מותו של הכהן הגדול: פרידה מלאונרד כהן

בגיל 82, המשורר, הסופר, הזמר והרומנטיקן חסר התקנה, לאונרד כהן, הלך לעולמו והשאיר את כולנו יתומים. מועדון תרבות נפרד מהג'נטלמן האחרון של עולם המוזיקה עם קדיש אחרון.

כשילדי יגדלו וישאלו אתי מה זאת אהבה, אפנה אותם לשני תוצרי תרבות שמצליחים לזקק את הרגש החמקמק למספר דקות מושלמות. הראשון הוא קטע מתוך סרט האנימציה UP של פיקסר, בו הגיבור הקשיש, קארל פרדריקסון, נזכר בהיכרות שלו עם אלי, אהבת חייו, ובדרך הארוכה שעשו ביחד כזוג נטול ילדים עד מותה הבלתי נמנע. השני הוא השיר If I Were a Poet של קרמיט הצפרדע שמצליח לתאר בדיוק מושלם מה היא אהבה בצורה חיננית, מרגשת וקולעת. אנקדוטה אישית: זה גם השיר שניגנתי לאשתי רגע לפני שאמרתי לה בפעם הראשונה שאני אוהב אותה.

ועכשיו נכנס לתודעתי רגע חדש שמצליח גם הוא לנגוע במהות האהבה. אני מדבר על מכתב הפרידה שכתב לאונרד כהן למוזה שלו ואהובתו הנצחית, מריאן אילן, כשגססה מסרטן:
"ובכן מריאן, הגיע הזמן הזה שבו אנו כבר כל כך זקנים והגוף שלנו מתפרק ואני חושב שאלך בעקבותייך בקרוב. דעי שאני כל כך קרוב אלייך שאם תושיטי את ידך, אני חושב שתוכלי להגיע אל זו שלי.
דעי שתמיד אהבתי אותך בשל יופייך וחכמתך. אבל אני לא צריך להוסיף שום דבר לגבי זה כי את יודעת כבר. אבל עכשיו, אני רק רוצה לאחל לך דרך צלחה. להתראות חברה ותיקה. אהבה אין סופית. נתראה בהמשך הדרך". יומיים לאחר שקיבלה את המכתב, הלכה מריאן לעולמה.

ממש כמו המכתב המרטיט שכתב למריאן, לאונרד כהן הוא התגלמות הרומנטיקה, התשוקה, הרגש והרוחניות. אמן מילים ואשף של טקסטים שידע למוטט את החומות המבוצרות שיותר של נפש האדם על ידי קולו העמוק ומילותיו החודרות.

יש אמנים שגם אם הכרתם שיר אחד שלהם או גם אם לא רכשתם מעולם שום אלבום שלהם, חייבים להעריך אותם. את התרומה שלהם לתרבות, את פריצת הגבולות וגם את היופי והקסם שהם הוסיפו לחיים של כולנו. כאלה אמנים היו למשל דייויד בואי, פרינס, לו ריד ואחרים שתמיד דחפו את עצמם קדימה וכך גם את ההבנה האנושית ביחס למוזיקה, אמנות, תרבות ורגש. כמוהם היה כמובן גם כהן. לא משנה אם הכרתם את הדיסקוגרפיה שלו או אם ידעתם שהללויה הוא במקור שלו, מדובר באדם כריזמטי להחריד, אמן שיד אלוהים נגעה בו ואפשרה לו להוסיף עוד נדבחים על רגשות וסיטואציות בחיים שחשבנו שאנחנו כבר יודעים עליהם הכל.

התפלשות בתוך עולמו של כהן היא לא פשוטה. לא מדובר מוזיקה שאתה שומע בגיל 16 בדרך למסיבה עם החברים או בצבא בין שמירה לשמירה. אולי אני טועה כמובן, אבל בתחושה שלי, ההוויה של לאונרד כהן, המוזיקה שלו, הם כמו יין משובח או שוקולד מריר שאתה מבין כמה הם טובים רק בשלבים יותר מתקדמים של חייך. כמו לימודי קבלה, אתה צריך לעבור קילומטרז' מסוים בחיים עד שנשמתך תתמסר כולה לידיו של לאונרד כהן. אולי בגלל זה מצאתי את עצמי מגלה אותו מחדש ומתחבר אליו רק בשנים האחרונות וזה בסדר לי, כי אני לא ממהר לשום מקום, אני יודע שהמוזיקה שלו תישאר כאן לנצח.

ועם זאת עצוב לחשוב על השירים והמילים שנחסכו מאיתנו עם לכתו של הכהן הגדול. מעטים כל כך האמנים שמסוגלים לזקק רגשות אנושיים למספר מילים ולחנים מושלמים וכל כך מעוררי הזדהות כמו שכהן ידע לעשות. הוא היה חלוץ החיבור שבין מוזיקה פופולרית לפואמות והוכיח פעם אחר פעם את כוחה של המוזיקה על נפש האדם.

"מכרנו את עצמנו לאהבה" שר לאונרד כהן ב- Treaty המושלם מאלבומו האחרון, "אבל עכשיו אנחנו חופשיים". אכן כך מר כהן, אתה חופשי עכשיו, אבל נוכחותך והמטען שהשארת מאחורייך הם הניצחונות הגדולים ביותר שלך. יהי שלום לאונרד כהן. אנחנו עוד נפגש יום אחד.

רוצים לקרוא עוד? עשו לייק לעמוד של מועדון תרבות בפייסבוק >>

leonard-cohen.jpg

 

2 מחשבות על “מותו של הכהן הגדול: פרידה מלאונרד כהן

  1. פינגבק: 50 אלבומי העשור של מועדון תרבות (2010-2019) | מועדון תרבות

  2. פינגבק: 50 אלבומי העשור של מועדון תרבות (2010-2019) | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s