"עבודת כפיים" של טיפקס- ביקורת אלבום

אחרי עשור נטול מוזיקה חדשה, לטיפקס יש אלבום חדש, "עבודת כפיים". האם הלהקה הכי ישראלית שהייתה כאן עדיין רלוונטית? אמל"ק: לגמרי כן.

תמיד כשלהקה מתאחדת אחרי פירוק או הפסקה ארוכה, אתה מתייחס אליה בחשש מסוים. אתה מסתייג מהמניעים האמיתיים שמסתתרים מאחורי המילה "קאמבק" ומפחד שזקנתה תבייש את נעוריה. אבל מסתבר שיש גם מקרים יוצאים מן הכלל.

בדיוק עשור עבר מאז שהוציאו קובי אוז וחבריו ללהקת טיפקס הוותיקה את "רדיו/מוזיקה/עברית", אלבומם האחרון, ועשור זו חתיכת תקופה. תקופה בה הנוף המוזיקלי והתרבותי בארץ השתנה לאין שיעור. ועם זה לא מספיק, אז באופן טבעי גם אני השתנתי. הטעם שלי השתנה, תחומי העניין שלי והז'אנרים שמעניינים אותי עברו תהפוכות אינסוף. בגלל כל אלו, לקח לי זמן להאזין ברצינות לאלבום החדש של טיפקס. חששתי שהזיכרונות הטובים שלי מהלהקה יעלמו לטובת מקבץ שירים חסר נשמה ורלוונטיות. אבל כמה אני שמח שטעיתי.

"עבודת כפיים", אלבומה החדש של טיפקס, מכיל את כל אותם המוטיבים המוכרים והאהובים של הלהקה ממיטב שנותיה. למעשה הוא נשמע כמו המשך ישיר ל- רדיו/מוזיקה/עברית" המעולה מ- 2006. אבל בעוד שבמקרים אחרים הרפיטטיביות  הזאת עלולה לאכזב, המקרה הנ"ל רק ממחיש את חסרונה של הלהקה בנוף המקומי. את החסך בקול אינטליגנטי ואמיץ בעל אמירה חברתית נוקבת המשלב (אבל באמת משלב) בין מזרח ומערב.

קחו למשל את "מי הפרובנציאל", הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום. אין עוד אמן בארץ מלבד אוז שיכול לזקק בצורה כל כך מדויקת את המתח בין אשכנזים ומזרחיים, פריפריה ומרכז, אל תוך 4 דקות של פופ ישראלי טהור ומשובח. מדובר בשיר שהוא מעין התנצחות בין נערת פריפריה חולמנית  שרוצה לכבוש את העולם ("אי אפשר להפסיק אותי כן אני טיל בליסטי תל אביב קיסריה הנה אני באה") לבין אהובה פרובנציאלי (האמנם?) משכבר הימים ("ואת אהובה שלי מזמן וגדלנו יחד מהגן איך חתמת לי דיל עם השטן? תמורת פרסום וכסף מזומן"). כמה שהאלגנטיות השכונתית מלאת הנשמה הזאת הייתה חסרה כאן.

אוז הוא אמן המילה הכתובה. אנתרופולוג הבוחן את המרקם החברתי הישראלי ומציף את תחלואיו בטקסטים מלאי שנינות, הומור, אינטליגנטיות אין קץ והכי חשוב, בצורה נוקבת שלא משתמעת לשתי פנים. כך למשל אוז לא חושש להגחיך את זמרי הז'אנר המזרחי ואת כותביהם ב"ימשורר", ולטעון לרידוד המסר המוזיקלי בשביל עוד כמה ג'ובות. "ימשורר עשה שיקלט מהר, שבית מלטף פזמון חוזר… יפזמונאי , אתה חושב יותר מדי שירים מסובכים זה לא אני…" והכל כמובן אם תהיתם, על גבי מקצב מזרחי ים תיכןני אסלי מבית אבא.

עוד מאותו ניחוח חברתי מחאתי עממי הכל כך מוכר של אוז, אפשר למצוא גם ב"ילד של העולם" ("אתה לא ילד של העולם, העולם לא יכין לך כוס תה עם נענע, העולם מצפצף עלייך יבני") וב"מר אלבז", סיפור על טכנאי מחשבים שבא לתקן לאמו של הזמר את המחשב ("כולה רוצה לגלוש קצת בפייסבוק") אך בסוף מכר לה אחד חדש ב-9000 ש"ח. ציפיתי "ממישהו שקוראים לו אלבז שתהיה לו איזה נימה משפחתית בלב" מקנח אוז במשפט שרק הוא יכול לצאת ממנו בשלום בישראל של שנת 2017.

כמיטב המסורת, "עבודת כפיים" מלא ברפרנסים תרבותיים ישראליים הנעים על הציר שבין המדוכא למדוכא, האשכנזי למזרחי המצחיק והעצוב והכל בתיבול נוסטלגי והתרפקות על ימים עברו. כך למשל, אחד הפנינים באלבום הוא שיר הנושא, "עבודת כפיים", שכולו מחווה ללהקת שפתיים המרוקאית משדרות שקובי אוז ניגן בשורותיה בגיל 14, אך גם לימים הפשוטים יותר של פעם. וכך אחרי תיאורי החפלות והשמחה, אוז מתוודה בסוף השיר כי "אין צדק בעולם וזה ידוע, בשביל הכסף שעשיתי הלילה אבא יצטרך לעבוד שבוע". למעשה, גם קובי וגם אביו עסקו בעבודת כפיים, אבל כל אחד באופן מאוד שונה מהאחר.

באותה הנשימה הנוסטלגית ראוי גם לציין את "לא היה לנו כלום", שיר ביוגרפי על משפחתו של אוז והתאקלמותה בארץ ישראל. "לא היה לנו כלום מלבד האהבה בינינו, לא היה לנו כלום ובכל זאת הסתדרנו" ואת "מה איתי", קאבר פשוט מקסים  לקלאסיקה של אריק איינשטיין בה מחברת הלהקה בצורה מושלמת ובפעם המי יודע כמה בין צלילי המזרח למערב.

כאמור בין לבין, ממשיכה טיפקס גם במסורת השירים ההומוריסטיים ומלאי החן והקסם שלה כאשר הדוגמאות הבולטות הן "צמד איילות", שיר הלל נהדר לערק ו"לילה לילה טוב" המתאר את סיפורו של כל זוג נשוי באשר הוא, המתכנן לצאת ולקרוע את העיר רק בשביל לגלות שאין לו כוח לקום מהספה אחרי חדשות השעה שמונה.

אחד הדברים היפים בטיפקס היא העובדה שהרכב הלהקה משתנה כל פעם בהתאם לסאונד שרוצה ליצור קובי אוז ובהתאם לרוח התקופה. למעשה, מלבד המייסדים, רמי יוסיפוב (אחד הגיטריסטים הפחות מוערכים בארץ שלא בצדק), גל פרמן ואוז עצמו, עשרות מוזיקאים עברו תחת ספינת האם שנקראת "טיפקס". המקרה לא שונה גם ב"עבודת כפיים" בו הצטיידה הלהקה בסוללת נגנים מוכשרת ומרשימה במיוחד אשר מצד אחד שומרת על אותו צליל "'קלאסי", חם ועממי של טיפקס  אך נצד שני משאירה אותו אקטואלי ורלוונטי מתמיד. וכמובן שאי אפשר שלא לציין את התוספת המשמעותית ביותר ללהקה בדמותה של הזמרת, דניאל קריאף שהרגעים בהם היא משתתפת עם אוז בשירה הם  מהיפים באלבום.

"עבודת כפיים" הוא אולי לא האלבום הכי גדול ברפרטואר של טיפקס אבל הוא בהחלט יצירה ראויה שמוכיחה את היכולת של ההרכב להתיך את בליל התרבויות בארץ לכדי מקשה אחת של מוזיקה מקומית, אותנטית או בקיצור ישראלית. וזה בדיוק מה שהופך אותה כנראה ללהקה החשובה בדורנו.

אהבתם? רוצים להגיב או סתם לפרגן? בקרו בפייסבוק שלנו >>

טיפקס.jpg

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “"עבודת כפיים" של טיפקס- ביקורת אלבום

  1. פינגבק: 10 המכות של המוזיקה הישראלית | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s