שנה לסיומה של משחקי הכס והיא עדיין הסדרה הכי טובה על המסך

אהבתם, לא אהבתם, התחברתם, לא התחברתם, אתם בקטע של דרקונים או פחות… לא משנה מה אתם מרגישים כלפי משחקי הכס, לא תוכלו להתכחש לעצמה שלה.

הסדרה הזאת הייתה תופעה טלוויזיונית חסרת תקדים. אייקון של תרבות מערבית. הסדרה האחרונה שהפכה למדורת השבט של הכפר הגלובלי טרום עידן הסטרימינג.

לא הייתה סדרה שבהלת הספוילרים ממנה הייתה חזקה יותר. לא הייתה סדרה שהצליחה בצורה מעוררת כבוד לעקוב אחרי כל כך הרבה קווי עלילה ודמויות שבורות, עקומות ומרתקות שנכנסו לנו לתוך הלב.

"דרקאריס", "הודור", "אם הדרקונים", "ואלר מרגוליס" ועוד, היו מונחים שגורים גם בפי מי שלא צפה בפרק אחד של הסדרה וכנראה ימשיכו ללוות אותנו עוד לא מעט זמן בעתיד.

מיליוני מעריצים אדוקים מסביב לעולם, מאות מאמרים, קורסים אקדמיים, ספרים, מחוות, בובות וזה רק קצה הקרחון של התופעה שכנראה תמשיך להעסיק אותנו גם בשנים הקרובות וזאת למרות ניסיונות כשולמים למלא את החלל שהותירה (היי "המכשף"). למרות שאנחנו נטלי משחקי הכס כבר שנה, היא עדיין נוכחת בחיינו יותר מכל סדרה אחרת.

 

על פניה משחקי הכס הייתה סדרת פנטזיה, ז'אנר נישתי יחסית בתרבות הפופולרית. אבל הדרקונים, הכשפים והמתים המהלכים היו רק קישוט לנושא האמיתי של הסדרה: הטבע האנושי.

לכל אורכה עסקה הסדרה בפחדים, בפנטזיות, בכבוד, ביצר ההישרדות, פוליטיקה, במורשת של מה שאנו משאירים אחרינו לילדים שלנו ובכל הדברים שמניעים אותנו כבני אדם. כל אלה ועוד הן הסיבות האמיתיות להצלחה של משחקי הכס ואלה גם  הסיבות שבגללה היא תמשיך להיזכר לעוד שנים רבות.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

משחקי הכס אט אט גם הצליחה לפרק את כל הקלישאות הטלוויזיוניות שגדלנו עליהם. היא הפכה אויב לגיבור ואז לאויב שוב. היא רצחה את גיבוריה כמו זבובים ונתנה לנו להבין שאף אחד לא חסין ושמה שאנחנו חושבים שיקרה… ובכן יקרה להפך. אבל מעל הכל היא התעסקה בתפיסות "הטוב" ו"הרע" כפי שאף תוכנית לא עשתה לפניה.

לאורך ההיסטוריה שלה, דאגה HBO בעזרת סדרות מופת כמו אוז, הסופרנוס, הנותרים, ווסטוורלד ואחרות לטשטש את הגבולות המוכרים לנו של "הטוב" ו"הרע". אבל משחקי הכס לקחה את זה לקצה ומחקה את הגבולות לגמרי.

"למה זה אצילי יותר להרוג אלפי אנשים במלחמה מאשר תריסר בארוחת ערב?" שואל טווין לאניסטר רגע אחרי החתונה האדומה- מהרגעים הטראומטיים ששינו את פני הטלוויזיה לעד.

אל תסמכו על אף אחד: בין דאנרייז טארגריין לטומי קרקטי>>

בין לבין "הפראיים" שמאחורי החומה מתגלים כאנשי חופש, "מנתצת השלשלאות" מתגלה כפסיכופטית רוצחת המונים, המלכה האכזרית מתגלה כמי שרק רוצה להגן על ילדיה ועוד ועוד ועוד. כבר אין טוב או רע, יש רק אינטרסים והטרוריסט של האחד הוא לוחם החופש של האחר.

משחקי הכס חשפה את האדם כיצור אכזר, מבולבל, אנוכי, שבור וככזה שבכל פעם שתסמכו עליו סביר להניח שתתאכזבו. ואם כל כך הרבה אנשים התחברו לזה… אז כנראה שרובנו פגומים לפחות כמו הדמויות שאהבנו.

אז ואלאר מרגוליס משחקי הכס כי לכל דבר טוב חייב להיות סוף גם אם הוא פחות טוב (והוא לא היה כזה רע!).  עכשיו המשמרת שלי הסתיימה לנצח.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות

אל תסמכו על אף אחד: בין דאנרייז טארגריין לטומי קרקטי

מצד אחד מנהיג שרוכב על ההבטחה לשינוי, מן הצד השני מנהיגה שרוכבת על דרקונים. על שניהם סמכנו ומשניהם התאכזבנו כשגילינו עד כמה אנושיים הם.

באחד הרגעים היותר מכעיסים ומדכאים בסמויה, יצירת המופת של HBO וכנראה הסדרה הגדולה בתולדות הטלוויזיה, ראש העיר החדש, הצעיר, הנמרץ והרפורמיסט, טומי קרקטי (כן, זה אותו איידן גיליאן שגילם גם את אצבעון), מגלה שמערכת החינוך העירונית שלו נמצאת בגרעון של 53 מיליון דולר.

טומי יכול לכסות את הגרעון ולחזק אחת ולתמיד את מערכת החינוך הקורסת שלו בצורה פשוטה ביותר: עליו פשוט לבקש סיוע תקציבי מהמושל המחוזי. המושל נענה לבקשתו של קרקטי אך בתמורה רוצה שקרקטי יכריז בפומבי שהוא נעזר בו, אבל טומי לא מוכן. הוא יודע שזה יפגע בסיכויים שלו להיות מושל בעתיד.

ההחלטה האגואיסטית והכל כך אנושית הזאת של קרקטי לשם את עצמו לפני טובת הכלל, לעזאזל לפני טובת הילדים בעיר שלו, מכניסה אותו לסחרור של קיצוצים המחייבים אותו לסגת כמעט מכל הבטחות הבחירות שלו. קרקטי הלכה למעשה, הפך להיות כל מה שהוא לא רצה ולא התכוון להיות: עוד פוליטיקאי ששם את טובתו האישית לפני טובת הכלל וציבור הבוחרים שלו.

כל כך קיוונו שקרקטי יחולל את השינוי המתבקש, תלינו בו תקוות רק בשביל לגלות שברגע האמת הוא יאכזב אותנו. ממש יפנה נגדנו ויהפוך להיות חלק מאותה מערכת מושחתת והרסנית.

DN

גם בדנארייז תלינו תקוות גדולות. שמנו את כל הכסף שלנו על אם הדרקונים שתגאל את יבשת ווסטרוז מעצמה והרענו לה כשהיא תלתה, רצחה, שסעה ושרפה את מי שלא פעל לפי תפיסתה וצו מצפונה (ומצפונינו).

היא הייתה הפוליטיקאית המושלמת, קולם של החלשים. אבל גם היא בסופו של דבר נכנעה ליצרים האישיים, האגואיסטים והפסיכופטיים שלה. כי אחרי הכל, כח זה דבר משחית.

במשך כל כך הרבה זמן ולאורך כל כך הרבה סדרות ודמויות (אוז, הסופרנוס, הסמויה, משחקי הכס, ווסטוורלד), לימדו אותנו החברה ב- HBO אמת פשוטה שלפעמים קשה לנו לקבל אותה והיא: שאין לנו באמת על מי לסמוך.

אין באמת צדק בעולם, הכל רק ערימה של אינטרסים. אם סמכת על בן אדם, סביר מאוד להניח שהוא יאכזב אותך. ואם הוא באמת כזה צדיק (ע"ע ג'ון סנואו או נד סטארק) כנראה שהוא תמים או שהוא נועד לכישלון.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

הסיום של משחקי הכס לא היה מושלם (יש לי יותר בעיה עם הדרך ופחות עם נקודות הסיום), אבל הוא סיום די טיפוסי ל- HBO. סיום ניהליסטי משהו, שמציג את בני האדם בטיפשותם, אכזריותם ואנוכיותם.

סוף, שכמו המציאות, לא תמיד מספק לנו את מה שאנחנו רוצים. סוף שאחריו החיים ממשיכים כרגיל עם עוד ישיבת מועצה (הן בווסטרוז והן בחדרי מועצת העיר של בולטימור) כשברקע כבר אפשר לשמוע את צחצוחי החרבות מרחוק. בקיצור, אל תסמכו על אף אחד שישנה בשבילכם.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות