"כשאת אינך"- פרידה מדולורס או'ריורדן סולנית הקרנבריז

אחד הקולות הגדולים של הניינטיז נדם עם מותה של דולורס או'ריורדן סולנית הקרנבריז. פוסט פרידה לאחת הזמרות שעיצבו את הניינטיז.

אחד הצלילים הכי זכורים לי בתור ילד אלו אותן זעקות משונות שבקעו מהרמקולים של אחי הגדול. זעקות שלאוזניו של ילד בן שבע או שמונה נשמעו כמו "זאמבה" או משהו כזה. רק לאחר מכן התברר לי שאלה ה- The Cranberries ושהזעקות המוזרות האלה הן למעשה סולנית ההרכב, דולורס או'ריורדן שצועקת את נשמתה על עוולות המלחמה.

באותו גיל לא הבנתי למה בדיוק מתכוונת דולורס כשהיא צועקת "זומבי", או מהו הקונפליקט בריטי-אירי (השיר נכתב כתגובה להתקפה של ה- IRA האירי בה נהרגו 2 ילדים בריטיים). מה שכן נחרט בי זה קולה העצמתי שמפלח את הבית כולו ומרעיד לי את הלב. משהו שפשוט בלתי אפשרי להתעלם ממנו.

לא רק אני חשבתי כך מסתבר. כמעט בכל בית שנכנסתי אליו ראיתי את ארבעת האירים יושבים על ספה ומסתכלים עלי מעל עטיפת אלבומם הסופר מצליח והלא מוערך מספיק, No Need to Argue. זה היה ללא ספק אחד האלבומים שאפשר היה למצוא בכל בית בישראל בשנות ה-90.

אלבומם השני של הקרנבריז הביא להם תהילת עולם. אבל גם אלבום הבכורה, Everybody Else Is Doing It, So Why Can't We?, עם להיט העל Linger, פרט על הנימים הכי דקים בנשמתי בעוד ש- To the Faithful Departed תמיד הבעיר בי אנרגיות מטורפות. אבל איכשה למרות כל אלא דווקא תמיד אהבתי הכי הרבה את Bury the Hatchet.

באנר מועדון תרבות

זה לא פופולרי להגיד את זה אבל אני חושב שדווקא באלבום הזה דולורס הייתה בשיאה. קולה התבגר והשתפשף, הזעם התמתן ואפילו ניצוצות של אופטימיות היו שם. זה אלבום שליווה אותי הרבה שנים הלאה ושירים כמו Shattered, Dying in the Sun, You and Me ו- Just My Imagination מצליחים לרגש אותי ולעשות לי כיף גם היום.

כל כך הרבה נוסטלגיה יש לי עם דולורס. קולה תמיד יזכיר לי איך פרטתי יחד איתה את האקורדים הראשונים בחיי. איך ביליתי שעות עם חברים בהאזנה לכל האלבומים של הלהקה. הקול שלה אפילו מזכיר לי את הלילות בבסיס בהם הייתי יוצא לנגן מחוץ לחדרי כאשר מסביבי מצטופפים ציפורי לילה לשירה בציבור מאולתרת שתמיד הייתה מסתיימת איכשהו עם Animal Instinct.

בעידן בו כוכבות פופ נמדדות על פי מידת העור שהן חושפות, דולורס הייתה שייכת לזן אחר של זמרות רוק לא מתחנפות ושיודעות לשלב בהצלחה רגש, עצמה ונשמה ענקית. היא תיזכר ברשימה אחת עם שירלי מנסון, ביורק, אנוק ואחרות כקולות שעיצבו את הניינטיז. לא פחות.

בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי מספיד יותר מדי אמנים גדולים. יותר מדי אמנים שאני אוהב. זה עצוב וזה גורם לי לחשוב על עצמי ועל זה שאני מתבגר בזמן שכל האנשים שגדלתי עליהם הולכים ונעלמים.

הדבר היחיד שמנחם היא שמוזיקה טובה, לא משנה כמה היא מוערכת או לא, תמיד תשרוד. לעזאזל, אין תלמיד גיטרה שעבר אצלי שלא למד לפחות שיר אחד של קרנבריז, כך שלפחות אני יודע שבגזרה שלי דולורס תמשיך לשיר עוד הרבה שנים.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

120229810-44878b12-cf9a-4153-9009-3f3feb6297cb

באנר מועדון תרבות

2 מחשבות על “"כשאת אינך"- פרידה מדולורס או'ריורדן סולנית הקרנבריז

  1. פינגבק: 90 השירים הגדולים של שנות ה- 90 | מועדון תרבות

  2. פינגבק: תשעים השירים הגדולים של שנות ה- 90 | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s