הכינו את הבנדנות: גאנז אנד רוזס מתאחדים!

מה שהחל כשמועה עקשנית הופך למציאות עם הכרזה חצי רשמית על איחודה של להקת הרוק המיתולוגית להופעה בפסטיבל קואצ'לה באפריל 2016. 

כבר חודשים שעיתונות המוזיקה העולמית עוסקת בשאלה אחת: האם חברי הלהקה המקוריים של גאנז אנד רוזס עומדים להתאחד? היום אנחנו מקבלים (כנראה) את התשובה המשמחת: כן!

האיחוד המדובר אמור לקרות באפריל הקרוב, כאשר אחרי 20 שנה, יעלו חברי ההרכב המקורי של גאנז אנד רוזס על הבמה בפסטיבל קואצ'לה, ומשם ימשיכו כנראה לסיבוב הופעות עולמי. עדיין לא ברור אילו מבין החברים המקוריים אכן יקחו חלק באיחוד, על פי הדיווחים איזי סטראדלין לדוגמה, יוותר על התענוג, אבל אקסל רוז, סלאש, דף מקגן, ומאט סורום לגמרי בעניין.

זה התחיל עם ההכרזה הדרמטית של סלאש על סולחה היסטורית בינו לבין אקסל רוז  בקיץ האחרון, והמשיך עם אינספור רמזים ברשתות החברתיות ובעולם התרבות בכלל (מרצ'נדייז חדשים עם תמונות חברי הלהקה המקוריים, ניקוי מוחלט של אתר האינטרנט של הלהקה והשארת הלוגו המיתולוגי שזכויותיו אינן שייכות לאקסל, קהל מריע על רקע Welcome to the Jungle לפני הקרנת מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר, בחלק מבתי הקולנוע בארה"ב ועוד ועוד ועוד…).

כזכור, גאנז אנד רוזס התפרקו רשמית ב-1996 אחרי 4 וחצי אלבומים סופר מצליחים ואינספור מריבות בין חבריה המקוריים, בראשם אקסל רוז וסלאש. הפרידה כאמור הייתה הדבר הכי רחוק מלהיות נעימה כאשר היא כללה בין היתר השמצות הדדיות בין רוז לשאר חברי הלהקה, תביעות משפטיות ואינספור גילויי סלידה ושנאה סטייל האחים גלאגאר בימיהם הטובים.

לאחר הפרידה, רוז המשיך לפעול תחת השם גאנז אנד רוזס ואף הוציא אלבום בכלל לא רע בשם Chinese Democracy, בשנת 2008. כמוהו גם שאר חברי הלהקה יצאו לקריירות אחרות כמו איזי סטראדלין שפרש עוד ב-93 לקריירת סולו וסלאש, דף ומאט שהקימו את Velvet Revolver המעולה.

כאמור, הסיפור עדיין לא סגור וחתום, אבל כמאמר הקלישאה, אין עשן בלי אש. אז זה הזמן להחזיק אצבעות ולשלוף את הבנדנה הישנה מהארון.

d792d790d7a0d796.jpg

 

מודעות פרסומת

10 קאברים מעולים ששווים האזנה

בעבר פרסמתי כאן 10 קאברים גרועים במיוחד ומיותרים להחריד שהאוזן האנושית לא ממש מסוגלת לסבול. עכשיו זה הזמן לעשות כבוד גם לכאלה, שכמאמר הקלישאה, קיבלו חיים חדשים ואף שודרגו מהגירסה המקורית שלהם. אז מועדון תרבות גאה להציג: עשרת הקאברים הטובים בהיסטוריה (טוב אולי קצת נסחפנו, אבל לגמרי עשרה קאברים מעולים!).

10. Placebo- Running Up the Hill (במקור של קייט בוש)

הגרסה של פלסיבו לקלאסיקה של קייט בוש היא ההיפך הגמור מכל מה שאנחנו מכירים ואוהבים מהזמרת הבריטית הותיקה. את התיאטרליות והפאתוס מחליפים מינימליזם ושקט עוכרי שלווה שלא רק שאינם גורעים מהגרסה המקורית, אלא אף מוספים לה מימד אישי ומהורהר של חשבון נפש. אז את פלסיבו הפסקתי לשמוע אי שם בסביבות גיל 20, אבל את הדברים הטובים שהם עשו אי אפשר לקחת מהם.

9. Fine Young Cannibals- Suspicious Mind (במקור של אלביס פרסלי)

לרגע אחד בשנות השמונים, ה- Fine Young Cannibals היו הדבר הכי מגניב בסביבה, דבר שכנראה נסך בהם מספיק ביטחון לקחת את הקלאסיקה הזאת של מלך הרוקנרול ולעשות בה כרצונם. היופי הוא שבאופן מפתיע, זה עובד! עם עיבוד עדכני לזמנו וקופצני במיוחד אפילו לקשוחים ביותר יהיה חשק לעמוד על הרגליים ולהתחיל להתנועע כמו אלביס.

8. Red Hot Chili Peppers- Higher Ground (במקור של סטיבי וונדר)

סטיבי וונדר הוא אחד ממקורות ההשארה המובהקים ביותר במוזיקה של Red Hot Chili Peppers. לכן קאבר מצידם לשיר של האבא המייסד היה רק עניין של זמן.

בשנת 1989 החליטו הפלפלים להרים את הכפפה והקליטו גרסה פרועה משהו משלהם ל- Higher Ground המעולה של וונדר. הפפרס מצליחים להזריק לשיר מנה הגונה של מרץ ומעיפים אותו לגבהים חדשים, תודות לגיטריסט החדש בזמנו של הלהקה, ג'ון פרושאנטה שהיה אז כולה בן 19. יחד עם צ'אד סמית' על התופים, פלי על הבס והכריזמה של קידיס על המיקרופון, פשוט לא היה סיכוי שהקאבר הזה יכשל.

7. Marilyn Manson- Sweet Dreams (במקור של Eurythmics)

מרלין מנסון, מרבים לקחת להיטי אייטיז ולהפוך אותם לגרסאות רוק מלוכלכות וכבדות. חלקן טובות יותר, חלקן פחות, אבל במקרה של Sweet Dreams הם שיחקו אותה. הלהקה מצליחה לתפוס את להיט הסינת'פופ של יורית'מיקס ולהפוך אותו למשהו אחר לגמרי.

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

האינטרו הכל כך מפורסם של השיר המקורי מקבל כאן עיבוד חשמלי שמצליח לשמור על הרעננות המקורית. בסופו של דבר ריף טוב הוא ריף טוב, לא משנה באיזה כלי תנגן אותו. וזה גם אחלה קטע למי שרוצה להתחיל לנגן על גיטרה חשמלית. טיפ ממני. אההה, וגם אחרי שתצפו בקליפ, סיכוי סביר שהדבר האחרון שתהנו ממנו זה חלומות מתוקים. 

6. Johnny Cash- Hurt (במקור של Nine Inch Nails)

למרות שהפך כבר מזמן ללהיט גלגל"צי טחון, הגרסה הנוגעת של ג'וני קאש לקלאסיקה האינדוסטריאלית של Nine Inch Nails לא מפסיקה לרגש אף פעם. למעשה השיר הזה יושב כל כך נכון וכל כך יפה על אחד מגדולי הזמרים האמריקאים בכל הזמנים עד שקשה להאמין שהוא לא נכתב עבורו מלכתחילה. גם הקליפ לשיר מצליח לצמרר כאשר יש המכנים אותו כ"מצבה" של האיש בשחור. אין ספק שזה אחד מהרגעים הגדולים ביותר שסיפק לנו קאש בקריירה הארוכה שלו.

5. Jimi Hendrix- All Along The Watchtower (במקור של בוב דילן)

בוב דילן שחרר לעולם את הקלאסיקה הזו ב- 1967 וכנראה שהיא הותירה חותם עז במיוחד על ג'ימי הנדריקס שכעבור שנה בלבד שחרר גרסה לשיר משלו. הפעם את המפוחית הרכה מחליפה כמובן הגיטרה שמפיחה חיים אחרים ביצירה המדהימה מלכתחילה של דילן. בכלל כשהטקסט של דילן פוגש את הוירטואוזיות של הנדריקס רק דברים טובים יכולים לצאת מזה.

4. Nirvana- The Man Who Sold The World (במקור של דייויד בואי)

נירוונה עושים דייויד בואי. יש סיכוי שזה יהיה גרוע? גם אם קורט קוביין היה שר שיר של "אבבא" או סטטיק ובן אל יש סיכוי סביר שזה היה יוצא בן זונה היה. נירוונה ביצעו את הקאבר הזה בהופעת האנפלאגד המפורסמת שלהם בניו יורק שמאז כבר הספיקה להפוך להיסטוריה.

המראה המיוסר של קוביין וקולו הסדוק בעודו שר את המילים "מתתי לבד לפני שנים רבות" על רקע זרי הליליות והנרות השחורים שדולקים על הבמה, הפכו בדיעבד לפרידה אחרונה. בדיוק בשביל הרגעים הללו אנחנו מאזינים למוזיקה.

3. Gary Jules- Mad World (במקור של Tears For Fears)

הקאבר הבאמת יפיפה הזה נכתב במיוחד עבור הסרט "דוני דארקו" משנת 2001. בזמן אמת הסרט לא כל כך הצליח אך ככל עם השנים הוא זכה למעמד של קאלט. עם ההכרה המחודשת שוחרר גם הקאבר הזה מחדש רק שהפעם הוא כובש את ראשי המצעדים משני צידי האוקיינוס. ועוד בזמן כריסטמס- הזמן היוקרתי ביותר להגיע למקום הראשון במצעדי המכירות. לא פחות מנס.

השיר המקורי יצא אי שם בשנת 1982 והיה מלא סינתיסייזרים ומכונות תופים המקנות הרגשה קלסטרופובית כמעט של כאילו העולם באמת משתגע וקורס תחת הצליל הקודר שהביא איתו הגל החדש. ג'ולס בגרסתו העדינה, מפשיט את השיר מכל אלמנט אלקטרוני ומשאיר אותו חשוף למעט צלילי פסנתר רכים ונגיעות צ'לו. לפעמים פחות זה יותר. למרות שאני מת גם על טירס פור פירז.

2. Pet Shop Boys- Always on My Mind (במקור של אלביס פרסלי)

נכון, השיר עבר הרבה גלגולים עד שהגיע לידיו של מלך הרוקנרול, אבל אין ספק כי עד שהפט שופ בויז    נכנסו לתמונה, הגרסה שלו הייתה המפורסמת מכולן.

הסיפור הוא כזה: ב- 1987 התבקש אשפי הפופ הבריטיים להשתתף בתוכנית ספיישל לציון עשור למותו של אלביס פרסלי ולכבוד המאורע הם החליטו לבצע רענון לשירו הקלאסי של הזמר, Always on My Mind. הביצוע העכשווי והפופי בטירוף ללהיט של אלביס היה כל כך מיוחד וזכה לתגובות כל כך נלהבות עד שהצמד החליט לשחרר אותו כסינגל. וכך בחג המולד של 1987 הגיע החידוש של הצמד למקום הראשון כמעט בכל מצעדי הלהיטים ברחבי אירופה והיה לאחד מלהיטי העשור.

כמיטב המסורת הפט שופ בויזית הצמד מזריק לשיר מנה הגונה של סינתיסייזרים, מכונות תופים ותיכנותים מכל הבא ליד שמעיפים אותו לרמות חדשות של גאונות. קלסיקת פופ.

1. Jeff Buckley- Hallelujah (במקור של לאונרד כהן)

מה עוד ניתן לומר על הקטע המושלם הזה של ג'ף באקלי? לפעמים כל מה שצריך בשביל ליצור קלסיקה אמיתית זו גיטרה, רגש וכמובן גם מעט כישרון לא יזיק. התשוקה שבאקלי מכניס לשיר, העצמה והחיבור האמיתי שלו עם השיר, הופכים את היצירה הזאת לרגע אלמותי שיישאר איתנו לעד. לנו רק נותר להצטער על כך שלא נזכה ליהנות יותר מהכישרון הנדיר הזה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

הקאברים הגדולים ביותררוצה לקבל עדכונים חמים ממני

השירים הגדולים של 2015

עוד רגע שנת 2015 מאחורינו וזה זמן מעולה להביט אחורה (לא בזעם) ולבחור כמה מהשירים היותר טובים ששמענו השנה…

New Order- Tutti Frutti – אחרי עשור של מריבות, שתק, כעס, עצבים ושקט תעשייתי, חזרו ניו אורדר, מינוס החבר המייסד, פיטר הוק, אך פלוס ברנדון פלאוורס (הקלירס), אלי ג'קסון (לה-רו), איגי פופ וסטיוארט פרייס על ההפקה, עם אלבום חדש ומשובח במיוחד- Music Complete.

הסאונד עדכני ומקפיץ, הקול של סאמנר עדיין מצמרר כבעבר ובכלל עושה רושם שהלהקה לא הזדקנה (מוזיקלית לפחות) אפילו לרגע. Tutti Frutti הוא ללא ספק אחד מרגעי הקסם הגדולים ב- Music Complete שמוכיח שלמרות כל השנים שמאחוריה, ניו אורדר נשארה רלוונטית גם היום.

Brandon Flowers- I Can Change – השמועות אומרות שחברי להקתו המקורית של פלאוורס, הקילרס, עיקמו פרצוף לנוכח החומרים החדשים שהביא ללהקה אז הוא הלך והוציא אלבום סולו נוסף (הראשון יצא ב-2010), ולמרות הספקות הוא הוכיח שהוא עדיין מסוגל לנפק שירי פופ משובחים. עם קצת עזרה מ- Bronski Beat וגיחה קטנה של ניל טננט מהפט שופ בויז, I Can Change הוא ללא ספק מהשירים היותר כפיים שיצאו ב-2015.

Sufjan Stevens- I Should Have Known Better – אני מודה. מעולם לא הייתי מחסידיו של סטיבנס, אבל Carrie & Lowell, אלבומו השביעי שיצא השנה הוא שובר שוויון. מדובר באלבום שלגמרי שווה את צמד המילים הארכאי "יצירת מופת" ולו רק בשל הצורה מעוררת הכבוד בה הוא מתמודד עם נושא כה מורכב של אבדן אמא ממחלת הסרטן, אלא אובדן של אמא שגם נטשה את סופיאן בגיל 3.

האלבום כולו הוא חשבון נפש של סטיבנס בכל הקשור ליחסיו המורכבים עם אימו, אבל היופי האמיתי בו טמון טמון בלא בעס, לא באיבה ולא בטינה ששומר סטיבנס לאימו, אלא בהבנה, בהשלמה ובחרטה שאולי ולא עשה מספיק עבורה למרות שצילקה אותו לעד. "הייתי צריך לכתוב לך יותר…" שר סטיבנס ב- I Should Have Known Better שאם יעשה עימו חסד, ישאר חקוק בדברי הימים של המוזיקה לעוד הרבה שנים.

David Bowie- Blackstar – אתם מכירים את זה שאתם צופים בסרט אימה והוא כל כך מזוויע, כל כך מפחיד, כל כך מגעיל שאתם לא יכולים להפסיק לצפות בו?! אז זאת ההרגשה כלפי Blackstar של דייויד בואי. כמעט 10 דקות של כיעור לצד יופי, גועל לצד קסם, ביזאריות לצד אמנות, טירוף לצד שלמות וזה עוד מבלי לדבר על הקליפ. בקיצור, גם ממרומי גילו, דייויד בואי ממשיך להיות צעד אחד לפני כולם

Tame Impala- Let it Happen– למרות שלא עפתי (בלשון המעטה) על Currents של Tame Impala אין ספק ש- Let it Happen הוא שיר פופ משובח ששום רשימה על שנת 2015 לא תהיה שלמה בלעדיו. ב- Currents הוכיחו החברים מאוסטרליה שהם יודעים לעשות מוזיקת פופ לא רעה בכלל, חבל רק ששאר האלבום לא נשמע כמו חצי מ- Let it Happen. לא נורא, אולי באלבום הבא.

Justin Bieber- Sorry – כן, אל תתלו אותי. אבל הסינגל השני מאלבום "ההתבגרות" של הזאטוט בן ה-21 שהביא לנו את Baby, די אמ…. איך אנסח זאת…. מעולה? אחרי שלל פרובוקציות ורגע לפני שהוא צונח אל תוך תהומות השכחה על שם 'הנסון', הביברון מפתיע באלבום לא רע בכלל וסינגל אטרקטיבי ומפתיע ביותר. אז מייקל ג'קסון או ג'סטין טימברלייק הוא עוד לא, אבל מי יודע אולי ביבר עוד יפתיע אותנו בעתיד.

The Vaccines- Dream Lover – ג'סטין יאנג, סולן להקת הרוק הבריטית, טוען כי Dream Lover הוא שיר הפופ הטוב ביותר שהוא אי פעם כתב. אנחנו לא נתווכח עם זה…

Kurt Vile- Pretty Pimpin – באלבומו השישי, ממשיך קורט וייל לספק לנו עוד רגעי גיטרה נוגים ונוגעים על גבול המושלמים, כאשר Pretty Pimpin הוא דוגמה מושלמת לכך. הסינגל הראשון מתוך B'lieve I'm Going Down הוא תצוגת תכלית של כל מה שאנחנו אוהבים בוייל וזה כל כך מקסים.

Alabama Shakes- Don't Wanna Fight – זה יכול היה להיות כל אחד מהסינגלים ששחררו Alabama Shakes מתוך אלבומם השני והנהדר, Sound & Color אבל הפור נפל על Don't Wanna Fight רק בגלל הצווחה המופלאה שמפיקה בריטני הווארד בתחילת השיר.

הווארד היא ללא ספק המרענן הרשמי של עולם הרוקנרול בשנים באחרונות. הקול המלא סול שלה, הנגינה המופלאה על הגיבסון SG, והסאונד הדרומי הוינטג'י שמצליח להשמע כל כך אקטואלי גם היום. להקה מופלאה שמחזירה את הרוקנרול לשורשים שלו. מופלא.

Bjork- StoneMilker – אם הייתם מכריחים אותי לבחור את שיר השנה שלי, כנראה שהייתי הולך עם היצירה האפית הזאת של ביורק (סופיאן סטיבנס נושף בעורפה). הזמרת האיסלנדית הפציצה השנה באלבום פרידה יפיפה בשם Vulnicura (תרופה לפצעים) שעומד בשורה אחת עם אלבומי פרידה גדולים אחרים כמו Sea Change או For Emma Forever Ago.

לרגע אחד עזבה ביורק את כל הניסיונות, החידושים והפסיכוזות, והפעימה באלבום נוגה, קסום ועצוב, עמוס כלי מיתר, א-לה "הומוגניק" מ-1997. שיר נהדר מתוך אלבום מצוין.

השירים הגדולים של 2015