאה.

אריק פלדמר- מלכודת דבש

סינגל הבכורה של אריק פלדמר נשמע סביר, נעים, נחמד ועדיין לא מצליח לעשות לי כלום. גם במקרה הזה אני לגמרי יכול לדמיין את השיר הזה מתנגן ביום שבת בצהריים בגלגל"צ יחד עם עוד שירי אמצע הדרך שעלולים לעשות נעים באוזן אבל לא הרבה מעבר לכך. זה נשמע יותר כמו ניסוי כלים לפני הדבר האמיתי. אגב, הייתי ממליץ מאוד לפלדמר לקחת כמה שיעורי קול שישפרו את אותו פלאים. הוא עדיין לא מסוגל להחזיק שיר לבדו.

באנר מועדון תרבות

תמי בן הדר- יש בעולם

תשמעו… כמו כל אחד גם לי באיזושהי נקודה בחיים היה פלרטוט עם מוזיקת עולם. יותר ניו אייג' אלקטרוני סטייל Enigma וכאלה, ועדיין אין לי מושג איך לאכול את תמי בן הדר. "יש בעולם" הוא שעטנז של מוזיקה אפריקאית, ספרדית עם קורטוב להקת "שבע" בתקופת מוש בן ארי לא עלינו, שהוא הכל חוץ מסוחף. במוזיקת עולם (ואני מניח שזו המטרה כאן) המאזין צריך לחוש רומנטיקה למקומות מרוחקים, לדמיין ארצות אחרות ונופים שונים, לברוח מחיי היום יום למיסתורין שאוצרת בחובה המוזיקה. לצערי "יש בעולם" לא מספק אף אחד מאלה. למעשה הוא לפעמים כל כך הזוי שהוא נשמע כמו פארודיה על מוזיקת עולם וזה עוד מבלי לדבר על הקליפ שלו שיגרום לכם להתכווץ בחוסר נוחות.

אני מניח שיש שוק למוזיקה הזאת והאותנטיות של תמי בן הדר יכולה לתפוס אצל מאזינים מערביים שאין להם מושג איפה ישראל ממוקמת על המפה, אבל אני מודה שזה לא כוס התה שלי ואם כבר מוזיקת עולם, יש (גם בארץ) מוזיקאים שעושים אותה הרבה יותר טוב.

יובל אלמלם- חתיך מאירופה

ובפינתנו "לא תאמינו עד כמה זה גרוע עד שתאזינו" מתארח השבוע סינגל הבכורה של הזמרת (ויש מצב שהגזמתי בתיאור) יובל אלמלם. אלמלם (מסתבר) הופיעה בתוכניות הריאליטי "אייל גולן קורא לך" ו"הכוכב הבא" – מה ששוב מעלה את התהיה האם מדובר בזמרת או פליטת ריאליטי. בכל אופן, מראש לא היו לי ציפיות לגבי השיר הזה, בטח לא לאור השם הנוראי שלו, אבל לזוועה בסדר גודל אפי כזה אפילו אני לא ציפיתי.

תראו, אין דבר רע מדי פעם במוזיקה שטותית בשביל הכיף וזה, אבל "חתיך מאירופה" הוא אשפה מוזיקלית שלוקחת את המוזיקה הישראלית 50 שנה אחורה. זאת בכלל לא מוזיקה. לא ברור איך בן אדם תבוני יכול בכלל ליהנות, שלא לומר לשיר, שורות כמו "הופה הופה חתיך מאירופה " או  "הוא אחלה בחור עם לב של ברבור". זה פשוט מביך בכל קנה מידה. זה פתטי. גם ההפקה למקרה שתהיתם נשמעת במקרה הטוב כמו פלייבק של צוות בידור באילת. יש מצב שככה מתחיל הסוף?

יובל מנדלסון- סיפור פשוט

ובהעדר אמנים חדשים שמספקים את הסחורה, כמה טוב שיובל מנדלסון שב לחיינו. אחרי שהעיר את המיינסטרים הישראלי מתרדמת ארוכה עם "שייגעצ", שיחק בקולנוע ובטלוויזיה, שחרר אלבום סולו ואלבום לילדים (מבוגרים?) בשם "יובל המנוול- שירים לבלה", חוזר מנדלסון עם סינגל חדש מתוך אלבום חדש שבדרך.

כרגיל אצל מנדלסון, גם "סיפור פשוט" הוא שעטנז מעניין של רפרנסים תרבותיים ("סיפור פשוט של דייויד לינץ', סיפור פשוט של ש"י עגנון), מחאה פוליטית ("כשהחמור בטלוויזיה הוא גם ראש הממשלה") ואמירה חברתית ("אני אקנה מעיל חדש, אולי גם אגדל מוסטש"). טוב לחיות בתחושה שעדיין יש כאן אמנים בעלי אמירה שעצם היצירה היא פסגת השאיפה שלהם. 

גם הקליפ שמלווה את "סיפור פשוט", בבימויו של רענן פוגל,  נפלא וראוי לציון. בקליפ שכולל מסע בזמן ותחרות שתיה, מתמודד מנדלסון עם עברו כשהכל מצולם בבית הספר בו הוא כיום מלמד אזרחות ובהשתתפות תלמידיו. כי תרבות זה טוב ויפה, אבל חייבים להתפרנס ממשהו.

לדו"ח המבקר #9

לדו"ח המבקר #8

לדו"ח המבקר #7

לדו"ח המבקר #6

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

יובל מנדלסון

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #9: יהונתן שלמה מנפץ סטיגמות, מורן מייזלס מלאת פוטנציאל, "ג'ואי" מזעזע ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

יהונתן שלמה- טיפה

כשקיבלתי לידי לראשונה את סינגל הבכורה של יהונתן שלמה, ראיתי את התמונה שלו והבנתי מהר מאוד שמדובר בבעל תשובה. כיאה לכך הכנתי את עצמי לעוד אחד מעשרות השירים שאני מקבל בשבוע הנעים על הציר שבין קודש לחול בדרך כלל בליווי גיטרה אקוסטית או פסנתר. בקיצור הכנתי את עצמי למשהו צפוי בואכה משעמם מוות. 

אבל אז הפעלתי את השיר ופתאום… פלא. משהו חדש, אחר מפתיע! למרות שיהונתן באמת חזר בתשובה, הוא לא הופך את האמונה למרכז היצירה שלו (תודה לאל, יש כבר מספיק כאלה) אלא מפציץ ברוק אלטרנטיבי בועט עם טקסטים יומיומיים על אהבה, אכזבה ועוד. כי הרי כמה "מפתיע" לגלות שגם למאמינים האדוקים ביותר יש רגשות ושהם מסוגלים לקחת הפסקה מבורא עולם בשביל לתת בראש עם מוזיקה מעולה. זה אמיץ וזה כיף ששוברים לך סטיגמות ישר בפרצוף. ממליץ בחום להמשיך ולעקוב.

Joey Bar- WOW

ומכיוון שלא יכולתי לחכות לסוף הדו"ח נרוץ מהר לפינתנו "לא יאמן שזה אמיתי מרוב שזה גרוע". והפעם קבלו את ג'ואי. או שעלי לכתוב באנגלית, Joey? בכל מקרה השיר הזה (וכשאני מכנה את הדבר הזה שיר אני מותח לקצה את גבולות המוזיקה פופולרית) הוא סוג של שעטנז מזעזע בין LAMFO שהיו חמים אי שם ב- 2012 לחומרים שנזרקו מרצפת חדר העריכה של דאפט פאנק (ויסלח לי הצמד פורץ הגבולות על שהזכרתי אותו בנשימה אחת עם דבר הזה).

אין מישהו שמעריך ניסיונות מוזיקליים יותר ממני. אבל WOW הוא ניסיון פתאטי לכוון לשוק הבינלאומי. אין שום גוף או היגיון פנימי בקטע הזה, ההפקה גרועה ולא משנה בכמה Auto Tune ישתמש ג'ואי, הוא פשוט לא יודע לשיר.  

באנר מועדון תרבות

מורן מייזלס- כשהדלת תפתח

מורן מייזלס הוציאה ממש לאחרונה את אלבום הבכורה שלה הנושא את שמה. "כשהדלת תפתח" הוא הסינגל האחרון מתוך האלבום ולמרות שהוא רחוק מלהיות השיר הכי טוב בו (התואר הזה שמור ל"שזיפים" וכן אני יודע זה שם ממש מוזר לשיר) הוא בהחלט מעביר את הסאונד שלו. צלילי גיטרה רכים, קצת פסנתר, עיבודי מיתר יפים ומעל כולם קולה העדין של מורן. 

כששמעתי לראשונה את "כשהדלת תפתח" האינסטינקט הראשוני שלי אמר לי שהשיר משעמם בטירוף, שהמיקס לא משהו ושזה עוד ניסיון לחקות את יובל דיין. אבל אני מודה שלאט לאט (כן, אפילו אני הופתעתי) התמסרתי לקולה המלטף של מורן ונהנתי יותר עם כל פעם ששמעתי אותו.  

כאמור האזנתי לכל אלבום הבכורה של מורן והוא לא רע בכלל. מעט בוסרי לטעמי אבל מלא פוטנציאל. בכל מקרה שווה בהחלט לעקוב. 

עדי לוי- Soil and Dust

לקראת אלבום הבכורה שלו, משחרר עדי לוי סינגל נוסף בשם Soil and Dust. השיר נכתב בעקבות השתתפותו של עדי במבצע "צוק איתן" ב- 2014 ובעיקר בתקרית בו נהרגו כמה מחבריו לפלוגה בשטחי הכינוס של קיבוץ בארי.  

תראו אין שום ספק שעדי לוי הוא אחד המוזיקאים המרעננים שיצא לי לשמוע לאחרונה. הנגינה שלו מהפנטת, הקצב נהדר וההפקה של רן שם טוב (איזבו) פשוט מעולה. ובכל זאת במקרה הזה הרושם הוא שהשלם קטן מסך חלקיו. הכל נשמע באמת טוב ומיוחד ומעניין אבל ביחד אין שום 'הוק' או משהו שיתפוס אותך בגרון. אין שום דבר שיתן לך מכה בבטן שיגרום לך לרצות להאזין לשיר הזה שוב ושוב. הוא בסדר. נחמד. לא מספיק. לפעמים צריך לזכור שהחדשנות והעניין הם לא המטרה אלא האמצעי. 

דולב פרנקל- לאן אני הולך

אין ספק שהסינגל החדש של דולב פרנקל הוא בעל הפוטנציאל המסחרי הגדול ביותר מבין השירים בדו"ח הנוכחי, אבל הוא גם המשעמם שבהם. שומעים ורואים שדולב באמת עשה הכל בשביל להוציא תחת ידיו את המוצר הטוב ביותר שיכול היה (בכל זאת הוא הפיק את האלבום בעזרת פרויקט הדסטארט מצליח) אבל לצערי מסתובבים היום לא מעט אמנים בז'אנר שעושים את מה שדולב מנסה לעשות הרבה יותר טוב. ג'ימבו ג'יי הוא רק אחד השמות שעולים לי לראש כרגע.

הכל מאוד מתקתק ב"לאן אני הולך". הכל בסדר, נחמד, חמוד ולא מתריס וחלילה גם לא מתחכם יתר מדי. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל וזה משעמם פחד! כשאני שומע שיר אני מקווה לקבל בעיטה לבטן. משהו שיהפוך לי את הקרביים. "לאן אני הולך" רחוק שנות אור מלעשות את זה ואם ככה נשמע כל האלבום של דולב אז חבל על הזמן שלכם. 

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #8

לדו"ח המבקר #7

לדו"ח המבקר #6

לדו"ח המבקר #5

לכל הדו"חות

באנר מועדון תרבות