קצת אור בחושך: ניק קייב- Ghosteen ביקורת אלבום

אחרי 35 שנות קריירה ו- 16 אלבומים, יש מצב שניק קייב וה- Bad Seeds שלו, הוציאו את אלבומם היפה ביותר.

ציון המועדון: ★★★★★

לכל אורכו של יום חמישי האחרון, פיד הפייסבוק שלי התמלא בשלל פוסטים מלאי התרגשות וציפייה שלא הייתה מביישת את גמר ליגת האלופות. זה התחיל עם העמודים של מגזיני המוזיקה הגדולים והחשובים ביותר והמשיך עם שלל חברי הפייסבוק שלי. כולם הודיעו כי בשעה 22:00 בדיוק יתחברו ליו טיוב ויאזינו לייב לאלבומו החדש של ניק קייב.

כמיזנטרופ שפחות אוהב הייפ, לא הצטרפתי לחגיגה. חיכיתי כמו ילד טוב לבוקר שאחרי שאוכל להאזין לאלבום לתומי ו"לבדי". ועדיין, עצם העובדה שאירוע מוזיקלי נוגע ומאחד כל כך הרבה אנשים מסביב לגלובוס (ולא כזה שחוגג סינגל חדש של סטטיק ובן אבל), זה עניין די מרשים. בטח בעידן הסטרימינג שהלויאליות שלנו כמאזינים לאמנים ואלבומים הולכת ונשחקת.

באנר מועדון תרבות

אין הרבה אמנים שצפייה לאלבום חדש שלהם היא בגדר אירוע, אבל לניק קייב עדיין יש את ההילה הזאת שמייחדת אותו והופכת כל דבר חדש שהוא מוציא למיוחד, לכן ההתרגשות סביב אלבומו החדש וה- 17 במספר, Ghosteen, הייתה כזאת גדולה. 

מה שעוד יותר חיזק את הבאז וההתרגשות היא העובדה הפשוטה שמדובר באלבום לא פחות ממפעים. אגדיל ואומר שיש מצב שזהו אלבומו הטוב ביותר בקריירה של ניק קייב.

15 האלבומים העצובים ביותר אי פעם
20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות

Ghosteen הוא חווייה מטלטלת של עצב אינסופי המכיל בתוכי יופי בלתי נגמר. כמו שקיעה ארוכה המגלמת בתוכה גם יופי עצום אך גם חשש מפני הלילה הקרב, ניק קייב מצליח לדקור את הלב ולגרום לנו לבקש ממנו להמשיך. 

התופים וכלי ההקשה נעדרים כמעט לחלוטין מהאלבום ומי שלקח את המושכות אליו הוא וורן אליס הבלתי נלאה עם הפסנתר, התכנותים והאלקטרוניקה הרכה. יחד עם שימוש חכם בסינתיסייזרים אנלוגים מצליח אליס ליצור אווירה חלומית, כמעט כמו של מוזיקת אמביאנט ולהעניק לטקסטים השוברים של קייב את הבמה הראויה להן.

ואכן קייב מצידו מנצל כל רגע מהקנבס שמעניק לו וויליס. כמו אמן מיוסר קייב מורח את מילותיו לכל עבר ושר על אהבה, אבדן וניסיונות להשלמה שלא צולחים. קייב טווה סיטואציות אמיתיות ומטאפוריות בצורה מעוררת השתאות באופן שקשה לא להישאב לתוכם ולשכח לרגע את העולם האמיתי.

כזכור ב- 2015 בנו של קייב, ארתוב, נהרג. בעוד שנוטים לסמן את אלבומו הקודם, Skeleton Tree, כאלבום ההתמודדות של קייב עם המוות של בנו ארתור, האמת היא שרוב השירים נכתבו לפני הטרגדיה.

זאת בניגוד לשירים ב- Ghosteen שמהדהדים אל אותו אובדן ועוסקים בניסיונות הכושלים של קייב להתמודד איתו. לכל אורך האלבום קייב מחפש השלמה, שלווה אך לא מצליח למצוא היגיון בבלאגן. רק לפעמים, כמו ניצנוצי כוכבים רחוקים ובמילים בודדות, מצליח קייב לשפוך מעט, ואני אומר זאת בזהירות, אופטימיות. "גחליליות שפועמות במעומעם בחשכה" כפי שקייב עצמו אומר ב- Fireflies.

"העתיד מתנפץ כמו גל והעבר משחרר מאחיזתו הפראית…" הוא שר ב- Sun Forest המדהים ושולח לפתע ובלי התראה ניצוץ קטנטן של אור בתוך החושך. מי יודע, אולי יום אחד גם נשמתו של המשורר המיוסר תזכה לקצת שקט ומזור והעולם יראה כמו עטיפת התקליט האוטופית. אבל עד שזה יקרה אנחנו נמשיך להאזין ולבכות יחד עם Ghosteen.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

nick-cave-ghosteen-1570030661-828x536באנר מועדון תרבות

מחשבה אחת על “קצת אור בחושך: ניק קייב- Ghosteen ביקורת אלבום

  1. פינגבק: 50 אלבומי העשור של מועדון תרבות (2010-2019) | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s