Sufjan Stevens, Nico Muhly, Bryce Dessner, James McAlister- Planetarium- ביקורת אלבום

בחלל אף אחד לא יכול לשמוע אותך צועק אז בטח שלא 76 דקות בינוניות להכעיס של כמה מהמוזיקאים הטובים בדורנו. פלנטריום הוא אולי לא אלבום כזה גרוע אבל הוא יכול היה להיות הרבה יותר טוב.

סופרגרופס הן כמובן לא דבר חדש בנוף המוזיקלי. מדי כמה זמן אנחנו שומעים על כמה אמנים שמתחברים להם יחד ויוצרים להקה. לעיתים התוצאה היא חביבה למדי (The Traveling Wilburys או Temple of the Dog) ולעיתים מיותרת להחריד (SuperHeavy או Audioslave).

העובדה שלפרויקט החדש של סופיאן סטיבנס, ברייס דסנר (הנשיונל), ניקו מהלי (מוזיקאי קלאסי) והמתופף ג'יימס מקליסטר אין שם, אולי מונע מהם להיתפס כסופרגרופ אבל הוא עדיין מגלם בתוכו את כל מה שטוב ורע בקונספט.

באנר מועדון תרבות

תוצר הבכורה של מפגש המוזיקאים הזה, הוא האלבום- Planetarium, ובשורה התחתונה לא מדובר בהתרסקות קולוסאלית אבל גם לא בהצלחה מהדהדת. זהו אחד האלבומים המאתגרים והמעניינים שיצאו השנה, אבל בכל זאת התחושה היא שהוא יכול וצריך היה להיות הרבה יותר טוב.

Planetarium, כשמו כן הוא, נכתב בהשראת מערכת השמש שלנו ולכן כל שיר בו נקרא על שמו של כוכב לכת וגם אלה שלא, מתהדרים בשמות כמו "חור שחור", "השביט של היילי", "אנרגיה שחורה" וכו'…

על פניו מדובר ברעיון יומרני, שלא לומר פלצני. אבל זה לא העניין. אין לי שמץ של בעיה עם מוזיקה שאפתנית כל עוד היא בגבול הטעם הטוב. הבעיה היא שהאלבום הזה כל כך עמוס ודחוס (17 שירים שמתפרשים על פני 76 דקות) בעשרות קטעים שנעים בין 30 שניות ל-15 דקות ושמכילים בתוכם מגוון רחב מדי של סגנונות וז'אנרים. התחושה היא שכמה ילדים מוכשרים נכנסו לאולפן אבל לא היה מבוגר אחראי שיפקח עליהם.

באנר מועדון תרבות

וכך אפשר למצוא ב- Planetarium בלדות מבוססות פסנתר, קצת טריפ הופ, הרבה אלקטרוני, EDM, קטעים אינסטרומנטליים ועוד ערב רב של סגנונות. שוב, גיוון זה טוב והכל אבל לכל דבר חייב להיות מינון. מספיק למשל שהחברים היו משכילים לקחת מפיק חיצוני שיגבש את כלל הרעיונות שלהם תוך דילול החומרים הפחות טובים והתוצאה יכולה הייתה להיות טובה הרבה יותר.

בין כל ההשתוללות נטולת הרסן הזאת יש גם שירים טובים. כמה מהם אפילו מצוינים. בראש ובראשונה Mercury, הסינגל הראשון מהאלבום והשיר שסוגר אותו. האמת שזה לא פייר כי לשמוע את קולו המיוסר של סופיאן סטיבנס לוחש על רקע פסנתר רך, תמיד ישבור לי את הלב כך שבקלות מדובר בשיר היפה באלבום שיכול היה להיכלל בכל אחד מאלבומי הסולו הנהדרים של היוצר המוכשר הזה וזה אומר הרבה.

למרות שהוא שונה בתכלית מקודמו, גם Saturn שיצא כסינגל השני הוא שיר מעולה. קטע אלקטרוני עם נגיעות EDM שנשמע בשלב מסוים כמו קטע טראנס עדין. 180 מעלות מ- Mercury ועדיין שיר מעולה עם טקסט נהדר. גם Neptune הפותח לא רע ו- Venus. בקיצור יש למה להאזין רק חבל שהשירים האלה נעלמים בין בליל הסתמיות שמסביב.

כששמעתי את שני הסינגלים הראשונים מ- Planetarium התמלאתי צפייה. העובדה שסופיאן סטיבנס וברייס דסנר מהנשיונל (מהאמנים והלהקות האהובים עלי בשנים האחרונות) הם חלק מהעניין עוד יותר הדליקה אותי. אבל לצערי האזנה מלאה לאלבום מלווה בתחושות פספוס והחמצה. מעט מדי קטעים יפים לצד הזיות אינסטרומנטליות ושירים נטולי משקל סגולי שיגרמו לך לרצות ולחזור אליהם שוב ושוב. אבל אתם יודעים מה? עם פספוסים כאלה עוד אפשר לחיות בשלום…

קבלו עכשיו תוכן בלעדי לפני כולם חינם!>> יאללה פנק אותי!
רוצים לקרוא עוד ולהגיב?>> המועדון מחכה לכם גם בפייסבוק!

Image result for Sufjan Stevens, Nico Muhly, Bryce Dessner, James McAlister- Planetarium-

מודעות פרסומת

11 השירים היפים ביותר של רדיוהד

לקראת ההופעה ההיסטורית בארץ וכשירות לציבור, קבלו רשימה יומרנית להחריד של עשרת השירים (ועוד אחד בונוס כי נסו אתם לבחור רק 10 שירים טובים של רדיוהד) הכי יפים של תום יורק וחבריו שלדעתי מייצגים הכי טוב את הרפרטואר המפואר של הלהקה.

11. Daydreaming

השיר היפה ביותר מהאלבום החדש של רדיוהד שמוכיח שלמרות כמה אלבומים בינוניים לחבורה מאוקספורד אבינגדון עדיין יש לתת. עם ריף פסנתר מהפנט, תזמור כלי מיתר מופלא וקליפ מהרהר בבימויו של פול תומאס אנדרסון, Daydreaming נכנס מהר מאוד למועדון הקלסיקות של הלהקה ולאחד השירים היפים ביותר שלה.

10. Knives Out

מסוג השירים שאני מרגיש שהתפספסו לאורך הדרך. סוג של פנינה חבויה שאני בטוח שהרבה מכירים אבל לא בטוח כמה באמת מעריכים. השיר הזה מגיע מתוך Amnesiac, הממשיך הטבעי של Kid A, שאמנם היה פחות טוב ממנו אבל עדיין אצר בתוכו כמה קטעים מופלאים ו- Knives Out הוא לגמרי אחד מהם.

9. How to Disappear Completely

אחד השירים היותר מרגשים של ההרכב, אולי אפילו המרגש ביותר. לא פעם ולא פעמים השיר הזה גרם לי להצטמרר ואף יותר מזה. יצירת מופת אפית מלאת אמוציות עם עיבוד כלי מיתר מרהיב. באמת שאין צורך להרחיב יותר מדי, פשוט להאזין.

8. Thinking About You

אחד הקטעים הפחות מוכרים של הלהקה. 2 דקות ו- 41 שניות של גיטרה אקוסטית פשוטה וישירה. 180 מעלות ממה שאנחנו רגילים לקבל מהלהקה ב- 15 השנים האחרונות ועדיין כל כך יפה. זה לא היה להיט, זה לא שוחרר מעולם כסינגל, אבל Thinking About You הוא עדיין בעיני אחד השירים היפים מהתקופה הטרום מפלצתית של הלהקה.

7. Karma Police

שום רשימה דירוג, או שיח, פלצני ככל שיהיה, לא באמת יהיה שלם בלי 'משטרת הקארמה'. נכון ברבות השנים השיר הזה נלעס (לא כמו Creep אבל עדיין) ובכל זאת הוא מצליח לצמרר כל פעם מחדש. "נתתי את כל מה שיש לי אבל זה עדיין לא מספיק…" זועק תום יורק ושובר את הלב עם כל האזנה מחדש.

באנר מועדון תרבות

6. Fake Plastic Trees

האגדה מספרת שתום יורק פרץ בבכי בזמן שהקליט את הקולות לשיר הזה ואכן כמות הרגש שהשיר הזה מביע גדולה מלהכיל במילים. הטקסט האנטי מטיריאלי מאפיין מאוד את הכתיבה של יורק בתקופה הזאת כאשר גם הפשטות המוזיקלית היחסית מצליחה לשמר את הכנות והאותנטיות גם בימינו. לדעתי זה גם השיר בו קולו של יורק נשמע הכי טוב, הכי עצמתי והכי שביר בעת ובעונה אחת. ללא ספק קלאסיקה.

5. Gagging Order

השיר הזה יצא כבי-סייד לסינגל Go To Sleep אבל עולה עליו בכל פרמטר. בכלל בעיני Hail to The Thief מ- 2006 הוא אחד האלבומים הכי פחות מוערכים של רדיוהד (אם יש דבר כזה אלבום לא מוערך של רדיוהד) וחבל, כי מדובר באלבום נפלא שיכול היה להיות אפילו יותר טוב עם Gagging Order היה נכנס לפלייליסט הסופי שלו.

4. A Wolf at the Door

השיר שחותם את Hail to The Thief כמו שרק רדיוהד יכולים לסיים אלבום, עם טעם של עוד. כיאה לאלבום פוליטי, מחאתי, A Wolf at the Door מלא פרנויה מלחיצה סטייל OK Computer אבל גם מלא יופי, רגש וקסם.

3. Paranoid Android

השיר הזה שנכתב בהשראת הרובוט מרווין מ'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', ללא ספק מיצג את אחד משיאי היצירתיות של רדיוהד. שני שירים שהותכו אל תוך יצירת מופת אלמותית אחת שהגדירה את הכאוטיות המאיימת של הטכנולוגיה בעולם המודרני. אני זוכר שהלסת שלי נפלה בפעם הראשונה שראיתי אותו מתנגן ב-MTV אי שם ב- 1997. אבל האמת? שהוא מצליח להפתיע אותו כל פעם מחדש גם כיום.

2. idioteque

כנראה השיר שמייצג יותר מכולם את הקו האלקטרוני שבחרה הלהקה בתחילת שנות ה-2000. אני זוכר איך השמעתי את השיר בקולי קולות במגורי הבנים בצבא ביום שגיליתי אותו. אנשים חשבו שאני משוגע אבל קיבלתי ממנו כל כך הרבה אנרגיות וכוח שעזרו לי להתמודד עם שביזות יום א'. ללא ספק אחד הקטעים הכי נפלאים של רדיוהד ואחד האהובים אי פעם.

1. Let Down

ברגע שהתחלתי את הרשימה הזאת היה לי ברור מה המקום הראשון עבורי: Let Down. למרות שמעולם שלא יצא כסינגל (היה אמור להיות הסינגל השישי מ- OK Computer אך בסוף הרעיון נגנז), Let Down הוא אחד השירים הכי אהובים על המעריצים והמבקרים כאחד. עצב אינסופי ששוכן לצד מוזיקה שמימית כשעל כולם מנצח קולו הנשבר של יורק. מהשירים שאותי באופן אישי מלווים כל החיים. שלמות.

קבלו עכשיו תוכן בלעדי, עדכונים וחדשות לפני כולם חינם (!)>> יאללה פנק אותי!
רוצים לקרוא עוד ולהגיב?>> המועדון מחכה לכם גם בפייסבוק!

radiohead

באנר מועדון תרבות

דו"ח המבקר #4: מיכל רוזן מלטפת, כלבי פבלוב מזיעים ממאמץ, נתן גושן משעמם כרגיל ועוד סינגלים חדשים

ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו, דו"ח המבקר, טור ביקורת הסינגלים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?

כפיר עזרן- חוזר להתחלה

וואו! הרבה זמן שלא שמעתי שיר כל כך גרוע. חוק ראשון לפני שמקליטים שיר: מכוונים גיטרה. חוק שני: מקליטים זמר שיודע לשיר. תשמעו, השיר הזה הוא עלבון לאוזניים. הוא באמת עד כדי כך נורא. אני מצטער בפני כפיר אבל אני ממליץ לו לגנוז את השיר הזה במקום שלא יראה אור לעולם ולהתכחש לו עד סוף ימיו. הפקה כל כך שלומיאלית, זיופים מפה ועד הודעה חדשה וטקסט ש… אני באמת מעדיף לא להרחיב עליו כי חבל על הזמן שלי ושלכם. אם אתם רוצים ללמד מישהו איך לא לעשות מוזיקה, פשוט תשמיעו לו את "חוזר להתחלה".

Michelle Rosen (מיכל רוזן)- Follow You

 כמה שהשיר הזה יפה. בשתי השניות הראשונות של Follow You, הסינגל החדש של הזמרת והיוצרת מיכל רוזן מתוך אלבום הבכורה שלה שעתיד לראות אור בקרוב, עוד חששתי שמדובר בשעמומון ישראלי טיפוסי הכולל גיטרה אקוסטית מוגזמת, מפוחית ויבבות. אבל לשמחתי זה לא המקרה. כלומר, לא לגמרי המקרה כי השיר הוא אכן אקוסטי ואכן כולל מפוחית, אבל איכשהו הוא עובד ו- Follow You מצליח לנגוע ולרגש מבלי לשעמם אפילו לרגע (ותודה לסולו הכינור הנפלא).

הבעיה היחידה שלי עם השיר היא האנגלית של מיכל שלצערי לא ממש עוברת. המבטא הישראלי נשמע  בברור ודי חבל כי זמרות כאלה בחו"ל יש לא מעט, אבל בארץ לא הרבה. בכל מקרה אני מאוד ממליץ לעקוב.

כלבי פבלוב- להלחין אותך

האמת היא שאני לא כל כך יודע איך לאכול את השיר החדש של כלבי פבלוב, מהלהקות הבודדות בארץ שעדיין מתעקשות לעשות רוק אמיתי ומתוחכם (לעיתים מתוחכם מדי). בתחושה שלי יש כאן ניסיון לעשות קצת מרסדס בנד או הבילויים ולהיות יותר קומוניקטיביים לקהל הרחב שזה כמובן בסדר, אבל מרגיש קצת מזיע ממאמץ. אין ספק של"להלחין אותך" יש פוטנציאל להיטי גלגל"צי, אבל אחרי 10 האזנות עדיין קשה לי לומר שהשיר הותיר עלי איזה חותם מיוחד. הוא מבוצע מעולה עם טקסט שלא מזלזל במאזינים ובכל זאת מרגיש לי קצת פרווה. הוא בסדר. רק בסדר.

באנר מועדון תרבות

מרוב תפקידים ומקצבים חסר כאן איזשהו הוק (Hook), פזמון סוחף או משהו שבאמת ישאר עם המאזין כשהשיר נגמר. לסיכום, לא אופתע אם השיר יעבור פלייליסט לילה בגלגל"צ או יהפוך לאיזה להיט מינורי פה או שם, אבל גם לא אופתע אם הוא פשוט יתפייד ללא כל זכר. קשים הם חייו של מוזיקאי.

מומי לוי וטדרוס- החום עולה

חוץ מהמדוזות, הזיעה והג'וקים, לקיץ יש עוד סממן מעיק: שירי הקיץ. כל קיץ גורר איתו שלל ניסיונות, בעיקר פתאטיים, של מגוון אמנים ליצור "להיט קיץ" שיתנגן בכל המסיבות והאירועים למיניהם. אז השנה גם מומי לוי (נו, זה ששר עם סאבלימינל בימיו הגדולים) וטדרוס (אין לי מושג מי זה גם אחרי שקראתי את ההודעה לעיתונות) החליטו לנסות. התוצאה: לא פחות מפיגוע מוזיקלי.

להיטי קיץ לא ידועים בעומקם הטקסטואלי וזה כמובן בסדר, אבל לפחות יש בהם איזה סוג של גילטי פלז'ר. ב"החום עולה" אין כלום. אפילו לא חן שיגרום לכם לחייך. למעשה הוא יגרום לקיבה שלכם להתכווץ. אם ככה יראה הקיץ שלכם אתם ממש הולכים להתגעגע לחורף.

נתן גושן- דור הסתלבט

אם עדיין לא השתכנעתם שנתן גושן הוא גרסה דהויה של עברי לידר, הגיע "דור הסתלבט" וטרף את הקלפים. השיר החדש של גושן, משתדל בכל הכח לחקות את שירו הקלאסי של לידר, "האנשים החדשים". אותה הגשה מהירה, אותן נגיעות אוריינטליות  מזרחיות, אותו נושא… רק עם ההבדל אחד, האנשים החדשים יצא לפני 15 שנה והיה פורץ דרך (יחסי) בהיבט החברתי שלו. גושן לעומת זאת סתם רוכב על הגל הפופוליסטי שמתקיף את דור ה-Y או דור ה- Look at Me כפי שהוא מכונה בעגה הסוציולוגית, שהוא עצמו חלק ממנו וממיצגיו (גושן הרי מתפעל עמודי פייסבוק, אינסטגרם ויו-טיוב פעילים להפליא ובכל ארבעת אלבומיו מתנוססת תמונתו בגדול שלא תחשבו שמדובר בטעות במישהו אחר).

בין לבין הוא גם מטיף לנו לא לנסוע לגרמניה כי  "שכחנו את השבי והקור ואיך הם אז כיבו לנו את האור…" ואני שואל: באמת נתן? זה מה שהנאצים עשו לנו? כיבו לנו את האור? זו האנלוגיה הכי מתוחכמת שיכולת לחשוב עליה?

ועוד משהו. אין דבר יותר פתאטי מלצנזר את עצמך בשיר שלך! בחיאת נתן, אשכרה צנזרת את עצמך אומר "זין". כאילו, עד כדי כך אתה נואש לעבור פלייליסט? עד כדי כך אתה מפחד לאבד קהל שיתחלחל מלשמוע אותו אומר… זין?! כמה מאכזב.

 

אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לביקורת בדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק הרשמי של המועדון>>

picבאנר מועדון תרבות

פט שופ בויז למתקדמים- ביקורת הופעה

מי שציפה לקבל אתמול בפארק הירקון הופעת "הלהיטים הגדולים" כנראה התאכזב. אבל עם סאונד עדכני, מופע ויזואלי מרהיב ואנרגיות של בני נוער, פט שופ בויז נתנו את אחת מהופעות הפופ הטובות שנראו כאן בשנים האחרונות.

סיה? ריהאנה? ג'סטין ביבר? הצחקתם את ניל טננט וכריס לואו. הצמד הותיק נתן אתמול בפארק הירקון מופע מהוקצע ומרהיב שכולו תאווה לעיניים וחגיגה לאוזניים והוכיח שלדור הצעיר יש עוד הרבה מה ללמוד. למרות המופע המתחרה של עופר ניסים והעובדה שמדובר בביקור הרביעי של הצמד בארץ הקודש, עדיין הגיעו באזור ה- 7,000 צופים לפארק הירקון (תלוי כמובן את מי שואלים) אבל לטעמי מספר מכובד מאוד לשני אמני פופ שהגיל שלהם במצטבר מגיע כמעט ל- 120.

20170610_212505

הבויז עלו לבמה בסביבות 21:20 ופתחו עם Inner Sanctum, קטע EDM אינסטרומנטלי מהמשובחים בקריירה שלהם. לאחר מכן קיבלנו את Opportunities הקלאסי ואת The Pop Kids, הסינגל הראשון מאלבומם האחרון והמעולה, Super.

הפט שופ בויז ידועים כמי שמיטיבים לשלב בהופעותיהם תמהיל מדויק של להיטים, שירים מאלבומים ובי- סיידס. אבל הפעם הייתה תחושה שהלהיטים נדחקו מעט הצידה לטובת שירים שאפילו אני, כמעריץ נלהב, לא האמנתי שאזכה לראות לייב בחיי. וככה במקום להיטי ענק אהובים כמו Rent, Being Boring, Suburbia ו- Heart (אותו זמזמם ניל לשניה וחצי), קיבלנו את In The Night, בי-סייד מאוד אהוב על המעריצים מתחילת הקריירה של הלהקה, אמביאנט מיקס מרגש ל- Home and Dry מתוך האלבום Release מ-2002 ואת Sodom and Gomorrah Show מתוך Fundumental מ-2006 שהיה אחד הביצועים המופלאים של הערב.

באנר מועדון תרבות

הבויז החלו לצאת לסיבובי הופעות רק בשנות ה-90 וגם זה במתכונת מצומצמת. אחרי קריירה בת למעלה משלושים שנה, תופתעו לגלות שאת הטורים הגדולים והמוצלחים שלהם הם התחילו בשנות האלפיים. לייט בלומרס אם תרצו. לכן עדיין מדהים לראות אותם משתפשפים ומשתפרים מסיבוב לסיבוב ומהופעה להופעה. גם הערב הרושם היה שניל וכריס הפכו אט אט נינוחים יותר, פלרטטניים יותר עם הקהל, כאשר ניל, הבריטי המאופק בדרך כלל, אפילו זורק בקבוק מים אל עבר הקהל רחמנא ליצלן.

20170610_220340

האתגר בהופעות של הפטס הוא כפול. לא מדובר בהופעת פופ רגילה בה הזמר או הזמרת רוקדים ומפזזים על הבמה. זוהי כמובן גם לא הופעת רוק עם סולואים וכו'. לכן הייתה הפתעה ממש נעימה לראות את הבויז עם 3 נגנים שניגנו לייב על שלל כלים החל מכלי הקשה ועד קלידים. ב- Love is a Bourgeois Construct, שלפה לפתע אחת הנגניות כינור(!) והחלה לבצע את אחד השירים היותר יפים מהתקופה המודרנית של הבויז ועוד אחד שלא האמנתי שהם אי פעם יבצעו לייב. קסם. בלטו בהעדרם אגב: מסכי צד לקהל שישב רחוק מהבמה. חבל.

בין לבין קיבלנו גם את Love Comes Quickly הותיק ואת West and Girls האלמותי אבל הקתרזיס האמיתי למי שחיכה ללהיטים הגיע לקראת הסוף עם It's a Sin הבלתי נגמר, Left to my Own Devices בגרסה קלאבית מעודכנת מעשה ידיו של סטיוארט פרייס מפיק 2 האלבומים האחרונים של הצמד ו- Go West. את ההדרן חתמו Domino Dancing בגרסה רכה משהו אבל כל כך יפה ו- Always on my Mind שהביא את הקרחנה לשיאה והשאיר טעם של עוד.

20170610_224627

אחרי הפט שופ בויז אני עוקב פחות או יותר מאז שהתחלתי לשמוע מוזיקה (ותודה לאחים הגדולים שלי). אני מכיר את כל הרפרטואר שלהם, ראיתי 3 הופעות שלהם (בלי הנוכחית), לעזאזל אפילו פגשתי אותם פעמיים. אחרי כל זה טוב לדעת שהם עדיין מסוגלים להפתיע אפילו אותי. לראות איך הם מצליחים להקפיץ אלפי אנשים במסיבה צבעונית ומלאת קצב, ובמילים אחרות, טוב לדעת שהם עדיין יודעים את העבודה. בפעם הבאה שהם יבואו, רוצו לראות אותם. באמת שלא תצטערו.

רוצה לקבל עדכונים ופוסטים חדשים לפני כולם?>> ברור, פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד ולהגיב?>> המועדון מחכה לכם גם בפייסבוק!

רשימת השירים:

  1. Inner Sanctum

  2. Opportunities (Let's Make Lots of Money)

  3. The Pop Kids

  4. In the Night

  5. Burn

  6. Love Is a Bourgeois Construct

  7. New York City Boy

  8. Se A Vida É (That's The Way Life Is)

  9. Love Comes Quickly

  10. Love Etc.

  11. The Dictator Decides

  12. Inside a Dream

  13. West End Girls

  14. Home and Dry

  15. The Enigma

  16. Vocal

  17. The Sodom and Gomorrah Show

  18. It's a Sin

  19. Left to My Own Devices

  20. Heart opening + Go West

    (Village People cove) Encore:

  21. Domino Dancing

  22. Always on My Mind

    (Brenda Lee cover)

  23. The Pop Kids (Reprise)

    באנר מועדון תרבות

המחשב עדיין עובד: 20 שנה ל- OK Computer של רדיוהד

ציון המועדון: ★★★★★

אפתח בוידוי קטן. את רדיוהד איבדתי אי שם בסביבות 2006. זה קרה קצת אחרי אחרי Hail to the Thief שהיה האלבום הבאמת טוב האחרון שלהם. In Rainbows היה סביר, King of the Limbs ממוחזר ו- A Moon Shapped Pool טוב אבל לא מספיק.

ממעריץ מושבע הפכתי לאדיש והאדישות הזאת גרמה לי לפקפק בכל הסופרלטיבים שקיבלו החמישייה מאוקספורד לאורך השנים. לאט לאט כרסמה בי השאלה: האם המלך הוא עירום? האם רדיוהד באמת כזאת להקה גדולה כמו שפעם חשבתי? האם אלבומיה עדיין עוברים את מבחן הזמן בלי למצמץ? כל השאלות הפכו לדיאלוג פנימי של ממש בימים אלה כשהעולם חוגג 20 שנה ל- OK Computer, אלבומה הגדול ביותר של הלהקה.

אז ניצלתי את ההזדמנות וצללתי שוב, בפעם המי יודע כמה, אל תוך האלבום שהפך כבר מזמן לקלסיקה, אך הפעם מתוך כוונה זדונית למצוא בו באגים. לשבור את המיתוס סביבו, ללכלך את הילת הגאונות שלו, למצוא ראיות חדשות שיוכיחו שהוא לא כזה אלבום גדול. אז חיפשתי, נברתי, האזנתי, בחנתי ולבסוף התמסרתי והרמתי ידיים. מסתבר כשזה מגיע ל- OK Computer האמת היא פשוטה. גם 20 שנה אחרי, וגם בהאזנה המיליון, עדיין מדובר בבן זונה של אלבום!

"חזרתי להציל את העולם…"

פרנואידי, מתקדם, אורבני, קלסטרופובי, OK Computer הוא המניפסט המפחיד ביותר לחיים המודרניים. ה- Dark Side of the Moon של הניינטיז. "מראה שחורה" הגרסה המוזיקלית. בעידן הרשתות החברתיות, הדיגיטל, הטלפונים החכמים מדי והפרנויה התאגידית, לומר עליו שהוא עדיין רלוונטי יהיה האנדרסטייטמנט של השנה, וזה עוד מבלי לדבר על המוזיקה, הישג מרשים לכשעצמו.

באנר מועדון תרבותכבר בפתיחה זורק אותנו תום יורק ללא הכנה מוקדמת אל תוך הסיוטים שלו ממכוניות ומתאונות דרכים ב- Airbag הנפלא אך המלחיץ. תחושת הביטחון שלנו מעולם לא הייתה שבירה יותר.

מיד לאחר מכן מגיע אחד מסמלי הניינטיז, Paranoid Android. זה שיר כאוטי, מאיים, פרנואידי וחתיכת יצירת מופת. הוא נכתב בהשראת דמותו של מרווין, הרובוט הדיכאוני מה"מדריך הטרמפסיט לגלקסיה" וחוויותיו האישיות של יורק שהרגיש שאנשים יעשו הכל בשביל לקבל "חתיכה" ממנו.  "תפסיקי את הרעש הזה, אני חייב מנוחה" קורא יורק במעין תחינה משונה שכזאת לפני שה"קיא, הפאניקה והיאפים" משתלטים על הכל תחת אהבתו של אלוהים.

ואם כבר פרנויה, אז מיד אחר כך אנו מקבלים את Subterranean Homesick Alien, מחווה קטנה לדילן ומחווה גדולה קצת יותר לחייזרים ש"מרחפים מעלינו ומצלמים סרטים לחבריהם בבית". העולם הוא תוכנית ריאליטי אחת גדולה שכולנו לוהקנו אליה בין אם רצינו ובין אם לא.

"יום אחד אגדל כנפיים…"

OK Computer הוא אלבום עוכר שלווה ומהפנט בעת ובעונה אחת. קסום ומפחיד, מרגש עד דמעות ומבעית. מנעד הרגשות שעוברים בגוף בעת ההאזנה לכל שיר ושיר היא פשוט בלתי נתפסת גם אחרי 20 שנה.

"נגבי את הדמעות שלך, הלילה אנחנו בורחים…" שר יורק ב- (Exit Music (For a Film המופלא שמהווה טייק אוף מודרני לסיפור האהבה הטראגי של רומיאו ויוליה. השיר גם נכלל בסרט רומיאו ויוליה מ-1996 בכיכובם של לאונרדו דיקפריו וקלייר דאנס. ואז מגיע הרגע הגדול של האלבום. השיר היפה בקריירה של רדיוהד, Let Down. לא יאומן כמה כאב יכול להכיל בתוכו שיר אחד. וגם כמה יופי.

אני לא מאלה שנפרדו מרדיוהד כידידים ברגע שאלה חתכו לעולם האלקטרוני, ממש לא. Kid A ו- Amnesiac נפלאים בעיני ואני באופן כללי מאוד אוהב מוזיקה אלקטרונית וניסיונית. אבל פעם אחת. רק פעם אחת הייתי רוצה שהם יחזרו לעשות שירים פשוטים כמו Karma Police.

"אנחנו עומדים על הקצה…"

גם רוק טהור נותן בראש יש ב- OK Computer והוא לובש צורה ב- Electioneering המעולה שנייה לפני שאנחנו רצים להתחבא שוב מתחת לשמיכה, הפעם עם Climbing Up The Walls המפחיד. אבל התמות המרכזיות של האלבום מגיעות לשיאן עם No Surprises. שיר ציני ועצוב על הדיכאון הקיומי והריקנות היומיומית שמצד אחד כולנו למדנו לחיות איתם אך מהצד הם גם מנציחים את העובדה שנכנענו למודרניזציה. לבורגנות. לבגרות.

"אני גיבור העל שלך ואנחנו עומדים על הקצה…" מתפייט לאחר מכן יורק ב- Lucky הנהדר. ואם כבר לעמוד על הקצה אז רצוי עם מוזיקה של רדיוהד. להקה שתמיד שאפה לדחוף את גבולות המוזיקה עד לקצה וגם סימנה כמה קצוות ושיאים מוזיקליים עבור כולנו.

וכמו גלגל החיים, האלבום שנפתח עם כרית האוויר שלעולם לא תציל אותנו מעצמנו, מסתיים בתחינה של יורק לנהג לא זהיר ב- The Tourist שיאט. OK Computer הוא הפחד והחשש שלנו מפני אלה האוחזים בהגה אבל לא רק אלא גם מהמכונית ומהדרך שאנו עוברים.

OK Comuter הצליח לחזות את הקשר ההולך ומתהדק שלנו כבני אדם עם הטכנולוגיה והאופן  בו הוא משפיע על על אספקט בחיינו. אבל גם בלי היכולת הנבואית של תום יורק וחבריו עצם העובדה שרדיוהד בחרו להתמודד עם נושאים כבדים כמו האופן בו אנו חיים, הבחירות שאנו עושים ואיך כל זה משפיע עלינו, ראויה לשבח.

המחשב של רדיוהד מלא מחשבות מטרידות שימשיכו להטריד אותנו גם בעוד הרבה שנים וזה בסדר כי יצירה חזקה אמורה לטלטל ולגרום לנו לחשוב. אז תהיו אנשים טובים בתוך משחק המחשב הזה כי אם לא משטרת הקארמה תגיע.

רוצים לקבל עדכונים ופוסטים חדשים לפני כולם? >> ברור, פנק אותי!
רוצים לקרוא עוד ולהגיב?>> המועדון מחכה לכם גם בפייסבוק!

OKCבאנר מועדון תרבות