חלק ב': 10 קאברים (נוספים) שלא ידעתם שהם קאברים

לפני קצת יותר משנתיים פרסמתי כאן רשימה של 10 קלאסיקות מפורסמות שאף אחד לא ממש ידע שהם למעשה קאברים. מאז ועד היום מדובר באחד מהפוסטים הכי פופולריים וקיבלתי אינספור פניות לרשימה נוספת. אז לאור בקשת הקהל והעובדה שפורים עוד שניה איתנו, קבלו 10 קאברים נוספים שלא ידעתם שהם קאברים. לחלק א' של הקאברים שלא ידעתם שהם קאברים

לעוד קאברים מעולים ששווים האזנה
Ugly Kid Joe- Cats in the Cradle (במקור של Harry Chapin)

בתחילת שנות ה-90 הרוק האלטרנטיבי היה בשיאו ובין פרל ג'אם, נירוונה וגאנז אנד רוזס היו גם Ugly Kid Joe ששיחררו ב- 1993 את אלבום הבכורה הלא רע שלהם, America's Least Wanted. הסינגל הראשון מתוכו, Everything About You, הפך ללהיט ענק לאחר שנכלל בסרט הקאלט "עולמו של ויין" אבל זה כלום לעומת הסינגל החמישי(!) של הלהקה מתוך האלבום, Cats in a Cradle שמכר למעלה מחצי מיליון עותקים באר"ב לבד. לא רע ללהקת רוק אלטרנטיבי.

עד היום מדובר באחד הסינגלים האייקונים ביותר מהניינטיז, רק שאף אחד לא יודע שהוא נכתב בכלל בסבנטיז על ידי זמר הפולק, הארי צ'אפין, שאפילו היה מועמד עליו לגראמי. או כמו שסיכם זאת מצוין אחד המגיבים על השיר ביוטיוב: "מתוך 17,000,000 הצפיות שיש לשיר הזה, מעניין כמה יודעים שזה קאבר?". ניחוש שלי, לא הרבה.


Led Zeppelin- Dazed and Comfused (במקור של ג'ק הולמס)
ב-25 באוגוסט, 1967, זכה הסינגר סונגרייטר, ג'ק הולמס, לחמם את ה- Yardbirds בהופעתם בניו יורק. גיטריסט הלהקה, בחור צנוע שהולך לשנות לנצח את עולם הרוק, בשם ג'ימי פייג' שמע את אחד משיריו של הולמס והחליט לאמץ אותו יחד עם ציפורי החצר.
לאחר שציפורי החצר התפרקו, אימץ פייג' מחדש את השיר, הפעם עם ההרכב החדש שלו, The New Yardbirds. אחרי שהוסיף מילים חדשות לשיר ושינה את שם הלהקה ל- Led Zeppelin…. נו, השאר היסטוריה.

באנר מועדון תרבות
Pet Shop Boys- Go West (במקור של ה- Village People)

אחרי ההצלחה האדירה לה זכו בשנות השמונים, הפט שופ בויז הוכיחו שיש להם מה למכור גם בניינטיז עם אלבומם החמישי והמעולה Very. אם עד אז היינו רגילים לראות את הצמד הבריטי עוטה בעיקר טוקסיד וארשת פנים רצינית, הרי ש- Very נתן דרור לאקצנטריות של הצמד הן מוזיקלית והן ויז'ואלית עם שלל קליפים זכירים ביותר ומלהיבים הכוללים עבודות מחשב פורצת דרך, כובעים מחודדים, קסדות צבעוניות ועוד.

ההצלחה של האלבום לא פסחה על ישראל בה זכו הצמד בתואר להקת השנה ושיר השנה עם Go West. השיר הזה היה כל כך מצליח בישראל עד שחברת אסם אימצה אותו ואת הקליפ ליצירת פרסומת לקטשופ שלה (תודו שעד היום אתם מזמזמים "קטשופ עומד לו על הראש…"). רק גם כאן לא הרבה אנשים יודעים שמדובר בכלל בקאבר לשיר של ה- Village People מ- 1979. בעוד הויליג' פיפל שרו על אוטופויה הומוסקסואלית הפט שופ בויז הקנו לשיר נופח אירוני (כיאה לכל השירים שלהם) שכן אוטופיה כזאת לא באמת יכולה או אפילו צריכה להתקיים. למרות שלדעתי מדובר באחד השירים הכי פחות טובים של הצמד, אין ספק שמדובר בקלסיקת פופ.

Frank Sinatra- My Way (במקור של Claude François)

טוב זה כבר ממש על גבול המאכזב. כששידרתי ברדיו במהלך לימודי התקשורת שלי במכלת ספיר, נהגתי לחתום כמעט כל שידור בשיר האדיר הזה של פרנק סינטרה (ידעתי שסבתא שלי מאזינה ורציתי לשמח אותה. גם לי יש נשמה מסתבר). אבל נשבע לכם שאפילו אני לא ידעתי באותם זמנים שמדובר בקאבר.

את המילים לשיר כתב פול אנקה לסינטרה, שניה לפני שהאחרון רצה לפרוש מעולם המוזיקה ללחן של שנסון צרפתי ששר קלוד פרנסיס. התוצאה אולי לא ממש מקורית אבל מדהימה.

Aritha Franklin- Respect (במקור של אוטיס רדינג)

זה באמת אחד המדהימים. אחד משירי ההעצמה הנשית הכי גדולים בהיסטוריה, כל כך מזוהה עם קולה העצום של המאמא, ארית'ה פרנקלין, עד שהוא מחק לגמרי את העובדה שמי שכתב ושר אותו במקור הוא בכלל אוטיס רדינג. זהו, באמת שאין לי מה לומר יותר. אתם חייבים להודות שלא ידעתם את זה.

Bjork- It's oh so Quiet

ביורק היא בלי שום ספק מהיוצרות המרתקות בדורה. הרפרטואר שלה נוגע במגוון עצום של ז'אנרים לרבות אוונגרד ודברים שלא המציאו להם עדיין שם. מתוך כל זה אחד הלהיטים המוכרים ביותר שלה הוא דווקא פיסת המיוזיקל המעיקה הזאת שיצאה ב- 1995 והפכה ללהיט ענק, בעיקר בגלל הקליפ שבוים של ידי ספייק ג'ונס.

באנר מועדון תרבות

אלוהים יודע מה עבר לביורק בראש כשהחליטה מכל השירים בעולם לעשות קאבר דווקא לשיר של הזמרת האמריקאית, בטי האטון, משנת 1951, שהוא בעצמו קאבר לשיר גרמני משנת 1948 בשם Und jetzt ist es still של הורסט וינטר. התבלבלתם? גם אני. בכל מקרה למרות שאני מת על ביורק ולא סובל את השיר הזה, כנראה שהבחירה בו הייתה נכונה כי הוא הפך לאחד מלהיטי הניינטיז הגדולים ביותר, היה מועמד לשישה פרסי MTV, בילה למעלה משלושה חודשים במצעד הבריטי ומכר בסביבות חצי מיליון עותקים. לא רע, אפילו אם הוא לא נבחר על ידי המעריצים שלה להכלל באוסף פרי בחירתם ב-2002.

No Doubt- It's My Life (במקור של Talk Talk)
לפני שפצחה בקריירת סולו מזעזעת, עמדה גוון סטפני יחד עם אנוק, דולורס או'ריורדן, שירלי מנסון ואחרות בחזית הרוקנ'רול הנשי של הניינטיז.

אני מודה שלא הייתי מחובבי גוון סטפני וחבריה ל- No Doubt, אבל עם ההצלחה שלהם קשה היה להתווכח. אחרי שורת להיטים כמו Just a Girl, Spiderwebs, Sunday Morning וכמובן Don't Speak החרוש, שחררה הלהקה בשנת 2003 אוסף להיטים ראשון. בכדי לקדם אותו הייתה זקוקה הלהקה לסינגל חדש, אבל סטפני לא הייתה במוד לכתוב חומר חדש עם ההרכב מפני שהייתה עסוקה בהקלטות אלבום הסולו הראשון שלה.

לאור המצב החליטו חברי ההרכב לנסות ולהקליט קאבר. לימים סיפרו כי העבודה הייתה סיזיפית והם ניגנו והתאמנו על עשרות קאברים, אחד מהם היה Don't Change של INXS. בסופו של דבר הם היו מרוצים מהגרסה שהגו ללהיט של Talk Talk מ- 1984 והחליטו ללכת עליו. בחירה טובה שהביאה להם להיט ענק נוסף ומועמדות לגראמי.

Joan Jett and the Blackhearts- I Love Rock 'N' Roll (במקור של The Arrows)

בשנת 2015 נכנסה, "סנדקית הפאנק" האמריקאית, ג'ואן ג'ט, להיכל התהילה של הרוקנ'ול. נכון, היא אחת מהנשים הראשונות שנתנו בראש בסבנטיז אבל אין ספק שאת הבחירה בה היא צריכה לזקוף לטובת הקאבר שעשתה לשיר I Love Rock 'N' Roll. למרות שבוצע על ידי אינספור אמנים כולל בריטני ספירס (WTF) השיר הזה הפך להיות מזוהה עם ג'ואן ג'ט ואף הפך לאחד מהמנוני הרוקנ'רול הגדולים בהיסטוריה. רק חבל שאף אחד לא ממש יודע שמי שהצהירו ראשונים על אהבתם לרוקנ'רול היו ה- Arrows הבריטים עוד ב- 1975.

Madonna- Ray of Light

4 שנים לקח למדונה לשחרר אלבום חדש אחרי Bedtome Stories מ- 1994. 4 שנים בהם הפכה לאמא, שיחקה בתפקיד הראשי בסרט אוויטה, התעמקה בקבלה והעלתה חשש שימי התהילה שלה מאחוריה. אבל חמושה במפיק העל, ויליאם אורביט, חזרה מדונה בענק עם Ray of Light שנחשב לאחד האלבומים הטובים ברפרטואר של הזמרת ובניינטיז בכלל.

בין שלל הלהיטים שיצאו מתוך האלבום בלט שיר הנושא האלקטרוני במיוחד, בואכה טראנס, שחרך את המצעדים והביא לזמרת זכייה יוקרתית בגראמי. אבל מה שבאמת מעניין זה שהשיר הוא קאבר לשיר Sepheryn- Ray of Light של צמד הפולק Curtiss Maldoon. קראתם נכון. שיר פולק לא פחות ולא יותר. תודו שזה די מדהים.

זוהר ארגוב- בדד (במקור של הברנשים של פיאמנטה)

תכלס זה לא אמור להפתיע שלהיט מזרחי הוא קאבר. רוב השירים המזרחיים מבוססים על "לחנים טורקים/יווניים עממיים" ודומיהם. ובכל זאת מעטים ידעו שהשיר שכי מזוהה עם מלך הזמר מזרחי בכל הזמנים, השיר שהגדיר מחדש את הז'אנר הים תיכוני הוא למעשה קאבר.

השיר המלנכולי הזה פורסם לראשונה באלבום הבכורה של "הברנשים של פיאמנטה" בהנהגתו של המוזיקאי ומחלוצי הג'אז הישראלי, אלברט פיאמנטה אך לא זכה לתהודה משמעותית. 12 שנים אחר כך הקליט את השיר זוהר ארגוב והשאר כמאמר הקלישאה, היסטוריה.

בונוס:
Lou Bega- Mambo No. 5

מדהים איך אפשר לקחת שיר גרוע ולהפוך אותו לעוד יותר גרוע. ותודה ללו בג הגרמני שהחליט לשלוף מהאוב קטע ממבו משנת 1949 שהפך בקלות לאחד משירי הפופ המעצבנים בהיסטוריה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

ray-of-light-madonna

באנר מועדון תרבות

מודעות פרסומת

דו"ח המבקר #16: רוית בטאשוילי מרדימה, אלון סגל מתרסק, דניאל מקסים ועוד סינגלים חדשים!

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

רוית בטאשוילי- אל תדאג

לפני שתאזינו לסינגל הבכורה של רוית בטאשוילי, מן המשתתפות הבולטות בעונה האחרונה של הכוכב הבא לאירוויזיון, רצוי שתצטיידו במזרק אינסולין או לפחות שקית הקאה כי שיר כל כך גרוע לא שמעתם כבר הרבה זמן.

לקח לי בדיוק מאית שניה לנחש (ובדיעבד הסתבר לי שצדקתי) שבאיזשהו שלב בחייה למדה רוית ב'רימון'. מדהים איך אפשר לשמוע את כל המחלות של המקום הזה בשיר אחד. הטקסט הבנאלי, השירה הדרמטית, הלחן הממוחזר ואם זה לא מספיק אז על ההפקה אמון אורי זך, בעלה של מירי מסיקה. יותר משעמם מזה זה כבר מוות.

אלון סגל- כשאנחנו בתוך הבוץ

אם יש משהו שאני שונא זה אנשים שכששואלים אותם איזה מוזיקה הם אוהבים אז הם עונים לכם "הכל". אף בן אם לא אוהב הכל נכון?! מעטים האנשים שאני מכיר שמסוגלים לשמוע עומר אדם לצד Pantera.

עכשיו תכירו את אלון סגל שהוא גם זמר, גם כותב, גם מלחין וגם מנגן גיטרה בשלל הרכבים. רק חבל שהסינגל החדש שלו, "כשאנחנו בתוך הבוץ" מוכיח שהוא לא כל הדברים. זה בסדר לירות כמה כדורים למטרה בתקווה שאחד מהם יפגע, אבל למה לא להתמקד במה שאתה באמת טוב בו. "כשאנחנו בתוך הבוץ" מוכיח שאלון הוא גיטריסט מעולה וזה צריך להיות הכיוון שלו כי מעבר לכך מדובר בשיר חלש, מבולבל ולא סוחף וזה עוד בלשון המעטה.

אפילו הטקסט שמנסה לעסוק בנושא אקטואלי ומעניין כמו טכנולוגיה אל מול הרגש מתרסק עם משפטים כמו: "שני אנשים במסדרון זה כמו גן עדן בהילוך מהיר תופסים קצת שמש באשנב, שותים כוס תה עם נענע…" שיכולים להתחרות רק בטקסטים של שלמה ארצי.

האדם האחרון- אין לאן ללכת

תקשיבו טוב חברי "האדם האחרון". אתם לא יכולים לשחרר כסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלכם שיר שנשמע כל כך גרוע! אתם פשוט לא יכולים לשחרר דבר כזה החוצה. זה לא רציני על גבול המעליב. עוד יותר מעצבן לגלות שמדובר במוזיקאים בני 40 פלוס שחוו משהו בעולם המוזיקה. WTF?! אין בקרת איכות? משהו?

"אין לאן ללכת" סובל מההפקה הכי גרועה ששמעתי בשנים האחרונות. נשבע לכם שזה נשמע כמו השירים שהייתי מקליט בבית של ההורים שלי בגיל 14. לקח לי פחות משלושים שניות לכבות את השיר ולהצטער על הרגע שלחצתי פליי ולא לרצות לחזור לזה בחיים. אם אתם מחליטים להמשיך אחרי שלושים השניות הללו, האחריות היא בלעדית שלכם. בהצלחה.

Daniel- Caroline

קשה שלא להתאהב בסינגל הבכורה של דניאל כבר מהשמיעה הראשונה. הוא פשוט, לא יומרני, מופק נפלא ומרגיש כמו קסם שמחלחל אט אט אל תוך האוזן. סוג של בון איבר כזה רק פחות מתוחכם.

הרבה פעמים אני מבקר כאן זמרים שמחליטים לשיר באנגלית אבל במקרה של דניאל זה לגמרי מובן. דניאל הוא יליד חיפה, בן לזוג הורים שעלו מאורוגוואי. כשהיה בן 3 המשפחה נסעה לארבע שנים נוספות והתגוררה במונטוידאו לכן מלבד עברית הוא דובר גם אנגלית וספרדית כשפת אם. לא בטוח שהאנגלית עוברת מספיק אם הוא מכוון מעבר לים אבל בשביל אוזן ישראלית זה יספיק וזה מקסים. שימו לב גם לקליפ הסופר מושקע. ככה נראה ונשמע מישהו שעושה אמנות אמיתית. אני כבר מחכה לאלבום הבכורה שיקרא אגב Half Way There.

באנר מועדון תרבות
Orpheus Blade- On Madness

אני אהיה אתכם כנה לרגע. יש רגעים שאני מרגיש שהם מעבר לגבול הביקורת שלי. שירים שהם כל כך איזוטריים או אמנותיים (תלוי במאזין) שאני מרגיש שהביקורת שלי פשוט לא רלוונטית. זה לא קורה לעיתים תכופות אבל 'אורפיוס בלייד' בהחלט גרמו לי להרגיש ככה.

לא משנה מה אכתוב על On Madness, הוא כל כך שונה, כל כך מקורי ופונה לקהל כל כך מצומצם עד שזה לא ממש משנה מה אומר, האוהבים יאהבו והשונאים ישנאו. ובכל זאת, אני מוצא משהו מאוד מרגש בשיר זה. תחושה של הרכב אמנותי ששם זין על כל מוסכמה. בא לכם רוק? יאללה שיהיה. נתבל עם קצת אופרה? יאללה. הכל הולך ואיכשהו זה לא נשמע רע בכלל.

Orpheus Blade שחררו את אלבום הבכורה שלהם כבר ב- 2015 ובימים אלה הם עובדים על אלבום חדש. בארץ אם יאזינו להם יותר מעשרים איש זו תהיה הפתעה (ולא חלילה באשמת הלהקה) כך שאין ספק שהם מכוונים לחו"ל. האם זה יתפוס? אולי בשוליים של הרוק הגותי פינת Evanescence אבל בכל מקרה זה מגניב וזה טוב וזה מה שחשוב.
נ.ב: אני חולה על המסכה של הזאב מהקליפ. הזכיר לי קצת את דוני דארקו.

לדו"ח המבקר #15
לדו"ח המבקר #14
לדו"ח המבקר #13
לדו"ח המבקר #12
לדו"ח המבקר #11
לכל הדו"חות

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>

achtungbabyvinyl_cover_640

באנר מועדון תרבות

אלבום האינדי הגדול בהיסטוריה? 20 שנה ל- In the Aeroplane Over the Sea של Neutral Milk Hotel

מלחמת העולם השנייה, אנה פרנק, ישו, העלמות מסתורית ודורות של מוזיקאים שגדלו עליו. 20 שנה ל- In the Aeroplane Over the Sea, מאלבומי האינדי הגדולים אי פעם.

הקלישאה הכי מפורסמת על The Velvet Undergroung & Nico שחגג לאחרונה 50, היא שבזמן אמת לא הרבה אנשים קנו אותו, אבל מי שכן קנה אותו הקים להקה. המשפט הזה, שנטבע אגב על ידי בריאן אינו, מדגיש את החשיבות ההיסטורית של היצירה ואת ההשפעה שלה על עולם המוזיקה, זאת למרות שלא רבים רכשו אותה בזמן אמת.

הגישה הזאת ממחישה את העובדה שיצירה מוזיקלית לא חייבת להיות פופולרית בשביל לזכות לאהדת הביקורת. למעשה הרבה פעמים ההיפך הוא הנכון ויצירות פופולריות שמוכרות מיליונים נתפסות כשעשוע בלבד וככאלה שלא מסוגלות לגלם בתוכן משמעותיות עמוקות מדי. אמנות טובה מסתבר חיה לנצח גם אם היא לא מוצר צריכה מצליח.

דוגמה מופלאה לכך אפשר לראות ב- In the Aeroplane Oer the Sea, אלבומם השני של הרכב האינדי, Neutral Milk Hotel, בהנהגתו של ג'ף מנגום. בצאתו האלבום זכה להתעלמות מוחלטת אבל אט אט עם השנים, כמו טיפה החוצבת בסלע, האוצר הלך והתגלה עד שהפך לאחד האלבומים המשפיעים ביותר בתולדות המוזיקה העצמאית האלטרנטיבית. לא פחות.

ניוטרל מילק הוטל הוא סוג של שם במה עבור ג'ף מנגום משום שמדובר בפרויקט שהוא נטו עצמאי שלו. למעשה מנגום עונה כמעט על כל קלישאה מוזיקלית של המוזיקאי המיוסר שיעשה הכל בשביל האמנות שלו. הוא סוג של נווד שנע ממקום למקום, ישן אצל חברים, עובד בעבודות מזדמנות והכל בשביל להגשים את עצמו ואת המוזיקה שלו. המקום היחיד שמנגום נטע בו שורשים היה בקולקטיב המוזיקלי המקומי, The Elephent 6, שהקים יחד עם חברי ילדותו בדנבר קולורדו.

הקולקטיב הזה תפקד כמעין חממה בתוכה פעלו מוזיקאים והרכבים שונים שהמשותף להם הייתה יצירה עצמאית לצד ההערכה עזה לביץ' בויז ולבריאן וילסון. עם הזמן חלק מהלהקות הללו זכו להצלחה גדולה (Of Montreal), חלק להצלחה מסוימת (The Apples in Stereo) בעוד אחרות התפיידו לחלוטין לאוויר האולם. אך מתוך כל אלה רק מנגום הצליח לשחרר אלבום שיהפוך למיתוס ואת The Elephent 6 לשם נרדף לאיכות ואותנטיות. 

באנר מועדון תרבות

את יצירת הביכורים שלו, On Avery Island מ- 1996, הקליט מנגום על טייפ סלילים פשוט כמעט לבדו, כאשר את רוב התפקידים הנוספים מנגן מפיק האלבום וחבר להקת The Apples in Stereo, רוברט שניידר. לאחר שחרור האלבום (שזכה למעט מאוד התעניינות תקשורתית) ולצורך הופעותיו, הצטרפו למנגום המוזיקאים ג'וליאן קוסטר, סקוט ספילנס וג'רמי באנרס שהפכו לראשונה את ניוטרל מילק הוטל ללהקה של ממש.

בכדי להקליט את אלבומה השני של הלהקה, החליטו מנגום והחבורה לחזור לדנבר ולהתאחד עם רוברט שניידר באולפני Pet Sounds (אמרנו כבר שם אוהבים את הביץ' בויז?). הפעם החליט מנגום להקליט חומרים שעבד עליהם עוד לפני אלבום הבכורה שלו, חומרים שהושפעו מאוד מיומנה של אנה פרנק.

סיפורה הטראומטי של הילד היהודי היה אחד הכוחות המניעים והמטלטלים ביותר שחווה מנגום. לימים סיפר כי לאחר שסיים בפעם הראשונה את קריאת היומן הוא בכה במשך שלושה ימים ברציפות וחלם שוב ושוב כיצד הוא שב לאותה תקופה ומציל את אנה. "אני יודע שהם קברו אותה יחד עם רבים אחרים, אחותה, אמה ועוד 500 משפחות. הלוואי ויכולתי להציל אותה עם איזושהי מכונת זמן…" הוא שר ב- Oh Comely, שמונה דקות ושמונה עשר שניות של כאב בלתי נסבל שהוקלטו בטייק אחד ובניסיון הראשון.

גם השיר Holland, 1945 לא משאיר הרבה מקום לדמיון עם מילים קורעות לב כמו  "הילדה היחידה שאי פעם אהבתי נולדה עם שושנים בעיניה אבל הם קברו אותה בחיים ערב אחד ב- 1945…".  

כל האלבום הזה מכיל בתוכו את עננת מלחמת העולם השניה עם שירים שמצד אחד מציגים נוסטלגיה מתוקה ומצד שני עוסקים באבדן הילדות וחשש תמידי. אפילו העטיפה שלו היא רפרודוקציה מלחיצה במקצת לגלויה הולנדית מימי המלחמה שעוצבה מחדש על ידי כריס ביהימר שאחראי לרוב עטיפות האלבומים של R.E.M. בעיני אחת מעטיפות התקליטים הגדולות אי פעם. 

הטקסטים העצובים והמאוד מסתוריים לעיתים של מנגום לצד תחושת המועקה הכללית, מצליחים לעבור עם סאונד ה- Lo-Fi הכמעט ביתי של האלבום. העדר המימון של חברת תקליטים גדולה, טכניקות ההקלטה הפשוטות והעובדה שהאלבום כולו מנוגן כמעט באופן אבסולוטי על גיטרה אקוסטית (אפילו הדיסטורשיין מופק כולו מהגיטרה אקוסטית של מנגום), הופכים את In the Aeroplane Oer the Sea לאלבום בעל סאונד ייחודי שלא תשמעו בשום מקום אחר.

כל פריטה ופריטה על הגיטרה נשמעת כאילו זו הפעם האחרונה שמנגום ינגן בחייו. אפשר לשמוע כל חריקה, כל צרימה, כל חצי זיוף בשירה ואלה בדיוק הדברים שהופכים את האלבום הזה לכל כך חם, אישי, צורם ומנוכר בעת ובעונה אחת. זה אחד האלבומים היחידים שאני מכיר שיכולים להעביר למאזין סערת רגשות מטלטלת.

כל אלה הופכים את the Aeroplane Oer the Sea ליצירה אותנטית, אמיתית שפורצת מליבו של מנגום כמו לבה מלוע הר געש. זה לא עוד אלבום ממותג "אינדי" בשביל דעת הקהל. זו לא להקה שמתהדרת בטייטל "עצמאית" בזמן שמאחוריה עומדת חברת תקליטים גדולה שדואגת לסטיילינג, קליפים במיליוני דולרים והפקות נוצצות ש"ינגישו" את הסאונד שלה להמונים (מישהו אמר גראנג'?). זהו אלבום עצמאי לחלוטין שנברא מתוך מוחו הקודח של אחד המוזיקאים המרתקים של הניינטיז ובכלל, ללא כל התערבות חיצונית וללא כל התחשבות באילוצי מכירות ופופולריות. אין גבול ליצירתיות, לחופש האמנותי ולאותנטיות של מנגום באלבום הזה, מה שהופך אותו ליצירת אמנות אמיתית, כמעט נדירה.

לאחר צאתו של האלבום, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות כאשר בשיא הצלחתה היא קיבלה הצעה מ- R.E.M להיות להקה החימום שלה. חברי הלהקה התלהבו וכבר חשבו לנתב את ההצלחה היחסית לאלבום חדש, אבל למנגום היו תוכניות אחרות. בבת אחת וללא כל התרעה מוקדמת הוא הוריד את השאלטר על ניוטרל מילק הוטל ונעלם מעיני הציבור. 

באנר מועדון תרבות

עד היום לא כל כך ברור מה גרם למנגום לנקוט בצעד הקיצוני שנקט. הוא רק זרק כמה פעמים שנמאס לו להופיע ולהסביר את מילות השירים שלו. הלהקה חזרה בהרכבה המקורי לסיבוב הופעות מפתיע בין השנים 2013-2014 כאשר בתחילת 2015 חבריה שחררו הודעה כי ההרכב יצא לסיבוב הופעות נוסף בקיץ 2015 שיהיה האחרון שלה לעתיד הנראה לעין: "חברים יקרים אנחנו אוהבים אתכם אבל זה הזמן לומר שלום…" הם כתבו בהודעה לפני שחתמו את הגולל והכריזו כי הם לא מתכוונים להופיע יותר בעתיד הנראה לעין.

ניוטרל מילק הוטל וג'ף מנגום לא פעלו זמן רב ולא שיחררו יותר מדי חומרים רשמיים (למרות הקלטות ביתיות רבות שדלפו לרשת וכמה אלבומי EP קצרים), אבל המורשת שלהם חיה ובועטת. אינספור אמנים ולהקות הצהירו כי עבודתם המוזיקלית ובעיקר In the Aeroplane Over the Sea השפיעו עליהם: קשה,  Bright Eyes, The Decemberists, The Mountain Goats, Brand New הם רק חלק מהדוגמאות. ויין באטלר, סולנה של ארקייד פייר אף הצהיר כי In the Aeroplane Over the Sea הוא מהסיבות העיקריות שהלהקה החליטה לחתום בחברת התקליטים Mirage ששחררה את כל החומרים של ניוטרל מילק הוטל.

20 שנה עברו ו- In the Aeroplane Over the Sea ממשיך לצבור אוזניים חדשות מדי יום. 20 שנה והאגדה ממשיכה לצמוח למיתוס על הגאון שהפציץ ביצירת מופת ואז עזב את הכל. הצליל האחרון שאפשר לשמוע באלבום זה את מנגום מוריד את הגיטרה שלו ומתרחק מהמיקרופון, וזה בדיוק כפי שקרה גם במציאות.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

neutral-milk-hotel-wallpaper-1neutral-milk-hotel-wallpaper-1111

באנר מועדון תרבות