מה שלא הולך עם גיטרות ילך עם יותר גיטרות: Be Here Now של אואזיס ביקורת אלבום

ציון המועדון: ★★★★☆

אלבומם השלישי של Oasis הוא האחרון בתור הזהב שלהם. בצאתו הוא נתפס ככישלון מהדהד אבל בשנים האחרונות הוא הולך וזוכה לעדנה ביקורתית. אז איפה האמת? כמו תמיד אי שם באמצע.

אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את הקליפ לשיר D'you Know What I Mean. הייתי בן 12 עם פז"מ של שנתיים חרישה על Definitely Maybe ו- What's The Story Morning Glory וחיכיתי בכיליון עיניים לשיר חדש של הלהקה האהובה עלי.

ואז יום אחד זה הגיע. ככה Out of The Blue עבורי, הדלקתי את הטלוויזיה כהרגלי על MTV וקלטתי בזווית העין את חברי הלהקה יורדים אט אט ממסוק צבאי ומתחילים לג'מג'ם. זר לא יבין את ההתרגשות שעלתה בי.

על רקע חורבות מלחמה ואל מול עשרות צעירים מרדנים המדליקים נורים ורימוני עשן, הפציצו אואזיס ב- 7 דקות ו- 23 שניות אפיות ומגלומניות להחריד שב- MTV דאגו לשדר במלואם בתקופה שלערוץ עוד היה אכפת ממוזיקה.

רעש מופלא של גיטרות ופידבקים יחד עם קולו המוכר של ליאם גאלאגר הפכו בין רגע לגל של סאונד גדול מהחיים שהציף את האזניים שלי בכל טוב. אין ספק, הלהקה הגדולה בעולם חזרה ובענק. 

כמובן שמיד רכשתי את הסינגל (כן, היו כאלה פעם) וחרשתי אותו לעייפה במשך חודש שלם עד שסוף סוף שמתי את ידי על האלבום החדש והמיוחל- Be Here Now. אבל אז קרה דבר מוזר. מהר מאוד אחרי שלחצתי על כפתור ה'פליי' כל ההתרגשות התפיידה כלא הייתה.

חיפשתי את הנשמה של אואזיס, את קולו המיוחד של ליאם, את הטקסטים הלא גאוניים אך המאוד ארציים של נואל, אבל כל אלה התחבאו תחת הררי גיטרות רועשות חסרות פרופורציה. מה רבה הייתה אכזבתו של אותו ילד שכמעט וחגג בר מצווה.

עכשיו תראו, אואזיס מעולם לא הייתה להקה שהתקמצנה על גיטרות (ע"ע: Colombia, Morning Glory, Rock 'n' Roll Star ועוד…) אבל Be Here Now נשמע כאילו המבוגר האחראי השאיר את הילדים לבד והם ניצלו את הרגע בשביל להגביר את הווליום במגברים עד הסוף בשביל לחרפן את השכנים.

בחלק מהשירים יש כל כך הרבה תפקידי גיטרה וכל כך הרבה דיסטורשן שהתוצאה היא מן עיסה מוזיקלית לא ברורה כשאפילו המילים נאבקות לצאת החוצה. 

בחלקו, Be Here Now נשמע כאילו ממרום מושבם כלהקה הגדולה בעולם (ושלא תטעו, ב-1997 אואזיס הייתה הלהקה הכי גדולה בעולם) כל המגלומניה פרצה החוצה ללא פיקוח וללא מעצורים. לעיתים עוד ניתן להכיל את זה (Magic Pie או  I Hope, I Think, I Know) אבל לפעמים ממש לא (My Big Mouth או It's Getting Better Man).

כל זה לא בא לומר ש- Be Here Now הוא אלבום גרוע. ממש לא. הוא אלבום לא מספיק מהודק, חסר פרופורציות באורך שלו ומעל הכל מפוספס, אבל גרוע הוא לא.

חוץ מ- D'you Know What I Mean שלדעתי לא מקבל את הקרדיט הראוי לו, גם Stand By Me המושמץ הוא אחלה שיר (שוב, עם יותר מדי תפקידי גיטרות אבל עדיין), All Around The World הוא יצירת מופת בעיני ומעל כולם עומד השיר שתמיד גורם לי לבכות, Don't Go Away שכתב נואל בזמן שאימו היה מאושפזת בבית החולים והוא היה בטוח שהוא מאבד אותה.

כל אלבום, לא אכפת לי איזה, שמכיל שיר כמו Don't Go Away לא יכול להיות כזה גרוע ולא משנה כמה ישמיצו וגדפו אותו. 

Be Here Now הוא האלבום שנמכר בקצב הכי מהיר בהיסטוריה הבריטית. 424,000 עותקים ממנו נמכרו רק ב-24 השעות הראשונות לצאתו. פסיכוטי לגמרי. המספרים האלה מראים כמה הייפ היה סביב אואזיס באותה תקופה. כמה חשובה היא הייתה לקהל הבריטי ובאיזה נאמנות הוא גמל לה חזרה.

אבל מעבר לכך, ממחישים המספרים את הציפיות העצומות שהיו מהלהקה לשחרר עוד יצירת מופת ולכן ל- Be Here Now מלכתחילה לא היה שום סיכוי לעמוד ברף הציפיות שהוצב לו.

לא באמת משנה איזה אלבום הגאלאגרים היו משחררים הוא לא היה עומד בקריטריונים המחמירים של אלבומיהם הראשונים והעל זמניים וזאת הסיבה לכך שהביקורות שקטלו את האלבום בזמן הווה היו קצת לא פייריות כי Be Here Now, על כל מגרעותיו, ויש כאלה, לא אלבום כזה רע. הוא פשוט לא טוב כמו אחיו הבוגרים.

ככל שהביקורות הלכו והחריפו גם המכירות הואטו ועד 1999 הפך האלבום לנמכר ביותר לחנויות יד שנייה (כלומר, הכי הרבה אנשים נפטרו ממנו לחנויות יד שנייה).

הכישלון (היחסי) של Be Here Now בביקורות ובמכירות מסמל את סוף עידן הבריט-פופ ואת סופה של אואזיס כלהקה הגדולה על הפלנטה. זמן לא רב לאחר מכן אף נטשו אותה ה"פולים": פול "בונהד" ארתורס ופול "גיגסי" מקאגן מדור המייסדים והלהקה כבר לא תחזור למה שהייתה. 

בניגוד לאחרים אני שמרתי לאחים גאלאגר חסד נעורים והמשכתי לעקוב אחריהם עד בערך אמצע העשור החדש של המילניום, ולמרות שהוציאו עוד אלבומים מושמצים לצד כאלה שהוכתרו כקאמבקים מהוללים, Be Here Now היה ונשאר האלבום הכי שנוי במחלוקת שלהם. המגנום אופוס שהביא בסופו של דבר הביאה לנפילתם.

אבל מבחינתי, אם לצטט את ליאם, I Don't Give a Fuck, אני עדיין אוהב אותו.

What's the Story) Morning Glory) של Oasis ביקורת אלבום>>

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!