דו"ח המבקר #20: ענת ורמוט מגניבה, "ילדי השדה" מפתיעים, ברק גרוסברג ממש לא מושלם ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

ברק גרוסברג- הכל מושלם

הרבה מילים אפשר לכתוב על "הכל מושלם", הסינגל החדש של ברק גרוסברג, חבל ש"מושלם" היא לא אחת מהן. יודעים מה, עזבו מושלם, זה אחד השירים היותר גרועים ששמעתי בזמן האחרון. 

כל השיר הזה נשמע כמו קטע שילד בן 16 יצר בבית שלו באמצעים מינימליים ולא בקטע אותנטי מגניב אלא בקטע של חוסר מקצועיות. התופים נשמעים כמו מחבתות, המיקס מפוזר ובחלקים גדולים מהשיר ברק פשוט מזייף. אפילו הגיטרה (וברק ידוע כגיטריסט מחונן) נשמעת פשוט חרא! WTF?! 

ברק מצטרף לשורה (ארוכה בטירוף) של מוזיקאים חוזרים בתשובה שמשלבים את המוזיקה שלהם יחד עם העולם הרוחני אותו גילו. אין לי כמובן שום בעיה עם זה, פשט חבל לי שהשיר הזה לא משקף שום דבר מהתהליך הזה. אפילו לא ברמה הטקסטואלית. פשוט סתם. 

לא ברור איפה הייתה בקרת האיכות של ברק לפני שתאונת הפגע וברח הזאת יצאה לאוויר העולם אבל מדובר בכישלון קולוסאלי.

עדי שחם- לרדת למחתרת

אולי אני משוחד כי אני פריק של אייטיז אבל חיבבתי מאוד את סינגל הבכורה של עדי שחם, "לרדת למחתרת". עם סאונד ניו ווייב סטייל 1981 אבל עם טוויסט מודרני, מדובר בשיר מעניין שמצליח להישמע רטרו וחדשני בעת ובעונה אחת.

שחם היא פעילה חברתית כך שגם הטקסטים שלה מעוררים מחשבה ועמדה פוליטית. יש שלא יאהבו זאת אך אני תמיד מעריך אמן שלא מפחד להביע עמדה גם אם אני לא ממש מסכים איתה.

"לרדת למחתרת" הוא הסנונית הראשונה מתוך אלבום הבכורה של עדי, "צבא של מכשפות" ואם שאר הסינגלים הולכים להישמע ככה, זה אלבום שאני אשמח להאזין לו.

רום שינדלר- הוא יחזור

גם אם הייתי לוקח את מיטב הכותבים ומבקש מהם לכתוב את הדבר הכי בנאלי שהם יכלים לחשוב עליו אני בספק אם הם היו מצליחים לכתוב טקסט כל כך גנרי כמו:  "לא אל תדאגי הוא יחזור, כך אמרו לך כשישבת בדירה ריקה בתל אביב ודמעות זלגו מהעיניים. אל תדאגי ילדה, הוא יחזור ותאהבו כמו אז אהבה גדולה עד השמיים…". מרגש כמו טחינה שנוזלת על הסנטר אחרי ביס במנת שווארמה לא טעימה במיוחד. 

רום היא ילדונת שרק מתחילה את דרכה המוזיקלית אבל כבר מעכשיו אני מציע לה לא להיגרר אחרי כותבים, מפיקים ויועצי אחיתופל ולנסות למצוא אישיות משלה. שירים כמו "הוא יחזור" יש מיליון וגם קולות כמו שלה לא חסר, לכן זה בדיוק הזמן לעשות חושבים ולפתח את הדבר הזה שנקרא אופי. אל תכנעי לבינוניות. בינתיים השיר הזה נשמע כמו רעש של מגרסת אשפה ולשם בדיוק הוא שייך. 

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

ענת ורמוט- Love Me in the Morning

האינסטינקט הראשוני שלי אחרי 20 שניות שהאזנתי ל- Love Me in the Morning, היה רצון להתאבד. כמה עוד נצטרך לסבול שעטנזים לעוסים בין מזרח למערב, Fאנק ופופ וכל השיט הזה. די תתקדמו אני רוצה לשמוע דברים חדשים. אבל אז הגיע הפזמון ומשם… פאקינג התאהבתי. 

סינגל הבכורה של המוזיקאית והסקסופוניסטית (כמה מגניב זה?!), ענת ורמוט, הצליח לעשות לי מה שמעט מאוד סינגלים הצליחו בשנה האחרונה, לגרום לי לשמוע אותו עד הסוף (שזה הישג מרשים בפני עצמו) וגם, להאמין שלפעמים יכולים להסתתר דברים נפלאים בתוך שירים שעל פניו נשמעים לא תמיד לטעמי. אתם יודעים, אל תסתכל בקנקן וכל זה…

בכל מקרה הגרוב מגניב, והשילוב בין הFאנק לפופ, לאלמנטים האוריינטליים עובד נהדר. טביעת האצבע של רן שם טוב (איזבו) מורגשת כל בכל תו ותו בשיר הזה (בקטע טוב כמובן) ויהיה בהחלט מעניין לראות לאן כל הסיפור הזה הולך.

ילדי השדה- גן עדן

כל המהות של ילדי השדה נשמעת כמו קלישאה מוזיקלית ישראלית חבוטה. החל מהשם ה"שאנטי", דרך הפולק החרוש לעייפה ועד להרמוניות הווקאליות מתקופת הלהקות הצבאיות. פאק אפילו כל אחד משלושת חברי הלהקה מתהדר בזקן היפסטרי כיאה ל- 2018. 

אבל….איכשהו… זה עובד! חצי דקה אל תוך השיר, פתאום הגיטרה הקלאסית נשמעת כמו Mount Eerie, ההרמוניות הקוליות נשמעות כמו סיימון וגרפונקל וכל ההוויה מזכירה קצת (רק קצת כי בכל זאת) את בון איבר בסביבות האלבום השני. 

"גן עדן" גרם לי לשמוע עוד שירים של ההרכב ואני חייב לציין שהופתעתי לטובה. בהאזנה ראשונה "גן עדן" עדיין נשמע כמו השיר הכי חזק של הלהקה אבל אני בטוח אמשיך לעקוב וממליץ גם לכם. 

לדו"ח המבקר #19
לדו"ח המבקר #18

לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16
לדו"ח המבקר #15
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

236952_tumb_800Xauto

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

מודעות פרסומת

S.carey- Hundred Acres ביקורת אלבום

האלבום החדש של S. Carey יפיפה וקסום אבל איכשהו עדיין לא מצליח להתעלות לפסגות חדשות. נו, לפחות זו אחלה דרך להעביר את הזמן עד לאלבום הבא של בון איבר.

ציון המועדון: ★★★☆☆

בון איבר (Bon Iver) הוא מההרכבים האהובים עלי בשנים האחרונות. הוא גם מהבולטים והמוערכים ביותר בעולם המוזיקה בעשור האחרון ובצדק. העניין הוא שלקרוא לבון איבר "הרכב" יחטא לאמת מכיוון שמדובר בפרויקט אישי של המוזיקאי ג'סטין ורנון.

לאחר שהקליט את אלבום הבכורה המדהים שלו, For Emme Forever Ago תחת השם בון איבר, אסף לחיקו ורנון מוזיקאים נוספים שיאפשרו לו להרחיב את המנעד המוזיקלי שמייצר מוחו הקודח. 

אחד מאותם מוזיקאים הוא שון קארי או בשם הבמה שלו, S.Carey. השניים נפגשו לראשונה כאשר קארי חימם את ורנון באחת מהופעותיו וסיפר לו שהוא מעריץ. מאז הם ביחד, כאשר קארי לוקח על עצמו את תפקידי התופים והקולות. לקארי נחשפתי לראשונה דרך סשן משותף של השניים שהוקלט במסגרת ה- 4AD/Jagjaguwar Sessions. להגיד שהצפייה היא מומלצת יהיה אנדרסטייטמנט. כבר אז הקול והנוכחות של קארי היפנטו אותי ורציתי לחקור יותר. 

מאז שהצטרף לבון איבר שחרר קארי  שני EP ושני אלבומים. כולם טובים אגב, בעיקר האלבומים המלאים. לא מושלמים, אבל טובים ומתאימים כמו כפפה ליד קרה בימי החורף הקפואים.

בכל יצירות הסולו שלו, הקול הוא קולו המלטף של קארי אך מעליו נחה רוחו המוזיקלית של המנטור, ג'סטין ורנון. אפשר כמובן להבין את ההשראה, בטח כשהמוזיקה היא סבבה לגמרי, אבל באלבום החדש והשלישי במספר שלו, Hundred Acres, ציפיתי כבר לקפיצת מדרגה. לשינוי שיוציא את קארי מצילו של ורנון. משהו שישמע פחות בון איבר ויותר שון קארי. ועד כמה שהאלבום הזה טוב, ושלא יהיה ספק מדובר באלבום טוב, הוא עדיין נשמע כמו פרויקט צד של בון איבר.

כמו שאר הדיסקוגרפיה של קארי ושל להקת האם שלו כמובן, גם Hundred Acres, נשמע כמו חלום במובן הטוב של המילה. עם כלי נשיפה עדינים, קרנות יער, גיטרה אקוסטית ופסנתר דומיננטי, מדובר בחוויה מוזיקלית עשירה ובעיקר מרגשת. לא דבר שיש להקל בו ראש. כשאני מאזין לאלבום הזה אני מרגיש שאני מטייל במחוזות ילדותו של קארי בחורף של ויסקונסין המושלגת וזה הישג די מרשים. 

ועם זאת Hundred Acres לא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית של קארי. הוא לא מציג שום התפתחות ביחס לשני האלבומים הקודמים שלו. נכון שלפעמים נוסחה מנצחת לא מחליפים אבל התחושה היא שלקארי יש פוטנציאל גדול יותר מסך החלקים שמרכיבים את Hundred Acres.

התחושה הזאת גם הופכת את ההאזנה ל- Hundred Acres לחוויה מעט מתסכלת כי יש באלבום הזה שירים על גבול המושלמים, שאחריהם כמעט תמיד יגיע שיר שהוא סבבה אבל לא יותר מזה וזה בכלל משהו שמאפיין את הקריירה של קארי.

אני מוצא את עצמי מאזין לשירים מדהימים כמו Rose Petals או More I See ומשתגע איך שאר האלבום לא כזה טוב! איך יצירה שמכילה שירים כמו Hideout או Fool's Gold לא מצליחה לפצוע אותי? לשרוט לי את הלב? למה כל החבילה הזאת לא מתרוממת לגבהים שירסקו אותי?!

המוזיקה של S.Carey נשענת על מסורות הפולק המרגש והאישי של ה'פליט פוקסז', סופיאן סטיבנס וכמובן המנטור, ג'סטין ורנון. אבל בשביל להיות באמת כלול בנשימה אחת עם החברה המדהימים האלה קארי חייב לשכלל את עצמו טיפה יותר. לא הרבה, טיפה. להביא מעצמו משהו שייחד אותו. כרגע Hundred Acres זו אחלה דרך להעביר את הזמן עד לאלבום הבא של בון איבר אבל קארי יכול הרבה יותר מזה. 

קבלו עכשיו תוכן בלעדי חינם!>> יאללה פנק אותי!
רוצים לקרוא עוד ולהגיב?>> המועדון מחכה לכם בפייסבוק

S Carey Cameron Wittig Main

באנר מועדון תרבות

לעוף מבלי ליפול: 20 שנה ל- Up של R.E.M

האלבום הראשון של אר.אי.אם לאחר עזיבת המתופף המייסד, ביל בארי, לא ירד בקלות בגרון של המעריצים. הוא שונה, מוזר, ייחודי ועדיין אחד היפים ברפרטואר של הלהקה. המועדון עושה כבוד לאחת הפנינים הנחבאות של הניינטיז.

ציון המועדון: ★★★★☆

באנר מועדון תרבות

בעבר כתבתי כאן פוסט על האלבום המעולה והלא מוערך מספיק של בלינק 182, Blink 182 בו ציינתי בין היתר כי מבקרים וחובבי מוזיקה לא תמיד משתגעים על שינויים. הרבה פעמים הם ובעצם כולנו, נעדיף לשמוע את הלהקות האהובות שלנו ממחזרות שוב ושוב את אותם שירים וצלילים שאנחנו מכירים מבלי לזוז יותר מדי ימינה ושמאלה. אבל מה לעשות שאמנים אמיתיים רוצים להתפתח, לנסות, להתנסות ולגוון זאת למרות שהם יודעים שכל תזוזה מהמקום הבטוח שלהם עלולה לגרור ביקורות או כתף קרה.

אז את את הכתף הקרירה והגבה המורמת קיבלו אר.אי.אם מהמעריצים והמבקרים באוקטובר 1998 כאשר שחררו את האלבום האחד עשר שלהם- Up. הוא היה שונה מכל מה שהלהקה עשתה עד אז:  איטי יותר, אישי יותר ואלקטרוני הרבה יותר. אבל יש מצב טוב שמי שמיהר לשפוט אותו אז ולא חזר אליו עד היום הפסיד פנינה חבויה כי גם 20 שנה אחרי שיצא, Up הוא עדיין אחד האלבומים הכי מעניינים ומרעננים של החבורה מאת'נס ג'ורג'יה. 

"יש לי את העבודה הכי טובה בעולם אבל אני מוכן לקחת צעד אחורה ולהפסיק להיות כוכב פופ…" אמר באוקטובר 1997 ביל בארי, המתופף המייסד של אר.אי.אם, רגע לפני שפרש מעולם המוזיקה בשביל להיות חקלאי (אמיתי!). עבור להקה שחבריה לא התחלפו 15 שנה ושהמוזיקה שלה מבוססת בס, גיטרה ותופים, עזיבתו של בארי הייתה מכה רצינית.

אז מה עושים בהעדר מתופף? פונים למכונות התופים מסתבר. ואכן Up הוא האלבום הכי אלקטרוני של אר.אי.אם. צריך כמובן לקחת דברים בפרופורציות, לא מדובר על אלקטרוני סטייל Kid A של רדיוהד או דפש מוד, אלא יותר על "שטיחי" סינתיסייזרים ומכונות תופים קלות המקנות אווירה אלקטרונית, מסתורית ומן תחושה של "מכניות אינטימית". 

באנר מועדון תרבות

5 שניות אל תוך Airportman שפותח את האלבום, אפשר להבין שאר.אי.אם נמצאים בטריטוריה חדשה. זהו בקטע אלקטרוני אינטימי ומסתורי על גבול הצי'לאאוט. את שידור הלילה הראשון שלי ברדיו 'קול הנגב' של מכללת ספיר פתחתי עם השיר הזה. 

אחריו מגיע Lotus ה"שמרני" יותר אבל עדיין מעולה שמזכיר למי שהתבלבל שעדיין מדובר באותם 3 חברה שהביאו לנו את Out of Time ואת Automatic for the People. לאחר מכן נרגעים קצת עם Suspicion לפני ש- Hope האלקטרוני והנפלא מוכיח שלא משנה מה תעשה הלהקה הזאת, הוא יצא זהב. 

מעבר לכיוון האלקטרוני אליו נטו סטייפ וחבריו, בהעדר מתופף, רבים משירי האלבום פשוט נטולים תופים בכלל. התוצאה היא מספר רב של שירים אקוסטיים או בעלי מינון מינימלי של כלי הקשה שהופכים את Up לאלבום מאוד אינטימי. שירים כמו The Apologist ו- Sad Professor, המבוססים ברובם על גיטרה אקוסטית הם מהיפים ברפרטואר של ההרכב. בלי הגזמה.

גם Daysleeper, הסינגל המוביל מהאלבום (ואחד היפים שלהם בכלל), הוא תצוגת תכלית יפיפייה של הפן האקוסטי והמרגש כל כך של Up. אך מעל כל השירים המרגשים ונטולי התופים, עומד At my Most Beautiful הבלתי נלאה. אחד משירי האהבה הכי פשוטים והכי יפים שנכתבו אי פעם. לא באמת, כמה גרוע יכול להיות אלבום שיש בו שיר כזה?!

את הפנינה הקסומה ביותר ב- Up שמרו אר.אי.אם לסוף עם Falls to Climb. יצירה קטנה, קסומה ומופתית שמצליחה להביא אותי לכדי דמעות בכל פעם מחדש. השיר הזה נכתב בהשראת הסיפור הקצר "ההגרלה" של סופרת האימה, שירלי ג'קסון, המספר על עיירה קטנה בה מדי שנה נערך לוטו בו (מסתבר) כי הזוכה נסקל למוות (סליחה מראש על הספוילר). שיר באמת מדהים שכללתי ברשימת 10 שירים סיום מדהימים לאלבומים קלאסיים.

Up סבל (ובמדיה רבה עדיין סובל) מחוסר סבלנות של מאזינים ומתפיסת מוטעות לגביו. כן זה (ואני כותב זה בזהירות גדולה) אלבום יחסית ניסיוני אבל הוא גם אחד האלבומים המופשטים ביותר של אר.אי.אם מבחינת סאונד, מה שמקנה לו נוכחית אניגמטית ואינטימית יותר מכל אלבום שהלהקה אי פעם הקליטה. אם להיות ציורי לרגע אז אר.אי.אם ניסו לעוף גבוה בעולם של צלילים חדשים והצליחו מבלי ליפול לרגע.

לעיתים הוא ארוך מדי, מפוזר משהו ולא מספיק מהודק. ועדיין אם תחליטו לצלול לתוכו, תגלו צד אחר של אר.אי.אם שאולי לא הכרתם וזה יהיה שווה את זה. תסמכו עלי טוב?

קבלו עכשיו תוכן בלעדי חינם!>> יאללה פנק אותי!
רוצים לקרוא עוד ולהגיב?>> המועדון מחכה לכם בפייסבוק

 

methodetimesprodwebbinf9acb3e8-c54f-11e7-9914-a38dcc178fcd

REM-Up

באנר מועדון תרבות

 

דו"ח המבקר #19: ענבל פז בינונית, עדן אלבר מפתיע, 'אינדיאנה' מפציצים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

Inbal Paz (ענבל פז)- Hear My Echo

אחרי הפסקה ארוכה חוזרת הזמרת והיוצרת, ענבל פז, עם סינגל חדש מתוך אלבום שני בשם Hear My Echo. ארבעים שניות אל תוך סינגל הקאמבק של פז עוד חשבתי שיש פה סוס מנצח אבל לצערי העניין שלי בשיר דעך מהר מאוד. הטקסט הבנאלי, ההפקה המנומנמת והעובדה שהשיר לא מתפתח לשום מקום השאירו אותי מאוכזב כי באמת שפוטנציאל יש פה.

גם אחרי 2 ו-3 האזנות לא הצלחתי להבין מה ענבל רוצה ממני או מה היא שואפת להיות? זמרת פופ, דיווה, או רק להיכנס לפלייליסט של גלגל"צ. בכל מקרה יש מצב שהיה מקום להמתין עוד קצת עם החומרים, להתבשל עוד מעט ולחשוב על כיוון מעט יותר מעניין כי אין לי ספק שענבל יכלה לעוף הרבה יותר גבוה מהבינוניות של Hear My Echo.

Inbar Koprak (ענבר קופרק)- Little Girl

זמרת נוספת שמשחררת סינגל ראשון מתוך אלבום שני (גם כן באנגלית) היא האמנית ויוצרת האינדי, ענבר קופרק. יש לי המון כבוד לאנשים שהולכים עם האמת להם עד הסוף. אנשים שפשוט מרגישים שהאמנות זורמת בדמם והם יעשו הכל בשביל להגשים אותה. זה מה שאני מרגיש מהסיפור של ענבר שחיה כרגע בלונדון, עובדת, מקליטה מאיירת ועושה פחות או יותר הכל בשביל להגשים את החלום.

אני מודה, Little Girl הוא לא ממש כוס התה שלי. הוא פאנקי, מגניב, חביב ועדיין לא מצליח לתת לי את המכה המיוחלת בבטן. ועם זאת אני לא יכול להתעלם מהניחוח האותנטי וה"לא מתאמץ" של ענבר כשהיא יוצרת. יש שירים שגם אם אני לא אוהב אותם אני לא יכול שלא להעריך את היוצרים שלהם. בכל מקרה, שווה לעקוב.

עדן אלבר- צפת

לא מעט כתבתי כאן על האינפלציה הפסיכית שעובר האינבוקס שלי כשזה מגיע לאמנים "מתחזקים". אותם זמרים ויוצרים שמצאו את היהדות ומתחברים אליה דרך השירים. חלקם נחמדים, אבל רובם משעממים למות.

והנה קבלתי סינגל חדש של אמן "מתחזק", הפעם של עדן אלבר. כמו תמיד הציפיות לא היו בשמיים, אבל כמה אני שמח לומר שהתבדיתי. 'צפת', סינגל הבכורה של עדן, הוא שיר רוק עדין ומרגש עם נגיעות אוריינטליות קטנות ולא מעיקות והפקה מלאה ונפלאה.

גם אם 'צפת' הוא אלגוריה מתוחכמת על התקרבות ליהדות ומלך מלכי המלכים, התכנים האלה לא נדחפים בכח אל תוך הגרון ובסך הכל הרושם הוא שמדובר בשיר על בריחה למקום של שקט וחיפוש עצמי. בימים קיצוניים אלה גם הטקסט המספר על אישה וגם הקליפ בכיכובה של סוף אלון, הוא לא עניין של מה בכך. בכל מקרה אני חושב ששווה להמשיך לעקוב אחרי עדן.

אינדיאנה- מרפסת

ברווח שבין מוניקה סקס ו'הסטרוקס' מתקיימת 'אינדיאנה', להקת רוק חדשה, צעירה עם אנרגיות בועטות, סאונד מעולה וגרוב לפנים! על פי ההודעה לעיתונות, 'אינדיאנה' עושה "רוק בסיסי ופשוט" ועד כמה שזה נשמע תמים, לפעמים זה כל מה שצריך.

"מרפסת", סינגל הבכורה של ההרכב הוא כיף רוקנ'רולי טהור שהייתי שמח לשמוע בכל פעם שאני פותח את הרדיו. נכון, באופן טבעי הוא סובל מבוסריות מסוימת, אבל אם ככה נשמעת ההתחלה אני מחכה לשמוע בכיליון עיניים איך זה ימשיך.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

Avishag Ziv (אבישג זיו)- Oh My Love

אין לי ספק שהסינגל הראשון מתוך אלבומה השני של אבישג זיו, לא יפנה להמונים, וזה עוד בלשון המעטה. אבל כמו במקרה של ענבר קופרק, גם אצל אבישג, אי אפשר שלא להעריך את האומץ שלה ללכת עם האמנות שלה עד הסוף.

Oh My Love הוא שיר מסתורי וקסום המבוסס כולו על כלי מיתר כגון צ'לו, כינור ונבל. מדובר בשיר מאוד שונה בנוף הייחודי, אבל כמה שהוא שונה ככה הוא גם מעניין. השיר הוא סנונית ראשונה מתוך "השתקפויות", אלבום שני שחציו אנגלית וחציו ערבית. שווה לעקוב.

לדו"ח המבקר #18
לדו"ח המבקר #17
לדו"ח המבקר #16
לדו"ח המבקר #15
לדו"ח המבקר #14
לכל הדו"חות
אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

233919_tumb_800Xauto

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני