דו"ח המבקר #30: יעל מגניבה, צוק מעייף, בר העיף אותי לחלל ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל? 

יעל את מגזימה- או או 

אחת הסיבות שפתחתי את דו"ח המבקר היא לתת במה לאמנים צעירים שקשה להם למצוא את דרכם החוצה. באופן טבעי הרבה מהקטעים שאני מקבל הם חצי אפויים, לא מקצועיים ובוסריים. "או או", סינגל הבכורה של יעל את מגזימה (יעל ברונשטיין) הוא כזה. אבל יש אבל.

למרות שהוא בוסרי על גבול החובבני, כיף ענק לשמוע ראפרית בעברית ועוד כזאת שגם יודעת לשיר. הפלואו מגניב הקצב טוב הכיוון יפה ואין ספק בעיני שמדובר כאן ביהלום לא מלוטש מפוצץ פוטנציאל.

הכריזמה והמחוייבות של יעל ליצירה שלה כל כך גדולה עד שהיא מצליחה להאיר גם דרך מעטפת ההפקה הלא ברורה שמקיפה אותה.

למרות שיש משהו כיף ו"מרדני" בסאונד הצעיר הזה, הייתי שמח לשמוע את יעל עם מפיק רציני, באולפן רציני שיצליחו להוציא ממנה את המיטב. בכל מקרה, ממליץ לעקוב.

צוק בן עיון- שמש בעיניים

באמת שכבר שעתיים ככה לא שמעתי שיר ישראלי עם גיטרה אקוסטית. אבל אם להיות רציניים לרגע גם אם צוק היה מנגן את השיר הזה על נבל או כינור הוא עדיין היה מצליח להרדים אותי.

"שמש בעיניים", הסינגל החדש של צוק בן עיון, הוא התגלמות השעמום. אתם יודעים מה, מעבר לזה, הוא מייצג בעיני בדיוק את הצורה בה מוזיקה בשנת 2020 לא צריכה להישמע: חסרת אמירה, חסרת מעוף, חיוורת ומיושנת ברמת הגיחוך כמעט. לרגעים השיר הזה נשמע כמו פארודיה על עצמו.

אבל הכי גרוע זה הטקסט. כאילו אין קורונה, משברים, סיפוח ומחאות, המילים של השיר הזה אופטימיות עד כדי גיחוך. לרגעים זה שנשמע כאילו מי שכתב אותם היה על קוקטייל של ציפרלקס וסמי הזיות.

כמובן שאין רע בשירים שמחים ומעודדים אבל הקו בין אופטימיות לניתוק מהמציאות הוא דק מאוד ובמקרה הזה משפטים כמו: "שמש בעיניים, סירות מפרס במים והפחדים נעלמים בחול כשהשמיים סגול" גרמו לי להתכווץ במבוכה.

Tom Campione- The Touch

כל מי שמכיר אותי יודע שיש ל פטיש פסיכי על האייטיז. הסאונד של מכונות התופים המכאניות ושל נהרות הסינתיסייזרים עושה לי את זה בטירוף ככה שאין נרגש ממני לגלות ב- 2020 שהאייטיז חזרו.

טום קמפיונה הוא זמר, קלידן ויוצר שגדל ופעל בעיקר בחו"ל ועכשיו החליט לעשות למוזיקה שלו עלייה.

כמי שגדל באייטיז ובניינטיז, סינגל הבכורה שלו, The Touch, נשמע כאילו השנה עכשיו היא 1985 ואני אומר את זה בקטע הכי טוב שאפשר. הסאונד המהודק והנאמן למקור מוכיח שיש כאן מישהו שיודע מה זאת מוזיקה ולא פחות חשוב, יודע להפיק אותה מצוין.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

The Torch הוא קטע כיפי, נוסטלגי גילטי פלז'ר שאני רואה אותו עובד לחלוטין במועדונים הנכונים בתל אביב ובעולם.

הדבר היחיד שקצת מפריע לי הוא השירה (של שני הזמרים אגב) שלמרות שהיא נאמנה למקור עדיין מצליחה לעורר בי אי נוחות מסוימת. הסינגל הזה לחלוטין יפלג אנשים אבל מי שאוהב את הסאונד ואת מקורות ההשראה יעוף עליו.

סול- בין המוח והלב

אם אתם רוצים לשמוע איך לא עושים ראפ אז פשוט תקשיבו לסינגל הבכורה של נאור "סול" יעיש, זמר-יוצר וראפר בן 22 מהוד השרון.

מה לא עובד בקטע הזה? אמממ הכל! הטקסט ילדותי ומביך ("מסתובב כבר תקופה עם מועקה של הרגשה"???), הפלואו הכל חוץ מזורם, הפזמון הוא זיוף אחד ארוך ומתמשך  ומעל הכל מרחפת תחושה מאוד ילדותית, בוסרית (מדי) ונטולת כל עניין. למעשה השיר גרם לי להתכווצויות מבוכה לא נעימות.

זה אולי מתאים לתחרות כישרונות צעירים במתנ"ס הקהילתי של דגניה ב', כסינגל רשמי ומקצועי זה בטח לא עובד.

בר- אסטרונאוט

טוב, פאקינג וואו. זה בקלות השיר הכי טוב בדו"ח ומהטובים ששמעתי בזמן האחרון. בר אלפנדרי, הסולן של להקת "דור המבול" המצוינת (שגם להם הרמתי באחד הדו"חות הקודמים שלי פה) משחרר סינגל בכורה וכמה אני שמח לבשר לכם שהוא לא פחות ממעולה!

"אסטרונאוט" הצליח ממש להעביר לי תחושה שאני מרחף בחלל ללא כוח משיכה תוך שאני צולל אל תוך חור שחור מוזיקלי מלא קסם שאני רק רוצה לטבוע בתוכו עוד ועוד.

על פניו ההפקה היא סופר מינימליסטית אבל עם עוד ועוד האזנות מתגלות שכבות וטקסטורות חדשות של צלילים חבויים שלא שמעתי קודם וזה קסום ועוטף ומלא בחום.

הההפקה האלגנטית גם משרתת בצורה נפלאה את קולו הנפלא של בר שמבחינתי הוא כבר עכשיו אחד היפים והמרגשים בארץ.
כמה כיף סוף סוף לשמוע משהו מרענן, ולשם שינוי גם אקטואלי, במוזיקה הישראלית. שרק ימשיך ככה.

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #29
לדו"ח המבקר #28
לדו"ח המבקר #27
לדו"ח המבקר #26
לדו"ח המבקר #25
לדו"ח המבקר #24

לכל הדו"חות


באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #29: ספיר וולך נפלאה, חן כהן מביכה, אורי עופר מודע לעצמו ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל? 

אורי עופר- אם את מוכנה

מודעות עצמית זה תמיד חשוב ואם אורי עופר בעצמו מכנה את הסינגל החדש שלו, "אם את מוכנה",  כ"שיר ראשון מתוך פרויקט שירים רומנטיים עד הקאה" אז מי אני שאתווכח?

אורי רוצה להפיץ מעט רומנטיקה בימי הקורונה הקודרים ובעזרת קולו הייחודי והעיבוד המינימליסטי זה אפילו מצליח לו לא רע.

אני לא יכול לומר שהתחברתי יותר מדי לשיר הזה, בכל זאת שירים שמבוססים על גיטרה אקוסטית בהגזמה זו מחלה ידועה שהמוזיקה הישראלת נגועה בה כבר שנים. אבל אני מודה שלפעמים דווקא הפשטות מצליחה לעבוד ובמקרה הזה מי שרוצה קצת אהבה בימים טרופים אלה בהחלט יכול למצוא כאן נחמה.

ספיר וולך- חוזרת על עצמי

כמו רוב היצירות מהתקופה האחרונה, גם "חוזרת על עצמי" נכתב והוקלט בתקופת סגר הקורונה. את השיר החלה להקליט ספיר לבדה ואז שלחה את הסקיצה לשלל נגנים שהחזירו לה כל מני קטעים ותפקידים שהקליטו.

את הנבחרים עיבדה ספיר לכדי "חוזר על עצמי"- שיר הבכורה מתוך פרוייקט האי.פי החדש שלה – "זכיתי באור מן ההסגר".

אני מודה שלקח קצת זמן להכנס לשיר אבל ברגע שנתתי לו את הצ'אנס ואת הספייס לגדול, הוא גרם לי באיטיות להתפלש בתוכו. אט אט גם קולה המונוטני עד כישוף של ספיר לכד אותי ומשם לא הייתה דרך חזרה. אהבתי ואני לגמרי ממליץ גם לכם לתת אוזן לספיר.

יערה שאוליאן וטל פלורה- עיר של קיץ

כל הכיף בקאברים זה לשמוע אינטרפטציה שונה מהמקור. טוויסט חדש לאתו שיר מוכר ואהוב וזה בדיוק מה שקורה בביצוע הזה של יערה שאוליאן וטל פלורה ל"עיר של קיץ" של ברי סחרוף.

את הגיטרות מחליפים שטחי סינתיסייזר נוגעים וקולו העמוק של סחרוף מתחלף בזה המלטף של יערה כשהכל מוגש על מצע ביטים אלקטרוניים עדינים. אני מאוד אוהב את כיוון הדרים פופ/"אינדיטרוניקה" של יערה בהפקתה של טל פלורה. 

למרות שהשיר לא מגיע לפסגות של המקור ועדיין יש משהו שלא עובד לי במיקס (קולה על יערה נבלע מדי), הכיוון המוזיקלי כאן בהחלט חיובי. אהבתי.

חן כהן- לא יבוא לי

מכירים את המפעלים האלה שיש להם סרטים נעים ועליהם מוצרים בפס ייצור שכאילו לא מפסיק לעולם וכולם נראים בדיוק אותו הדבר? אז חן כהן.

"לא יבוא לי" (שם קצת מוזר לשיר נכון?) הוא סינגל הבכורה של הזמרת התל אביבית, חן כהן, שכבר יצא לה לשיר מעט בשוליים של הביצה ואפילו להשתתף בהפקות כמו "כנר על הגג" ו"סיפור הפרברים". 

עכשיו היא מוציאה סינגל ראשון והוא, אולי באופן לא מפתיע, נשמע כמו כל דבר אחר שתוכלו למצו א ברדיו או בספוטיפיי הקרוב לביתכם. פשוט שיר סתמי וזו עוד מחמאה.

עם הפקה פומפוזית (של גיא ויהל) שלא מחדשת כלום, ביצוע ווקאלי אגרסיבי מדי וטקסט שמתהדר בשורה "כשתבוא לי לא יבוא לי", וואלה הדבר האחרון שבא לי זה לשמוע את השיר הזה. 

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

The Samoors- The Illusive Art of Spotting the Good in Life

נתחיל מהחדשות הטובות. כיף לדעת שבישראל 2020 פועלת להקה שעושה פוסט פאנק- אותו ז'אנר אפלולי ועגמומי מסוף הסבנטיז ותחילת האייטיז. 

ובכל זאת, הסינגל החדש של טריו האינדי מתל אביב פשוט לא מספיק. למרות שאני מעריך את האומץ ואת החתירה לאותו סאונד "מלוכלך" מהעבר, The Illusive Art of Spotting the Good in Life, ברמה הבסיסית שלו לא נשמע טוב. הקולות קבורים בתוך המיקס, ההדהוד מוגזם והכל נשמע די חובבני. 

אני גם אחזור שוב שוב על מה שאני חופר פה כבר שנים. ישראלים יקרים, עד כמה שאתם חושבים שאתם יודעים לשיר באנגלית, אתם לא. אם הדיקציה והמבטא שלכם לא פחות ממושלמים פשוט אל תשאירו באנגלית אז מספיק עם זה כבר.

נ.ב: שמעתי שיר אחר של The Soomers בשם (P.i.a.F (Patience is a Friend והוא לפחות בשתי רמות יותר טוב מהסינגל הנוכחי. אז פוטנציאל יש, אבל כל הדבר הזה חייב ליטוש רציני. 

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #28
לדו"ח המבקר #27
לדו"ח המבקר #26
לדו"ח המבקר #25
לדו"ח המבקר #24

לדו"ח המבקר #
23
לכל הדו"חות

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #28: ענבל פז מאכזבת, דניאל אדמון נפלא, "קיץ" נותנים בראש ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

KAITZ 18 – STEPH

בין שלל השירים הגנריים שאני מקבל כל הזמן, איזה אושר זה לשמוע סוף סוף שיר אינדי, אלטרנטיבי, מחוספס שהוקלט בעליית גג ובמינימום אמצעים – כמו שצריך!

KAITZ 18 הוא הרכב אינדי פאנק המורכב מנועם דורון בן ה- 21, יובל גבע ואופק אריוב. את הקיץ האחרון בילו השלושה בהקלטת EP בעליית הגג בביתו של אופק בזיכרון יעקב. ללא ספק, המקום בו נולדות אגדות. 

עם קצת הומור, רומנטיקה והרבה כישרון, מאוד אהבתי את מה ששמעתי מהשלושה, כולל את STEPH, שהדבר הכי גרוע שאני יכול לומר עליו זה שהוא קצר מדי (אבל זה הקטע בPאנק אז בסדר).

הסאונד המחוספס והכל כך ראשוני של הלהקה הזכיר לי קצת נושאי המגבעת, קצת את פיקסיז ובעיקר מילא אותי גאווה ואושר שעדיין קיימים בעולם נערים מרדנים וחרמנים שמקליטים מוזיקה אמיתית בעליית הגג בבית של ההורים שלהם. 

Inbal Paz- Eyes Open Shut

ענבל פז היא אחת ההבטחות הגדולות של המוזיקה המקומית. עם קול מדהים, לוק נכון, סטייל, גישה, לימודי מוזיקה בארה"ב וטורים באירופה, לענבל פז יש את כל החבילה. אז למה השיר החדש שלה כזה מעפן?

למרות הקול המרשים וההפקה המהוקצעת, Eyes Open Shut נופל לכל קלישאה אפשרית. החל מהטקסט הבנאלי למות ("למדתי שעיניים אף פעם לא משקרות") דרך העיבוד המשמים, ענבל פז דורכת בטריטוריית ה"דיוות" שכבר מלאה עד אפס מקום או בקיצור, היא מוכרת לנו עוד מאותו דבר. 

ההרמוניות הנפלאות בפתיחה כאילו מבשרות על משהו שונה אבל ההמשך לצערי מתוק יותר מסוכריה עטופה בצמר גפן מתוק וזה כל כך מבאס.

באנר מועדון תרבות

איתי זנגי- התחדשות

תראו, זה תמיד קל לשבת מאחורי המקלדת ולבקר. האומץ האמיתי הוא ליצור, להעמיד את עצמך במרכז ולהתמודד עם ההשלכות. אז כמו שיש לי כבוד גדול לכל אמן שעושה את זה, יש לי כבוד גם לאיתי זנגי שנטש את עמדת המפיק המוזיקלי ושם את עצמו במרכז. אבל כלום בשיר החדש שלו לא עובד.

אני בטוח שאיתי הוא אחלה גבר ובחור מוכשר והכל, אבל לא יתכן שמפיק מוזיקלי (ועוד גיטריסט!) לא יכוון את הכלים שלו לפני הקלטה. כל הפתיח של השיר צורם לאוזן ברמות הזויות כמעט. אין מילה אחרת ממכעיס!

"התחדשות" הוא סינגל הבכורה של איתי מתוך פרויקט שירי "ספר הטאו" שנכתב בסין לפני 2500 שנה (את "התחדשות" תרגם ניסים אמון). אבל עד כמה שהטקסט והתרגום נפלאים, הלחן לא עושה עימם חסד. השיר משעמם להחריד, העיבוד חסר מעוף ומעל הכל הכלים פשוט לא נשמעים מכוונים. אולי בפעם הבאה.

דניאל אדמון- חי מיום ליום

בשנים האחרונות אנחנו בעיצומה של אינפלציה חסרת תקדים באמנים שחזרו בתשובה ומשלבים בשיריהם קודש וחול. רובם לא מצליחים לדגדג לי יותר מדי כי הם נשמעים כמו חיקוי של חיקוי, אבל ב"חי מיום ליום"', הסינגל החדש של דניאל אדמון, יש משהו שונה.

דניאל (במקור מת"א) חזר לפני כשש שנים בתשובה וכיום הוא מתגורר בלונדון. הוא הספיק לשחרר 5 אלבומים באנגלית ועבד עם אמנים רבים, חלקם זוכי פרסי גראמי כגון סטיב אורצ'רד. "חי מיום ליום" הוא הסינגל השלישי שלו בעברית בדרך לאלבום בכורה בשפת הקודש.

אני יוצא כאן לא מעט כנגד עיבודים אקוסטיים משעממים שיצאו מכל חור, אבל "חי מיום ליום" איכשהו מצליח להישמע אלגנטי ונוגע מבלי ליפול לקלישאות ויומרות מיותרות – מה שמשאיר אותו קטן, נקי ואינטימי. 

כלי הנשיפה, סופיאן סטיבנס סטייל, פירקו אותי לחתיכות והפכו את "חי מיום ליום" לאחד הדברים הכי מיוחדים ששמעתי בעת האחרונה. 

שי נחייסי- נגמר הזמן

כמה רצינות יש בשיר הזה, כמה חשיבות עצמית וכמה כלום ושום דבר. נחייסי מספר בהודעה לעיתונות כי "את השיר ״נגמר הזמן״ לא כתבתי, הוא פשוט נפל עלי ככה" וזאת בדיוק ההרגשה שלי כששמעתי אותו. מה זה הדבר הזה שנפל עלי עכשיו?!

כמה התנשפויות, לחישות ומניירות יכול להכיל שיר אחד מסכן?! ומה קטע עם הסולו ELP סטייל אאוט אוף נואוור באמצע השיר?! האוזניים שלי כמעט נפלו. הזייה.

"נגמר הזמן" נשמע במקרה הטוב כמו שעטנז לא ברור של התנסויות באולפן ובמקרה הרע כמו קטע מיותר שההיסטוריה תתעלם ממנו כמו רבים אחרים.

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #27
לדו"ח המבקר #26
לדו"ח המבקר #25
לדו"ח המבקר #24

לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לכל הדו"חות

 

Inbal-Paz-Eyes-Open-Shut-בית

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

 

דו"ח המבקר #27: נדב דלומי מפציץ, רות שועלי לוהטת, ג'קו אייזנברג מרדים ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

נדב דלומי- רוחות רעבות

איזה כיף לפתוח לפתוח שנה חדשה ודו"ח חדש עם סינגל טרי של אחד המוזיקאים המוכשרים שפועלים כאן- נדב דלומי. "רוחות רעבות" הוא סנונית ראשונה מפרויקט חדש ומסקרן של המוזיקאי הוותיק, ואם שאר הפרויקט נשמע כמו השיר הזה אז בהחלט יש למה לצפות. 

"רוחות רעבות" הוא אחד הקטעים הכי נגישים, שלא לומר "פופיים", של דלומי. משום מה (ואני אפילו לא יודע למה) הוא מזכיר לי מן שילוב בין קולדפליי לאביב גפן, אבל בקטע טוב. אחרי שנים של פולק וקאנטרי מקומי, דלומי מפציץ עם גיטרה, בס תופים ועיבוד ממכר שאני בתקווה שיגיע לעוד הרבה אזניים. 

ג'קו אייזנברג- בסוף

זוכרים את המיני שערורייה המביכה שגרמה לזוכה כוכב נולד 4, ג'קו אייזנברג, לצאת  לגמלאות מוקדם מן הצפוי? בטוח שכן ואם לא תשאלו את ד"ר גוגל. בכל מקרה חוזר עכשיו אייזנברג עם מופע חדש ושירים חדשים, כאשר האחרון שבהם הוא "בסוף" והוא בהחלט משרה אווירה של סוף קריירה. 

אחרי כל מה שעבר הייתי מצפה מאייזנברג לתובנות יותר מעניינות על חייו ועל העליהום הלא פרופורציונאלי שחווה. משהו בועט, משהו מעניין, משהו שונה, אבל במקום זה אנחנו מקבלים בלדה אקוסטית כל כך משעממת שהדבר היחיד שבא לי לעשות בזמן שאני מאזין לה היא להרדם על החולות (הבנתם?).

אפילו לשחק רמיקוב עם סבתא שלי בת ה- 93 יוציא ממני יותר אמוציות מאשר השיר הזה. אין ספק שלאייזנברג יש קול מעולה, כריזמה ויכולות משובחות אחרות רק חבל ששום דבר מאלה לא בא לידי ביטוי ב"בסוף". השיר הזה הוא לא פחות מגרוע וזה בהחלט לא מה שיביא לו את הקאמבק המיוחל.

Gordon- Shine

סינגל הבכורה של Gordon (אבישי גורדון), לא פורץ גבולות ולא מחדש יותר מדי אבל הוא עדיין מלא כיף, אולי בגלל הפשטות שלו. השיר נכתב על ידי אבישי כשהיה במקסיקו וחלון ההזדמנויות שלו לדבר עם חברתו שבארץ היה מצומצם בגלל הבדלי השעות. לכאורה נושא בנאלי וטחון אך עם זאת הטקסט מצליח להתעלות על השממון ולהיות מעת לעת אפילו נוגע.

ועדיין אני לא בטוח שהאנגלית של אבישי בשיר עוברת מספיק חלק וגם אם כן, אני לא חושב שיש כאן איזשהו פוטנציאל בינלאומי כי שירים כאלה אולי לא שכיחים במחוזותינו אבל בחו"ל הם קיימים כמו מים.

כמו כן, למרות שיש משהו נחמד באותנטיות ובסאונד הלא מלוטש של השיר, עדיין ההפקה חייבת (פשוט חייבת) לעלות רמה בכדי להוציא את אבישי הרבה יותר טוב. אבל פוטנציאל בהחלט יש כאן אז שווה לעקוב. 

רות שועלי- רכבת מרכז

"היי עמית. אנחנו אמיצות מספיק בשביל לשלוח את הסינגל שלנו לדו"ח". זו ההודעה שחיכתה לי ב- Inbox מהמוזיקאית רות שועלי והאמנית ליבי קנטור ׁ(שיצרה את הקליפ לשיר המדובר). אז קודם כל אני מת על אמנים אמיצים ובעיקר כאלה שהאומץ שלהם בא לידי ביטוי גם במוזיקה.

מהלכי אקורדים מעניינים, מעברים מפתיעים ומילים כמו: "התקהלות של אנשים זרים, החלפת מבטים שותפים, כן גם אני חי איזה צירוף מקרים…" מוכיחים שרות שועלי היא יוצרת שלא מפחדת לצאת מהקופסה של המוזיקה הישראלית החיוורת והיא עושה זאת בסטייל ובאינטליגנטיות מרשימה.

מה שמתחיל בעדינות נגמר בכאוס מופלא של דיסטורשן תופים ושירה עצמתית שמבשרים שיש כאן יוצרת אמיתית ששווה לעקוב אחריה.

אלקנה מרציאנו- כפרה

וככה חברים נשמעת האפוקליפסיה. שאלוהים יעזור לכולנו.

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

לדו"ח המבקר #26
לדו"ח המבקר #25
לדו"ח המבקר #24

לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לדו"ח המבקר #21

לכל הדו"חות

288907_tumb_800Xauto

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #26:סלט גרוב מקפיצים, אקו מגניבה, ליאור כהן מרדים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

סלט גרוב- בשביל זה אני חי

למען ההגינות אני מכיר את בועז "טיון" גילר, חצי מהצמד "סלט גרוב" יחד עם ליאת הבר. הוא עשה דבר או שניים בחייו ולאן שהלך הוא תמיד דאג לסחוב איתו גרוב קליל, מקפיץ ושמח, בדיוק כמו זה שמאפיין את "בשביל זה אני חי".

אני מודה שאני לא חובב גדול של הז'אנר, אבל אין מה לעשות, לסלט גרוב בהחלט יש גרוב שהוא פשוט כיף. זה לא שיר שישנה את העולם, זה לא שיר פורץ דרך, אבל לפעמים גם קצת כיף עשוי טוב, זה מספיק. בקיצר, פוטנציאל לגמרי יש כאן ובהחלט הייתי ממליץ להמשיך ולעקוב אחרי הצמד. 

קרן קריספיל- שעת הנעילה

אני מעדיף לשמוע דואט בין מקדחה לאגזוז מאשר לשמוע שוב פעם את הזוועה הזאת. "שעת הנעילה" הוא אחד מהשירים הכי מביכים ששמעתי בזמן האחרון ותאמינו לי שזה הישג. אני לא מוצא שום סיבה הגיונית לכך שהשיר הזה יצא לאור או שהוא בכלל יגיע לאזניים אנושיות. 

"יש מישהו שמוכן רק להקריב וזה הכאיב לו שקיבל פתאום את הכאפה בתמורה?" WTF?! מי כתב את זה, מחולל משפטי ערסים שכותבים בפרופיל הפייסבוק שלהם "למדתי באוניברסיטה של החיים"? 

בקיצור, הפקה דלוחה, טקסט מביך, שירה של טקס סיום כיתה יב', בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. בהצלחה בהמשך.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

אקו- רוצה את זה, יש לי

קרה לי משהו ממש מוזר עם הסינגל החדש של אקו, "רוצה את זה, יש לי". שמעתי אותו במשך דקה או שתיים, מודה שלא התרשמתי יותר מדי והמשכתי הלאה לסינגלים אחרים. אבל איכשהו הראפ השוטף של אקו נתקע לי בראש ומצאתי את עצמי חוזר לשיר הזה שוב ושוב. 

המילים הכנות, הישירות וההמוריסטיות של אקו מעוררות צחוק והנאה בעת ובעונה אחת ויחד עם ה'פלואו' של הראפ שלה, התברר לי מהר מאוד שמדובר כאן ביוצרת מוכשרת ומקורית. בעידן ה-#Metoo והטענות להדרת נשים מהמוזיקה הישראלית, טוב שיש את אקו שבאה לתת לנו קצת בראש. שווה להמשיך לעקוב ושימו לב גם לקליפ הנהדר.

ענת מושקובסקי- Loud and Clear

הגבול בין פלצנות לאמנות הוא לעיתים מאוד דק כפי אפשר לשמוע בסינגל החדש של ענת מושקובסקי, ובכל זאת אני אלך על האופציה השניה. כמה מוזיקליות מתפרצת יש באמנית הזאת ובשיר המוזר, הקטן והנפלא הזה.

ענת היא זמרת, פסנתרנית, קלרינטנית, יוצרת, ואפילו מורה לפיזיקה ומתמטיקה בתיכון. בין לבין היא הספיקה לשיר קולות רקע באלבומו האחרון של יוני רכטר ואף ללוות אותו בהופעות בכל הארץ.

ברור ש- Loud and Clear פונה לקהל סופר מצומצם בארץ ולכן האומץ של ענת ללכת אחרי הלב שלה הוא עוד יותר ראוי להערכה, בטח כשהתוצאה כל כך נפלאה ומיוחדת. שאפו!

ליאור כהן- הם מגיעים

טוב, אז זה… אממ.. נורא ואיום. מה זאת ההפקה הזאת? למה כל ההד הזה? איפה זה הוקלט במערה?! בהודעה לעיתונות מצוין שליאור פועל משנת 2000, אבל עם שירים כאלה לא פלא שלא שמעתם עליו.

השיר הזה במקרה הטוב נשמע כמו סקיצה (מביכה למדי יש להוסיף) כשבלי קשר לאיכות השיר הייתי מציע לליאור לקחת כמה שיעורי פיתוח קול. זה שיר פשוט חובבני ואני עוד כותב את זה בעדינות וכשאני במצב רוח טוב.

לדו"ח המבקר #25
לדו"ח המבקר #24

לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

282060_tumb_800Xauto

דוח המבקר כחולרוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #25: רפאל יצירה לא מצחיק, מומנט מעולה, טל פליישר מפציץ ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

יש דבר אחד שיחלתי לו לכל אורך השיר של ליאת אליהו שלו, וזה שהוא יגמר כבר! כמה אירוני זה לקרוא לשיר "די" כשכל מה שהיה לי בראש זה "די כבר!". השיר הזה מזיע, שלא לומר מתייסר, ממאמץ להישמע מגניב ואקטואלי בעוד שהוא ממש לא. 

בכלל הקטע הזה נשמע פחות כמו שיר ויותר כמו תאונה. כל כך הרבה בלאגן  וכל כך מעט מעוף יש בעיבוד עד שהתוצאה שלו לא ראויה לאוזניים אנושיות. אבל מילא המוזיקה, מי לעזאזל כתב את המשפט: "מכרו לך שקרים כי לאמת אין תקציב"?!

רותם לביב- מערבולת

בניגוד לרוב הקומוניקטים שאני מקבל על "דיוות שחיות ונושמות מוזיקה" או כאלו ש"כותבות מגיל 12", על רותם לביב היה כתוב שהיא בכל לא התכוונה להיות מוזיקאית אלא שאפה להתברג בעולם ההיי טק. תכלס צודקת. אבל אז ביום בהיר אחד קרה לה מה שלא קרה לאף אחד אף פעם: היא חוותה שברון לב, חישבה מסלול מחדש וחתכה לחיק המוזיקה.

תאמינו שבעודי קורא את השורות הללו יצר הציניות שלי בער בשיא הכוח. אבל להפתעתי הרבה במקום שהסיפור ילך למקומות מביכים או שמאלצים מדי, רותם מצליחה להפתיע. נכון, זו לא יצירת מופת, אבל יש ב"מערבולת" משהו מאוד אותנטי וכנה ואני מוצא את זה שובה לב. אפשר ממש להרגיש את שברון הלב של רותם, אפשר לשמוע אותה מתפרקת ולכן למרות שהשיר לא תמיד מלוטש, לא תמיד מדויק ולפעמים גובל בבנאליות, עדיין, יש בו חן מסוים ובעיקר המון אמת.

"מערבולת" הוא לא ממש כוס התה שלי, אבל עם קצת יותר תעוזה ושפשוף, רותם עוד יכולה להפתיע.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

טל פליישר- אני והים

טל פליישר עובד ומלמד מוזיקה בגני ילדים ופנימייה לנוער בסיכון וזה מקסים בעיני. אבל לא זו הסיבה היחידה שהשיר החדש שלו, "אני והים" ראוי לכל סופרלטיב אפשרי. מדובר בקטע פופ אקטואלי, רלוונטי שלא מפסיק לעניין לשניה. יצירת פופ שמשלבת בין החדש והקלאסי בצורה מעוררת כבוד.

כשמו כן הוא, "אני הים", הוא יצירה שאפשר בקלות לשקוע בתוכה ואני ממליץ לכל מי שאוהב את המוזיקה שלו מעט מאתגרת אבל גם נגישה, לעקוב אחרי טל.

רפאל יצירה- מה לה בי

כמדי קיץ אני מקבל ים (הבנתם?) של שירים שמתיימרים להעביר את העונה החמה של השנה בצורה קלילה ונחמדה. אבל לא רפאל, "מה לה בי" הוא לא שיר קליל ונחמד, הוא נשמע כמו שיר שכתב ילד בן 8 או במקרה הטוב חבורת תיכוניסטים עבור טקס הסיום המביך שלהם.

מכירים את החבר הזה שמנסה להצחיק בכוח אבל זה לא הולך לו? אז זו התחושה ב"מה לה בה". מן תחושה של חוסר נוחות כאילו אתה מוכרח לצחוק או לגחך אבל בעצם בא לך לתקוע לעצמך כדור בראש.

רפאל מתפרנס ביום יום ממכירת מלבי וטוען כי הלקוחות שלו נדנדו לו המון זמן שיכתוב שיר בנושא, אז הוא כתב והתוצאה היא מקרה קלאסי בו הלקוח לא תמיד צודק. בניגוד לשם המשפחה של רפאל, "יצירה" זה הדבר האחרון שיש בשיר המביך הזה (סליחה, הייתי חייב).

מונומנט- להט

"להט" הוא הסינגל השלישי של "מונומנט" (זיו הנקין) מתוך אלבומו השני שיצא בקרוב ויקרא "גבולות". לא מדובר בלהיט ענק, משהו שטרם שמעתי או איזה קטע פורץ גבולות, אבל עצם הקיום שלו ושל אמן כמו זיו הוא ברכה למוזיקה הישראלית.

בשוק כל כך קטן שמנוהל על ידי כל כך מעט כוחות, הנוכחות של "מומנט" היא חשובה כי היא מצביעה על קיומה סצנה אלטרנטיבית, אינדית שכמעט ונכחדה. המחויבות של זיו (ואפשר ממש לשמוע את זה במוזיקה שלו) כלפי הדרך שלו, הסטייל שלו והז'אנר בו הוא דבק, זה דבר מדהים במדינה בה אפילו האמנים הגדולים ביותר מתקשים לסגור את החודש.

אבל שלא יהיה ספק, "להט" הוא שיר מעולה. הוא בנוי מטקסט אלגנטי וסקסי שנכתב מנקודת מבטה של אישה, גיטרות כמו שכמעט ולא שומעים היום ואפיל אלטרנטיבי שעוטף את הכל. השיר והסאונד של מומנט מהדהד לכל כך הרבהאגדות אינדי מג'וי דוויז'ן ועד הפיקסיז שהשפיעו על דורות שלאמנים. איזה כיף לשמוע שיש עוד בארצנו הקטנטנה אמנים כמו "מומנט" שלא רק שהיצירה שלהם מעולה, היא גם חשובה.

לדו"ח המבקר #24
לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

דוח המבקר כחול

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #24: שרי מפוזרת, שחר צדיק כובש, "חלם" נותנים בראש ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Sary- Lonely

שרי נחמיאס, או Sary בשבילכם, השתתפה בגיל 17 בלבד ב"כוכב הבא" ואפילו הגיעה לגמר (מסתבר), אבל כן האזנתי לחומרי הסולו שלה והם לא רעים בכלל. שרי עשתה רוק כבד מהסוג שקשה כבר למצוא בארץ אבל משום מה בסינגל החדש שלה, Lonely, היא החליטה לחתוך לפולק. 

זה כמובן לגיטימי ואפילו חשוב שאמן ישאב השראה משלל מקומות וז'אנרים ויתפתח כל הזמן, אבל אני מודה שלשיר החדש לא הצלחתי להתחבר. בביקורת מוזיקה יש מונח חמקמק ובעייתי מאוד שנקרא "אותנטיות". זו התחושה הזאת שגורמת לך להתחבר לשיר כי הוא מרגיש לך "נכון" ו"אמיתי". אז זה לא שאמן ישראלי לא יכול לעשות פולק זה פשוט שצלילי גיטרת הסלייד והפולק האמריקאי הדרומי של שרי, נשמעים לי כל כך לא קשורים שאני פשוט לא מצליח להתחבר לזה בשום צורה ובספק אם יהיו כאלה שכן. 

מעבר לזה אני גם מוצא את Lonely מעט מבולבל ומפוזר. אין ספק ששרי מוכשרת, אבל באופן אישי הייתי שמח לשמוע אותה מגבירה שוב את הדיסטורשן.

נוה גדג'- אומרים

"אומרים", סינגל הבכורה בעברית של הזמרת נוה גדג', נכתב בעקבות חוויה אישית וכואבת שהיא עברה ואכן נשמע שהמילים חותכות עמוק בפנים וההתרגשות נכרת גם בהקלטה. ועם זאת, לצערי מדובר בשיר כל כך בנאלי שאין שום סיכוי שמישהו ישרוד אותו יותר מחצי דקה (ואני יוצא מגדרי כאן).

"אומרים" סובל מטקסט בנאלי להחריד ("אומרים שזה נרגע, שהזמן רופא לכל, ששום כאב עלי לא יגבור…") לחן ועיבוד כל כך משעממים והפקה מרדימה וכל כך חסרת מעוף שזה גובל בפשע. 

בקומוניקט המצורף לסינגל הובטח לנו כי נוה גדג' היא (ואני מצטט): "דיווה עם קול ייחודי קול R&B ו- Soul…". אז יכול להיות שזה נכון רק חבל ששום דבר מזה לא נשמע בשיר. מה שכן נשמע זה שנוה עברה בבית הספר "רימון" ואולי זו הסיבה שהשיר שלה נשמע בדיוק אותו דבר כמו מיליון אחרים.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

שחר צדיק- ברבורים לבנים

על פניו ל"ברבורים לבנים", יש את כל הנתונים בשביל שאשנא אותו. שוב אותה גיטרה אקוסטית משעממת, קול גנרי ובגדול פיהוק. אבל איכשהו לאט לאט השיר הזה הולך ומתפתח ומאוד קשה ללחוץ על הסטופ. 

"ברבורים לבנים" הוא שיר הנושא מתוך אלבומו החדש של שחר צדיק. השיר הוקלט באירלנד והוא מדבר על יציאה לעולם ועל קבלה עצמית. "צא מהבית, כמו שאתה, בלי הודעה, קל כמו נוצה…". למרות שהשיר הזה הוא לא כוס התה שלי, לפעמים הפשטות כובשת, וזה בדיוק המקרה. 

חשש אמיתי- לא מכאן

"לא מכאן", הסינגל השני של "חשש אמיתי", באמת לא נשמע מכאן. הוא נשמע כמו קטע שיצא מהנטפלין של 1986 רק שאני לא כותב את זה בקטע רע אלה להפך. הסינת'פופ של "חשש אמיתי" מגניב אותי לגמרי ועושה לי נעים באוזן ובגוף. 

"חשש אמיתי" היא להקת אינדי שמנגנת ומופיעה בכל הארץ ב- 2015. הלהקה הוציאה EP בשם "הודעה מוקלטת", אשר הופק ע"י המוסיקאים עדי רותם (Choke) ונתנאל לנדאו, ושיר הנושא מתוכו נכלל באלבום האוסף הראשון של הלייבל "נוער אבוד", בשיתוף עם הלייבל האמריקאי "בורגר רקורדס".

במאי האחרון הוציאו החברים  סינגל ראשון בשם "ההמנון" אותו השיקו במופע חגיגי ברדיו EPGB. השיר "לא מכאן" הוא הסינגל השני שיוצא, כאשר אלבום מלא צפוי ממש החודש. בכל מקרה, כיף סוף סוף לשמוע משהו מעט שונה ואני בהחלט אמשיך לעקוב. 

חלם- אופיום

אין ספק ש"אופיום", כמו שאר השירים ב- EP הבכורה של "חלם", "הבגידה הגדולה", פונה לקהל מצומצם במיוחד בשוק הישראלי. אין ספק גם שיש להרכב הצעיר הזה עוד הרבה דרך לעבור מבחינת כתיבה, הקלטה ועבודת אולפן, ועדיין, אני לא יכול שלא לפרגן להם. 

לעשות פאנק רוק ישרלאי, בועט, רועש עם טקסטים אולטרה מחאתיים, זה משהו שכמעט ולא רואים פה. "חלם" יודעים שלא ינגנו אותם ברדיו, הם יודעים שביום טוב יגיעו להופעה שלהם כמה עשרות בודדות, ועדיין הם לא מוותרים על מי שהם ומנגנים רק מה שבזין שלהם. הלוואי והיו לנו עוד להקות ואמנים שהולכים רק עם מה שבוער בהם. 

תראו לי עוד להקה שמסוגלת לכתוב טקסט כל כך אנטי דתי כמו: "כשזה לא מסתדר – דרכי האל נסתרות וכשהילד מת – ככה זה אמור לקרות". לי באופן אישי אין שום בעיה עם הדת אבל שוב אין לי אלא להעריך את היכולת של "חלם" ללכת אחרי הלב שלהם.

צריך לשפר את הטקסטים, צריך לשפר את ההקלטה, צריך לשפר את התזמון, המיקס ולעיתים גם את הקול של הסולן, אבל ל"חלם" יש את מה שאין להרבה להקות אחרות וזו אמת.

לבנדקמפ>>

לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

SARY

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #23: לכפיר אין גבול, אדר אלפנדרי נפלא מזל טוב לאופק שעוזב את הבית. ביקורת סינגלים חדשים.

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Prophecy Playground- Spirit Yawn

די נו באמת! אני לא יכול לשמוע יותר את שירי הפולק האקוסטיים העלק עגמומיים והמשעממים האלה כבר! החלטתם ללכת על ז'אנר שנחרש עד דק בישראל בשנים האחרונות? לפחות תוסיפו לו איזה טוויסט, קטע, משהו! אולי קצת נגיעות אלקטרוניות (Bon Iver), טקסטים ראויים (סופיאן סטיבנס), או לפחות קמצוץ כריזמה ועיבודים מעניינים (Dave Matthews Band). כל דבר, רק שלא יצא כמו משהו ששמעתי עשרות פעמים רק בשבוע האחרון. 

אבל אור איזקסון וחבריו ל- Prophecy Playground החליטו בסינגל הבכורה שלהם לעשות הכל בשביל להישמע כמו כולם. אין שמץ של ייחודיות ביצירה הזאת. כלום. הכל נשמע חרוש לעייפה החל מהגיטרה האקוסטית המשמימה, דרך עיבודי כלי המיתר הצפויים ועד לשירה באנגלית שמזיעה ממאמץ. כתבתי זאת מיליון פעמים והנה הפעם המיליון ואחת: אל תשירו באנגלית אם אתם לא מספיק טובים!

אפילו שמות הלהקה והשיר נשמעים כמו פרודיה של להקה "אמריקאית" מגניבה מהניינטיז. בחיאת, כמה ישראלים באמת יצליחו לבטא Prophecy Playground כראוי (ואין כאן שום ניסיון להעליב). בקיצור, ערב שירה בציבור במתנ"ס הקרוב לביתכם יהיה כנראה מסעיר יותר מהאזנה ל- Spirit Yawn.

אופק פרץ- שכרתי לי דירה

מזל טוב חברים, אופק שלנו עזב את בית הוריו והשכיר דירה. לא באמת… איך אפשר לקרוא לשיר "שכרתי לי דירה"? מה השלב הבא? "שילמתי משכנתא"? "השקתי את העציצים"? WTF?! עם טייטל כזה גם בלי להאזין לשיר אתה יודע שהוא לא בדיוק ה- Wish You Were Here הבא. אז בכדי שאתם לא תאלצו להתענות האזנתי במקומכם ונחשו מה? באופן לא מפתיע מדובר בשיר גרוע במיוחד. 

"שכרתי לי דירה" לא כל כך סגור על מה הוא רוצה להיות. מזרחי? פופ? סתם ישראלי סטייל קרן פלס? בכל אופן אופק פרץ שמסתבר שהגיח על המסך של כולנו ב"אקס פקטור" ואף שיתף פעולה עם דודו אהרון, לא מתאמץ לאתגר אותנו ומספק לעולם שיר מיותר שכנראה ולא תשמעו עליו וטוב שכך. 

ומה רגע השיא של היצירה המופלאה הזאת אתם בטח תוהים? ובכן, הוא מגיע ב- 02:15 כשאופק מדקלם טקסט חסר היגיון פנימי ברצינות מעוררת גיחוך כאילו הוא מקריא אותו בטקס יום הזיכרון בבית הספר: "זוכרת? שהיית נותנת לי טיפים לך תטרוף את החיים, היום אני יודע שצדקת גם ככה תמיד היינו שני עולמות נפרדים". ואם לצטט את שירם הקלאסי של הפט שופ בויז המופלאים: "מה עשיתי שזה מגיע לי?". מי האמין שאי פעם אשלב במשפט אחד את דודו אהרון והפט שופ בויז. החיים מלאי הפתעות. 

עינת שיר אקר- בוקר טוב תל אביב

אחד הדברים הכי חרושים, שלא לומר, מוקצים מחמת מיאוס במוזיקה הישראלית, הם שירים על תל אביב. כמה עוד אפשר לשיר על העיר ששרו עליה הכל? מסיבות, זיונים ובדידות, שמענו הכל וראינו הכל, הגיע הזמן להתקדם.

ואם כבר עוד שיר על תל אביב, אז שלפחות יאיר את הנושא מזווית חדשה שטרם שמענו עליה. אבל לא, עינת שיר אקר הולכת בסינגל הבכורה שלה מתוך אלבומה החדש, לאותם מקומות חרושים לעייפה עם משפטים כמו: "בעיר בלי הפסקה, הפסקנו לאהוב…". באמת שציפיתי קצת יותר ממי שנחשבת לאחת מתסריטאיות הריאליטי הטובות באזורנו. 

האמת היא שחבל כי כישרון לגמרי יש שם, אבל עם טקסט חרוש והפקה שהייתה נשמעת מעניינת בסוף הניינטיז, זה פשוט לא קורה. הייתי ממליץ בחום לעינת לחזור לאולפן, לשייף קצת את הטקסטים ולרענן את ההפקה כי פוטינציאל כאמור יש שם. 

כפיר- אין לי גבול

אלוהים עדי שלמרות הזוועות שאני נחשף אליהן בכל דו"ח מחדש, אפשר לספור על כף יד אחת את כמות הפעמים שבהן עצרתי שיר באמצע. אז כפיר יקירי, ברכותיי. גרמת לי לעשות את מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן. באמת שאין גבול לכמה השיר הזה רע. ההקלטה נשמעת חובבנית, יש דיסטורשן על הקול (אני לא בטוח שזה תמיד בכוונה) ובכלל כל הקטע הזה מתאמץ עד כדי גיחוך להישמע עדכני. 

אחרי שבעברו שחרר אלבום שלם ויצא לסיבוב הופעות עם הרכב מלא, החליט כפיר להסתמך על עצמו ולצורך הקלטות אלבומו הבא הצטייד בגיטרה, סמפלר ולופר (יש אינפלציה בכלי מאז נטע ברזילי). התוצאה היא (לפחות על פי "אין לי גבול") די מזעזעת. מעבר למלודיות, הרמוניות ואקורדים, טכנית השיר הזה נשמע רע. הוא נשמע כמו דמו (במקרה הטוב) או משהו שהופסקה עליו העבודה באמצע. באמת שזהו אחד השירים שהכי התקשיתי להאזין להם בשנים האחרונות. פשוט רע. 

אדר אלפנדרי- What is Thie that I Miss?

ובכדי לאזן במשהו את הסינגלים עד עכשיו, קבלו את סינגל הבכורה הלא רע בכלל של אדר אפלנדרי. אדר הוא סולן להקת הרוק, "דור המבול" שביקרתי כאן בעבר ודי נהניתי ממנה ועכשיו הוא יוצא עם סנונית ראשונה ואישית מתוך EP שיצא בצורה עצמאית.

למרות ש- What is Thie that I Miss? סובל מבוסריות ומהפקה ביתית שלא תמיד עושה עימו חסד, מדובר בשיר קסום באופן שקשה להסביר. זוהי בעיני הצהרת כוונות של אמן שיודע מה הוא רוצה ולא עושה לעצמו הנחות בדרך לשם. בקיצור, רמת הפוטנציאל כאן היא פסיכית.

נקודת השיא מבחנתי היא הטקסט הקטן והאינטימי של אדר שמתאר כיצד הוא מנסה להנביט צמח קטן וירוק בביתו אך ללא הצלחה. לא משנה מה הוא מנסה, הצמח מסרב לצמוח ואדר לא מצליח להבין  "מה אני מפסיד כאן?". פשוט נפלא.

והנה אני מסיים את הדו"ח עם אותה ביקורת שהייתה לי כלפי Prophecy Playground, אם אתם לא יכולים לשיר מספיק טוב באנגלית, תפסיקו עם זה!!! להגיד על אדר שהאנגלית שלא לא עוברת יהיה לעשות לו הנחה גדולה. גם ככה בחו"ל יש מיליון כמו אדר בעוד שבארץ לא הרבה. אז בשביל מה לכוון לחו"ל?! אדר, תעבור לעברית. בכל מקרה אני אמשיך לעקוב וממליץ גם לכם. 

לדו"ח המבקר #22
לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #22: Okword לא מביכים, "שלז" מביך, עדי בר נפלאה ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Okword- Perfect

Perfect הוא סינגל הבכורה של צמד הרוק האלטרנטיבי Okword (שיר ביז ואלכס לוש). השיר מתאר את התחושות הנלוות לשגרת היום יום והניסיון המתמשך לרצות את הסביבה גם אם זה לפעמים בא על חשבון עצמנו.

הסינגל נפתח בצורה אקוסטית, הססנית משהו ויש תחושה שלוקח לו זמן להתניע. אבל עם קצת סבלנות מגלים שאט אט מתווספות עוד ועוד שכבות מעניינות של סאונד למארג הכולל עד שהכל נפתח ומתפוצץ לחוויה רוקנ'רולית משובחת. עם כל שניה שעברה מצאתי את עצמי מתמסר ונהנה מכל רגע.

הנגיעות האוריינטליות בעיני היו חסרות כל ערך, מיותרות שלא לומר מרגיזות. עם קצת יותר ניקיון היה פה שיר אפילו יותר טוב אבל בשביל סינגל ראשון, זה בהחלט עושה לי חשק לשמוע מה עוד יש לצמד הזה להביא, כך שלגמרי מומלץ להמשיך ולעקוב. 

אגב, חובה לציין את הקליפ הנפלא לשיר, שמשום מה הזכיר לי דברים של ביורק, וזו כנראה המחמאה הכי גדולה שהצמד יכול היה לקבל ממני. 

יקיר דיין- המציאות הזאת

אין מי שמעריך יותר ממני מוזיקה שמנסה לאתגר את המאזינים שלה. אבל "המציאות הזאת", סינגל בכורה מתוך אלבום חדש של יקיר דיין, נשמע פשוט… גרוע! וזה בהנחה שהוא במת ניסה לעניין ולא סתם יצאה לו הקלטה גרועה.

לכל אורכו, "המציאות הזאת" מצוי תחת מתקפת דיסטורשן חסרת מעצורים שאם בשניות הראשונות עוד הייתה מובנת, היא מהר מאוד ממצה את עצמה והופכת מעיקה. בכלל השר הזה נשמע כמו חיקוי למשהו שהיה עדכני בסביבות 1995. לא אקטואלי, לא מעניין ופשוט לא טוב.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

תובל אלדר- והצל על הקיר

יש לי סלידה אוטומטית מבלדות אקוסטיות ישראליות שנשמעות כאילו יצאו כולן מאותו פס יצור על שם בית הספר 'רימון'. אבל איכשהו "והצל על הקיר" של תובל אלדר, שעונה לכל ההגדרות האלה, כולל 'רימון'(!), עובד.

אני לא כל כך יודע להסביר למה ואיך אבל ההפקה המלוטשת והקול העמוק של תובל הסבו את תשומת ליבי לטקסט הנפלא שעושה המון כבוד לשפה העברית: "והצל על הקיר נוגה מתנועע כמו אז שפסעתי לבד, השקית הריקה רשרשה עם הרוח, על סף הרחוב המרופד…". הטקסט, ההפקה, העומק, הכל היפנט אותי. שווה לעקוב.

שלז- פורטוגל

אמנם "שלז" (מתן לוינברג) הוא שם הבמה הכי גרוע שאמן יכול היה לתת לעצמו, לפחות הוא מצדיק את המוזיקה הגרועה שבאה איתו. "פורטוגל" הוא שיר כל כך גרוע שהוא צריך ז'אנר משלו. הקטע הזה נשמע מיושן להחריד, חובבני, עם טקסט מביך ודיקציה של ילד בן שש (מה זה לעזאזל "גם אני יכול לגיד לך"?! מה זה "לגיד"?! זה אפילו לא עברית לעזאזל!). אם אתם רוצים לשמוע איך לא עושים מוזיקה ב- 2019 תנו פליי. אם לא בא לכם לדמם מהאוזניים, אתם יכולים לעבור לשיר הבא.

עדי בר- כולן משוגעות

בין נועה קירל, עדי בטי, אגם בוחבוט ואחרות שמייצרות בעיקר זבל פלסטיקי, מנחם לדעת שיש גם יוצרות פופ לא מתפשרות שיודעות לספק יצירה ואמירה מעניינת. "כולן משוגעות" הוא סינגל הבכורה של היוצרת עדי בר וגם אם הוא לא התוצר הכי מלוטש בעולם, הוא מפתיע, רלוונטי ומדבק בטירוף.

הטקסט החשוף של עדי שעוסק במערכת יחסים חצי מתפקדת, מלווה בהפקה מינימליסטית ועדינה שהולמת אותו בצורה די מושלמת. אם עושים פופ, אז שישמע ככה. אני אהבתי!

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

 

דו"ח המבקר #21: נסטיה ילדותית, נוי רויטנברג אמיתית, ישראל מפציץ ועוד סנגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

ישראל- הכל טוב

בלי לבזבז זמן, קבלו את השיר הכי טוב של הדו"ח הנוכחי ואחד הטובים שיצאו השנה: "הכל טוב", סינגל הבכורה של היוצר ישראל.

הקטע המפתיע הזה שופע חכמה, רגישות ואינטליגנציה אינסופית שדי נדירים במחוזותינו. ישראל מצליח לשלב בצורה מופלאה בין צלילי הגיטרה החשמלית הקלאסית לבין ביטים אלקטרוניים לכדי יצירת אינדי-פופ משובחת וייחודית. 

אין ספק שההפקה יכולה להשתפר ולהיות יותר מהודקת מבחינת סאונד, מיקס וקולות, אבל זה לגמרי הכיוון הנכון!

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

נוי רויטנברג- בית

וואלה התרגשתי. הסינגל החדש של הסינגר-סונגרייטר, נוי רויטנברג, הוא יצירה חשופה, כנה ומפוצצת רגש כמו שלא שמעתי כבר הרבה זמן. רויטנברג, שיצאה מהארון בגיל 16, לא מתחנפת ולא מסתתרת אלא שרה בגאווה על אהבתה לאישה וזה כל כך אמיתי ומקסים.  

בקול שברירי על מצע צלילי גיטרות שמזכיר טיפות גשם, חושפת רויטנברג רגעים קטנים של חום ואהבה שכל כך מעוררים הזדהות.  "אני אוהבת לראות את העיניים נפקחות, הנשיקות שלך נחות לי על המצח…". לפעמים הרגעים הכי פשוטים הם הכי יפים. לא שמעתי על נוי רויטנברג לפני השיר אהבה, אבל אני בהחלט מתכוון לעקוב.

נסטיה- למרות הכל 

ובתואר השיר הכי אינפנטילי של הדו"ח, קבלו את סינגל הבכורה של נסטיה, "למרות הכל". אז למרות סאונד סביר (אם כי טחון להחריד- אולי די כבר עם כל הגיטרות האקוסטיות האלה?!) ולמרות שהיא מנגנת וכותבת מגיל 14, הצליחה נסטיה במיומנות באמת מרשימה, ליצור את אחד השירים הכי משעממים והכי בנאליים ששמעתי בחיים שלי. 

זה מרגיש כאילו ילד בן 10 כתב את השיר הזה: "בחוץ יש רעב ועוני ומלחמה, בחוץ יש אי צדק וחוסר הבנה, שם בחוץ אנשים חולים אנשים בוכים אנשים מתים, ובראש שלי יש רק אותך…". סיירסלי?! זו פסגת היצירה הישראלית שאפשר להגיע אליה בשנת 2018? מביך.

The State- Better

העניין בדו"ח המבקר הוא להעניק במה ללהקות צעירות חדשות. זה לא בעיה לבקר סינגלים של אמנים מוכרים שגם ככה יכתבו עליהם, ועם זאת אני משתדל שבכל זאת הלהקות והאמנים שאני כותב עליהם יהיו לפני הוצאת אלבום או לפחות בהקלטות רציניות משום שלהקלטות חובבניות אין סוף ולא תמיד יש ערך לבקר אותן.

The State, להקת רוק חדשה שנוסדה ב- 2017, משתייכת לסוג ההרכבים שאני לא מבקר משום שהם עדיין לא נמצאים לפני הוצאת אלבום או EP והם ממש בתחילת דרכם, אבל מה לעשות שהשיר הראשון שלהם, Better (שהוקלט לייב בחזרה), הוא פשוט בן זונה של שיר!

למרות שלא הוקלט בצורה מקצועית האנרגיה שמתפרצת מהשיר פשוט בלתי ניתנת לעצירה. איזה טכניקה ואיזה קול יש לזמר, מאי שם טוב. ג'ף באקלי היה מקנא! הנה להקה ישראלית שלא מפחדת לעשות רוק מתוחכם ומפוצץ.

הדבר היחיד שאני לא סגור לגביו היא השירה באנגלית שאמנם עוברת בצורה סבירה פלוס אבל בעוד שבארץ אין הרבה להקות שנשמעות כמו The State, בחו"ל הן יהיו עוד אחת ממיליון. בכל מקרה, הלהקה הבטיחה ממש בקרוב שני שירים חדשים ואני הולך לעקוב. ממליץ גם לכם.

לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

promo_נסטיה_50421

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני