כשהמוזות בועטות: 15 שנה ל- Absolution של מיוז

אלבומם השלישי של מיוז הוא השילוב המושלם בין האלטרנטיבי לפופ ובין האוונגרדי לנגיש. התוצאה: אלבום ממכר שנשמע רענן ומעולה גם אחרי 15 שנים.

ציון המועדון: ★★★★☆

בסוף 2002 עמדו מת'יו בלאמי, כריס וולסטנהולם ודומיניק האוורד בפני המבחן הגדול בקריירה שלהם. אחרי אלבום בכורה מפתיע באיכותו (Showbiz מ- 1999) ואלבום שני די מדהים (Origin of Symmetry מ- 2001), ההשוואות לרדיוהד, ג'ף באקלי ולשמות גדולים אחרים עפו לכל עבר. כל העיניים היו נשואות למה תעשה הפעם השלישייה הבריטית.

האם הם יעמדו בציפיות? האם הם יעמדו בסטנדרט הגבוה שהציבו לעצמם? ומה עוד הם יכולים לחדש? התשובות הגיעו בספטמבר 2003 עם Absolution שהוכיח אחת ולתמיד שמיוז כאן בכדי להישאר.

אחרי סיבוב הופעות ארוך ומתיש לקידום Origin of Symmetry, החליטו בלאמי, וולסטנהולם והאוורד לקחת את הזמן בהקלטת אלבומם הבא. "הרגשנו שהחזרות, כמו גם הקלטות האלבומים הקודמים שלנו היו לעיתים מהירות וחפוזות מדי" סיפר בלאמי. כך יצא שאת מרבית שנת 2002 בילו השלושה בהקלטות האלבום החדש. 

הזמן אפשר למיוז ולבלאמי בפרט, לחקור טריטוריות מוזיקליות חדשות ולהרחיב את הסאונד של הלהקה למחוזות חדשים. גם העובדה שלראשונה הקליטה השלישייה בלוס אנג'לס לצד לונדון, סייעה להם להיפתח לצלילים ואלמנטים חדשים במוזיקה המורכבת ממילא שלהם.

כך למשל חברי הלהקה דרכו על חצץ עבור הקלטות האינטרו, התופים של Apocalypse Please הוקלטו בתוך מבנה של בריכה, גלגל של כרכרה הוקלט כחלק מסשן התופים עבור Time is Running Out שבו אפשר אפילו לשמוע צליל של מכונה לחליצת פקקים.

כל אלה ועוד הופכים את Absolution לאלבום יותר אקלקטי מקודמיו המכיל מנעד ז'אנרים רחב כמו רוק כבד, אלמנטים של רוק מתקדם (שיגיעו לשיאם ב- The Resistance), בלדות, אלקטרוניקה ועוד, שהותכו במיומנות לכדי יצירה אחת קוהרנטית ונפלאה לאוזן. אי אפשר לומר שכל הקטעים זהים באיכותם אבל ללא ספק מדובר בהישג לא מבוטל. 

שינוי נוסף שאפשר לשמוע ב- Absolution, בעיקר ביחס ל- Origin of Symmetry החד פעמי, הוא שמדובר באלבום מעט יותר קומוניקטיבי שמכיל כמה מהרגעים הכי "פופיים" של מיוז, ואני אומר את זה בקטע הכי טוב שיש.

שירים כמו Time is Running out או Sing for Absolution ו- Falling Away With You, הם מהרגעים היותר נגישים וקלים לעיכול ברפרטואר של מיוז. אין ספק שהעניין סייע להרכב לראשונה בתולדותיו לכבוש את המקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי. זה גם היה האלבום הראשון של הלהקה שצעד במצעד האלבומים האמריקאי, צעד שעזר לה לבסס ולהגדיל את קהל המעריצים שלה מעבר לים. 

ההצלחה של האלבום הביאה את מיוז לראשונה בקריירה, לקבל את משבצת ההדליינרים בפסטיבל גלסטונברי של 2004, הופעה אותה תיאור בזמנו בלאמי כ"הופעה הטובה ביותר בחיינו". ההופעה בגלסטונברי הייתה החותמת הסופית לכך שמיוז היא לא עוד תופעת שוליים המוערכת בחוגי האלטרנטיב בלבד. הם כאן בכדי לכבוש את העולם.

אם כמות הפעמים בהם התבקשתי על ידי התלמידים שלי לגיטרה ללמד אותם שיר מתוך Absolution זה איזשהו מדד למבחן הזמן, אז האלבום הזה עובר אותו בקלות. וחוץ מזה, בכמה אלבומים תמצאו שיר כמו פאקינג Hysteria, מהטובים שהוקלטו בעשרים השנה האחרונות. 

השבוע פרסם מגזין המוזיקה המוערך, NME, דירוג של כל האלבומים של מיוז. את המקום הראשון קטף Absolutio למרות שאני עדיין הייתי הולך עם Origin of Symmetry, אני בהחלט יכול להבין את הבחירה הזאת. אלבום מעולה שעיצב את הסאונד של מיוז ומיצב אותה כאחת הלהקות המשפיעות והטובות בדורנו.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

Muse-Absolution-1poster9

 

באנר מועדון תרבות

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “כשהמוזות בועטות: 15 שנה ל- Absolution של מיוז

  1. פינגבק: עד פופ: מיוז- Simulation Theory ביקורת אלבום | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s