דו"ח המבקר #13: עדי אולמינסקי מפציצה, אדי ונועה משמימים, אוריה ברטל חסר נשמה ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Adi Ulmansky- Bombs Away

אחרי שסומנה כהבטחה המוזיקלית הגדולה של ישראל, הופיעה בכל רחבי העולם וקצרה תשבוחות מבלוגים, אתרים ואמנים נחשבים בארץ ובעולם (מי אמר ג'יי זי?), הגיע רגע האמת של עדי אולמינסקי: סינגל ראשון בשם Bombs Away מתוך אלבום בכורה מלא. אז האם מאחורי ההייפ יש גם מוזיקה טובה? בהחלט!

ב- Bombs Away, אולמינסקי ממשיכה להוכיח שאפשר לא להיכנע לבינוניות של התעשייה המקומית ולעשות פופ אקטואלי, איכותי, רלוונטי שמתכתב בהצלחה עם מה שקורה מעבר לים בסוף 2017. מהבחינה הזאת החשיבות של אולמנסקי בנוף המקומי היא הכרחית ועל כך יש לתת לה את כל הכבוד!

לאולמנסקי יש שירים טובים יותר ברפרטואר שלה כאשר אפילו הגרסה האקוסטית של Bombs Away טובה יותר מאשר זו שהוצגה לנו כסינגל הראשון. אבל למרות הכל עדיין מדובר בקטע פופ נהדר וממכר שמופק נפלא (חיה נדירה במחוזותינו) ועושה הרבה חשק לאלבום המלא. כבוד.

אוריה ברטל- את לא מבינה

אוריה ברטל חי ונושם מוזיקה. לא צריך לקרוא את ההודעה לעיתונות בשביל להבין את זה. "את לא מבינה", הסינגל הראשון מאלבום הבכורה שלו, מפוצץ כשרון, נשמע מעולה ומצביע על פוטנציאל גדול. עם כל זה משהו שם עדיין חסר בשביל שהשיר הזה יהפוך למשהו שבלתי אפשרי יהיה להתעלם ממנו.

אולי זה הטקסט שנשמע כאילו נכתב בחפזה ("את יושבת עם הגפרורים ושורפת לעצמך את החיים"), אולי זו ההפקה הנקייה מדי (שומעים שברטל למד ב'רימון') ואולי זו פשוט בוסריות טבעית של סינגל בכורה, משהו בשיר הזה מונע ממנו להמריא באמת.

ה- Funk (ללא ספק הסגנון אליו חותר ברטל ב"את לא מבינה") התפתח בין היתר מהסול והג'אז, ז'אנרים מפוצצי רגש, וזה בדיוק מה שחסר כאן. אמת פשוטה וכנה שתכפה על קרקס הצלילים הזה, שהוא אמנם מאוד איכותי, אך חסר אופי. יותר מדי טכני, פחות מדי אמת ורגש. אגב, זה דבר שמאפיין לצערי הרבה בוגרי 'רימון'. אבל תחליטו בעצמכם. 

Simple Light- Shine4Me

Simple Light הוא שם הבמה של המוזיקאי החוזר בתשובה מנשה קושנר. כמו ברטל, גם כאן אין ספק בכלל שהמוזיקה ובעיקר הרגאיי זורמים בעורקיו של קושנר. לא מדובר במישהו שרוכב על  גב הסצנה או ילד ששמע אתמול בפעם הראשונה בוב מארלי והתלהב. קושנר חי את העולם הזה מגיל 12 בערך והיום הוא כבר כבר עם 4 ילדים.

קושנר עבר מסלול חיים מרתק. הוא עלה מרוסיה בגיל 12, למד גיטרה, התחזק, הקים משפחה, רכש השכלה מוזיקלית ב- BPM ובימים אלו הוא משחרר את Twilove, אלבום הבכורה שלו.  Shine4Me הוא הסינגל השני שיוצא מהאלבום וכמו כל החומרים של Simple Light מדובר בקטע רגאיי עם המון סול שנשמע אותנטי, אמיתי ומעל הכל עם אחלה גרוב ואני לא מחובבי הרגאיי הגדולים.

באנר מועדון תרבות

עדיין אפשר לשמוע בברור את הבוסריות שבהפקה, בטקסט ואפילו בקול של Simple Light אבל אלה דברים שתמיד אפשר לשפר כל עוד יש אמת במוזיקה שלך ובמקרה הזה, יש כאן המון אמת. וכבר אמרתי שאני לא אוהב רגאיי?

אדי ונועה- ערפל

הכל כל כך נכון ב"ערפל", הסינגל השלישי של צמד הפולק הישראלי אדי ונועה (נשבע לכם שזאת לא פרודיה על אמני פולק). הכל כל כך מדויק, כל כך נעים שזה גם כל כך…. משמים!!! זה נשמע כאילו אדי ונועה ממש מתאמצים לעשות ככל שביכולתם על מנת שנשתעמם למוות עם מוזיקה כל כך בנאלית וכל כך מיושנת.

עם ההצלחה של ג'יין בורדו, יצאו מהחורים שלל אמנים ולהקות פולק, אבל "ערפל" הוא השיא. שיא השעמום. זה כנראה הצמד הכי מתקתק מאז אורנה ומשה דץ כך שלפני שתסתכנו ותאזינו להם, אני מציע לכם להצטייד בשקיות הקאה. זה לא שהשיר רע, הוא פשוט כל כך סתמי וכל "כך משחק על בטוח" שזה מעצבן! זה לא מה שאני מחפש מהמוזיקה שלי  אההה והם גם למדו ב'רימון'.

תמר שטיין- אם

10 שניות אל תוך "אם" שקלתי לסגור את השיר מחוסר עניין לציבור. שוב פסנתר, שוב קול נשי מלטף, מה כבר חדש? אבל אז משהו השתנה. קשה לשם את האצבע בדיוק על מה אבל אט אט נשאבתי לתוך השיר הזה. תמר מסתבר היא זמרת, שחקנית ויוצרת לא מהיום וזה ניכר בקולה הבוגר והנפלא. קול שעוטף אותך בחמימות קסומה ולא מרפה בקלות. באמת אחד הקולות היותר יפים ומדויקים שיצא לי לשמוע השנה.

וככה עם כל שניה שחלפה הלכתי והתמסרתי לשיר הזה שהוקלט במקור ב- 2014 אך קיבל חיים חדשים ממש השנה. לטקסט הקטן והאינטימי שלו, להפקה העדינה שעושה עימו חסד, לעיבוד הפשוט. זה בדרך כלל לא מסוג השירים שאני אתחבר אליהם בקלות. מי שעוקב אחרי יודע שהטעם ששי הרבה יותר מורכב. אבל כמו שכתבתי פה לא מעט, לפעמים אין מה שינצח את הפשטות.

לדו"ח המבקר #12

לדו"ח המבקר #11

לדו"ח המבקר #10

לדו"ח המבקר #9

לדו"ח המבקר #8

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

Adi Ulmansky

באנר מועדון תרבות

מודעות פרסומת

דו"ח המבקר #12: משה נריה ממחזר, ניר אמבר מעייף, ענת לרנר מפתיעה ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

משה נריה כורסיה- תציל אותי

"תציל אותי" הוא (מסתבר) הסינגל הרביעי מתוך אלבום הבכורה של משה נריה כורסיה. כמו עוד מיליון לפניו, גם כורסיה הוא זמר הפועל על התפר שבין העולם הדתי לחלוני ובין קודש לחול וכמו רובם, גם הוא לא מצליח שלא ליפול למלכודת השבלוניות המעייפת. כך למשל מעבר להפקה, לעיבוד וללחן החרוש לעייפה, תוכלו למצוא ב"להציל אותי" את אותם משפטים שחוזרים על עצמם בכל שיר בז'אנר: "תציל אותי מהטירוף הזה", "אין אש בוערת בחזה", "יותר מדיי שקט פה יושב לכתוב" ועוד סיסמאות שאין לי ספק לגבי האותנטיות שלהן אבל הן פשוט בנאליות להחריד.  רוצים לשמוע אמנים מהמגזר הדתי שעושים מוזיקה נהדרת? נסו את "בית ספר לנבואה" שביקרתי כאן בעבר או את יהונתן שלמה שמוכיחים שזה שאתה דתי לא אומר שאתה חייב לשעמם.

נ.ב, מאוד אהבתי את הסולו סינתיסייזר באמצע השיר, סטייל ELP, אבל חוץ מזה כאמור, די סתמי. אשמח אם להבא מישהו יציל אותי מהשעמום הזה.

Savannah- Friend or Foe

מי שעוקב אחרי הבלוג הזה לא יכול להאשים אותי בחוסר פתיחות או קבלה של ז'אנרים שונים ומשונים, שלא לומר אוונגרדיים. להיפך, אני תמיד אקדם דברים מעניינים ואמנים שדוחפים את גבולות המוזיקה לקצה. רק לאחרונה התלהבתי מהאלבומים החדשים והמעולים של ביורק ו- Arca . ועכשיו לאחר ההכנה הארוכה, קבלו את: סוואנה- אמנית, יוצרת ומוזיקאית רב תחומית, אוונגרדית, מסידני, אוסטרליה, שהחליטה לקבוע את ביתה בישראל ולזעזע אותנו מוזיקלית.

למרות שהיא בעולם המוזיקה כבר שנים, Friend or Foe הוא סינגל הבכורה הרשמי של סוואנה ועל אף שאין ספק שמדובר במוזיקאית אמיתית, מדובר בשיר  נורא ואיום. סוג של שעטנז מאולץ בין מקצב אפריקאי, למשהו ספרדי, עלק ייחודי אבל בפועל מעיק כמו מסטיק בשיער. אין אפילו רגע אחד של חסד בשלוש הדקות של Friend or Foe. זוהי מתקפה חסרת רחמים על האוזן. מבחינתי השיר הזה הוא שרלטנות במסווה של אמנות. כלום ושום דבר. חבל.

באנר מועדון תרבות

ניר אמבר- בואי נברח

עם שחרור סינגל הבכורה שלו, פרסם ניר אמבר פוסט מרגש בפייסבוק שכמעט כל ישראלי יוכל להזדהות איתו. בגדול כתב ניר שאנחנו שבויים במירוץ היומיומי שלנו אחרי עבודה טובה, כסף, משפחה, חיים נוחים בזמן שאנחנו מזניחים את החלומות שלנו. מכאן הגיע הרצון של ניר לברוח אל המוזיקה ולהגשים חלום ישן שהתגשם בצורת אלבום בכורה.

עד לכאן הכל טוב ויפה, רק הבעיה היא שאין שום אזכור לכל הדבר הזה בשיר! כבר נגעת בעצב החשוף של כל ישראלי בסביבות גיל השלושים, לך על זה בכל הכוח! במקום זה אנחנו מקבלים שוב טקסט חרוש ומייגע על אהבה ורצון לעזוב את הכל מאחור עם משפטים בנאליים להחריד כמו: "בואי נשמור את המבט לאופק", "בואי נברח", "אל תחפשי בעבר, את מה שאין לך" ועוד.

גם המוזיקה, למרות ההפקה הנהדרת כרגיל של שמוליק נויפלד, היא בסך הכל בלדה איטית, מבוססת פסנתר שלא מצליחה להמריא. פוטנציאל יש שם. אומץ, באופן פרדוקסלי, קצת פחות.

ענת לרנר- יסתדר יסתדר

הנה דוגמה לשיר שלא לוקח את עצמו ברצינות ולא מתיימר להיות משהו שהוא לא והפלא ופלא זה עובד. בגיל 35 ענת לרנר אזרה אומץ והחליטה שהגיע הזמן שלה לעלות על הבמה, להופיע ולהקליט את אלבום הבכורה שלה. "יסתדר יסתדר" הוא הסינגל השני שלה והוא ממש לא רע. 

תנו לי להסביר את עצמי. אני לא חושב שהשיר הזה יהיה להיט. הוא סובל מהפקה מיושנת (אילן וירצברג) בעיות מיקס בולטות וטקסט שרחוק מלהבריק. אבל יש בו משהו אותנטי, משהו "ראשוני" שללא יומרות גדולות מצליח לעבוד ורחמנא ליצלן אפילו לרגע. לפעמים הפשטות היא הכל. 

לדו"ח המבקר #11

לדו"ח המבקר #10

לדו"ח המבקר #9

לדו"ח המבקר #8

לדו"ח המבקר #7

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

d78ec364-6c9e-4c0e-b213-41127e50effc

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #11: Jigi מפציץ, Dorka סתמית, בית ספר לנבואה נפלאים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

JIGI- Trouble

אחת הסיבות שבגללן התחלתי לכתוב את את דו"ח המבקר הייתה בכדי להעניק במה לאמנים צעירים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם המוזיקה. מקום לשפוט יצירות שעוד לא "התלכלכו" במקומות אחרים. ואכן כמו שקיוויתי אני מקבל כמעט מדי יום סינגלים של אמנים שחלקם רק החלו להקליט, חלקם כבר יותר מבוססים, חלקם עומדים בפני אלבום, חלקם רק הקליטו שיר אחד – הכל לגיטימי ולכולם יש מקום.

כשקיבלתי את הסינגל Trouble של JIGI והבנתי שהמוזיקה של הבחור עדיין בחיתוליה, אני מודה שלא ציפיתי להרבה. למעשה, בכלל לא תכננתי לכתוב עליו. אבל אז החלטתי לתת צ'אנס ו… וואו! פשוט וואו! כבר מהשנייה הראשונה התמכרתי לקטע המופלא הזה! 

Trouble הוא שיר רוק לפנים, לא מתחכם אבל גם לרגע לא משעמם. מקפיץ, מלהיב, לא מתנצל- הכל בחבילה אחת. גם הקול של גי'גי מלא בחיים ואנרגיה כאשר אפילו השירה האנגלית נשמעת מעולה. למעשה מעטים האמנים המקומיים שיכולים לשיר ככה באנגלית ולצאת מזה בחיים. לייק ענק גם למפיק הבאר שבעי המוכשר, מיקי אביעוז, שאין לי ספק שאתם תשמעו עליו עוד הרבה (שאפו על סולו ה"פנדר רודס"). אני אתמצת את זה במשפט אחד: בשביל שירים כאלה אני כותב על מוזיקה. שווה לעקוב.

DORKA- Never

אני מעריך את הניסיון של מעיין דור (להלן, "דורקה") ליצור איזשהו קטע פופ EDM שנשמע אקטואלי ביחס למה שקורה מעבר לים, אבל התוצאה הסופית חלשה להחריד. כל כך הרבה רעיונות מוזיקליים נזרקו אל תוך העריכה בזמן ההקלטות שהתוצאה הסופית נשמעת כמו בלאגן אחד שלם. אנדרלמוסיה שנוצרה כאילו על ידי ילד שלמד זה עתה הפקה ובא לו לנסות הכל מהכל. כלי נשיפה, ביט 'אר נ' בי' שהופך למזרחי, תפקידים ווקאליים מיותרים כל אלה ועוד מקשים להאזין לשיר ולהבין מה קורה בו. עם קצת יותר הידוק ופחות בלאגן זה עוד איכשהו יכול היה לעבור אבל כרגע זה סתמי. וזה הדבר הכי גרוע שאפשר לומר על מוזיקה.

באנר מועדון תרבות

בית ספר לנבואה- הנה ימים באים

איך זה נשמע כשארבע חברה דתיים מחליטים לתת ברוק? בדיוק במו בית ספר לנבואה. ההרכב שפועל מ- 2014 מורכב מלא פחות מאשר 4 בוגרי ישיבות שעושים רוק לפנים ונשמעים פשוט מעולה! "הנה ימים באים" הוא סנונית ראשונה מתוך אלבום קונספט חדש בשם "מי אתה ומה אתה עושה פה באמצע הרחוב" בהפקתו של פילוני. האלבום מורכב בסך הכל מ- 5 שירים אך כולם בעלי מטרה אחת- לספר סיפור אחד מכמה זוויות שונות.

כמה נדיר למצוא להקות רוק נפלאות בימינו (לא רק בארץ) ובית ספר לנבואה, לפחות על פי הסינגל החדש שלהם, בהחלט עונים להגדרה. כמה מוסכמות שוברים החברה הנהדרים האלה. פשוט שיר מעולה שלעיתים נשמע כמו שייגעצ ולפעמים כמו Sum 41 אבל הוא בעיקר נשמע כמו להקה רעבה ומלאת תשוקה שרוצה פשוט לתת בראש ולהראות לעולם מה הם שווים. אם כל האלבום ישמע כמו "הנה באים ימים" אז אין לי ספק שבית הספר לנבואה לגמרי בכיוון הנכון ואני רוצה עוד מזה.

ענת אסתר חיטמן- אוויר אחר

אחרי שנים של דשדוש לא ברור, (כי כישרון תמיד היה שם) עושה רושם שענת אסתר חיטמן סוף סוף מצאה את עצמה. "אוויר אחר", סינגל הבכורה מתוך ה- EP החדש שלה, הוא רוקנ'רול לא מתחנף, עשוי טוב וממכר. הריף האיטי והסקסי מרפרף קצת לארקטיק מאנקיז ואם ככה הולך להישמע האלבום החדש אז אין ספק שחיטמן סוף מצאה את הסאונד שעושה לה הכי טוב. שווה לעקוב.

טוניק קלוניק- כל העצב הזה

לפעמים הגבול בין יומרנות וגאונות הוא נורא דק, כפי שאפשר לשמוע בסינגל הבכורה של ההרכב טוניק קליניק. כאשר קיבלתי  את הסינגל עודכנתי מראש שקשה לעכל את הסגנון המוזיקלי של הלהקה ושהוא נע בין דארק קברט, רוק פסיכדלי ופוסט פאנק. "כל העצב הזה" מתקרב אולי לקברט מטורף כלשהו אבל למען האמת אני לא מוצא אותו מאתגר כמו שאני מוצא אותו מעיק. הקטע לעיתים מזכיר לי (מעט) את הג'ירפות או את נושאי המגבעת, אבל הוא חסר את החן והסטייל של שני ההרכבים. לפחות הקליפ מגניב.

לדו"ח המבקר #10

לדו"ח המבקר #9

לדו"ח המבקר #8

לדו"ח המבקר #7

לדו"ח המבקר #6

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

22540193_10155066367012081_4788791475294805568_n

באנר מועדון תרבות

 

דו"ח המבקר #10: זהר מאירי גימיקית, תמי בן הדר הזויה, יובל אלמלם בשיר הגרוע בהיסטוריה ומזל שיובל מנדלסון חזר

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

זהר מאירי- קורות חיים

כשהאזנתי בפעם הראשונה לסינגל החדש של הזמרת והיוצרת, זהר מאירי, הרגשתי מעט מרומה. הרגשתי שנפלתי קרבן לגימיק זול. "קורות חיים" הוא שיר המתאר את החווייה המייגעת של כתיבת קורות החיים כמו גם את העובדה שהם לעולם יצליחו לגולל בתוכם את החיים שלנו עצמם. בסדר. נחמד. לא נפלתי. אני יכול לדמיין את השיר מתנגן בגלגל"צ, אבל מהמוזיקה שלי אני מחפש הרבה יותר עומק טקסטואלי ונפח לצלול לתוכו. 

גם כשגיליתי שהטקסט נכתב בהשראת "כתיבת קורות חיים", שירה של המשוררת הפולניה, ויסלבה שימבורסקה, תחושת "הגימיקיות" לא עזבה אותי. עכשיו תראו, אני לא מבקר ספרות או שירה, אבל כשיר פופ, "קורות חיים", לא מפליא ולא מעניין יותר מדי. הוא פרווה כמו בפלה ותפל כמו פירה בלי מלח. אותי זה לא הרשים. אולי בפעם הבאה.

אריק פלדמר- מלכודת דבש

סינגל הבכורה של אריק פלדמר נשמע סביר, נעים, נחמד ועדיין לא מצליח לעשות לי כלום. גם במקרה הזה אני לגמרי יכול לדמיין את השיר הזה מתנגן ביום שבת בצהריים בגלגל"צ יחד עם עוד שירי אמצע הדרך שעלולים לעשות נעים באוזן אבל לא הרבה מעבר לכך. זה נשמע יותר כמו ניסוי כלים לפני הדבר האמיתי. אגב, הייתי ממליץ מאוד לפלדמר לקחת כמה שיעורי קול שישפרו את אותו פלאים. הוא עדיין לא מסוגל להחזיק שיר לבדו.

באנר מועדון תרבות

תמי בן הדר- יש בעולם

תשמעו… כמו כל אחד גם לי באיזושהי נקודה בחיים היה פלרטוט עם מוזיקת עולם. יותר ניו אייג' אלקטרוני סטייל Enigma וכאלה, ועדיין אין לי מושג איך לאכול את תמי בן הדר. "יש בעולם" הוא שעטנז של מוזיקה אפריקאית, ספרדית עם קורטוב להקת "שבע" בתקופת מוש בן ארי לא עלינו, שהוא הכל חוץ מסוחף. במוזיקת עולם (ואני מניח שזו המטרה כאן) המאזין צריך לחוש רומנטיקה למקומות מרוחקים, לדמיין ארצות אחרות ונופים שונים, לברוח מחיי היום יום למיסתורין שאוצרת בחובה המוזיקה. לצערי "יש בעולם" לא מספק אף אחד מאלה. למעשה הוא לפעמים כל כך הזוי שהוא נשמע כמו פארודיה על מוזיקת עולם וזה עוד מבלי לדבר על הקליפ שלו שיגרום לכם להתכווץ בחוסר נוחות.

אני מניח שיש שוק למוזיקה הזאת והאותנטיות של תמי בן הדר יכולה לתפוס אצל מאזינים מערביים שאין להם מושג איפה ישראל ממוקמת על המפה, אבל אני מודה שזה לא כוס התה שלי ואם כבר מוזיקת עולם, יש (גם בארץ) מוזיקאים שעושים אותה הרבה יותר טוב.

יובל אלמלם- חתיך מאירופה

ובפינתנו "לא תאמינו עד כמה זה גרוע עד שתאזינו" מתארח השבוע סינגל הבכורה של הזמרת (ויש מצב שהגזמתי בתיאור) יובל אלמלם. אלמלם (מסתבר) הופיעה בתוכניות הריאליטי "אייל גולן קורא לך" ו"הכוכב הבא" – מה ששוב מעלה את התהיה האם מדובר בזמרת או פליטת ריאליטי. בכל אופן, מראש לא היו לי ציפיות לגבי השיר הזה, בטח לא לאור השם הנוראי שלו, אבל לזוועה בסדר גודל אפי כזה אפילו אני לא ציפיתי.

תראו, אין דבר רע מדי פעם במוזיקה שטותית בשביל הכיף וזה, אבל "חתיך מאירופה" הוא אשפה מוזיקלית שלוקחת את המוזיקה הישראלית 50 שנה אחורה. זאת בכלל לא מוזיקה. לא ברור איך בן אדם תבוני יכול בכלל ליהנות, שלא לומר לשיר, שורות כמו "הופה הופה חתיך מאירופה " או  "הוא אחלה בחור עם לב של ברבור". זה פשוט מביך בכל קנה מידה. זה פתטי. גם ההפקה למקרה שתהיתם נשמעת במקרה הטוב כמו פלייבק של צוות בידור באילת. יש מצב שככה מתחיל הסוף?

יובל מנדלסון- סיפור פשוט

ובהעדר אמנים חדשים שמספקים את הסחורה, כמה טוב שיובל מנדלסון שב לחיינו. אחרי שהעיר את המיינסטרים הישראלי מתרדמת ארוכה עם "שייגעצ", שיחק בקולנוע ובטלוויזיה, שחרר אלבום סולו ואלבום לילדים (מבוגרים?) בשם "יובל המנוול- שירים לבלה", חוזר מנדלסון עם סינגל חדש מתוך אלבום חדש שבדרך.

כרגיל אצל מנדלסון, גם "סיפור פשוט" הוא שעטנז מעניין של רפרנסים תרבותיים ("סיפור פשוט של דייויד לינץ', סיפור פשוט של ש"י עגנון), מחאה פוליטית ("כשהחמור בטלוויזיה הוא גם ראש הממשלה") ואמירה חברתית ("אני אקנה מעיל חדש, אולי גם אגדל מוסטש"). טוב לחיות בתחושה שעדיין יש כאן אמנים בעלי אמירה שעצם היצירה היא פסגת השאיפה שלהם. 

גם הקליפ שמלווה את "סיפור פשוט", בבימויו של רענן פוגל,  נפלא וראוי לציון. בקליפ שכולל מסע בזמן ותחרות שתיה, מתמודד מנדלסון עם עברו כשהכל מצולם בבית הספר בו הוא כיום מלמד אזרחות ובהשתתפות תלמידיו. כי תרבות זה טוב ויפה, אבל חייבים להתפרנס ממשהו.

לדו"ח המבקר #9

לדו"ח המבקר #8

לדו"ח המבקר #7

לדו"ח המבקר #6

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

יובל מנדלסון

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #9: יהונתן שלמה מנפץ סטיגמות, מורן מייזלס מלאת פוטנציאל, "ג'ואי" מזעזע ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

יהונתן שלמה- טיפה

כשקיבלתי לידי לראשונה את סינגל הבכורה של יהונתן שלמה, ראיתי את התמונה שלו והבנתי מהר מאוד שמדובר בבעל תשובה. כיאה לכך הכנתי את עצמי לעוד אחד מעשרות השירים שאני מקבל בשבוע הנעים על הציר שבין קודש לחול בדרך כלל בליווי גיטרה אקוסטית או פסנתר. בקיצור הכנתי את עצמי למשהו צפוי בואכה משעמם מוות. 

אבל אז הפעלתי את השיר ופתאום… פלא. משהו חדש, אחר מפתיע! למרות שיהונתן באמת חזר בתשובה, הוא לא הופך את האמונה למרכז היצירה שלו (תודה לאל, יש כבר מספיק כאלה) אלא מפציץ ברוק אלטרנטיבי בועט עם טקסטים יומיומיים על אהבה, אכזבה ועוד. כי הרי כמה "מפתיע" לגלות שגם למאמינים האדוקים ביותר יש רגשות ושהם מסוגלים לקחת הפסקה מבורא עולם בשביל לתת בראש עם מוזיקה מעולה. זה אמיץ וזה כיף ששוברים לך סטיגמות ישר בפרצוף. ממליץ בחום להמשיך ולעקוב.

Joey Bar- WOW

ומכיוון שלא יכולתי לחכות לסוף הדו"ח נרוץ מהר לפינתנו "לא יאמן שזה אמיתי מרוב שזה גרוע". והפעם קבלו את ג'ואי. או שעלי לכתוב באנגלית, Joey? בכל מקרה השיר הזה (וכשאני מכנה את הדבר הזה שיר אני מותח לקצה את גבולות המוזיקה פופולרית) הוא סוג של שעטנז מזעזע בין LAMFO שהיו חמים אי שם ב- 2012 לחומרים שנזרקו מרצפת חדר העריכה של דאפט פאנק (ויסלח לי הצמד פורץ הגבולות על שהזכרתי אותו בנשימה אחת עם דבר הזה).

אין מישהו שמעריך ניסיונות מוזיקליים יותר ממני. אבל WOW הוא ניסיון פתאטי לכוון לשוק הבינלאומי. אין שום גוף או היגיון פנימי בקטע הזה, ההפקה גרועה ולא משנה בכמה Auto Tune ישתמש ג'ואי, הוא פשוט לא יודע לשיר.  

באנר מועדון תרבות

מורן מייזלס- כשהדלת תפתח

מורן מייזלס הוציאה ממש לאחרונה את אלבום הבכורה שלה הנושא את שמה. "כשהדלת תפתח" הוא הסינגל האחרון מתוך האלבום ולמרות שהוא רחוק מלהיות השיר הכי טוב בו (התואר הזה שמור ל"שזיפים" וכן אני יודע זה שם ממש מוזר לשיר) הוא בהחלט מעביר את הסאונד שלו. צלילי גיטרה רכים, קצת פסנתר, עיבודי מיתר יפים ומעל כולם קולה העדין של מורן. 

כששמעתי לראשונה את "כשהדלת תפתח" האינסטינקט הראשוני שלי אמר לי שהשיר משעמם בטירוף, שהמיקס לא משהו ושזה עוד ניסיון לחקות את יובל דיין. אבל אני מודה שלאט לאט (כן, אפילו אני הופתעתי) התמסרתי לקולה המלטף של מורן ונהנתי יותר עם כל פעם ששמעתי אותו.  

כאמור האזנתי לכל אלבום הבכורה של מורן והוא לא רע בכלל. מעט בוסרי לטעמי אבל מלא פוטנציאל. בכל מקרה שווה בהחלט לעקוב. 

עדי לוי- Soil and Dust

לקראת אלבום הבכורה שלו, משחרר עדי לוי סינגל נוסף בשם Soil and Dust. השיר נכתב בעקבות השתתפותו של עדי במבצע "צוק איתן" ב- 2014 ובעיקר בתקרית בו נהרגו כמה מחבריו לפלוגה בשטחי הכינוס של קיבוץ בארי.  

תראו אין שום ספק שעדי לוי הוא אחד המוזיקאים המרעננים שיצא לי לשמוע לאחרונה. הנגינה שלו מהפנטת, הקצב נהדר וההפקה של רן שם טוב (איזבו) פשוט מעולה. ובכל זאת במקרה הזה הרושם הוא שהשלם קטן מסך חלקיו. הכל נשמע באמת טוב ומיוחד ומעניין אבל ביחד אין שום 'הוק' או משהו שיתפוס אותך בגרון. אין שום דבר שיתן לך מכה בבטן שיגרום לך לרצות להאזין לשיר הזה שוב ושוב. הוא בסדר. נחמד. לא מספיק. לפעמים צריך לזכור שהחדשנות והעניין הם לא המטרה אלא האמצעי. 

דולב פרנקל- לאן אני הולך

אין ספק שהסינגל החדש של דולב פרנקל הוא בעל הפוטנציאל המסחרי הגדול ביותר מבין השירים בדו"ח הנוכחי, אבל הוא גם המשעמם שבהם. שומעים ורואים שדולב באמת עשה הכל בשביל להוציא תחת ידיו את המוצר הטוב ביותר שיכול היה (בכל זאת הוא הפיק את האלבום בעזרת פרויקט הדסטארט מצליח) אבל לצערי מסתובבים היום לא מעט אמנים בז'אנר שעושים את מה שדולב מנסה לעשות הרבה יותר טוב. ג'ימבו ג'יי הוא רק אחד השמות שעולים לי לראש כרגע.

הכל מאוד מתקתק ב"לאן אני הולך". הכל בסדר, נחמד, חמוד ולא מתריס וחלילה גם לא מתחכם יתר מדי. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל וזה משעמם פחד! כשאני שומע שיר אני מקווה לקבל בעיטה לבטן. משהו שיהפוך לי את הקרביים. "לאן אני הולך" רחוק שנות אור מלעשות את זה ואם ככה נשמע כל האלבום של דולב אז חבל על הזמן שלכם. 

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #8

לדו"ח המבקר #7

לדו"ח המבקר #6

לדו"ח המבקר #5

לכל הדו"חות

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #8: ספיישל לועזי! נדב דלומי מוכיח את עצמו, Fixed Stars לא אפויים, Gunned Down Horses הזויים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

נדב דלומי- TIME

כבר הרבה זמן שנדב דלומי (כן כן, אח של) נחשב לתקוות האינדי הישראלי ולאחד היוצרים האיכותיים בסביבה. שלל הסופרלטיבים שקיבל האמן הדרומי באופן אוטומטי גרמו לי להיות חשדן כלפיו, אפילו להתעלם ממנו קצת כי הרי מה לכתב פלצן כמוני ולזמר שהוא קונצנזוס? קונצנזוס זה משעמם.

אז הנה אני עושה תיקון וכותב על נדב דלומי ועושה זאת בלב שלם כי הסינגל החדש שלו Time, מתוך ה-EP הלועזי שלו, Happiness הוא פנינה אמיתית. ההפקה של יוסי שטרית הבאר שבעי לא מביישת את ההפקות הישראליות המושקעות ביותר. אמריקה זה כאן מסתבר. הקול של דלומי חודר ומרגש ובכלל מדובר בסאונד חדשני ומרענן שכל כך חסר בסצנה המקומית. למרות שאני לא מכיר את הרפרטואר שלו, Time ללא ספק עושה חשק להתעדכן. 

אלעד זבינסקי- That Summer

אם תפתחו את המילון תחת הערך בנאלי יש סיכוי גדול שתמצאו שם את אלעד זבינסקי. איזה שעמום, איזה חוסר מעוף, איזו שבלוניות. מהקליפ המביך בו אלעד מהלך על חוף היום עם מבט מיוסר אל עבר האופק, דרך המילים הפתטיות, על השיר הזה כתוב בענק: מ-ב-י-ך! 

Gunned Down Horses- Summersong

Gunned Hown Horses היא להקה חיפאית שמחלקת את זמנה בין ישראל ואירופה. לאחר אלבום אולפן אחד שנוצר בשיתוף עם הזמרת הפינית ג׳ני אליזבת׳, מתכוננים הסוסים להוציא אלבום נוסף וזהו הסינגל הראשון מתוכו. סביר להניח שהתגובה של 9 מתוך 10 ישראלים ל-Summertime תהיה: מה זה החרא הזה?!" אבל אני מאמין שזו גם בדיוק התגובה שהלהקה רוצה לקבל. אז אני אפתיע אתכם (ואקווה לא לאבד על זה קוראים), אבל ממש אהבתי את השיר!

אוונגרד? רוק מתקדם? לא ברור וגם לא ממש משנה. Summersong הוא קטע הוא רווי סגנונות ובלתי ניתן להגדרה ואולי מכאן גם הקסם שלו. טוב, "קסם" זו מילה גדולה, "משיכה" נשמעת כמו מילה מתאימה יותר. בכל מקרה השיר הזה הוא בהמי, מלוכלך וכל כך כיף שבא לי עוד ממנו. Bring it On!

באנר מועדון תרבות

Fixed Stars- Friend

כשיצרו איתי קשר, הבטיחו לי חברי Fixed Stars הירושלמים "רוק בועט ומלודיות מרגשות במיוחד". לצערי את זה לא קיבלתי, מה שכן קיבלתי זה תוצר לא אפוי על גבול החובבני. פוטנציאל אני חייב להודות שיש שם אבל המילים הבנאליות, ההפקה הפשטנית ומעל הכל האנגלית שפשוט לא עוברת ומתובלת בזיופים, עושים רושם שיש ל- Fixed Stars עוד דרך לעבור. עוגה שיצאה מהתנור לפני הזמן, כך גם הלהקה הירושלמית זקוקה לעוד זמן אולפן ועוד עבודה בכדי להיות תוצר אפוי וראוי יותר. שוב, פוטנציאל בהחלט יש שם. אני הייתי מציע גם לבינתיים לוותר על האנגלית. 

Stephane Legar ft. Julieta- Like That

ובמסגרת מתקפת "שירי הקיץ" שאנו סובלים ממנה בחודשיים האחרונים, קבלו את הזוועה התורנית של הרקדן ואושיית הרשת סטפן לאגר, והזמרת שעשתה הכל בכדי לפרוץ ולא הצליחה, ג'ולייטה. יש לי הרבה מה לכתוב על הקטע הזה, אבל מכיוון שאני לא רוצה לפגוע יותר מדי בנפשות הפועלות, אנא הרשו לי לתאר את הביקורת שלי באימוג'ים: 💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩💩

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #7

לדו"ח המבקר #6

לדו"ח המבקר #5

לכל הדו"חות

pic

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #7: שירה שבלונית, עומר לוקח את המוזיקה שלו ברצינות וקבלו את כוכב הפופ הגדול של ישראל. בערך…

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

יעל אייזנברג- שם לילד 

הסינגל השני של יעל אייזנברג מתוך אלבום הבכורה שלה, "אני יודעת שמדובר בסוף", נשמע כמו מסע בזמן אל עבר סוף שנות השבעים ותחילת השמונים, לזמנים בהם הפוסט-פאנק היה הדבר הכי חם על הפלנטה. ג'וי דוויז'ן פינת הקליק. אני מעריך את האומץ של יעל והשיר בהחלט מצליח לרגש ולעניין כאחד. עם זאת, אני לא מצליח להשתחרר מההרגשה שהשיר נשמע בוסרי. אפילו על גבול הדמו אם תרצו. אין לי ספק כי יעל אימצה בכוונה תחילה את הקו המנימליסטי, אבל יתכן כי מפיק אחר היה מצליח להוציא מהשיר הזה יותר. בכל אופן, שווה לעקוב.

עומר קורן- חמצן

אני מודה. אני לא חובב שירי משוררים. אבל עומר קורן בהחלט עושה כבוד לז'אנר (אם בכלל אפשר לקרוא לזה ז'אנר) עם הסינגל החדש שלו "חמצן". השיר מגיע מתוך ה-EP "יש לי אישה", המורכב כולו משירי משוררות. על פניו פרויקט יומרני שלא לומר פלצני, אבל גם ללא ספק אמיץ ומעניין. ולפי "חמצן" אני נוטה יותר לכיוון החלק השני של המשפט.

באנר מועדון תרבות

"חמצן", על פי מילים של דליה רביקוביץ', זוכה תחת ידיו של עומר לעיבוד מרתק והפקה מלוטשת המשרתים את קולו הנעים והמלטף. אם זה לא מספיק לכם בשביל לשמוע את השיר, תעיפו מבט בקליפ המרגש בו מככבים עידו גרינגרד, אמן תנועה עם מוגבלות, ובתו רעיה. "חמצן" אולי לא יתנגן אצלי בלופים בזמן הקרוב, אבל כולי הערכה לאמנים כמו עומר שעדיין לוקחים את האמנות הזאת שנקרא מוזיקה ברצינות.

Selfish Shepherd- Run

להקת הרוק הצפונית מוציאה סינגל נוסף, רביעי מתוך אלבום הבכורה שלה, וממשיכה לקצור מחמאות. אבל האמת שעלי זה לא עובד. יש ב- Selfish Shepherd משהו מאוד יומרני, סוג של חשיבות עצמית כזאת שלא ברורה לי מאיפה היא מגיעה. כן, הם חברה מוכשרים והסינגל החדש שלהם, Run, רחוק מלהיות גרוע, אבל הכל מרגיש לי כמו קלישאת רוק מיושנת. לבסיסט יש ראסטות, למתופף כובע "מגניב", הסולן צורח איפה שצריך והכל כל כך סטנדרטי ורגיל. Run לא מחדש כלום, לא בארץ ובטח לא בשוק הבינלאומי. נחמד, לא יותר מזה.

שירה- בסוף כל יום

בשניות הראשונות של "בסוף כל יום", סינגל הבכורה של הזמרת שירה קיזלשטיין (ביתו של המתופף המפורסם, דובי קיזלשטיין) אמרתי לעצמי איזה כיף. שיר פופ קליל, מופק היטב עם סאונד עכשווי ומעניין. אבל מהר מאוד ההתלהבות שלי נעלמה. קולה של שירה נשמע עדיין בוסרי והמילים. או המילים. כמה בנאליות אפשר להכיל בשיר אחד? "אתה בוכה, בועט בקיר, אני שקופה אז נעלם, אתה כועס על עצמך, נתת לי את עולמך, יצאת לחפש את האשם במלחמה". זה טקסט כל כך גרוע שהוא אפילו לא ראוי להלחנה. 

לאור העובדה ששירה לומדת ב'רימון' אני יכול להבין מאיפה המניירות המיותרות והשבלוניות. ולפי "בסוף כל יום" יש לזמרת הצעירה עוד דרך ארוכה לעבור לעבור.

ג'ייסון- צריך אותך

אי אפשר לסגור את הדו"ח בלי ההלצה השבועית שמגיעה הפעם בדמותו של ג'ייסון. ואם לצטט את ההודעה לעיתונות אז קבלו את "כוכב הפופ החדש של ישראל". עכשיו תראו. מי שעוקב אחרי הדו"חות והבלוג שלי בכלל, יודע שאין לי שום דבר נגד פופ. להיפך. אני אוהב פופ איכותי לא פחות מרוק. אבל ג'ייסון הוא לא יותר מפרודיה. בדיחה גרועה על חשבנו ג'סטין ביבר. ערימת קלישאות נטולת נשמה שלידה סטטיק ובן אל תבורי נשמעים כמו סיימון וגרפונקל. אפילו סתם גילטי פלז'ר אין בשיר הזה. בשורת הפופ החדשה של ישראל כנראה ולא תצא מימית 2000 שם צולם הקליפ (נשבע לכם). 

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #6

לדו"ח המבקר #5

לדו"ח המבקר #4

לכל הדו"חות

cover.jpg

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #6: רועי נחום מרגש, תומר בן-אפרים מתאמץ, ולמה זמרת בת 25 עדיין לומדת בבית הספר?

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו, דו"ח המבקר, טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

ליאל- מחייכת

כמה אני שמח בשביל ליאל שהיא מחייכת, כמה חבל שהיא עלולה לגרום לכל מי שיאזין למוזיקה שלה להיות עצוב. "מחייכת" הוא תצוגת תכלית לאיך לא עושים פופ ב-2017. ההפקה מיושנת ומרושלת, המיקס גרוע, והקליפ… אוי הקליפ! למה זמרת בת 25 לומדת עדיין בבית ספר? בריטני ספירס את לא ליאל יקירתי.

במודעה לעיתונות כתוב ש"מחייכת משדר כולו העצמה נשית" (עם סימן קריאה חזק ובולט). עכשיו תקשיבו אני לא מתחסד או פמיניסט אבל מי שימצא מסרים של העצמה נשית בשיר הזה מוזמן ליצור קשר כי כל מה שאני מצאתי זה: "יודעת שהוא לא מתייפייף רק בשבילי בחורות לוקחות מספר והן בתור איתי…" או  "יש לי כל מה שהוא רצה מחייכת אבל לא טיפשה..". אין ספק שבקרוב נראה אלפי נשים יוצאות לכיכר העיר לשרוף חזיות.


תומר בן-אפרים- אחד בלב

כשקראתי את ההודעה לעיתונות שצורפה לסינגל החדש של תומר בן-אפרים, התפלאתי לגלות שהוא כבר הוציא לא פחות מארבע אלבומים(!). איך לא שמעתי אפילו את השם שלו תהיתי לעצמי, ואז לחצתי פליי על "אחד בלב".

תשמעו, אני בטוח שיש איפשהו בעולם אנשים שעלולים ליהנות מהשיר הזה (חרשים?), אבל כל המאשאפ המוזיקלי הזה שנשמע כמו מוש בן ארי פינת תומר יוסף ממש לא כוס התה שלי. תומר מנסה לעשות משהו מגניב ופאנקי, וזה עלול היה להיות נכון אם השנה הייתה 2001, אבל התוצאה הסופית היא מביכה, לא מעניינת ומזיעה ממאמץ. אז אם לא שמעתם עד היום על תומר בן-אפרים, אין לי ספק שתמשיכו לא לשמוע עליו.

Stellar Lane- Reflection

תראו, הסינגל החדש של Stellar Lane רחוק מלהיות גרוע, העניין הוא שהוא פשוט לא כזה מעניין. הוא נשמע כמו עוד שיר של מיליון להקות אחרות, מ'לינקין פארק' דרך 'ניקלבק' ועד סינרגיה. יו ניים איט (ואני בטוח שאם תגידו את זה לחברי הלהקה הם יהיו בטוחים שאין לכם מושג על מה אתם מדברים).

בנוסף, וזה עלול להישמע קצת מוזר, אבל יש תחושה ש- Reflection סובל קצת מ-Overproduction, כומר הוא מופק יתר על המידה. המהות של הרוק היא החספוס, הכעס, האותנטיות, אבל במקרה של השיר הזה, הכל כל כך נכון, כל כך מופק, כל כך נוצץ עד שהשיר נשמע נטול כל נשמה אמיתית. כמו חיקוי שעל עשרות, אם לא מאות דברים אחרים ששמענו בעבר. אז אם אתם בני 14 והתחלתם ממש עכשיו ללמוד לנגן  על גיטרה, יש מצב ש- Reflection יעשה לכם את זה. אם לא, שימו דיסק של רדיוהד או משהו אחר ותהנו הרבה יותר.

באנר מועדון תרבות

נ.ב אין לי שום דבר נגד שירה באנגלית, אבל אין שום סיבה לשיר באנגלית אם אתה עושה את אותה מוזיקה שעושים מיליונים מעבר לים הרבה יותר טוב. בקיצור, אין טעם למכור קרח לאסקימוסים (בהנחה שיש איזושהי חשיבה לעתיד של השוק הבינלאומי).

רועי נחום- ערבה

זה כל כך לא אני. זה כל כך לא הטעם שלי, אבל איכשהו ערבה של רועי נחום פשוט עושה לי את זה בטירוף! אני מאוד אזהר בדברי כאן ואנסה לא לצאת כופר, אבל משהו בשיר הזה מהדהד לי ל…בון איבר, אחד האמנים האהובים עלי בעשור האחרון. יש מצב שאני מגזים, אבל באופן מוזר השירה של רועי מצליחה לנחם, להרגיע ולהשקיט את הלב בעוד המוזיקה מופקת כל כך נכון ויפה אבל גם לא מדי בכדי שלא תיהרס האמת הפנימית של השיר.

לאלה מצטרפים כלי נגינה מיוחדים כמו קנטלה (כלי מיתר פיני), אודו (כלי הקשה אפריקא) ועוד אשר מגיחים מדי פעם אך תוך ההרמוניה הכללית של השיר ומוסיפים נגיעות של צבע מבלי ליפול לקלישאות של מוזיקת עולם וכו'. 

"ערבה" הוא הסינגל החדש של רועי מתוך אלבומו השני "רועי נחום- השני שלי". הראשון יצא ב- 2011, ואני כבר ממתין לו בכיליון עיניים וממליץ גם לכם.

דניאל פוגל- Stick Your Nose In

ועכשיו לשיר ההזוי של הדו"ח. Stick Your Nose In של דניאל פוגל נשמע כאילו בוב דילן דילן אכל את טום וויטס שנשנש את ניק קייב. וכן, זה גרוע כמו שזה נשמע. האנגלית נשמעת פרובנציאלית להחריד, הגיטרה לא מכוונת, יש בריחות מהקצב (01:17) ובכלל מדובר בלא יותר מהקלטה חובבנית שראוי היה אם לא הייתה יוצאת לעולם. לעולם!

משיחת פייסבוק קצרה, עושה רושם שדניאל בחור נחמד שמנסה לשמר את הגחלת הדועכת של הרוק הקלאסי. אז קודם כל סחטיין דניאל, אבל מכל הלב אני ממליץ לך להישאר מאחורי הקלעים כי לשיר או ליצור זה פשוט לא הקטע שלך.

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק הרשמי של המועדון>>

לדו"ח המבקר #5

לדו"ח המבקר #4

לדו"ח המבקר #3

לכל הדו"חות

cover_רועי נחום_40207.jpg

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #5: ליר משעממת, סבינה מעניינת, צד ג' פוליטיים ואיך זה נשמע כשאושיית רשת מנסה לשיר?

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו, דו"ח המבקר, טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

ליר- רציתי לדבר איתך

ערימה כזאת של כלום ושום דבר באמת לא שמעתי כבר הרבה זמן. סינגל הבכורה של ליר, מתוך אלבום הבכורה שלה, הוא תצוגת תכלית של שעמום טוטלי מתובל בפיהוק על מצע נחירות. שוב גיטרה אקוסטית "מרגשת", שוב מילים על אש ומים עם כמה סלסולים מכורח המציאות ומילים שיש מצב שנכתב על ידי תלמיד כיתה ג'. אם זה השיר הראשון דרכו אנו אמורים להיחשף לנפשה המיוסרת שלי ליר ולמה שהיא מציעה עבורנו מוזיקלית, עדיף לדפדף הלאה. 

Sabina- Purple Ribbons

כמו ליר, גם סבינה מתהדרת בשם במה אחד וגם היא בדרך לאלבום בכורה. אבל חוץ מזה שמיים וארץ מפרידים בין השתיים. הסינגל החדש והשני במספר של סבינה הוא תצוגת תכלית של הפקה עדכנית (שומעים שהשיר הופק בחו"ל) עם מיקס מאוזן שמצד אחד מאפשר מספיק ביטוי לכל התפקידים והצלילים בשיר ומצד שני גם לא בולע את קולה הרך והנעים של סבינה. 

אני לא בטוח שהאנגלית של סבינה שנולדה בגרמניה ועלתה לישראל בגיל 15 מספיק עוברת. אבל עם הפקה שמהדהדת לזמרות כמו לורד ולנה דל ריי השיר הזה מספיק מעניין ומאתגר בשביל להמשיך לעקוב אחריה. אני אעשה את זה וממליץ גם לכם כי קשה למצוא בארץ פופ אלטרנטיבי איכותי כמו של סבינה. שאפו.

צד ג'- משחק המיעוטים

לפני הכל אני חייב להוריד את הכובע בפני צד ג'. מדובר באחד ההרכבים הבודדים (אם לא היחיד ששמעתי בזמן האחרון) שהטקסט שלו עוסק ישירות בפוליטיקה עכשווית. במדינה קיצונית (לכל צד שתבחרו) כמו שלנו, שחיה על חרבה, זה לא דבר מובן מאליו. הרבה פעמים אני תוקף כאן אמנים על טקסטים רדודים מלאי כלום וצד ג' הם לגמרי לא המקרה. שוב, לא משנה לאיזה צד של המפה הפוליטית אתם משתייכים, מדובר באנומליה מקומית. 

באנר מועדון תרבות

אחרי שבן שליו מ"הארץ" כינה את סינגל הבכורה שלהם, "שורו", "השיר האנטי-מתנחלי החריף ביותר שנשמע כאן כבר הרבה זמן", ממשיכים בצד ג' לעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים והפעם במיעוטים, ואיך אנו תופסים אותם בחברה. כאמור, שאפו על העיסוק בנושא הנפיץ והלא פשוט, אבל אם להיות אמיתיים השיר עצמו פשוט חלש. הפקה מעט עבשה, פשוטה ומשעממת. צד ג' הוא הרכב פולק אבל גם פולק פשוט אפשר לעשות מעניין ע"ע ג'יין בורדו. בסופו של דבר לא משנה כמה המסרים שלך אמיצים, אם המוזיקה משעממת הם פשוט לא יעברו לאף אחד ו"משחק המיעוטים" לא עושה לי חשק ממשי לשמוע עוד שירים של הלהקה.

Tahel- Late Bloomer

תהל היא יוצרת, אמנית ומוזיקאית ותיקה בסצנה האלטרנטיבית המקומית. בעולם מוזיקלי שנשלט ברובו על ידי ילדים יוצאי ריאליטי, כיף לקבל זמרת בוגרת שלא מפחדת מגילה (36 רחמנא ליצלן) ולומר שגם לה יש מקום בעולם על אף פריחתה מאוחרת. Late Bloomer, הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלה, Unfold שיצא בקרוב, הוא בהחלט ראוי. הוא נשמע כנה, מעניין ומופק היטב. הבעיה היא, שלמרות שהופק לפניהם, השיר נשמע יותר מדי כמו רותם אור או גארדן סיטי מובמנט, אבל ממש. אולי בשל העובדה שמי שמקסס אותו הוא רועי אביטל מהמובמנט שגם הפיק את האחרון של רותם אור. התחושה הזאת גרמה לי לתהות האם מה שאי שומע הוא אמיתי ולא פשוט חיקוי של סאונד מוכר.

יתכן שיקח לתהל עוד זמן למצוא את הקול שלה ואת הסאונד שלה וכשזה יקרה אני בטוח שיהיה הרבה יותר קל להתחבר אליה. אבל בינתיים מדובר בשיר לא רע בכלל ובזמרת עם המון פוטנציאל.

בן זיני וטיילור- טיי

ונסגור את הדו"ח בפינתנו "שירים כל כך גרועים שעד שלא תאזינו להם לא תאמינו שהם אמיתיים". והפעם: בן זיני (אושיית רשת על פי ההודעה לעיתונות) וטיילור (אושיית אינסטגרם על פי ההודעה לעיתונות) חוברים בכדי לגרום לאוזניים של כולנו לדמם. תכלס, לבקר את השיר הזה יהיה קל מדי אז אני פשוט אוותר, אבל יותר מאשמח לשמוע מה אתם חושבים עליו. בהצלחה.

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק הרשמי של המועדון>>

סבינה

דו"ח המבקר #4: מיכל רוזן מלטפת, כלבי פבלוב מזיעים ממאמץ, נתן גושן משעמם כרגיל ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו, דו"ח המבקר, טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

כפיר עזרן- חוזר להתחלה

וואו! הרבה זמן שלא שמעתי שיר כל כך גרוע. חוק ראשון לפני שמקליטים שיר: מכוונים גיטרה. חוק שני: מקליטים זמר שיודע לשיר. תשמעו, השיר הזה הוא עלבון לאוזניים. הוא באמת עד כדי כך נורא. אני מצטער בפני כפיר אבל אני ממליץ לו לגנוז את השיר הזה במקום שלא יראה אור לעולם ולהתכחש לו עד סוף ימיו. הפקה כל כך שלומיאלית, זיופים מפה ועד הודעה חדשה וטקסט ש… אני באמת מעדיף לא להרחיב עליו כי חבל על הזמן שלי ושלכם. אם אתם רוצים ללמד מישהו איך לא לעשות מוזיקה, פשוט תשמיעו לו את "חוזר להתחלה".

Michelle Rosen (מיכל רוזן)- Follow You

 כמה שהשיר הזה יפה. בשתי השניות הראשונות של Follow You, הסינגל החדש של הזמרת והיוצרת מיכל רוזן מתוך אלבום הבכורה שלה שעתיד לראות אור בקרוב, עוד חששתי שמדובר בשעמומון ישראלי טיפוסי הכולל גיטרה אקוסטית מוגזמת, מפוחית ויבבות. אבל לשמחתי זה לא המקרה. כלומר, לא לגמרי המקרה כי השיר הוא אכן אקוסטי ואכן כולל מפוחית, אבל איכשהו הוא עובד ו- Follow You מצליח לנגוע ולרגש מבלי לשעמם אפילו לרגע (ותודה לסולו הכינור הנפלא).

הבעיה היחידה שלי עם השיר היא האנגלית של מיכל שלצערי לא ממש עוברת. המבטא הישראלי נשמע  בברור ודי חבל כי זמרות כאלה בחו"ל יש לא מעט, אבל בארץ לא הרבה. בכל מקרה אני מאוד ממליץ לעקוב.

כלבי פבלוב- להלחין אותך

האמת היא שאני לא כל כך יודע איך לאכול את השיר החדש של כלבי פבלוב, מהלהקות הבודדות בארץ שעדיין מתעקשות לעשות רוק אמיתי ומתוחכם (לעיתים מתוחכם מדי). בתחושה שלי יש כאן ניסיון לעשות קצת מרסדס בנד או הבילויים ולהיות יותר קומוניקטיביים לקהל הרחב שזה כמובן בסדר, אבל מרגיש קצת מזיע ממאמץ. אין ספק של"להלחין אותך" יש פוטנציאל להיטי גלגל"צי, אבל אחרי 10 האזנות עדיין קשה לי לומר שהשיר הותיר עלי איזה חותם מיוחד. הוא מבוצע מעולה עם טקסט שלא מזלזל במאזינים ובכל זאת מרגיש לי קצת פרווה. הוא בסדר. רק בסדר.

באנר מועדון תרבות

מרוב תפקידים ומקצבים חסר כאן איזשהו הוק (Hook), פזמון סוחף או משהו שבאמת ישאר עם המאזין כשהשיר נגמר. לסיכום, לא אופתע אם השיר יעבור פלייליסט לילה בגלגל"צ או יהפוך לאיזה להיט מינורי פה או שם, אבל גם לא אופתע אם הוא פשוט יתפייד ללא כל זכר. קשים הם חייו של מוזיקאי.

מומי לוי וטדרוס- החום עולה

חוץ מהמדוזות, הזיעה והג'וקים, לקיץ יש עוד סממן מעיק: שירי הקיץ. כל קיץ גורר איתו שלל ניסיונות, בעיקר פתאטיים, של מגוון אמנים ליצור "להיט קיץ" שיתנגן בכל המסיבות והאירועים למיניהם. אז השנה גם מומי לוי (נו, זה ששר עם סאבלימינל בימיו הגדולים) וטדרוס (אין לי מושג מי זה גם אחרי שקראתי את ההודעה לעיתונות) החליטו לנסות. התוצאה: לא פחות מפיגוע מוזיקלי.

להיטי קיץ לא ידועים בעומקם הטקסטואלי וזה כמובן בסדר, אבל לפחות יש בהם איזה סוג של גילטי פלז'ר. ב"החום עולה" אין כלום. אפילו לא חן שיגרום לכם לחייך. למעשה הוא יגרום לקיבה שלכם להתכווץ. אם ככה יראה הקיץ שלכם אתם ממש הולכים להתגעגע לחורף.

נתן גושן- דור הסתלבט

אם עדיין לא השתכנעתם שנתן גושן הוא גרסה דהויה של עברי לידר, הגיע "דור הסתלבט" וטרף את הקלפים. השיר החדש של גושן, משתדל בכל הכח לחקות את שירו הקלאסי של לידר, "האנשים החדשים". אותה הגשה מהירה, אותן נגיעות אוריינטליות  מזרחיות, אותו נושא… רק עם ההבדל אחד, האנשים החדשים יצא לפני 15 שנה והיה פורץ דרך (יחסי) בהיבט החברתי שלו. גושן לעומת זאת סתם רוכב על הגל הפופוליסטי שמתקיף את דור ה-Y או דור ה- Look at Me כפי שהוא מכונה בעגה הסוציולוגית, שהוא עצמו חלק ממנו וממיצגיו (גושן הרי מתפעל עמודי פייסבוק, אינסטגרם ויו-טיוב פעילים להפליא ובכל ארבעת אלבומיו מתנוססת תמונתו בגדול שלא תחשבו שמדובר בטעות במישהו אחר).

בין לבין הוא גם מטיף לנו לא לנסוע לגרמניה כי  "שכחנו את השבי והקור ואיך הם אז כיבו לנו את האור…" ואני שואל: באמת נתן? זה מה שהנאצים עשו לנו? כיבו לנו את האור? זו האנלוגיה הכי מתוחכמת שיכולת לחשוב עליה?

ועוד משהו. אין דבר יותר פתאטי מלצנזר את עצמך בשיר שלך! בחיאת נתן, אשכרה צנזרת את עצמך אומר "זין". כאילו, עד כדי כך אתה נואש לעבור פלייליסט? עד כדי כך אתה מפחד לאבד קהל שיתחלחל מלשמוע אותו אומר… זין?! כמה מאכזב.

 

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לביקורת בדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק הרשמי של המועדון>>

picבאנר מועדון תרבות