פופ מתקדם: 30 שנה ל- Introspective של פט שופ בויז

מתוך כל אלבומי המופת שהוציאו לאורך השנים, דווקא Introspective, אלבומם השלישי של הפט שופ בויז, מצליח להגדיר אותם הכי טוב מכולם. עם הוצאת וניל מחודשת ו-30 שנה אחרי, זה הזמן לחזור ליצירה שהגדירה מחדש את הקריירה של אחד מהרכבי הפופ הגדולים בהיסטוריה.

ציון המועדון: ★★★★★

עד סוף 1987, הפט שופ בויז היו מההרכבים הלוהטים ביותר על הפלנטה. עם 4 סינגלים במקום הראשון, 2 אלבומים בטופ 3, זכייה ב'בריטס' (המקבילה הבריטית של ה'גראמי') ועוד שורת להיטים שתיחרט לעד בפנתאון הפופ, שום דבר לא יכול היה לעצור את ניל טננט וכריס לאו. שום דבר חוץ מעצמם.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

כבר מהרגע הראשון הקריירה של הצמד המצליח ביותר בהיסטוריה הבריטית נתפסה כ"שונה". בעולם הצבעוני של שנות השמונים הם הקפידו ללבוש חליפות טוקסידו מחויטות, התהדרו בטקסטים ביקורתיים על החברה והפוליטיקה הבריטית ולקחו על עצמם את תפקיד המיסיונריים שבאו להוכיח שפופ יכול להיות אמנותי לפחות כמו הרוק, אם לא יותר.

למרות שבהגדרה היבשה הם יוצרי "פופ", המוזיקה של הפט שופ בויז מעולם לא הייתה תחומה לגבולות הז'אנר בלבד ו'אינטרוספקטיב' (Introspective) הוא הדוגמה המובהקת לכך.

אם ב- Please ו- Actually הציגו ניל וכריס רק ניצוצות של יומרנות מוזיקלית (אם כי הליריקה שלהם הייתה כאמור תמיד שנונה וייחודית), ב'אינטרוספקטיב' הם כבר פותחים מבערים והולכים עד הסוף. כמו אמני רוק המתקדם ששאפו להעתיק את הרוק אל מחוזות הקלאסיקה, מותחים הפט שופ בויז את גבולות הפופ לקצה עם שירים ארוכים יותר ומורכבים יותר.

שני עקרונות מרכזיים עומדים בבסיסו של 'אינטרוספקטיב' (נקרא כך משום שכל השירים נכתבו מתוך נקודת מבט אישית). הראשון הוא הניסיון ליצור אסופת שירים שבניגוד למוזיקת הפופ והדאנס של התקופה (ובמידה רבה גם של היום), תהיה מורכבת מקטעי האולפן המלאים ולא מהגרסאות הקצרות הנחתכות מחומרי הגלם.

במילים אחרות אם נהוג להשאיר באלבום שירים בני 3-4 דקות ולאחר מכן לשחרר גרסאות ארוכות יותר למועדונים ודי ג'אים, הפט שופ בויז החליטו לעשות את ההפך ולשמור את הגרסאות הארוכות באלבום. התוצאה היא יצירה מפעימה ולא אופיינית לז'אנר הכוללת 6 קטעים בלבד שהקצר מבניהם הוא 06:15 והארוך הוא 09:24.

העיקרון השני היה "לשכלל" את אופי ההלחנה והעיבודים כך שהשירים יכללו יותר תזמורים חיים והפקה עשירה ופומפוזית. בין היתר לשמוע באלבום סינפונייטה שלמה, גיטרות ולרגע קטן אפילו זמרת אופרה. אלה ועוד מונחים על מצע ביטים אלקטרוניים המתיכים באופן מושלם את רחבת הריקודים עם תרבות של מוזיקה גבוהה.

כבר מהשנייה הראשונה אפשר לשמוע ש'אינטרוספקטיב' הוא לא עוד אלבום פופ רגיל. השיר הפותח, Left to My Own Devices, נפתח בדרמטיות עם כלי מיתר בניצוחו של המלחין ריצ'ארד ניילס, כשאחריהם נכנס ה"ביט" האלקטרוני המזוהה כל כך עם הצמד. אם תאזינו ל- 53 שניות הראשונות תתקשו להאמין שמדובר ביצירת פופ וזה עוד מבלי להזכיר את הגיחה הקצרה של זמרת האופרה, סאלי ברדשואו.

את השיר הפיק טרבר הורן שהיה בין היתר חבר בלהקת הרוק המתקדם Yes, בהרכב הפופ האוונגרדי, Art of Noise וב- The Buggles שאחראים לשיר הראשון שאי פעם שודר באמ.טי.וי, Video Killed the Radio Star.

הורן, שהפיק עשרות מוזיקאים לאורך הקריירה ומכונה "האיש שהמציא את שנות ה- 80", ידוע בחיבתו העזה לתזמורים קלאסיים ולשילובם בקורפוס של הפופ, מה שהתאים לניל וכריס כמו כפפה ליד.

כך מלבד Left to My Own Devices, הורן הפיק גם את השיר שסוגר את האלבום, גרסת כיסוי של הצמד לקטע ה"האוס" It's Alright שהוקלט במקור על ידי Sterling Void, פריס ברייטלדג' ומרשל ג'פרסון. גרסת האלבום של פט שופ בויז נמתחת לכדי 9 דקות ו- 24 שניות (זמן מפלצתי במונחי פופ) של אורגיה מוזיקלית מופלאה הכוללת מקהלה, ביט "דיפ האוס" ממכר, גיטרות, תזמורים ומה לא. ללא ספק אחד מרגעי השיא בקריירה של הצמד.

באנר מועדון תרבות

האלבום כולל גם את אחד השירים הכי אוהבים על המעריצים, Domino Dancing. כששוחרר השיר כסינגל הראשון מהאלבום, ניל תפס אותו במקרה ברדיו וגילה שהוא הגיע "רק" למקום השביעי. הוא הבין שתמה "התקופה האימפריאליסטית" של הלהקה. התקופה בה כל שיר שלהם היה ללהיט וכל ציוץ שלהם לכותרת.

השיר אגב נכתב בהשראת ביקורם של הצמד באי הקריבי, סנט לוסיה, בו לטענתם לא היה מה לעשות בערבים חוץ מלשחק דומינו. אז הם שיחקו ובעיקר הפסידו לעוזר האישי שלהם, פיטר אנדראס שעם כל ניצחון היה רוקד ריקוד דומינו מביך. הריקוד המביך הפך בידיו של ניל למטאפורה אודות סיפור אהבה שמתפרק בעקבות קנאה.

בנוסף לשלושת השירים המצוינים לעיל, 'אינטרוספקטיב' מכיל גם את I Want a Dog, שהיה בעבר B- Side לסינגל Rent וקיבל עבור האלבום מיקס חדש וארוך יותר עם סולו פסנתר נפלא של האמן האלקטרוני, ג'וש מילאן. כמו גם גם את הגרסה של ניל וכריס ל- I'm Not Scared שהם עצמם כתבו במקור לזמרת פטסי קנזיט ולהקתה Eight Wonder.

'אינטרוספקטיב' הוא לא האלבום הטוב ביותר של הפט שופ בויז (בעיני לפחות), אבל הוא נקודת ציון חשובה בקריירה שלהם. כל אחד מששת הקטעים בו מסמל את הרגע בו החליטו שלא ללכת על בטוח ולנסות ולשחזר את ההצלחה של 2 אלבומיהם הראשונים אלא לפרוץ לעולמות חדשים. זוהי יצירה שמראה התפתחות אבולוציונית של להקה שלא שוקטת לרגע על השמרים אלא תמיד מנסה לחדש, להתקדם ולפרוץ גבולות.

דוגמה לחשיבה מחוץ לקופסה ולפריצת הגבולות אפשר לראות באחד השירים המזוהים ביותר עם הצמד ושכלולים באלבום, גרסת הכיסוי לשירו של אלביס פרסלי, Always on My Mind. גלגולו של השיר החל כאשר לצד אמנים נוספים, הוזמנו הפט שופ בויז להופיע בספיישל טלוויזיוני מיוחד לציון עשור למותו של "המלך". כל משתתף ביצע גרסת כיסוי לאחד משיריו המזוהים של אלביס כאשר ניל וכריס בחרו ב- Always on My Mind.

בניגוד לעדינות ולרוך המאפיינים את הגרסה המקורית, ניל וכריס בחרו לסובב את השיר 180 מעלות לכיוון הפופ וה- Hi- Energy ובכך לשנות את אופיו כמעט לחלוטין. המהלך הזה, למרות שספג לא מעט ביקורות ממעריצי "המלך", הציג את הפט שופ בויז כיוצרים מקוריים שחושבים מחוץ לקופסה.

וכך לאור הצלחתו הגדולה של השיר בתוכנית ולמרות שלא תכננו לעשות כך, שוחרר השיר באופן רשמי וכבש את ראש מצעד הסינגלים הבריטי בחג המולד של 1987. מאז ועד היום כיכב הקאבר המופלא בעשרות מצעדים הסוקרים את גרסאות הכיסוי הגדלות בהיסטוריה כאשר באוקטובר 2014 אף נבחר על ידי קהל ה- BBC לקאבר הגדול ביותר בכל הזמנים.

גם Always on My Mind קיבל ב'אינטרוספקטיב' טיפול אינטנסיבי כשגרסת הסינגל שודכה לקטע אסיד פרי עיטם של הצמד. התוצאה היא Always on My Mind/ In My House שחוצה את רף התשע דקות.

מבחינת טננט האלבום היה "התאבדות" עבור קריירה של הצמד, בעיקר בארה"ב. קונספט השירים הארוכים הוכח כפחות אטרקטיבי עבור קהל צרכני המוזיקה של התקופה שדרש לקבל את השירים כפי שהם נשמעים ברדיו ובטלוויזיה ולא בגרסאותיהן הארוכות. אך מבחינה אמנותית 'אינטרוספקטיב' הוא הצלחה. יותר מכך הוא אמירה. אמירה חדה וברורה שגם פופ יכול לפרוץ את הגבולות המוכרים והנוחים שלו. שגם פופ יכול להיות אמנותי. שגם פופ יכול להיות מתקדם.

30 שנה ל- Please, אלבום הבכורה של פט שופ בויז
פט שופ פופ: 30 שנה ל- Actually של פט שופ בויז
25 שנה ל- Behaviour של פט שופ בויז
Pet Shop Boys- Super ביקורת אלבום
פט שופ בויז למתקדמים- ביקורת הופעה

קבלו עכשיו תוכן בלעדי לפני כולם חינם>> יאללה פנק אותי!
רוצים לקרוא עוד ולהגיב>> המועדון מחכה לכם גם בפייסבוק!

maxresdefault

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

מודעות פרסומת

לכלוכית ובינונית: קארדי בי- Invasion of Privacy ביקורת אלבום

Cardi B עשתה את כל הדרך ממוכרת בסופרמרקט דרך מועדון חשפנות עד לפסגת המוזיקה האמריקאית. אבל האם אלבום הבכורה שלה מצדיק את ההייפ?

ציון המועדון: ★★☆☆☆

אם לא שמעתם את השם קארדי בי עד היום כנראה שאתם לא ממש מחוברים למה שקורה בעולם. הראפרית עם הפה המלוכלך מהברונקס היא השם הכי לוהט בתעשיית המוזיקה האמריקאית בשנה החולפת. רק חבל שהרושם שמותיר אלבום בכורה שלה הוא שהבאז הוא נטו בגלל הבוטות והרבה פחות בגלל המוזיקה.

אבל לפני שנגיע לאלבום עצמו, הנה לפניכם תקציר הפרקים הקודמים של הסינדרלה הכי מפתיעה בשנים האחרונות.

סינדרלה לכלוכית

בלאקליס אלמאנזר, נולדה בשכונת הברונקס הקשוחה של ניו יורק ב- 1992. כיאה לכל הסטיגמות המצערות גם בלאקליס גדלה לתוך עוני ואלימות (טענה בעבר כי אף הייתה חברה בכנופיה) וכילתה את זמנה בין בית, הספר לבין עבודה בסופרמקט הייחודי לבני האמיש, "האמיש מרקט".

לאחר שבלאקליס פוטרה, המליץ לה מנהלה לשעבר בסופרמרקט לעבוד כחשפנית במועדון מעבר לרחוב וכך עשתה. "לצורכי עבודה" עברה החשפנית הצעירה, שהייתה אז רק בת 19 בלבד, מספר ניתוחים פלסטיים כמו הגדלת חזה וישבן ובנוסף שינתה את שמה לקארדי בי (Cardi B) על שם המשקה האהוב עליה במועדון.

במקביל החלה קארדי בי לנהל חשבון אינסטגרם נטול מעצורים שמהר מאוד הפך לאש בשדה קוצים והפך את החשפנית האנונימית לתופעה של ממש. נכון להיום מתחזקת קארדי חשבון אינסטגרם עם למעלה מ- 20 מיליון עוקבים.

ההצלחה הדיגיטלית הביאה את קארדי בי להקליט מספר מיקסטייפים ולהתארח בשירים של אמנים אחרים – קארדי הפכה ל-VIP מקומית. אבל הבוסט הענק לקריירה שלה החל כאשר הצטרפה לתוכנית הריאליטי טראש של VH1, "אהבה והיפ הופ: ניו יורק". משם הדרך לחוזה בענקית המוזיקה 'אטלנטיק' כבר הייתה קצרה.

באנר מועדון תרבות

אז איך המוזיקה?

כאמור קארדי בי שחררה לאורך הקריירה שלה 3 מיקסטייפים, טובים יותר ופחות, אבל אף אחד מהם לא הכין את הקרקע להצלחה המטאורית של סינגל הבכורה שלה תחת 'אטלנטיק', Bodak Yellow. השיר שהה 3 שבועות רצופים בראש מצעד הסינגלים האמריקאי, מה שהפך את קארדי בי לראפרית ה- 5 בהיסטוריה שמגיעה להישג כזה. אם תשאלו אותי, הרבה יותר מרשימה העובדה שהשיר נבחר על ידי פיצ'פורק לשיר השנה של 2017. פסיכי לחלוטין.

ועכשיו הגיעה המנה העיקרית בדמות אלבום בכורה ראשון: Invasion of Privacy. האמת היא שכבר בשם האלבום הזה לא בא לי טוב. סוג של בדיחת הפוך על הפוך על מישהי שכל החיים שלה פתוחים בפני כולם. זה לא חכם או משהו, זה סתם אידיוטי.

בכל מקרה העניין הפעוט הזה לא מפריע ל- Invasion of Privacy לקטוף מחמאות מקצה לקצה ולהחזיק בציון Critical Acclaim באתר הביקורות Metacritic. אבל האמת הפשוטה היא שחוץ מכמה שירים נחמדים, Invasion of Privacy לא מהווה שום בשורה לז'אנר.

ציפיתי שהחתרנות המילולית של קארדי בי תגובה בביטים אולד סקול "מהשכונה" או במשהו מעניין אחר, אבל זה ממש לא המצב. Invasion of Privacy מתהדר בהפקה מצוחצחת ומלוטשת של חברת תקליטים גדולה עם מיליון ואחד מפיקים ושמות מרשימים שקוברים כל סממן אותנטי שיכול היה להיות כאן.

"הדבר היחיד שמזויף אצלי זה השדיים"

גם מהליריקה ה"חתרנית" אני מסרב להתרגש. "פסקיי את פלחי הישבן שלך כך שחור הכוס שלך יחייך… " (Bickenhead) זה לא בדיוק מעצים או מרתק זה פשוט סתמי. ולא, אין לי שמץ של בעיה עם קללות ודיבור מלוכלך, אני פשוט מסרב להתרגש מכך. Kelis כבר הייתה שם לפני עם ה'מילקשייק' שלה, Khia עשתה את זה עם My Neck, My Back הידוע יותר כ- Lick My Pussy and My Crack, לעזאזל אפילו ניקי מינאז' השתמשה בכל הטריקים האלה וזה עוד לפני שהזכרתי את מדונה בתקופה "אירוטיקה", את דבי הארי בתקופת פלייבוי וה'ספייס גירלז' שיצגו בצורה מסוימת את הפמיניזם המיני החדש.

ואם אתם כבר בקטע של ממש טינופת, קחו את Cupcakke. הפה שלה כל כך מלוכלך עד שהוא גורם לקארדי בי להישמע כמו אלתרמן. את הקליפים הפורנוגרפיים שלה אפילו יו-טיוב נאלצה להסיר.

הבינוניות של אלבום הבכורה של קארדי בי, כמו גם העובדה שהיא לא ממש המציאה את הגלגל מחדש מוכיחים שההייפ גדול מסך חלקיו. אנשים התאהבו בדימוי של קארדי בי כמישהי שבאה משום מקום ו"כבשה את העולם" בזמן שהיא אומרת את כל מה שהיא חושבת ולא שמה זין על אף אחד. אגב, הכל נכון, רק חבל שהמוזיקה לא ממש משקפת את זה או גורמת לי כמאזין לחוות את זה.

בשיאה של תנועת ה- MeToo# ועידן הפוליטיקלי קורקט, אני לא יכול שלא לחוש סלידה, שלא לומר צביעות, נוכח ההצלחה האדירה של קארדי בי. שוב, אין לי בעיה ספציפית נגדה, היא עושה את הכל בשביל להצליח וזה עובד בענק. זה פשוט שיש כאן דיסוננס מאוד גדול בין היכולת לכתוב האשטג באינסטגרם נגד החפצה ותקיפה של נשים ורגע אחרי ללחוץ פליי על שיר של קארדי בי.

אני מניח שזה חלק מהתרבות המערבית הצבועה לעיתים קרובות מדי. נצפה בתוכניות ריאליטי אבל נשנא את טראמפ. נבוז ל"אח הגדול" אבל נעקוב אחרי הסטוריז של אביבית בר זהר. נצא נגד החפצת נשים אבל נבוא בהמונינו להופעה של אייל גולן להופיע ביום העצמאות.

ובהקשר הפמיניסטי, המצקצקים יגידו שהעובדה שקארדי בי הגיעה לאן שהגיעה בכוחות עצמה תוך שהיא משתמשת במיניות שלה כראות עיניה, זה פמיניזם אמיתי בשנת 2018. יכול להיות. אני לא מספיק בקיא בתיאוריה הפמיניסטית. אבל בעיני להגיד 7000 פעם את המילה Pussy לאורך 45 דקות ו-32 שניות, זה לא בדיוק העצמה נשית וגם לא כזה מעניין.

קבלו עכשיו תוכן בלעדי לפני כולם חינם>> יאללה פנק אותי!
רוצים לקרוא עוד ולהגיב>> המועדון מחכה לכם גם בפייסבוק!

cardi-b-invasion-of-privacy

באנר מועדון תרבות

10 השירים הגדולים של ארקטיק מאנקיז

שנייה לפני האלבום החדש, Tranquility Base Hotel & Casino שישוחרר ב- 11 במאי, זה הזמן להתחמם עם  עשרת השירים הגדולים ביותר (נכון להיום) של ארקטיק מאנקיז.

10. Crying Lightning
Humbug, אלבומם השלישי של המאנקיז, הופק על ידי איש Queens of the Stone Age, ג'וש הום, עובדה שהופכת אותו לסוג של אנומליה בדיסקוגרפיה של ארקטיק מאנקיז. כש- Crying Lightning יצא כסינגל הראשון מהאלבום הוא הציג סאונד חדש כבד ואפלולי יותר שאולי היה קשה להתחבר אליו בהתחלה אבל מהר מאוד הוכיח את עצמו. עד היום Crying Lightning הוא מהשירים האהובים של הלהקה וזוכה לביצועי לייב מלאי אנרגיה. בקלות נכנס לטופ 10 של הלהקה.

9. Black Treacle
תאמינו או לא אבל מכל השירים של המאנקיז, דווקא השיר הזה גרם לי להתעמק בהם ברצינות. למרות שהכרתי את האלבומים והסינגלים הקודמים משהו ב- Black Treacle משך אותי (אולי הקליפ הנהד), פיתה אותי לקנות את Suck it and See ומשם את שאר הדיסקוגרפיה. אחרי כל הזמן הזה אני עדיין משוכנע שמדובר באחד השירים הפחות מוערכים של הלהקה ולא בצדק. 

8. I Bet You Look Good on the Dancefloor
"אל תאמינו להייפ" אומר טרנר בתחילת הקליפ לסינגל הראשון אי פעם של ארקטיק מאנקיז. אבל את ההייפ אי אפשר היה לעצור. הסינגל הראשון של הלהקה מכר בשבוע הראשון לצאתו 365,765 עותקים, יותר מכל 20 הסינגלים הגדולים באותו השבוע ביחד(!) אחרי שנים של טראוויס וקולדפליי הממלכה הבריטית התגעגעה לרוקנ'רול אמיתי.

7. Yellow Old Bricks
אחד השירים הנפלאים של הלהקה נכתב על ידי אלכס טרנר וג'ון מקלור, סולן להקת Reverend and the Makers בהווה ושותף לדירה של טרנר בעבר. כל כך הרבה אנרגיה יש בשיר הזה שבכל פעם שאני שומע אותו אני נשבע לכם שהרגליים שלי מתחילות לזוז מעצמן. באופן טבעי השיר מכיל שלל רפרנסים לקוסם מארץ עוץ אבל השורה האחרונה היא עדיין הכי טובה: Dorothy was right though…

6. Fluorescent Adolescent
הסינגל השני מתוך Favourite Worst Nightmare התחיל כבדיחה שכתב טרנר יחד עם חברתו דאז, ג'ואנה בנט. הטקסט עוסק בנערה צעירה ודי משועממת שנזכרת בעברה בנוסטלגיה וגעגוע, סוג של רקוויאם לילדות אם תרצו. מאז זה אחד השירים הכי אהובים על המעריצים והאמת? לגמרי בצדק.

5. The View From the Afternoon
"לציפייה יש את נטייה לאכזב אותך…" שר טרנר בפתיחת השיר. אבל איזה אכזבה ואיזה נעליים? The View From the Afternoon הוא שיר מושלם לפתוח איתו אלבום. לפתוח איתו קריירה. כבר בשניה הראשונה אין מצב שלא להתמכר.

באנר מועדון תרבות
אם תקשיבו ממש טוב אני נשבע לכם שגם תוכלו לשמוע את כל ההיסטוריה המפוארת של הרוק הבריטי בשיר הזה. החל מהכסאח של The Who, דרך הסקסיות של הרולינג סטונס ועד לאטיטוד של אואזיס והליברטינז. ארקטיק מאנקיז מוכיחים בשיר הזה שהם עומדים על כתפי ענקים וגם לא נופלים מהם.

4. Fake Tales of San Francisco
היכולת של טרנר "לצלם" רגעים בעזרת טקסט בלבד היא פשוט מפעימה ו- Fake tells of San Francisco היא הדוגמה המושלמת לכך. ביי פאר השיר עם המילים הכי טובות ברפרטואר של המאנקיז. 

הטקסט מתאר את סצנת ההופעות במועדונים באנגליה ובעיקר להקה אחת שנשמעת "אמריקאית" ושחבריה מתנהגים כמו רוקסטארים מסן פרנסיסקו למרות שהם לגמרי פרובנציאלייםאבל למרות הזיוף והמוזיקה הגרועה, מה שהכי מחרפן את טרנר זו העובדה שאנשים אשכרה אוהבים את המוזיקה של הלהקה, בעיקר מעריצה אחת שמוכיחה ש"האהבה לא רק עיוורת אלא גם חירשת".

3. I Wanna Be Yours
בסוף השנה האחרונה פרסמתי כאן פוסט עם 10 שירי סיום מדהימים לאלבומים קלאסיים ו- I Wanna Be Yours היה אחד מהם. כמו שכתבתי אז, I Wanna Be Yours הוא השיר הראשון בו השתמשו אי פעם הקופים במכונת תופים, מה שמקנה לו סאונד מינימליסטי ומכני, שמתאים בצורה מושלמת לטקסט המבוסס על שירו של משורר הרוק, ג'ון קופר קלארק. אחד השירים הכי נוגעים ומרגשים של הלהקה ומבחינתי לגמרי בטופ 3 שלה.

 

2. R U Mine?
השיר הזה יצא שנה וחצי לפני AM ולפי טרנר הוא במידה רבה גם הכתיב את הסאונד שלו. הטקסט מושפע רבות מהראפרים ליל ויין ודרייק להם האזין טרנר באותה תקופה והוא עוסק במערכת יחסים חדשה אליה הוא נכנס.

ריף הגיטרה המרכזי של השיר הוא בעיני אחד הגדולים בעשור האחרון והוא נכתב בכלל על ידי הבסיסט ניק אומאלי. אילו היה לי שקל על כל פעם שלימדתי אותו תלמיד לגיטרה…

1. Mardy Bum
מעטים השירים שמצליחים לתאר את העליות והמורדות של מערכת יחסים כמו השיר הזה. אלכס טרנר מתעלה על עצמו עם טקסט חד וקולע על רכבת הרים רגשית שעובר גבר במערכת יחסים עם חברתו הקפריזית שכשהיא מתחממת זה מרגיש כמו "להביט אל תוך לוע של אקדח".

אבל למרות הקושי והריבים תמיד כיף לזוג להיזכר ב"כירבולים" הלוהטים על רצפת המטבח ובבדיחות המשותפות שמוכיחות כמה אהבה יש שם למרות הכל. שילוב מושלם בין לחן קליט וממכר לבין הטקסט החד והכל כך בריטי של טרנר. ממליץ גם לבדוק את הגרסה השקטה יותר מההופעה בגלסטונברי ב-2013.

10 שנים ל- Whatever People Say I am That's What I'm Not לפוסט המלא>>

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

Arctic-Monkeys

באנר מועדון תרבות