פופ מתקדם: 30 שנה ל- Introspective של פט שופ בויז

מתוך כל אלבומי המופת שהוציאו לאורך השנים, דווקא Introspective, אלבומם השלישי של הפט שופ בויז, מצליח להגדיר אותם הכי טוב מכולם. עם הוצאת וניל מחודשת ו-30 שנה אחרי, זה הזמן לחזור ליצירה שהגדירה מחדש את הקריירה של אחד מהרכבי הפופ הגדולים בהיסטוריה.

ציון המועדון: ★★★★★

עד סוף 1987, הפט שופ בויז היו מההרכבים הלוהטים ביותר על הפלנטה. עם 4 סינגלים במקום הראשון, 2 אלבומים בטופ 3, זכייה ב'בריטס' (המקבילה הבריטית של ה'גראמי') ועוד שורת להיטים שתיחרט לעד בפנתאון הפופ, שום דבר לא יכול היה לעצור את ניל טננט וכריס לאו. שום דבר חוץ מעצמם.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

כבר מהרגע הראשון הקריירה של הצמד המצליח ביותר בהיסטוריה הבריטית נתפסה כ"שונה". בעולם הצבעוני של שנות השמונים הם הקפידו ללבוש חליפות טוקסידו מחויטות, התהדרו בטקסטים ביקורתיים על החברה והפוליטיקה הבריטית ולקחו על עצמם את תפקיד המיסיונריים שבאו להוכיח שפופ יכול להיות אמנותי לפחות כמו הרוק, אם לא יותר.

למרות שבהגדרה היבשה הם יוצרי "פופ", המוזיקה של הפט שופ בויז מעולם לא הייתה תחומה לגבולות הז'אנר בלבד ו'אינטרוספקטיב' (Introspective) הוא הדוגמה המובהקת לכך.

אם ב- Please ו- Actually הציגו ניל וכריס רק ניצוצות של יומרנות מוזיקלית (אם כי הליריקה שלהם הייתה כאמור תמיד שנונה וייחודית), ב'אינטרוספקטיב' הם כבר פותחים מבערים והולכים עד הסוף. כמו אמני רוק המתקדם ששאפו להעתיק את הרוק אל מחוזות הקלאסיקה, מותחים הפט שופ בויז את גבולות הפופ לקצה עם שירים ארוכים יותר ומורכבים יותר.

שני עקרונות מרכזיים עומדים בבסיסו של 'אינטרוספקטיב' (נקרא כך משום שכל השירים נכתבו מתוך נקודת מבט אישית). הראשון הוא הניסיון ליצור אסופת שירים שבניגוד למוזיקת הפופ והדאנס של התקופה (ובמידה רבה גם של היום), תהיה מורכבת מקטעי האולפן המלאים ולא מהגרסאות הקצרות הנחתכות מחומרי הגלם.

במילים אחרות אם נהוג להשאיר באלבום שירים בני 3-4 דקות ולאחר מכן לשחרר גרסאות ארוכות יותר למועדונים ודי ג'אים, הפט שופ בויז החליטו לעשות את ההפך ולשמור את הגרסאות הארוכות באלבום. התוצאה היא יצירה מפעימה ולא אופיינית לז'אנר הכוללת 6 קטעים בלבד שהקצר מבניהם הוא 06:15 והארוך הוא 09:24.

העיקרון השני היה "לשכלל" את אופי ההלחנה והעיבודים כך שהשירים יכללו יותר תזמורים חיים והפקה עשירה ופומפוזית. בין היתר לשמוע באלבום סינפונייטה שלמה, גיטרות ולרגע קטן אפילו זמרת אופרה. אלה ועוד מונחים על מצע ביטים אלקטרוניים המתיכים באופן מושלם את רחבת הריקודים עם תרבות של מוזיקה גבוהה.

כבר מהשנייה הראשונה אפשר לשמוע ש'אינטרוספקטיב' הוא לא עוד אלבום פופ רגיל. השיר הפותח, Left to My Own Devices, נפתח בדרמטיות עם כלי מיתר בניצוחו של המלחין ריצ'ארד ניילס, כשאחריהם נכנס ה"ביט" האלקטרוני המזוהה כל כך עם הצמד. אם תאזינו ל- 53 שניות הראשונות תתקשו להאמין שמדובר ביצירת פופ וזה עוד מבלי להזכיר את הגיחה הקצרה של זמרת האופרה, סאלי ברדשואו.

את השיר הפיק טרבר הורן שהיה בין היתר חבר בלהקת הרוק המתקדם Yes, בהרכב הפופ האוונגרדי, Art of Noise וב- The Buggles שאחראים לשיר הראשון שאי פעם שודר באמ.טי.וי, Video Killed the Radio Star.

הורן, שהפיק עשרות מוזיקאים לאורך הקריירה ומכונה "האיש שהמציא את שנות ה- 80", ידוע בחיבתו העזה לתזמורים קלאסיים ולשילובם בקורפוס של הפופ, מה שהתאים לניל וכריס כמו כפפה ליד.

כך מלבד Left to My Own Devices, הורן הפיק גם את השיר שסוגר את האלבום, גרסת כיסוי של הצמד לקטע ה"האוס" It's Alright שהוקלט במקור על ידי Sterling Void, פריס ברייטלדג' ומרשל ג'פרסון. גרסת האלבום של פט שופ בויז נמתחת לכדי 9 דקות ו- 24 שניות (זמן מפלצתי במונחי פופ) של אורגיה מוזיקלית מופלאה הכוללת מקהלה, ביט "דיפ האוס" ממכר, גיטרות, תזמורים ומה לא. ללא ספק אחד מרגעי השיא בקריירה של הצמד.

באנר מועדון תרבות

האלבום כולל גם את אחד השירים הכי אוהבים על המעריצים, Domino Dancing. כששוחרר השיר כסינגל הראשון מהאלבום, ניל תפס אותו במקרה ברדיו וגילה שהוא הגיע "רק" למקום השביעי. הוא הבין שתמה "התקופה האימפריאליסטית" של הלהקה. התקופה בה כל שיר שלהם היה ללהיט וכל ציוץ שלהם לכותרת.

השיר אגב נכתב בהשראת ביקורם של הצמד באי הקריבי, סנט לוסיה, בו לטענתם לא היה מה לעשות בערבים חוץ מלשחק דומינו. אז הם שיחקו ובעיקר הפסידו לעוזר האישי שלהם, פיטר אנדראס שעם כל ניצחון היה רוקד ריקוד דומינו מביך. הריקוד המביך הפך בידיו של ניל למטאפורה אודות סיפור אהבה שמתפרק בעקבות קנאה.

בנוסף לשלושת השירים המצוינים לעיל, 'אינטרוספקטיב' מכיל גם את I Want a Dog, שהיה בעבר B- Side לסינגל Rent וקיבל עבור האלבום מיקס חדש וארוך יותר עם סולו פסנתר נפלא של האמן האלקטרוני, ג'וש מילאן. כמו גם גם את הגרסה של ניל וכריס ל- I'm Not Scared שהם עצמם כתבו במקור לזמרת פטסי קנזיט ולהקתה Eight Wonder.

'אינטרוספקטיב' הוא לא האלבום הטוב ביותר של הפט שופ בויז (בעיני לפחות), אבל הוא נקודת ציון חשובה בקריירה שלהם. כל אחד מששת הקטעים בו מסמל את הרגע בו החליטו שלא ללכת על בטוח ולנסות ולשחזר את ההצלחה של 2 אלבומיהם הראשונים אלא לפרוץ לעולמות חדשים. זוהי יצירה שמראה התפתחות אבולוציונית של להקה שלא שוקטת לרגע על השמרים אלא תמיד מנסה לחדש, להתקדם ולפרוץ גבולות.

דוגמה לחשיבה מחוץ לקופסה ולפריצת הגבולות אפשר לראות באחד השירים המזוהים ביותר עם הצמד ושכלולים באלבום, גרסת הכיסוי לשירו של אלביס פרסלי, Always on My Mind. גלגולו של השיר החל כאשר לצד אמנים נוספים, הוזמנו הפט שופ בויז להופיע בספיישל טלוויזיוני מיוחד לציון עשור למותו של "המלך". כל משתתף ביצע גרסת כיסוי לאחד משיריו המזוהים של אלביס כאשר ניל וכריס בחרו ב- Always on My Mind.

בניגוד לעדינות ולרוך המאפיינים את הגרסה המקורית, ניל וכריס בחרו לסובב את השיר 180 מעלות לכיוון הפופ וה- Hi- Energy ובכך לשנות את אופיו כמעט לחלוטין. המהלך הזה, למרות שספג לא מעט ביקורות ממעריצי "המלך", הציג את הפט שופ בויז כיוצרים מקוריים שחושבים מחוץ לקופסה.

וכך לאור הצלחתו הגדולה של השיר בתוכנית ולמרות שלא תכננו לעשות כך, שוחרר השיר באופן רשמי וכבש את ראש מצעד הסינגלים הבריטי בחג המולד של 1987. מאז ועד היום כיכב הקאבר המופלא בעשרות מצעדים הסוקרים את גרסאות הכיסוי הגדלות בהיסטוריה כאשר באוקטובר 2014 אף נבחר על ידי קהל ה- BBC לקאבר הגדול ביותר בכל הזמנים.

גם Always on My Mind קיבל ב'אינטרוספקטיב' טיפול אינטנסיבי כשגרסת הסינגל שודכה לקטע אסיד פרי עיטם של הצמד. התוצאה היא Always on My Mind/ In My House שחוצה את רף התשע דקות.

מבחינת טננט האלבום היה "התאבדות" עבור קריירה של הצמד, בעיקר בארה"ב. קונספט השירים הארוכים הוכח כפחות אטרקטיבי עבור קהל צרכני המוזיקה של התקופה שדרש לקבל את השירים כפי שהם נשמעים ברדיו ובטלוויזיה ולא בגרסאותיהן הארוכות. אך מבחינה אמנותית 'אינטרוספקטיב' הוא הצלחה. יותר מכך הוא אמירה. אמירה חדה וברורה שגם פופ יכול לפרוץ את הגבולות המוכרים והנוחים שלו. שגם פופ יכול להיות אמנותי. שגם פופ יכול להיות מתקדם.

30 שנה ל- Please, אלבום הבכורה של פט שופ בויז
פט שופ פופ: 30 שנה ל- Actually של פט שופ בויז
25 שנה ל- Behaviour של פט שופ בויז
Pet Shop Boys- Super ביקורת אלבום
פט שופ בויז למתקדמים- ביקורת הופעה

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

 

maxresdefault

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s