10 אמני גילטי פלז'ר שכולם נהנים לשמוע

נוסטלגיה, כיף או סתם רוח שטות, יש אמנים שאנחנו תמיד אוהבים לחזור אליהם גם אם פדיחה להודות בזה. אז קבלו את עשרת האמנים שלהאזין להם, זה הכי גילטי פלז'ר שיש. ששששש אל תגלו לאף אחד

Goo Goo Dolls

אולי לא הרבה יודעים את זה, אבל להקת הבלדות המתקתקה מסוף הניינטיז החלה כלהקת פאנק רוק בועטת. פריט טריוויה שאולי ינחם את מי שמתבייש להודות שהוא נהנה מדי פעם להקשיב ל- Iris המעיק או ל- Slide הממכר. המוזיקה של הגו גו דולז תמיד נשמעה כאילו היא נלקחה מסרט נעורים הוליוודי, מה שכנראה ממלא אותנו בנוסטלגיה וגורם לנו לא לסלוד לגמרי מהדביקות של ההרכב. בכל מקרה הרוק-פופ הכל כך אמריקאי של הגו גו דולז היה איתנו עד היום, וכנראה גם ישאר בסביבה לעוד הרבה זמן.

Roxette

אני לא מכיר הרבה ישראלים שבאיזשהו שלב בחייהם לא מצאו את עצמם מאזינים לרוקסט. פשוט מדהים כמה המוזיקה המתקתקה להקיא של פר גאסל ומרי פרדריקסון אפקטיבית כשאתם בני 15 עם לב שבור. אפשר לבקר אותם על השמאלציות, הרמה המוזיקלית והטקסטים המאולצים, אבל לפעמים המוזיקה הכי פשוטה היא הכי אפקטיבית.

Linkin Park

על התפר שבין סוף שנות התשעים ותחילת המילניום החדש, ז'אנר חדש התפרץ, הנו-מטאל. להקות כמו לימפ ביזקיט, P.O.D, Papa Roach, System of a Down, ואחרות, שילבו רוק כבד עם אלמנטים של היפ הופ, אינדוסטריאל ומוזיקה אלקטרונית וכבשו את העולם. אך מה שהחל כתופעה משעשעת הפך במהרה למטרד שאין גדול ממנו (זיהיתם את הרפרנס?) ובאותה מהירות שעלה הז'אנר, ככה הוא נפל.

ובכל זאת, בתוך בליל הכלום ושום דבר התבלטה לה לינקין פארק כלהקה שהצליחה להתבגר בכבוד יחסי תוך שהיא מרחיבה את הסאונד שלה, עוסקת בנושאים מעט יותר פוליטיים ומצליחה לשכנע אפילו מפיק העל, ריק רובין, לעבוד יחד. התוצאה היא מוזיקה שלא מביישת את נעוריה של הלהקה, שהאמת? מעולם לא הייתה כזאת רעה.

Lana Del Ray

היא כל כך לא אמיתית, כל כך מזויפת, תוצר של מערכת מוזיקלית, מסחרית קפיטליסטית שנועדה לחזות את טעם הצרכנים. מוצר צריכה, פלסטיק חסר נשמה עם יכולות בימתיות מביכות ועדיין… סעמק היא טובה! אני מודה שבשלב יחסית מוקדם של הקריירה שלה נטשתי את לנה דל ריי, אבל מדי פעם אני מגניב כמה האזנות לאלבום הבכורה הבכלל לא רע שלה. אני מכיר לא מעט חובבי מוזיקה אניני טעם שנהנים להקשיב לה. האמת? אני יכול להבין מדוע.

רוצים לקרוא עוד פוסטים? להגיב? תנו לנו לייק בפייסבוק >>

The Cranberries

כשלימדתי גיטרה, השירים הראשונים שהייתי מלמד את התלמידים שלי היו של הקרנבריז. מכאן תסיקו לבד את רמתה המוזיקלית של הלהקה האירית. אולי זו הנוסטלגיה, אולי זה חסד הנעורים שאנו שומרים להם על שני אלבומים לא רעים בכלל (אני נשבע לכם שאפשר היה למצוא את No Need to Argue בכל בית בישראל בשנות ה-90), אבל איכשהו המוזיקה של "החמוציות" (כן, זה השם הכי גרוע בהיסטוריה של המוזיקה), תמיד מלווה אותנו שם ברקע, בטח בישראל כאן הם נורא אהובים ואפילו הופיעו פה. הם מסוג הלהקות הללו שתמיד תזמזמו את השיר שלהם כאשר הוא יופיע ברדיו ותמיד תגניבו איזה שיר או שניים שלהם ביו טיוב סתם כי בא לכם לשמוע אותם.

A-Ha

בין אם אתם חובבי אייטיז או לא, יש להקות שפשוט כיף להאזין להם כל פעם מחדש. א-הא היא אחת מהם. מעבר לתקופת השיא שלהם באייטיז שהייתה מלאה בשירים טובים ואלבומים מפתיעים באיכותם (נשבע לכם), שני אלבומי הקאמבק שלהם Minor Earth Major Sky מ-שנת 2000 ו- Lifelines מ- 2002, הן פשוט יצירות פופ נפלאות שתמיד כיף לחזור אליהם.

Savage Garden

מהדאנס האירופאי דרך הפופ האמריקני ועד להקות הבנים והבנות שהשתלטו על העולם, הניינטיז היו גן עדן לחובבי פופ. בין כל שירי האהבה המתקתקים התבלטה מדי פעם להקת פופ שנשמעה בכלל לא רע ו- Savage Garden האוסטרליים הייתה כזאת. אלבומם הראשון משנת 1997 הוא יציאת פופ מלאת אנרגיות עם להיטים שנחרשים עד היום ברדיו. מבחינת טקסים הלהקה אולי לא הייתה רחוקה משאר שירי הפופ שבסביבה, אבל הסאונד שלהם היה הרבה יותר רענן, מעניין וייחודי. אולי בגלל זה עד היום נחמד להיזכר בהם.

Travis

לפני שטראוויס הפכו מעיקים מנשוא תתפלאו לשמוע שהיו להם כמה יציאות לא רעות בכלל. בראשן, אלבומם השני והנפלא בהפקתו של נייג'ל גודריך (רדיוהד, בק ועוד…), The Man Who. אז קולו הבכייני של פראן היילי לחלוטין יכול לעצבן ויש להם לא מעט שירים שפשוט נשמעים אותו דבר אבל עדיין ביום חורף קר, תודו שפשוט כיף לכם לשמוע את Why Does it Always Rain On Me.

Blink 182

לא מזמן כתבתי כאן על בלינק 182 ובעיקר על אלבומם המשובח, Blink 182 מ-2003. בשל הטקסטים הרדודים שאפיינו אותם במשך רוב הקריירה וז'אנר הפאנק-פופ אליו הם משתייכים, בלינק מעולם לא זכו להערכת המבקרים ולא ממש בצדק. עשרות אמני פאנק-פופ גדלו על ברכיהם של השלישייה מקליפורניה, עשרות גיטריסטים עשו את צעדיהם הראשונים על רקע השירים הכיפיים של הלהקה והשפעות הסאונד שלה ניכרות עד היום. אז נכון, הם לא מתאימים לכל מצב רוח אבל מדי פעם תמיד נחמד לגלוש על גלי הנוסטלגיה וליהנות ממוזיקה שבבסיס שלה היא פשוט כיפית.

פיל קולינס

כנראה הגילטי פלז'ר הגדול ביותר. המוזיקאי שכולם אוהבים לשנוא עשה בחייו יותר מרוב האמנים בהיסטוריה אבל זה לא עוזר לו לקבל חסד נעורים או הכרה אמנותית. הרבה אנשים אוהבים את המוזיקה של קולינס אבל רק מעטים יודו בכך. מאז שהפך את הג'נסיס ללהקת פופ, ניגן עם כל מה שזז ומעל הכל שחרר בלדות בכייניות אחת אחרי השניה, שכולן הפכו ללהיטי ענק.

אבל האמת היא, שאם מתנתקים לרגע מהביקורות הארסיות להחריד על קולינס, אין בכלל ספק שמדובר במוזיקאי בחסד עליון שלמרות שניתב את יכולותיו למחוזות השמאלץ והבנאליות, כולנו תמיד מגניבים איזה האזנה לאחת מהקלאסיקות שלו, למרות שלא תודו בכך.

האזינו עכשיו לפלייליסט שכולו גילטי פלז'ר בערוץ היו טיוב הרשמי של המעדון>>

YT

שכחנו מישהו? רוצים להגיב או לקרוא עוד פוסטים מרתקים? לחצו ממש כאן>>

10-%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%99-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%98%d7%99-%d7%a4%d7%9c%d7%96%d7%a8

6 מחשבות על “10 אמני גילטי פלז'ר שכולם נהנים לשמוע

  1. פינגבק: האלבום שבזכותו קולדפליי הצליחה- על The Man Who של טראוויס. | מועדון תרבות

  2. פינגבק: האלבום שבזכותו קולדפליי הצליחו- על The Man Who של טראוויס. | מועדון תרבות

  3. פינגבק: "אף אחד לא יכול להציל אותי"- פרידה מצ'סטר בנינגטון | מועדון תרבות

  4. פינגבק: "אף אחד לא יכול להציל אותי"- פרידה מצ'סטר בנינגטון | מועדון תרבות

  5. פינגבק: 10 שירים לסוף הקיץ ותחילת החורף | מועדון תרבות

  6. פינגבק: נסיכת הגשם: פרידה ממארי פרדריקסון ורוקסט | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s