S.carey- Hundred Acres ביקורת אלבום

האלבום החדש של S. Carey יפיפה וקסום אבל איכשהו עדיין לא מצליח להתעלות לפסגות חדשות. נו, לפחות זו אחלה דרך להעביר את הזמן עד לאלבום הבא של בון איבר.

ציון המועדון: ★★★☆☆

בון איבר (Bon Iver) הוא מההרכבים האהובים עלי בשנים האחרונות. הוא גם מהבולטים והמוערכים ביותר בעולם המוזיקה בעשור האחרון ובצדק. העניין הוא שלקרוא לבון איבר "הרכב" יחטא לאמת מכיוון שמדובר בפרויקט אישי של המוזיקאי ג'סטין ורנון.

לאחר שהקליט את אלבום הבכורה המדהים שלו, For Emme Forever Ago תחת השם בון איבר, אסף לחיקו ורנון מוזיקאים נוספים שיאפשרו לו להרחיב את המנעד המוזיקלי שמייצר מוחו הקודח. 

אחד מאותם מוזיקאים הוא שון קארי או בשם הבמה שלו, S.Carey. השניים נפגשו לראשונה כאשר קארי חימם את ורנון באחת מהופעותיו וסיפר לו שהוא מעריץ. מאז הם ביחד, כאשר קארי לוקח על עצמו את תפקידי התופים והקולות. לקארי נחשפתי לראשונה דרך סשן משותף של השניים שהוקלט במסגרת ה- 4AD/Jagjaguwar Sessions. להגיד שהצפייה היא מומלצת יהיה אנדרסטייטמנט. כבר אז הקול והנוכחות של קארי היפנטו אותי ורציתי לחקור יותר. 

מאז שהצטרף לבון איבר שחרר קארי  שני EP ושני אלבומים. כולם טובים אגב, בעיקר האלבומים המלאים. לא מושלמים, אבל טובים ומתאימים כמו כפפה ליד קרה בימי החורף הקפואים.

בכל יצירות הסולו שלו, הקול הוא קולו המלטף של קארי אך מעליו נחה רוחו המוזיקלית של המנטור, ג'סטין ורנון. אפשר כמובן להבין את ההשראה, בטח כשהמוזיקה היא סבבה לגמרי, אבל באלבום החדש והשלישי במספר שלו, Hundred Acres, ציפיתי כבר לקפיצת מדרגה. לשינוי שיוציא את קארי מצילו של ורנון. משהו שישמע פחות בון איבר ויותר שון קארי. ועד כמה שהאלבום הזה טוב, ושלא יהיה ספק מדובר באלבום טוב, הוא עדיין נשמע כמו פרויקט צד של בון איבר.

כמו שאר הדיסקוגרפיה של קארי ושל להקת האם שלו כמובן, גם Hundred Acres, נשמע כמו חלום במובן הטוב של המילה. עם כלי נשיפה עדינים, קרנות יער, גיטרה אקוסטית ופסנתר דומיננטי, מדובר בחוויה מוזיקלית עשירה ובעיקר מרגשת. לא דבר שיש להקל בו ראש. כשאני מאזין לאלבום הזה אני מרגיש שאני מטייל במחוזות ילדותו של קארי בחורף של ויסקונסין המושלגת וזה הישג די מרשים. 

ועם זאת Hundred Acres לא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית של קארי. הוא לא מציג שום התפתחות ביחס לשני האלבומים הקודמים שלו. נכון שלפעמים נוסחה מנצחת לא מחליפים אבל התחושה היא שלקארי יש פוטנציאל גדול יותר מסך החלקים שמרכיבים את Hundred Acres.

התחושה הזאת גם הופכת את ההאזנה ל- Hundred Acres לחוויה מעט מתסכלת כי יש באלבום הזה שירים על גבול המושלמים, שאחריהם כמעט תמיד יגיע שיר שהוא סבבה אבל לא יותר מזה וזה בכלל משהו שמאפיין את הקריירה של קארי.

אני מוצא את עצמי מאזין לשירים מדהימים כמו Rose Petals או More I See ומשתגע איך שאר האלבום לא כזה טוב! איך יצירה שמכילה שירים כמו Hideout או Fool's Gold לא מצליחה לפצוע אותי? לשרוט לי את הלב? למה כל החבילה הזאת לא מתרוממת לגבהים שירסקו אותי?!

המוזיקה של S.Carey נשענת על מסורות הפולק המרגש והאישי של ה'פליט פוקסז', סופיאן סטיבנס וכמובן המנטור, ג'סטין ורנון. אבל בשביל להיות באמת כלול בנשימה אחת עם החברה המדהימים האלה קארי חייב לשכלל את עצמו טיפה יותר. לא הרבה, טיפה. להביא מעצמו משהו שייחד אותו. כרגע Hundred Acres זו אחלה דרך להעביר את הזמן עד לאלבום הבא של בון איבר אבל קארי יכול הרבה יותר מזה. 

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

S Carey Cameron Wittig Main

באנר מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s