חלק ג': 10 קאברים שלא ידעתם שהם קאברים

לאור בקשות חוזרות ונשנות קבלו את הפוסט השלישי בסדרת הקאברים שלא ידעתם שהם קאברים. 

חלק א': 10 קאברים שלא ידעתם שהם קאברים>>
חלק ב': 10 קאברים (נוספים) שלא ידעתם שהם קאברים>>

Gary Jules- Mad World ׁ(במקור של Tears For Fears)

בשני הפוסטים הקודמים שלי בנושא לא העזתי להתקרב לשיר הזה כי היה לי מובן מאליו שכולם יודעים שזה קאבר. אז זהו, שלא.

לאחרונה, בכל הקורסים וההרצאות שלי, כשאני משמיע את קלאסיקת הניו וייב של טירז פור פירז אני נתקל בפרצופים מבולבלים ותגובות המומות. אז הנה, אחת ולתמיד, גרסת הפסנתר המופלאה של גארי ג'ולס ׁ(ומייקל אנדרוז) ל- Mad World, מתוך הסרט (המושלם) "דוני דארקו", היא קאבר.

השיר שיצא במקור ב- 1982, זכה לעיבוד מחדש כחלק מסצנת הסיום של סרט הקאלט ואף הגיע למקום הראשון במכירות הסינגלים בדצמבר 2003- מה שהפך אותו ל- Christmas #1 מהמפתיעים בהיסטוריה של אנגליה.

David Bowie- Wild is the Wind (במקור של ג'וני מת'יס)

עוד שיר שאני מרגיש שצריך "להוריד מהשולחן" הוא הקלאסיקה המדהימה הזאת של דייויד בואי (אין עוד מלבדו) מהאלבום Station to Station שיצא ב- 1976.

מעריצי דייויד בואי יגלגלו עיניים אבל תתפלאו לשמוע שלא כולם יודעים שמדובר בקאבר. השיר הוקלט לראשונה על ידי הזמר ג'וני מת'יס עבור הסרט באותו השם כאשר הביצוע של מת'יס אף קיבל מועמדות לאוסקר. לאורך השנים הוקלטו לו עוד שלל גרסאות כיסוי, בין היתר גם על ידי נינה סימון, אבלהגרסה של בואי נשארה המוכרת (והיפה) מכולן.

האגדה מספרת כי כאשר בואי התכוון להקליט את השיר הוא כיבה את כל האורות באולפן, הדליק נרות ושר כאילו אין מחר. לגמרי החומרים מהן עשויות קלאסיקות.

Bananarama- Venus (במקור של Shocking Blue)

האייטיז הוא עשור כל כך מופלא ומגוון מוזיקלית עד כדי כך שחבל ששירים כאלה מוציאים לו שם רע. ובכל זאת הגרסה של בננרמה (מה נסגר עם השם הזה?!) הפכה ללהיט ענק שמנוגן ברדיו עד היום. 

מה שאתם לא יודעים זה שהגרסה הקיטשית של שלישיית הבנות הבריטיות היא למעשה קאבר לשיר רוקיסטי הרבה יותר של להקה הולנדית בשם "שוקינג בלו". שוקינג אה?

The Clash- I Fought the Law (במקור של  סוני קרטיס וה- Crickets) 

ומקלאסיקת רוק אחת לאחרת. בסוף שנות השבעים נענעו הקלאש את סצנת המוזיקה הבריטית המנומנת ונתנו בראש עם פאנק חברתי, פוליטי וחסר עכבות שסחף את צעירי הממלכה. אחד השירים שהפכו להיות הכי מזוהים איתם ועם הסטייל האנטי קונפורמיסטי שלהם היה I Fought the Law.

השורשים של השיר מגיעים עד 1958 אז נכתב על ידי סוני קרטיס מה"קריקטס" כשזה החליף את באדי הולי המנוח. השיר יצא ב- 1960 באלבומם  In Style With the Crickets. ב- 1965 הקליטו בובי פולר והלהקה שלו את השיר מחדש והוא הפך ללהיט פריצה עבורם.

אבל את הגרסה המפורסמת ביותר של השיר שחררו כאמור הקלאש ב- 1979. ההלימה בין המסר האנטי ממסדי של השיר לבין כל מה שהלהקה ייצגה עבד לשני הצדדים בצורה מופלאה כל כך עד שהיום לא הרבה יודעים שהשיר הזה הוא לא שיר מקור של הקלאש.

Eric Clapton- Cocaine (במקור של J. J. Cale)

זה באמת מאותם מקרים בהם השיר כל כך מזוהה עם האמן ש"כיסה" אותו עד שהוא נהיה שלו. לאורך השנים שג'ימג'מתי את השיר הזה עם חברים, רק מעטים ידעו שהוא במקור אינו של קלפטון בכלל.

למרות שלטענת קלפטון מדובר בשיר אנטי סמים, השיר עצמו הוקלט  בתקופה בה קוקאין ממש לא היה זר לו.

אגב, זה לא השיר היחיד שקלפטון ישאיל מ- J. J. Cale. הוא ביצע גרסאות כיסוי גם לשיריו, After Midnight ו- Travelin' Light.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

George Harrison- Got My Mind Set on You (במקור של ג'יימס ריי)

נכון להיום, הקאבר הזה של ג'ורג' האריסון, שהיה להיט ענק באוקטובר 1987, הוא השיר האחרון של אחד מארבעת חברי הביטלס שהגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי.

האריסון הכיר את השיר עוד מקיץ ב- 1963 כאשר ביקר את אחותו באילנוי שבארה"ב. 24 שנים אחרי הוא החליט לסגור מעגל ולהקליט את השיר בעצמו,. את השיר הפיק אגב חברות הקרוב, ג'ף לין, מ- ELO.

Johnny Cash- Ring of Fire (במקור של אניטה קרטר)

תודו שאת זה לא ידעתם. כשאומרים ג'וני קאש, השיר הראשון שעולה (אולי חוץ מ- Hurt) הוא Ring of Fire, אבל האמת שהשיר הזה הוא לא ממש שלו.

אמנם כתבה את השיר אישתו השניה, ג'ואן קרטר קאש (שהייתה זמרת מצליחה בזכות עצמה) יחד עם מארי קילגור, אבל מי שהקליטה אותו לראשונה היא אניטה קרטר, אחותה של ג'ואן עבור אלבומה Folk Songs Old and New מ- 1963.

לאחר ששמע את השיר אמר קאש כי אם הוא לא יהפוך ללהיט תוך כמה חודשים הוא יקליט אותו מחדש וזה בדיוק מה שקרה. רק שהגרסה של קאש הפכה כידוע ללהיט ענק ולאחד השירים שהכי מזוהים איתו.

The Fugees/Roberta Flack- Killing Me Softly (במקור של לורי ליברמן)

השורשם של השיר הזה מגיעים עד לתחילת שנות ה- 70 אז השתתפה הזמרת לורי ליברמן במופע של הזמר דון מקלין וחשה כי הוא הוא שר ישירות אל תוך ליבה. ליברמן חלקה את ההרגשה הזאת עם הכותבים נורמן גימבל וצ'אלס פוקס שיצרו יחד את Killing Me Softly With His Song.

לצערה של ליברמן הגרסה שלה לא הצליחה אך זו של רוברטה פלאק מ- 1973 הייתה הצלחה מסחררת שהביאה לה אפילו זכייה בגראמי.

ב- 1996 שיחררו הפוג'יז את הגרסה שלהם לשיר שהפכה הם היא להצלחה בינלאוית  ענקית. בבריטניה לבד מכר הסינגל 1.36 מיליון עותקים. טירוף שמוכיח ששיר טוב קשה להרוס.

Tina Turner-  What's Love Got To Do With It (במקור של Bucks Fizz)

ההפתעה מהשיר הזה היא כפולה. גם מעצם העובדה שהשיר הכי מפורסם של טינה טרנר הוא קאבר וגם מהעובדה שהראשונים שהקליטו אותו הם להקת Bucks Fizz, מהגרועות וההזויות של האייטיז.

הלהקה שידועה בזכות הלהיט המעיק שלה, Making Your Mind Up, הקליטה אותו אחרי שקליף ריצ'ארד ודונה סאמר ויתרו עליו.

ב- 1984 שיחררה טרנר את האינטרפטציה שלה לשיר שהפכה כאמור לסינגל הכי מצליח של הזמרת ואף הקנתה לה לא פחות משלוש זכיות בגראמי. מדהים עבור שיר שכמעט ונעלם מדפי ההיסטוריה.

Bruce Springsteen- Jersey Girl (במקור של טום וויטס)

מדהים לגלות שהשיר הזה של האמן שנולד, גדל וייצג את ניו ג'רזי הוא למעשה קאבר. את השיר ביצע וכתב במקור טום ויטס עבור אישתו הניו ג'רזית, קטלין ברנר ב- 1980.

שלוש שנים לאחר מכן, אימץ ספרינגסטין את השיר, הוסיף לו בית, שינה את השורה "הזונות של השדרה השמינית" ל"בחורות בשדרה השמינית" והפך אותו לגמרי ל"שלו".

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

ERIC

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

איש הכמעט: חייו ומותו של אגדת הרוק המפוספסת, ליאון ראסל

הפסנתרן וחלוץ הרוק, ליאון ראסל, הלך לעולמו וממשיך שנה מוזיקלית מלאת יגון. עמרי חורש, עורך בדסק התרבות של YNET, מספר בפוסט אורח מרגש במיוחד על האיש והאמן שעם קצת יותר מזל, יכול היה להפוך לאגדה.

רוצים לקרוא עוד כתבות ופוסטים? עשו לייק לעמוד הפייסבוק הרשמי שלנו>>

אלה זמנים בכלל לא טובים למוזיקאים. אחרי סוף השבוע השחור בו נפרד העולם מלאונרד כהן, עכשיו אנחנו מתבשרים על מותו של האמן הענק ליאון ראסל, שהלך היום לעולמו, והוא בן 74. מי הוא, אתם בטח שואלים את עצמכם, ולא במקרה. ליאון הוא מהמקרים שתעשיית המוזיקה לא אוהבת להתפאר בהם. היא מאוד אוהבת להשוויץ בהצלחות ענק, במוזיקאים מלאי להיטים, כאלה שמוכרים מיליוני אלבומים. אבל האמת היא שעל כל סופרסטאר, היו כמה כאלה שנכשלו בדרך אל התהילה.

הפסנתרן ליאון ראסל היה כישרון ענק, אבל כזה שלא הצליח מעולם להשחיל את עצמו לרשימה של הגדולים ביותר ולקבל הכרה בזכות עצמו, למרות שניגן עם  אלה שכן השכילו לעשות את זה: ג'ון לנון, ג'ורג' האריסון, הרולינג סטונז, ג'ו קוקר, אריק קלפטון, אלטון ג'ון ועוד רבים וטובים. אפשר רק לתאר מה עבר לו בלב או בראש כשהצטרף אליהם כמלווה, יודע שיש לו כמעט את כל מה שדרוש, אבל רק כמעט.

ליאון היה הבטחה ענקית בשנות ה-70, אחד הראשונים שחיברו רוק עם בלוז ועם פסנתר ככלי מרכזי. ככזה הוא השפיע עמוקות על אלטון ג'ון הצעיר ובהמשך על אמנים רבים נוספים. ראסל הוציא אלבומים שהוכיחו את הכישרון הענק שהיה אבל גם את הדבר החמקמק הזה שנקרא X FACTOR, שהוא אולי הדבר החשוב ביותר בתעשייה. הוא כנראה היה תמיד צעד אחד לפני הכוכבות. כישרון ענק שהתפספס ולא הגיע למספיק אנשים כמו שצריך היה, אולי אחרי מותו יקרה לו מה שלא קרה בחייו.

כמי שנולד באוקלהומה, הלב השורשי והפועם של ארה"ב, הוא ספג את הבלוז ותחילת הרוקנרול כנער. כבר בגיל 4 החל לנגן בפסנתר, כלי שילווה אותו לאורך כל הקריירה, למרות שהוא ילמד לנגן גם על כלים אחרים. אחרי שניגן במועדונים קטנים, הגיע בסוף שנות החמישים ללוס אנג'לס. לאורך שנות ה-60 כבר ניגן עם אמני ג'אז ובלוז מצליחים ובמקביל עבד על יכולותיו כמעבד. בלוס אנג'לס, עם החיבור לתעשיית המוזיקה, גם פיתח את יכולותיו כסולן ובשנות ה-70 כבר היה אמן סולו מוביל והוציא אלבומים כמו Carney ו- Wedding Album. וכמובן היה שותף ללא מעט מהצמתים המשמעותיים בעולם הרוק באותן שנים. רוצים דוגמה קטנטנה? הקונצרט למען בנגלדש. ויש עוד המון כאלה. אבל לא על זה אני רוצה להתעכב. כי ויקיפדיה כולם יכולים לפתוח, הרשות נתונה.

המקרה של ליאון ממחיש כמה אכזרית יכולה להיות האמנות וכמה לא הוגנים החיים לפעמים. היה לו הכל, לכאורה. ועדיין, הוא נשכח ונדחק אל אחורי ההתפוצצות של הרוק בסבנטיז. לא היה לו סיכוי של ממש. כי כישרון בלבד כנראה לא הספיק אז. ואולי ראסל דווקא מסמל, על דרך הניגוד, את הניוון שקרה לרוקנרול. כי הוא דווקא הלך בדרך שלא קידשה להיטים, ולא חתמה חוזי ענק, ולא מיתג את עצמו למוות. הוא פשוט עשה את המוזיקה שלו. ומי שלא טוב לו, יום טוב לו. כך קרה, שהמוזיקה של ראסל נשארה כמו קפסולת זמן חלקה ויפיפייה. לא תמצאו קופסאות ענק ממותגות עם כל האלבומים שלו, ולא פוסטרים ולא מופעי איחוד (וכולי תקווה שזה לא יקרה עכשיו, אחרי מותו). הוא פשוט עשה מוזיקה כי זה מה שאמור היה לעשות ב-74 שנותיו. וכשלא היו לו האמצעים, ישב בבית. והטוהר הזה שנשאר איתו, היה גם מה שהביא את המעריץ הישן שלו, אלטון ג'ון, להעניק לו חסד אחרון.

יום אחד ב 2009, במהלך חופשה משפחתית, אלטון האזין לאחד האלבומים הישנים של ראסל ולפתע מצא את עצמו דומע. המוזיקה הזו בעטה אותו 40 שנה לאחור, לתחילת הקריירה. אז הוא עשה את הדבר שרק מוזיקאים זקנים ועשירים יכולים לעשות – הרים אליו טלפון ואמר לו "הי ליאון, בוא נעשה אלבום יחד". ליאון ענה באדישות אופיינית, "אוקיי", למרות שבוודאי התרגש מאוד. כמעט קשה להאמין, אבל עבור ראסל שנשכח ונזנח זו היתה שליפה ממעמקי השכחה. כמו יד מושטת לתוך קבר. השניים נפגשו והקליטו את THE UNION, אלבום מלא רגעים יפים. אולי לא הטוב בקריירה של שני האמנים אבל מלא כבוד הדדי ענק למיזוקה וליצירה. האלבום לווה בסרט דוקומנטרי שניתן למצוא ביוטיוב.

אז עכשיו, כשהוא כבר לא איתנו, נשארה רק המורשת ושווה לחזור לשיר אחד מהאלבום הראשון של ליאון, A SONG FOR YOU. בטח לא שמעתם אותו בגירסה המקורית, אלא בקאבר. כי כיסו אותו הטובים ביותר – הקארפנטרס, הטמפטיישנס, ריי צ'ארלס, הרבי הנקוק, וילי נלסון, סימפלי רד וכן, גם דונה סאמר. שיר מושלם להקדיש לאהוב או האהוב שלידכם. פתחו רמקולים וזכרו את ליאון ראסל, האיש שסימל את מה שהרוקנרול קיווה להיות, אבל לא הצליח.

נכתב על ידי עמרי חורש, עורך בדסק התרבות של YNET

leon.jpg