הון, שלטון, עיתון – הסמויה

באיחור אלגנטי של למעלה מעשור, סיימתי לראות את הסמויה (The Wire) והנה כמה דברים שהופכים אותה בעיני, לסדרה הטובה והחשובה ביותר ששודרה אי פעם בטלוויזיה.

הסמויה על פניה עוסקת בסצנת הסמים בבולטימור. אך בניגוד לשאר סדרות משטרה, היא מציגה לא רק את הצד של "השוטר הטוב" (ורק בשביל לסבר את האוזן, שוטר טוב בסמויה הוא כזה שמוכן להרים את התחת שלו מהכיסא בשביל לענות לטלפון). אלא גם את הצד של הסוחרים, מערכות המשפט והחוק, מערכות החינוך והרווחה, הנדל"ן, התקשורת ולמעשה כל ארגון ומערכת שעל יסודותיה מושתתת העיר המודרנית.

מהבחינה הזאת יוצרת הסמויה סיפור חסר תקדים בהיקפו. אך בעיקר היא מציגה בפנינו מיקרוקוסמוס מדוקדק להפליא של החברה המודרנית שכמעט כל מוקדי הכוח שמנהלים אותה רקובים ומושחתים מהיסוד!

אם עד היום אתם לא מאמינים במשטרה ובמערכות החוק והצדק, הסדרה הזאת תחסל כל סיכוי שזה אי פעם יקרה 

מעולם לא הייתה סדרה טלוויזיה שהציגה בצורה כל כך ריאליסטית ומפורטת את הקשר בין הון, שלטון לריקבון. איך כסף מעסקת סמים, שולית, יכול לשנות מציאות כשהוא מוצא את דרכו לכיס הנכון (והכל כתרומה לגיטימית כמובן).

unnamed

הסמויה נכתבה על ידי דייויד סימון שהיה כתב לענייני משטרה בעיתון 'הבולטימור סאן' ואד ברנס, חוקר לשעבר במשטרת בולטומור ומורה. השניים הכירו כל פינה ברחובות בולטימור וחשוב מזה, את כל מעגלי הבירוקרטיה שלה.

הניסיון של שני היוצרים הללו, הופך את הסמויה ליצירה הכי אותנטית שנצפתה אי פעם על המסך. היא מתרחשת בשיכונים המוזנחים של בולטימור, על ספות קרועות בפינות רחוב מטונפות, בחדרים בהם הנרקומנים מזריקים, במכולות של אנשי איגוד הנמל המושחתים, בכיתות בתי הספר נטולות התקווה, במסדרונות בתי המשפט המושחתים ובמערכת העיתונות המקומית. ההתרחשויות כל כך נוכחות במקומות הללו שכצופה אי אפשר שלא להרגיש שאתה ממש שם. מבחינתי זה הישג יוצא דופן לסדרת טלוויזיה.

כל רגעי ה- Piece of Life האלה ממחישים את הדקדנטיות העירונית של המאה ה- 21, אך בעיקר את הכישלון המתמשך של רשויות אכיפת החוק, הצדק והממשל לטפל בבעיות חברתיות כמו עוני, פשע וסמים… בהנחה שהן מעוניינות בכלל (וזו מסתבר הנחה לא מובנת מאליה בכלל).

המשטרה מתעלמת מגופות כדי לא להרוס חלילה את הסטטיסטיקה, למערכת החינוך אכפת רק מציונים (שוב, בשם הסטטיסטיקה) ואם אין סיכוי לסגור תיק או הרשעה,אין בכלל מה לדבר על להביא עבריין בפני שופט. כך הסמויה לא רק מפריכה את התאוריה ש"מספרים אף פעם לא משקרים", אלא שמספרים הם סך כל השקרים שהמדינה, רשויות אכיפת החוק ומערכות החינוך מזינות אותנו. האינדיבידואל הפך למספר והמספר הפך מכלי למטרה.

כל מוסד פועל רק עבור ההישרדות הפוליטית והבירוקרטית שלו וזה מתסכל ומטלטל כאחד.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

כל זה כאמור הוא רק חלק ממעגל שלא יסגר לעולם. הכל כאילו נכתב מראש. האינטרסים, האגו, הכבוד, הנורמות יכתיבו מראש את הנתיב שלנו, ולכן הסוף הוא אף פעם לא סוף אלא רק התחלה של משהו אחר, בדרך כלל, גרוע יותר.

ברגע שפושע נתפס, מישהו אכזר יותר יתפוס את מקומו. עד שהובטח מימון לתוכנית להגנת עדים, מישהו ידאג לגרעון של 54 מיליון ש"ח במערכת החינוך. עד שנרקומן יגמל, אחר יפול לסם במקומו. עד שילד החליט לצאת ממעגל הפשיעה, ילד אחר, צעיר ממנו, ימצא את עצמו ב"פינות" כי "זו דרך העולם". וכמובן, עד שפוליטיקאי מתעשת ומבטיח לבחור בטובת הציבור על פני טובתו האישית…… נו אתם יודעים, הוא יבחר בעצמו.

וזה מה שכל כך כואב בסמויה (מעבר לסיפורים האנושיים והאולטרה עצובים שבה) – ההבנה ש"כולנו פיונים" (כמו שאמר בודי תנצב"ה). "רפורמות" ו"שינוי" הן סיסמאות שמתנפצות אל קרקע המציאות בכל פעם מחדש. אתם יכולים לסמוך על "המערכת" שתקרוס ותאכזב אתכם בכל פעם מחדש.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

the_wire_mainבאנר מועדון תרבות

אל תסמכו על אף אחד: בין דאנרייז טארגריין לטומי קרקטי

מצד אחד מנהיג שרוכב על ההבטחה לשינוי, מן הצד השני מנהיגה שרוכבת על דרקונים. על שניהם סמכנו ומשניהם התאכזבנו כשגילינו עד כמה אנושיים הם.

באחד הרגעים היותר מכעיסים ומדכאים בסמויה, יצירת המופת של HBO וכנראה הסדרה הגדולה בתולדות הטלוויזיה, ראש העיר החדש, הצעיר, הנמרץ והרפורמיסט, טומי קרקטי (כן, זה אותו איידן גיליאן שגילם גם את אצבעון), מגלה שמערכת החינוך העירונית שלו נמצאת בגרעון של 53 מיליון דולר.

טומי יכול לכסות את הגרעון ולחזק אחת ולתמיד את מערכת החינוך הקורסת שלו בצורה פשוטה ביותר: עליו פשוט לבקש סיוע תקציבי מהמושל המחוזי. המושל נענה לבקשתו של קרקטי אך בתמורה רוצה שקרקטי יכריז בפומבי שהוא נעזר בו, אבל טומי לא מוכן. הוא יודע שזה יפגע בסיכויים שלו להיות מושל בעתיד.

ההחלטה האגואיסטית והכל כך אנושית הזאת של קרקטי לשם את עצמו לפני טובת הכלל, לעזאזל לפני טובת הילדים בעיר שלו, מכניסה אותו לסחרור של קיצוצים המחייבים אותו לסגת כמעט מכל הבטחות הבחירות שלו. קרקטי הלכה למעשה, הפך להיות כל מה שהוא לא רצה ולא התכוון להיות: עוד פוליטיקאי ששם את טובתו האישית לפני טובת הכלל וציבור הבוחרים שלו.

כל כך קיוונו שקרקטי יחולל את השינוי המתבקש, תלינו בו תקוות רק בשביל לגלות שברגע האמת הוא יאכזב אותנו. ממש יפנה נגדנו ויהפוך להיות חלק מאותה מערכת מושחתת והרסנית.

DN

גם בדנארייז תלינו תקוות גדולות. שמנו את כל הכסף שלנו על אם הדרקונים שתגאל את יבשת ווסטרוז מעצמה והרענו לה כשהיא תלתה, רצחה, שסעה ושרפה את מי שלא פעל לפי תפיסתה וצו מצפונה (ומצפונינו).

היא הייתה הפוליטיקאית המושלמת, קולם של החלשים. אבל גם היא בסופו של דבר נכנעה ליצרים האישיים, האגואיסטים והפסיכופטיים שלה. כי אחרי הכל, כח זה דבר משחית.

במשך כל כך הרבה זמן ולאורך כל כך הרבה סדרות ודמויות (אוז, הסופרנוס, הסמויה, משחקי הכס, ווסטוורלד), לימדו אותנו החברה ב- HBO אמת פשוטה שלפעמים קשה לנו לקבל אותה והיא: שאין לנו באמת על מי לסמוך.

אין באמת צדק בעולם, הכל רק ערימה של אינטרסים. אם סמכת על בן אדם, סביר מאוד להניח שהוא יאכזב אותך. ואם הוא באמת כזה צדיק (ע"ע ג'ון סנואו או נד סטארק) כנראה שהוא תמים או שהוא נועד לכישלון.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

הסיום של משחקי הכס לא היה מושלם (יש לי יותר בעיה עם הדרך ופחות עם נקודות הסיום), אבל הוא סיום די טיפוסי ל- HBO. סיום ניהליסטי משהו, שמציג את בני האדם בטיפשותם, אכזריותם ואנוכיותם.

סוף, שכמו המציאות, לא תמיד מספק לנו את מה שאנחנו רוצים. סוף שאחריו החיים ממשיכים כרגיל עם עוד ישיבת מועצה (הן בווסטרוז והן בחדרי מועצת העיר של בולטימור) כשברקע כבר אפשר לשמוע את צחצוחי החרבות מרחוק. בקיצור, אל תסמכו על אף אחד שישנה בשבילכם.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות