10 שנים ל- Whatever People Say I Am, That's What I'm Not של ארקטיק מאנקיז

"לצפייה יש את הנטייה לאכזב אותך…" בשורה הזאת החליט אלכס טרנר לפתוח את אלבום הבכורה של ארקטיק מאנקיז, אבל כמה שהוא טעה. 10 שנים אחרי שיצא, אפשר כבר להכריז בפה מלא, Whatever People Say, That's What I'm Not, הוא קלאסיקת רוק מודרנית.

נישאים על גלי תחיית רוק הגראז'ים של תחילת העשור (ג'וליאן קזבלנקס והסטרוקס השפיעו רבות על אלכס טרנר), יצאה חבורה של 4 צעירים מחוצ'קנים מפרבר נידח של העיר שפילד לקרוע את העולם. כמו הרבה סיפורי סינדרלה גם הסיפור של הקופים הארקטיים התחיל מחרישה אינטנסיבית של אנגליה דרך הופעות בשלל פאבים וברים נדחים כאשר הם לא שוכחים בכל הופעה לחלק בחינם דיסק של 18 דמואים פרי עטם שהוקלטו בצורה חובבנית אך מרשימה למדי.

אלבום הדמואים הזה, שזכה לשם Beneath the Boardwalk, מצא את עצמו מהר מאוד באינטרנט ומשם ההייפ סביב הלהקה רק הלך וגדל. למעשה, הצפייה לאלבום הבכורה של הלהקה החדשה הייתה גדולה עד כדי כך שעד היום מחזיק האלבום בתואר אלבום הבכורה הנמכר הכי מהר בהיסטוריה הבריטית (360,000 אלבומים בשבוע הראשון לצאתו). אבל העניין הוא שבניגוד להמון להקות שנולדו מתוך הייפ, לגיטימי יותר או פחות, ההילה סביב ארקטיק מאנקיז ואלבום הבכורה שלהם הייתה לגמרי מוצדקת. בזמן ההתפוררות המייגעת של אואזיס והתמוססותם של הליברטינז, הארקטיק מאנקיז היו בדיוק מה שצעירי הממלכה המאוחדת היו צריכים, להקת רוק סקסית ובועטת שתחזיר עטרה ליושנה.

Whatever People Say, That's What I'm Not הוא אינו אלבום קונספט אך שיריו בהחלט נעים סביב תמה מרכזית אחת והיא, סצנת המועדונים וחיי הלילה הצעירים של אנגליה. הבחורים, הבחורות, הריקודים, הזיעה, הרצון שלא לסיים את הלילה לבד, כל אלה מקבלים טיפול הדוניסטי אך עוקצני מטרנר שפשוט קשה להאמין שהיה רק בין 18 או 19 בזמן שכתב את השירים האלה.

חיי הלילה האנגליים משתקפים בצורה מופלאה בין היתר בשירים כמו I Bet You Look Good On The Dnacefloor הידוע, Dancing Shoes המקפיץ ו-Still Tkae You Home החרמני. אך השנינות של טרנר מתפרצת דווקא ב- Fake Tale of San Francisco, בו הוא מספר בחדות נערית מקסימה על להקה מקומית שחבריה "חיים בסרט" שהם עושים מוזיקה אמריקאית סן פרנסיסקו סטייל, אבל בתכלס היא מנגנת חרא של מוזיקה. אבל מה שיותר נוראי מבחינתו של טרנר זה שהבנות במועדון לא רואות עד כמה הלהקה הזאת גרועה וממש מתלהבות ממנה, מה שמוביל אותו למסקנה ש"האהבה אינה רק עיוורת אלא גם חירשת".

The Sun Goes Down מוביל אותנו לחלקים הפחות יפים אך עדיין אמיתיים להכאיב של חיי הלילה בסיפור קומי-טראגי על זונה מקומית, כאשר A Certain Romance האפי, מהווה סיום מושלם לאלבום בכורה כל כך מרשים. 

אך מעל הכל, שיאו של האלבום הוא ללא ספק Mardy Bum בעל הטקסט המופלא והשנון בצורה בלתי רגילה המציג מערכת יחסים טעונה במיוחד השקולה לקרנבל מופרע ורכבת הרים משופעת עליות וירידות.

באנר מועדון תרבות

כל שיר ושיר באלבום הבכורה של המאנקיז זועק נעורים. כאשר מדברים על זעם הנעורים, על חדוות היצירה הראשונית, על הרצון להוכיח לעולם שאתה שווה משהו, מתכוונים בדיוק לאלבומים מסוג זה ולכן Whatever People Say, That's What I'm Not לגמרי נכנס לאותה קטגוריה עם אלבומים כמו Nevermind, Up the Bracket  ו- Is This It של האבות הרוחניים מניו יורק.

תוסיפו לכך את העובדה שהאלבום נושא בחובו את גישת ה-DIY הפאנקיסטית של להקה שבנתה את עצמה מאפס ואת רוח האינדי שהקהל הבריטי כל כך אוהב לאהוב (הלהקה חתומה בלייבל העצמאי "דומינו"), והרי לכם קלאסיקת רוק מודרנית על פי הספר. אבל אחת כזאת שבאמת ידברו עליה בעוד 50 שנה.

בניגוד להרבה להקות אחרות, ארקטיק מאנקיז עדיין מצליחים להוציא אלבומים מופלאים ונהדרים אחד אחרי השני. אלבומם האחרון מ-2013, AM, נבחר על ידי NME לאלבום העשור (עד עתה) ואל תתפלאו אם הוא ישאר בפוזיציה הזאת גם בסיומו. ועדיין, את זיק הילדות הראשוני הזה כפי שמתבטא ב- Whatever People Say… , את בוסריות ההתבגרות,  את יצר הנעורים הבלתי מתפשר, קשה לשחזר. בסופו של דבר לא משנה כמה מוזיקה טובה תצליח הלהקה לייצר, את תמונת הפולורואיד המוזיקלית והכל כך אותנטית הזאת שהם יצרו בעודם מתגברים רעבים להצלחה וחדורי מוטיבציה, לא ניתן יהיה לשכפל. אבל זה בסדר כי בסופו של דבר כולנו מתבגרים, מה שחשוב זה רק לצבור בדרך חוויות שיזכירו לנו שאמנם לא נחיה לנצח אבל לפחות נהנה קצת בדרך.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

ARCTIC

5 מחשבות על “10 שנים ל- Whatever People Say I Am, That's What I'm Not של ארקטיק מאנקיז

  1. פינגבק: מכת בכורות- עשרת אלבומי הבכורה הגדולים ביותר | מועדון תרבות

  2. פינגבק: 10 שירי סיום מדהימים לאלבומים קלאסיים | מועדון תרבות

  3. פינגבק: 10 שירי סיום מדהימים לאלבומים קלאסיים | מועדון תרבות

  4. פינגבק: 10 השירים הגדולים של ארקטיק מאנקיז | מועדון תרבות

  5. פינגבק: ארקטיק מאנקיז: Tranquility Base Hotel & Casino ביקורת אלבום | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s