וידויו של מכור: למה אני עדיין קונה דיסקים?

מאז שאני בן 15 בערך שואלים אותי שוב ושוב את אותה שאלה מעיקה: "למה אתה קונה דיסקים?". ואם זה לא מספיק מציק אז בדרך כלל מתלווים לשאלה הזאת עוד כמה נספחים מרגיזים לא פחות כמו: "לא חבל על הכסף שלך?", "היום אפשר לשמוע הכל בחינם", "מה אין לך ספוטיפיי או אפל מיוזיק?". אז לא. לא חבל על הכסף שלי, כן אפשר לשמוע היום הכל בחינם ותאמינו או לי אבל יש לי ספוטיפיי עוד לפני שרוב האנשים בכלל ידעו מה זה (ותודה ליוגב שדאג לפרוץ לי את השירות).

כל חובב מוזיקה אמיתי יודע שהשאלות האלה לא באמת רלוונטיות. האם מישהו תהה פעם למה אנשים אוספים בולים? ומדוע אף אחד לא ירים גבה אם אקנה ספר שניתן להשאילו מחבר או להוריד בפרוטות באופן דיגיטלי? אבל כשזה מגיע לדיסק, רחמנא ליצלן, השאלות וגלגולי העיניים לא יאחרו להגיע.

קצת מספרים

בשביל לסבר את האוזן ובכדי שלא תחשבו שאני הדפוק היחיד בעולם שעוד רוכש מוזיקה בצורתה הפיזית, קבלו קצת נתונים. נכון לסוף 2017: 32% מקהל צרכני המוזיקה הפיזית עדיין קונים דיסקים בעוד 17% מהם עדיין קונים תקליטים. למעשה בעשור האחרון חל זינוק של ממש ברכישת תקליטים שהגיע לשיאו ב- 2016 עם מכירות של 3.2 מיליון, המספר הגבוה ביותר מאז 1991. מסתבר שיש הרבה אנשים הזויים בעולם הזה אה?

אופיר

הדור הבא של משוגעי הדיסקים. אופיר הבן שלי

ואם תקליט עוד נתפס כפורמט קלאסי, בעל ארומה וינטג'ית וסקסית, הדיסק נתפס כאח החורג, המיושן והלא רלוונטי. אבל אני שגדלתי בתור הזהב על הדיסק בשנות התשעים, שומר לו חסד נעורים. נכון שלתקליט יש את החום שלו ומעט מאוד צלילים בעולם הזה יכולים להתחרות בחריקה העדינה של המחט, אבל בשבילי דיסק תמיד יהיה מקום ראשון. עליו התחנכתי ואיתו גדלתי. עם הרבה ריספקט לוניל כן?

אגב, שלא תבינו אותי לא נכון, אין ספק שעולם המוזיקה כבר מזמן הלך לכיוון הסטרימינג. זו הדרך העיקרית שאיתה מאזינים למוזיקה היום. אבל היי, כבר 20 שנה אני שומע על מותו של הדיסק ונחשו מה, הוא עדיין חי ובועט.

באנר מועדון תרבות

קתדרלות של אמנות

בשביל מישהו כמוני, שבאמת אוהב מוזיקה בכל נפשו ומאודו, לקנות עוד דיסק או תקליט ממש לא אומר להיכנס לחנות, לקנות ולצאת. בשבילי, להיכנס לחנות מוזיקה זו חוויה תרבותית, אמנותית, רגשית ואישית שעד היום אין לה תחליף לא באיביי, לא באמאזון, לא בספוטיפיי ובטח לא ביו טיוב.

אני זוכר איך כשהייתי ילד התהלכתי בין חנויות הדיסקים, מבולבל ולא יודע לאן להכנס מרוב השפע עצום. החנויות נראו לי כמו קתדרלות שמפתות אותי להתפלש בתוך ההיצע המוזיקלי הבלתי נגמר שלהן. זר לא יבין את הפרפרים שהיו לי בבטן.

לצערי חנויות מפלצתיות כאלה כבר כמעט לא קיימות, בטח שלא בישראל. אבל גם היום כשאני נכנס לחנות דיסקים אני עושה זאת ביראת כבוד. אין כמו דפדוף הולך וחוזר בין שרות הדיסקים המאובקים בכדי למצוא את האחד שיצית לך את הדמיון. אין כמו להסתכל על עשרות הדמויות, האיורים והפרצופים המביטים אליך מעטיפות האלבומים השונים ומפתים אותך להאזין לקסם הטמון בהם. אין כמו להיכנס לחנות כשאתה סגור בדיוק על הדיסק אותו אתה מתכוון לקנות כשבסוף אתה מוצא את עצמך יוצא עם שניים אחרים לגמרי! 

אין תחליף לשיח המרתק עם המוכרים והקונים על האלבומים החדשים שיצאו. אילו הפתיעו לטובה ואילו לרעה, מה שווה לרכוש ומה פחות וכמובן מעל הכל, אין כמו אותה תחושה משכרת של קריעת הניילון המעצבן מעל הדיסק וההבנה שנפלה בחלקך עוד יצירת אמנות מלאת קסם שתיקח אותך למחוזות אחרים ועולמות חדשים.

הפוסט הזה הוא לא פוסט מתבכיין על זה שפעם היה יותר טוב או בולשיט כזה. אלא על חוויות שהעולם הדיגיטלי לעולם לא יצליח להחליף. זה לא עניין של טוב או רע, זה פשוט אחר. אז במקרה הזה אני מעדיף את הישן והקלאסי. טוב נו, יצר לי קצת נרגן אבל זה רק אולי בגלל שאין לי כבר מקום בארון :/

קוראים לי עמית ואני מכור למוזיקה…

רוצים תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצים לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

21462342_10213548795454805_2708984465847853125_n

באנר מועדון תרבות

20150716_202929

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “וידויו של מכור: למה אני עדיין קונה דיסקים?

  1. פינגבק: מותו של האלבום | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s