דו"ח המבקר #22: Okword לא מביכים, "שלז" מביך, עדי בר נפלאה ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Okword- Perfect

Perfect הוא סינגל הבכורה של צמד הרוק האלטרנטיבי Okword (שיר ביז ואלכס לוש). השיר מתאר את התחושות הנלוות לשגרת היום יום והניסיון המתמשך לרצות את הסביבה גם אם זה לפעמים בא על חשבון עצמנו.

הסינגל נפתח בצורה אקוסטית, הססנית משהו ויש תחושה שלוקח לו זמן להתניע. אבל עם קצת סבלנות מגלים שאט אט מתווספות עוד ועוד שכבות מעניינות של סאונד למארג הכולל עד שהכל נפתח ומתפוצץ לחוויה רוקנ'רולית משובחת. עם כל שניה שעברה מצאתי את עצמי מתמסר ונהנה מכל רגע.

הנגיעות האוריינטליות בעיני היו חסרות כל ערך, מיותרות שלא לומר מרגיזות. עם קצת יותר ניקיון היה פה שיר אפילו יותר טוב אבל בשביל סינגל ראשון, זה בהחלט עושה לי חשק לשמוע מה עוד יש לצמד הזה להביא, כך שלגמרי מומלץ להמשיך ולעקוב. 

אגב, חובה לציין את הקליפ הנפלא לשיר, שמשום מה הזכיר לי דברים של ביורק, וזו כנראה המחמאה הכי גדולה שהצמד יכול היה לקבל ממני. 

יקיר דיין- המציאות הזאת

אין מי שמעריך יותר ממני מוזיקה שמנסה לאתגר את המאזינים שלה. אבל "המציאות הזאת", סינגל בכורה מתוך אלבום חדש של יקיר דיין, נשמע פשוט… גרוע! וזה בהנחה שהוא במת ניסה לעניין ולא סתם יצאה לו הקלטה גרועה.

לכל אורכו, "המציאות הזאת" מצוי תחת מתקפת דיסטורשן חסרת מעצורים שאם בשניות הראשונות עוד הייתה מובנת, היא מהר מאוד ממצה את עצמה והופכת מעיקה. בכלל השר הזה נשמע כמו חיקוי למשהו שהיה עדכני בסביבות 1995. לא אקטואלי, לא מעניין ופשוט לא טוב.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

תובל אלדר- והצל על הקיר

יש לי סלידה אוטומטית מבלדות אקוסטיות ישראליות שנשמעות כאילו יצאו כולן מאותו פס יצור על שם בית הספר 'רימון'. אבל איכשהו "והצל על הקיר" של תובל אלדר, שעונה לכל ההגדרות האלה, כולל 'רימון'(!), עובד.

אני לא כל כך יודע להסביר למה ואיך אבל ההפקה המלוטשת והקול העמוק של תובל הסבו את תשומת ליבי לטקסט הנפלא שעושה המון כבוד לשפה העברית: "והצל על הקיר נוגה מתנועע כמו אז שפסעתי לבד, השקית הריקה רשרשה עם הרוח, על סף הרחוב המרופד…". הטקסט, ההפקה, העומק, הכל היפנט אותי. שווה לעקוב.

שלז- פורטוגל

אמנם "שלז" (מתן לוינברג) הוא שם הבמה הכי גרוע שאמן יכול היה לתת לעצמו, לפחות הוא מצדיק את המוזיקה הגרועה שבאה איתו. "פורטוגל" הוא שיר כל כך גרוע שהוא צריך ז'אנר משלו. הקטע הזה נשמע מיושן להחריד, חובבני, עם טקסט מביך ודיקציה של ילד בן שש (מה זה לעזאזל "גם אני יכול לגיד לך"?! מה זה "לגיד"?! זה אפילו לא עברית לעזאזל!). אם אתם רוצים לשמוע איך לא עושים מוזיקה ב- 2019 תנו פליי. אם לא בא לכם לדמם מהאוזניים, אתם יכולים לעבור לשיר הבא.

עדי בר- כולן משוגעות

בין נועה קירל, עדי בטי, אגם בוחבוט ואחרות שמייצרות בעיקר זבל פלסטיקי, מנחם לדעת שיש גם יוצרות פופ לא מתפשרות שיודעות לספק יצירה ואמירה מעניינת. "כולן משוגעות" הוא סינגל הבכורה של היוצרת עדי בר וגם אם הוא לא התוצר הכי מלוטש בעולם, הוא מפתיע, רלוונטי ומדבק בטירוף.

הטקסט החשוף של עדי שעוסק במערכת יחסים חצי מתפקדת, מלווה בהפקה מינימליסטית ועדינה שהולמת אותו בצורה די מושלמת. אם עושים פופ, אז שישמע ככה. אני אהבתי!

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

 

מודעות פרסומת

דו"ח המבקר #21: נסטיה ילדותית, נוי רויטנברג אמיתית, ישראל מפציץ ועוד סנגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

ישראל- הכל טוב

בלי לבזבז זמן, קבלו את השיר הכי טוב של הדו"ח הנוכחי ואחד הטובים שיצאו השנה: "הכל טוב", סינגל הבכורה של היוצר ישראל.

הקטע המפתיע הזה שופע חכמה, רגישות ואינטליגנציה אינסופית שדי נדירים במחוזותינו. ישראל מצליח לשלב בצורה מופלאה בין צלילי הגיטרה החשמלית הקלאסית לבין ביטים אלקטרוניים לכדי יצירת אינדי-פופ משובחת וייחודית. 

אין ספק שההפקה יכולה להשתפר ולהיות יותר מהודקת מבחינת סאונד, מיקס וקולות, אבל זה לגמרי הכיוון הנכון!

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

נוי רויטנברג- בית

וואלה התרגשתי. הסינגל החדש של הסינגר-סונגרייטר, נוי רויטנברג, הוא יצירה חשופה, כנה ומפוצצת רגש כמו שלא שמעתי כבר הרבה זמן. רויטנברג, שיצאה מהארון בגיל 16, לא מתחנפת ולא מסתתרת אלא שרה בגאווה על אהבתה לאישה וזה כל כך אמיתי ומקסים.  

בקול שברירי על מצע צלילי גיטרות שמזכיר טיפות גשם, חושפת רויטנברג רגעים קטנים של חום ואהבה שכל כך מעוררים הזדהות.  "אני אוהבת לראות את העיניים נפקחות, הנשיקות שלך נחות לי על המצח…". לפעמים הרגעים הכי פשוטים הם הכי יפים. לא שמעתי על נוי רויטנברג לפני השיר אהבה, אבל אני בהחלט מתכוון לעקוב.

נסטיה- למרות הכל 

ובתואר השיר הכי אינפנטילי של הדו"ח, קבלו את סינגל הבכורה של נסטיה, "למרות הכל". אז למרות סאונד סביר (אם כי טחון להחריד- אולי די כבר עם כל הגיטרות האקוסטיות האלה?!) ולמרות שהיא מנגנת וכותבת מגיל 14, הצליחה נסטיה במיומנות באמת מרשימה, ליצור את אחד השירים הכי משעממים והכי בנאליים ששמעתי בחיים שלי. 

זה מרגיש כאילו ילד בן 10 כתב את השיר הזה: "בחוץ יש רעב ועוני ומלחמה, בחוץ יש אי צדק וחוסר הבנה, שם בחוץ אנשים חולים אנשים בוכים אנשים מתים, ובראש שלי יש רק אותך…". סיירסלי?! זו פסגת היצירה הישראלית שאפשר להגיע אליה בשנת 2018? מביך.

The State- Better

העניין בדו"ח המבקר הוא להעניק במה ללהקות צעירות חדשות. זה לא בעיה לבקר סינגלים של אמנים מוכרים שגם ככה יכתבו עליהם, ועם זאת אני משתדל שבכל זאת הלהקות והאמנים שאני כותב עליהם יהיו לפני הוצאת אלבום או לפחות בהקלטות רציניות משום שלהקלטות חובבניות אין סוף ולא תמיד יש ערך לבקר אותן.

The State, להקת רוק חדשה שנוסדה ב- 2017, משתייכת לסוג ההרכבים שאני לא מבקר משום שהם עדיין לא נמצאים לפני הוצאת אלבום או EP והם ממש בתחילת דרכם, אבל מה לעשות שהשיר הראשון שלהם, Better (שהוקלט לייב בחזרה), הוא פשוט בן זונה של שיר!

למרות שלא הוקלט בצורה מקצועית האנרגיה שמתפרצת מהשיר פשוט בלתי ניתנת לעצירה. איזה טכניקה ואיזה קול יש לזמר, מאי שם טוב. ג'ף באקלי היה מקנא! הנה להקה ישראלית שלא מפחדת לעשות רוק מתוחכם ומפוצץ.

הדבר היחיד שאני לא סגור לגביו היא השירה באנגלית שאמנם עוברת בצורה סבירה פלוס אבל בעוד שבארץ אין הרבה להקות שנשמעות כמו The State, בחו"ל הן יהיו עוד אחת ממיליון. בכל מקרה, הלהקה הבטיחה ממש בקרוב שני שירים חדשים ואני הולך לעקוב. ממליץ גם לכם.

לדו"ח המבקר #20
לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

promo_נסטיה_50421

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #20: ענת ורמוט מגניבה, "ילדי השדה" מפתיעים, ברק גרוסברג ממש לא מושלם ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

ברק גרוסברג- הכל מושלם

הרבה מילים אפשר לכתוב על "הכל מושלם", הסינגל החדש של ברק גרוסברג, חבל ש"מושלם" היא לא אחת מהן. יודעים מה, עזבו מושלם, זה אחד השירים היותר גרועים ששמעתי בזמן האחרון. 

כל השיר הזה נשמע כמו קטע שילד בן 16 יצר בבית שלו באמצעים מינימליים ולא בקטע אותנטי מגניב אלא בקטע של חוסר מקצועיות. התופים נשמעים כמו מחבתות, המיקס מפוזר ובחלקים גדולים מהשיר ברק פשוט מזייף. אפילו הגיטרה (וברק ידוע כגיטריסט מחונן) נשמעת פשוט חרא! WTF?! 

ברק מצטרף לשורה (ארוכה בטירוף) של מוזיקאים חוזרים בתשובה שמשלבים את המוזיקה שלהם יחד עם העולם הרוחני אותו גילו. אין לי כמובן שום בעיה עם זה, פשט חבל לי שהשיר הזה לא משקף שום דבר מהתהליך הזה. אפילו לא ברמה הטקסטואלית. פשוט סתם. 

לא ברור איפה הייתה בקרת האיכות של ברק לפני שתאונת הפגע וברח הזאת יצאה לאוויר העולם אבל מדובר בכישלון קולוסאלי.

עדי שחם- לרדת למחתרת

אולי אני משוחד כי אני פריק של אייטיז אבל חיבבתי מאוד את סינגל הבכורה של עדי שחם, "לרדת למחתרת". עם סאונד ניו ווייב סטייל 1981 אבל עם טוויסט מודרני, מדובר בשיר מעניין שמצליח להישמע רטרו וחדשני בעת ובעונה אחת.

שחם היא פעילה חברתית כך שגם הטקסטים שלה מעוררים מחשבה ועמדה פוליטית. יש שלא יאהבו זאת אך אני תמיד מעריך אמן שלא מפחד להביע עמדה גם אם אני לא ממש מסכים איתה.

"לרדת למחתרת" הוא הסנונית הראשונה מתוך אלבום הבכורה של עדי, "צבא של מכשפות" ואם שאר הסינגלים הולכים להישמע ככה, זה אלבום שאני אשמח להאזין לו.

רום שינדלר- הוא יחזור

גם אם הייתי לוקח את מיטב הכותבים ומבקש מהם לכתוב את הדבר הכי בנאלי שהם יכלים לחשוב עליו אני בספק אם הם היו מצליחים לכתוב טקסט כל כך גנרי כמו:  "לא אל תדאגי הוא יחזור, כך אמרו לך כשישבת בדירה ריקה בתל אביב ודמעות זלגו מהעיניים. אל תדאגי ילדה, הוא יחזור ותאהבו כמו אז אהבה גדולה עד השמיים…". מרגש כמו טחינה שנוזלת על הסנטר אחרי ביס במנת שווארמה לא טעימה במיוחד. 

רום היא ילדונת שרק מתחילה את דרכה המוזיקלית אבל כבר מעכשיו אני מציע לה לא להיגרר אחרי כותבים, מפיקים ויועצי אחיתופל ולנסות למצוא אישיות משלה. שירים כמו "הוא יחזור" יש מיליון וגם קולות כמו שלה לא חסר, לכן זה בדיוק הזמן לעשות חושבים ולפתח את הדבר הזה שנקרא אופי. אל תכנעי לבינוניות. בינתיים השיר הזה נשמע כמו רעש של מגרסת אשפה ולשם בדיוק הוא שייך. 

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

ענת ורמוט- Love Me in the Morning

האינסטינקט הראשוני שלי אחרי 20 שניות שהאזנתי ל- Love Me in the Morning, היה רצון להתאבד. כמה עוד נצטרך לסבול שעטנזים לעוסים בין מזרח למערב, Fאנק ופופ וכל השיט הזה. די תתקדמו אני רוצה לשמוע דברים חדשים. אבל אז הגיע הפזמון ומשם… פאקינג התאהבתי. 

סינגל הבכורה של המוזיקאית והסקסופוניסטית (כמה מגניב זה?!), ענת ורמוט, הצליח לעשות לי מה שמעט מאוד סינגלים הצליחו בשנה האחרונה, לגרום לי לשמוע אותו עד הסוף (שזה הישג מרשים בפני עצמו) וגם, להאמין שלפעמים יכולים להסתתר דברים נפלאים בתוך שירים שעל פניו נשמעים לא תמיד לטעמי. אתם יודעים, אל תסתכל בקנקן וכל זה…

בכל מקרה הגרוב מגניב, והשילוב בין הFאנק לפופ, לאלמנטים האוריינטליים עובד נהדר. טביעת האצבע של רן שם טוב (איזבו) מורגשת כל בכל תו ותו בשיר הזה (בקטע טוב כמובן) ויהיה בהחלט מעניין לראות לאן כל הסיפור הזה הולך.

ילדי השדה- גן עדן

כל המהות של ילדי השדה נשמעת כמו קלישאה מוזיקלית ישראלית חבוטה. החל מהשם ה"שאנטי", דרך הפולק החרוש לעייפה ועד להרמוניות הווקאליות מתקופת הלהקות הצבאיות. פאק אפילו כל אחד משלושת חברי הלהקה מתהדר בזקן היפסטרי כיאה ל- 2018. 

אבל….איכשהו… זה עובד! חצי דקה אל תוך השיר, פתאום הגיטרה הקלאסית נשמעת כמו Mount Eerie, ההרמוניות הקוליות נשמעות כמו סיימון וגרפונקל וכל ההוויה מזכירה קצת (רק קצת כי בכל זאת) את בון איבר בסביבות האלבום השני. 

"גן עדן" גרם לי לשמוע עוד שירים של ההרכב ואני חייב לציין שהופתעתי לטובה. בהאזנה ראשונה "גן עדן" עדיין נשמע כמו השיר הכי חזק של הלהקה אבל אני בטוח אמשיך לעקוב וממליץ גם לכם. 

לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16
לדו"ח המבקר #15
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

236952_tumb_800Xauto

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #19: ענבל פז בינונית, עדן אלבר מפתיע, 'אינדיאנה' מפציצים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

Inbal Paz (ענבל פז)- Hear My Echo

אחרי הפסקה ארוכה חוזרת הזמרת והיוצרת, ענבל פז, עם סינגל חדש מתוך אלבום שני בשם Hear My Echo. ארבעים שניות אל תוך סינגל הקאמבק של פז עוד חשבתי שיש פה סוס מנצח אבל לצערי העניין שלי בשיר דעך מהר מאוד. הטקסט הבנאלי, ההפקה המנומנמת והעובדה שהשיר לא מתפתח לשום מקום השאירו אותי מאוכזב כי באמת שפוטנציאל יש פה.

גם אחרי 2 ו-3 האזנות לא הצלחתי להבין מה ענבל רוצה ממני או מה היא שואפת להיות? זמרת פופ, דיווה, או רק להיכנס לפלייליסט של גלגל"צ. בכל מקרה יש מצב שהיה מקום להמתין עוד קצת עם החומרים, להתבשל עוד מעט ולחשוב על כיוון מעט יותר מעניין כי אין לי ספק שענבל יכלה לעוף הרבה יותר גבוה מהבינוניות של Hear My Echo.

Inbar Koprak (ענבר קופרק)- Little Girl

זמרת נוספת שמשחררת סינגל ראשון מתוך אלבום שני (גם כן באנגלית) היא האמנית ויוצרת האינדי, ענבר קופרק. יש לי המון כבוד לאנשים שהולכים עם האמת להם עד הסוף. אנשים שפשוט מרגישים שהאמנות זורמת בדמם והם יעשו הכל בשביל להגשים אותה. זה מה שאני מרגיש מהסיפור של ענבר שחיה כרגע בלונדון, עובדת, מקליטה מאיירת ועושה פחות או יותר הכל בשביל להגשים את החלום.

אני מודה, Little Girl הוא לא ממש כוס התה שלי. הוא פאנקי, מגניב, חביב ועדיין לא מצליח לתת לי את המכה המיוחלת בבטן. ועם זאת אני לא יכול להתעלם מהניחוח האותנטי וה"לא מתאמץ" של ענבר כשהיא יוצרת. יש שירים שגם אם אני לא אוהב אותם אני לא יכול שלא להעריך את היוצרים שלהם. בכל מקרה, שווה לעקוב.

עדן אלבר- צפת

לא מעט כתבתי כאן על האינפלציה הפסיכית שעובר האינבוקס שלי כשזה מגיע לאמנים "מתחזקים". אותם זמרים ויוצרים שמצאו את היהדות ומתחברים אליה דרך השירים. חלקם נחמדים, אבל רובם משעממים למות.

והנה קבלתי סינגל חדש של אמן "מתחזק", הפעם של עדן אלבר. כמו תמיד הציפיות לא היו בשמיים, אבל כמה אני שמח לומר שהתבדיתי. 'צפת', סינגל הבכורה של עדן, הוא שיר רוק עדין ומרגש עם נגיעות אוריינטליות קטנות ולא מעיקות והפקה מלאה ונפלאה.

גם אם 'צפת' הוא אלגוריה מתוחכמת על התקרבות ליהדות ומלך מלכי המלכים, התכנים האלה לא נדחפים בכח אל תוך הגרון ובסך הכל הרושם הוא שמדובר בשיר על בריחה למקום של שקט וחיפוש עצמי. בימים קיצוניים אלה גם הטקסט המספר על אישה וגם הקליפ בכיכובה של סוף אלון, הוא לא עניין של מה בכך. בכל מקרה אני חושב ששווה להמשיך לעקוב אחרי עדן.

אינדיאנה- מרפסת

ברווח שבין מוניקה סקס ו'הסטרוקס' מתקיימת 'אינדיאנה', להקת רוק חדשה, צעירה עם אנרגיות בועטות, סאונד מעולה וגרוב לפנים! על פי ההודעה לעיתונות, 'אינדיאנה' עושה "רוק בסיסי ופשוט" ועד כמה שזה נשמע תמים, לפעמים זה כל מה שצריך.

"מרפסת", סינגל הבכורה של ההרכב הוא כיף רוקנ'רולי טהור שהייתי שמח לשמוע בכל פעם שאני פותח את הרדיו. נכון, באופן טבעי הוא סובל מבוסריות מסוימת, אבל אם ככה נשמעת ההתחלה אני מחכה לשמוע בכיליון עיניים איך זה ימשיך.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

Avishag Ziv (אבישג זיו)- Oh My Love

אין לי ספק שהסינגל הראשון מתוך אלבומה השני של אבישג זיו, לא יפנה להמונים, וזה עוד בלשון המעטה. אבל כמו במקרה של ענבר קופרק, גם אצל אבישג, אי אפשר שלא להעריך את האומץ שלה ללכת עם האמנות שלה עד הסוף.

Oh My Love הוא שיר מסתורי וקסום המבוסס כולו על כלי מיתר כגון צ'לו, כינור ונבל. מדובר בשיר מאוד שונה בנוף הייחודי, אבל כמה שהוא שונה ככה הוא גם מעניין. השיר הוא סנונית ראשונה מתוך "השתקפויות", אלבום שני שחציו אנגלית וחציו ערבית. שווה לעקוב.

לדו"ח המבקר #18
לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16
לדו"ח המבקר #15
לדו"ח המבקר #14
לכל הדו"חות
אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

233919_tumb_800Xauto

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

דו"ח המבקר #18: דניאל יפה נואשת, ספיר מתיתיהו מופלאה, עדי אברהמי משעממת ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

ספיר מתיתיהו- שקרנית

כמה אומץ צריך בשביל לפתוח קריירה במילים: ""כל בוקר אני קמה שקרנית, אני קמה מהמיטה ומצחצחת את השקרים שלי". במדינה בה הטקסט המוזיקלי השולט הוא: "אני אוהב אותה, היא לא אוהבת אותי", ספיר מתיתיהו נתנה לי אגרוף קטן בבטן ושבתה אותי בקסמה 3 שניות אל תוך השיר.

"שקרנית", סינגל הבכורה של מתיתיהו, הוא תצוגת תכלית מפעימה של מוזיקה אלקטרונית נוגה ואלגנטית עם טקסט אינטליגנטי ומרתק. אפילו הקליפ לשיר הוא יצירת אמנות שלא רואים פה כל יום. אני כבר מחכה בקוצר רוח לשיר הבא ולאלבום. ממליץ לעקוב!

דניאל יפה- מי יחבק אותי

מסתבר שדניאל יפה זכתה בעונה השנייה של X-Factor ישראל (נשבע לכם שאין לי מושג מי זאת), ועל פי ההודעה לעיתונות שמלווה את הסינגל החדש שלה, "היא יצאה לדרך חדשה". אז אמנם אין לי מושג מה הייתה הדרך הישנה של יפה כי מעולם לא שמעתי אף שיר שלה, אבל אם הדרך החדשה שלה היא ניסיון פתאטי להיות בובת פופ, היא בהחלט בכיוון הנכון. 

"מי יחבק אותי" הוא ערימה של קלישאות מוזיקליות ממוחזרות עם טקסט בעומק של מים רדודים מלאי שתן בבריכה בקלאב הוטל באילת. זה מרגיש כמו ניסיון נואש להציל קריירה שמעולם לא התחילה. בקיצור, זה לא הכיוון. 

יעל בלז- מאוחר מדי

גם ליעל בלז, זמרת ויוצרת מפתח תקווה, יש סינגל בכורה בשם "מאוחר מדי". רק שיש בעיה אחת איתו: הוא גרוע. איזה שיר שבלוני, איזה הפקה משעממת, לא יאמן שב- 2018, שיר יכול להיות עד כדי כך בנאלי ומיושן.

באנר מועדון תרבות

בלז כותבת שירים מגיל 16 וזה ניכר היטב בטקסט. עם מילים כמו: "עם הזמן הבנתי אתה לא שווה את הדמעות, האהבה סינוורה אותי ולא הצלחתי לראות, איך שיחקת לי בלב פשוט כמו בובה על חוט, עקצת ברחת האמנתי בך עשיתי טעות…" אני תוהה האם בלז לא ביצעה בדיקת איכות קפדנית לפני ההקלטות או שהיא פשוט לא התבגרה. כך או כך זה השיר הזה לא מעניין ויעל תצטרך להתאמץ עוד הרבה בשביל שהשירים שלה יגיעו לאנשהו ולא לתהומות הנשייה.

יאיר הרלינג- No Need to Fear

טוב זה פשוט שיר נפלא. אחרי ששחרר EP ראשון ב- 2016 (Fragments of Reality) חוזר, הסינגר- סונגרייטר, יאיר הרלניג (מופיע תחת השם Herling) עם שיר חדש מתוך ה- EP החדש שלו, Guiding Light. 

כמעט כל שבוע אני מקבל לפחות ניסיון אחד של אמן ישראלי לעשות פולק מקומי, אבל No Need to Fear נשמע כמו הדבר האמיתי. יש לו וייב אמריקאי לגמרי אבל עם זאת איכשהו הוא מצליח שלא להישמע תלוש. זה שיר בוגר, שלם שנשמע מבושל ויחד עם זאת אותנטי ומרגש. בקיצור, שיר מקסים ששווה שתתנו לו האזנה.

עדי אברהמי- היי, ברוך הבא

הסינגל החדש של הזמרת, השחקנית והיוצרת עדי אברהמי, נשמע כמו תאונת דרכים בין שיר של מירי מסיקה לטקסט שנשאר על רצפת חדר העריכה של קרן פלס. בקיצור משעמם מוות. לכל אורכו, השיר כמעט ולא משתנה, נשאר מונוטוני וכאילו נורא משתדל לשעמם. לחן משעמם, עיבוד משעמם ובקיצור לפני ההאזנה תדאגו להצטייד בכרית. בהצלחה לשורדים.

ספיר מתיתיהו

לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16

לדו"ח המבקר #15
לדו"ח המבקר #14
לדו"ח המבקר #13
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

באנר מועדון תרבות

 

דו"ח המבקר #17: Hadar מרדימה, INYU נכשלים, רמי פיינשטיין לא מצחיק ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

The Odds- INYU

The Odds (סיכויים/הסתברויות) הוא הסינגל הראשון שמשחרר לרדיו הרכב הפופ האלקטרוני, INYU. ומה הסיכויים שלו להצליח אתם בטח שואלים את עצמכם? ובכן, אפסיים. The Odds מנסה להישמע כל כך מתקדם, כל כך מתחכם, כלכך מעניין עד שהוא קורס אל תוך הכלום של עצמו.

INYU מנסים לשלב בתוך סינגל הבכורה שלהם שלל ז'אנרים והשפעות ממגוון עולמות, אבל התוצאה לא מתחברת לכדי שיר, בטח לא אחד בעל משקל סגולי או עניין. כל הסיפור הזה מזיע ממאמץ ועל הספקטרום שבין יומרני למופתי The Odds הוא כישלון מהדהד.

מסע- עיני אהובי

היזהרו, מתקפת שאנטי לפניכם! אני מניח שיש קהל מצומצם שיהנה מ"עיני אהובי", הסינגל החדש והמקושקש של להקת "מסע", אבל זה לא כוס התה שלי (בלשון מעטה). תמיד היה קשה לי לקנות את אווירת העלק רוחניות הזאת ואת כל ה"בואו נפתח את הלב" והחרא זה. לכן גם מעולם לא מצאתי את עצמי מתחבר למוש בן ארי, "שבע", "שלנה עליך" ואחרים. במאמר מוסגר, דווקא אצל שוטי הנבואה, שהשכילו לשלב פאן בתוך הרצינות התהומית של החוזרים מהודו, זה עבד.

בכל מקרה, מילא השריטות שלי, אבל גם במישור המוזיקלי "עיני אהובי" לא מחדש כלום. יש כל כך הרבה להקות והרכבים מקומיים ובינלאומיים שאימצו את הסאונד ההודים שעושים את זה כל כך הרבה יותר טוב (ג'וני גרינווד ושי בן צור עם אלבומם Junjun זו רק דוגמה אחת). "עיני אהובי" לא יתנגן יותר ואני מניח שגם לא אצל יותר מדי אנשים כי מעל הכל, הקטע הזה פשוט מעפן.

רמי פיינשטיין- רק אנחנו

"רק אנחנו" הוא הסינגל החדש מתוך אלבומו השלישי של רמי פיינשטיין. ואם אתם תוהים איך זה שלא שמעתם עליו עד עכשיו, ובכן… פשוט תקשיבו לקטע הזה ותבינו לבד.

הסינגל החדש מנסה להוביל איזשהו מסר חתרני של אנטי חתונה, או תתחתנו איך שבא לכם עם מי שבא לכם (איזה נושא מוזר לשיר), אבל הוא פשוט נשמע, איך לומר זאת בעדינות… מביך.

באנר מועדון תרבות

כיאה למסר מוזר מלכתחילה, השיר מתהדר בקליפ מוזר לא פחות שנפתח במשפט "השנה היא שנת 2018 ומדינת ישראל עדיין אינה מכירה בנישואין בין אדם לבובה". מצחיק? לא. חתרני? לא. והשיר? דל ומשעמם כמו פירכית דלת קלוריות. אהה ואם תהיתם אז אז בסוף הקליפ פיינשטיין אכן מתחתן עם בובה וכן, זה חתיכת WTF רציני.

בכל מקרה לא ברור את מי פיינשטיין, שמתפקד כסוג של אתנחתא מוזיקלית קומית בתוכנית של סלוצקי ודומינגז בערוץ הספורט, מנסה לתקוף? את הרבנות? את "תעשיית החתונות"? את מי שלא דואג לחמם את הסטייק שאיכשהו תמיד מגיע קר לשולחן? לא ברור אם זו בכלל בדיחה.

בכל מקרה עם מילים כמו: "בואי נציית לחוקים שלנו ולא לחוקים של כולם, אם נסתכל מסביב זה ממש לא מרהיב ורחוק מלהיות מושלם…" אני לא בטוח כמה רחוק הוא יכול להגיע.

קייט ואור מארחות את נתן בן ארי- מברזיל עד אורוגוואי

העובדה שהעונה החמה של השנה עוד לא התחילה לא תיתן לקייט ואור (התשובה הנשית לסטטיק ובן אל?) לעצור אותן בדרך ללהיט של קיץ. אתם כבר מכירים את זה. יחד עם היתושים, חום האימים והערסים באילת, הקיץ מביא איתו גם את תופעת שירי הקיץ מעיקים וברי החלוף שחוץ מלעצבן לא באמת עושים משהו למישהו.

אז הנה, מרץ עוד לא הסתיים ושתי הפקאצות מהיו טיוב, קייט ואור, מחוזקות (או מוחלשות במקרה הזה) על ידי נתן בן ארי, הבן של מוש (שנראה בדיוק כמוהו), מזיעות ממאמץ (כי בכל זאת קיץ) בניסיון לייצר להיט מסיבות לקיץ.

עכשיו ברור שלהיטי קיץ לא נועדו לגרות את האינטלקטואל של מאזין. המטרה שלהם היא פשוטה, להרקיד ולעשות נחמד בבטן. סך הכל לגיטימי אבל "מברזיל ועד אורוגוואי" נטול כל חן, אפילו הבסיסי ביותר, שעלול להעלות חיוך או להעניק הרגשה טובה.

באנר מועדון תרבות

זה שיר מעיק ומתאמץ שמנסה בכוח להישמע מגניב למרות שרוב הזמן הוא נשמע יותר כמו בדיחה מאשר ניסיון ליצור משהו אמיתי. קחו למשל את המשפט: "משלב לי את הים עם שמש ואננס טרי בצד מאמש…". בחיאת? איך אננס כול להיות טרי אם הוא מאמש? זה סתם מביך, גם אם הכוונה הייתה ליצור אוקסימורון טקסטואלי רווי משמעויות תרבותיות שיאתגרו את המאזין. בהנחה שזה לא המקרה, אתם יכולים לדלג.

Hadar Opp- Yours

אז חיפשתי ונברתי והפכתי כל לינקטון וכל מייל שקיבלתי בניסיון לחתום את הדו"ח הזה ברוח חיובית. לצערי לא הצלחתי לכן אתם מוזמנים להשתעמם איתי למוות עם Yours, הסינגל החדש של הדר אופ (Hadar Opp) שנשמע כמו 1000 שירים אחרים שקיבלתי לאינבוקס שלי. מתסכלת היא עבודתו של מבקר המוזיקה 😔

מתסכלת היא עבודתו של מבקר המוזיקה 😔

לדו"ח המבקר #16
לדו"ח המבקר #15
לדו"ח המבקר #14
לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לכל הדו"חות
אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

הדר הפ

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #16: רוית בטאשוילי מרדימה, אלון סגל מתרסק, דניאל מקסים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוית בטאשוילי- אל תדאג

לפני שתאזינו לסינגל הבכורה של רוית בטאשוילי, מן המשתתפות הבולטות בעונה האחרונה של הכוכב הבא לאירוויזיון, רצוי שתצטיידו במזרק אינסולין או לפחות שקית הקאה כי שיר כל כך גרוע לא שמעתם כבר הרבה זמן.

לקח לי בדיוק מאית שניה לנחש (ובדיעבד הסתבר לי שצדקתי) שבאיזשהו שלב בחייה למדה רוית ב'רימון'. מדהים איך אפשר לשמוע את כל המחלות של המקום הזה בשיר אחד. הטקסט הבנאלי, השירה הדרמטית, הלחן הממוחזר ואם זה לא מספיק אז על ההפקה אמון אורי זך, בעלה של מירי מסיקה. יותר משעמם מזה זה כבר מוות.

אלון סגל- כשאנחנו בתוך הבוץ

אם יש משהו שאני שונא זה אנשים שכששואלים אותם איזה מוזיקה הם אוהבים אז הם עונים לכם "הכל". אף בן אם לא אוהב הכל נכון?! מעטים האנשים שאני מכיר שמסוגלים לשמוע עומר אדם לצד Pantera.

עכשיו תכירו את אלון סגל שהוא גם זמר, גם כותב, גם מלחין וגם מנגן גיטרה בשלל הרכבים. רק חבל שהסינגל החדש שלו, "כשאנחנו בתוך הבוץ" מוכיח שהוא לא כל הדברים. זה בסדר לירות כמה כדורים למטרה בתקווה שאחד מהם יפגע, אבל למה לא להתמקד במה שאתה באמת טוב בו. "כשאנחנו בתוך הבוץ" מוכיח שאלון הוא גיטריסט מעולה וזה צריך להיות הכיוון שלו כי מעבר לכך מדובר בשיר חלש, מבולבל ולא סוחף וזה עוד בלשון המעטה.

אפילו הטקסט שמנסה לעסוק בנושא אקטואלי ומעניין כמו טכנולוגיה אל מול הרגש מתרסק עם משפטים כמו: "שני אנשים במסדרון זה כמו גן עדן בהילוך מהיר תופסים קצת שמש באשנב, שותים כוס תה עם נענע…" שיכולים להתחרות רק בטקסטים של שלמה ארצי.

האדם האחרון- אין לאן ללכת

תקשיבו טוב חברי "האדם האחרון". אתם לא יכולים לשחרר כסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלכם שיר שנשמע כל כך גרוע! אתם פשוט לא יכולים לשחרר דבר כזה החוצה. זה לא רציני על גבול המעליב. עוד יותר מעצבן לגלות שמדובר במוזיקאים בני 40 פלוס שחוו משהו בעולם המוזיקה. WTF?! אין בקרת איכות? משהו?

"אין לאן ללכת" סובל מההפקה הכי גרועה ששמעתי בשנים האחרונות. נשבע לכם שזה נשמע כמו השירים שהייתי מקליט בבית של ההורים שלי בגיל 14. לקח לי פחות משלושים שניות לכבות את השיר ולהצטער על הרגע שלחצתי פליי ולא לרצות לחזור לזה בחיים. אם אתם מחליטים להמשיך אחרי שלושים השניות הללו, האחריות היא בלעדית שלכם. בהצלחה.

Daniel- Caroline

קשה שלא להתאהב בסינגל הבכורה של דניאל כבר מהשמיעה הראשונה. הוא פשוט, לא יומרני, מופק נפלא ומרגיש כמו קסם שמחלחל אט אט אל תוך האוזן. סוג של בון איבר כזה רק פחות מתוחכם.

הרבה פעמים אני מבקר כאן זמרים שמחליטים לשיר באנגלית אבל במקרה של דניאל זה לגמרי מובן. דניאל הוא יליד חיפה, בן לזוג הורים שעלו מאורוגוואי. כשהיה בן 3 המשפחה נסעה לארבע שנים נוספות והתגוררה במונטוידאו לכן מלבד עברית הוא דובר גם אנגלית וספרדית כשפת אם. לא בטוח שהאנגלית עוברת מספיק אם הוא מכוון מעבר לים אבל בשביל אוזן ישראלית זה יספיק וזה מקסים. שימו לב גם לקליפ הסופר מושקע. ככה נראה ונשמע מישהו שעושה אמנות אמיתית. אני כבר מחכה לאלבום הבכורה שיקרא אגב Half Way There.

באנר מועדון תרבות
Orpheus Blade- On Madness

אני אהיה אתכם כנה לרגע. יש רגעים שאני מרגיש שהם מעבר לגבול הביקורת שלי. שירים שהם כל כך איזוטריים או אמנותיים (תלוי במאזין) שאני מרגיש שהביקורת שלי פשוט לא רלוונטית. זה לא קורה לעיתים תכופות אבל 'אורפיוס בלייד' בהחלט גרמו לי להרגיש ככה.

לא משנה מה אכתוב על On Madness, הוא כל כך שונה, כל כך מקורי ופונה לקהל כל כך מצומצם עד שזה לא ממש משנה מה אומר, האוהבים יאהבו והשונאים ישנאו. ובכל זאת, אני מוצא משהו מאוד מרגש בשיר זה. תחושה של הרכב אמנותי ששם זין על כל מוסכמה. בא לכם רוק? יאללה שיהיה. נתבל עם קצת אופרה? יאללה. הכל הולך ואיכשהו זה לא נשמע רע בכלל.

Orpheus Blade שחררו את אלבום הבכורה שלהם כבר ב- 2015 ובימים אלה הם עובדים על אלבום חדש. בארץ אם יאזינו להם יותר מעשרים איש זו תהיה הפתעה (ולא חלילה באשמת הלהקה) כך שאין ספק שהם מכוונים לחו"ל. האם זה יתפוס? אולי בשוליים של הרוק הגותי פינת Evanescence אבל בכל מקרה זה מגניב וזה טוב וזה מה שחשוב.
נ.ב: אני חולה על המסכה של הזאב מהקליפ. הזכיר לי קצת את דוני דארקו.

לדו"ח המבקר #15
לדו"ח המבקר #14
לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

achtungbabyvinyl_cover_640

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #15: אוזי זולטק עוד כאן, "דור המבול" נחמדים, רועי גליק מרתק ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

אוזי זולטק- אפילו לא את

בדו"ח הקודם כתבתי על להקת הרוק האלטרנטיבית, "פרקט", בהנהגת נועה שץ שנותנת בראש למרות שזה רחוק מלהיות הז'אנר המועדף על הישראלים בשנים האחרונות. למעשה הרושם הוא שצריך להיות אמן ממש אמיץ בכדי ליצור מוזיקת רוק אמיתית במקום שסובל משוק כל כך מצומצם. לכן אני כל כך שמח שאוזי זולטק עדין בסביבה.

זולטק, זמרת רוק גותי, כבד, מטאל, איך שתרצו לקרוא לזה, די מוכרת בסצנה המקומית. חדי הזיכרון מביניכם אולי יזכרו אותה מהריאליטי של ערוץ 24, "מה שקורה באילת", או מהדואט המיותר עם הצל, "מה שאת התחלת". אבל מה שחשוב זה שהיא עדיין איתנו כי רוקיסטיות אמיתיות זה מצרך נדיר, בטח ובטח בביצה המקומית ו"אפילו לא את" מוכיח את זה.

לאוזי יש את כל החבילה. מהסטייל, דרך הקול המעולה ועד הטקסטים המעט בוסריים אבל עדיין חשופים, שמראים שמדובר ביוצרת אמיתית. מלבד העובדה שהמוזיקה שלה פונה לקהל יעד מצומצם יחסית, לא כל כך ברור לי למה זולטק לא הצליחה לסחוף אחריה יותר. יכול להיות שעם קצת יותר מזל והפקה יותר מהודקת ואקטואלית אוזי עוד תזכה להוביל אחריה ים של נערות מרדניות לבושות שחורים שילכו אחריה כמו אחרי איימי לי מ- Evanescence בימיה הטובים או ארית שחף מהיהודים. למי שרוצה להכיר, "אפילו לא את" מאלבומה האחרון, "אקדח טעון", הוא אחלה מקום להתחיל.

גילת שטיינר דור- ימי סערה

ובניגוד לזולטק שם What You See is What You Get, גילת שטיינר דור מנסה לעשות הרבה דברים בסינגל הבכורה שלה ואיכשהו מצליחה לחרב את הכל. השניות הראשונות של "ימי סערה" עוד נסבלות אבל ברגע שהקול של נכנס לתמונה אתה מבין שטוב כבר לא יצא מכאן.

גלית למדה ב'רימון', ושרה בשלל פרויקטים מוזיקליים רק שלא מממש ברור לי איך? לא רק שהיא מזייפת לאורך כל השיר, היא גם תוקפת אותו באגרסיביות מחרידה שרק עושה חשק שהדבר הזה יסתיים כבר. אגב, מסתבר שמעבר להיות זמרת ("זמרת") גלית היא גם דוגמנית, שחקנית, יוצרת ומה לא? אם הייתי צריך לתת לה עצה הייתי ממליץ לה בחום להתמקד בדבר אחד שהיא טובה בו, ולשיר זה לא אחד מהם.

באנר מועדון תרבות

דור המבול- חופשי…

יש מצב שהקומוניקט (ההודעה לעיתונות) שקיבלתי על "חופשי", סינגל הבכורה של להקת דור המבול, הוא הגרוע ביותר בהיסטוריה. והרי הוא לפניכם: "הם צעירים, הם חמודים, הם אוהבים רוק בדם והם רוצים להחזירו ללב המיינסטרים". מי כתב את זה? ילד בן 13? איזה עורך מוזיקלי יקרא את ההודעה הזאת ויגיד לעצמו: "הנה להקה ששווה לשדר!". ולמה אני חופר על זה? כי חופשי הוא אחלה שיר.

למרות שהטקסט נע על הגבול שבין בוסרי לילדותי ולמרות ההפקה אובר גרנדיוזית, לדור המבול יש פוטנציאל לא רע לרשת את סינרגיה כלהקת רוק המחמד שגלגל"צ תרצה לחבק (ואני לא אומר את זה בקטע רע). איפשהו בין Green Day ל- Three Days Grace וקצת Kings of Leon, אני חושב שלדור המבול לגמרי יש מקום כאן. הם לא יהפכו עולמות אבל אני יכול לראות אותם מקבלים ים של אהבה מנערים ובעיקר נערות שהגיטרה עושה להם את זה. שימו לב גם להופעת האורח של גדי וילצ'רסקי בקליפ.

רועי גליק- את ואני בזמן

אמנים רבים וגדולים יצרו מוזיקה שמימית כשהם נעולים בביתם הרחק מהאולפנים גדולים וטירוף היום יום. ג'סטין ורנון מבון איבר המושלמים ופיטר סילברמן והאנטלרס עליהם כתבתי ממש לאחרונה הם רק דוגמה. והנה מגיע לאוזני יוצר חדש בשם רועי גליק שגם הוא טוען שנכון לעכשיו הוא "מקליט ופועל לבד בבית" ושומעים את זה.

שומעים את זה בעדינות של שיר הביכורים שלו, "את ואני זמן". שומעים את זה באותנטיות, ובאווירה הכמעט אינטימית שהשיר משרה ואני אוהב את זה.

המוזיקה של רועי ללא ספק אינה מתאימה לכולם (בלשון המעטה) אבל כל כך כיף לשמוע סוף סוף קצת מוזיקה ניסיונית, קצת אוונגרדיות בין כל השעמום הזה שנקרא המוזיקה הישראלית. סוף סוף יצירה אמיתית לשם היצירה. ובכל מקרה שיר שנפתח עם משפט מקסים:  "את ואני עומדים על החול עונדים חלקי חילוף…" לא באמת יכול להיות רע. אני כבר מחכה לשמוע מה עוד יש לרועי לתת לנו.

דרור לביא- חסד

"חסד", הסינגל האחרון מתוך אלבום בכורה של דרור לביא, "כח המשיכה", ללא ספק מוכיח שהמוזיקה של היוצר מגיעה ממקום אמיתי וכנה אבל לצערי הוא לא תפס אותי. לא הרגשתי שום התפתחות או עניין וגם לא את הניצוץ הזה שיבעט לך בבטן ושתרצה ממנו עוד. לא מדובר בשיר רע, אלה פשוט בוסר. משעמם.

אגב, מכיוון שהאלבום השלם כבר בחוץ, אני מודה שתוך כדי כתיבת שורות אלה גם הגנבתי כמה האזנות לחלק משירי האלבום, מה שעוד יותר חיזק את דעתי שמדובר בתוצר ראשוני, סוג של ניסוי כלים לפני הדבר האמיתי שאולי יקרה באלבום הבא.

לדו"ח המקר #14
לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לדו"ח המבקר #10
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

 

זואי זולטק

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #14: פז פרל חרוש, "פרקט" נותנים בראש, עינב ג'קסון כהן מדהימה ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

פז פרל- נוגע לא נוגע

נשבע לכם, אבל אמיתי! שפעם אמרת לחבר שלי שהוא חובב מוזיקה כמוני, שהמשפט "נוגע לא נוגע" הוא כנראה החרוש במוזיקה הישראלית (אילו רק הייתי שומר את הוואצאפ בשביל להוכיח לכם!). אבל בכל מקרה, כיאה למשפט חרוש, גם הסינגל השני של פרז פרל מתוך אלבום הבכורה שלו שיצא בקרוב, לא ממש מחדש.

שוב בלדה על אהבה נכזבת וקשר הרסני שלא מצליחה לעניין יותר מדי עם משפטים כמו: "אל תדאגי, אני אומר לך שזה לא בריא להתקרב כך אליו מניסיון, אני אומר לך שזה יכאב...". אז כן זה כואב, בעיקר לאזניים. כמובן שטקסט משעמם חייב (ציניות כמובן) חייב להגיע גם עם מוזיקה מאימה וכך "נוגע לא נוגע" מתפאר בסאונד מאוד ישראלי, שלא לומר מיושן, הכולל כרגיל: גיטרה מלנכולית על מצע פסנתר, כלי מיתר ופיהוק. דווקא הקול של פרל מלא פוטנציאל (מזכיר קצת את אוהד שרגאי) אבל למה לבזבז אותו על שירים כל כך פשטניים? מבאס.

עינב ג'קסון כהן- שלוש אפשרויות

את עינב ג'קסון כהן אני זוכר מבית הספר 'רימון' בו למדתי. לא הכרתי אותה בשום צורה אבל מאז ועד היום היא הפכה לאחת מיוצרות האינדי המוערכות בארץ ואני השתרכתי מאחורה. אולי בשל המשקעים לי עם בית הספר או סתם מעצלנות. אבל עכשיו הגיע הזמן לעשות תיקון וסוף סוף להקשיב ברצינות לשיר שלה. אז כמו שאומרת הקלישאה, טוב מאוחר מאשר אף פעם. 

"שלוש אפשרויות" הוא סינגל נוסף מתוך אלבומה החדש ג'קסון, "שני לבבות" ומדובר בקסם טהור. בדיוק ככה עושים בלדת פסנתר פשוטה, כנה ויפה שמצליחה להישמע לא מתאמצת למרות שאתה יודע שהושקעה מחשבה בכל תו ותו. הטקסט הנפלא של דאנה איבגי ("תגידי פעם אחת ואז נוכל להמשיך לשקר…"). מקבל עיבוד פשוט וקסום מאין כמוהו שעושה הרבה חם בלב ובעיקר המון חשק לשמוע את האלבום המלא. אז אחרי הרבה שנים אני עושה את התיקון ומתמכר. עינב כהן ג'קסון, את נפלאה!

שגיא להט- עולם שקוף

OK אני אוהב את זה! רגע לפני ששגיא להט משחרר את אלבום הבכורה שלו, הוא משחרר את "עולם שקוף", סינגל בוגר, מעניין ויפה שעושה חשק לאלבום המלא. "עולם שקוף" הוא דוגמה לשיר נטול יומרות אמנותיות גדולות שמצליח בעזרת הפקה מתאימה להיות מעניין ומרגש בפשטות שלו. בקונטקסט הזה אפילו תובנות רחוב כמו "האמיץ יבחר להישאר החכם יברח…" נשמעות מתוחכמות ואני לא כותב את זה לרעה, להיפך.

לי השיר הזה גרם להרגיש טוב וללא ספק עשה לי חשק לשמוע עוד. אני גם חייב לציין לטובה גם את הקליפ הנפלא שמלווה את הסינגל. אהבתי פלוס!

באנר מועדון תרבות

שחר בן ניצן- שיר של גשם

אין דבר מנחם יותר בימי החורף הקרים מאשר שיר שיעשה חם בלב. גם אין מתבקש יותר ביום גשום להאזין לשיר ששמו הוא "שיר של גשם", רק חבל שהדבר היחיד שהשיר הזה גרם לי לרצות לעשות הוא לצאת החוצה ולהירטב בתקווה לאיזה דלקת אוזניים שתמנע ממני את השעמום הגנרי זה. 

השניות הראשונות עם הגיטרה עוד מעוררות תקווה אבל ההמשך כולו שעמום רדום ומרדים של כלום ושום דבר. גם הטקסט נשמע פרודי כאילו נכתב על ידי תסריטאי ארץ נהדרת: "זה שיר ליום גשום, כשהכבישים מעורפלים, אין אורות ולא רואים לאן נוסעים – אז מנחשים…". המילים הללו מתחרות בבנליותם רק בהודעה לעיתונות שליוותה את הסינגל בה גילינו ששחר בן ה-21 סיים את מגמת המוזיקה בהצטיינות. באמת מדהים.

פרקט- הפוך

למרות השם הנורא (פרקט? סיריאסלי?) והעובדה ש"הפוך" לא יהפוך את עולמכם, מדובר בלא פחות מנס לשמוע להקת רוק אלטרנטיב מקומית שלא מפחדת לתת בראש. סינגל הבכורה של להקת האלטרנטיב הדנדשה הזאת בהנהגתה של נוגה שץ, אולי לא מבריק אבל מרענן ומלא אנרגיות כמו ששיר רוק עצמתי צריך להיות. 

גישת ה- DIY הפאנקיסטית שורה על השיר הזה ויש לי המון כבוד לחברה האלה שהחליטו ללכת נגד הזרם ובמדינה שאינה ממש חובבת רוק (בלשון המעטה) ללכת אחרי הלב שלהם ולתת בדיסטורשן. נראה לאן זה יתפתח.

 

לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לדו"ח המבקר #10
לדו"ח המבקר #9
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

עינב כהן גקסוןם

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #13: עדי אולמינסקי מפציצה, אדי ונועה משמימים, אוריה ברטל חסר נשמה ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

Adi Ulmansky- Bombs Away

אחרי שסומנה כהבטחה המוזיקלית הגדולה של ישראל, הופיעה בכל רחבי העולם וקצרה תשבוחות מבלוגים, אתרים ואמנים נחשבים בארץ ובעולם (מי אמר ג'יי זי?), הגיע רגע האמת של עדי אולמינסקי: סינגל ראשון בשם Bombs Away מתוך אלבום בכורה מלא. אז האם מאחורי ההייפ יש גם מוזיקה טובה? בהחלט!

ב- Bombs Away, אולמינסקי ממשיכה להוכיח שאפשר לא להיכנע לבינוניות של התעשייה המקומית ולעשות פופ אקטואלי, איכותי, רלוונטי שמתכתב בהצלחה עם מה שקורה מעבר לים בסוף 2017. מהבחינה הזאת החשיבות של אולמנסקי בנוף המקומי היא הכרחית ועל כך יש לתת לה את כל הכבוד!

לאולמנסקי יש שירים טובים יותר ברפרטואר שלה כאשר אפילו הגרסה האקוסטית של Bombs Away טובה יותר מאשר זו שהוצגה לנו כסינגל הראשון. אבל למרות הכל עדיין מדובר בקטע פופ נהדר וממכר שמופק נפלא (חיה נדירה במחוזותינו) ועושה הרבה חשק לאלבום המלא. כבוד.

אוריה ברטל- את לא מבינה

אוריה ברטל חי ונושם מוזיקה. לא צריך לקרוא את ההודעה לעיתונות בשביל להבין את זה. "את לא מבינה", הסינגל הראשון מאלבום הבכורה שלו, מפוצץ כשרון, נשמע מעולה ומצביע על פוטנציאל גדול. עם כל זה משהו שם עדיין חסר בשביל שהשיר הזה יהפוך למשהו שבלתי אפשרי יהיה להתעלם ממנו.

אולי זה הטקסט שנשמע כאילו נכתב בחפזה ("את יושבת עם הגפרורים ושורפת לעצמך את החיים"), אולי זו ההפקה הנקייה מדי (שומעים שברטל למד ב'רימון') ואולי זו פשוט בוסריות טבעית של סינגל בכורה, משהו בשיר הזה מונע ממנו להמריא באמת.

ה- Funk (ללא ספק הסגנון אליו חותר ברטל ב"את לא מבינה") התפתח בין היתר מהסול והג'אז, ז'אנרים מפוצצי רגש, וזה בדיוק מה שחסר כאן. אמת פשוטה וכנה שתכפה על קרקס הצלילים הזה, שהוא אמנם מאוד איכותי, אך חסר אופי. יותר מדי טכני, פחות מדי אמת ורגש. אגב, זה דבר שמאפיין לצערי הרבה בוגרי 'רימון'. אבל תחליטו בעצמכם. 

Simple Light- Shine4Me

Simple Light הוא שם הבמה של המוזיקאי החוזר בתשובה מנשה קושנר. כמו ברטל, גם כאן אין ספק בכלל שהמוזיקה ובעיקר הרגאיי זורמים בעורקיו של קושנר. לא מדובר במישהו שרוכב על  גב הסצנה או ילד ששמע אתמול בפעם הראשונה בוב מארלי והתלהב. קושנר חי את העולם הזה מגיל 12 בערך והיום הוא כבר כבר עם 4 ילדים.

קושנר עבר מסלול חיים מרתק. הוא עלה מרוסיה בגיל 12, למד גיטרה, התחזק, הקים משפחה, רכש השכלה מוזיקלית ב- BPM ובימים אלו הוא משחרר את Twilove, אלבום הבכורה שלו.  Shine4Me הוא הסינגל השני שיוצא מהאלבום וכמו כל החומרים של Simple Light מדובר בקטע רגאיי עם המון סול שנשמע אותנטי, אמיתי ומעל הכל עם אחלה גרוב ואני לא מחובבי הרגאיי הגדולים.

באנר מועדון תרבות

עדיין אפשר לשמוע בברור את הבוסריות שבהפקה, בטקסט ואפילו בקול של Simple Light אבל אלה דברים שתמיד אפשר לשפר כל עוד יש אמת במוזיקה שלך ובמקרה הזה, יש כאן המון אמת. וכבר אמרתי שאני לא אוהב רגאיי?

אדי ונועה- ערפל

הכל כל כך נכון ב"ערפל", הסינגל השלישי של צמד הפולק הישראלי אדי ונועה (נשבע לכם שזאת לא פרודיה על אמני פולק). הכל כל כך מדויק, כל כך נעים שזה גם כל כך…. משמים!!! זה נשמע כאילו אדי ונועה ממש מתאמצים לעשות ככל שביכולתם על מנת שנשתעמם למוות עם מוזיקה כל כך בנאלית וכל כך מיושנת.

עם ההצלחה של ג'יין בורדו, יצאו מהחורים שלל אמנים ולהקות פולק, אבל "ערפל" הוא השיא. שיא השעמום. זה כנראה הצמד הכי מתקתק מאז אורנה ומשה דץ כך שלפני שתסתכנו ותאזינו להם, אני מציע לכם להצטייד בשקיות הקאה. זה לא שהשיר רע, הוא פשוט כל כך סתמי וכל "כך משחק על בטוח" שזה מעצבן! זה לא מה שאני מחפש מהמוזיקה שלי  אההה והם גם למדו ב'רימון'.

תמר שטיין- אם

10 שניות אל תוך "אם" שקלתי לסגור את השיר מחוסר עניין לציבור. שוב פסנתר, שוב קול נשי מלטף, מה כבר חדש? אבל אז משהו השתנה. קשה לשם את האצבע בדיוק על מה אבל אט אט נשאבתי לתוך השיר הזה. תמר מסתבר היא זמרת, שחקנית ויוצרת לא מהיום וזה ניכר בקולה הבוגר והנפלא. קול שעוטף אותך בחמימות קסומה ולא מרפה בקלות. באמת אחד הקולות היותר יפים ומדויקים שיצא לי לשמוע השנה.

וככה עם כל שניה שחלפה הלכתי והתמסרתי לשיר הזה שהוקלט במקור ב- 2014 אך קיבל חיים חדשים ממש השנה. לטקסט הקטן והאינטימי שלו, להפקה העדינה שעושה עימו חסד, לעיבוד הפשוט. זה בדרך כלל לא מסוג השירים שאני אתחבר אליהם בקלות. מי שעוקב אחרי יודע שהטעם ששי הרבה יותר מורכב. אבל כמו שכתבתי פה לא מעט, לפעמים אין מה שינצח את הפשטות.

לדו"ח המבקר #12

לדו"ח המבקר #11

לדו"ח המבקר #10

לדו"ח המבקר #9

לדו"ח המבקר #8

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

Adi Ulmansky

באנר מועדון תרבות