דו"ח המבקר #25: רפאל יצירה לא מצחיק, מומנט מעולה, טל פליישר מפציץ ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

יש דבר אחד שיחלתי לו לכל אורך השיר של ליאת אליהו שלו, וזה שהוא יגמר כבר! כמה אירוני זה לקרוא לשיר "די" כשכל מה שהיה לי בראש זה "די כבר!". השיר הזה מזיע, שלא לומר מתייסר, ממאמץ להישמע מגניב ואקטואלי בעוד שהוא ממש לא. 

בכלל הקטע הזה נשמע פחות כמו שיר ויותר כמו תאונה. כל כך הרבה בלאגן  וכל כך מעט מעוף יש בעיבוד עד שהתוצאה שלו לא ראויה לאוזניים אנושיות. אבל מילא המוזיקה, מי לעזאזל כתב את המשפט: "מכרו לך שקרים כי לאמת אין תקציב"?!

רותם לביב- מערבולת

בניגוד לרוב הקומוניקטים שאני מקבל על "דיוות שחיות ונושמות מוזיקה" או כאלו ש"כותבות מגיל 12", על רותם לביב היה כתוב שהיא בכל לא התכוונה להיות מוזיקאית אלא שאפה להתברג בעולם ההיי טק. תכלס צודקת. אבל אז ביום בהיר אחד קרה לה מה שלא קרה לאף אחד אף פעם: היא חוותה שברון לב, חישבה מסלול מחדש וחתכה לחיק המוזיקה.

תאמינו שבעודי קורא את השורות הללו יצר הציניות שלי בער בשיא הכוח. אבל להפתעתי הרבה במקום שהסיפור ילך למקומות מביכים או שמאלצים מדי, רותם מצליחה להפתיע. נכון, זו לא יצירת מופת, אבל יש ב"מערבולת" משהו מאוד אותנטי וכנה ואני מוצא את זה שובה לב. אפשר ממש להרגיש את שברון הלב של רותם, אפשר לשמוע אותה מתפרקת ולכן למרות שהשיר לא תמיד מלוטש, לא תמיד מדויק ולפעמים גובל בבנאליות, עדיין, יש בו חן מסוים ובעיקר המון אמת.

"מערבולת" הוא לא ממש כוס התה שלי, אבל עם קצת יותר תעוזה ושפשוף, רותם עוד יכולה להפתיע.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

טל פליישר- אני והים

טל פליישר עובד ומלמד מוזיקה בגני ילדים ופנימייה לנוער בסיכון וזה מקסים בעיני. אבל לא זו הסיבה היחידה שהשיר החדש שלו, "אני והים" ראוי לכל סופרלטיב אפשרי. מדובר בקטע פופ אקטואלי, רלוונטי שלא מפסיק לעניין לשניה. יצירת פופ שמשלבת בין החדש והקלאסי בצורה מעוררת כבוד.

כשמו כן הוא, "אני הים", הוא יצירה שאפשר בקלות לשקוע בתוכה ואני ממליץ לכל מי שאוהב את המוזיקה שלו מעט מאתגרת אבל גם נגישה, לעקוב אחרי טל.

רפאל יצירה- מה לה בי

כמדי קיץ אני מקבל ים (הבנתם?) של שירים שמתיימרים להעביר את העונה החמה של השנה בצורה קלילה ונחמדה. אבל לא רפאל, "מה לה בי" הוא לא שיר קליל ונחמד, הוא נשמע כמו שיר שכתב ילד בן 8 או במקרה הטוב חבורת תיכוניסטים עבור טקס הסיום המביך שלהם.

מכירים את החבר הזה שמנסה להצחיק בכוח אבל זה לא הולך לו? אז זו התחושה ב"מה לה בה". מן תחושה של חוסר נוחות כאילו אתה מוכרח לצחוק או לגחך אבל בעצם בא לך לתקוע לעצמך כדור בראש.

רפאל מתפרנס ביום יום ממכירת מלבי וטוען כי הלקוחות שלו נדנדו לו המון זמן שיכתוב שיר בנושא, אז הוא כתב והתוצאה היא מקרה קלאסי בו הלקוח לא תמיד צודק. בניגוד לשם המשפחה של רפאל, "יצירה" זה הדבר האחרון שיש בשיר המביך הזה (סליחה, הייתי חייב).

מונומנט- להט

"להט" הוא הסינגל השלישי של "מונומנט" (זיו הנקין) מתוך אלבומו השני שיצא בקרוב ויקרא "גבולות". לא מדובר בלהיט ענק, משהו שטרם שמעתי או איזה קטע פורץ גבולות, אבל עצם הקיום שלו ושל אמן כמו זיו הוא ברכה למוזיקה הישראלית.

בשוק כל כך קטן שמנוהל על ידי כל כך מעט כוחות, הנוכחות של "מומנט" היא חשובה כי היא מצביעה על קיומה סצנה אלטרנטיבית, אינדית שכמעט ונכחדה. המחויבות של זיו (ואפשר ממש לשמוע את זה במוזיקה שלו) כלפי הדרך שלו, הסטייל שלו והז'אנר בו הוא דבק, זה דבר מדהים במדינה בה אפילו האמנים הגדולים ביותר מתקשים לסגור את החודש.

אבל שלא יהיה ספק, "להט" הוא שיר מעולה. הוא בנוי מטקסט אלגנטי וסקסי שנכתב מנקודת מבטה של אישה, גיטרות כמו שכמעט ולא שומעים היום ואפיל אלטרנטיבי שעוטף את הכל. השיר והסאונד של מומנט מהדהד לכל כך הרבהאגדות אינדי מג'וי דוויז'ן ועד הפיקסיז שהשפיעו על דורות שלאמנים. איזה כיף לשמוע שיש עוד בארצנו הקטנטנה אמנים כמו "מומנט" שלא רק שהיצירה שלהם מעולה, היא גם חשובה.

לדו"ח המבקר #24
לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

דוח המבקר כחול

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

מודעות פרסומת

דו"ח המבקר #24: שרי מפוזרת, שחר צדיק כובש, "חלם" נותנים בראש ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Sary- Lonely

שרי נחמיאס, או Sary בשבילכם, השתתפה בגיל 17 בלבד ב"כוכב הבא" ואפילו הגיעה לגמר (מסתבר), אבל כן האזנתי לחומרי הסולו שלה והם לא רעים בכלל. שרי עשתה רוק כבד מהסוג שקשה כבר למצוא בארץ אבל משום מה בסינגל החדש שלה, Lonely, היא החליטה לחתוך לפולק. 

זה כמובן לגיטימי ואפילו חשוב שאמן ישאב השראה משלל מקומות וז'אנרים ויתפתח כל הזמן, אבל אני מודה שלשיר החדש לא הצלחתי להתחבר. בביקורת מוזיקה יש מונח חמקמק ובעייתי מאוד שנקרא "אותנטיות". זו התחושה הזאת שגורמת לך להתחבר לשיר כי הוא מרגיש לך "נכון" ו"אמיתי". אז זה לא שאמן ישראלי לא יכול לעשות פולק זה פשוט שצלילי גיטרת הסלייד והפולק האמריקאי הדרומי של שרי, נשמעים לי כל כך לא קשורים שאני פשוט לא מצליח להתחבר לזה בשום צורה ובספק אם יהיו כאלה שכן. 

מעבר לזה אני גם מוצא את Lonely מעט מבולבל ומפוזר. אין ספק ששרי מוכשרת, אבל באופן אישי הייתי שמח לשמוע אותה מגבירה שוב את הדיסטורשן.

נוה גדג'- אומרים

"אומרים", סינגל הבכורה בעברית של הזמרת נוה גדג', נכתב בעקבות חוויה אישית וכואבת שהיא עברה ואכן נשמע שהמילים חותכות עמוק בפנים וההתרגשות נכרת גם בהקלטה. ועם זאת, לצערי מדובר בשיר כל כך בנאלי שאין שום סיכוי שמישהו ישרוד אותו יותר מחצי דקה (ואני יוצא מגדרי כאן).

"אומרים" סובל מטקסט בנאלי להחריד ("אומרים שזה נרגע, שהזמן רופא לכל, ששום כאב עלי לא יגבור…") לחן ועיבוד כל כך משעממים והפקה מרדימה וכל כך חסרת מעוף שזה גובל בפשע. 

בקומוניקט המצורף לסינגל הובטח לנו כי נוה גדג' היא (ואני מצטט): "דיווה עם קול ייחודי קול R&B ו- Soul…". אז יכול להיות שזה נכון רק חבל ששום דבר מזה לא נשמע בשיר. מה שכן נשמע זה שנוה עברה בבית הספר "רימון" ואולי זו הסיבה שהשיר שלה נשמע בדיוק אותו דבר כמו מיליון אחרים.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

שחר צדיק- ברבורים לבנים

על פניו ל"ברבורים לבנים", יש את כל הנתונים בשביל שאשנא אותו. שוב אותה גיטרה אקוסטית משעממת, קול גנרי ובגדול פיהוק. אבל איכשהו לאט לאט השיר הזה הולך ומתפתח ומאוד קשה ללחוץ על הסטופ. 

"ברבורים לבנים" הוא שיר הנושא מתוך אלבומו החדש של שחר צדיק. השיר הוקלט באירלנד והוא מדבר על יציאה לעולם ועל קבלה עצמית. "צא מהבית, כמו שאתה, בלי הודעה, קל כמו נוצה…". למרות שהשיר הזה הוא לא כוס התה שלי, לפעמים הפשטות כובשת, וזה בדיוק המקרה. 

חשש אמיתי- לא מכאן

"לא מכאן", הסינגל השני של "חשש אמיתי", באמת לא נשמע מכאן. הוא נשמע כמו קטע שיצא מהנטפלין של 1986 רק שאני לא כותב את זה בקטע רע אלה להפך. הסינת'פופ של "חשש אמיתי" מגניב אותי לגמרי ועושה לי נעים באוזן ובגוף. 

"חשש אמיתי" היא להקת אינדי שמנגנת ומופיעה בכל הארץ ב- 2015. הלהקה הוציאה EP בשם "הודעה מוקלטת", אשר הופק ע"י המוסיקאים עדי רותם (Choke) ונתנאל לנדאו, ושיר הנושא מתוכו נכלל באלבום האוסף הראשון של הלייבל "נוער אבוד", בשיתוף עם הלייבל האמריקאי "בורגר רקורדס".

במאי האחרון הוציאו החברים  סינגל ראשון בשם "ההמנון" אותו השיקו במופע חגיגי ברדיו EPGB. השיר "לא מכאן" הוא הסינגל השני שיוצא, כאשר אלבום מלא צפוי ממש החודש. בכל מקרה, כיף סוף סוף לשמוע משהו מעט שונה ואני בהחלט אמשיך לעקוב. 

חלם- אופיום

אין ספק ש"אופיום", כמו שאר השירים ב- EP הבכורה של "חלם", "הבגידה הגדולה", פונה לקהל מצומצם במיוחד בשוק הישראלי. אין ספק גם שיש להרכב הצעיר הזה עוד הרבה דרך לעבור מבחינת כתיבה, הקלטה ועבודת אולפן, ועדיין, אני לא יכול שלא לפרגן להם. 

לעשות פאנק רוק ישרלאי, בועט, רועש עם טקסטים אולטרה מחאתיים, זה משהו שכמעט ולא רואים פה. "חלם" יודעים שלא ינגנו אותם ברדיו, הם יודעים שביום טוב יגיעו להופעה שלהם כמה עשרות בודדות, ועדיין הם לא מוותרים על מי שהם ומנגנים רק מה שבזין שלהם. הלוואי והיו לנו עוד להקות ואמנים שהולכים רק עם מה שבוער בהם. 

תראו לי עוד להקה שמסוגלת לכתוב טקסט כל כך אנטי דתי כמו: "כשזה לא מסתדר – דרכי האל נסתרות וכשהילד מת – ככה זה אמור לקרות". לי באופן אישי אין שום בעיה עם הדת אבל שוב אין לי אלא להעריך את היכולת של "חלם" ללכת אחרי הלב שלהם.

צריך לשפר את הטקסטים, צריך לשפר את ההקלטה, צריך לשפר את התזמון, המיקס ולעיתים גם את הקול של הסולן, אבל ל"חלם" יש את מה שאין להרבה להקות אחרות וזו אמת.

לבנדקמפ>>

לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

SARY

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #23: לכפיר אין גבול, אדר אלפנדרי נפלאו מזל טוב לאופק שעוזב את הבית. ביקורת סינגלים חדשים.

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Prophecy Playground- Spirit Yawn

די נו באמת! אני לא יכול לשמוע יותר את שירי הפולק האקוסטיים העלק עגמומיים והמשעממים האלה כבר! החלטתם ללכת על ז'אנר שנחרש עד דק בישראל בשנים האחרונות? לפחות תוסיפו לו איזה טוויסט, קטע, משהו! אולי קצת נגיעות אלקטרוניות (Bon Iver), טקסטים ראויים (סופיאן סטיבנס), או לפחות קמצוץ כריזמה ועיבודים מעניינים (Dave Matthews Band). כל דבר, רק שלא יצא כמו משהו ששמעתי עשרות פעמים רק בשבוע האחרון. 

אבל אור איזקסון וחבריו ל- Prophecy Playground החליטו בסינגל הבכורה שלהם לעשות הכל בשביל להישמע כמו כולם. אין שמץ של ייחודיות ביצירה הזאת. כלום. הכל נשמע חרוש לעייפה החל מהגיטרה האקוסטית המשמימה, דרך עיבודי כלי המיתר הצפויים ועד לשירה באנגלית שמזיעה ממאמץ. כתבתי זאת מיליון פעמים והנה הפעם המיליון ואחת: אל תשירו באנגלית אם אתם לא מספיק טובים!

אפילו שמות הלהקה והשיר נשמעים כמו פרודיה של להקה "אמריקאית" מגניבה מהניינטיז. בחיאת, כמה ישראלים באמת יצליחו לבטא Prophecy Playground כראוי (ואין כאן שום ניסיון להעליב). בקיצור, ערב שירה בציבור במתנ"ס הקרוב לביתכם יהיה כנראה מסעיר יותר מהאזנה ל- Spirit Yawn.

אופק פרץ- שכרתי לי דירה

מזל טוב חברים, אופק שלנו עזב את בית הוריו והשכיר דירה. לא באמת… איך אפשר לקרוא לשיר "שכרתי לי דירה"? מה השלב הבא? "שילמתי משכנתא"? "השקתי את העציצים"? WTF?! עם טייטל כזה גם בלי להאזין לשיר אתה יודע שהוא לא בדיוק ה- Wish You Were Here הבא. אז בכדי שאתם לא תאלצו להתענות האזנתי במקומכם ונחשו מה? באופן לא מפתיע מדובר בשיר גרוע במיוחד. 

"שכרתי לי דירה" לא כל כך סגור על מה הוא רוצה להיות. מזרחי? פופ? סתם ישראלי סטייל קרן פלס? בכל אופן אופק פרץ שמסתבר שהגיח על המסך של כולנו ב"אקס פקטור" ואף שיתף פעולה עם דודו אהרון, לא מתאמץ לאתגר אותנו ומספק לעולם שיר מיותר שכנראה ולא תשמעו עליו וטוב שכך. 

ומה רגע השיא של היצירה המופלאה הזאת אתם בטח תוהים? ובכן, הוא מגיע ב- 02:15 כשאופק מדקלם טקסט חסר היגיון פנימי ברצינות מעוררת גיחוך כאילו הוא מקריא אותו בטקס יום הזיכרון בבית הספר: "זוכרת? שהיית נותנת לי טיפים לך תטרוף את החיים, היום אני יודע שצדקת גם ככה תמיד היינו שני עולמות נפרדים". ואם לצטט את שירם הקלאסי של הפט שופ בויז המופלאים: "מה עשיתי שזה מגיע לי?". מי האמין שאי פעם אשלב במשפט אחד את דודו אהרון והפט שופ בויז. החיים מלאי הפתעות. 

עינת שיר אקר- בוקר טוב תל אביב

אחד הדברים הכי חרושים, שלא לומר, מוקצים מחמת מיאוס במוזיקה הישראלית, הם שירים על תל אביב. כמה עוד אפשר לשיר על העיר ששרו עליה הכל? מסיבות, זיונים ובדידות, שמענו הכל וראינו הכל, הגיע הזמן להתקדם.

ואם כבר עוד שיר על תל אביב, אז שלפחות יאיר את הנושא מזווית חדשה שטרם שמענו עליה. אבל לא, עינת שיר אקר הולכת בסינגל הבכורה שלה מתוך אלבומה החדש, לאותם מקומות חרושים לעייפה עם משפטים כמו: "בעיר בלי הפסקה, הפסקנו לאהוב…". באמת שציפיתי קצת יותר ממי שנחשבת לאחת מתסריטאיות הריאליטי הטובות באזורנו. 

האמת היא שחבל כי כישרון לגמרי יש שם, אבל עם טקסט חרוש והפקה שהייתה נשמעת מעניינת בסוף הניינטיז, זה פשוט לא קורה. הייתי ממליץ בחום לעינת לחזור לאולפן, לשייף קצת את הטקסטים ולרענן את ההפקה כי פוטינציאל כאמור יש שם. 

כפיר- אין לי גבול

אלוהים עדי שלמרות הזוועות שאני נחשף אליהן בכל דו"ח מחדש, אפשר לספור על כף יד אחת את כמות הפעמים שבהן עצרתי שיר באמצע. אז כפיר יקירי, ברכותיי. גרמת לי לעשות את מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן. באמת שאין גבול לכמה השיר הזה רע. ההקלטה נשמעת חובבנית, יש דיסטורשן על הקול (אני לא בטוח שזה תמיד בכוונה) ובכלל כל הקטע הזה מתאמץ עד כדי גיחוך להישמע עדכני. 

אחרי שבעברו שחרר אלבום שלם ויצא לסיבוב הופעות עם הרכב מלא, החליט כפיר להסתמך על עצמו ולצורך הקלטות אלבומו הבא הצטייד בגיטרה, סמפלר ולופר (יש אינפלציה בכלי מאז נטע ברזילי). התוצאה היא (לפחות על פי "אין לי גבול") די מזעזעת. מעבר למלודיות, הרמוניות ואקורדים, טכנית השיר הזה נשמע רע. הוא נשמע כמו דמו (במקרה הטוב) או משהו שהופסקה עליו העבודה באמצע. באמת שזהו אחד השירים שהכי התקשיתי להאזין להם בשנים האחרונות. פשוט רע. 

אדר אלפנדרי- What is Thie that I Miss?

ובכדי לאזן במשהו את הסינגלים עד עכשיו, קבלו את סינגל הבכורה הלא רע בכלל של אדר אפלנדרי. אדר הוא סולן להקת הרוק, "דור המבול" שביקרתי כאן בעבר ודי נהניתי ממנה ועכשיו הוא יוצא עם סנונית ראשונה ואישית מתוך EP שיצא בצורה עצמאית.

למרות ש- What is Thie that I Miss? סובל מבוסריות ומהפקה ביתית שלא תמיד עושה עימו חסד, מדובר בשיר קסום באופן שקשה להסביר. זוהי בעיני הצהרת כוונות של אמן שיודע מה הוא רוצה ולא עושה לעצמו הנחות בדרך לשם. בקיצור, רמת הפוטנציאל כאן היא פסיכית.

נקודת השיא מבחנתי היא הטקסט הקטן והאינטימי של אדר שמתאר כיצד הוא מנסה להנביט צמח קטן וירוק בביתו אך ללא הצלחה. לא משנה מה הוא מנסה, הצמח מסרב לצמוח ואדר לא מצליח להבין  "מה אני מפסיד כאן?". פשוט נפלא.

והנה אני מסיים את הדו"ח עם אותה ביקורת שהייתה לי כלפי Prophecy Playground, אם אתם לא יכולים לשיר מספיק טוב באנגלית, תפסיקו עם זה!!! להגיד על אדר שהאנגלית שלא לא עוברת יהיה לעשות לו הנחה גדולה. גם ככה בחו"ל יש מיליון כמו אדר בעוד שבארץ לא הרבה. אז בשביל מה לכוון לחו"ל?! אדר, תעבור לעברית. בכל מקרה אני אמשיך לעקוב וממליץ גם לכם. 

לדו"ח המבקר #22
לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #22: Okword לא מביכים, "שלז" מביך, עדי בר נפלאה ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Okword- Perfect

Perfect הוא סינגל הבכורה של צמד הרוק האלטרנטיבי Okword (שיר ביז ואלכס לוש). השיר מתאר את התחושות הנלוות לשגרת היום יום והניסיון המתמשך לרצות את הסביבה גם אם זה לפעמים בא על חשבון עצמנו.

הסינגל נפתח בצורה אקוסטית, הססנית משהו ויש תחושה שלוקח לו זמן להתניע. אבל עם קצת סבלנות מגלים שאט אט מתווספות עוד ועוד שכבות מעניינות של סאונד למארג הכולל עד שהכל נפתח ומתפוצץ לחוויה רוקנ'רולית משובחת. עם כל שניה שעברה מצאתי את עצמי מתמסר ונהנה מכל רגע.

הנגיעות האוריינטליות בעיני היו חסרות כל ערך, מיותרות שלא לומר מרגיזות. עם קצת יותר ניקיון היה פה שיר אפילו יותר טוב אבל בשביל סינגל ראשון, זה בהחלט עושה לי חשק לשמוע מה עוד יש לצמד הזה להביא, כך שלגמרי מומלץ להמשיך ולעקוב. 

אגב, חובה לציין את הקליפ הנפלא לשיר, שמשום מה הזכיר לי דברים של ביורק, וזו כנראה המחמאה הכי גדולה שהצמד יכול היה לקבל ממני. 

יקיר דיין- המציאות הזאת

אין מי שמעריך יותר ממני מוזיקה שמנסה לאתגר את המאזינים שלה. אבל "המציאות הזאת", סינגל בכורה מתוך אלבום חדש של יקיר דיין, נשמע פשוט… גרוע! וזה בהנחה שהוא במת ניסה לעניין ולא סתם יצאה לו הקלטה גרועה.

לכל אורכו, "המציאות הזאת" מצוי תחת מתקפת דיסטורשן חסרת מעצורים שאם בשניות הראשונות עוד הייתה מובנת, היא מהר מאוד ממצה את עצמה והופכת מעיקה. בכלל השר הזה נשמע כמו חיקוי למשהו שהיה עדכני בסביבות 1995. לא אקטואלי, לא מעניין ופשוט לא טוב.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

תובל אלדר- והצל על הקיר

יש לי סלידה אוטומטית מבלדות אקוסטיות ישראליות שנשמעות כאילו יצאו כולן מאותו פס יצור על שם בית הספר 'רימון'. אבל איכשהו "והצל על הקיר" של תובל אלדר, שעונה לכל ההגדרות האלה, כולל 'רימון'(!), עובד.

אני לא כל כך יודע להסביר למה ואיך אבל ההפקה המלוטשת והקול העמוק של תובל הסבו את תשומת ליבי לטקסט הנפלא שעושה המון כבוד לשפה העברית: "והצל על הקיר נוגה מתנועע כמו אז שפסעתי לבד, השקית הריקה רשרשה עם הרוח, על סף הרחוב המרופד…". הטקסט, ההפקה, העומק, הכל היפנט אותי. שווה לעקוב.

שלז- פורטוגל

אמנם "שלז" (מתן לוינברג) הוא שם הבמה הכי גרוע שאמן יכול היה לתת לעצמו, לפחות הוא מצדיק את המוזיקה הגרועה שבאה איתו. "פורטוגל" הוא שיר כל כך גרוע שהוא צריך ז'אנר משלו. הקטע הזה נשמע מיושן להחריד, חובבני, עם טקסט מביך ודיקציה של ילד בן שש (מה זה לעזאזל "גם אני יכול לגיד לך"?! מה זה "לגיד"?! זה אפילו לא עברית לעזאזל!). אם אתם רוצים לשמוע איך לא עושים מוזיקה ב- 2019 תנו פליי. אם לא בא לכם לדמם מהאוזניים, אתם יכולים לעבור לשיר הבא.

עדי בר- כולן משוגעות

בין נועה קירל, עדי בטי, אגם בוחבוט ואחרות שמייצרות בעיקר זבל פלסטיקי, מנחם לדעת שיש גם יוצרות פופ לא מתפשרות שיודעות לספק יצירה ואמירה מעניינת. "כולן משוגעות" הוא סינגל הבכורה של היוצרת עדי בר וגם אם הוא לא התוצר הכי מלוטש בעולם, הוא מפתיע, רלוונטי ומדבק בטירוף.

הטקסט החשוף של עדי שעוסק במערכת יחסים חצי מתפקדת, מלווה בהפקה מינימליסטית ועדינה שהולמת אותו בצורה די מושלמת. אם עושים פופ, אז שישמע ככה. אני אהבתי!

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

 

דו"ח המבקר #21: נסטיה ילדותית, נוי רויטנברג אמיתית, ישראל מפציץ ועוד סנגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

ישראל- הכל טוב

בלי לבזבז זמן, קבלו את השיר הכי טוב של הדו"ח הנוכחי ואחד הטובים שיצאו השנה: "הכל טוב", סינגל הבכורה של היוצר ישראל.

הקטע המפתיע הזה שופע חכמה, רגישות ואינטליגנציה אינסופית שדי נדירים במחוזותינו. ישראל מצליח לשלב בצורה מופלאה בין צלילי הגיטרה החשמלית הקלאסית לבין ביטים אלקטרוניים לכדי יצירת אינדי-פופ משובחת וייחודית. 

אין ספק שההפקה יכולה להשתפר ולהיות יותר מהודקת מבחינת סאונד, מיקס וקולות, אבל זה לגמרי הכיוון הנכון!

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

נוי רויטנברג- בית

וואלה התרגשתי. הסינגל החדש של הסינגר-סונגרייטר, נוי רויטנברג, הוא יצירה חשופה, כנה ומפוצצת רגש כמו שלא שמעתי כבר הרבה זמן. רויטנברג, שיצאה מהארון בגיל 16, לא מתחנפת ולא מסתתרת אלא שרה בגאווה על אהבתה לאישה וזה כל כך אמיתי ומקסים.  

בקול שברירי על מצע צלילי גיטרות שמזכיר טיפות גשם, חושפת רויטנברג רגעים קטנים של חום ואהבה שכל כך מעוררים הזדהות.  "אני אוהבת לראות את העיניים נפקחות, הנשיקות שלך נחות לי על המצח…". לפעמים הרגעים הכי פשוטים הם הכי יפים. לא שמעתי על נוי רויטנברג לפני השיר אהבה, אבל אני בהחלט מתכוון לעקוב.

נסטיה- למרות הכל 

ובתואר השיר הכי אינפנטילי של הדו"ח, קבלו את סינגל הבכורה של נסטיה, "למרות הכל". אז למרות סאונד סביר (אם כי טחון להחריד- אולי די כבר עם כל הגיטרות האקוסטיות האלה?!) ולמרות שהיא מנגנת וכותבת מגיל 14, הצליחה נסטיה במיומנות באמת מרשימה, ליצור את אחד השירים הכי משעממים והכי בנאליים ששמעתי בחיים שלי. 

זה מרגיש כאילו ילד בן 10 כתב את השיר הזה: "בחוץ יש רעב ועוני ומלחמה, בחוץ יש אי צדק וחוסר הבנה, שם בחוץ אנשים חולים אנשים בוכים אנשים מתים, ובראש שלי יש רק אותך…". סיירסלי?! זו פסגת היצירה הישראלית שאפשר להגיע אליה בשנת 2018? מביך.

The State- Better

העניין בדו"ח המבקר הוא להעניק במה ללהקות צעירות חדשות. זה לא בעיה לבקר סינגלים של אמנים מוכרים שגם ככה יכתבו עליהם, ועם זאת אני משתדל שבכל זאת הלהקות והאמנים שאני כותב עליהם יהיו לפני הוצאת אלבום או לפחות בהקלטות רציניות משום שלהקלטות חובבניות אין סוף ולא תמיד יש ערך לבקר אותן.

The State, להקת רוק חדשה שנוסדה ב- 2017, משתייכת לסוג ההרכבים שאני לא מבקר משום שהם עדיין לא נמצאים לפני הוצאת אלבום או EP והם ממש בתחילת דרכם, אבל מה לעשות שהשיר הראשון שלהם, Better (שהוקלט לייב בחזרה), הוא פשוט בן זונה של שיר!

למרות שלא הוקלט בצורה מקצועית האנרגיה שמתפרצת מהשיר פשוט בלתי ניתנת לעצירה. איזה טכניקה ואיזה קול יש לזמר, מאי שם טוב. ג'ף באקלי היה מקנא! הנה להקה ישראלית שלא מפחדת לעשות רוק מתוחכם ומפוצץ.

הדבר היחיד שאני לא סגור לגביו היא השירה באנגלית שאמנם עוברת בצורה סבירה פלוס אבל בעוד שבארץ אין הרבה להקות שנשמעות כמו The State, בחו"ל הן יהיו עוד אחת ממיליון. בכל מקרה, הלהקה הבטיחה ממש בקרוב שני שירים חדשים ואני הולך לעקוב. ממליץ גם לכם.

לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

promo_נסטיה_50421

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #20: ענת ורמוט מגניבה, "ילדי השדה" מפתיעים, ברק גרוסברג ממש לא מושלם ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

ברק גרוסברג- הכל מושלם

הרבה מילים אפשר לכתוב על "הכל מושלם", הסינגל החדש של ברק גרוסברג, חבל ש"מושלם" היא לא אחת מהן. יודעים מה, עזבו מושלם, זה אחד השירים היותר גרועים ששמעתי בזמן האחרון. 

כל השיר הזה נשמע כמו קטע שילד בן 16 יצר בבית שלו באמצעים מינימליים ולא בקטע אותנטי מגניב אלא בקטע של חוסר מקצועיות. התופים נשמעים כמו מחבתות, המיקס מפוזר ובחלקים גדולים מהשיר ברק פשוט מזייף. אפילו הגיטרה (וברק ידוע כגיטריסט מחונן) נשמעת פשוט חרא! WTF?! 

ברק מצטרף לשורה (ארוכה בטירוף) של מוזיקאים חוזרים בתשובה שמשלבים את המוזיקה שלהם יחד עם העולם הרוחני אותו גילו. אין לי כמובן שום בעיה עם זה, פשט חבל לי שהשיר הזה לא משקף שום דבר מהתהליך הזה. אפילו לא ברמה הטקסטואלית. פשוט סתם. 

לא ברור איפה הייתה בקרת האיכות של ברק לפני שתאונת הפגע וברח הזאת יצאה לאוויר העולם אבל מדובר בכישלון קולוסאלי.

עדי שחם- לרדת למחתרת

אולי אני משוחד כי אני פריק של אייטיז אבל חיבבתי מאוד את סינגל הבכורה של עדי שחם, "לרדת למחתרת". עם סאונד ניו ווייב סטייל 1981 אבל עם טוויסט מודרני, מדובר בשיר מעניין שמצליח להישמע רטרו וחדשני בעת ובעונה אחת.

שחם היא פעילה חברתית כך שגם הטקסטים שלה מעוררים מחשבה ועמדה פוליטית. יש שלא יאהבו זאת אך אני תמיד מעריך אמן שלא מפחד להביע עמדה גם אם אני לא ממש מסכים איתה.

"לרדת למחתרת" הוא הסנונית הראשונה מתוך אלבום הבכורה של עדי, "צבא של מכשפות" ואם שאר הסינגלים הולכים להישמע ככה, זה אלבום שאני אשמח להאזין לו.

רום שינדלר- הוא יחזור

גם אם הייתי לוקח את מיטב הכותבים ומבקש מהם לכתוב את הדבר הכי בנאלי שהם יכלים לחשוב עליו אני בספק אם הם היו מצליחים לכתוב טקסט כל כך גנרי כמו:  "לא אל תדאגי הוא יחזור, כך אמרו לך כשישבת בדירה ריקה בתל אביב ודמעות זלגו מהעיניים. אל תדאגי ילדה, הוא יחזור ותאהבו כמו אז אהבה גדולה עד השמיים…". מרגש כמו טחינה שנוזלת על הסנטר אחרי ביס במנת שווארמה לא טעימה במיוחד. 

רום היא ילדונת שרק מתחילה את דרכה המוזיקלית אבל כבר מעכשיו אני מציע לה לא להיגרר אחרי כותבים, מפיקים ויועצי אחיתופל ולנסות למצוא אישיות משלה. שירים כמו "הוא יחזור" יש מיליון וגם קולות כמו שלה לא חסר, לכן זה בדיוק הזמן לעשות חושבים ולפתח את הדבר הזה שנקרא אופי. אל תכנעי לבינוניות. בינתיים השיר הזה נשמע כמו רעש של מגרסת אשפה ולשם בדיוק הוא שייך. 

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

ענת ורמוט- Love Me in the Morning

האינסטינקט הראשוני שלי אחרי 20 שניות שהאזנתי ל- Love Me in the Morning, היה רצון להתאבד. כמה עוד נצטרך לסבול שעטנזים לעוסים בין מזרח למערב, Fאנק ופופ וכל השיט הזה. די תתקדמו אני רוצה לשמוע דברים חדשים. אבל אז הגיע הפזמון ומשם… פאקינג התאהבתי. 

סינגל הבכורה של המוזיקאית והסקסופוניסטית (כמה מגניב זה?!), ענת ורמוט, הצליח לעשות לי מה שמעט מאוד סינגלים הצליחו בשנה האחרונה, לגרום לי לשמוע אותו עד הסוף (שזה הישג מרשים בפני עצמו) וגם, להאמין שלפעמים יכולים להסתתר דברים נפלאים בתוך שירים שעל פניו נשמעים לא תמיד לטעמי. אתם יודעים, אל תסתכל בקנקן וכל זה…

בכל מקרה הגרוב מגניב, והשילוב בין הFאנק לפופ, לאלמנטים האוריינטליים עובד נהדר. טביעת האצבע של רן שם טוב (איזבו) מורגשת כל בכל תו ותו בשיר הזה (בקטע טוב כמובן) ויהיה בהחלט מעניין לראות לאן כל הסיפור הזה הולך.

ילדי השדה- גן עדן

כל המהות של ילדי השדה נשמעת כמו קלישאה מוזיקלית ישראלית חבוטה. החל מהשם ה"שאנטי", דרך הפולק החרוש לעייפה ועד להרמוניות הווקאליות מתקופת הלהקות הצבאיות. פאק אפילו כל אחד משלושת חברי הלהקה מתהדר בזקן היפסטרי כיאה ל- 2018. 

אבל….איכשהו… זה עובד! חצי דקה אל תוך השיר, פתאום הגיטרה הקלאסית נשמעת כמו Mount Eerie, ההרמוניות הקוליות נשמעות כמו סיימון וגרפונקל וכל ההוויה מזכירה קצת (רק קצת כי בכל זאת) את בון איבר בסביבות האלבום השני. 

"גן עדן" גרם לי לשמוע עוד שירים של ההרכב ואני חייב לציין שהופתעתי לטובה. בהאזנה ראשונה "גן עדן" עדיין נשמע כמו השיר הכי חזק של הלהקה אבל אני בטוח אמשיך לעקוב וממליץ גם לכם. 

לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16
לדו"ח המבקר #15
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

236952_tumb_800Xauto

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #16: רוית בטאשוילי מרדימה, אלון סגל מתרסק, דניאל מקסים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוית בטאשוילי- אל תדאג

לפני שתאזינו לסינגל הבכורה של רוית בטאשוילי, מן המשתתפות הבולטות בעונה האחרונה של הכוכב הבא לאירוויזיון, רצוי שתצטיידו במזרק אינסולין או לפחות שקית הקאה כי שיר כל כך גרוע לא שמעתם כבר הרבה זמן.

לקח לי בדיוק מאית שניה לנחש (ובדיעבד הסתבר לי שצדקתי) שבאיזשהו שלב בחייה למדה רוית ב'רימון'. מדהים איך אפשר לשמוע את כל המחלות של המקום הזה בשיר אחד. הטקסט הבנאלי, השירה הדרמטית, הלחן הממוחזר ואם זה לא מספיק אז על ההפקה אמון אורי זך, בעלה של מירי מסיקה. יותר משעמם מזה זה כבר מוות.

אלון סגל- כשאנחנו בתוך הבוץ

אם יש משהו שאני שונא זה אנשים שכששואלים אותם איזה מוזיקה הם אוהבים אז הם עונים לכם "הכל". אף בן אם לא אוהב הכל נכון?! מעטים האנשים שאני מכיר שמסוגלים לשמוע עומר אדם לצד Pantera.

עכשיו תכירו את אלון סגל שהוא גם זמר, גם כותב, גם מלחין וגם מנגן גיטרה בשלל הרכבים. רק חבל שהסינגל החדש שלו, "כשאנחנו בתוך הבוץ" מוכיח שהוא לא כל הדברים. זה בסדר לירות כמה כדורים למטרה בתקווה שאחד מהם יפגע, אבל למה לא להתמקד במה שאתה באמת טוב בו. "כשאנחנו בתוך הבוץ" מוכיח שאלון הוא גיטריסט מעולה וזה צריך להיות הכיוון שלו כי מעבר לכך מדובר בשיר חלש, מבולבל ולא סוחף וזה עוד בלשון המעטה.

אפילו הטקסט שמנסה לעסוק בנושא אקטואלי ומעניין כמו טכנולוגיה אל מול הרגש מתרסק עם משפטים כמו: "שני אנשים במסדרון זה כמו גן עדן בהילוך מהיר תופסים קצת שמש באשנב, שותים כוס תה עם נענע…" שיכולים להתחרות רק בטקסטים של שלמה ארצי.

האדם האחרון- אין לאן ללכת

תקשיבו טוב חברי "האדם האחרון". אתם לא יכולים לשחרר כסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלכם שיר שנשמע כל כך גרוע! אתם פשוט לא יכולים לשחרר דבר כזה החוצה. זה לא רציני על גבול המעליב. עוד יותר מעצבן לגלות שמדובר במוזיקאים בני 40 פלוס שחוו משהו בעולם המוזיקה. WTF?! אין בקרת איכות? משהו?

"אין לאן ללכת" סובל מההפקה הכי גרועה ששמעתי בשנים האחרונות. נשבע לכם שזה נשמע כמו השירים שהייתי מקליט בבית של ההורים שלי בגיל 14. לקח לי פחות משלושים שניות לכבות את השיר ולהצטער על הרגע שלחצתי פליי ולא לרצות לחזור לזה בחיים. אם אתם מחליטים להמשיך אחרי שלושים השניות הללו, האחריות היא בלעדית שלכם. בהצלחה.

Daniel- Caroline

קשה שלא להתאהב בסינגל הבכורה של דניאל כבר מהשמיעה הראשונה. הוא פשוט, לא יומרני, מופק נפלא ומרגיש כמו קסם שמחלחל אט אט אל תוך האוזן. סוג של בון איבר כזה רק פחות מתוחכם.

הרבה פעמים אני מבקר כאן זמרים שמחליטים לשיר באנגלית אבל במקרה של דניאל זה לגמרי מובן. דניאל הוא יליד חיפה, בן לזוג הורים שעלו מאורוגוואי. כשהיה בן 3 המשפחה נסעה לארבע שנים נוספות והתגוררה במונטוידאו לכן מלבד עברית הוא דובר גם אנגלית וספרדית כשפת אם. לא בטוח שהאנגלית עוברת מספיק אם הוא מכוון מעבר לים אבל בשביל אוזן ישראלית זה יספיק וזה מקסים. שימו לב גם לקליפ הסופר מושקע. ככה נראה ונשמע מישהו שעושה אמנות אמיתית. אני כבר מחכה לאלבום הבכורה שיקרא אגב Half Way There.

באנר מועדון תרבות
Orpheus Blade- On Madness

אני אהיה אתכם כנה לרגע. יש רגעים שאני מרגיש שהם מעבר לגבול הביקורת שלי. שירים שהם כל כך איזוטריים או אמנותיים (תלוי במאזין) שאני מרגיש שהביקורת שלי פשוט לא רלוונטית. זה לא קורה לעיתים תכופות אבל 'אורפיוס בלייד' בהחלט גרמו לי להרגיש ככה.

לא משנה מה אכתוב על On Madness, הוא כל כך שונה, כל כך מקורי ופונה לקהל כל כך מצומצם עד שזה לא ממש משנה מה אומר, האוהבים יאהבו והשונאים ישנאו. ובכל זאת, אני מוצא משהו מאוד מרגש בשיר זה. תחושה של הרכב אמנותי ששם זין על כל מוסכמה. בא לכם רוק? יאללה שיהיה. נתבל עם קצת אופרה? יאללה. הכל הולך ואיכשהו זה לא נשמע רע בכלל.

Orpheus Blade שחררו את אלבום הבכורה שלהם כבר ב- 2015 ובימים אלה הם עובדים על אלבום חדש. בארץ אם יאזינו להם יותר מעשרים איש זו תהיה הפתעה (ולא חלילה באשמת הלהקה) כך שאין ספק שהם מכוונים לחו"ל. האם זה יתפוס? אולי בשוליים של הרוק הגותי פינת Evanescence אבל בכל מקרה זה מגניב וזה טוב וזה מה שחשוב.
נ.ב: אני חולה על המסכה של הזאב מהקליפ. הזכיר לי קצת את דוני דארקו.

לדו"ח המבקר #15
לדו"ח המבקר #14
לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

achtungbabyvinyl_cover_640

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #15: אוזי זולטק עוד כאן, "דור המבול" נחמדים, רועי גליק מרתק ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

אוזי זולטק- אפילו לא את

בדו"ח הקודם כתבתי על להקת הרוק האלטרנטיבית, "פרקט", בהנהגת נועה שץ שנותנת בראש למרות שזה רחוק מלהיות הז'אנר המועדף על הישראלים בשנים האחרונות. למעשה הרושם הוא שצריך להיות אמן ממש אמיץ בכדי ליצור מוזיקת רוק אמיתית במקום שסובל משוק כל כך מצומצם. לכן אני כל כך שמח שאוזי זולטק עדין בסביבה.

זולטק, זמרת רוק גותי, כבד, מטאל, איך שתרצו לקרוא לזה, די מוכרת בסצנה המקומית. חדי הזיכרון מביניכם אולי יזכרו אותה מהריאליטי של ערוץ 24, "מה שקורה באילת", או מהדואט המיותר עם הצל, "מה שאת התחלת". אבל מה שחשוב זה שהיא עדיין איתנו כי רוקיסטיות אמיתיות זה מצרך נדיר, בטח ובטח בביצה המקומית ו"אפילו לא את" מוכיח את זה.

לאוזי יש את כל החבילה. מהסטייל, דרך הקול המעולה ועד הטקסטים המעט בוסריים אבל עדיין חשופים, שמראים שמדובר ביוצרת אמיתית. מלבד העובדה שהמוזיקה שלה פונה לקהל יעד מצומצם יחסית, לא כל כך ברור לי למה זולטק לא הצליחה לסחוף אחריה יותר. יכול להיות שעם קצת יותר מזל והפקה יותר מהודקת ואקטואלית אוזי עוד תזכה להוביל אחריה ים של נערות מרדניות לבושות שחורים שילכו אחריה כמו אחרי איימי לי מ- Evanescence בימיה הטובים או ארית שחף מהיהודים. למי שרוצה להכיר, "אפילו לא את" מאלבומה האחרון, "אקדח טעון", הוא אחלה מקום להתחיל.

גילת שטיינר דור- ימי סערה

ובניגוד לזולטק שם What You See is What You Get, גילת שטיינר דור מנסה לעשות הרבה דברים בסינגל הבכורה שלה ואיכשהו מצליחה לחרב את הכל. השניות הראשונות של "ימי סערה" עוד נסבלות אבל ברגע שהקול של נכנס לתמונה אתה מבין שטוב כבר לא יצא מכאן.

גלית למדה ב'רימון', ושרה בשלל פרויקטים מוזיקליים רק שלא מממש ברור לי איך? לא רק שהיא מזייפת לאורך כל השיר, היא גם תוקפת אותו באגרסיביות מחרידה שרק עושה חשק שהדבר הזה יסתיים כבר. אגב, מסתבר שמעבר להיות זמרת ("זמרת") גלית היא גם דוגמנית, שחקנית, יוצרת ומה לא? אם הייתי צריך לתת לה עצה הייתי ממליץ לה בחום להתמקד בדבר אחד שהיא טובה בו, ולשיר זה לא אחד מהם.

באנר מועדון תרבות

דור המבול- חופשי…

יש מצב שהקומוניקט (ההודעה לעיתונות) שקיבלתי על "חופשי", סינגל הבכורה של להקת דור המבול, הוא הגרוע ביותר בהיסטוריה. והרי הוא לפניכם: "הם צעירים, הם חמודים, הם אוהבים רוק בדם והם רוצים להחזירו ללב המיינסטרים". מי כתב את זה? ילד בן 13? איזה עורך מוזיקלי יקרא את ההודעה הזאת ויגיד לעצמו: "הנה להקה ששווה לשדר!". ולמה אני חופר על זה? כי חופשי הוא אחלה שיר.

למרות שהטקסט נע על הגבול שבין בוסרי לילדותי ולמרות ההפקה אובר גרנדיוזית, לדור המבול יש פוטנציאל לא רע לרשת את סינרגיה כלהקת רוק המחמד שגלגל"צ תרצה לחבק (ואני לא אומר את זה בקטע רע). איפשהו בין Green Day ל- Three Days Grace וקצת Kings of Leon, אני חושב שלדור המבול לגמרי יש מקום כאן. הם לא יהפכו עולמות אבל אני יכול לראות אותם מקבלים ים של אהבה מנערים ובעיקר נערות שהגיטרה עושה להם את זה. שימו לב גם להופעת האורח של גדי וילצ'רסקי בקליפ.

רועי גליק- את ואני בזמן

אמנים רבים וגדולים יצרו מוזיקה שמימית כשהם נעולים בביתם הרחק מהאולפנים גדולים וטירוף היום יום. ג'סטין ורנון מבון איבר המושלמים ופיטר סילברמן והאנטלרס עליהם כתבתי ממש לאחרונה הם רק דוגמה. והנה מגיע לאוזני יוצר חדש בשם רועי גליק שגם הוא טוען שנכון לעכשיו הוא "מקליט ופועל לבד בבית" ושומעים את זה.

שומעים את זה בעדינות של שיר הביכורים שלו, "את ואני זמן". שומעים את זה באותנטיות, ובאווירה הכמעט אינטימית שהשיר משרה ואני אוהב את זה.

המוזיקה של רועי ללא ספק אינה מתאימה לכולם (בלשון המעטה) אבל כל כך כיף לשמוע סוף סוף קצת מוזיקה ניסיונית, קצת אוונגרדיות בין כל השעמום הזה שנקרא המוזיקה הישראלית. סוף סוף יצירה אמיתית לשם היצירה. ובכל מקרה שיר שנפתח עם משפט מקסים:  "את ואני עומדים על החול עונדים חלקי חילוף…" לא באמת יכול להיות רע. אני כבר מחכה לשמוע מה עוד יש לרועי לתת לנו.

דרור לביא- חסד

"חסד", הסינגל האחרון מתוך אלבום בכורה של דרור לביא, "כח המשיכה", ללא ספק מוכיח שהמוזיקה של היוצר מגיעה ממקום אמיתי וכנה אבל לצערי הוא לא תפס אותי. לא הרגשתי שום התפתחות או עניין וגם לא את הניצוץ הזה שיבעט לך בבטן ושתרצה ממנו עוד. לא מדובר בשיר רע, אלה פשוט בוסר. משעמם.

אגב, מכיוון שהאלבום השלם כבר בחוץ, אני מודה שתוך כדי כתיבת שורות אלה גם הגנבתי כמה האזנות לחלק משירי האלבום, מה שעוד יותר חיזק את דעתי שמדובר בתוצר ראשוני, סוג של ניסוי כלים לפני הדבר האמיתי שאולי יקרה באלבום הבא.

לדו"ח המקר #14
לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לדו"ח המבקר #10
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

 

זואי זולטק

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #14: פז פרל חרוש, "פרקט" נותנים בראש, עינב ג'קסון כהן מדהימה ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

פז פרל- נוגע לא נוגע

נשבע לכם, אבל אמיתי! שפעם אמרת לחבר שלי שהוא חובב מוזיקה כמוני, שהמשפט "נוגע לא נוגע" הוא כנראה החרוש במוזיקה הישראלית (אילו רק הייתי שומר את הוואצאפ בשביל להוכיח לכם!). אבל בכל מקרה, כיאה למשפט חרוש, גם הסינגל השני של פרז פרל מתוך אלבום הבכורה שלו שיצא בקרוב, לא ממש מחדש.

שוב בלדה על אהבה נכזבת וקשר הרסני שלא מצליחה לעניין יותר מדי עם משפטים כמו: "אל תדאגי, אני אומר לך שזה לא בריא להתקרב כך אליו מניסיון, אני אומר לך שזה יכאב...". אז כן זה כואב, בעיקר לאזניים. כמובן שטקסט משעמם חייב (ציניות כמובן) חייב להגיע גם עם מוזיקה מאימה וכך "נוגע לא נוגע" מתפאר בסאונד מאוד ישראלי, שלא לומר מיושן, הכולל כרגיל: גיטרה מלנכולית על מצע פסנתר, כלי מיתר ופיהוק. דווקא הקול של פרל מלא פוטנציאל (מזכיר קצת את אוהד שרגאי) אבל למה לבזבז אותו על שירים כל כך פשטניים? מבאס.

עינב ג'קסון כהן- שלוש אפשרויות

את עינב ג'קסון כהן אני זוכר מבית הספר 'רימון' בו למדתי. לא הכרתי אותה בשום צורה אבל מאז ועד היום היא הפכה לאחת מיוצרות האינדי המוערכות בארץ ואני השתרכתי מאחורה. אולי בשל המשקעים לי עם בית הספר או סתם מעצלנות. אבל עכשיו הגיע הזמן לעשות תיקון וסוף סוף להקשיב ברצינות לשיר שלה. אז כמו שאומרת הקלישאה, טוב מאוחר מאשר אף פעם. 

"שלוש אפשרויות" הוא סינגל נוסף מתוך אלבומה החדש ג'קסון, "שני לבבות" ומדובר בקסם טהור. בדיוק ככה עושים בלדת פסנתר פשוטה, כנה ויפה שמצליחה להישמע לא מתאמצת למרות שאתה יודע שהושקעה מחשבה בכל תו ותו. הטקסט הנפלא של דאנה איבגי ("תגידי פעם אחת ואז נוכל להמשיך לשקר…"). מקבל עיבוד פשוט וקסום מאין כמוהו שעושה הרבה חם בלב ובעיקר המון חשק לשמוע את האלבום המלא. אז אחרי הרבה שנים אני עושה את התיקון ומתמכר. עינב כהן ג'קסון, את נפלאה!

שגיא להט- עולם שקוף

OK אני אוהב את זה! רגע לפני ששגיא להט משחרר את אלבום הבכורה שלו, הוא משחרר את "עולם שקוף", סינגל בוגר, מעניין ויפה שעושה חשק לאלבום המלא. "עולם שקוף" הוא דוגמה לשיר נטול יומרות אמנותיות גדולות שמצליח בעזרת הפקה מתאימה להיות מעניין ומרגש בפשטות שלו. בקונטקסט הזה אפילו תובנות רחוב כמו "האמיץ יבחר להישאר החכם יברח…" נשמעות מתוחכמות ואני לא כותב את זה לרעה, להיפך.

לי השיר הזה גרם להרגיש טוב וללא ספק עשה לי חשק לשמוע עוד. אני גם חייב לציין לטובה גם את הקליפ הנפלא שמלווה את הסינגל. אהבתי פלוס!

באנר מועדון תרבות

שחר בן ניצן- שיר של גשם

אין דבר מנחם יותר בימי החורף הקרים מאשר שיר שיעשה חם בלב. גם אין מתבקש יותר ביום גשום להאזין לשיר ששמו הוא "שיר של גשם", רק חבל שהדבר היחיד שהשיר הזה גרם לי לרצות לעשות הוא לצאת החוצה ולהירטב בתקווה לאיזה דלקת אוזניים שתמנע ממני את השעמום הגנרי זה. 

השניות הראשונות עם הגיטרה עוד מעוררות תקווה אבל ההמשך כולו שעמום רדום ומרדים של כלום ושום דבר. גם הטקסט נשמע פרודי כאילו נכתב על ידי תסריטאי ארץ נהדרת: "זה שיר ליום גשום, כשהכבישים מעורפלים, אין אורות ולא רואים לאן נוסעים – אז מנחשים…". המילים הללו מתחרות בבנליותם רק בהודעה לעיתונות שליוותה את הסינגל בה גילינו ששחר בן ה-21 סיים את מגמת המוזיקה בהצטיינות. באמת מדהים.

פרקט- הפוך

למרות השם הנורא (פרקט? סיריאסלי?) והעובדה ש"הפוך" לא יהפוך את עולמכם, מדובר בלא פחות מנס לשמוע להקת רוק אלטרנטיב מקומית שלא מפחדת לתת בראש. סינגל הבכורה של להקת האלטרנטיב הדנדשה הזאת בהנהגתה של נוגה שץ, אולי לא מבריק אבל מרענן ומלא אנרגיות כמו ששיר רוק עצמתי צריך להיות. 

גישת ה- DIY הפאנקיסטית שורה על השיר הזה ויש לי המון כבוד לחברה האלה שהחליטו ללכת נגד הזרם ובמדינה שאינה ממש חובבת רוק (בלשון המעטה) ללכת אחרי הלב שלהם ולתת בדיסטורשן. נראה לאן זה יתפתח.

 

לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לדו"ח המבקר #10
לדו"ח המבקר #9
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

עינב כהן גקסוןם

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #13: עדי אולמינסקי מפציצה, אדי ונועה משמימים, אוריה ברטל חסר נשמה ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Adi Ulmansky- Bombs Away

אחרי שסומנה כהבטחה המוזיקלית הגדולה של ישראל, הופיעה בכל רחבי העולם וקצרה תשבוחות מבלוגים, אתרים ואמנים נחשבים בארץ ובעולם (מי אמר ג'יי זי?), הגיע רגע האמת של עדי אולמינסקי: סינגל ראשון בשם Bombs Away מתוך אלבום בכורה מלא. אז האם מאחורי ההייפ יש גם מוזיקה טובה? בהחלט!

ב- Bombs Away, אולמינסקי ממשיכה להוכיח שאפשר לא להיכנע לבינוניות של התעשייה המקומית ולעשות פופ אקטואלי, איכותי, רלוונטי שמתכתב בהצלחה עם מה שקורה מעבר לים בסוף 2017. מהבחינה הזאת החשיבות של אולמנסקי בנוף המקומי היא הכרחית ועל כך יש לתת לה את כל הכבוד!

לאולמנסקי יש שירים טובים יותר ברפרטואר שלה כאשר אפילו הגרסה האקוסטית של Bombs Away טובה יותר מאשר זו שהוצגה לנו כסינגל הראשון. אבל למרות הכל עדיין מדובר בקטע פופ נהדר וממכר שמופק נפלא (חיה נדירה במחוזותינו) ועושה הרבה חשק לאלבום המלא. כבוד.

אוריה ברטל- את לא מבינה

אוריה ברטל חי ונושם מוזיקה. לא צריך לקרוא את ההודעה לעיתונות בשביל להבין את זה. "את לא מבינה", הסינגל הראשון מאלבום הבכורה שלו, מפוצץ כשרון, נשמע מעולה ומצביע על פוטנציאל גדול. עם כל זה משהו שם עדיין חסר בשביל שהשיר הזה יהפוך למשהו שבלתי אפשרי יהיה להתעלם ממנו.

אולי זה הטקסט שנשמע כאילו נכתב בחפזה ("את יושבת עם הגפרורים ושורפת לעצמך את החיים"), אולי זו ההפקה הנקייה מדי (שומעים שברטל למד ב'רימון') ואולי זו פשוט בוסריות טבעית של סינגל בכורה, משהו בשיר הזה מונע ממנו להמריא באמת.

ה- Funk (ללא ספק הסגנון אליו חותר ברטל ב"את לא מבינה") התפתח בין היתר מהסול והג'אז, ז'אנרים מפוצצי רגש, וזה בדיוק מה שחסר כאן. אמת פשוטה וכנה שתכפה על קרקס הצלילים הזה, שהוא אמנם מאוד איכותי, אך חסר אופי. יותר מדי טכני, פחות מדי אמת ורגש. אגב, זה דבר שמאפיין לצערי הרבה בוגרי 'רימון'. אבל תחליטו בעצמכם. 

Simple Light- Shine4Me

Simple Light הוא שם הבמה של המוזיקאי החוזר בתשובה מנשה קושנר. כמו ברטל, גם כאן אין ספק בכלל שהמוזיקה ובעיקר הרגאיי זורמים בעורקיו של קושנר. לא מדובר במישהו שרוכב על  גב הסצנה או ילד ששמע אתמול בפעם הראשונה בוב מארלי והתלהב. קושנר חי את העולם הזה מגיל 12 בערך והיום הוא כבר כבר עם 4 ילדים.

קושנר עבר מסלול חיים מרתק. הוא עלה מרוסיה בגיל 12, למד גיטרה, התחזק, הקים משפחה, רכש השכלה מוזיקלית ב- BPM ובימים אלו הוא משחרר את Twilove, אלבום הבכורה שלו.  Shine4Me הוא הסינגל השני שיוצא מהאלבום וכמו כל החומרים של Simple Light מדובר בקטע רגאיי עם המון סול שנשמע אותנטי, אמיתי ומעל הכל עם אחלה גרוב ואני לא מחובבי הרגאיי הגדולים.

באנר מועדון תרבות

עדיין אפשר לשמוע בברור את הבוסריות שבהפקה, בטקסט ואפילו בקול של Simple Light אבל אלה דברים שתמיד אפשר לשפר כל עוד יש אמת במוזיקה שלך ובמקרה הזה, יש כאן המון אמת. וכבר אמרתי שאני לא אוהב רגאיי?

אדי ונועה- ערפל

הכל כל כך נכון ב"ערפל", הסינגל השלישי של צמד הפולק הישראלי אדי ונועה (נשבע לכם שזאת לא פרודיה על אמני פולק). הכל כל כך מדויק, כל כך נעים שזה גם כל כך…. משמים!!! זה נשמע כאילו אדי ונועה ממש מתאמצים לעשות ככל שביכולתם על מנת שנשתעמם למוות עם מוזיקה כל כך בנאלית וכל כך מיושנת.

עם ההצלחה של ג'יין בורדו, יצאו מהחורים שלל אמנים ולהקות פולק, אבל "ערפל" הוא השיא. שיא השעמום. זה כנראה הצמד הכי מתקתק מאז אורנה ומשה דץ כך שלפני שתסתכנו ותאזינו להם, אני מציע לכם להצטייד בשקיות הקאה. זה לא שהשיר רע, הוא פשוט כל כך סתמי וכל "כך משחק על בטוח" שזה מעצבן! זה לא מה שאני מחפש מהמוזיקה שלי  אההה והם גם למדו ב'רימון'.

תמר שטיין- אם

10 שניות אל תוך "אם" שקלתי לסגור את השיר מחוסר עניין לציבור. שוב פסנתר, שוב קול נשי מלטף, מה כבר חדש? אבל אז משהו השתנה. קשה לשם את האצבע בדיוק על מה אבל אט אט נשאבתי לתוך השיר הזה. תמר מסתבר היא זמרת, שחקנית ויוצרת לא מהיום וזה ניכר בקולה הבוגר והנפלא. קול שעוטף אותך בחמימות קסומה ולא מרפה בקלות. באמת אחד הקולות היותר יפים ומדויקים שיצא לי לשמוע השנה.

וככה עם כל שניה שחלפה הלכתי והתמסרתי לשיר הזה שהוקלט במקור ב- 2014 אך קיבל חיים חדשים ממש השנה. לטקסט הקטן והאינטימי שלו, להפקה העדינה שעושה עימו חסד, לעיבוד הפשוט. זה בדרך כלל לא מסוג השירים שאני אתחבר אליהם בקלות. מי שעוקב אחרי יודע שהטעם ששי הרבה יותר מורכב. אבל כמו שכתבתי פה לא מעט, לפעמים אין מה שינצח את הפשטות.

לדו"ח המבקר #12

לדו"ח המבקר #11

לדו"ח המבקר #10

לדו"ח המבקר #9

לדו"ח המבקר #8

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

Adi Ulmansky

באנר מועדון תרבות