דייויד בואי- Blackstar ביקורת אלבום

ברגע שחשבנו שהוא כבר לא יכול למתוח את הגבולות המוזיקליים שלו יותר ושאמנים אחרים מצמצמים ממנו פערים, דייויד בואי מרים לאוויר אצבע משולשת ומשאיר את כולם מאחור עם יצירה שהיא לא פחות מרדיקלית.

אחרי עשור של שקט תעשייתי, בשנת 2013, חזר לחיינו דייויד בואי עם אלבום חדש, בשם The Next Day. האלבום זכה לשבחי המבקרים, הגיע למקום הראשון בעשרות מצעדים ברחבי העולם, עיטר את כל רשימות אלבומי השנה והוכיח שגם אחרי כל השנים הללו הזיקית האנושית עדיין מסוגלת לשחרר יצירות מופת ראויות. באופן אישי אגב, לגמרי מדובר באחד האלבומים הטובים ביותר שלו.

אז אחרי הקאמבק המוצלח, לאור הרפרטואר הבלתי נתפס שלו וממרומי גיל 69, אפשר היה אולי לחשוב שדייויד בואי יבחר לנוח או לכל הפחות ישחרר יצירה סולידית שלא מחדשת יותר מדי. אז זהו, שלא! במקרה של אחד היוצרים הפוריים והמשפיעים ביותר בתולדות המוזיקה הפופולרית, המשמעות של להישאר במקום היא למעשה לנוע אחורנית ואת זה בואי פשוט לא מסוגל לעשות.

אז לכבוד יובל של אלבומים, החליט בואי לחגוג בגדול עם Blackstar, אלבום שהוא פסטיבל מוזיקלי מטריד ופורץ גבולות כמו שלא שמענו ממנו מעולם. בתקופה שלפני הקלטת האלבום, בואי האזין הרבה ללא אחר מאשר קנדריק לאמאר ששבר את הדרך הסטנדרטית בה היינו רגילים לשמוע היפ הופ והחליט גם הוא למתוח את גבולות המוזיקה שלו הכי רחוק שאפשר. התוצאה? אחת היצירות המטלטלות, המורכבות והרדיקליות ביותר בקריירה שלו.

Blackstar הוא שילוב מוזר, מיוחד, אפל ומשוגע בין ג'אז מודרני, "רוק חללי", פיוז'ן ועוד עשרות ז'אנרים שלחלקם עדיין לא הומצאו שמות. הסנונית הראשונה הייתה Sue Or in a Season of Crime האניגמטי והמסתורי שהיה הסינגל הראשי שנבחר לקדם את אוסף הלהיטים של הזמר מ-2014. אבל זוהי הייתה רק ההקדמה לשיר הנושא הכל כך הזוי, מגעיל, מדהים, יפה, מכוער, מטריד וקסום שרק אמן בסדר גודל של דייויד בואי מסוגל ליצור. וזה עוד מבלי לדבר על הקליפ הפסיכוטי ועוכר השלווה של הבמאי השוודי המוערך ג'והן רנק. אגב, Blackstar נבחר לאחד מעשרת שירי השנה של 2015 של מועדון תרבות.

עוד באלבום אפשר למצוא את Tis a Pity She Was a Whore (במקור הבי סייד של Sue) שנשמע כמו הכלאה מטורפת בין "דפש מוד" למיילס דייויס, Girl Love Me שיר שרוחו של קנדריק לאמאר מככבת בו, ומעל כולם Lazarus המעולה, והמרגש שמוכיח בפעם המי יודע כמה שהמוזיקה של דייויד בואי היא נצחית.

האזנה ל- Blackstar היא כרטיס כניסה לעולם מוזר של מטפורות ודימויים מטרידים אך יפים, הסרוגים בעדינות והמון מחשבה אל תוך קטעי ג'אז פסיכדליים מהרהרים ומלודיות פופ קסומות. בין אם תאהבו אותו ובין אם לא, האלבום ה-25 של דייויד בואי הוא חווייה שמזכירה למה הדבר הזה שנקרא מוזיקה מרגש ומפעים אותנו בכל פעם מחדש. וכשזה מגיע למוזיקה אז אתם יכולים לסמוך על דייויד בואי שאין עוד מלבדו.

blackstar.jpg

תנו לנו לייק בפייסבוק

3 מחשבות על “דייויד בואי- Blackstar ביקורת אלבום

  1. פינגבק: התאבדות הרוקנרול- פרידה מדייויד בואי | מועדון תרבות

  2. פינגבק: 50 אלבומי העשור של מועדון תרבות (2010-2019) | מועדון תרבות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s