איש הכמעט: חייו ומותו של אגדת הרוק המפוספסת, ליאון ראסל

הפסנתרן וחלוץ הרוק, ליאון ראסל, הלך לעולמו וממשיך שנה מוזיקלית מלאת יגון. עמרי חורש, עורך בדסק התרבות של YNET, מספר בפוסט אורח מרגש במיוחד על האיש והאמן שעם קצת יותר מזל, יכול היה להפוך לאגדה.

רוצים לקרוא עוד כתבות ופוסטים? עשו לייק לעמוד הפייסבוק הרשמי שלנו>>

אלה זמנים בכלל לא טובים למוזיקאים. אחרי סוף השבוע השחור בו נפרד העולם מלאונרד כהן, עכשיו אנחנו מתבשרים על מותו של האמן הענק ליאון ראסל, שהלך היום לעולמו, והוא בן 74. מי הוא, אתם בטח שואלים את עצמכם, ולא במקרה. ליאון הוא מהמקרים שתעשיית המוזיקה לא אוהבת להתפאר בהם. היא מאוד אוהבת להשוויץ בהצלחות ענק, במוזיקאים מלאי להיטים, כאלה שמוכרים מיליוני אלבומים. אבל האמת היא שעל כל סופרסטאר, היו כמה כאלה שנכשלו בדרך אל התהילה.

הפסנתרן ליאון ראסל היה כישרון ענק, אבל כזה שלא הצליח מעולם להשחיל את עצמו לרשימה של הגדולים ביותר ולקבל הכרה בזכות עצמו, למרות שניגן עם  אלה שכן השכילו לעשות את זה: ג'ון לנון, ג'ורג' האריסון, הרולינג סטונז, ג'ו קוקר, אריק קלפטון, אלטון ג'ון ועוד רבים וטובים. אפשר רק לתאר מה עבר לו בלב או בראש כשהצטרף אליהם כמלווה, יודע שיש לו כמעט את כל מה שדרוש, אבל רק כמעט.

ליאון היה הבטחה ענקית בשנות ה-70, אחד הראשונים שחיברו רוק עם בלוז ועם פסנתר ככלי מרכזי. ככזה הוא השפיע עמוקות על אלטון ג'ון הצעיר ובהמשך על אמנים רבים נוספים. ראסל הוציא אלבומים שהוכיחו את הכישרון הענק שהיה אבל גם את הדבר החמקמק הזה שנקרא X FACTOR, שהוא אולי הדבר החשוב ביותר בתעשייה. הוא כנראה היה תמיד צעד אחד לפני הכוכבות. כישרון ענק שהתפספס ולא הגיע למספיק אנשים כמו שצריך היה, אולי אחרי מותו יקרה לו מה שלא קרה בחייו.

כמי שנולד באוקלהומה, הלב השורשי והפועם של ארה"ב, הוא ספג את הבלוז ותחילת הרוקנרול כנער. כבר בגיל 4 החל לנגן בפסנתר, כלי שילווה אותו לאורך כל הקריירה, למרות שהוא ילמד לנגן גם על כלים אחרים. אחרי שניגן במועדונים קטנים, הגיע בסוף שנות החמישים ללוס אנג'לס. לאורך שנות ה-60 כבר ניגן עם אמני ג'אז ובלוז מצליחים ובמקביל עבד על יכולותיו כמעבד. בלוס אנג'לס, עם החיבור לתעשיית המוזיקה, גם פיתח את יכולותיו כסולן ובשנות ה-70 כבר היה אמן סולו מוביל והוציא אלבומים כמו Carney ו- Wedding Album. וכמובן היה שותף ללא מעט מהצמתים המשמעותיים בעולם הרוק באותן שנים. רוצים דוגמה קטנטנה? הקונצרט למען בנגלדש. ויש עוד המון כאלה. אבל לא על זה אני רוצה להתעכב. כי ויקיפדיה כולם יכולים לפתוח, הרשות נתונה.

המקרה של ליאון ממחיש כמה אכזרית יכולה להיות האמנות וכמה לא הוגנים החיים לפעמים. היה לו הכל, לכאורה. ועדיין, הוא נשכח ונדחק אל אחורי ההתפוצצות של הרוק בסבנטיז. לא היה לו סיכוי של ממש. כי כישרון בלבד כנראה לא הספיק אז. ואולי ראסל דווקא מסמל, על דרך הניגוד, את הניוון שקרה לרוקנרול. כי הוא דווקא הלך בדרך שלא קידשה להיטים, ולא חתמה חוזי ענק, ולא מיתג את עצמו למוות. הוא פשוט עשה את המוזיקה שלו. ומי שלא טוב לו, יום טוב לו. כך קרה, שהמוזיקה של ראסל נשארה כמו קפסולת זמן חלקה ויפיפייה. לא תמצאו קופסאות ענק ממותגות עם כל האלבומים שלו, ולא פוסטרים ולא מופעי איחוד (וכולי תקווה שזה לא יקרה עכשיו, אחרי מותו). הוא פשוט עשה מוזיקה כי זה מה שאמור היה לעשות ב-74 שנותיו. וכשלא היו לו האמצעים, ישב בבית. והטוהר הזה שנשאר איתו, היה גם מה שהביא את המעריץ הישן שלו, אלטון ג'ון, להעניק לו חסד אחרון.

יום אחד ב 2009, במהלך חופשה משפחתית, אלטון האזין לאחד האלבומים הישנים של ראסל ולפתע מצא את עצמו דומע. המוזיקה הזו בעטה אותו 40 שנה לאחור, לתחילת הקריירה. אז הוא עשה את הדבר שרק מוזיקאים זקנים ועשירים יכולים לעשות – הרים אליו טלפון ואמר לו "הי ליאון, בוא נעשה אלבום יחד". ליאון ענה באדישות אופיינית, "אוקיי", למרות שבוודאי התרגש מאוד. כמעט קשה להאמין, אבל עבור ראסל שנשכח ונזנח זו היתה שליפה ממעמקי השכחה. כמו יד מושטת לתוך קבר. השניים נפגשו והקליטו את THE UNION, אלבום מלא רגעים יפים. אולי לא הטוב בקריירה של שני האמנים אבל מלא כבוד הדדי ענק למיזוקה וליצירה. האלבום לווה בסרט דוקומנטרי שניתן למצוא ביוטיוב.

אז עכשיו, כשהוא כבר לא איתנו, נשארה רק המורשת ושווה לחזור לשיר אחד מהאלבום הראשון של ליאון, A SONG FOR YOU. בטח לא שמעתם אותו בגירסה המקורית, אלא בקאבר. כי כיסו אותו הטובים ביותר – הקארפנטרס, הטמפטיישנס, ריי צ'ארלס, הרבי הנקוק, וילי נלסון, סימפלי רד וכן, גם דונה סאמר. שיר מושלם להקדיש לאהוב או האהוב שלידכם. פתחו רמקולים וזכרו את ליאון ראסל, האיש שסימל את מה שהרוקנרול קיווה להיות, אבל לא הצליח.

נכתב על ידי עמרי חורש, עורך בדסק התרבות של YNET

leon.jpg

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s