בריאן ווילסון- ביקורת הופעה

האווירה בהופעה של בריאן ווילסון הזכירה מסיבת סילבסטר באחוזת ראשונים, אבל למי אכפת?! פאקינג זכיתי לראות אגדה חיה ולשמוע את אחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים מבוצע לייב!

כיאה לחבורת אמריקאים מזדקנים, עלה בריאן ווילסון ו-11 נגניו לרבות אל ג'ורדין ממייסדי ההרכב, בדיוק מרשים אל הבמה. 20:59 והחבורה הקשישה אך המוכשרת והשמחה בטירוף כבר החלה לנגן. זה התחיל עם  Our Prayer ו- Heroes and Villans – מפרויקט Smile המפורסם שהפיל את ווילסון אל תהומות הנשייה הפסיכוטית בחיפושיו אחר היצירה המושלמת, והמשיך עם קלאסיקות מפורסמות יותר כמו California Girls ו- I Get Around האלמותי. על אף הביצועים הנאמנים ותזוזות פה ושם בקהל, קשה לומר שבשלב זה ההופעה צברה תאוצה, אבל זה בסדר, אבל הרי התכנסנו בעיקר בכדי לשמוע את "פט סאונדס" מבוצע מתחילתו ועד סופו.

לא תתפסו אותי אומר שום דבר רע על הביצועים של האלבום. רק אומר שיש שירים שלא יכולים להשתוות לייב לביצועי האולפן המדויקים והמושלמים שלהם והרי זה בדיוק מה שהפך את "פט סאודנס" לקלאסיקה שהשפיעה על דורות של אמנים. בנוגע, לווילסון עצמו, קשה לדעת איזה חלק בדיוק היה לו בביצועים. ברוב הזמן הוא היה נראה תלוש ליד הפסנתר, לא ממש מנגן ולא ממש שר כאשר רוב עבודת הקולות התחלקה בין שאר חברי הלהקה. כאן ראוי לציין את מת'יו ג'רדין, בנו של אל, שעשה עבודה מעולה עם הקולות הגבוהים והמאתגרים של חלק מהשירים.

שיא הרגש במופע היה ללא ספק הביצוע של אחת הקלאסיקות הגדולות בכל הזמנים, God Only Knows, שבסיומו כל הקהל נעמד ומחא ארוכות כפיים לשיר שכנראה וליווה אותם ברגעים המרגשים ביותר בחייהם. זו הייתה אמירת תודה מרגשת ולא מלוקקת של הקהל לווילסון על המתנה המופלאה הזאת שהעניק להם.

לאחר "פט סאונס" ירדו החברים מהבמה וחזרו להדרן מתבקש עם Good Vibrations, Surfin' USA, Barbara Ann ועוד. הביצועים היו אנרגטיים במיוחד והצליחו סוף סוף להרים את הקהל ואת המופע כולו.

ממרומי גיל 73 ואחרי שסבל התעללות מאב מכה, שחרר לעולם את אחת מהיצירות המוזיקליות הגדולות ביותר ויצא מדעתו בניסיון להתעלות עליה, התמכר לסמים, התמודד עם מותם של 2 אחיו וחבריו ללהקה, סכסוך משפטי מתוקשר עם מייק לאב, מייסד אחר של הלהקה, היה משהו מאוד מנחם בלראות את בריאן ווילסון, אגדה חיה, יושב על הפסנתר ופשוט מנגן עבורנו. סגירת מעגל אם תרצו, עם יוצר שהשפיע על מיליוני אנשים ברחבי העולם. לפעמים אתה מגיע להופעות פשוט בשביל לומר תודה.

מראש לא ציפיתי בהופעה של בריאן ווילסון לאיזושהי חוויה חוץ גופית מרגשת ואני בטח גם לא יכול לומר שקיבלתי אותה. אבל לערך ההיסטורי שלה, אין תחליף.

ברגע כמעט אירוני, בזמן שהחדשות על הפיגוע הנוראי בשרונה החלו להתפשט כמו אש בשדה קוצים, התנגן לו ברגע השיר Don't Talk Put Your Head On My Shoulder המנחם והעצוב. רק בישראל מרחק של 15 דקות נסיעה עלולות להפריד בין טרור של מוות לבין אנשים שרוקדים במלוא תשוקת החיים את Surfing USA הכל כך לא ישראלי עד כדי גיחוך. אין לי יותר מדי מה לומר על זה, אבל לפעמים המוזיקה באמת מנצחת את הכל.

תנו לנו לייק בפייסבוק

Brian_Wilson_2012.jpg

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s