דו"ח המבקר #23: לכפיר אין גבול, אדר אלפנדרי נפלאו מזל טוב לאופק שעוזב את הבית. ביקורת סינגלים חדשים.

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Prophecy Playground- Spirit Yawn

די נו באמת! אני לא יכול לשמוע יותר את שירי הפולק האקוסטיים העלק עגמומיים והמשעממים האלה כבר! החלטתם ללכת על ז'אנר שנחרש עד דק בישראל בשנים האחרונות? לפחות תוסיפו לו איזה טוויסט, קטע, משהו! אולי קצת נגיעות אלקטרוניות (Bon Iver), טקסטים ראויים (סופיאן סטיבנס), או לפחות קמצוץ כריזמה ועיבודים מעניינים (Dave Matthews Band). כל דבר, רק שלא יצא כמו משהו ששמעתי עשרות פעמים רק בשבוע האחרון. 

אבל אור איזקסון וחבריו ל- Prophecy Playground החליטו בסינגל הבכורה שלהם לעשות הכל בשביל להישמע כמו כולם. אין שמץ של ייחודיות ביצירה הזאת. כלום. הכל נשמע חרוש לעייפה החל מהגיטרה האקוסטית המשמימה, דרך עיבודי כלי המיתר הצפויים ועד לשירה באנגלית שמזיעה ממאמץ. כתבתי זאת מיליון פעמים והנה הפעם המיליון ואחת: אל תשירו באנגלית אם אתם לא מספיק טובים!

אפילו שמות הלהקה והשיר נשמעים כמו פרודיה של להקה "אמריקאית" מגניבה מהניינטיז. בחיאת, כמה ישראלים באמת יצליחו לבטא Prophecy Playground כראוי (ואין כאן שום ניסיון להעליב). בקיצור, ערב שירה בציבור במתנ"ס הקרוב לביתכם יהיה כנראה מסעיר יותר מהאזנה ל- Spirit Yawn.

אופק פרץ- שכרתי לי דירה

מזל טוב חברים, אופק שלנו עזב את בית הוריו והשכיר דירה. לא באמת… איך אפשר לקרוא לשיר "שכרתי לי דירה"? מה השלב הבא? "שילמתי משכנתא"? "השקתי את העציצים"? WTF?! עם טייטל כזה גם בלי להאזין לשיר אתה יודע שהוא לא בדיוק ה- Wish You Were Here הבא. אז בכדי שאתם לא תאלצו להתענות האזנתי במקומכם ונחשו מה? באופן לא מפתיע מדובר בשיר גרוע במיוחד. 

"שכרתי לי דירה" לא כל כך סגור על מה הוא רוצה להיות. מזרחי? פופ? סתם ישראלי סטייל קרן פלס? בכל אופן אופק פרץ שמסתבר שהגיח על המסך של כולנו ב"אקס פקטור" ואף שיתף פעולה עם דודו אהרון, לא מתאמץ לאתגר אותנו ומספק לעולם שיר מיותר שכנראה ולא תשמעו עליו וטוב שכך. 

ומה רגע השיא של היצירה המופלאה הזאת אתם בטח תוהים? ובכן, הוא מגיע ב- 02:15 כשאופק מדקלם טקסט חסר היגיון פנימי ברצינות מעוררת גיחוך כאילו הוא מקריא אותו בטקס יום הזיכרון בבית הספר: "זוכרת? שהיית נותנת לי טיפים לך תטרוף את החיים, היום אני יודע שצדקת גם ככה תמיד היינו שני עולמות נפרדים". ואם לצטט את שירם הקלאסי של הפט שופ בויז המופלאים: "מה עשיתי שזה מגיע לי?". מי האמין שאי פעם אשלב במשפט אחד את דודו אהרון והפט שופ בויז. החיים מלאי הפתעות. 

עינת שיר אקר- בוקר טוב תל אביב

אחד הדברים הכי חרושים, שלא לומר, מוקצים מחמת מיאוס במוזיקה הישראלית, הם שירים על תל אביב. כמה עוד אפשר לשיר על העיר ששרו עליה הכל? מסיבות, זיונים ובדידות, שמענו הכל וראינו הכל, הגיע הזמן להתקדם.

ואם כבר עוד שיר על תל אביב, אז שלפחות יאיר את הנושא מזווית חדשה שטרם שמענו עליה. אבל לא, עינת שיר אקר הולכת בסינגל הבכורה שלה מתוך אלבומה החדש, לאותם מקומות חרושים לעייפה עם משפטים כמו: "בעיר בלי הפסקה, הפסקנו לאהוב…". באמת שציפיתי קצת יותר ממי שנחשבת לאחת מתסריטאיות הריאליטי הטובות באזורנו. 

האמת היא שחבל כי כישרון לגמרי יש שם, אבל עם טקסט חרוש והפקה שהייתה נשמעת מעניינת בסוף הניינטיז, זה פשוט לא קורה. הייתי ממליץ בחום לעינת לחזור לאולפן, לשייף קצת את הטקסטים ולרענן את ההפקה כי פוטינציאל כאמור יש שם. 

כפיר- אין לי גבול

אלוהים עדי שלמרות הזוועות שאני נחשף אליהן בכל דו"ח מחדש, אפשר לספור על כף יד אחת את כמות הפעמים שבהן עצרתי שיר באמצע. אז כפיר יקירי, ברכותיי. גרמת לי לעשות את מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן. באמת שאין גבול לכמה השיר הזה רע. ההקלטה נשמעת חובבנית, יש דיסטורשן על הקול (אני לא בטוח שזה תמיד בכוונה) ובכלל כל הקטע הזה מתאמץ עד כדי גיחוך להישמע עדכני. 

אחרי שבעברו שחרר אלבום שלם ויצא לסיבוב הופעות עם הרכב מלא, החליט כפיר להסתמך על עצמו ולצורך הקלטות אלבומו הבא הצטייד בגיטרה, סמפלר ולופר (יש אינפלציה בכלי מאז נטע ברזילי). התוצאה היא (לפחות על פי "אין לי גבול") די מזעזעת. מעבר למלודיות, הרמוניות ואקורדים, טכנית השיר הזה נשמע רע. הוא נשמע כמו דמו (במקרה הטוב) או משהו שהופסקה עליו העבודה באמצע. באמת שזהו אחד השירים שהכי התקשיתי להאזין להם בשנים האחרונות. פשוט רע. 

אדר אלפנדרי- What is Thie that I Miss?

ובכדי לאזן במשהו את הסינגלים עד עכשיו, קבלו את סינגל הבכורה הלא רע בכלל של אדר אפלנדרי. אדר הוא סולן להקת הרוק, "דור המבול" שביקרתי כאן בעבר ודי נהניתי ממנה ועכשיו הוא יוצא עם סנונית ראשונה ואישית מתוך EP שיצא בצורה עצמאית.

למרות ש- What is Thie that I Miss? סובל מבוסריות ומהפקה ביתית שלא תמיד עושה עימו חסד, מדובר בשיר קסום באופן שקשה להסביר. זוהי בעיני הצהרת כוונות של אמן שיודע מה הוא רוצה ולא עושה לעצמו הנחות בדרך לשם. בקיצור, רמת הפוטנציאל כאן היא פסיכית.

נקודת השיא מבחנתי היא הטקסט הקטן והאינטימי של אדר שמתאר כיצד הוא מנסה להנביט צמח קטן וירוק בביתו אך ללא הצלחה. לא משנה מה הוא מנסה, הצמח מסרב לצמוח ואדר לא מצליח להבין  "מה אני מפסיד כאן?". פשוט נפלא.

והנה אני מסיים את הדו"ח עם אותה ביקורת שהייתה לי כלפי Prophecy Playground, אם אתם לא יכולים לשיר מספיק טוב באנגלית, תפסיקו עם זה!!! להגיד על אדר שהאנגלית שלא לא עוברת יהיה לעשות לו הנחה גדולה. גם ככה בחו"ל יש מיליון כמו אדר בעוד שבארץ לא הרבה. אז בשביל מה לכוון לחו"ל?! אדר, תעבור לעברית. בכל מקרה אני אמשיך לעקוב וממליץ גם לכם. 

לדו"ח המבקר #22
לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

מודעות פרסומת

דו"ח המבקר #15: אוזי זולטק עוד כאן, "דור המבול" נחמדים, רועי גליק מרתק ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

אוזי זולטק- אפילו לא את

בדו"ח הקודם כתבתי על להקת הרוק האלטרנטיבית, "פרקט", בהנהגת נועה שץ שנותנת בראש למרות שזה רחוק מלהיות הז'אנר המועדף על הישראלים בשנים האחרונות. למעשה הרושם הוא שצריך להיות אמן ממש אמיץ בכדי ליצור מוזיקת רוק אמיתית במקום שסובל משוק כל כך מצומצם. לכן אני כל כך שמח שאוזי זולטק עדין בסביבה.

זולטק, זמרת רוק גותי, כבד, מטאל, איך שתרצו לקרוא לזה, די מוכרת בסצנה המקומית. חדי הזיכרון מביניכם אולי יזכרו אותה מהריאליטי של ערוץ 24, "מה שקורה באילת", או מהדואט המיותר עם הצל, "מה שאת התחלת". אבל מה שחשוב זה שהיא עדיין איתנו כי רוקיסטיות אמיתיות זה מצרך נדיר, בטח ובטח בביצה המקומית ו"אפילו לא את" מוכיח את זה.

לאוזי יש את כל החבילה. מהסטייל, דרך הקול המעולה ועד הטקסטים המעט בוסריים אבל עדיין חשופים, שמראים שמדובר ביוצרת אמיתית. מלבד העובדה שהמוזיקה שלה פונה לקהל יעד מצומצם יחסית, לא כל כך ברור לי למה זולטק לא הצליחה לסחוף אחריה יותר. יכול להיות שעם קצת יותר מזל והפקה יותר מהודקת ואקטואלית אוזי עוד תזכה להוביל אחריה ים של נערות מרדניות לבושות שחורים שילכו אחריה כמו אחרי איימי לי מ- Evanescence בימיה הטובים או ארית שחף מהיהודים. למי שרוצה להכיר, "אפילו לא את" מאלבומה האחרון, "אקדח טעון", הוא אחלה מקום להתחיל.

גילת שטיינר דור- ימי סערה

ובניגוד לזולטק שם What You See is What You Get, גילת שטיינר דור מנסה לעשות הרבה דברים בסינגל הבכורה שלה ואיכשהו מצליחה לחרב את הכל. השניות הראשונות של "ימי סערה" עוד נסבלות אבל ברגע שהקול של נכנס לתמונה אתה מבין שטוב כבר לא יצא מכאן.

גלית למדה ב'רימון', ושרה בשלל פרויקטים מוזיקליים רק שלא מממש ברור לי איך? לא רק שהיא מזייפת לאורך כל השיר, היא גם תוקפת אותו באגרסיביות מחרידה שרק עושה חשק שהדבר הזה יסתיים כבר. אגב, מסתבר שמעבר להיות זמרת ("זמרת") גלית היא גם דוגמנית, שחקנית, יוצרת ומה לא? אם הייתי צריך לתת לה עצה הייתי ממליץ לה בחום להתמקד בדבר אחד שהיא טובה בו, ולשיר זה לא אחד מהם.

באנר מועדון תרבות

דור המבול- חופשי…

יש מצב שהקומוניקט (ההודעה לעיתונות) שקיבלתי על "חופשי", סינגל הבכורה של להקת דור המבול, הוא הגרוע ביותר בהיסטוריה. והרי הוא לפניכם: "הם צעירים, הם חמודים, הם אוהבים רוק בדם והם רוצים להחזירו ללב המיינסטרים". מי כתב את זה? ילד בן 13? איזה עורך מוזיקלי יקרא את ההודעה הזאת ויגיד לעצמו: "הנה להקה ששווה לשדר!". ולמה אני חופר על זה? כי חופשי הוא אחלה שיר.

למרות שהטקסט נע על הגבול שבין בוסרי לילדותי ולמרות ההפקה אובר גרנדיוזית, לדור המבול יש פוטנציאל לא רע לרשת את סינרגיה כלהקת רוק המחמד שגלגל"צ תרצה לחבק (ואני לא אומר את זה בקטע רע). איפשהו בין Green Day ל- Three Days Grace וקצת Kings of Leon, אני חושב שלדור המבול לגמרי יש מקום כאן. הם לא יהפכו עולמות אבל אני יכול לראות אותם מקבלים ים של אהבה מנערים ובעיקר נערות שהגיטרה עושה להם את זה. שימו לב גם להופעת האורח של גדי וילצ'רסקי בקליפ.

רועי גליק- את ואני בזמן

אמנים רבים וגדולים יצרו מוזיקה שמימית כשהם נעולים בביתם הרחק מהאולפנים גדולים וטירוף היום יום. ג'סטין ורנון מבון איבר המושלמים ופיטר סילברמן והאנטלרס עליהם כתבתי ממש לאחרונה הם רק דוגמה. והנה מגיע לאוזני יוצר חדש בשם רועי גליק שגם הוא טוען שנכון לעכשיו הוא "מקליט ופועל לבד בבית" ושומעים את זה.

שומעים את זה בעדינות של שיר הביכורים שלו, "את ואני זמן". שומעים את זה באותנטיות, ובאווירה הכמעט אינטימית שהשיר משרה ואני אוהב את זה.

המוזיקה של רועי ללא ספק אינה מתאימה לכולם (בלשון המעטה) אבל כל כך כיף לשמוע סוף סוף קצת מוזיקה ניסיונית, קצת אוונגרדיות בין כל השעמום הזה שנקרא המוזיקה הישראלית. סוף סוף יצירה אמיתית לשם היצירה. ובכל מקרה שיר שנפתח עם משפט מקסים:  "את ואני עומדים על החול עונדים חלקי חילוף…" לא באמת יכול להיות רע. אני כבר מחכה לשמוע מה עוד יש לרועי לתת לנו.

דרור לביא- חסד

"חסד", הסינגל האחרון מתוך אלבום בכורה של דרור לביא, "כח המשיכה", ללא ספק מוכיח שהמוזיקה של היוצר מגיעה ממקום אמיתי וכנה אבל לצערי הוא לא תפס אותי. לא הרגשתי שום התפתחות או עניין וגם לא את הניצוץ הזה שיבעט לך בבטן ושתרצה ממנו עוד. לא מדובר בשיר רע, אלה פשוט בוסר. משעמם.

אגב, מכיוון שהאלבום השלם כבר בחוץ, אני מודה שתוך כדי כתיבת שורות אלה גם הגנבתי כמה האזנות לחלק משירי האלבום, מה שעוד יותר חיזק את דעתי שמדובר בתוצר ראשוני, סוג של ניסוי כלים לפני הדבר האמיתי שאולי יקרה באלבום הבא.

לדו"ח המקר #14
לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לדו"ח המבקר #10
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

 

זואי זולטק

באנר מועדון תרבות