דו"ח המבקר #26:סלט גרוב מקפיצים, אקו מגניבה, ליאור כהן מרדים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

סלט גרוב- בשביל זה אני חי

למען ההגינות אני מכיר את בועז "טיון" גילר, חצי מהצמד "סלט גרוב" יחד עם ליאת הבר. הוא עשה דבר או שניים בחייו ולאן שהלך הוא תמיד דאג לסחוב איתו גרוב קליל, מקפיץ ושמח, בדיוק כמו זה שמאפיין את "בשביל זה אני חי".

אני מודה שאני לא חובב גדול של הז'אנר, אבל אין מה לעשות, לסלט גרוב בהחלט יש גרוב שהוא פשוט כיף. זה לא שיר שישנה את העולם, זה לא שיר פורץ דרך, אבל לפעמים גם קצת כיף עשוי טוב, זה מספיק. בקיצר, פוטנציאל לגמרי יש כאן ובהחלט הייתי ממליץ להמשיך ולעקוב אחרי הצמד. 

קרן קריספיל- שעת הנעילה

אני מעדיף לשמוע דואט בין מקדחה לאגזוז מאשר לשמוע שוב פעם את הזוועה הזאת. "שעת הנעילה" הוא אחד מהשירים הכי מביכים ששמעתי בזמן האחרון ותאמינו לי שזה הישג. אני לא מוצא שום סיבה הגיונית לכך שהשיר הזה יצא לאור או שהוא בכלל יגיע לאזניים אנושיות. 

"יש מישהו שמוכן רק להקריב וזה הכאיב לו שקיבל פתאום את הכאפה בתמורה?" WTF?! מי כתב את זה, מחולל משפטי ערסים שכותבים בפרופיל הפייסבוק שלהם "למדתי באוניברסיטה של החיים"? 

בקיצור, הפקה דלוחה, טקסט מביך, שירה של טקס סיום כיתה יב', בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. בהצלחה בהמשך.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

אקו- רוצה את זה, יש לי

קרה לי משהו ממש מוזר עם הסינגל החדש של אקו, "רוצה את זה, יש לי". שמעתי אותו במשך דקה או שתיים, מודה שלא התרשמתי יותר מדי והמשכתי הלאה לסינגלים אחרים. אבל איכשהו הראפ השוטף של אקו נתקע לי בראש ומצאתי את עצמי חוזר לשיר הזה שוב ושוב. 

המילים הכנות, הישירות וההמוריסטיות של אקו מעוררות צחוק והנאה בעת ובעונה אחת ויחד עם ה'פלואו' של הראפ שלה, התברר לי מהר מאוד שמדובר כאן ביוצרת מוכשרת ומקורית. בעידן ה-#Metoo והטענות להדרת נשים מהמוזיקה הישראלית, טוב שיש את אקו שבאה לתת לנו קצת בראש. שווה להמשיך לעקוב ושימו לב גם לקליפ הנהדר.

ענת מושקובסקי- Loud and Clear

הגבול בין פלצנות לאמנות הוא לעיתים מאוד דק כפי אפשר לשמוע בסינגל החדש של ענת מושקובסקי, ובכל זאת אני אלך על האופציה השניה. כמה מוזיקליות מתפרצת יש באמנית הזאת ובשיר המוזר, הקטן והנפלא הזה.

ענת היא זמרת, פסנתרנית, קלרינטנית, יוצרת, ואפילו מורה לפיזיקה ומתמטיקה בתיכון. בין לבין היא הספיקה לשיר קולות רקע באלבומו האחרון של יוני רכטר ואף ללוות אותו בהופעות בכל הארץ.

ברור ש- Loud and Clear פונה לקהל סופר מצומצם בארץ ולכן האומץ של ענת ללכת אחרי הלב שלה הוא עוד יותר ראוי להערכה, בטח כשהתוצאה כל כך נפלאה ומיוחדת. שאפו!

ליאור כהן- הם מגיעים

טוב, אז זה… אממ.. נורא ואיום. מה זאת ההפקה הזאת? למה כל ההד הזה? איפה זה הוקלט במערה?! בהודעה לעיתונות מצוין שליאור פועל משנת 2000, אבל עם שירים כאלה לא פלא שלא שמעתם עליו.

השיר הזה במקרה הטוב נשמע כמו סקיצה (מביכה למדי יש להוסיף) כשבלי קשר לאיכות השיר הייתי מציע לליאור לקחת כמה שיעורי פיתוח קול. זה שיר פשוט חובבני ואני עוד כותב את זה בעדינות וכשאני במצב רוח טוב.

לדו"ח המבקר #25
לדו"ח המבקר #24

לדו"ח המבקר #23
לדו"ח המבקר #22

לדו"ח המבקר #21
לדו"ח המבקר #20

לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

282060_tumb_800Xauto

דוח המבקר כחולרוצה לקבל עדכונים חמים ממני

קצת אור בחושך: ניק קייב- Ghosteen ביקורת אלבום

אחרי 35 שנות קריירה ו- 16 אלבומים, יש מצב שניק קייב וה- Bad Seeds שלו, הוציאו את אלבומם היפה ביותר.

ציון המועדון: ★★★★★

לכל אורכו של יום חמישי האחרון, פיד הפייסבוק שלי התמלא בשלל פוסטים מלאי התרגשות וציפייה שלא הייתה מביישת את גמר ליגת האלופות. זה התחיל עם העמודים של מגזיני המוזיקה הגדולים והחשובים ביותר והמשיך עם שלל חברי הפייסבוק שלי. כולם הודיעו כי בשעה 22:00 בדיוק יתחברו ליו טיוב ויאזינו לייב לאלבומו החדש של ניק קייב.

כמיזנטרופ שפחות אוהב הייפ, לא הצטרפתי לחגיגה. חיכיתי כמו ילד טוב לבוקר שאחרי שאוכל להאזין לאלבום לתומי ו"לבדי". ועדיין, עצם העובדה שאירוע מוזיקלי נוגע ומאחד כל כך הרבה אנשים מסביב לגלובוס (ולא כזה שחוגג סינגל חדש של סטטיק ובן אבל), זה עניין די מרשים. בטח בעידן הסטרימינג שהלויאליות שלנו כמאזינים לאמנים ואלבומים הולכת ונשחקת.

באנר מועדון תרבות

אין הרבה אמנים שצפייה לאלבום חדש שלהם היא בגדר אירוע, אבל לניק קייב עדיין יש את ההילה הזאת שמייחדת אותו והופכת כל דבר חדש שהוא מוציא למיוחד, לכן ההתרגשות סביב אלבומו החדש וה- 17 במספר, Ghosteen, הייתה כזאת גדולה. 

מה שעוד יותר חיזק את הבאז וההתרגשות היא העובדה הפשוטה שמדובר באלבום לא פחות ממפעים. אגדיל ואומר שיש מצב שזהו אלבומו הטוב ביותר בקריירה של ניק קייב.

15 האלבומים העצובים ביותר אי פעם
20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות

Ghosteen הוא חווייה מטלטלת של עצב אינסופי המכיל בתוכי יופי בלתי נגמר. כמו שקיעה ארוכה המגלמת בתוכה גם יופי עצום אך גם חשש מפני הלילה הקרב, ניק קייב מצליח לדקור את הלב ולגרום לנו לבקש ממנו להמשיך. 

התופים וכלי ההקשה נעדרים כמעט לחלוטין מהאלבום ומי שלקח את המושכות אליו הוא וורן אליס הבלתי נלאה עם הפסנתר, התכנותים והאלקטרוניקה הרכה. יחד עם שימוש חכם בסינתיסייזרים אנלוגים מצליח אליס ליצור אווירה חלומית, כמעט כמו של מוזיקת אמביאנט ולהעניק לטקסטים השוברים של קייב את הבמה הראויה להן.

ואכן קייב מצידו מנצל כל רגע מהקנבס שמעניק לו וויליס. כמו אמן מיוסר קייב מורח את מילותיו לכל עבר ושר על אהבה, אבדן וניסיונות להשלמה שלא צולחים. קייב טווה סיטואציות אמיתיות ומטאפוריות בצורה מעוררת השתאות באופן שקשה לא להישאב לתוכם ולשכח לרגע את העולם האמיתי.

כזכור ב- 2015 בנו של קייב, ארתוב, נהרג. בעוד שנוטים לסמן את אלבומו הקודם, Skeleton Tree, כאלבום ההתמודדות של קייב עם המוות של בנו ארתור, האמת היא שרוב השירים נכתבו לפני הטרגדיה.

זאת בניגוד לשירים ב- Ghosteen שמהדהדים אל אותו אובדן ועוסקים בניסיונות הכושלים של קייב להתמודד איתו. לכל אורך האלבום קייב מחפש השלמה, שלווה אך לא מצליח למצוא היגיון בבלאגן. רק לפעמים, כמו ניצנוצי כוכבים רחוקים ובמילים בודדות, מצליח קייב לשפוך מעט, ואני אומר זאת בזהירות, אופטימיות. "גחליליות שפועמות במעומעם בחשכה" כפי שקייב עצמו אומר ב- Fireflies.

"העתיד מתנפץ כמו גל והעבר משחרר מאחיזתו הפראית…" הוא שר ב- Sun Forest המדהים ושולח לפתע ובלי התראה ניצוץ קטנטן של אור בתוך החושך. מי יודע, אולי יום אחד גם נשמתו של המשורר המיוסר תזכה לקצת שקט ומזור והעולם יראה כמו עטיפת התקליט האוטופית. אבל עד שזה יקרה אנחנו נמשיך להאזין ולבכות יחד עם Ghosteen.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

nick-cave-ghosteen-1570030661-828x536באנר מועדון תרבות