Sufjan Stevens, Nico Muhly, Bryce Dessner, James McAlister- Planetarium- ביקורת אלבום

בחלל אף אחד לא יכול לשמוע אותך צועק אז בטח שלא 76 דקות בינוניות להכעיס של כמה מהמוזיקאים הטובים בדורנו. פלנטריום הוא אולי לא אלבום כזה גרוע אבל הוא יכול היה להיות הרבה יותר טוב.

סופרגרופס הן כמובן לא דבר חדש בנוף המוזיקלי. מדי כמה זמן אנחנו שומעים על כמה אמנים שמתחברים להם יחד ויוצרים להקה. לעיתים התוצאה היא חביבה למדי (The Traveling Wilburys או Temple of the Dog) ולעיתים מיותרת להחריד (SuperHeavy או Audioslave).

העובדה שלפרויקט החדש של סופיאן סטיבנס, ברייס דסנר (הנשיונל), ניקו מהלי (מוזיקאי קלאסי) והמתופף ג'יימס מקליסטר אין שם, אולי מונע מהם להיתפס כסופרגרופ אבל הוא עדיין מגלם בתוכו את כל מה שטוב ורע בקונספט.

באנר מועדון תרבות

תוצר הבכורה של מפגש המוזיקאים הזה, הוא האלבום- Planetarium, ובשורה התחתונה לא מדובר בהתרסקות קולוסאלית אבל גם לא בהצלחה מהדהדת. זהו אחד האלבומים המאתגרים והמעניינים שיצאו השנה, אבל בכל זאת התחושה היא שהוא יכול וצריך היה להיות הרבה יותר טוב.

Planetarium, כשמו כן הוא, נכתב בהשראת מערכת השמש שלנו ולכן כל שיר בו נקרא על שמו של כוכב לכת וגם אלה שלא, מתהדרים בשמות כמו "חור שחור", "השביט של היילי", "אנרגיה שחורה" וכו'…

על פניו מדובר ברעיון יומרני, שלא לומר פלצני. אבל זה לא העניין. אין לי שמץ של בעיה עם מוזיקה שאפתנית כל עוד היא בגבול הטעם הטוב. הבעיה היא שהאלבום הזה כל כך עמוס ודחוס (17 שירים שמתפרשים על פני 76 דקות) בעשרות קטעים שנעים בין 30 שניות ל-15 דקות ושמכילים בתוכם מגוון רחב מדי של סגנונות וז'אנרים. התחושה היא שכמה ילדים מוכשרים נכנסו לאולפן אבל לא היה מבוגר אחראי שיפקח עליהם.

באנר מועדון תרבות

וכך אפשר למצוא ב- Planetarium בלדות מבוססות פסנתר, קצת טריפ הופ, הרבה אלקטרוני, EDM, קטעים אינסטרומנטליים ועוד ערב רב של סגנונות. שוב, גיוון זה טוב והכל אבל לכל דבר חייב להיות מינון. מספיק למשל שהחברים היו משכילים לקחת מפיק חיצוני שיגבש את כלל הרעיונות שלהם תוך דילול החומרים הפחות טובים והתוצאה יכולה הייתה להיות טובה הרבה יותר.

בין כל ההשתוללות נטולת הרסן הזאת יש גם שירים טובים. כמה מהם אפילו מצוינים. בראש ובראשונה Mercury, הסינגל הראשון מהאלבום והשיר שסוגר אותו. האמת שזה לא פייר כי לשמוע את קולו המיוסר של סופיאן סטיבנס לוחש על רקע פסנתר רך, תמיד ישבור לי את הלב כך שבקלות מדובר בשיר היפה באלבום שיכול היה להיכלל בכל אחד מאלבומי הסולו הנהדרים של היוצר המוכשר הזה וזה אומר הרבה.

למרות שהוא שונה בתכלית מקודמו, גם Saturn שיצא כסינגל השני הוא שיר מעולה. קטע אלקטרוני עם נגיעות EDM שנשמע בשלב מסוים כמו קטע טראנס עדין. 180 מעלות מ- Mercury ועדיין שיר מעולה עם טקסט נהדר. גם Neptune הפותח לא רע ו- Venus. בקיצור יש למה להאזין רק חבל שהשירים האלה נעלמים בין בליל הסתמיות שמסביב.

כששמעתי את שני הסינגלים הראשונים מ- Planetarium התמלאתי צפייה. העובדה שסופיאן סטיבנס וברייס דסנר מהנשיונל (מהאמנים והלהקות האהובים עלי בשנים האחרונות) הם חלק מהעניין עוד יותר הדליקה אותי. אבל לצערי האזנה מלאה לאלבום מלווה בתחושות פספוס והחמצה. מעט מדי קטעים יפים לצד הזיות אינסטרומנטליות ושירים נטולי משקל סגולי שיגרמו לך לרצות ולחזור אליהם שוב ושוב. אבל אתם יודעים מה? עם פספוסים כאלה עוד אפשר לחיות בשלום…

קבלו עכשיו תוכן בלעדי לפני כולם חינם!>> יאללה פנק אותי!
רוצים לקרוא עוד ולהגיב?>> המועדון מחכה לכם גם בפייסבוק!

Image result for Sufjan Stevens, Nico Muhly, Bryce Dessner, James McAlister- Planetarium-

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “Sufjan Stevens, Nico Muhly, Bryce Dessner, James McAlister- Planetarium- ביקורת אלבום

  1. פינגבק: היפה והחיה- הנשיונל- Sleep Well Beast ביקורת אלבום | מועדון תרבות

  2. פינגבק: היפה והחיה: הנשיונל- Sleep Well Beast ביקורת אלבום | מועדון תרבות

  3. פינגבק: 10 האלבומים הגדולים של 2017 | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s